קופה אמריקה (11): בחזרה לאיטליה 90'

נדמה שאפשר כבר לקבוע כי זהו כנראה הטורניר הבינלאומי החלש ביותר מאז המונדיאל באיטליה 90'.

In כללי

נדמה לי שאפשר כבר לקבוע כי זהו כנראה הטורניר הבינלאומי החלש ביותר מאז המונדיאל באיטליה 90'.

קשה למצוא סיבתיות בעניין הזה. בעקבות אותו מונדיאל באיטליה נחרד עולם הכדורגל לעתידו של המשחק ואפילו פיפ"א המאובנת הסכימה לשינויים קוסמטיים נדירים בחוקה.

אלא שבכלל לא בטוח שאיטליה 90' היה שיאה של איזו מגמה ולא סתם בצורת פתאומית נטולת הקשר. שני הטורנירים שקדמו לו – ספרד 82' ומקסיקו 86' – היו מהטובים והזכורים. גם אלו שאחרי – ארה"ב 94' וצרפת 98' – נזכרים כטורנירים משובחים.

אם יש כנראה משהו משותף לטורניר בינלאומיים מאכזבים זה חולשת הפייבוריטיות – באיטליה 90' הנבחרת המרשימה ביותר, שגם זכתה לבסוף בתואר, היתה גרמניה המערבית – וזה כבר מספר לכם כל מה שאתם צריכים לדעת על איכות הטורניר גם אם עוד לא נולדתם אז.

חוץ מגרמניה, איטליה קרסה תחת הלחץ הביתי, ברזיל לא הופיעה והולנד שוב סכסכה את עצמה לדעת למרות שהגיעה לטורניר אחת הנבחרות הטובות שלה, שכללה את השלישייה הקלאסית – חוליט-רייקארד-ואן באסטן, שרק שנתיים קודם לכם זכתה באליפות אירופה בגרמניה בצורה מרשימה. ארגנטינה הגיעה אמנם לגמר, אבל זה היה הרבה בזכות הרוח (ממש לא היכולת) של מראדונה ומקבץ נדיר של ניסים – שום דבר בנבחרת הזו לא הזכיר את הנבחרת שזכתה בטורניר במקסיקו ארבע שנים קודם לכן.

לעומת זאת, בארה"ב 94' היו את ברזיל של רומאריו ובבטו, איטליה של באג'יו וגם בולגריה ורומניה שנתנו טורניר נפלא. בצרפת 98' אלו היו שוב ברזיל (למרות הקריסה בגמר), צרפת שזכתה, הולנד עם ברגקאמפ בשיאו ואפילו ארגנטינה, שהפסידה לאותה הולנד ברבע-הגמר, אבל נתנה כמה הצגות בדרך לשם.

ב-2002 שוב, חולשה של הפייבורטיות שהובילה לטורניר מאכזב למדי. חוץ מברזיל אף אחת מהגדולות לא ממש הופיעה – ארגנטינה וצרפת שסומנו כפייבוריטיות ערב הטורניר עפו כבר בשלב המוקדם, איטליה וספרד הודחו בעזרתם האדיבה של שופטים ביתיים ונבחרת גרמנית אפורה, אפילו במושגים שלה, הגיעה עד לגמר.

ב-2006 שב הסדר על כנו וגם רמת הטורניר בהתאם – איטליה וצרפת שהגיעו לגמר נתנו טורניר טוב, גם אם לא הצגות, גרמניה הציגה את הנבחרת האטרקטיבית ביותר שלה אי פעם למרות שלא זכתה בתואר וגם ארגנטינה היתה נפלאה עד שהודחה ע"י אותה גרמניה בפנדלים ברבע הגמר.

הטורניר ב-2010 סיפק לנו את ספרד המופלאה, הולנד וגרמניה – שהמשיכה את המגמה מ-2006 ונתנה הצגות נהדרות.

אם לחזור לקופה אמריקה ולטורניר הנוכחי, אזי ההופעה המאכזבת מאוד של ארגנטינה וברזיל, עם כל הסימפטיה הטבעית לאנדרדוגיות, די חרצה את גורל הטורניר לשבט.

איכות הכדורגל בטורנירים מהסוג הזה תלויה כמעט בלעדית בפייבוריטיות – מכייון שהנבחרות הקטנות יותר יבואו כמעט תמיד באוריינטציה שמרנית, אם ההפייבורטיות חלשות זה יוביל למשחקים רבים דלי שערים ושלב נוק-אאוט שמוכרע פעמים רבות בדו-קרב פנדלים.

לעומת זאת, כשהפייבורטיות מתעלות הן מספקות עפ"י רוב הצגות נגד הנבחרות החלשות יותר ומשחקים מרתקים בינן לבין עצמן בשלבים המכריעים.

וחוץ מזה, שעם כל הכבוד, ויש לא מעט כזה, מעטים אלה שיתעוררו באמצע הלילה לראות חצי-גמר בין פרגוואי לונצואלה.

*

בקיץ של 1986 הייתי בן 7 ומהמונדיאל שנערך אז במקסיקו יש לי זיכרונות מעומעמים (בעיקר את השקט שהשתרר בין אבא לביני בסלון כשגרמניה חזרה מ-2:0 ל-2:2 בגמר). את איטליה 90' אני כבר זוכר היטב ואפשר לומר שזה המונדיאל האמיתי הראשון שלי. לכן, למרות שכולם מעדיפים לשכוח אותו (ובאמת אין הרבה מה לזכור) לי תמיד תהיה אליו פינה חמה בלב.

כילד, הייתי אוהד של ניצחונות (כך התחלתי לאהוד את ליברפול) לכן גם הייתה לי ערב הטורניר סימפטיה מסוימת לאלופת העולם ארגנטינה ולשחקן הטוב בעולם – מראדונה. אבל לאוהד אמיתי הפכתי רק באותו טורניר.

זה התחיל דווקא אחרי משחק הפתיחה שבו הפסידה ארגנטינה לקמרון 1:0 – בעוד כולם התמוגגו מהסנסציה הקמרונית אני נעלבתי בשם האומה הארגנטינאית על הפגיעה בכבודם. אני זוכר את הפנים של מראדונה המושפל – עבור ילד לראות את גיבוריו מושפלים זו חוויה לא פשוטה – מאותו רגע כל מה שייחלתי לו היה לכך שדייגו יחזור ויוכיח לכולם שהוא עדיין המלך.

זה לא ממש קרה, אבל היה הרבה יותר קרוב לכך ממה שהיה נדמה אחרי אותו ערב במילאנו. הסיפור של ארגנטינה באותו מונדיאל היה דרמטי ועמוס טלטלות רגשיות שסחפו אותי וחרצו את גורלי לאהוד את הנבחרת הזו מאז והלאה.

הנה טעימה קטנה מהסיפור הזה לצלילי המנון המונדיאל הטוב ביותר אי פעם לטעמי (מכיוון שלא ניתן להטמיע את הסרטון בבלוג אז אתם מוזמנים להיכנס לקישור).

37 Comments

B. Goren 18 ביולי 2011

אנו יודעים למי ניתנה הנבואה אבל בכל זאת אני חושב (ועוד יותר מזה- מקווה) שהעובדה שארגנטינה וברזיל קיבלו בראש, תחייב את שתיהן לבוא לקופה הבא ולמונדיאל הבא, במוד קצת שונה יותר ולתת הצגות שונות בתכלית, ונאמר אמן.

דרך אגב איציק: תן מבט כאן באתר הזה בו נמצאים סמלי כל המונדיאלים מאז אנגליה 1966:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%9E%D7%A2_%D7%92%D7%91%D7%99%D7%A2_%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D_%D7%91%D7%9B%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%92%D7%9C

הסמל של איטליה 1990 נראה לי משעמם, יבש והכי פחות מקורי לעומת האחרים. כנראה יש קורולציה בין הסמל לרמת הטורניר.

טימי 18 ביולי 2011

הדבר היחיד הטוב שהיה בטורניר הזה (חוץ מהסטירה לארגנטינה וברזיל) זה הספריי סימון שהיה לשופטים לסימון מקום העברה ומרחק החומה. חייבים (!!!) לאמץ את זה בכל במפעלים והליגות בעולם. זה חוסך המון זמן ויכוחים ורמאויות של עמידה 5 מטר מהכדור.

דוד מירושלים 18 ביולי 2011

כמה הערות בעניינים שוליים.
אני רואה שכבר ב. גורן הקדים אותי, אבל הקמיע של מונדיאל 90 מסמל את המונדיאל עצמו, סגפני, תמוה ובלתי מובן. מקום שני ברשימת הסמלים הגרועים אי פעם (במקום הראשון החייזרים של יפן 2002 כמובן).

אני חושב שגאוצ'יטו הוא החביב מכל המאסקוטים האלה, למרות חרפת המונדיאל ההוא, עוד טובים היו סטרייקר (94) ופוטיקס (98), וגם האחרון (שכחתי את שמו) יפה.

הקליפ שצירפת מוכיח למה שבעים אחוז מאוהדי הכדורגל שמחים עם כל כישלון ארגנטינאי (תשעים אחוז שמחים על כישלון אנגלי), לשים את הפנדלים מול איטליה עם שדר איטלקי זה דוחה (כמו האמירות המגוחכות של מראדונה על כך שהנפוליטנים רוצים בניצחון ארגנטינה על איטליה).

שיר המונדיאלים היפה ביותר בעיניי הוא זה:
http://www.youtube.com/watch?v=pcbGxT7nG60

לא צריך מילים, הכדורגל הוא גלובלי.

B. Goren 18 ביולי 2011

יפה אמרת דוד, גם אני בעד גאוצ'יטו.

red sox 18 ביולי 2011

אמנם לא ממונדיאל, ואפילו לא המנון אליפות רשמי, אבל בהחלט הטוב ביותר:
http://www.youtube.com/watch?v=UtzdE669BfY
עם השורה האלמותית: Thirty years of hurt, never stopped me dreaming

קורא אדוק 18 ביולי 2011

רדסוקס,זה שיר המונדיאלים האהוב עליי…. :-)

תומר חרוב 18 ביולי 2011

דוד, לדעתי זה הרבה יותר טוב.
http://www.youtube.com/watch?v=bzvfqZGrMf0
לא סתם עד היום המנגינה הזו משמשת שירים באצטדיוני כל העולם.

תומר חרוב 18 ביולי 2011

רק חבל שלא הצלחתי למצוא את הקליפ המצוין עם הילדים שצבועים בצבעי הנבחרות ומשחקים כדורגל בכל העולם.

איציק אלפסי 18 ביולי 2011

בבקשה:
http://www.youtube.com/watch?v=kl9T9LtANHs

B. Goren 18 ביולי 2011

ההחמצה של דונאדוני בשיר המונדיאל וחוסר האונים של זנגה מול הבעיטות הארגנינאיות הזכירו לי איזה כוכבים ענקיים הם היו. וולטר זנגה באינטר ודונאדוני מעבר לכביש, במילאן. את וולטר זנגה היה לי הכבוד לראות משחק בשורות אינטר ב-1989 עת טיילתי באיטליה. הוא בהחלט היה אחד מיקירי האוהדים בסן סירו.

אריאל 18 ביולי 2011

זנגה הוא הסיבה שאני אוהד את אינטר עד היום. סיבה די עלובה, אני יודע, אבל בשנת 90, הוא היה הדבר היחיד המוצלח במונדיאל הזה

הופ 18 ביולי 2011

אם נמשיך את ניתוח הסמלים המעניין, הסמל של איטליה הוא היחיד שלא משקף דמות ממש עם פנים ועיניים. אולי זה קשור לשינוי הטכנולוגי המאפיין את סוף שנות השמונים ותחילת התשעים, כניסת המחשב הביתי והדיגיטציה (זה נראה קצת דיגיטלי הסמל הזה), והסמל מבטא איזה אורח מחשבה טכנולוגי מנוכר. בהתאם, המונדיאל הזה היה אפור ומנוכר – אבל בעקבותיו באו שינויים שהפכו את הכדורגל שוב לידידותי יותר.
חוץ מזה, גם אני מצטרף למחאת הספריי!

ניתאי 18 ביולי 2011

התיאוריה על הגדולות היא רק חצי נכונה. נכון שכשהן נותנות הופעות זה משפיע ישירות על התחושה (אגב, נכון גם לליגת האלופות. כמה עניין היה סביב הגמר של פורטו-מונאקו? הרבה פחות מאחרים), אבל לא רק. 2 מהטורנירים שאני זוכר לטובה היו בגלל הקטנות: יורו 92 (הטורניר הראשון שלי) ו96.

ויכסלפיש 18 ביולי 2011

נראה לי שכדי לבסס את הטענה שלך צריך להשוות בין קופה 2011 לטורנירי קופה מ-1991. 1999 ו-2001 היו זוועתיים למיטב זכרוני. וגם האחרים ניפקו משחק טוב או שניים, כלומר ברזיל-ארגנטינה. מהטורניר הזה אורוגוואי-ארגנטינה ייזכר כקלאסי.

זה הפוטנציאל של הקופה, משחק טוב או שניים, והוא לא משתנה עם השנים. אין שום סיבה להשוות בינו לבין יורו או מונדיאל כי ברור שמדובר בטורניר חלש בהרבה

אפריים 18 ביולי 2011

חותם על כל מילה.
בסופו של דבר חשוב לזכור (וכנראה שגם להזכיר) שמדובר בטורניר של מדינות דרום-אמריקה. אחרי השכבה העליונה של הנבחרות, ההיצע הוא די דליל ומסתמך לרוב על נבחרות עם כוכב אחד או שחקנים בקבוצות אירופאיות בינוניות.
ההוכחה הכי טובה לכך שאין מקום להשוואה היא נבחרת מקסיקו שהופיעה עם נבחרת מצ'וקמקת כי בסגל הבכיר נעשה שימוש במשחקי צפון-מרכז-אמריקה שמובילים לדבר החשוב באמת, המונדיאל (בלי קשר כמובן לשערוריות השונות…).
מצטרף רשמית לקוראים לגרפיטי על הדשא.
גם בגלל הבאלאגן הדבילי שזה יחסוך וגם בגלל המחשבה על המראה המגוחך של תבריזי מדדה על המגרש עם המטף הזה צמוד לכרס.

ארז (דא יונג) 18 ביולי 2011

מסכים לגמרי לגבי הקופה של 99 ובטח זו של 2001 , שאפילו לא ראיתי. ארגנטינה לא השתתפו, ברזיל הפסידו להונדורס (!), אז זה די אומר הרבה.
ד"א, גם יורו 92 לא זכור לי, פרט לסיפור של הדנים, כמרגש יותר מדי.

איטליה 90 היה גם המונדיאל הראשון "שלי", אני זוכר את דו קרב הפנדלים בין רומניה ואירלנד שהיה אירוע מרגש עבורי, למרות שאין לי שום אהדה לאף אחת מהן.

red sox 18 ביולי 2011

ארז (דה יונג):
אתה מסכים עם קביעתו של ויכסלפיש לגבי טורניר שלא ראית?? וואו, זו חייבת להיות פריצת דרך משמעותית במתודולוגיה הדיאלקטיקה המדעית.

ולטענותיו של ויכסלפיש: תרשו לי להזכיר לכם את קיץ 2004. לאחר טורניר יורו משמים ובונקריסטי בהשראת אוטו רהאגל באו שלושה שבועות משכרים של חווייה אסטטית מדרגה ראשונה בקופה אמריקה בפרו. הפער החווייתי-אסתטי-טכני בין הכדורגל האירופאי לזה הדרום אמריקאי מעולם לא היה בולט כל כך.

משחקים גדולים מהטורניר ההוא, ככה מהראש בשליפה: 6-1 מרהיב של ארגנטינה על אקוואדור, 4-2 ארגנטינאי על אורוגוואי עם צמד של לוצ'ו פיגרואה, נצחון ענק של פרגוואי על ברזיל, רביעיה מוחצת של ברזיל לרשת של מקסיקו ברבע הגמר, שני חצאי גמר מרגשים וכמובן הגמר הטראומטי.

כמה משחקים אתה זוכר לטובה מהיורו של אותה שנה? אולי שניים (אנגליה קרואטיה, הקאם-בק של צ'כיה מול הולנד).

ארז (דא יונג) 19 ביולי 2011

מסכים שהקופה הייתה מרגשת הרבה יותר מהיורו ב-2004.
לגבי 2001 אני נותן סיבות מדוע (לא צפיתי, ומדוע אני מניח שהיה טורניר מסריח)

הגמר היה אחת מהחוויות המשפילות – זה לא הגול בדקה האחרונה, אלא העובדה שברזיל הגיעו עם חצי נבחרת לטורניר הזה, ובכל זאת לקחו.

איציק אלפסי 19 ביולי 2011

צריך להתייחס לקופה של 2001 בערבון מוגבל – הטורניר נערך בקולומביה שהיתה אז בחוסר יציבות (עוד יותר מהרגיל) ולמעשה בוטל כמה שבועות לפני שהיה אמור להיפתח. לבסוף הוחלט ברגע האחרון לערוך אותו, אבל ארגנטינה כבר החליטה לא להופיע (במקומה הגיעה הונדורס שהוטסה לקולומביה אחרי שכבר החל הטורניר) וברזיל שלחה נבחרת משנית.

גיל 18 ביולי 2011

אני חושב שקצת מגזימים בנוגע למונדיאל 90. נכון, לא היו בו הרבה גולים אבל היה בו הרבה מתח ודרמה. ברזיל הייתה עם נבחרת מעולה ובלי הרמאות של ארגנטינה הייתה מגיע לגמר לדעתי. המשחק בין הולנד לגרמניה היה מצוין וגם אנגליה הייתה עם נבחרת לא רעה שנתנה משחקים בלי נשכחים (הגול של פלאט נגד בלגיה בדקה ה120) והמשחק הטוב בטורניר נגד קמרון.

matipool 19 ביולי 2011

מסכים עם גיל .
חוץ מזה , כל מונדיאל שבו יש לאנגליה נבחרת טובה יחסית , הוא מונדיאל טוב בשבילי .

מיקי 18 ביולי 2011

מונדיאל 1990 היה גם המונדיאל הראשון "שלי" ולמרות שעד אז לא ממש התוודעתי למראדונה, העובדה שהנבחרת של מדינתי דאז (ברית המועצות) התמודדה עם ארגנטינה שלו בשלב המוקדם חשפה אותי לאגדה. המשחק שאני הכי זוכר מאותו מונדיאל היה דווקא המשחק ההרואי של ארגנטינה מול ברזיל בשמינית, המשחק שהפך אותי לאוהד ארגנטינה מושבע. זו הייתה בשבילי מכה לא קלה לשמוע את ההודאות של מראדונה של הרמאויות באותו משחק.

ביורו 1992, גרמניה הגיעה לגמר והולנד לחצי והן היו הנבחרות הגדולות ביותר באותו טורניר. חצי הגמר של דנמרק והולנד היה קרב אפי, עם בלמים דנים פצועים שהחליפו תפקידים עם החלוצים כדי לעמוד מול ההולנדים בהארכה.

תומר חרוב 18 ביולי 2011

נוטה להסכים עם גיל.
כל משחק שבו זכינו לראות את רוברטו באג'יו הוא מתנה שניתנה על ידי אלוהים עצמו כשהטורניר שמסביב הוא רק אמתלה להוכחה שאלוהים קיים. ב94 הוא החמיץ את הפנדל בגלל שאם היה שם אותו ואיטליה הייתה זוכה אז הוא היה מאפיל על אלוהים, למה נראה לכם שהוא בעט אותו לשמיים?

אביאל 18 ביולי 2011

הייתי בן ארבע במונדיאל 90, ככה ש94 הוא הראשון שלי, כמה בכיתי שבאיג'ו אהוב ליבי ניסה להוריד ציפור ביציע.
בכל מקרה את מי שעיצב את הסמל של מונדיאל 90 צריך להרחיק, לא הייתי מצפה מאיטלקים למשהו מזוויע כל כך.

בקשר לארגנטינה/ברזיל, יש עדיין שוני מהותי בטורניר הזה. ארגנטינה נבחרת מוכנה פחות או יותר, אם סמואל היה בהגנה במקום בורדיסו הבדיחה, המצב היה הרבה יותר מעודד, פאסטורה יגיע מוכן יותר לטורניר הבא ויחזיק את הקישור, עם חוד כזה, בכל מקרה צריך לכבוש והרבה, מאמן גרמני או הולנדי היה עושה את העבודה, במקום המסוכסכים מארגנטינה.
בקשר לברזיל, אז נכון הם נתקעו בטורניר במעבר בין דורות, אבל זה עדיין קצת פתטי לבוא לטורניר כזה כאשר כל ההתקפה על הכפתיים של ניימאר שעם כל הכבוד לעונה הטובה בסנטוס עדיין הוא והכדורגל המקומי בברזיל צריכים עוד להוכיח עצמם.
לא ברורים לי כמה דברים בקשר למנזס, למה סנטוס מגן ולא בסטוס המצוין ? למה אלכס ולואיש (או לואיז) לא בלמים במקום טיאגו סילבה, שכל חלוצי איטליה האיטיים מסובבים אותו, איך בדיוק בלמים של צ'לסי שהיא ללא ספק אחת מארבעת או חמשת הקבוצות הטובות באירופה לא משחקים בכלל ?. מה עושה לוקאס לייבה בהרכב ? למה דייגו (למרות עונה חלשה) לא בקישור ? האם הוא חושב שבאמת גנאסו יכול להוביל את הקישור המרכזי ? למה הברזיאלים המצוינים של שחטאר לא בסגל ? הם מנהיגים קבוצה מעולה שעולה על כל קבוצה בליגה הברזילאית, ולמה לעזאזל צריך תמיד להזמין שחקנים מהסגל המקומי ? האם לא יותר חשוב לנצח ולזכות בטורנירים. אני מניח שאחרי הכל מדובר בבניה, אבל אי אפשר לזרוק הכל על חבורת ילדים שהיתה להם עונה טובה ולצפות מהם, בטח שלא בנבחרת ברזיל ומה שהיא מייצגת ואיך דני אלבס אחרי עונה מעולה יושב בספסל, עדיף אפילו שיהיה שחקן כנף.

כוכב עליון 18 ביולי 2011

קצת קשה להגיד על חצי גמר שכולל את גרמניה,אנגליה,ארגנטינה ואיטליה כאי הצחלה של נבחרות גדולות, מונדיאל 90 היה רע, כי הטקטיקה שכמעט לא הייתה קיימת עד אז עשתה חיל במובן הרע של המילה..ומאז פשוט התבגרנו..שום מונדיאל לא יכול להיות קסום כמו הראשון שלך (86, למרות שאני זוכר את רובו כובש שער אחרי פחות מחצי דקה כבר ב 82..)

נינו 18 ביולי 2011

הדבר היחיד הטוב במונדיאל 90 הוא השיר של אריק אינשטיין
(אמר ולא יסף)

B. Goren 18 ביולי 2011

צודק נינו. עכשיו זה ממש מתבקש:

http://www.youtube.com/watch?v=j59rd1tlVAk

חוץ מאיינשטיין מגיע קרדיט גדול גם לעלי מוהר ז"ל וליוני רכטר יבדל"א.

אסף 18 ביולי 2011

איציק, קראתי פעם מישהו שטען שהמונדיאל האהוב על כל חובב כדורגל הוא המונדיאל שפגש אותו הכי קרוב לגיל 13.
כיוון שאנחנו ילידי אותה שנה, גם לי יש המון זכרונות טובים מאיטליה 90. ברזיל-ארגנטינה, מראדונה-איטליה בנאפולי ואנגליה-גרמניה בחצי הגמר זה משהו שלא רואים כל מונדיאל. גם לא כל עשור.

הופ 19 ביולי 2011

מי שהמציא את התיאוריה כותב ממש פה ליד
http://doronkramer.com/?p=1039

איציק אלפסי 19 ביולי 2011

התאוריה הזו נשמעת לי מדויקת מאוד. חוויות הילדות הראשוניות והתמימות הן אלו שנחקקות הכי עמוק בזיכרון.

matipool 19 ביולי 2011

אחלה תאוריה .
אצלי זה מתחלק בין ספרד 82' ( בגיל 14 ) עם ברזיל המופלאה ומכסיקו 86' ( בגיל 18 ) כשכבר הייתי מעוצב כאוהד אנגליה והלב נשבר לי .
הכי קרוב לאלו שהיה לי זה כשילד בן 17 בשם מייקל אואן בצרפת 98' גרם לי להתרגש ולצרוח בטירוף ( ואני כבר בן 30 ). חבל רק שהודל לא האמין בו יותר ( אבי מלר המליץ לו בחום עוד לפני המונדיאל לעלות את הילד בהרכב ) וחבל על השטות של בקהאם .

amit pros 18 ביולי 2011

איציק,חייבים להדות,ברזיל שיחקה טוב מאוד והגיעה להמון הזדמנויות ,אבל לפעמים הכדור לא נכנס ובפנדלים הכל אפשרי.לפעמים גרם מזל הוא כל ההבדל,אם פרגוואי הייתה מחזיקה עוד כמה דקות נגד צרפת ב98 ולא חוטפת מבלאן,יכול מאוד מאוד שגם שם צ'ילאברט היה מאלתר איזה משהו.מה שכן לקום לפרגוואי נגד ונצואלה נשמע ממש לא מציאה גדולה.אני אקום לראות את לואיס..

rondi 18 ביולי 2011

בסך הכל, גם לי יש זיכרונות טובים מאיטליה 90'. באג'יו וסקילאצ'י, מארדונה וקאניג'ה, ואלדרמה והיגיטה, ליניקר וגאזה, ומעל כולם הגיבור הכי גדול של המונדיאל רוז'ה מילה!!!

נ.ב – וזה עוד במונדיאל שבו הולנד הפסידה שוב(!!!) לגרמניה…

איתי 19 ביולי 2011

אני לא מבין מה הבעיה במןנדיאל 90. נכון לא היו הרבה שערים אבל לא היה חסר רגעי דרמה ומשחקים טובים.
הולנד – גרמניה עם היריקה של רייקרד על פולר, קמירון שכמעט הדיחו את האנגלים, אנגליה – גרמניה עם ההרחקה של גאזה ואז הפסד שהחל את מסורת הלוזריות האנגלית בפנדלים ועוד…
ואני נהנה גם מקופה 2011, הרבה בזכות העובדה שברזיל וארגנטינה עפו. בניגוד להרבה אנשים, אני דווקא אוהב משחק הגנתי לוחמני הירואי וחסר פשרות של אנדרדוג מול קבוצה פייבוריטית וטובה בהרבה.
ואם כבר הזכרתי את זה אז אני רוצה להמשיך לחפור: ביורו 2004 אהבתי את מה שעשו יוון. הם הגיעו כשק החבטות של היורו (יחד עם לטביה, שגם עשו טורניר מכובד) וכל הנבחרות היו שמחות לפגוש אותם ובזכות המשחק הקשוח שלהם עשו את הבלתי יאומן תוך שהם מנצחים נבחרות כמו צ'כיה (היתה להם נבחרת אדירה אז והיו ממש פייבוריטים לזכייה) ופורטוגל.
אם ישראל הייתה עושה משהו דומה אז אף אחד לא היה מזכיר בונקר וכולם היו אומרים "בזכות המשחק ההירואי"

יואב 20 ביולי 2011

חטאו של מונדיאל 90 גדול יותר(למרות שהמארחת היתה נבחרת נהדרת) כי אז היתה משמעות לכדורגל נבחרות.
הטורניר הנוכחי הוא השיגרה הצפויה. ברמת ההתייחסות של המעורבים, אין מקור להשוואה. החולשה מגיעה ממקומות שונים.

אלברט 21 ביולי 2011

די לגנוב דעת!
איטליה 90' אולי לא היה טורניר משובח אך לא היה גרוע כפי שנהוג להציג.
גרמניה היתה נפלאה עם 15 שערים בנוסף לדרמות רבות בשלבי הנוק אאוט.
לקרוא למונדיאל ההוא מונדיאל טקטי והגנתי ואז לקרוא לספרד (אלופת העולם האימפוטנטית בהסטוריה)מופלאה זה כבר לגנוב דעת במימדים אברם גרנטיים

Comments closed