יוסי קם להתחמם

ואז הוא קם, פושט את הטרנינג, מתחיל בדילוגים קלילים לאורך הקו ומוסיף תוך כדי תנועות של מחיאות כפיים בכיוון היציע.

דקה 62' בבלומפילד, ישראל חוטפת שער שיוויון והאוהדים בשער 13 בקריזה, נתלים על המעקה מאחורי הספסל של הנבחרת ודורשים את ראשו של פרננדז.

ואז הוא קם, פושט את הטרנינג, מתחיל בדילוגים קלילים לאורך הקו ומוסיף תוך כדי תנועות של מחיאות כפיים בכיוון היציע.

זה עובד:

"יוסי.. יוסי.. יוסי בניון!" הם יורדים מהמעקה ומשיבים לו אהבה.

גם השחקנים בכחול נראים לפתע מלאי חיוניות וביטחון עצמי.

דקה 80', ישראל חוזרת ליתרון, פרננדז מסתובב ומסמן להם עם האצבע על הפה לשתוק.

עם שריקת הסיום הוא מניף ידיים ומייד מחפש אותו.

החלקת ידיים, חיבוק.

גם הוא יודע למי, שוב, מגיע הקרדיט האמיתי.

כשמונה לנבחרת חשבתי שזה שיחוק של לוזון: מאמן שגם יוכל להביא לכאן סטנדרטים מקצועיים אירופאים וגם ישתלב היטב במנטאליות המקומית.

50% מהשדה זה לא רע, לא?!

תגובות

  • אדם (ב"ש)

    50% זה יפה

  • שבי כהן

    מצטרף להלקאה העצמית. לי אין אפילו את ה- 50% שלך להתגדר בהם... כישלון טוטאלי בקונספציה...

    • איציק אלפסי

      שבי ידידי, מה שאנחנו, אוהדי בית"ר, יכולים לפחות לומר להגנתנו זה שהתקופה הקצרה שלו בבית"ר דווקא הותירה רושם מאוד חיובי ועליה, כנראה, הסתמכנו.

    • תומאס נוימן

      אכן - אני זוכר את השנה איתו כשנה של כדורגל מלהיב, תנועה יפה של השחקנים, עמידה נכונה על המגרש. בעיקר אני זוכר משחק נגד מכבי חיפה, כאשר פרננדז הבטיח לפני המשחק שבית"ר תנצח ועמד במילתו (גול של טוטו אם אני לא טועה).

      ברור לי שכיום פרננדז איננו אותו מאמן, ואולי הוא פשוט לא מתאים להיות מאמן נבחרת, אלא רק מאמן של קבוצות.

    • שבי כהן

      הכדורגל שבית"ר שיחקה בתקופתו היה הכדורגל הטוב ביותר שקבוצה שלנו שיחקה אי פעם. כולל בעונות אליפות. לכן, כנראה, הלכו שבי...

    • איציק אלפסי

      מסכים לגמרי, מה שרק הופך את ההתנהלות התמוהה שלו בנבחרת לחידה עוד יותר גדולה בעיני.

  • ברק

    כאשר אני ואחי צופים בכדורגל ישראלי, ומזפזפים לכדורגל מחו"ל, אחי תמיד צועק: "זה לא אותו משחק", ולמרות אהבתי לבית"ר, אני מהנהן ועונה: "נכון, אבל אני אוהב את הכדורגל שלנו, כי זה שלנו".

    בתקופתו של פרננדז הכדורגל הבית"רי היה אחר, כדורגל של חו"ל, ואם לא היה מגיע פרננדז באמצע העונה, ונאלץ לעזוב בסופה, עידן ארקדי היה הופך להנאה צרופה באמת, ואולי לא הייתי מרגיש שהתארים מלווים בריקנות אדירה.

    מעולם לא היתה קבוצה בישראל ששיחקה כדורגל זהה, גם לא מכבי חיפה והפועל ת"א, והלקח לא נלמד: חושבים שביומיים אפשר לבנות פה משהו ולעשות שינוי מהותי, ולא כך הדבר.

    שימו לב למוזמנים של פרננדז. התחלופה הגדולה של השחקנים לא נובעת מרצונו להשיג הישגים במיידי, כך הוא למד בחו"ל (בארץ רק שחר פועל כך). פרננז לא מפחד לשלב ילדים, כי הוא חושב שדור הביניים והותיקים של היום החמיצו את הרכבת, הוא מוכן לשלם במשרתו, והעיקר שבעוד 4 שנים, תעמוד פה נבחרת אחרת, נבחרת שבנויה אחרת מהיסוד.

    הדבר קשה שבעתיים, גם כי נבחרת היא לא קבוצה שעובדת על בסיס יומי, וזה מצריך אורך רוח. במקרה הזה צריך ענווה, לא לערוף ראשים ולהחתים לעוד קדנציה.

    • איציק אלפסי

      ברק, ראשית- אני מאוד מזדהה עם המשפט הראשון לכן גם נהניתי אתמול בבלומפילד (אחלה אצטדיון, אווירה נחמדה) למרות המשחק הפושר (בחצי שעה אחרונה דווקא היו כמה רגעים יפים, בעיקר בזכות מאור בוזגלו).
      השאלה לגבי פרננדז היא האם ההתנהלות שלו היא באמת חלק מבנייה לטווח ארוך, ואז אפשר לתת לו קרדיט באמת, או שזו סתם הנהלות ביזארית כשהוא אולי מנסה לעשות למישהו דווקא. טוואטחה, למשל, זה מישהו שאני יכול להבין למה, בעיקר לאור מצוקת המגינים בישראל, פרננדז מנסה לבנות אותו, אבל אני מאוד מתקשה להסביר 90' דקות של עומר דמארי או איציק כהן.

    • matipool

      ברק - אשרי המאמין .
      איזה בנייה לעתיד ?! זה יותר נראה כמו משחקי כח וזלזול בילידים המקומיים שלא מבינים כלום בכדורגל .

    • ברק

      תראו, בעידן ארקדי, עידן המליונים, היו לבית"ר שחקנים מעולים במחלקת הנוער, כל המאמנים דאז זלזלו במחלקת הנוער, משום שיכלו להביא תוצאות מיידיות בעזרת כסף בלתי מוגבל.

      פרננדז היה היחיד, שהיה נושא רגליו למשחקי הנוער בגאון, לאימוני הנוער והיה מזמין שחקני נוער לאימונים עם הבוגרים.

      אריאל הרוש למשל, היה פרי תגליתו, וכך קובי מויאל, אבל לא רק, עד אז נשענה בית"ר על שחקנים כמו מירוסביץ'. אבירם ועמית עלו מדרגה, ובמיוחד אבירם, שהיה באחת התקופות הטובות שלו, וההדאבל פסים שלו עם לרואה היו ממש תאווה לעיניים.

      אל לנו לשכוח שבמשחקו הראשון, עלה הרכב מוזר עם אנסומבו, הקשר האחורי, כמגן ימני ועוד שלל מוזרויות, שהעלו תמיהה, אבל אח"כ זאת היתה אופרה אחרת.

    • איציק אלפסי

      ברק, נקודה טובה לגבי אבירם. זכור לי במיוחד משחק שלו באותה תקופה נגד מכבי ת"א באיצטד' ר"ג. אגב, אפשר גם להזכיר שמאור מליקסון נתן את התקופה הטובה ביותר שלו תחת טון קאנן, כך שלא ברור תמיד מה הדברים האלה אומרים.
      בכל אופן, אין ספק שהאיש (פרננדז) יודע כדורגל, אבל, שוב, לא מעט החלטות שלו נראות תלושות מהמציאות, יכול להיות שהוא יודע משהו שאנחנו לא- הלוואי.

  • צור אורן

    אני עדיין תומך בו במאה אחוז. הנבחרת נראית זוועה, זה נכון, אבל היא עדיין בתמונה. פרננדז מעלה שחקנים שהוא יודע שייתנו את התחת. הוא לא סופר כוכבים שכבר ראינו יותר מדי פעמים בעבר שמשתינים במכנסיים ברגע האמת, מסתובב בכל חור בארץ כדי למצוא שחקנים עם אופי ורצון, ולא מפחד מכישלון כי הוא מאמין בדרך שלו, ולמצוא בכדורגל מישהו עם דרך זה גם כן הישג.
    כולם מסתכלים על הנבחרת כאילוהיא משופעת בשחקני על. בואו נודה במציאות. מרבית "הכוכבים" הישראלים הם שחקנים בדרג הבינוני ומטה ברמה הבין לאומית, והעצוב יותר, דווקא אותם כוכבים הם אלו שאין להם אופי מספיק חזק כדי להגיע רחוק יותר מכמה כתבות אצל אופירה אסייג.
    שימו לב מי הם השחקנים הישראליים בדור הנוכחי שהצליחו בח"ול ( מלבד יוסי שהוא באמת ליגה אחרת ). ברדה, כיאל, אלמוג כהן ונתאכו. אף אחד מהם לא קיבל את אותה כמות הכתבות שברק יצחקי או טוטו תמוז קיבלו לאורך הקריירה אבל לכל אחד מהם יש מוסר עבודה גבוה מאד ובזה הם משקיעים את מרבית זמנם. לואיס אוהב שחקנים כאלו ואיתם הוא הולך. אני מעדיף אותם על פני כוכבים בשקל שמקבלים הרבה יותר מדי כסף ותהילה בעבור מה שהם נותנים

  • ברק

    למרות שאני לא נוהג לרומם ולהפיל מאמנים, כמו המסלול שעובר כדור טניס במכת הגשה של האחיות וויליאמס, פתאום משחק אחד חיובי והתמונה קצת שונה, לא!?

    נ.ב
    איציק, אני ממתין בקוצר רוח לחוות דעתך על הסרטון.

    • איציק אלפסי

      ברק, ראיתי את הסרטון.
      כמוך התרשמתי מגישתו האמפתית של הרב שרקי ומנועם הליכותיו. לא לגמרי הצלחתי לרדת לסוף דעתו של הדיון ולהבין מה בדיוק הייתה מטרתו (אולי תוכל להרחיב) מה שכן תפס את תשומת לבי זו השאלה לגבי עמדתו הרגשית של שפינוזה ביחס ליהדות. אני רחוק מלהיות מומחה גדול לשפינוזה אבל לא השתכנעתי מטיעוניו של פרופ' שטרנגר (אותו אני מכיר מתחום הפסיכולוגיה קראתי כמה מספריו המשובחים) שמדובר בעמדה רציונלית קרה. אם במישהו כל-כך "בוערת" סוגיה מסוימת אזי, גם אם הוא מתייחס אליה תוך טעינת טיעונים מאוד הגיוניים ומסודרים, יש להניח שעמדת המוצא שלו בנושא היא רגשית.

  • ברק

    איציק, אני שמח שצפית בסרטון, ובכן ישנם שני גורמים עיקריים, האחד הוא המשנה הקרה של שפינוזה, זאת המכוונת לתפיסה פנתאיסטית. משנה זאת גורסת כי הטבע הוא האלוקים ואין דבר חיצוני-רוחני(טרנסצנדנטליות) המתלווה אליו, דהיינו הטבע הוא מערכת סגורה פיזית המנהלת סימביוזה בין הגורמים-אותה שפינוזה מכנה אלוקים(מוזר שהשתמש במונח זה והתיימר להיות חילוני "כופר").

    תפיסה זאת למעשה קרובה מאוד לתפיסתם של פילוסופים קדומים רבים( שצצו בתקופה שלאחר חורבן בית ראשון:אריסטו, אפלטון, סוקרטס-למרות שגם ברור שלהם היו חילוקי דעות בקשר למהות האל וקיומו), שהבינו כי יש אלוקות, אבל לא הצליחו כמו היהודים לתת לה משמעות רוחנית, ולהבין שאי-אפשר לתפוס את האלוקים בצורה גשמית.

    זה בפן המהותי, אבל היה דבר שמעבר, והרי לשם כך הם הביאו רב לתוכנית. השאלה היתה "האם היה ניתן להחזיר את שפינוזה בתשובה?", והשאלה לא באה לקבל מענה, אלא להראות האם אדם שחש אנטגוניזם למקורותיו עדיין נושא נצוץ יהודי, וחש את יהדותו(מתקשר לנושא הפוסט אולי).

    הפרופסור התעקש שלא, ואף בחר תמיד להיות קטגורו של שפינוזה(מוזר, אבל כמו החרדים), ואילו דווקא הרב, שמימנו היינו מצפים לקבל קטרוג על הבנאדם, בחר לסנגר עליו(שפינוזה: "הברית תעמוד לישראל כזכות..."), בחמת לימוד זכות על יהודי, גם אם היה שותף לתחילתו של תהליך הסטורי ששינה את פני היהדות שהיתה מוכרת עד לאותה התקופה.

  • ברק

    *התכוונתי מתקשר לנושא הפוסט האחד לפני הקודם:

    Losing My Religion"

    בטעות רשמתי את התגובה פה.

  • איציק אלפסי

    ברק, תודה. החכמתי כרגיל.
    גם אני מתרשם ששפינוזה, באופן מודע יותר או פחות, התכתב עם מקורותיו היהודיים.

Comments are closed.