אם הוא מאמין, אז גם אני / צור אורן

זו לא "ההתאחדות הצעירה" של לוזון וחבריו שהחזירה אותי לאהוד את הנבחרת, גם לא המעבר למעוזם של האדומים בבלומפילד, ואפילו לא רגשי הציונות שתמיד מתחזקים כשאתה גר בחו"ל. זה פשוט בחור צרפתי מטורף אחד, לואיס פרננדז שמו, שעושה הכל כדי לעצבן ולהוכיח לכל העולם שכולם טיפשים והוא צודק.

פוסט אורח מאת צור אורן

לפני שאני כותב שורות אלו, עלי להודות למען ההגינות שנבחרת ישראל מעולם לא עניינה אותי יותר מדי.

השילוב המנצח של תפארת האצטדיון הלאומי ברמת גן, השיוך של הנבחרת לבכירי ההתאחדות לכדורגל לדורותיהם ופרשיות מביכות שבהן היו מעורבים שחקנים שלבשו את סמל המדינה וביישו אותו מבלי להניד עפעף גרמו לי לוותר על צפייה במשחקי הנבחרת, ויותר מזאת, לאבד כל תחושה של רגש כלפי הנבחרת בכחול ולבן.

אבל בחודשים האחרונים חזרתי לעקוב ( מרחוק אמנם בשל נסיבות חיי ) אחרי הנבחרת, ולראשונה מאז שנות ילדותי, לרצות באמת בהצלחתה.

דווקא הנבחרת הזו, שמציגה יכולת כל כך חלשה במרבית משחקיה שבתה אותי מחדש וגרמה לי לראשונה מזה זמן רב אפילו לצפות במשחק, למרות תנאי קליטה קשים מאד של השידור.

לא, זו לא "ההתאחדות הצעירה" של לוזון וחבריו שהחזירה אותי לאהוד את הנבחרת, גם לא המעבר למעוזם של האדומים בבלומפילד, ואפילו לא רגשי הציונות שתמיד מתחזקים כשאתה גר בחו"ל.

זה פשוט בחור צרפתי מטורף אחד, לואיס פרננדז שמו, שעושה הכל כדי לעצבן ולהוכיח לכל העולם שכולם טיפשים והוא צודק.

יש שיגידו שאני משוחד שזוכר לפרננדז את תצוגות הכדורגל בטדי. צודקים. אני לא מכחיש, אבל אי אפשר להתעלם מכך שאין שום קשר בין בית"ר של פרננדז לבין הנבחרת של פרננדז.

בית"ר שלו הייתה מהירה, חזקה, מפחידה, לפעמים שאננית, לפעמים שחצנית, ברוב הזמן מהנה. והנבחרת ?  מה יש בנבחרת הזו ? אין בה את הברק של ברקוביץ ורביבו, אין בה קלאסיקות כמו אוחנה ועטר, ואין בה נשמה כמו של קלינגר.

אבל יש בה חבורה של גברים. לוחמים, שעולים על כר הדשא כדי לשחק עבור המדינה. שחקנים שבשנתיים האחרונות עוברים ביחד עם המאמן שלהם מסע צלב מצד עשרות עיתונאים, שחקני עבר, פרשנים, עסקנים ובכירים בהתאחדות לכדורגל, ובמקום לשאול את עצמם למה לעזאזל זה שווה את זה הם מתייצבים בכל פעם מחדש למשימה הבאה.

נראה שלא משנה מה עושה פרננדז הביקורות קוטלות אותו. הוא מזמן את ערן זהבי לסגל – מבקרים אותו. הוא מנפה את זהבי לאחר שזה משתין על כולם בקשת – מאשימים אותו ( לפחות מקורבי האדומים ) בניפוי מיותר. הוא שורף שעות במגרשים שמאמני נבחרת קודמים מעולם לא דרכו בהם – צוחקים עליו. הוא מגלה שחקנים חדשים ונותן להם במה – טוענים שהם לא מספיק טובים. הוא מוותר על "כוכבי ליגת העל" – מאשימים אותו שהוא הופך את הנבחרת לאפורה ומשעממת.

בעיני מבקריו הרבים, לואיס פרננדז הוא במקרה הטוב מאמן עבר ובמקרה הרע מטורף.

אני חושב אחרת.

אני חושב שהכדורגל הישראלי משופע בכשרונות שבגיל צעיר מקבלים הרבה יותר מדי כסף וחשיפה וזה גומר להם את הקריירה. אותם כשרונות הופכים לילדים מפונקים שנקברים ב – "תהילה המקומית" של ליגת העל העלובה שלנו, ובמקום לשאוף ולהגיע רחוק הם מבזבזים את הקריירה מול אלף  צופים בפ"ת.

לואיס פרננדז לא אוהב ילדים מפונקים. הוא אוהב לוחמים. הוא זה שהעלה ילד בן 16 בשם קובי מויאל למשחק העונה שלו בהרכב הפותח,  כי הוא האמין שהוא רעב מספיק. האמין, וצדק. מויאל סיפק את הסחורה.

לאיש יש דרך. הוא בונה נבחרת עם שחקנים בעלי מחויבות. שחקנים שבאים לעבודה ובעת נגינת ההמנון חושבים על איך לנצח ולא על הכתבה בגליצ'ים למחרת.

לואיס פרננדז מאמין שלמרות שהנבחרת שלו היא אפורה, אם ייתנו לו את הזמן הוא יביא אותנו אל המקומות שעליהם אנחנו חולמים.

ואתם יודעים מה, אם הוא מאמין, אז גם אני.

תגובות

  • צור שפי

    קודם כל אוף טופיק לאיציק: באחד הפוסטים שלך על מוזיקה המלצתי לך על זמרת בשם ויקטוריה חנה שעושה דברים מופלאים עם חומרים מהמקורות. היא מופיעה ביום שישי זה במוזיאון מגדל דוד בירושלים ואח"כ גם יש סיור בתערוכה "אות ועוד" במקום. ממליץ שלא להחמיץ.

    ולפוסט - אין לי קשר ריגשי לפרננדס, לא חיובי ולא שלילי. עד עכשיו הנבחרת לא משחקת טוב (כולל אתמול), ההרכבים הרבה פעמים תמוהים וגם התוצאות לא משהו. אם בסוף הם יצליחו לסיים ראשונים או להגיע להצלבה אסיר את הכובע, לדעתי זה הולך לקרות.

    • איציק אלפסי

      צור, תודה. רשמתי לפני.

    • צור שפי

      שכחתי להוסיף שההופעה ב-11 לפני הצהרים

  • moby

    רק במבחן בוזגלו התאוריה שלך נופלת.
    בלי קשר גם אני נהנתי לראות את המשחק ואת הנבחרת יש בה רעננות שאיבדנו.
    משעשע שפרשן מכובד מבקר את הכנסתו של טווטחה למשחק כלכך חשוב. ואז מבקר יומיים אחר כך את הוצאתו ממשחק כלכך חשוב. אבל מה שנכון זה שחצי משחקני הנבחרת יכולים ללכת בקניונים בארץ ולא יזהו אותם. את זה, אני לא חושב שקרה בעבר.
    אגב הביקורת על להזמין את יוסי (שגם אני גיחכתי כי לא צריך נערת עידוד) יצא טוב (ואני טמבל) נראה שהוא מבין משהו הצרפתי אוכל הצפרדעים הזה.
    כל הכבוד, עכשיו יגידו שזה לא חוכמות.... (למה לא מראיינים את קשטן או גרנט על הנושא הזה? נצחון? בבית? מול "לא קבוצות" זה לא קרה מזמן)

    • צור שפי

      אני חושב שצדקת ושיוסי לא היה צריך לשחק. מאוד הסכמתי עם הדברים שאמר אייל ברקוביץ, החילוף השלישי היה צריך להיות בן סהר.

  • אדם

    גם אני מאמין. לא שנעלה, אלא שאני אמשיך להרגיש משהו כלפי הנבחרת כמו שהרגשתי לקראת ובמהלך המשחקים השבוע. לעומת רוב החברים שלי שכבר לא מרגישים כלום. היה כיף

  • B. Goren

    איציק, כבר שנים אני חי בהרגשה שהנבחרת לא מעניינת אותי וגם אם ננצח פה ושם ואולי נעפיל לאיזה טורניר חשוב, זה הרי לא ממש ישנה את רמת הכדורגל כאן. אבל אז מגיע יום המשחק וכשאני רואה את הדגלים באצטדיון ושומע את ההמנון אני מודה שאני מתרגש. ואם קורה שהנבחרת מצליחה להבקיע, אני שמח לא פחות מאשר כשמכבי ת"א מבקיעה. עכשיו תאמר לי (ואם אני לא טועה יש לך הרי דוקטורט בפסיכולוגיה): אתה חושב שהכל בסדר אצלי?

    • איציק אלפסי

      בסדר גמור. היכולת לשם לפעמים את השכל בצד ולתת לתמימות של הרגש לדבר היא משהו מאוד בריא.

  • בני תבורי

    באופן מעשי, אחלה פוסט. באופן עקרוני הלך לי הפוסט לשבת...

  • קורא

    באמת היתה הרגשה, אחרי שנים של מיאוס מהנבחרת, של משהו חדש שמתגבש ומתלכד ושחקנים שנלחמים ולוקחים קצת אחראיות ולא נבחרת פחדנית שמחכה לנס מיוסי.
    עם זאת, לדעתי יכולים להעיז יותר: לכולם יש זכרון קצר ביותר אבל מדקה 30 עד הגול הנבחרת לא חיברה 3 מסירות רצוף מעבר לחצי. יש מספיק כשרון בקישור ההתקפי (בניון, ורמוט, בוזגלו רפאלוב) כדי להיות התקפיים ויוזמים משחק שלם, למרות שיש בעיה של חלוץ מטרה/רחבה בשיטה כזאת (הכי קרובים טוטו ושהר).
    בכל אופן לפחות נוצר עניין סביב הנבחרת ופוטנציאל לעתיד (סגל צעיר) וגם זה משהו

  • מנחם לס

    לפי הפוסט (לא ראיתי את המשחק; ראיתי טניס במקום בקי ביסקיין, והיום שוב (דג'קוביץ'; מחר נאדאל ופדרר) נראה לי שהנבחרת הופכת למה שתמיד חשבתי שהיא צריכה להיות: נבחרת גברית, חזקה, לוחמת, במקום נבחרת יפה עם שחקנים כמו עטר ולבקוביץ' (עם כל הכבוד להם!).
    זה בדיוק מה שהאמריקאים עשו, והם מצליחים נהדר נגד קבוצות הרבה יותר טובות מהם.
    הבעייה היא נגד קבוצות חלשות כמו פראגוואי למשל. האמריקאים שלטו במשחק אבל הפסידו 1-0 כי בעייתם היא עם קבוצות חלשות מהם; לא חזקות מהם. אבל חובה לומר שבראדלי שיתף אמש 6 שחקנים מנבחרת ה-19 ומטה שלהם. שניים בטוח עשו את הנבחרת הראשונה (והשתתפו ב-1-1 לפני 4 ימים נגד ארגנטינה בקרב נפלא), ולדעתי אמש עוד שניים הצדיקו העפלה לקבוצה הראשונה.

    אני מעדיף ישראל לוחמת מהסוג שהניקס היתה פעם עם פט ריילי המאמן, וכמה חיות בקבוצה כאנטוני מייסון, צ'ארלס אוקלי, וחייה קטנה כמו ג'ון סטארקס, מאשר ישראל עדינה ורוקדת, מהסוג של הניקס היום עם כרמלו אנטוני ואמארה סטודמאייר. ישראל צריכה קבוצה של BAD BOYS, כמו דטרויט של ביל למבייר וריק מהורן, וכמובן שניים-שלושה כוכבים כאייזיה תומאס וג'ו דומארס, להחזיק קצת בכדור.
    ואני שמח שניצחנו עם מה שמכאן נראה BAD BOYS שלא עושים סוף-סוף חשבון לאף אחד.

  • רפאל

    יכול להיות שתרבות הכדורגל שלנו כבר בדרך לימים טובים יותר.
    הנבחרת חושבת במונחים ראליים- אנחנו לא באמת פייבוריטיים מול אף נבחרת כמעט, וגם אם כן- אז לא באופן כה קיצוני כפי שהשתמע בעבר.

    תכל'ס, היה מאוד קרוב להיות שוויון ולכו תדעו אם לוזון היה עומד בלחץ ולא מחפש איזה שינוי. לא היה חסר הרבה שיקטלו את המגנים על שטויות ועל איך שהנבחרת לא מספיק דומיננטית ועושה יותר מדי עבירות ליד הרחבה וכו'.

    עדיין מאמין ששינוי חיובי יבוא אם וכאשר יחליפו את השיטות המגעילות האלה לליגה הסדירה ויתחילו לשחק עם פלייאוף בסדרות כמו שרואים בכל ענף ספורט שמכבד את עצמו.
    ההתעקשות הזו להישאר עם ליגה סדירה אפילו עם הקיזוז לא משנה מאומה מיחסי הכוחות המלמדים בעקביות שאם אינך אחד מהטופ 3-4 במדינתך (או פחות במקרים רבים) בעצם אין לך זכות קיום והיחס היחיד אליך הוא בתור גימיק או מי שדפק קבוצה אחרת.

    זו לא דרך. זה טיפשות.

Comments are closed.