יש משהו מאוד לא הוגן כלפי אגדות עבר בלשים אותם בעמדת המאמן של קבוצת נעוריהם.
בעיקרון, יש להם רק מה להפסיד. הציפיות מהם הן שיצליחו מהספסל לחולל את אותם קסמים שעשו על הדשא בימי בחרותם – "תנו את הכדור לאורי/קני והם ידעו מה לעשות". אבל מהספסל הם לא יכולים, לא לתת פס בין שניים ולהעמיד את החלוץ מול השוער ולא לסובב בננה לחיבורים.
אורי מלמיליאן עדיין לא החליט אם הוא רוצה להיות מאמן בית"ר ירושלים. זאת אומרת, וודאי שהוא רוצה, אבל לא הבית"ר הזו. כך הוא מוצא עצמו לכוד בין האהבה הכנה שלו למועדון לבין הידיעה הברורה שעם מה שיש לו כרגע הוא לא יכול להצליח. לפחות לא הצלחה כמו שחווה כשחקן וכמו שמצפים מאורי שיביא לבית"ר.
אורי מאמן הרבה יותר טוב ממה שאנחנו רואים השנה בבית"ר, אבל אין לו את מרווח הביטחון שמאפשר לו לנסות ולטעות בתהליך בניית הקבוצה שהיה יכול להיות לו במועדונים אחרים. אין דין כישלון של אורי בית"ר לכישלון של אורי בנתניה או בפתח-תקווה. מתוך כך הוא מוצא עצמו נלחץ, מאלתר, ומשליך את חוסר הביטחון והחשש שלו מכישלון על השחקנים ועל המערכת כולה.
והחשש מכישלון הוא המנבא הטוב ביותר של כישלון.
המקרה של קני דלגליש בליברפול דומה. איש מקצוע שהיה מחוץ למשחק למעלה מעשור לא יכול פתאום לנחות בעמדת המאמן הראשי ולחולל ניסים. ומדלגליש בליברפול לא מצפים שיעשה ניסים- בונים עליו שיעשה אותם. המקרה מזכיר מאוד את נחיתתו של קווין קיגאן כ'משיח' המושיע בניוקאסל בסיטואציה דומה בדיוק לפני שלוש שנים.
קני יכול למצוא עצמו חתום על העונה הגרועה ביותר של ליברפול בחצי המאה האחרונה, וזה כל כך לא מגיע לו.
***
במקרה של עודד קטש יש דומה ושונה. גם עודד קטש הוא אגדת עבר, אבל לא באותו מועדון, הוא גם צעיר יותר ובא על תקן התקווה לעתיד ולא המושיע מן העבר.
לעודד קטש יש חלק בכישלון של הפועל ירושלים העונה, אבל הוא רחוק מלהיות האשם הבלעדי או אפילו הראשי.
שימו לב לרשימת המאמנים שעברה בהפועל בחמש-עשרה שנה האחרונות: פיני גרשון, יורם חרוש, צביקה שרף, שרון דרוקר, ארז אדלשטיין, דן שמיר, גיא גודס – אף אחד מהם לא השלים יותר משתי עונות בתפקיד.
המסקנה המתבקשת: הפועל ירושלים היא מקום שמאמן לא יכול להצליח בו.
יש כנראה משהו מובנה בסיטואציה של המועדון- מצפים ממך ללא פחות ממקום שני, וגם זה יתקבל בסופו של דבר בפנים חמוצות.
שוב, אין את מרווח המחייה לנסות ולטעות- החשש מכישלון מוליד כישלון.
זה בולט מאוד בהתנהלות של עודד קטש, איש סופר אינטליגנט שאני משוכנע שבעצמו לא מאמין לעצמו כשהוא אומר שהקבוצה שאנחנו רואים במלחה מתחילת העונה נמצאת בדרך לאנשהו.
אבל הסיבה שהוא נדחק לעמדה האברם גרנטית הזו היא שהסיטואציה בהפועל ירושלים, באופן מובנה, דוחקת אותך לפינה הזו אפילו בלי שתהיה מודע לכך בכלל.
***
אז מה יהיה בירושלים- הצהובה, האדומה וזו ממרסיסייד?
נעבור את החורף ואחר-כך נראה…
21 Comments
איציק יקירי,
אתה צודק ובכל זאת הייתי נותן נקודת מבט שונה לכל אחד מהאישים שהזכרת.
לגבי אורי, יש עדיין פער מוכח בין יכולותיו כשחקן לאלה של מאמן. הוא צריך יותר זמן בתפקיד מאמן ורצוי בספינה קצת פחות חורקת…
קני היה בשני התחומים בפסגות הגבוהות ביותר. כתבתי שבעולם אידיאלי הוא היה צריך לשבת בכסא של מלך בגמלאות, אבל במצב שנוצר נכון היה לשים אותו שוב ליד ההגה. יתכן והוא יהיה חתום על העונה האיומה ביותר של ליברפול, אבל אני לא אומר נואש, למרות ההפסד הכואב אתמול. אין לי כמובן על מה להסתמך מלבד אמונה ביכולתו כמאמן ובאישיותו כמי שיוכל לשנות תפיסות לוזריות אצל השחקנים. זכור גם את האילוצים עימם הוא מתמודד. סבלנות.
לגבי קטש. הוא שחקן נערץ עלי ואפילו כאוהד של מכביסל פירגנתי לו על האליפות שלקח, אבל הפועל ירושלים כבר שנים נתונה בלחץ מטורף שעיקרו לנצח את מכבי. לא בונים שם קבוצה לאליפות, אלא לנצח את מכבי. זה עבד מצויין עם עדי גורדון, אבל גורדון הוא מאסטר פיס של מנהיג שכל הנראה התבנית בה נוצק, נשברה. ירושלים צריכים שינוי בחשיבה ובתפיסה כקבוצה בליגה ולא כמי שחייבת לסיים את השלטון הצהוב. יש שם שחקנים מצויינים ומאמן מצויין וצריך להסתכל שם כמה שנים קדימה, לא על התואר הקרוב. סבלנות.
בני, דווקא עדי גורדון, למרבה האירוניה, חזה את הפורענות והסתכסך בזמנו עם דני קליין בדיוק על הרקע הזה- שהפועל לא צריכה לרדוף אחרי מכבי ולנסות להיות כמוה, אלא להיות מה שהיא.
דלגליש בכול מקרה יכול רק להרוויח.
הוא לא יהיה חתום על העונה הגרועה, זה לתמיד יהיה שייך להודג'סון.
דלגליש יכול רק להצליח ואף אחד לא יכול לקחת ממנו את מה שכבר השיג בעבר.
האוהדים מעריכים אותו כיום אפילו יותר מתמיד ולו רק מכיוון שהיה מוכן להכניס ראש בריא למיטה חולה.
אני קצת לא מבין מה הבעיה של מלמיליאן. עד כמה שאני מצליח להתרשם חומר השחקנים בבית"ר לגמרי לא רע, הם בקלות יכולים להגיע למקומות ארבע עד שש. נדמה לי שגם הקהל מוכן לתת לאורי חבל ואין ציפיות לא ריאליות. אז מאיפה בא הלחץ הזה? אולי הוא באמת פשוט לא מאמן מספיק טוב?
צור, אני חושב שאורי מאמן טוב, בטח יותר ממה שאנחנו רואים עד עכשיו העונה. הבלגאן התחיל עם הפתיחה הגרועה ומשם התחיל להתגלגל כדור שלג. כל הזמן הזכירו שגם העונה שעברה של אורי באשקלון התחילה כך והסתיימה לבסוף בעלייה, אבל בית"ר זה לא אשקלון ובינתיים הוא לא מצליח לייצב את הספינה.
ואתה צודק- אורי מקבל קרדיט עצום מהקהל- כל מאמן אחר כבר נזמן היה נזרק- ואין שום סיבה שבית"ר לא תיראה משהו בסדר גודל של מה שאנחנו רואים העונה מקרית שמונה ועכו.
כי ירושלים מנסים להיות ת"א ולא להיות ירושלים המאמן של ירושליים היה בירנבאוים הוא התאים לקבוצה והקבוצה התאימה לו. שאר המאמנים שהזכרת היו מאמנים לשעבר במכבי ת"א או עוזרי מאמנים במכבי ת"א (לרוב לפני למעט דרוקר).רק שבמכבי יש יותר כסף יותר כוח יותר השפעה. וזה לקח להם כמה שנים טובות להגיע למעמד. ירושליים רוצים לקצר תהליכים.
קטש יצליח אם יתנו לו זמן (אולי רצון פנימי שלי) אולי השנה בחירת השחקנים הייתה לא מתאימה. עושים טעויות לומדים וממשיכים הלאה. אחרת הטעויות יחזרו על עצמם.
צודק, וכנראה לא בכדי אפי ברח לי מהראש כשעשיתי את הרשימה הזו… עיין גם תשובתי לבני בהקשר של עדי גורדון.
חשבתי באמת על הקשר בין מלמיליאן לדלגליש (ואולי איווניר?), וכנראה שבאמת לפעמים הקריירה שלך כשחקן היא מכשול ולא יתרון (בטח כשמסתכלים על מאמנים גדולים שלא עשו קריירת משחק גדולה). אבל אני לא חושב שצריך להסתכל על זה באופן שלילי, גם אם זה קצת לא מצליח לפעמים. זה חלק מהקסם של כדורגל, והוא בהחלט צריך מוחות גדולים ואנשים שצמחו ממנו. לא באופן בלעדי אבל גם. ההבדל המשמעותי כמובן בין מלמיליאן לדלגליש זה שהסקוטי הנערץ כבר עשה כמה דברים כמאמן. על מלמיליאן מאז שהחל לאמן שמעתי ש"יש לו אופי", "אף אחד לא מתערב לו", "אם לא מתאים לו הוא קם והולך", שזה מעיד הרבה על אישיותו, אבל עדיין לא מציג הישגים משמעותיים.
הקטע עם דלגליש לא מובן לי קצת. אומרים שהוא לא אימן הרבה זמן וכל זה. יש לי חבר שאומר על זה – "ולפני 10 שנים שיחקו עם כדור מרובע?". אני כן חושב שדברים משתנים וצריך להתעדכן איתם, אבל הבסיס של הבסיס יישאר תמיד זהה. וכרגע הביאו את דלגליש, לדעתי, בעיקר בשביל לטפל בבסיס. אם הוא מקיף את עצמו באנשים נכונים, הוא יכול וצריך להסתדר (והחתמה כמו סטיב קלארק נראית על פניו הגיונית לכל הפחות). ועדיין אני לא חושב שהוא יהיה חתום על העונה הכי גרועה של המועדון, אם תהיה כזאת. האחריות היא עדיין משולבת ומבחינתי היא עומדת לא פחות על הראש של הדרג הניהולי מאשר המקצועי. אבל במקרה של ליברפול יש בעיות שנמרחות כבר כמה שנים טובות.
אריגיא,
אתה צודק, הכדור לא נהיה מרובע, אבל הכדורגל בכל זאת עבר שינוי די דרמטי. כתבתי על זה כשקיגאן חזר לניוקאסל (ומאז עברו עוד שלוש שנים…): http://geshemalfasi.com/archives/58
שאפו לקובי על התפקיד במכבי ת"א
תודה בני. איך עשית את הקישור בנינו?
סיפרת בבלוג שהוא בן דודך
צודק :) כל הכבוד שזכרת!
איציק – מצטרף לברכות לבן דודך . כשקראתי הבוקר במדור הספורט שהוא קיבל את התפקיד , נזכרתי שסיפרת עליו בעבר ( אם אני זוכר – אימן בנבחרות הצעירות ).
בוא נקווה שקני איכשהו יציל לנו את העונה ויסיים בחצי העליון . הקבוצה צריכה בנייה מחדש .
תודה, מתי. נכון, הוא היה עוזרו של מוטי איווניר גם בנבחרת הצעירה ואימן בעבר במחלקות הנוער של מכבי. עכשיו אני צריך להיות גם קצת אוהד מכבי :)
הבעיה המרכזית של אורי עם בית"ר השנה מתבטאת בכך שהוא לא יכול ואולי לא רוצה לעצור בקווים האדומים המקצועיים והניהוליים שאיתם הלך שנים ואותם לא הסכים לחצות בשום מקום גם במחיר עזיבת תפקידים וגם במחיר אי קבלתם מראש.
השנה אצלנו בבית"ר הוא עבר על מרבית האיסורים העצמיים מפני שבית"ר בשבילו היא משהו אחר.
אולי הוא טעה בשיקול הדעת.לדעתי כן.
הוא לא היה צריך להתפשר עם קורנפיין כמעט בכל ענין ועל כל שחקן,ואני אומר את הדברים כמי שתומך ומעריך את קורנפיין ופועלו עבור בית"ר.
נוצר מצב שאין לו כלים מתאימים, חוסר מזל בפתיחת העונה וכדור שלג שמתגלגל מאז.
יוסי, מסכים מאוד. צריך לזכור גם את כל השינויים בסגל שנכפו עליו. למשל אלבארז, שההצבה שלו כקשר אחורי הייתה הברקה ובמשחקים ששיחק בתפקיד בית"ר נראתה סוף סוף כמו קבוצה, ואז פתאום הוא עזב.
אורי היה שחקן גדול, יתכן שבסיטואציה אחרת היה מצליח, כמו בקבוצת המיליונים של ארקדי, לבית"ר הנוכחית הוא לא ראוי. אני לא אוהב לדבר באוויר, אלא לנתח מקצועית וכך אעשה:
לאורי יש רעיון כללי בו הוא רואה את הדרך בה הקבוצה אמורה לפסוע, בייחוד לגבי ההטרוגניות בין שחקני חוץ זרים, שחקני חוץ ישראלים ושחקני בית.
בתחילת העונה, לפני שאורי הכיר את הסגל על בוריו, הוא שלל לחלוטין את העובדה ששחקני הבית יובילו. אמנם אני נותן לו את הקרדיט על שילוב אייבנדר ודסה, אולם את חן עזריאל הוא "מצא" במקרה, את קובי הוא מייבש ומרומם לסרוגין, שי חדד וריקן לא קיבלו מספיק הזדמנויות ובראשי וקוזוקין לא ראו דשא כלל (גם שההגנה היתה מססנת והם היו כשירים).
בנוסף, לרוב שחקני הבית לא מצוותים בעמדות שלהם, וכך למשל אם עידן טל (ותיק לדוגמא), מנוסה בעמדה לא לו, ןשם מגלה חולשה, המיקום אשם, אבל אם נותנים לגולר בחסד כמו עזריאל לרוץ על הקו, מאשים אורי (וחלק מהקהל הילדותי יותר) את חן, כך גם לגבי אבי ריקן, אביתר וכו'
אורי לא "חי" את המשחק, אף חילוף טקטי שלו לא נכון, הוא מאחר בחילופים, ואם התוכנית הראשונית שלו לא מצליחה, הוא אף פעם לא רואה את הנולד. לראיה, כמה חילופים שלו שינו משהו?
אורי נכשל לחלוטין בכל שחקני החיזוק שהביא: איליי, ראובן, גונזלס, אלברז, דריו ויבואה (התעקש עליהם…), כולם לא פגעו, ורק מישאלוב עדיין עושה קולות של שחקן, ולא בגלל היכולת, אלא משום רוח הלחימה שלו. סטחבן כהן לא שיחק מספיק, ולכן לא אשפוט אותו. בשביל זה נמכר עידן ורד? בקיץ אורי התפאר שבמחירו של ורד ניקנו ארבעה שחקנים, זאת היתה המטרה?
שחקנים ותיקים כמו טל, גרשון ובן יוסף גם הם היו צריכים להיות משוחררים, היו צריכים לתת להם פיצוי מה, הם היו חותמים בקבוצה אחרת ובכסף של כל הסלט, הלא ברור הזה היו צריכים להביא 2-3 שחקנים מוכחים כמו אושרי ראש, מליקסון, ערן לוי וכו'+2-3 צעירים מבטיחים, דוגמת אלרואי כהן, דודו ביטון, שלומי אזולאי ורועי דיין (חלק מהם הוצעו ונדחו, איפה הסקאוטינג?).
איציק, אני חולק עליך בגדול, לאורי לא מפריעה יכול התמרון, אלא חוסר ההבנה והראיה האסטרטגית הנחוצה והחיונית, למול רצונו להוכיח את עצמו מיד, ובנוסף כנראה שעתיד בית"ר לא מעניין אותו כמו שחשבנו, והוא רוצה לראות את עתידו קודם, מכאן-מהפחד האישי שלו נובעות הטעויות, שהרי השנה הקהל היה מוכן ברובו "לאכול" את כל הייסורים והעיקר שתהיה בניה, היה לו גב אדיר, ואולם הוא התעקש, ונלחם גם בקורנפיין שלא מפסיק לשדר, וזה הכי כואב, לשחקני הבית: "אתם לא יכולים".
קפילוטו יותר טוב מבראשי? איך יתכן שאומרים בכל מקום "אין בלם", כך נותנים ביטחון לשחקן מוכשר? אורי צריך ללמוד מעטר, בן שמעון ואלישע…
בונים את מכבי ת"א, ורוצים להכשיר שחקנים למכבי חיםה במקום לתת לשחקני הבית במה.
עם כל זאת "מודה ועוזב ירוחם", אורי ישנה את האסטרטגיה, אני בעדו.
שבת שלום!!!
יש תפיסה מוטעית ששחקן גדול יהיה גם מאמן גדול. זה ממש לא ככה. למלמיליאן יש סגל שמתאים מקסימום למרכז טבלה.
קטש יכול להצליח בירושלים, אבל רק צריך לצאת מהמשבר הקיים ולתת לו ביטחון שהוא ישאר בתפקיד לעוד עונה לפחות. כך הוא יוכל לעבוד בשקט.
החורף זו העונה הנפלאה מכולן. הלוואי ותמשך לנצח…
החורף זו גם העונה החביבה עלי. לא לחינם קראתי לבלוג המקורי "גשם באלפסי" :)