Form is Temporary, Class is Permanent (ערב עם תיירי)

הוא בקושי נוגע בכדור, אבל כל נגיעה שלו חושפת ניצוץ מהקסם.

In כללי

לונדון. בארסנל מציינים 125 שנה להיווסדות המועדון והשדרה המובילה לאצטדיון האמירויות מעוטרת בתמונות כוכבי העבר הגדולים של המועדון –  מצ'רלי ג'ורג', דרך טוני אדמס, דניס ברגקאמפ ותיירי הנרי. דא עקא, מועדון שממסחר את העבר שלו, ההווה לא משהו. תשאלו בליברפול.

ארסנל היא מפעל כלכלי מצליח ומכונת שיווק יעילה ביותר. אצטדיון האמירויות המרשים הוא מוקד משיכה תיירותי ואתה כמעט ולא רואה כאן אנגלים. גם האווירה בהתאם – אם על הייבורי היו צוחקים ומכנים אותו Library, האמירויות הוא כבר סדנת ויפסאנה.

מאז המעבר לאמירויות והשינויים שעברו על הכדורגל האנגלי עם כניסת האולישייח'ים, הלכה ארסנל ומיתגה את עצמה כמופע בידור – כמו אחד ממחזות הזמר בווסט-אנד. מצד אחד, זו חוויה נהדרת להיות צופה ניטראלי במשחקים שלה – החל מהאירוח באצטדיון וכלה בסגנון הכדורגל. מצד שני, זה בוודאי מאוד מתסכל להיות אוהד שלה.

ארסנל מפרסמת את ביה"ס לכדורגל שלה עם הסלוגן: "Play the Arsenal Way". ברור שהיא לא מתכוונת להביא משם את הכוכבים הבאים שלה – את אלה היא מחפשת בצרפת – זוהי בסך הכל עוד דרך לשווק את המועדון ולמתג אותו – "הכדורגל של ארסנל".

לאוהדים זה כבר מתחיל להימאס, הם מתגעגעים לימי ה-"0:1 לארסנל", שהביאו תארים. שריקת הסיום של המשחק נותנת את האות למבול של שריקות בוז צורמות. "איך לעזאזל הפסדנו לפקינג קבוצה אמריקאית?", שואל מישהו לידי. "לא ממש הפסדנו" מתקן אותו חברו. "…Oh well", הוא נאנח.

לפחות רגע אחד של נחת היה להם.

הקוסם הצרפתי חזר לעיר לביקור.

תיירי הנרי, שמעולם לא היה מהפרפרנים הגדולים במגרש, כבר משחק בשלב הזה של הקריירה ממש בהליכה. אבל מי שרץ בראש לא צריך לרוץ עם הרגליים.

ואת מה שיש להנרי בראש לא תיקחו ממנו גם בגיל שבעים. גאונות היא היכולת לראות דברים אחרת מאחרים, לראות מה שכולם לא רואים כשהם ממוקדים בפריזמה אחת.

הוא בקושי נוגע בכדור, אבל כל נגיעה שלו חושפת ניצוץ מהקסם – העינוג, האצילות, המינימום מאמץ ומקסימום חיסכון באנרגיה. שחקן ירוק.

לרגע פיללתי שיעבור לשחק עם ארסנל לאיזה רבע שעה. לראות אותו עם חבורת הרד-בולס זה כמו לשים את פרדי מריוקרי סולן של אתניקס.

חמש דקות לסיום זה מגיע – בקלאסה שיש רק לו. ביכולת הזו למקם את כל הכלים על הלוח מבלי לזוז. עוד רגע קסום ועוד בישול לשער של ארסנל, גם עם עצמי.

שריקת הסיום והאיש מוכיח שקלאסה זה לא רק על המגרש, כשהוא מתפנה לעשות סיבוב ארוך בין היציעים ונותן את התחושה שהוא אומר תודה אישית לכל אחד שבא להודות לו, אולי בפעם האחרונה, על כל אותם רגעי קסם.

ועל זה נאמר:

.Form is Temporary, Class is Permanent

23 Comments

פאקו 2 באוגוסט 2011

אכן מהשחקנים הגדולים, אם כי באירלנד לא ממש יסכימו לקשר את המשפט המסכם שלך לשחקן הספציפי הזה.

באבא ימים 2 באוגוסט 2011

איציק יקירי שני קטעים הצחיקו אותי במיוחד –

"דא עקא מועדון שממסחר את העבר שלו ההווה לא משהו. תשאלו בליברפול."

כמה שאלות:

1. מה ממסחרת מנצ'סטר יוניייטד?

2. האם טועה ליברפול בכך שהיא ממסחרת את העבר? האם עליה למסחר תחת זאת את ההווה או את העתיד? האם יכול להיות שהבעיה של ליברפול היא שתמונות של שנקלי, קיגאן וטושאק תלויות במוזיאון שלה? האם יכול להיות שהכל יפתר לו ליברפול תזרוק את התמונות של קיגאן טושאק לפח ותגביל את עצמה לתמונות של פיליפ דגן, וצילומי אולטראסאונד של נשות השחקנים? נדמה לי שהבת של דלגליש התחתנה לא מזמן או אמורה להתחתן בקרוב.

"הם מתגעגעים לימי ה-"1:0 לארסנל" שהביאו תארים."

בימי הזוהר של boring arsenal – חמישים השנים מאז תום מלחמת העולם השניה ועד למינויו של וונגר, זכתה ארסנל ב – 5 אליפויות, פעמיים נאלצו אוהדי ארסנל להמתין 18 שנה בין תארי אליפות. ב – 15 השנים מאז מינויו של וונגר זכתה ארסנל בשלוש אליפויות, ממוצע של אליפות בחמש שנים כאשר לא יותר מ – 6 שנים חלפו בין אליפות לאליפות. מה הקשר בין 1:0 לתארים?

יוני 2 באוגוסט 2011

אני אהבתי את פרדי מרקיורי ואתניקס.

באבא, כאוהד ארסנל, אני חושב שאתה משווה בין תקופות שאין ביניהן קשר, ואסביר למה כוונתי. עד לפני 20 שנה, בעיקר בליגה האנגלית, כסף שיחק תפקיד פחות משמעותי. המון קבוצות לקחו אליפויות. כלומר, לקחת 5 אליפויות באותן שנים היה הישג לא קטן. רק ליברפול לקחו יותר. הייתה חתיכת תחרות. אליפויות הגיעו לפורטסמות (2), וולבס (3, מי היה מאמין), איפסוויץ', לידס פעמיים, דרבי קאונטי פעמיים, נוטינגהאם, אסטון וילה ועוד. יונייטד לקחו 5 תארים בין 46 ל-92.

מאז ימי הפרמייר ליג, התחרות היא בין הרבה פחות קבוצות, והמזל הוא שארסנל ביניהן (הרבה בגלל ונגר כמובן), אבל זה יוצר מצב של double or nothing. אין קבוצות שלקחו אליפות אחת בעשרים השנה האחרונות, פרט לבלקבורן. או שאתה במירוץ האליפות כמעט כל שנה, יונייטד, ארסנל וצ'לסי של רומן, או שאתה משחק כדי להנות.

איציק אלפסי 2 באוגוסט 2011

באבא,
אחד הדברים שאני אוהב בליברפול זוהי העובדה שמדובר במועדון שמאוד מחובר למורשת שלו. כוונתי היתה לרמוז שבעידן הנוכחי שבו, כמו שהסביר באופן מדויק יוני, כמעט בלתי אפשרי לזכות באליפות אנגליה אם אין לך גב כלכלי של איזה שייח' או אוליגרך, מועדונים כמו ליברפול, וכעת זה מתחיל להיות גם בארסנל, נאלצים לשמר את מעמדם כמועדונים גדולים בעזרת הישענות על ההיסטוריה.

old timer 2 באוגוסט 2011

יוני מה שכתבתי בא בתגובה לגעגוע לכדורגל ה – 1:0 שהביא תארים. נראה לי שאתה במובן מה מסכים איתי שדווקא האופן בו ונגר המציא מחדש את ארסנל היה מה שהפך אותה לקונטנדרית. אני גם טוען שזה מה שהפך את האוהדים שלה לקצת מפונקים. להבדיל מליברפול, שהפער בין העבר שלה להווה שלה זועק לשמיים, לארסנל, כשאתה משווה את העבר להווה, אין יותר מדי למה להתגעגע. אני יכול להבין טענה כמו "אם אתם לא זוכים בתארים אז לפחות תראו שנלחמתם ותשברו כמה רגליים" להבין – לא להסכים. אני לא יכול להבין טענה כמו "תחזרו ל – 1:0 שהביא לכם תארים".

איציק – אם כך המשפט שלך צריך להיות הפוך: "מועדון שההוה שלו לא משהו ממסחר את העבר שלו"

אזי 2 באוגוסט 2011

לראות את הנרי ברד בולס זה כמו לשים את פרגי מרקורי סולן של אתניקס
ענק (וגם מדוייק)… למרות שאם תתאמץ
אפשר לשיר את i want to break free
בלחן של קטורנה מסאלה

מנחם לס 2 באוגוסט 2011

כמה ניגמר? חזיתי ב-0-1 כ-50 דקות וארסנל החמיצה איזה 10 שערים נגד ניו יורק, עד שנמאס לי וסגרתי את הטחווי. נגמר 0-1?

איציק אלפסי 2 באוגוסט 2011

מנחם, נגמר 1:1 – אתה יכול לצפות בשער (עם הבישול הנפלא של הנרי) בוידאו המצורף לפוסט.

אביעד 2 באוגוסט 2011

הנרי היה שחקן גדול. אבל לראות את נגיעת היד שלו מול אירלנד ולשמוע אותו אחרי המשחק מאשים את השופט (!) – it was anything but class.

כסיפוביץ 2 באוגוסט 2011

עדיף להיות מראדונה ולזרוק את הכל על אלוהים…

איציק אלפסי 2 באוגוסט 2011

אני יודע שזו דעה שנויה במחלוקת, אבל בעיני גם אותה נגיעת יד היתה הוכחה לגאונות שלו: http://geshemalfasi.com/archives/274

כסיפוביץ 2 באוגוסט 2011

איציק
ההשוואה לספר מעולה.
כל מה שרציתי לעשות שקראתי אותו היא לחבק את הנער.
כך אני מרגיש כלפי הנרי.

אביעד 2 באוגוסט 2011

אתה אולי יכול להתייחס לנגיעת היד שלו כאל "גאונות". אבל כשמולטי מליונר מרמה בצורה הזאת ואחר כך מאשים את השופט שלא תפס אותו, אין כאן ולו שמץ של "קלאס".

אבו צ'יצ'ריטה (fka תושב חוזר ) 2 באוגוסט 2011

 לגבי תיירי "הנד-רי" – לא נשכח ולא נסלח (למרות שאת עונשו הוא קיבל במונדיאל)
פוסט מעולה. החביב עלי: "אם על הייבורי היו צוחקים ומכנים אותו Library, האמירויות הוא כבר סדנת ויפסאנה"…

נעל קרועה 2 באוגוסט 2011

הקבוצה הזו בצניחה חופשית כרגע
סיטי התעצמה
גם יוניטד וצ"לסי וליברפול
הקמצנות הזו תעלה כנראה בליגת האלופות השנה

אביאל 2 באוגוסט 2011

כמה דברים, ליונייטד אין שייח ולא אוליגרך ואפילו יש לה בעלים שיותר פוגע בקבוצה מאשר עוזר לה, ככה שהטיעון לא הכי תופס לאור ההישגים של יונייטד בשנים האחרונות.

בקשר להנרי ולנגיעת היד, להזכירם, היה 0-0 זה לא שאירלנד הובילה וצרפת אכן היתה יותר טובה במגרש, כל זה לא גורע מהמעשה שעשה, אבל אין כאן טיפת שוני ממראדונה, אפילו מראדונה עשה את זה בשלב מתקדם של המונדיאל ולא במוקדמות. את סוארז גם היללו על נגיעת היד (אמנם הוא חטף אדום ופנדל) אבל עדיין לכלוך זה לכלוך, אז קל יותר לתקוף את הנרי מאשר את מראדונה וסוארז העממים…

איציק אלפסי 3 באוגוסט 2011

אביאל, הצדק איתך. יונייטד היא באמת מקרה יוצא דופן מעורר קנאה, אם כי ראוי לציין שגם היא מוציאה על רכש יותר מליברפול וארסנל.

נגבי מצוי 2 באוגוסט 2011

זה פשוט יותר, ולא בגלל שהם עממיים. לסוארז סולחים כי הוא עשה את זה בגלוי וקיבל את העונש, ולמראדונה סולחים כי הוא מראדונה. והנרי לא…
וחוץ מזה, הרבה יותר קל לשנוא צרפתים נפוחים ומתנשאים מאשר דרום אמריקאים חייכנים בחולצה תכולה.

אביעד 2 באוגוסט 2011

אביאל, מבחינתי זה פשוט ביותר.
מראדונה רימה והנרי רימה. אבל לא זכור לי שטענו שלמראדונה יש "קלאס" כמו שטענו כאן לגבי הנרי. ואם מישהו יטען שלמראדונה יש קלאס אז גם לטענה הזאת אני לא אסכים.
ולגבי סוארז, איפה הרמאות כאן? הוא ביצע עבירה, נתפס ונענש. הכל במסגרת חוקי המשחק. אפשר לאהוב את המעשה שלו ואפשר לשנוא, אבל הוא ביצע עבירה, לא ניסה להסתיר אותה ונשא בעונש.
אגב, לטעמי הנרי הוא אולי הגרוע בחבורה הזאת. כי הנרי ניסה להטעות את השופט, הצליח והאשים את השופט. כשמישהו גונב ממני, אני אאשים את הגנב ואולי גם אכעס על המשטרה שלא תפסה אותו. אני לא אקבל כהגנה מבחינת הגנב ש"אני לא אשם, המשטרה אשמה". זה לא הופך אותו לשחקן פחות גדול, אבל זה כן הופך אותו מבחינתי לנטול קלאס.

עפר ויקסלבאום 2 באוגוסט 2011

"שחקן ירוק" זו ההגדרה הכי טובה ששמעתי על הנרי

מתן 3 באוגוסט 2011

שחקן גאון,שבדומה למראדונה,ישנאו אותו בהרבה מקומות בגלל הרמאות.
אבל המסירה שלו שמימית..

אלפי 3 באוגוסט 2011

החלוץ מספר שתיים בעידן המודרני. שני רק לרונאלדו. שניהם מבקיעים בקלילות, אחד עם כרס ואחד בהליכה.

רם 3 באוגוסט 2011

שחקן אוברייטד שתמיד נעלם במשחקים הגדולים ואני אוהד ארסנל.
אם כבר להתגעגע למישהו, אז לאיאן רייט.

Comments closed