לפחות שמיקי היתה אוהדת אותנו / גיא כהן

נראה כי השנים בצל היריבה העירונית השפיעו עלינו והתחלפנו בתפקידים- האוהדים הצהובים נדבקו לתפקיד הלוזרים, לפחות את שמיקי תעבור לעודד אותנו.

פוסט אורח מאת גיא כהן

אני לא מבין איך ילד בן שש יכול להיות אוהד הפועל? שאל אותי בתמימות שכן ליצע בזמן שהוא מביט בתיעוב על שער חמש מחמם את הגרונות לקראת הקרב המתקרב.

התחלתי לחשוב על השאלה הזאת ברצינות. אולי לקוראים הצעירים היא נשמעת שאלה מצחיקה, מתריסה או מתנשאת, אך בגילי המופלג (26) היא לגיטימית לגמרי. גדלתי בערים שלא הייתה בהם קבוצת כדורגל שיצרה אהדה בקרב התושבים (ראשל"צ ואז ראש העין) וכולם בשכונה אהדו את מכבי (תל אביב), חיפה (מכבי)  או בית"ר (לא תל אביב). בכלל לא הכרתי אופציה כזאת שנקראת לאהוד את "הפועל תל אביב". הם היו האלה מהשיר של אריק איינשטין, הלוזרים התמידים, ואיזה ילד רוצה שיצחקו עליו כל יום ראשון?

אז מתי לעזאזל הם קיבלו לגיטימציה להשתלט על לבבות של ילדים קטנים?

נראה לי שנקודת השבר הראשונה הייתה "המסע המופלא" ואז הגיע הדאבל עם "התינוקות של קשטן" לא סתם אין צורך לציין שנים, התקשורת פימפמה את השמות הנ"ל חזק חזק. הכל נראה טהור ואמיתי– אבוקסיס, קשטן, טועמה, אפק ומיקי חיימוביץ. בינינו, איזה ילד לא ירצה לאהוד קבוצה שמנצחת את צ'לסי?

ובצד השני של העיר – מריבות, חולצות שחורות, לוני קלינגר נימני – טרגדיה יוונית.

אתמול ישבתי בשער שבע ממש ליד הילדים האלה שגדלו על סיפורי המסע והתינוקות להיות אוהדי הפועל גאים, הסתכלתי אליהם וראיתי את עצמי לפני כמה שנים. שהייתי מגיע לדרבי עם ערמות של ביטחון עצמי (מופרז יש לומר), גם בפיגור האמנתי שנצא עם היד על העליונה. הייתי מביט על האוהדים האדומים ומגחך לי.

אתמול בפרט ובתקופה האחרונה בכלל מדובר בסיפור אחר לגמרי – פחד. פחד מוורמוט, פחדתי מאניימה, פחד מהשטות התורנית ובעיקר פחד מתבוסה.

המשחק החל והפחד רק מתגבר, ככול שהדקות מתקדמות אני מחפש מהיכן תבוא הטעות התורנית, מי יחליק, מי יחטיא. אם לתמצת למשפט אחד-  מקווה לניצחון מצפה להפסד.

הקטע המוזר שהפחד נעלם אי שם לקראת הדקה ה-30' כאשר באדיר הכניס לנו את הראשון. אז הבנתי את מקור הפחד – הפחד שמכבי תפתיע אותי ותגרום לי שוב להאמין בעליונות הצהובה בעיר, הפחד שאני סופסוף אוהד קבוצת כדורגל ולא אסופת שחקנים יקרים מידי.

בפיגור אנחנו רגועים, שלווים, עצובים אבל יודעים שיותר גרוע מזה כבר לא יכול להיות ורק נשאר לקוות  לטוב. ואז בנקודות השפל היציע פתאום מתחיל לשקוק חיים אנשים משחררים אוויר מדליקים סיגריה ונהנים ממנה, מנתחים מהלכים, שרים, מוצאים את ארסנל הבדיחות שחורות והקללות שהבאנו מהבית ("קולאטי הזה, פשוט ביזבוז זרע- הכי טוב ששמעתי אתמול).

הכל התנהל על מי מנוחות עד הגול של רנגלוב ששוב הפיח תקווה באלפי לבבות שבורים, רק כדי להחזיר אותנו הבייתה עם חיוך עקום.

שלא תבינו לא נכון, אין דבר שאני רוצה יותר מניצחון צהוב בדרבי. אבל אני רוצה אחד אמיתי שהגיע אחרי עבודה קשה ולא אחד שגנבנו (בשביל זה יש את הפועל) אני רוצה לקבל חזרה את הביטחון העצמי והחיוך שאבדו אי שם בתחילת העשור.

עד אז נראה כי השנים בצל היריבה העירונית השפיעו עלינו והתחלפנו בתפקידים- האוהדים הצהובים נדבקו לתפקיד הלוזרים, לפחות עד שמיקי תעבור לעודד אותנו.

גיא כהן משדר בקול הקמפוס 106FM כל יום שלישי ב- 21:00.

תגובות

  • דורפן

    הדאבל של תינוקות קשטן לא היה לפני המסע המופלא?

  • ברוכיאן

    זה הסיפור שלי רק מהצד השני. עשור שלם שבו הייתי האדום היחיד בבית הספר (אני בן 27). שנים בהם בכל דרבי דירקסים ו"נועם שוהם"ים היו מכניסים בצמדים. הניצחון בדרבי 4-2 באמצע העשור עדיין נתפס בעיני כשיא התקופה אך גם הוא בא אחרי שנים של תבוסות. עכשיו גם נזכרתי בגמר הגביע שהפסדנו לכם ובסופו בכיתי.
    אני מודע לזה שאני מאלה שעוד לא התרגלו לשינויים שחלו בעיר בשנים האחרונות. אולי ה' צדק כששלח את עם ישראל 40 שנה במדבר. דור שנות ה-90 לא באמת מבין איך להתמודד עם חירות.

    • איציק אלפסי

      "ברוכיאן"? כינוי מעניין משהו לאוהד הפועל..

    • אסטריקס

      דורפן אתה צודק. דאבל של הפועל היה ב- 99/00 והעונה האירופית שנתיים אח"כ.

      אני מודל 76, גם כן מאזור שלא ממש שייך לשום אימפריית ספורט, לא של אז ולא של היום(על יד קרית גת) שנים הרגשתי אאוטסיידר בכל מה שקשור לאהדת קבוצתי האהובה, גדלתי בבית שלא ממש התעניין בספורט, בטח לא בכדורגל, פרט לתמיכה ממש מינורית במכבי של ימי חמישי.

      בהיותי כבן 9, ביום סגריר אחד החליטו מדריכי תנועת הנוער בישוב שלי לקחת את קבוצת הגילאים שלנו למשחק כדורסל בליגה המקומית בין מכבי ת"א לראשלצ.
      על הבריסטול שהיה תלוי על כל תחנות ההסעה של האוטובוס (הצהוב) לבית ספר היתה רשומה שעת האיסוף ומתחתיה הוראה חד משמעית לבוא עם חולצה
      צהובה.

      לא יודע עד היום למה, אבל הייתי היחיד מכיתתי שלא הלך, והשאר היסטוריה- הפכתי קומוניסט.
      בבית ספר כולם מכבי, תארים, אליפויות, שנות ה-90 היו סיוט, הייתי רואה את דריקס רק בעיתון והיד היתה רועדת בתנועה לא רצונית.

      גדלתי והתבגרתי, ומאז עברו הרבה דרבים בירקון. היום, לפני משחקים של הפועל, אני בוטח ביכולות של השחקנים גם בדרבי, בקרב הקהל יש תחושה שכשאנחנו מעודדים חזק אף אחד לא יוכל לנו.

      השינוי הגיע מבחינתי בדרבי שחזרנו מפיגור ל 3-1.

      לגבי מיקי, יאיר מאחורייך...

    • איציק אלפסי

      אני מבקש, עד כאן.. יאיר לפיד מלך!
      http://reshet.ynet.co.il/Shows/matzav_hauma_s02/videomarklist,178366/

    • ברוכיאן

      הכינוי התקבל בערב ההפסד של הנבחרת נגד ליטא באיזה פאב לפני שנתיים. הוא פשוט נדבק אלי משש טוב.

  • טל 12

    צפיתי אמש בדרבי הגדול וחשבתי על המכביזם ועל מוטי השחקן והמאמן.
    אגב,השיר על הפועל של שנות ה 70 נדמה לי.

    המאמן החדש של מכבי מוטי איוניר,שיחק בכמה וכמה דרבים כשחקן וקפטן מכבי ת"א ותמיד היה משחק חזק ולא מוותר.נזכרתי בדרבי מסוים מעונת 1985/86 די בתחילת העונה.הפועל היו במקום ראשון או שני ומכבי בערך חמישי,שתי קבוצות צמרת.בעוד שמכבי והצעירים שלהם עוד צריכים להראות שהם יכולים שחקני הפועל בראשות משה סיני,כבר עשו זאת עם אליפות ב 1981.

    הפועל הובילו משער של שלום אביטן אבל בדקה ה 90 מוטי איוניר השווה את התוצאה.1-1.

    בסוף אותה עונה הפועל לקחו את האליפות עם השער המפורסם של גילי לנדאו נגד מכבי חיפה,אבל מה שלא זוכרים לגבי אותה עונה,כך נדמה לי,שמכבי היו קרובים לקחת אליפות למרות שהיתה להם קבוצה די אפורה.מכבי היו עם רצף של תשעה נצחונות עד מחזור 28.במחזור 29 הם הפסידו בקריית אליעזר למכבי חיפה 1-3,מה שהשאיר את מכבי חיפה והפועל ת"א לבד במאבק על האליפות במחזור האחרון.

  • יואב

    טל, צודק. ההפסד בקרית אליעזר היה מחזור לפני הסוף. תיקו שם והאליפות היתה ריאלית.היתה ריצה מטורפת עם שנהר כמאמן.
    גיא,
    הגלגל עוד יתהפך.ובנתיים,בחזרתה של הפועל כדורסל ננוחם.זה באמת נראה אותו דבר כמו אז...

    • גיאקו

      אתמול כ"כ רציתי שההפועל ינצחו, בכנות
      אבל רק כדי שהם יקבלו בראש בגמר.

      אבל הפחדנים התחמקו מהנושא, לא נורא
      כנראה ששנה הבאה לא יהיה להם לאן לברוח...

  • ד"ר א

    עזבו אתכם מכדורגל.
    תקשיבו לעוזי רמירז!

  • דביר

    אני מסכים עם הכל גיא באמת... אחלה פוסט... אני מאמין שרובנו ככולנו מרגישים ככה.
    אבל למרות שלפעמים זה נראה כל כך טרנדי.. וכאילו כבר לא הגיוני שכל זמר, עיתונאי, איש רוח ופובליציט אוהד אדום ודואג לספר את זה בכל מקום...
    אני מחכה. מחכה ליום שהעיר תחזור להיות צהובה, מחכה ליום שמאזן הדרבים ישתנה שוב לטובתנו והשיר ברדיו שוב יספר על איזה מסכנים האוהדים... איך שכולם יחזרו לחורים!!!

    • גיאקו

      אמן סלעעע

Comments are closed.