יום ירושלים. זר לא יבין זאת

לא קל להישאר "נורמאלי" בירושלים אבל מי שכן מצליח לעשות זאת זוכה, לעניות דעתי, בחוויה נדיה של חיים מלאי משמעות.

יום ירושלים הנחגג היום קיבל במרוצת שנים אפיון של יום חג הנחגג בעיקר על-ידי אוכלוסיות המזוהות עם הימין כמו חובשי הכיפות הסרוגות. אינני מתווכח על כך שזוהי המציאות, אם כי בתור ירושלמי, ללא קשר לדעותיי הפוליטיות המורכבות, זה מצער אותי. בדיוק כמו שמצער אותי שיום הזיכרון לרצח רה"מ יצחק רבין ז"ל נתפס בציבור כיום זיכרון של "השמאל" ולא כמו שהוא אמור להיות- יום זיכרון ממלכתי.

העובדה שיום ירושלים נתפס כ-"חג של הימין" קשורה לדעתי לא רק לכך שמדובר באופן רשמי כיום חג לציון איחודה של ירושלים- מה שמוציא לכאורה ממעגל החוגגים את אלה שרואים בירושלים עיר מחולקת דה-פקטו, או שהיו מעוניינים לראות אותה מחולקת במסגרת הסכם מדיני עתידי כזה או אחר- אלא גם לעובדה שירושלים, כסמל, ממחישה אולי יותר מכל את המחלוקת בין שתי התפיסות המרכזיות, האתוסים, הרווחים כיום בציבוריות הישראלית:

בצד האחד נמצאים האלה שלדידם ישראל הינה לא יותר מאשר פיסת שטח גיאוגרפית שהתמזל/איתרע מזלו של מאן דהוא להיוולד בה, וכל רצונו הוא לקיים בה חיי נוחות ורווחה. ובהתאם לכך גם תפקידה של המדינה הוא אחד- לספק את המסגרות הפורמאליות שמאפשרות זאת.

הקשר של אלו האוחזים בתפיסה הזו לארץ-ישראל לא נובע מתחושת שייכות היסטורית, לאומית או דתית, אלא רק מתוקף העובדה שהם נולדו ו/או גדלו במקום הזה. עבורם, אם ישראל אינה מספקת להם את האלטרנטיבה הטובה ביותר לסגנון החיים אותו הם מבקשים לחיות היא למעשה לא ממלאת את תפקידה ולכן, בהינתן האפשרות הפרקטית, אין להם בעיה להמיר אותה בישות מדינית אחרת – אם על-ידי עזיבה פיזית והגירה למקום אחר ואם על-ידי הפיכת הישות המדינית הקיימת כיום בתחום המוכר כארץ-ישראל לישות המנותקת מאותם שורשים שלכאורה מונעים ממנה להיות אותה האכסניה מסבירת פנים בה הם חפצים לשהות.

מן הצד השני ניצבים אלו שלשיטתם ארץ-ישראל היא לא "סתם מקום", אלא שונה ומיוחדת מכל מקום אחר בו יכלו לחיות בעולם. זאת, לא רק מתוקף העובדה שזה המקום הפיזי אותו הם מגדירים כבית, אלא מכיוון שזהו המקום שהם חשים כלפיו שהוא "ביתם" ברמה הרגשית.

התחושה הזו מקורה במשמעות ההיסטורית, הדתית והלאומית שיש לארץ-ישראל עבורם כיהודים. לכן, מבחינתם, ללא המשמעות הזו וללא שתישא הישות המדינית הקיימת כיום בארץ-ישראל- היא מדינת ישראל- אופי יהודי שורשי המחובר לאותה מסורת, אין לאותה ישות משמעות עבורם. לכן הם נאבקים בכל כוחם על הצביון והאופי של מדינת ישראל.

היכן נכנסת ירושלים לתמונה? ובכן, נדמה שירושלים היא בדיוק הנקודה בה שתי התפיסות האלה מתנגשות בעוצמה הגדולה ביותר. כי ירושלים היא אכן הרבה יותר מסתם מקום- כל פיסת אדמה וכל אבן בעיר הזו נושאים בחובם היסטוריה ארוכת שנים, פעמים רבות עקובה מדם, ומשמעות טעונה. משמעות, שעבור האוחזים באתוס הראשון, רק מכבידה ומונעת, הלכה למעשה, את היותה של ישראל מדינה "נורמאלית" – משום שירושלים מונעת הסדר מדיני, מערערת את יחסינו עם העולם ומחרחרת עלינו מלחמה. לדידם אין שום הבדל בין אבני הכותל לאבני בנין עזריאלי והשיקול היחיד האם לוותר על האחיזה באבנים אלו או אלו הוא שיקול תועלתני קר.

לעומת זאת, עבור האוחזים באתוס השני ירושלים היא המייצגת הטובה ביותר של מדינת ישראל אותה היו רוצים לראות. מדינה שבה לכל משעול, שביל ואבן-דרך יש משמעות ורקע. עבורם, אין ישראל בלי ירושלים כמו שאין גוף ללא נשמה. ירושלים היא הלב ולכן הזיקה שלהם ללב הזה, לירושלים, היא העמוקה והקנאית ביותר.

אלא שכמו תמיד יש גם כאלה שנמצאים באמצע – כאלה שאוהבים את ירושלים ומחוברים אליה בכל נפשם, אך מצד שני גם מעוניינים לחיות בעיר וארץ חופשיים, חיי רווחה ויצירה.

האם הדברים סותרים? לא בהכרח. הקיצוניים משני הצדדים רוצים שנחשוב כך, הם רוצים להציג את הדברים כמשחק סכום-אפס- צד אחד מגיע על חשבון הצד השני. אבל, בניגוד לתדמית שלה, ירושלים היא דווקא הוכחה טובה לכך שאפשר לשלב רוח עם חומר, משמעות עם חיי-מעש.

הירושלמים האמיתיים שאני מכיר אינם דווקא דתיים אדוקים או לאומנים קיצוניים, הם אנשים חמים, פשוטים וטובים. אנשים שורשיים שיודעים קשר למקום מהו, וקשר בין אדם לחברו מהו. אנשים שקמים בבוקר לעבודה חוזרים בערב למשפחה ובין לבין נהנים לשמוע שיעור טוב על יהדות, לשבת עם חברים על כוס בירה בפאב, או על מרק קובה בשוק.

הפשטות הזו, הצניעות והעובדה שהם לא לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות, במובן הכי יפה ונכון של העניין, מאפשרת להם להישאר שפויים בעיר הזו שמפילה חללים רבים בגוף ובנפש. עבורם ההיסטוריה הארוכה והמורשת המפוארת של העיר אינם משהו מגביל או מכביד, אלא משהו להתגאות בו ולשאוב ממנו משמעות לחיי היומיום.

עבורי יום ירושלים הוא חג לא רק כירושלמי אלא גם כמישהו ש-"מקום" מהווה עבורו לא רק פיסת אדמה אלא עולם שלם של זיכרונות, חלומות, תקוות וגעגועים. לא קל להישאר "נורמאלי" בירושלים אבל מי שכן מצליח לעשות זאת זוכה, לעניות דעתי, בחוויה נדיה של חיים מלאי משמעות. בתור כזה שמחפש משמעות בכל דבר שהוא עושה, מאז ומעולם חשתי בר מזל על כך שזכיתי להיוולד ולגדול בעיר הזו. בכל מקום שהייתי בעולם תמיד התגעגעתי אליה ושום מקום לא העניק לי את ההרגשה שהיא מעניקה לי.

אני מניח שזר לא יבין זאת (וגם לא בוסמן), אבל למי שכן, ירושלמי או שלא, אני מאחל מכל הלב- חג שמח!

*

ושאנן סטריט, אחד הירושלמים הכי 'ירושלמיים' שאני מכיר, כבר כתב את כל זה הרבה יותר יפה:

אם היה לי שקל על כל פעם שמישהו מהשפלה
שמע שאני ירושלמי וחשב שאני משוגע
הייתי עשיר כמו ראפרים מעבר לים
לובש ערמה של זהב יהלומים בחינם

זה יוצא מאתנו מגיע אליכם
וחוזר חלילה הלוך ושוב
השראה אני מקבל מהרחוב מזוהר ארגוב
לא מגידי גוב או מתי כספי
מביא אותה דוגרי ישיר לפעמים אפילו דרסטי
תמיד אלסטי תמיד פנטסטי

קשור לפאבים לחמרות לשוק וכן
גם לבקבוק אינעאל אבוק יש חלק
לא אגיד עליו חמצן אבל אפשר לקרוא לו דלק
בלי לשקר ב"ק" או ב"כ" רק תביא לי שלוק מהר
כי הופעה היום, עדיף בירושלים אך בכל מקום
נשרוף את הבמה נוציא מהשגרה
עד שתהיה מבסוט עד שתהיי מרוצה

אומנות ירושלמית שירה וציור
ריקוד פיסול ודי.ג'יים סופרים מספרי סיפור
אומנות ירושלמית עוברת כל גבול
ויש מה זה יבול, יותר דומה למבול, למונסון

תל אביבים לכו לדוקטור אין שום חיסון
נגד קולות האמת שפורצים מהבירה
מציקים לכם, לופתים אתכם, תופסימ'כם ת'שידרה
ופתאום אופס, לא נוח במעיים
יו"ד רי"ש ו"ו שי"ן למ"ד יו"ד מ"ם – ירושלים

יבוס, יפה נוף, אלייה קפיטולינה, אל קודס, ג'רוזלם
איך שלא קוראים לה היא נותנת את הטון
מכתיבה את הקצב, טוב רע שמחה עצב
תוותרו עליה, מוותרים על עצמכם
עדיף להעלות אותה אל ראש שמחתכם

כן,כן, מה שאתם שומעים לראש שמחתכם
דתיים חילונים מוסלמים יהודים נוצרים וכל השאר
אני לא מפחד להגיד את האמת
את כל האמת ורק את האמת
שיעזור לי רק זה שבשמים יושב

יש קבוצה בירושלים שאותה אני אוהב
איתה אלך באש במים אתן לה את הלב
עוד מזמן מהגן מהימים של אורי מלמיליאן
הייתי הולך ברגל עד ימק"א ועוד
בשביל לראות את הקבוצה שלי עם כבוד
עם נחישות עם הקרבה, יו! איזה תרגיל
יאללה יא בית"ר עם כדורגל מברזיל
עם כל הכבוד לאריק איינשטיין, וכבוד אני רוכש לו
הקבוצה שלי ב.מ.וו והקבוצה שלו דה-שוו

ג'רוזלם,  Here I am
ג'רוזלם, Je t'aime

תגובות

  • B. Goren

    איציק, אחלה פוסט וממש נהנייתי לקרוא. שמח שהעלית גם את נושא ימי הזיכרון ליצחק רבין. אין לך מושג עד כמה הנושא הזה כואב לי.

  • יאיר

    אני ירושלמי ומתקשה מאוד ביום ירושלים.
    יום ירושלים נקבע ביום שחרור/כיבוש העיר הוא לא בא לסמל את הקשר למקום, הוא לא יום ארץ ישראל או יום המקום כפי שניסית להציג (ואני בהחלט מזדהה עם זה) אלא יום "איחוד" ירושלים. האיחוד הזה הוא הדבר שהכי לא קיים במציאות בשטח - לא האנושית ולא המעשית.
    ירושלים מתחלקת לארבע גם היום, לערבים, דתיים לאומיים, חרדים וחילונים. בכל הקבוצות האלה יש קצוות מחוברים ורוב מופרד.
    האיחוד עם מזרח העיר בטח שלא מתקיים בפועל, מערכות חינוך נפרדות, הזנחה וכו' וכו' השיא של זה בא לידי ביטוי בכך שבבחירות האחרונות לרשות הפלסטינית הורשו תושבי מזרח ירושלים לבחור.

    בקיצור, פוסט יפה, אהבתי מאוד את הסיום שלך, זה דומה מאוד לירושלים שלי, העיר האהובה עליי בעולם, רק אין כל כך קשר ליום המכונה "יום ירושלים"...

  • גיל שלי

    אני לא מסכים עם החלוקה שלך. הקבוצה הראשונה יכולה שיהיו לה שורשים לא פחות חזקים מהקבוצה השנייה. אני לדוגמה, מרגיש שייכות עמוקה לעם היהודי, שורשים נטועים עמוק בתוך הארץ, ועדין מעדיף חלוקת הארץ על פני שליטה בעם אחר. מאחר ואין פתרונות אוטופיים, אני מקבל את החלוקה כברירה העדיפה על פני מדינה דו לאומית.

  • כסיפוביץ

    אני לא מבין את ההתייפייפות הזאת.
    זה כמו ביום העצמאות בו כולם מנפחים חזה תולים דגלים ויום אחרי זה מקללים את המדינה וכל יושביה.
    אני מאוד מסכים עם יאיר ואני אפילו לא ירושלמי.

  • ניינר

    אני יליד ירושלים, כמו הורי, וחייתי בה עד גיל 23. מה לעשות שזו לא עיר לאנשים שפויים שבסך הכל מבקשים לחיות במקום נורמלי פחות או יותר. העיר הזו מטונפת, מסוכסכת, מלאה במטורפים מכל הסוגים והמינים, עם ראש עיר שהוא לא חכם גדול ויום ירושלים רק מנציח את את הקרע בין יהודים לערבים בעיר המקוללת הזו. שמח שהיה לי שכל לעזוב מזמן. אני הולך במדרחוב ונגעל, מההזנחה, הלכלוך, מערב רב של דתיים שהשתלטו על העיר ודוחקים את האוכלוסיה הנורמלית החוצה. לעיר הזו כבר אין תקנה. שיחלקו אותה כבר ואולי יהיה פה שקט.

    • עמית

      אני לא יודע מתי היית במדרחוב בזמן האחרון. אני ממליץ גם על רחוב יפו. מרכז העיר עובר שדרוג חסר תקדים. תתעדכן.

  • מולי

    אני ירושלמי, אז ירושלים היא עבורי מעל לכל בית. זהו עבורי בפשטות המקום היחיד, כל כמה שהוא רבגוני (ואולי בגלל זה), בו אני מרגיש לחלוטין בבית.
    זוהי ירושלים שלי, אבל אין בי רהב להכריז שהיא רק שלי.

    • תומר חרוב

      המשפט האחרון שלך מצוין.

  • ארנון

    ארבע שנים נהדרות בירושלים, במהלך התואר הראשון. אהבנו את העיר עד מאד, את השוק, את נחלאות, את ארומה המקורי, מפגש השייך ופלפל שלום, את רבגוניות האנשים, את האויר הטוב, את המדבר הקרוב, את החיים הסטודנטיאלים, את הזריחה בים המלח אחרי לילה של מסיבות, את הדרינקים בכובען המטורף. אהבנו את ההרגשה להסתובב כירושלמים בתל אביב, לבנבנים כשלג בין כל השזופים על החוף.
    אהבנו כל כך, ודקה אחרי התואר מצאנו את עצמנו כל החבר'ה בתל אביב.
    ובעשר השנים הללו בתל אביב למדתי להגדיר את האנשים עם האושר המזוקק ביותר - ירושלמים, חודש אחרי שעברו לתל אביב. העינים הבורקות שלהם מספרות את כל הסיפור.

  • ניר

    לא ירושלמי ולא תל אביבי (למרות שגרתי שם כמה שנים) - ירושלים העיר היחידה בישראל. עיר משמעותה לגור עם אנשים שונים ממך, להלחם על המקום שלך כי אנשים מכל העולם באים לשם, ולדעת שתחת כל מדרכה יש מאות, או במקרה של ירושלים אלפי, שנים של הסטוריה ותרבות שיצרו אנשים שחיו פה ושנו מכאן את העולם.

    זו בדיוק הסבה שתל אביב היא לא מנהטן, כמו שתלאביבים אוהבים לחשוב, אלא סן פרנסיסקו: מקום שאנשים ממגזר מסוים באים לגור אחד עם השני, במקום להתלכלך בניו יורק עם המהגרים והעניים והשחורים והדתיים וכל מיני אנשים שמצביעים למפלגות אחרות.

    (עם התנצלות לסן פרנסיסקו שהיא כמובן הרבה יותר יפה ונעימה - בעיקר הרבה פחות מסריחה - מתל אביב)

    • בלינדר

      אהבתי את התגובה. בהחלט חומר למחשבה. גרתי בירושלים ות"א ואני מבלה את מרבית השבוע בניו יורק. בס"פ אמנם לא הייתי אבל נדמה לי שיש משהו בהשוואה הזאת.

      את שאנן סטריט, או יותר נכון את השירים שלו, אני לא כל כך אוהב. המוזיקה של הדג נחש פנטסטית אבל סטריט מחובר הרבה יותר לראפ המודרני והמלאכותי של ה'שופוני' מאשר למוזיקת המחאה של פעם (למרות שהוא נורא רוצה להאמין שההפך). השיר הזה ששמת מראה קצת מהתסביך של הירושלמים. זאת אחת מהערים הכי מיוחדות בעולם ויש מספיק מה להתגאות אבל עדיין מחפשים לרדת קצת על ת"א.

  • בלינדר

    וכמעט שכחתי - חג שמח!

  • צור אורן

    פוסט מעולה. ואגב שאנן. הייתי בהופעה שלו ושל הדג נחש ביוסטוו וזו הייתה הפעם היחידה בשלוש השנים שלי ביוסטון שהרגשתי ישראלי. כל טקסי הקונסוליה וחגיגות החגים כאן לא סיפקו לי ולו לרגע תחושה של ישראליות, אבל ההופעה שלהם הייתה פשוט חוויה רגשית. בעוד שבועיים בעזרת השם אנחנו חוזרים לירושלים ואני מקווה לגלות שהעיר שאני כל כך אוהב לא השתנתה לרעה

  • אריאל

    כולי מתקומם מהקביעה ש:
    "בצד האחד נמצאים האלה שלדידם ישראל הינה לא יותר מאשר פיסת שטח גיאוגרפית שהתמזל/איתרע מזלו של מאן דהוא להיוולד בה, וכל רצונו הוא לקיים בה חיי נוחות ורווחה. ובהתאם לכך גם תפקידה של המדינה הוא אחד- לספק את המסגרות הפורמאליות שמאפשרות זאת"
    ובטח מהקביעה ש:
    "אם ישראל אינה מספקת להם את האלטרנטיבה הטובה ביותר לסגנון החיים אותו הם מבקשים לחיות היא למעשה לא ממלאת את תפקידה ולכן, בהינתן האפשרות הפרקטית, אין להם בעיה להמיר אותה בישות מדינית אחרת – אם על-ידי עזיבה פיזית והגירה למקום אחר "

    זה אולי מה שאנשי ימין רוצים להאמין בו - ששמאלנים הם אנשים שלא מחוברים למדינה הזאת ולהיסטוריה שלה ולכן אין להם בעיה להמיר אותה במדינה אחרת. ובכן - אתה יכול לשכוח מכך. קודם כל, כי במסעותיי בארה"ב, רוב הישראלים שגרים פה הם הרבה יותר ימנים מאשר ביבי (זה תמיד קל מאוד להיות ימני בחו"ל) ובעיקר כי זה שאני מאמין שצריך להגיע לפשרה שכוללת, מה לעשות, ויתור על שטחים בארץ ישראל, לא אומר שאני לא מחובר לקרקע הזאת בדיוק באותה מידה כמו מישהו שלא מוכן לוותר על שטחים.
    ההבדל בין אנשי שמאל לאנשי ימין לא קשור למידת החיבור שלהם לאדמה - אם לא היינו מחוברים לאדמה בטוח שלא היינו רצים למות על האדמה הזאת בשביל הצבא - אלא קשור לשני דברים אחרים: 1. פרקטיות - יש פה שלושה מיליון אנשים שלא חולקים את האמונות שלנו ועל כן אין ברירה אלא להפרד מהם כי להמשיך לשלוט עליהם זה פשוט מתכון לחורבן, ו-2. הומניות - לשלוט על עם אחר, להפוך אותו לאזרח סוג ב', לטרטר אותו במחסומים ולהתייחס אליו כאילו אנחנו טובים יותר (והסיבות לכך בכלל לא משנות, זה המצב כרגע) - זה משהו שאנחנו לא מוכנים לקבל.

    הבעיה אצל הימין היא שהוא שם את קדושת הקרקע מעל שני העקרונות הללו. זה לא הופך אותו למחובר יותר לקרקע, רק לפחות פרקטי והרבה פחות הומני. הימין גם מסרב להכיר בחיבור לקרקע של עוד כמה דתות בעולם, שמחוברות לירושלים לא פחות מהיהדות.

    ולגבי יום ירושלים - כשהייתי קטן שמחתי לבוא לירושלים, התגאיתי בעיר הזאת. היום כשאני מגיע לשם כל מה שאני רואה זה עיר מפולגת, מסוכסכת, נשלטת על ידי מיעוטים ושהחילוני השפוי בורח ממנה. לא סתם יש היום הרבה יותר הסכמה על חלוקת ירושלים מאשר לפני 20 או 30 שנה. חלק גדול מהציבור כבר מזמן רואה אותה מפולגת.
    מצטער על התגובה הארוכה, אבל הדלקת אותי

    • כסיפוביץ

      ואתמול קריאות "אטבאח על ערב" ו"מוחמד מת" סימלו חלק ממה שאתה כותב.
      אבל זר לא יבין זאת...

    • עמית

      "מפולגת ומסוכסכת" בתחת שלי. איפה ראית פילוג או סכסוך בביקוריך בירושלים? ספר לנו, אנחנו רוצים לשמוע חוויות אישיות של סכסוכים ופילוגים שהיית עד להם בירושלים, או אולי הכל תוצאה של שטיפת מוח שהתקשורת התל אביבית העבירה אותך.

      לא שאני חושב שבירושלים הכל מתנהל על מי מנוחות, אבל בחייאת רבאכ, מה אתה רואה שאני לא רואה? אני רוצה להאמין שאני נמצא תחת ההגדרה של חילוני שפוי, אבל איכשהו זה לא מסתדר עם חוסר הרצון שלי לברוח מהעיר. אני לא יודע אם ירושלים השתנתה לטובה או לרעה. יש משניהם. מה שבטוח זה שמאז בחירת אולמרט (שבאמת לא עשה טוב לעיר) ואולי אפילו מאז האינתיפאדה הראשונה, ההתייחסות התקשורתית לירושלים השתנתה לרעה, ויש בחירה מודעת להציג רק את השלילי ותמיד בטון אפוקליפטי. במעין תמונת-ראי, תל אביב מוצגת תמיד בהקשר חיובי או לכל הפחות אוהב, גם אם מדובר בבעיות קשות. והרי גם את הבעיות של ירושלים אפשר להציג באור אחר, כפי שאיציק עשה כאן בכשרון רב. הכל שאלה של נקודת מבט ואיזו גישה מביאים מהבית.

      גם הטענה שלך בדבר שליטת מיעוטים בעיר קצת בעייתית, כי כולם מיעוטים בירושלים. הערבים הם מיעוט, החרדים הם מיעוט וגם החילונים (ביניהם ראש העיר הנוכחי) הם מיעוט. יש מי שחושבים שלמיעוט החילוני אין זכות קיום, ולמרבה הפלא מדובר באנשים שאמורים להיות בעד זכויות מיעוטים.

  • צור שפי

    מצטרף לכל המגיבים אוהבי ירושלים שלא חושבים שאהבתם חייבת להיות אקסלוסיבית. חייתי בעיר 10 שנים, אהבתי כל רגע, נקרעתי בחצי מרתון במסלול מטורף שבקצוות שלו היו גילה ופסגת זאב, לא פוסל לחזור אליה בעתיד. לטובת העתיד הזה כדאי שמבחינה פוליטית היא תהיה גם בירת המדינה הפלסטינית.

  • אביאל

    אחלה פוסט.

  • אביאל

    אחלה פוסט, יש לי אישית קצת בעיות עם החלוקות שלך, ירושלים מוכיחה מעל לכל שהכל באמת הרבה יותר מורכב, בתור ירושלמי, עם הזמן אני מרגיש את המורכבות הזאת יותר ויותר, אבל זו באמת עיר מיוחדת שלצערי להרבה אנשים מעדיפים ל'שנוא' או להתעלם ממנה כי זה הרבה יותר נוח.

  • שבי כהן

    איציק - פוסט מעולה. הזדהיתי עם כל מילה!

Comments are closed.