מיליוני אנשים (כבר לא?) לבד

המחאה הזו אולי נולדה בפייסבוק, אבל היא בעצם נגד הפייסבוק.

In כללי

עם כל ההסתייגויות שלי מהמחאה הזו, היה רגע אתמול בערב שגם אני רציתי לצאת מהבית ולהצטרף למאות האלפים ברחובות.

יש משהו עוצמתי ומרגש בחוויה הזו של להיות ביחד, קרוב.

אם הייתי בוחר המנון למחאה הזו הייתי בוחר דווקא במילים האלמותיות שכתב מיכה שטרית, עוד אי שם בשנות התשעים:

ולא כמו בעבר
ולא כמו שדובר
הכל עומד, לא זז
עצב, גשם, אהבה
לא משנים דבר
משהו מת, משהו נגמר.

אהבה רחוקה ברכבת תחתית
שחוצה בלונדון איזושהי כיכר
לי כותבת "קצת קר עכשיו, מתי אתה בא?"

זה משתנה, אבל לאט
ומשנה כ"כ מעט
איפה אני? ואיפה את?
את לא כאן את בראש
את ברכבת תחתית
ואולי את בכלל לא אמיתית
והמצאתי שקר
ושאכפת לך מתי אני בא

מיליוני אנשים לבד
ואם כבר לבד
אז שיהיה בתנועה
שנתחמם, שלא נקפא
שלא נשתגע

הכתובת של המחאה הזו היא אולי הממשלה – כך זה, הכתובת הטבעית של כל מחאה היא הממסד – אבל בעיני המחאה הזו הולכת ומתבררת יותר ויותר כמחאה נגד אורח החיים שאימצנו.

אורח החיים של החברה המערבית המתועשת – הקפיטליזם, הבורגנות.

כי המחאה הזו, ברובד העמוק שלה, היא בעצם מחאה נגד הניכור.

הוא אולי נולדה בפייסבוק, אבל היא בעצם נגד הפייסבוק.

בפוסט הקודם שלי בנושא כתבתי שהאשמים במצבם הנוכחי הם אלה ששוטפים כעת את הרחובות.

לא הובנתי וכנראה בצדק, כי העניין אכן דורש הבהרה:

אין כוונתי שאלו הנמצאים ברחובות העלו לעצמם את המיסים ושכר הדירה. כוונתי היא שבאמצעות אורח החיים אותו אימצו דנו עצמם, ביודעין או שלא, למצבם הנוכחי.

הניכור הזה אותו הם חשים, שמניע אותם לצאת לרחוב ולהיות ביחד, הוא התוצאה הישרה של אותו סולם ערכים שאימצו.

סולם ערכים שבו אנשים נמדדים לפי כמה ומה יש להם, שבו אנשים בעלי ממון נחשבים וחשובים יותר מאנשים בעלי עמל.

עולם ערכי שבו להיות איש היי-טק חשוב ומכובד יותר מלהיות מחנך, שלהצליח בקריירה חשוב יותר מלגדל ילדים, שאת החברים ובני/בנות הזוג בוחרים לפי גובה הסטטוס החברתי או שנינות הסטטוס בפייסבוק.

חברה שמושתתת על ערכים כאלה מעודדת אינדיבידואליזם, היא משדרת לאדם שכדי להיות חשוב ולהצליח בחיים הוא צריך לדאוג קודם לעצמו, לתדמיתו. חברה שכזו היא כבר לא גוף אחד אלא אוסף של פרטים.

וכדי לשנות את כל זה, לא צריך רק לשנות את סדר העדיפויות של הממשלה (וצריך), צריך קודם כל לשנות את סדר העדיפויות שלנו.

77 Comments

פרננדס 7 באוגוסט 2011

אחלה פוסט. קפטיליזם חזירי נמצא בכל אחד מאיתנו ולא רק בתשובה, בן-דוב ושות': שההמזנון בבריכה/מגרש כדורגל מוכר לנו כוס קולה ב-10 ש"ח, שהמנהל אחזקה בבנין שאנחנו עובדים בו מתייחס לעובדים שלו כמו עבדים, ושתמיד נעדיף לחסוך עוד שנקל בקנייה ברשת המזון ענקית מאשר לקנות במכולת השכונתית כדי שנגיד לעצמנו שאותנו לא דופקים!

כסיפוביץ 7 באוגוסט 2011

כמה נכון ככה כואב…
וכן היה אתמול משהו שהוא מעבר לחומרנות או למעמד זה או אחר.
הפעם האחרונה שאנשים מחו ושרו ביחד הייתה אי שם בשנות השישים-שבעים.

matipool 7 באוגוסט 2011

איציק – מה ההסתייגויות שלך מהמחאה ?
היא כל כך חשובה וצודקת שאני לא מבין את ההסתייגויות . אני כן מבין שדפני והחברה שלה סתיו שפיר מרגיזות קצת אנשים ומעוררות קצת אנטיגוניזם ( גם אצלי לפעמים – נראה לי שהן התאהבו יותר מדי בפרסום ובשכרון הכח ) אבל צריך להתסכל על המאקרו ולא על המיקרו .
מה שקרה אתמול הוא לא פחות ממדהים ואני מקווה שזה סתם את הפיות לחיילים של נתניהו שזילזלו במחאה .
חוץ מזה – מיכה שטרית משורר ענק ואמן נפלא שלא זוכה ( כלכלית ותרבותית ) למה שמגיע לו . זה אחד השירים הגדולים אי פעם בעברית .

איציק אלפסי 7 באוגוסט 2011

מתי, את ההסתייגויות שלי פירטתי בפוסט הקודם בו התייחסתי לנושא:
http://bit.ly/qkYuxW
ומיכה שטרית הוא ענק שבענקים. השיר הזה כל כך גאוני כי הוא תיאר תחושה של דור שלם לפני שאפילו אותו דור ידע להגיד בעצמו שזה בעצם מה שהוא מרגיש.

אזי 7 באוגוסט 2011

תשמע, קודם כל ברור לי שהמחאה הזאת היא בשבילי.
אני זוג צעיר, אני גר בשכירות, אני לא יכול לקנות בית.
אבל הרבה אנשים במחאה הזאת רוצים רק לקבל בתים בחינם מהשמים.
אני עובד בהיי טק. יש לי חבר שגם עבד בהייטק, התפטר מיוזמתו כי נמאס לו. כמעט שנה הוא יושב בבית כי הוא עוד לא החליט אם הוא רוצה ללמוד גרפיקה או אדריכלות. אתמול הוא הלך למחות שאין לו כסף לדירה בתל אביב.
שני חברים אחרים שלי, גם הייטקיסטים, נסעו אחרי הצבא שנה ברחברי העולם, גמרו כל שקל שהיה להם. אחר כך גרו בתל אביב בשכירות בכפול ממה שאני גר בהרצליה על הרבה פחות מטרז'. היום אחד עובד 60% משרה והשני רוצה להתפטר וללמוד משחק.

הם לא כולם, אולי הם אפילו לא הרוב שם, אבל הם מעצבנים אותי.
הורדת מחירים עושים רק על ידי תחרות. אמיתית.
חברות הסלולר לא הורידו לאחרונה מחירים כימנסים בכח להמציא עוד חברות.אלא כי היום בסמארטפונים אפשר לדבר בלשלוח הודעות ב'חינם' על חשבון האינטרנט והחברות נלחצו. אני משלם היום על 1000 דק' מה ששילמתי לפני שנה על 300.

חוץ מזה שהמדינה לא יכולה לתת כסף מהכיס. יש לה X הכנסות שצריך לחלק. אם רוצים כסף צריך להוריד אותו ממקום אחר. מאיפה? מהחינוך? מהתרבות? מהביטחון?
לדעתי אפשר וצריך להוריד מקצבאות של הדתיים… אבל זה כבר דיון אחר…

matipool 7 באוגוסט 2011

אזי – הדוגמאות שנתת באמת מעצבנות אבל הן לא מכנה משותף למרבית המוחים .
הפסקה האחרונה שלך היא היא לב העניין . איך מחלקים את מה שיש אחרת וגם איך לוקחים את מה שלוקחים מהאזרחים אחרת .
מניח שהתכוונת לחרדים ולא לדתיים וזה כן שייך לדיון רק שעוד לא אומרים את זה בריש גלי .
וכן – בטוח שאפשר לקחת משהו מהביטחון . מספיק עם העניין "המקודש" הזה שאסור לגעת בתקציב הביטחון ( שבשנים האחרונות בעליה מתמדת ) . אני משער שגם אתה היית בסדיר ובמילואים כמוני וראית בזבוזים מטורפים .

אזי 7 באוגוסט 2011

בטוח שאפשר לקחת יותר מהביטחון. אני רק לא יודע כמה ולמה ובדברים שאני לא מבין אני משתדל לא להתווכח ובטח שלא להפגין.
כמה שאני מצליח לחשוב, המאסה התקציבית היחידה שאפשר לחלק אחרת היא מהחרדים (תודה על התיקון). עוד או פחות חמישה שרים זה כסף קטן. גם אם רוה”מ מתארח בוולדורף אסטוריה או אצל בני דודים בניו ג'רזי זה כסף קטן.
וברור שצריך לעשות דברים אחרת, כי גם אני, שחסכתי כל חיי ולא ביזבזתי הון על טיולים מתקשה לקנות דירה.

אבל אני כן נותן לממשלה שלנו קרדיט על זה שאנחנו בין המדינות היחידות בעולם ש(בינתיים) לא פושטת רגל.

עומר 8 באוגוסט 2011

אזי- יש עוד כמה דברים קטנים. ב2009 המדינה גבתה 8 מיליארד שקלים יותר מהמתוכנן. ב2010 היא גבתה 12 מיליארד יותר מהמתוכנן. המדינה השתמשה בזה כדי להקטין את החוב הלאומי. זה מצוין. אבל ב2011, אפשר לנצל את העודף גביית מיסים כדי להחזיר משהו לאזרח. זה המון כסף. אז יש כסף.
בנוסף אפשר להקצץ בהוצאות המנופחות של הממשלה, ואפשר לשנות את סדר העדיפות של חלוקת הכספים. יש הרבה מה לעשות.
המחאה אולי התחילה בגלל יוקר המחייה (ובממוצע יקר יותר לחיות כאן מרוב המדינות המערביות), אבל היא מזמן מתעסקת כבר בהרבה דברים אחרים. סתכל מסביבך ותראה כמה זוגות עובדים יש כאן שצפים בקושי מעל המים ובכל פנצ'ר שיקרה להם (ניתוח יקר שלא ממומן, טיפול שיניים יקר מאוד) הם יכנסו לחובות ולצרות.
המדינה שלנו הפריטה כל דבר כמעט לפי הדוקטרינה של תאצ'ר ורייגן. זה בסדר שזה נוגע לבזק, אבל זה ממש ממש לא בסדר שמפריטים את הבריאות שלנו ואת החינוך שלנו. הפתרון של הממשלה למחסור ברופאים- שר"פ (שירותי רפואה פרטיים או משהו כזה). מה זה אומר- בבתי החולים שנבנו מכספי המיסים שלנו, הולכים לעבוד רופאים פרטיים שיעבדו עבור מי שיכול לשלם לו. לי יש כסף לשלם לרופאים, אבל מה אם אלו שאין להם?
חינוך- איפה בדיוק החוק חינוך חובה חינם? איפה החינם? עזוב אותך מהמחיר המטורף של גני הילדים. כדי שילדך ישרוד בבית הספר אתה צריך לשלם הרבה מאוד כסף
וזה רק ממשיך-הפרטת העבודה הסוציאלית, הסתמכות המדינה על עמותות רווחה כדי לטפל בחלשים, ובעיקר חוק הודלים במטורף הזה.
בקשר לחוק הודלים, למי שעוד לא מבין למה הוא כל כך רע לנו, אני ממליץ לראות את נאומה של שלי חימוביץ בכנסת (כן, היא מעצבנת לפעמים, אבל היא צודקת בנושא הזה)-http://www.youtube.com/watch?v=2E7ztdMd-io&feature=youtu.be
שיהיה לכולנו בהצלחה

איציק אלפסי 8 באוגוסט 2011

את שלי יחימוביץ' אני תמיד אוהב לשמוע גם אם אני לא תמיד מסכים (ובד"כ אני דווקא כן) – מדובר באישה עם אידאולוגיה אמיתית שעומדת מאחורי היתרונות והחסרונות של האידאולוגיה שלה ולכן יש לי כלפיה הערכה עצומה – אם היא היתה עומדת בראש המחאה היה לי הרבה יותר קל להתחבר למחאה. כמו שכתבתי באחת ההודעות כאן, אני מאוד מקווה שתנצח בפריימריז בעבודה גם אם לא סביר שאצביע עבורה.

עמית 7 באוגוסט 2011

כל כך מדויק,כל כך נכון.

גלן 7 באוגוסט 2011

יש בזה משהו ('המייפלאוור' של ההפגנה הראשונה מול גמר כוכב נולד) ובכל זאת. מה שצריך לקרות בסוף זה מה שקוראים לו באמריקה אקאונטביליטי. לכל האנשים היקרים הללו שהיו שם אתמול וגם לאחרים יש מייצגים בדמוקרטיה. באופן עקשני מסה גדולה מדי של הנציגים בוחרים לא לעבוד בשבילנו. לא תמיד זה בשביל סקטור אחר גדול או קטן. אבל זה תמיד בשביל עצמם. זה צריך להיגמר לפני הכל, לפחות אצל המסה הקריטית. פחות תלבושות ב 4000 ש"ח יותר עבודה.

מוזגטס 7 באוגוסט 2011

נזכר בפוסט שלך על מתי אינדיבידואליזם הורג את עצמו. זהו בדיוק המקרה בארץ. מה שמרתיח אותי אלו עדיין אמירות מנוכרות של מנהיגים. גדעון סער ממש עיצבן אותי אתמול והיום בבוקר ואני לא ממש מצפה למוצא פיו של נתניהו הבוקר. יש לי הרגשה שהוא עדיין לא התחבר בשיט. לפעמים נראה שזו הדרך שלו להנהיג – הפחד, הפרד ומשול. אם תפחיד את האנשים ותיצור ניכור בניהם יהיה יותר קל להתמודד איתם כמנהיג.

אני חושב שמה שאנו צריכים להבין זה שלמרות ההבדלים בנינו אנחנו עם אחד. רק ערבות הדדית ולא טריפה של ראשים במגזרים שונים תוכל ליצר כאן באמת צמיחה. צמיחה איכותית ולא כמותית.

אסף (אוהד ליברפול ומכבי חיפה) 7 באוגוסט 2011

איציק
יופי של פוסט
אני מבין את ההסתייגויות שלך למחאה
במיוחד למובילי המחאה (לפחות הם מוכרזים כך על ידי התקשורת)
אבל לדעתי מובילי המחאה לא מייצגים אפילו פרומיל מ300 אלף האיש שהגיעו אתמול, שמחאתם צודקת מאוד.
השיר של מיכה שיטרית הוא אדיר

רובי 7 באוגוסט 2011

אני לא חושב שהמחאה הזו נגד פייסבוק, האינטרנט הוא מקום שמקדש שיתוף, ודווקא תוצרי הלוואי שלו הם קהילות של אנשים שפעם היו נותרים לבדם בלי אף אחד לדבר איתו.

ועם כל הכבוד שיטה יוצרת מציאות, אני בטוח שהרבה מאוד מהאנשים שנכחו במחאה הם לא אנשו שמקדשים את השטר על פני חברם ודווקא עושים מאמצים לחיות בסולדריות, אבל השיטה הכלכלית מעצבת את פניה של החברה- ונכון להיות השיטה הכלכלית היא שיטה שבה על מנת שהיחיד יתקדם הוא צריך להיכנס לתחרות עם אנשים אחרים. בתחרות הזו הרוב מפסידים כי לעיתים השיטה פועלת נגדם, ואת זה רוצים לשנות.

חאג' 7 באוגוסט 2011

איציק – מילים כדורבנות.

הסכמתי כבר בפוסט הקודם, צורת החיים שלנו המקדשת אינדיבדואליזם כערך ראשון ו"לא לצאת פראייר" כערך שני היא זו שהובילה למצב הנוכחי בכל התחומים בחברה הישראלית.

לדאבוני, למרות שהמחאה יותר ממוצדקת היא סוג של טרנד בר חלוף כי פשוט אין סיכוי שעם שלם יחליף את ערכיו וסדר העדיפויות שלו בין רגע.

עוד חודש הרוב המוחלט יחזור לעשות לביתו ו"הסדר" ישוב על כנו.

אסף THE KOP 7 באוגוסט 2011

דור ה-Y אמר את שלו, וגרר למערכה את ההורים המודאגים שלו. מדובר במסה שאסור להתעלם ממנה.

הפיתרון לדעתי הוא בחירות. אם הציבור שיצא אתמול לכיכרות באמת התבגר הוא יצביע לאלו העשויים ליישם את האג'נדה החברתית-כלכלית שלו. אם הוא ימשיך להצביע ביבי והמדיניות הכלכלית שלו, הוא יוכל לבוא בטענות רק לעצמו.

matipool 7 באוגוסט 2011

מסכים לגמרי .
העניין הוא שאין לביבי שום סיבה או רצון ללכת עכשיו לבחירות . זה יעלה לו ביוקר והוא בונה ( וכנראה צודק ) על הזכרון הקצר שלנו .

איציק אלפסי 7 באוגוסט 2011

אני לא חושב שאם יהיו כעת בחירות ביבי יפסיד, ואני אומר בתור מי שישמח לראות את המועמדת השנייה נבחרת.

B. Goren 7 באוגוסט 2011

את הטקסט הבא כתב פרופסור עוז אלמוג. באופן עקרוני אני בעד המחאה הזו אך פרופ' אלמוג צודק בהרבה מאוד דברים שהוא כותב. הנה הדברים שנכתבו תחת הכותרת "חטאים שעליהם לא שמעתם באוהלי המחאה":

אני, ומן הסתם עוד אלפים רבים במדינת ישראל, מתבוננים במחאת הצעירים שהתפשטה ברחבי הארץ ברגשות מעורבים. מצד אחד הועלו לא מעט טיעונים וטענות נכונים, בעיקר בכל הנוגע לזמינות הדיור וגובה המחירים הכללי במשק. מעודד גם לראות מחאה ציבורית רחבה שמעבירה מסר חשוב: "אנחנו לא שפוטים שלכם".

מצד שני, הן המוחים והן התקשורת לא מציגים את התמונה המלאה. הם ממעיטים בתיאור השיפור הכללי ברמת החיים בישראל ובאיכותם (בעיקר בהשוואה לעבר ולמדינות אחרות). מעל לכל רועמת השתיקה אודות מערכת הערכים וסגנון החיים של אלה התוקפים את הממשלה בשם הצדק והמוסר.

אני מזדהה עם חלק גדול של המחאה, אבל באופן פרדוקסלי קשה לי להזדהות עם המוחים. כשאני מתבונן אחורה על חיי כצעיר, על ציפיותיי וערכיי כשהייתי בגילם הממוצע של המוחים – הדבר הראשון שעולה לי בראש זו המחשבה הכעוסה הבאה: אתם לא מגיעים למאבק הזה בידיים נקיות.

אנסה לנסח את מה שרבים, "קשישים" כמוני, היו רוצים לומר לאותם צעירים, ובגלל הספין והתקינות הפוליטית חוששים לומר:
שמי שרכושן ורואה בכסף ערך עליון, שלא יתפלא אם סוחטים גם אותו ומנצלים את תמימותו. אלה כללי המשחק שאותו אתם משחקים כאן בחדווה.
שמי שבוחר במנהיגות שמוכרת בעיקר מלים ותדמיות, שלא יתפלא שלא סופרים אותו אחרי הבחירות.

שכדי להצליח ולהתבסס צריך לעבוד קשה ולהצטמצם, כמו שעשו הרוב בדורות הקודמים (נתונים שנאספו בכל העולם מראים שהדור הצעיר בעולם המערבי לא חוסך כמו הוריו).

שאי אפשר לחיות רק בהווה בלי לחשוב על המחר כי "יהיה בסדר" ונאכל את הירושות.

שגם הכסף, החסכונות והתמיכה הנפשית של ההורים יגמרו מתישהו ושיום אחד ילדים צריכים להתבגר ולדאוג לעצמם.

שחתונה גרנדיוזית (שבמקרים רבים מגיעה לעשירית ויותר ממחיר דירה) עם אלף מנות, פרחים, מלמלות ומוזמנים היא בזבוז בחסות העדר, הפינוק והצביעות.

שתואר אקדמי אינו מבטיח בהכרח חיים מסודרים ומאושרים, ושסקרנות, חריצות ולויאליות יותר חשובות להצלחה המקצועית מ-CV מנופח.

שאין תורה נקנית אלא בייסורים, ולא בייסורים מהסוג של "מה אלבש מחר" או לאיזה בר כדאי לצאת היום.

שלא צריך לקפוץ ישר לחמישה חדרים בסביוני פלברה, ושרצוי לקנות דירה צנועה (אפשר גם יד שניה ושלישית) עם יכולות כלכליות ריאליות ולא עם משכנתא כבדה שבלתי אפשרי לכסות.

שאוברדרפט גדול וקבוע זה דבר לא מוסרי וגם לא רציונאלי, ממש כמו הימורים גדולים וקבועים בקזינו.

שהטיול למזרח הרחוק ולדרום אמריקה בסוף נגמר.

שרוב הסטרטאפיסטים אינם מיליונרים, שעבודה בהיי טק היא לא בדיוק משחק מחשב, ושרק מתי מעט מצליחים להמציא גלגלים ולהביא את המכה.

שכוכבים לא נולדים ביום ולא ביומיים ושלאהבת ההמון ול'סלבס' יש חיי מדף קצרים.

שאין אהבה רומנטית ממבט ראשון, כי בזוגיות (מילה חדשה) נחוץ גם מבט שני ושלישי. באופן כללי רצוי להביט לא רק במראה, לא רק במסך האייפון והמחשב הנייד ולא רק בחלונות ראווה.

שיציבות חשובה לאין ערוך יותר מריגושים, וחברות יותר מסטוצים וזיונים.

שהחיים בתל אביב יקרים מדי, שתל אביב אינה ניו יורק ושניו יורק גם היא בעיקר תדמית אמריקאית.

שרצוי לברך ולהודות על מה שיש לך (גם על דברים שנראים מובנים מאליהם) ולא לחפש כל הזמן מה עוד אפשר להשיג ואת מה ואת מי כדאי להחליף.

שבריאות בת-השגה חשובה יותר מדיור בר-השגה…

לסיכום, נסו לכתוב את הדברים הללו באינטרנט ותראו מבול של נאצות, שמשקפות את הצביעות סביב גל המחאה האחרון. זאת צביעות של אנשים שבטוחים שחליפין הוגן הוא חליפין חד צדדי. זו צביעות של אנשים שבאים בהאשמות ובתביעות לכל העולם ורק לא אל עצמם. זו צביעות של אנשים שמצמצמים את הדיון החברתי לעלויות והטבות ולא שואלים את השאלות האמיתיות אודות מערכת הערכים הכוללת שהשתלטה על החברה הישראלית ואודות צדק חברתי בעידן הגלובלי.

כשהצעירים יקראו למהפכה בתפיסת העולם האגואיסטית, ההדוניסטית והאסקפיסטית, אני אקים אוהל לצִדם בכיכר העיר ואשכב על הכביש.

איציק אלפסי 7 באוגוסט 2011

בנצי, המון תודה על הדברים האלה של עוז אלמוג. אינני יכול להסכים ולהזדהות איתם יותר – נדמה לי שהם מבטאים את מה שרבים חושבים ומרגישים אך קולם לא נשמע בתקשורת המאוד (מאוד) מגויסת לטובת המחאה הזו.

B. Goren 7 באוגוסט 2011

איציק, בענין התקשורת המגויסת אני מציע לך לקרוא השבוע (ובכל שבוע) את דבריו של קלמן ליבסקינד, אחד העיתונאים האמיצים שיש לנו היום.

הנה הלינק:

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=2710

איציק אלפסי 7 באוגוסט 2011

בהחלט, אני לא מפספס אף טור של קלמן ליבסקינד.

אנונימוס 7 באוגוסט 2011

והיכן אותן דירות צנועות נמצאות? היכן הן נבנות? שפרופ' אלמוג יבדוק למשל כמה דירות 3 חדרים ומטה נבנו ב10 השנים האחרונות שיאפשרו את המוביליות הזאת בדירות שהוא כ"כ מייחל לה.

האמת אני יכול לשבת ולהגג פה על רמת הטרחנות והניתוק שבטור הזה.
אבל אני אסכם אותן בנתון פשוט שקראתי היום שאומר הכל – ההוצאה של משק בית ממוצע בישראל גבוהה ב1600 ש"ח מההכנסה שלו. זה לא מגיע מאייפונים, ולא מחתונות, ולא מסביוני פלברה. זה מגיע משוק "חופשי" שהדבר היחיד שחופשי בו זה הכיוון שבו הולך הכסף – מהכיס של משלמי המיסים, לכיס של הגנבים בחסות המדינה.

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 7 באוגוסט 2011

הי בני ותודה לך על הדברים החשובים של פרופסור אלמוג. מדבריו ניכר שהוא מנותק לחלוטין מאופי החיים של אנשים בני 25-35 במדינה הזו. אין קל מלהעביר ביקורת, להטיח האשמות, לחטוא בהכללות ולהציע שיפוט סקטוריאלי על אנשים וחיים שאינך מבינם ואינך מכירם. מידת היומרנות, היעדר הצניעות, האטימות והאופי הרדוד של הכללותיו מייצרים דיסוננס מאוד חזק שאף קורא אינו יכול להישאר אדיש אליו. מכאן גם תגובות הנאצה שהוא מקבל באינטרנט ואין לזה שום קשר לשטיפת מוח או צביעות או רידוד הדיון.

מכל מקום, אמנם אינני פרופסור (עדיין) אך דבריו עוררו בי הד מאוד חזק וברצוני להציע אלטרנטיבה לנקודות שהוא העלה. אולי מי מכם, בני, איציק או אסף יצליח להקשיב באמת לפני שהוא שופט לשם שינוי:

אני מזדהה עם חלק גדול של המחאה ולכן זה רק טריוויאלי שקשה לי להזדהות עם מתנגדיה שנדמה שחלק ניכר מהם הוא אנשים שעברו את גיל 50-55.

כשאני מתבונן אחורה על חייהם כצעירים, על ערכיהם ועל פרנסתם כשהיו בגילי שלי עכשיו – הדבר הראשון שעולה לי בראש זו המחשבה הכעוסה הבאה: הרי גדלתם לתוך מציאות כלכלית וחברתית נוחה ומיטיבה ואנסתם אותה עד שלא השארתם לילדים שלכם שום סיכוי.

איך אתם לא מתביישים?

אנסה לנסח את מה שרבים מחבריי הצעירים היו רוצים לומר לכם המבוגרים, אך בגלל שאנו נזהרים בכבודכם ואסירי תודה על מה שנתתם לנו, לעולם לא נוכל לאמר בקול רם:

שרכושנות וכסף הם לא ערכים שבחרנו לאמץ כך סתם בבגרותנו. ילדים היינו והתבוננו בקפידה כיצד אצל הורינו עבודה, וליקוט סיזיפי של ממון ורכוש באים על חשבוננו. בניגוד אליכם, אנו נדע לקחת אחריות על חיי המשפחה שלנו ועל היחסים שלנו עם ילדינו.

שמי שהתחיל להנציח את הניתוק בין רצון העם לנציגיו ולהעמיק מדיניות שתורמת לאי שיוויון כלכלי וחברתי הוא אתם ולא אנחנו. היינו בקושי ילדים כשכבר איבדתם תקווה מהפוליטיקה ובחרתם לוותר על העוצמה שלכם בתור אזרחים שמשפיעים על מדיניות. עכשיו אנחנו כאן כדי לקחת את האחריות הזו חזרה ולתקן את מה שהפקרתם במשך שנים רבות.

שכדי להצליח ולהתבסס צריך לעבוד קשה ולהצטמצם, כמו שעשו הרוב בדורות הקודמים, אבל נוח לכם להתעלם מהעובדה שאנחנו עובדים כמעט 20% יותר מכם אבל יכולים לרכוש עם הכסף שלנו כמעט 40% פחות מכם. זו הסיבה שהדור הצעיר לא חוסך כמו הוריו – לא נשאר לו שקל אחד לחסוך.

שאין דבר שאנחנו רוצים יותר מאשר לחשוב על המחר אבל כיום השירות בצבא מאתגר יותר, הלימודים ביסודי, בתיכון ובאוניברסיטה עמוסים יותר, יום העבודה שלנו ארוך וקשה יותר וההכנסה שלנו נמוכה יותר. יש תקופות שבהן הנטל כה גדול, שאפילו להרים את הראש ולהסתכל קדימה אל המחר זו מותרות ששמורה לברי המזל.

שחתונה גרדיונזית, היא לעיתים כל מה שנוכל לעשות בחיינו שיגרום לנו להרגיש בטוחים, שייכים ומלאים במשמעות. למזלנו מחירה הוא עדיין רק עשירית (ופחות) ממחיר דירה ולכן הרבה מאיתנו מבינים שזו ההזדמנות היחידה שככל הנראה תהיה לנו לחוות חוויה כל כך בסיסית. הרי אלוהים יודע שלדירה לא נצליח לחסוך בלאו הכי.

שחבל שכל כך הזדרזתם לשלוח אותנו ללמוד תואר אקדמי כשהיינו צעירים ודלים באמצעים. חבל שהבטחתם לנו הרים וגבעות. שחזרתם ושיקרתם באוזנינו ובאוזני כל חברינו שאם רק נלמד להיות "רופאים" או "עורכי דין" ואם רק נרכוש מקצוע טוב אז נמצא את הבן הזוג המתאים, נפתח את הדלתות הנכונות ונחיה באושר ועושר עד עצם היום הזה. חבל שלא הסברתם לנו שישנם דברים אחרים בחיים שחשובים הרבה יותר מהשכלה ואנו מגלים אותם רק עכשיו. את השקרים האלו כבר לא נספר לילדנו.

שלא צריך לקפוץ ישר לחמישה חדרים בסביוני פלברה, ושרצוי לקנות דירה צנועה עם יכולות כלכליות ריאליות ולא עם משכנתא כבדה. חבל רק שלא דאגתם לכך שהיצע הדירות ימשיך להיות גדול ומגוון כפי שהיה בתקופתכם, ולכך שלא מנעתם מצב בו נידרש כיום ל-130 משכורות על מנת לרכוש דירה ממוצעת שאותה יכולתם לרכוש ב-80 משכורות בלבד.

שאוברדראפט גדול וקבוע זה דבר לא מוסרי וגם לא רציונאלי, אך לעיתים זוהי הדרך היחידה לממן תשלומים שוטפים. כיצד נמנע מאוברדראפט אם בשביל לקבל טיפול רפואי הולם שקיבלתם בחינם יש צורך לשבור קופות חיסכון כי מערכת הבריאות קורסת? אם בשביל שילדנו יוכלו לקבל את אותה רמת ההשכלה שאתם קיבלתם בחינם יש צורך לממן שיעורים פרטיים ללא הפסקה? אם זוג תחתונים מיוצר כך שנקרע אחרי חודש וזוג נעליים אחרי שלושה חודשים וזהו אותו הדין לכל הדברים כולם?

שאין אהבה רומנטית ממבט ראשון, כי בזוגיות נחוץ לפעמים גם מבט שני ושלישי. חבל רק שלא זכרתם לספר לנו שלעיתים גם מבט רביעי וחמישי לא מבטיח דבר. מספיק הבטנו בכם כשאהבה כבר דעכה ולא נשאר דבר מלבד שני אנשים מרירים שלא יודעים להרגיש. אנחנו ניקח אחריות על מערכות היחסים שלנו ולא נסבול חיים שלמים בגלל שלא ידענו להגיד "די" בזמן.

שיציבות חשובה לאין ערוך יותר מריגושים, אבל שמין הוא אחת ההנאות הגדולות בחיים שאנחנו עדיין יכולים להרשות לעצמנו. אה, ושזיון אדיר הוא לא טאבו ולא פשע. די להיות מתחסדים.

שהחיים בתל אביב יקרים מדי, שתל אביב אינה ניו יורק אך היא עדיין העיר היחידה בישראל שמציעה לתושביה רמה בסיסית של שירותים ציבוריים, תרבותיים, עסקיים וחברתיים. שלחיות מחוץ לתל אביב זה לא באמת חיסכון כלכלי כי בכל מקום אחר נזדקק לשני רכבים בתוספת שעה נסיעה למקום העבודה עבור כל אחד מאיתנו.

שאנו מברכים ומודים על מה שיש לנו, אבל בעיקר חוששים שבשנה הבאה יהיה לנו ולילדינו עוד פחות.

שמבלי ששמתם לב, בשקט בשקט מתחת לאף שלכם, בזמן שהייתם עסוקים ב"להתפרנס בכבוד", התקינו לילדים שלכם כיפת ברזל מעל הראש ועכשיו הם לא יכולים לעוף כמו שהבטחתם להם. אפילו "להתפרנס בכבוד" לא בטוח שהם כבר יכולים.

שאת הכיפה הזו הולכים ומנמיכים בכל שנה ושנה בקצב מסחרר ושהיא לוחצת וחונקת ומאיימת עד שלפעמים בא לצרוח חזק חזק מהבטן.

שנמאס לנו להרגיש חנוקים ולכודים ומאוימים ובודדים. נמאס לנו לחפש לברוח מהמציאות שלנו, מהארץ שלנו, מהזוגיות שלנו, מהמשפחה שלנו, מהקריירה שלנו ומהעתיד שלנו רק בשביל למצוא עשר דקות של שקט וחסד שבהן נוכל למלא ריאותינו בחמצן ואז ישר חזרה לתוך כבשן החיים ולחדרון עם כיפת הברזל הישר מעל ראשנו.

שכשאנחנו חושבים על הילדים שלנו, ומסתכלים 20 שנה קדימה, אנו נתקפים אימה, וחרדה איומה מטלטלת את כל ישות קיומנו בין אם אנחנו עוסקים בעבודה סוציאלית או בהייטק. בקצב השחיקה העקבי של היום הם כבר יצטרכו להעביר את חייהם על הברכיים עם התיקרה מאיימת למעוך אותם לתוך הריצפה.

שאנחנו מבינים, שזו האחריות שלנו להשאיר להם מציאות שבה יוכלו למצוא רווחה ושגשוש. האחריות שלנו לעשות שינוי. האחריות שלנו להחזיר את הכוח ואת השליטה בחיינו, במדינתנו ובחברתנו שלנו לתוך ידנו אנו. יש בינינו מספיק חכמים, מוכשרים, כנים, רגישים, אמיצים, חדורי שליחות, בעלי יוזמה, יצירתיים ופרגמטיים שמחכים להביא את השינוי ואנו לא ניכשל.

דוד מירושלים 7 באוגוסט 2011

משתמש אנונימי –
אתה באמת לא מתבייש להאשים את הדור הקודם?!
לא אוהב להיגרר לסיסמאות וכו' אבל אין לך כבוד.
אנשים שבאו לכאן או אחרי שואה או אחרי גירוש מארצות ערב. מחול בנו כאן מדינה והמותרות שלהם היו קוקה קולה. להם אתה אומר "הרי גדלתם לתוך מציאות כלכלית וחברתית נוחה ומיטיבה ואנסתם אותה עד שלא השארתם לילדים שלכם שום סיכוי".

בושה.

עומר 10 באוגוסט 2011

משתמש אנונימי – כתבת יפה מאוד. אבל אני מעדיף לא להסתכל על הדברים השליליים אלא על הדברים החיובים.
מה שהיה היה, ואותו לא נוכל לשנות. אנחנו כן יכולים לשנות את העתיד. ועכשיו הדור שלנו הבין שלא רק שהוא יכול, הוא חייב.
סיפור קצר על עצמי – נמנעתי ארוכות להתחבר לפייסבוק. אמרתי שחברים יש לי מספיק ואני מעדיף אותם אמיתיים ולא וירטואלים. אבל, בסוף נכנסי כדי לקדם משהו. השינוי הכי גדול שזה גרם לחיים שלי הוא שנהייתי מאוד מעורב. העולם הוירטאלי גרם לי להתחבר חזרה לדברים שבאמת מפריעים לי. התחלתי ללכת להפגנות ולהיות פעיל למען הדברים שחשובים לי (איכות סביבה, זכויות אדם, הפרדת דת ומדינה).
פעמים רבות המעורבות הזאת דיכאה אותי. המצב נראה אבוד. העתיד נראה שחור. עכשיו הוא לא נראה ככה. המצב עדיין לא טוב, אבל ריח השינוי כבר התפוגג מזמן ועכשיו השינוי הוא המציאות. לא כולם הבינו את זה עדיין (בדגש על עדיין).
ולסיום- אני ממליץ על הקליפ יעל דקלבאום- הוא מבטא לגמרי את מה שהרגשתי עד לפני שלושה שבועות. אני כבר לא מרגיש ככה
http://www.youtube.com/watch?v=YJrPqzZ9C8A&feature=share

איציק אלפסי 7 באוגוסט 2011

גם את זה בהחלט שווה לקחת דקה ולקרוא:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4102344,00.html

B. Goren 7 באוגוסט 2011

זה ממש לא שייך למחאה או לקפיטליזם אלא לאלף בית של להיות בן-אדם.

אביאל 7 באוגוסט 2011

הכל טוב ויפה, אבל גם מרקס כבר אמר שהקפיטליזם מנכר את האדם ממהותו, בינתיים אני לא כל כך בטוח שמישהו מצא שיטה אחרת, בכל שיטה יש ליקויים, אם מישהו חושב שאפשר לקיים סוציאל-דמוקרטיה שוודית במדינת ישראל מלאת הקומיבנות הוא הוזה ומקסימום נחזור לימי מפא"י העליזים, שהיה רווחה רק למי שהיה את הפנקס.
המחאה מוצדקת, אבל הבעיה היא גדולה הרבה יותר, היא כבר בעיה עולמית, משק (שום משק בעולם) לא יכול לקיים את עצמו בלי מדינות העולם (או ליתר דיוק בלי ארה"ב וסין), התחרות היא עולמית וכל הקשר הופך לעולמי, זו כנראה דרכה של המודרניות וקצת קשה לי לראות את העולם נעצר או חוזר אחורה, אז שינוי סדר עדיפויות צריך להעשות אבל שאף אחד לא ישלה את עצמו שאפשר לחיות באיזושהי אוטופיה של חברה מלאה, עשירה ופוריה בלי צרות ובעיות ושאף אחד לא ישלה את עצמו שממחר בבוקר הוא יקנה לעצמו דירה בת"א בכייף, המודרניות לימדה את בני האדם שצריך להזיע הרבה וגם קצת מזל כדי להצליח בחיים, זה המחיר, בקשר לאלטרנטיבה, לא הבנתי בדיוק מה אתה מציע איציק ? חזרה אחורה ? למה ? לפיאודליות ? איזה מודל בכלל אפשר ליישם בעולם שמתחרה על משאבים מצומצמים תוך ידיעה שאי אפשר לספק את הרצונות של כולם, תמיד יהיה מישהו שירגיש שהוא נדפק ביחס לאחר.

איציק אלפסי 7 באוגוסט 2011

אני מומחה קטן מאוד לכלכלה, אבל ברור לי שלמדיניות סוציאל-דמוקרטית יש מחיר ברמת החיים – אני מוכן לשלם אותו, השאלה היא אם גם כל אותם אלה שיצאו לרחובות.
מעבר לכך, אני בהחלט מסכים שהשיטה הכלכלית הנוכחית היא התפתחות טבעית של המודרניות ואין ממנה דרך חזרה ולכן אני לא מציע להילחם בה, אלא לזרום איתה בצורה מבוקרת.

בני תבורי 7 באוגוסט 2011

סוציאליזם וקפיטאליזם נולדו על בסיס נכון וראייה מפוקחת של החיים. צריך לקיים פיקוח ממשלתי על נכסים ציבוריים ואמצעי ייצור וצריך לתת גם לשוק להשפיע במידה מרוסנת. בשלב מסויים הם שברו, כל אחד לכיוון אחר, ואיבדו את הדרך. הסוציאליזם התחבר לקומוניזם שהפך לדיכוי ועריצות חסרת מעצורים והקפיטליזם הפך לחזירות מתועבת ואפלייה על רקע כלכלי. סוציאל דמוקרטיה מחברת בין שתי המגמות הללו. תחשבו על זה לפני שתצביעו בפעם הבאה.

איציק אלפסי 7 באוגוסט 2011

בני, קודם כל שתהיה לנו מפלגה סוציאל-דמוקרטית אמיתית (בהצלחה לשלי יחימוביץ' בפריימריס).

גלן 7 באוגוסט 2011

דיי פתטי עוז אלמוג. אוהב לתעד את העסק הזה שנקרא החברה הישראלית. אבל הוא לא יודע לפענח אותה. לא חוזה את הזעם שלה ואח"כ מקטר שהחברה הצעירים האלו לא כמוהו. עוד איש זקן.

ובכלל, ככל שאני מתגבר אני מבין שיותר עצוב לפעמים מלהיות ציני ואפילו צבוע זה לקטר נון-סטופ על צביעות. לחפש אותה ולהפוך עיקר לתפל. כזהו ליבסקינד אבל המקרה שלו מיוחד ומגיע לו פטור וכבוד. הפראנוייה שלו הופכת אותו לעיתונאי מאד מוכשר וטוב שחושף אמיתות כי מאובססיה לתפל נמצא לפעמים גם העיקר (בוא נאמר שאם גלנט לא היה חזק בפורום ה"חווה" ליבסקינד היה מתעסק בעניינים אחרים). זה רק במעט הפעמים שהוא מהגג ממוחו ומתבכיין (לא יעזור לך, אתה מתנחל ומי שלא אוהב מתנחלים לא יתחיל לאהוב אותם עכשיו) שזה נהיה טרחני. הייתי גם מצפה שיהיה קולגיאלי וקצת יותר עמוק- אם יש עיתונות חרא (ויש, לא רק בענייני פוליטיקה) זה גם בגלל שכותביה, עורכיה ומגיהה צועדים גם הם בכיוון העשירון התחתון.

איציק אלפסי 7 באוגוסט 2011

עוז אלמוג הוא מתעד מעולה של החברה הישראלית.
ואפרופו "סולידריות" ו"צדק חברתי", קצת קשה לי לקנות ססמאות כאלה ממי שמכנה "עוד איש זקן" מישהו שהוא סתם לא מסכים איתו.

הסוציולוגית 7 באוגוסט 2011

הי לאיציק ולשאר המגיבים

אני חושבת שאחת הטעויות הבסיסיות היא ההנחה הלכאורה ברור מאליה שעברנו מחברה קולקטיבסטית וצנועה לחברה אינדיבידואליסטית ושוחרת ממון, אבל לפני ששוב הקלישאה הזו תעלה:

איציק – "עולם ערכי שבו להיות איש היי-טק חשוב ומכובד יותר מלהיות מחנך"- אוקיי – אז בשנים האחרונות זה הייטק, אז מה? בשנות השבעים הסטטוס הגבוה היה להיות מחנך? עשרות שנים שהדבר לא כך. אז אם לא הייטקיסט, אז עורך דין או רואה חשבון או רופא או טייס ולאו דווקא מתוך שיקולים אידיאולוגיים, זה לא שבשנות האלפיים המצאנו את "הטובים לטיס-הטובות לטייסים" והרבה מהבחירות נעשו משיקול הסטטוס ומשיקולים כלכליים. על סמך מה עובד סוציאלי חשוב פחות מעורך דין ואני מבטיחה לך שבשנות השבעים הוא עדיין הרוויח הרבה פחות.

"להצליח בקריירה חשוב יותר מלגדל ילדים" – על בסיס מה אתה אומר שחל כאן שוני? החברה הישראלית ממשיכה להוליד בממוצע יותר ילדים מחברות מערביות, יש עידוד לילודה כאן בכל פרמטר, על רוטשילד יש אבות גרושים שמוחים לשוויון הורי, זוגות הומואים ולסביות רק נלחמים שיאשרו להם לאמץ.

"את החברים ובני/בנות הזוג בוחרים לפי גובה הסטטוס החברתי" – כי פשוט אהבה רומנטית זה המצאה של שנות האלפיים? כי בעבר בחרנו אותם רק על פי רוחב הלב?

"או שנינות הסטטוס בפייסבוק" – אוקיי, אז פעם זה היה על פי השנינות במציאות והיום על פי השנינות בעולם הוירטאולי.

בקיצור – החלוקה הזו היא מוטעית ובעיקר מטעה ואתה לא היחיד שחוטא בה

איציק אלפסי 7 באוגוסט 2011

"אז בשנים האחרונות זה הייטק, אז מה? בשנות השבעים הסטטוס הגבוה היה להיות מחנך?".
– האמת שכן, לא באופן מוחלט, אבל בחברה של ראשית ימי המדינה ותרום ההתברגנות עשייה חברתית וערכית זכתה לסטטוס חברתי גבוה הרבה יותר. גם המושג "הטובים לטייס" נולד מהמקום הזה שלפיו הטייסים הם הלוחמים הטובים ביותר ולכן התרומה שלהם היא הגדולה ביותר.

"החברה הישראלית ממשיכה להוליד בממוצע יותר ילדים מחברות מערביות"
– וטוב שכך, זה מעיד שעדיין נשארו בחברה הישראלית אלמנטים מסורתיים בריאים (גם העובדה שהמחאה לא גולשת לאנרכיה ואלימות מעידה על כך). אבל עדיין, זה פחות מבעבר והולך ויורד עם התמערבות החברה הישראלית.
ואפרופו הנושא הזה, שאלה כללית (לאו דווקא אלייך): כיצד אלו שמדברים על חוסר התועלת הכלכלית שבהבאת חיים חדשים לעולם מפריחים ססמאות נגד חומרנות וחמדנות?!

"כי בעבר בחרנו אותם רק על פי רוחב הלב?"
– לא, אפילו אני לא עד כדי כך נאיבי ונוסטלגי. אבל כשהשאלה הראשונה ששואלים על כל בן/בת זוג פוטנציאלי/ת זה "מה הוא/היא עושה בחיים?" זה מעיד על סדר עדיפויות מסוים.

אזי 7 באוגוסט 2011

איציק..
אסקימו לימון מכיר?
"ומה אבא שלה עושה?" היתה השאלה הראשונה של אמא של בנצי כשהיא שמעה שהוא יוצא עם מישהי

הסוציולוגית 7 באוגוסט 2011

ההנחה הברורה מאליה לא הברור

הסוציולוגית 7 באוגוסט 2011

איציק, שוב ההנחות שלך הן בעייתיות.

באותה מידה אני יכולה להגיד לך – הטיעון שבעבר היינו טובים יותר כי המקצוע החשוב ביותר היה להיות טייס בגלל התרומה החשובה שלהם מקבילה לזה שהיום יש אינפלציה של עורכי דין כי הזיקה שלנו לשמור על החוק חשובה לנו יותר.
היו כאן הרבה מקצועות לא "אידיאולוגיים" שעדיין זכו לסטטוס חברתי גבוה.

"וטוב שכך, זה מעיד שעדיין נשארו בחברה הישראלית אלמנטיים מסורתיים בריאים" – שוב – מי קבע מהם ערכים בריאים ומהם לא? יכול להיות שדווקא פחות ילדים במשפחה, יכול להועיל לרווחת הילד, לתשומת הלב אליו, לשיפור כלכלי וגם לעצמאות של אישה (שלרוב הנטל נופל עליה). ואם כבר ירידת הסטטוס של מחנכים – אני לא צריכה להסביר לך איך כניסת נשים למקצוע הוריד את יוקרתו :-)

אשמח אם תחדד לי את השאלה הכללית שהוספת לאחר ההערה על הילדים (על התועלת הכלכלית בהבאת ילדים לעומת חמדנות) – לא בטוחה שהבנתי עד הסוף והיא נשמעת דיון מעניין

"בל כשהשאלה הראשונה ששואלים על כל בן/בת זוג פוטנציאלי זה "מה הוא/היא עושה בחיים?" זה מעיד על סדר עדיפויות מסוים – עדיף מאשר שהשאלה הראשונה תהיה "מה ההורים שלו עושים" וזו גם כן דרך להתייחס לשיפור שחל כאן מבחינת יכולת הניעות במעמדות.

איציק אלפסי 7 באוגוסט 2011

בעניין הילדים – זה די פשוט, אנשים מסתכלים היום על הבאת ילדים גם מהזווית הכלכלית וזה שיקול שבכלל לא נכנס לנושא בחברות המסורתיות (העולים מארצות המזרח הביאו תשעה ועשרה ילדים למרות שבקושי היו להם אמצעים כלכליים לקיים את עצמם – יש על זה קטע יפה בסלאח שבאתי כשסלאח נוזף בשכנה האשכנזייה שמתלוננת על הילדים שלו שעושים רעש).

אודי 7 באוגוסט 2011

אגב- גם היום תראה את הטייקונים מנסים להראות כמה הם תורמים לחברה, כל מפעלי השרי אריסון למיניהם. וכל מי שבהייטק כאן יודע כמה הם משוועים לשיתופי םעולה עם עמותות החל מצביעות בתים ועד רכיבות אופניים – זה חס וחלילה לא לזלזל ומנגד לא להוקיר את הטייקונים על האפס פסיק אפס שהם תורמים מהכספים שלי- אלא כדי להראות שכן – יש כאן, גם אם זה אחיזת עיניים, צורך להראות תרומה בחזרה למדינה.

איציק אלפסי 7 באוגוסט 2011

יש באמת את כל הנושא של אחריות תאגידית, אבל, וצריך להיזהר כאן כי אני לא מכיר את האנשים אישית ויכול להיות שחלק מהכוונות שלהם באמת טהורות, זה נראה הרבה יותר יחסי ציבור מאשר פילנתרופיה. מצד שני, לאלה שנהנים מזה זה לא משנה ולכן טוב שזה קיים וחשוב שזה ימשיך (לדעתי בעקבות המחאה והאווירה הכללית האנטי-קפיטליסטית אנחנו נראה עלייה גדולה בכך בזמן הקרוב).

נעל קרועה 7 באוגוסט 2011

נתונים אלו מציבים אותנו עם הפגנה גדולה ומרשימה, שמנתה כ-62 עד 65 אלף איש.
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=a28b07a102084d28785d2d933122ebb1&id=2716
אי אפשר לשכר את כולם כל הזמן

אסף 8 באוגוסט 2011

נעל, קראתי את הטור.
הטענות והמספרים שם לא מבוססים על כלום. כלום!

חמוש בטיעונים ענייניים כגון "אנשים עומדים בניחותא יחסית באזורים מסוימים", או "מספר המפגינים שביקשו להסתפח אל ההפגנה מהרחובות הצידיים היה קטן יחסית", הכותב ( פרופ' למתמטיקה, אני מניח? ) מגיע למספרים הקוסמיים 62-65 אלף, ומסכם בשביעות רצון: "המחאה דועכת".

באותה מידה יכול היה לקבוע שהיו שם 41 אלף איש, או אלפיים, או ארבעים וחמישה.

אפילו ב"ישראל היום" העריכו בחוסר חשק 150 אלף איש.

נעל קרועה 7 באוגוסט 2011

לשקר

עומר 10 באוגוסט 2011

האומדן הכי רציני שאני ראיתי היה של בחור שטוען שהחברה שלו סופרת את מספר האותות הסלולריים באזור ולפי זה מעריכה את מספר האנשים. הוא טוען שהיו בתל אביב 280,000 איש. אבל רגע- אישתי שכחה את הסלולרי בבית- אז תעשו את זה 280,001

אופיר 7 באוגוסט 2011

אוקיי, יש פה כמה רובדים:

[1] יקר פה מידי ביחס להכנסה. אנשים שמרוויחים יפה מונעים מעצמם לעשות ילד שני (אותנטי בעיני, לא חושב שאומרים סתם) בגלל עלויות, וזה לא הגיוני.

[2] יש פה יצר כפייתי ולא רציונלי לקנות דירות.

[3] מה שגורם ל-[2] הם בעלי בתים בני זונות והיעדר רגולציה על עדכון שכ"ד.

[4] רווקים וזוגות צעירים לא מנהלים את עצמם כלכלית בתבונה כשעוד אפשר, מה שמונע מאיתנו לשים בצד ליום סגריר ומביא בסופו של דבר ל-[1].

[5] תרבות הצריכה מטורפת, מה שמביא ל-[4]. מצד שני זה גם מניע את המשק.

[6] יש פה קשת שלמה של מקצועות חיוניים שלא ניתן להתקיים מהם בכבוד. אי אפשר שכולם יעבדו בהייטק, וגם המחשבה על חברה כזו עושה בחילה.

בקיצור, זה מסובך. כולנו קורבנות של המצב, וגם גורמים לו, במידת מה.

בר שושני 8 באוגוסט 2011

ב-1912, במהלך שביתת הטקסטיל הגדולה של לורנס, מאסצ'וסטס, נשאה אישה שלט שהפך לשם של ההפגנה.

"אנחנו רוצים לחם, כן; אבל גם ורדים"
"We want bread, yes; But roses too."

וזה, אם תשאלו אותי, מהות המחאה עכשיו. כן, זו מחאה על העובדה שקשה להשתכר ואין דירות. אבל זו לא *המחאה*. אנשי ההייטק, וגם חלק גדול מהזוגות הצעירים היו יכולים לקנות דירה או לפחות להסתדר בלי לטבוע אם הם היו מסתפקים בלחם צר ומים מעט; אם הם לא היו נוסעים לחו"ל; אם הם היו מבשלים בבית ולא יוצאים למסעדות ולא שולחים את הילדים לחוגים וכו' וכו' וכו'.

אבל המחאה הזאת באה להגיד – נכון, המצב היום הוא כזה שאפשר להסתדר אם מסתפקים במינימום של המינימום של המינימום. אבל אנחנו לא רוצים את המינימום של המינימום של המינימום. מגיע לנו יותר. אנחנו רוצים לחם; אבל גם ורדים.

וזו דרישה שראוי לכבד, ומגוחך לזלזל בה כמו שעושה הפרופסור ההוא.

בר שושני 8 באוגוסט 2011

זה, דרך אגב, שיר-עם שיצא לו מהשביתה הזאת (הם ניצחו אותה בסופו של דבר)

As we go marching, marching, in the beauty of the day,
A million darkened kitchens, a thousand mill lofts gray,
Are touched with all the radiance that a sudden sun discloses,
For the people hear us singing: Bread and Roses! Bread and Roses!

As we go marching, marching, we battle too for men,
For they are women's children, and we mother them again.
Our lives shall not be sweated from birth until life closes;
Hearts starve as well as bodies; give us bread, but give us roses.

As we go marching, marching, unnumbered women dead
Go crying through our singing their ancient call for bread.
Small art and love and beauty their drudging spirits knew.
Yes, it is bread we fight for, but we fight for roses too.

As we go marching, marching, we bring the greater days,
The rising of the women means the rising of the race.
No more the drudge and idler, ten that toil where one reposes,
But a sharing of life's glories: Bread and roses, bread and roses.
Our lives shall not be sweated from birth until life closes;
Hearts starve as well as bodies; bread and roses, bread and roses.

אודי 8 באוגוסט 2011

נעל קרועה – אתה לא היית אתמול ולא ראית את מסות האנשים. לפני שבועיים היו עשרים אלף איש. תאמין לי שכמי שצועד כבר שלושה שבועות מרגישים את ההבדל בצפיפות ועד לאן אפשר להגיע.
תתבייש לך – אתה באמת קרוע, אה, סליחה, גרוע

martzianno 8 באוגוסט 2011

מה שחשוב במחאה הזאת, זאת התעוררות התודעה הציבורית.
המחאה הזאת תיצרב בזכרון.
מעכשיו גם זאת אופציה.
מי שהיה בהפגנות יודע שמדובר כאן באנרגיות עוצמתיות.

ולעוז אלמוג אני רוצה לומר:
הצעירים של היום (בני ה-20) מסתכלים עלינו (בני ה-40) ונהייה להם חושך בעיניים. אני לגמרי מבין אותם.
הם מבינים שאם הם לא ייעשו משהו ועכשיו, גורלם יהיה מר הרבה יותר. "סביוני פלברה"? על מה אתה מדבר? איזה בן 20 יכול לדמיין בכלל דירה בסביוני?
מדובר פה בלקיחת אחריות על העתיד שלהם. לדעתי כולנו עוד נהיה חייבים הרבה לצעירים האלה.

אסף THE KOP 8 באוגוסט 2011

מסכים.

נהיה חייבים הרבה כסף בגלל הצעירים האלה (יוון, ספרד – בקרוב פשיטת רגל בישראל).

תומר חרוב 8 באוגוסט 2011

איציק, אתה ממש לא צריך להיזהר. אם המפעלים של האחים עופר חורגים באלפי אחוזים מתקן זיהום האוויר וגורמים בכך להמון מחלות כולל המחלה הקשה שלא אומרים את שמה (סרטן סרטן סרטן) אז איך צריך להסתכל על תרומה של עשרה מליון דולר לחולי סרטן (שבאה בכלל ממענק של מאה שישים מליון דולר שהם קיבלו מהמדינה על כך שהראו כוונות מסוימות לטפל בזיהום)? אין בתרומות הללו יותר מיחסי ציבור. מעבר לזה, ריבוי העמותות והתרומות לצרכים כאלו ואחרים היא לא מקור גאווה אלא סממן לאוזלת היד של הממסד ולא צריך ללכת רחוק מידי, אם נבחרת החירשים צריכה לקבץ נדבות מקוראי דה באזר על מנת לייצג את המדינה באליפות העולם, מה זה אומר על האחריות של הממסד?
זו מדינה שנבנתה על תרומות וחיה על תרומות והגיע הזמן שזה ייפסק כי התרומות הללו בסופו של דבר עולות לנו ביוקר. אתה בטח מכיר את המושג "כלכלת מתנות".

אסף THE KOP 8 באוגוסט 2011

ושוב פעם, הסמולן התורן מאיים באלימות:

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/268/203.html?hp=1&cat=402&loc=5

האם הוא יזומן לחקירה ? תמהתני.

איציק אלפסי 8 באוגוסט 2011

בדיוק קראתי את הראיון הזה ודווקא התרשמתי להיפך – שאיציק שמלי מודע לפוטנציאל המסוכן שיש בסנטימנט האדום (ע"ע האלימות בהפגנות ביוון, ספרד, אנגליה, צ'ילה ועוד) ומנסה לרסן אותו מבעוד מועד.
אני גם זוקף לזכותו את ההתעקשות על נגינת התקווה בסוף ההפגנה (בושה שצריך להתעקש על זה) ובאופן כללי הוא נראה לי כמו המבוגר האחראי בחבורה הזו של דפני ליף סתיו שפיר ושות'.

תומר חרוב 8 באוגוסט 2011

הקריאייטיביות שלך מדהימה, איך הצלחת לחשוב על הברקת הסמולן במקום שמאלן? פשוט גדול, אנשים יושבים לידי ולא מבינים ך ה אני מתגלגל מצחוק, איך אפשר להסביר להם הלצה כזו מבריקה? ישר כוח אסף, המשך להעשיר את חיינו בעוד משחקי לשון מבריקים.  

אסף THE KOP 8 באוגוסט 2011

לענין תומר, לענין…

בא בן אדם ומאיים באלימות בכסות של מזהיר בפתח, ואתה מתעסק בסיפורי הווי על החבר'ה השנונים שלך ?

אלימות תהיה רק אם העסקן הפוליטי הזה ושאר מארגני ההפתעות יטיפו לה, חד וחלק.

עומר 10 באוגוסט 2011

אסף- זה ממש יפה. אתה צריך לשמוע מה החברה של מרזל ובן גביר אמרו לי בשדרות רוטשילד. זאת האלימות האמיתית. לא כלפי. הם פשוט קוראים לפוגרום בפליטים האפריקאים (שלא משנה איך הם הגיעו או מה הם עשו, לא מגיע להם למות). שם טמונה הסכנה האמיתית. ושאני לא אתחיל לדבר בכלל על הדברים שאמר הרוצח של אמיל גרינצווייג.

אסף THE KOP 8 באוגוסט 2011

איציק – אני לא מסכים אותך.

הוא כבר השני מבין המפגינים המאיים באלימות במידה ולא יענו דרישותיו (קדם לו עו"ד ברק כהן שאיים על "מהפכה של קליעים").

במידה וברוך מרזל היה מצהיר כי במידה ויבוצע פינוי מחברון תהיה "מהפכה של קליעים" ו"אלימות ברחובות", האם אתב חושב שהיו עושים לו נעים בגב ב-ynet וגלובס, או שעדת המשובטים הייתה קוראת להעמיד אותו לדין על המרדה ?

משום מה, שאנשי שמאל קוראים לשבור מפרקות ולהרוג מתנחלים, הנושאים האלה זוכים להשתקה. מעניין למה ?

באבא ימים 8 באוגוסט 2011

צר לי – נראה לי שאתה קורא מה שאתה רוצה לקרוא רק כדי שתוכל לתת קטנה לשמאלנים.

ברק כהן אמר שאם הנושאים לא יטופלו, בעוד חמש(!) שנים תהיה כאן מהפכה של קליעים.
איציק שמלי נשאל מה הדבר שהוא הכי חושש ממנו ואמר שזו גלישה לאלימות – כולם מבינים שהכח של המחאה הזו הוא בזה שהיא לא אלימה. סתיו שפיר אמרה במובהק במהלך הויכוח עם מירי רגב שהוא לא תוביל מאבק אלים.

נדרשת מידה לא מבוטלת של יצירתיות למצוא בכך קריאה לאלימות או איום באלימות.

אסף THE KOP 8 באוגוסט 2011

באבא,

אני לא מסכים איתך. אי אפשר לבוא למו"מ עם אזהרה שבמידה ולא תתקבל את ההצעה שלי תפרוץ אלימות. זו הצמדת אקדח לרקה.

אלימות תתרחש רק אם יהיה מי שיטיף לה ויוביל אותה – גישת ה"תחזיקו אותי" בהחלט מעודדת אותה, ואם חלילה היא תפרוץ, אז גם למר שומלי תהיה אחריות להתרחשותה.

אלעד 8 באוגוסט 2011

השימוש במילה "סמולן" הוא לא פחות גרוע מכל מילת קללה אחרת שאתה יכול להעלות על הדעת. איציק, בעבר כתבת שתגובות שיורדות לרמה לא נאותה לא יפורסמו בבלוג שלך. כאיש עם נטיות שמאל פוליטיות (וכלכליות, וחברתיות) אני נפגע כל פעם מחדש בשימוש במילה הזו, שבאה להעליב ולפגוע במחנה שלם שאני משתייך אליו.

אסף THE KOP 8 באוגוסט 2011

אלעד – אם כך, אני מתנצל ואשתדל שלא להשתמש בשם הזה. אגב, תחושות דומות עולות בי שכותב בכיר מכנה חרדים "פינגווינים אנושיים".

אלעד 8 באוגוסט 2011

אתה צודק בתחושותיך. אין שום סיבה לדרדר את הדיון עם כינויי גנאי

צור שפי 8 באוגוסט 2011

איציק, אני מצטרף באיחור וזה מה שיש לי להוסיף:

1. בכל מאבק צודק תמצא טרמפיסטים ופרזיטים, זה לא יכול לגרוע כלום מצדקת המאבק.
2. מישהו שאני לא זוכר (ולכן לצערי הוא לא זוכה כאן לקרדיט המגיע לו) סיכם היטב את המצב בכך שבארה"ב המיסים נמוכים וכנ"ל השירותים, באירופה המיסים גבוהים ובהתאם השירותים ורק בישראל משלמים מיסים כמו באירופה ומקבלים שירותים כמו בארה"ב. חוסר הצדק במצב הישראלי מכומת בכל מדד שאתה יכול להעלות על דעתך.
3. לדעתי בעיית הבעיות, שממנה נגזר כל השאר, היא שיטת הבחירות המקולקלת שלנו הלוקה בשני פגמים עיקריים: האחד – היא הופכת את המפלגות הסקטוריאליות ללשון המאזניים. השני – מרבית הח"כים מחוייבים למעאכרים, קבלני קולות וכו' ולא לבוחריהם. בן דרור ימיני, עיתונאי שאני מעריך, קורא לזה "מיעוטוקרטיה" – שלטון המיעוט. הוא צודק. פתור את זה והשאר כבר יהיה הרבה יותר קל.

Asaf the Kop 8 באוגוסט 2011

צור,

לא סתם מכנים את ארה"ב "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות", ואת ישראל "ארץ המגבלות הבלתי אפשריות".

קורא 10 באוגוסט 2011

גיל שלי אמר את 2

גלן 8 באוגוסט 2011

איציק – אני מכיר את עוז אלמוג. אנחנו מאותו הכפר או ליתר דיוק עיר, בית ספר ומילייה חיפאי. והוא חביב אגב אבל התגובה שלו זקנה לאללה. הוא גדול ממני בממש ממש לא הרבה שנים. אז סולידריות שמולידריות זה עניין מנטלי ולא כרונולוגי. פטרונות גיל אפשרית (ותאמין לי יש לי ביקורת על דור הרופאים הצעירים שגדלו גם אצלי)
אבל כל המוחים היו נשארים בבית זה היה יותר טוב? כך שהוא כמוך לצערי. נוגע בתפל. מתעלם מהעיקר. איש איש וסיבותיו.

אבו צ'יצ'ריטה 9 באוגוסט 2011

יפה כתבת איציק, לא הקפיטליזם החזירי הוא הבעיה אלא החזירים שיוצרים אותו, וגם בין שוכני המאהלים יש רבים מהם.
הקושי הרגשי העמוק שלי היה ונותר הפער בין הרטוריקה של מאבק חברתי ערכי ומהותי לבין תחושת בטן שמקננת אצלי, לפיה בסך הכל במהות יש פה מאבק צרכני: אזרחים רבים מרגישים בצדק שהם משלמים הרבה (מסים, מילואים וכו') ומקבלים מעט בתמורה (רפואה, חינוך וכו'). על בסיס הענין הזה מלבישים סיסמאות יפות ושלטים מגניבים, ובאמת שנוצרה פה תופעה חברתית נפלאה בהרבה מובנים. אבל אני לא מצליח להשתחרר מהתחושה שבבסיס שלה עומד שקר – צועקים מהפכה, אבל בעצם רוצים הנחה. שוב, אני מתפלל שאני טועה.
אגב גם מאבק צרכני שכזה הוא דבר מצויין וחשוב, אבל שלמות המהפכה ותחרות המחאה שמקשטות אותו אינו נחוצות.
קראתי בנרג' טור של הקפיטליסט שאני באופן כללי לא מסכים איתו, אבל כמה שורות שם מטרידות אותי משום שקשה לי לחשוב שהן נכונות: "העם לא רוצה צדק חברתי. זה לא מעניין אותו. הוא לא יודע מה זה. העם רוצה מכונית חדשה. העם רוצה לקנות דירה בזול ולמכור את שלו ביוקר. העם רוצה חשבון סלולרי קטן יותר. העם רוצה אינטרנט מהיר. העם רוצה פעוטון חינם. העם רוצה שאחרים ישלמו על הפעוטון שלו. העם רוצה מסים נמוכים. העם רוצה מסים גבוהים על אחרים. העם מוכן להריע הידד לכל דבר, כל עוד נדמה לו שמישהו יתן לו משהו בחינם"

צור שפי 9 באוגוסט 2011

הקפיטליסט של אנרג'י הוא פופוליסט ירוד: האנשים אכן רוצים דירה במחיר שפוי אבל לא כדי למכור את שלהם ביוקר כי אין להם דירה. לחלופין הם מוכנים להסתפק בדיור בשכירות במחיר שפוי. הם רוצים שהמיסוי על רכב לא יהיה פי שלוש מאשר באירופה ולחילופין הם רוצים תחבורה ציבורית יעילה כמו באירופה כדי שיוכלו שלא להשתמש ברכב הפרטי שלהם, לחסוך, ועל הדרך גם לזהם פחות. האנשים לא רוצים מיסים גבוהים על כל האחרים אלא רק לקבל תמורה הוגנת למיסים שהם עצמם משלמים. האנשים גם מעוניינים שמיליונרים כבדים ישלמו יותר מ-10 אחוז מס ושיוטל עליהם מס עיזבון. האנשים לא רוצים שום דבר בחינם, הם רק רוצים אפשרות לגמור את החודש בצורה סבירה, עבור הקפיטליסט של אנרג'י זו כנראה לא דרישה סבירה.

Asaf the Kop 9 באוגוסט 2011

אני מחזיק בדעה שמי שמוכן לשלם 5,000 ש"ח עבור דירת 2 חדרים בלב תל-אביב ו-8,000 ש"ח עבור דירת 3 חדרים, הוא הוא החזיר.

הגיע הזמן לרדת קצת מהגב של משכירי הדירות, ולנסות לברר מה האחריות של מחפשי הדירות למחיר המטורף. אם שוכר מוכן לשלם מחיר גבוה יותר מאשר שוכר מתירה, זה הופך אותו, מה לעשות, ל"חזיר קפיטליסטי" כפי שאוהבים לשנן שם בשדרה.

לירן שבתאי 9 באוגוסט 2011

השיר הזה שווה כל מחאה!. אגב, שלמה ארצי, זמר המחאה, אמר פעם שהשפט האהוב אליו בשירי ישראל הוא "מיליוני אנשים לבד, ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה, שנתחמם שלא נקפא שלא נשתגע"

Asaf the Kop 9 באוגוסט 2011

חבר, המנון הפיכה צריך להישמע ככה:

http://www.youtube.com/watch?v=15wUSHkcR1A&feature=related

איציק אלפסי 11 באוגוסט 2011

או כך:
http://www.youtube.com/watch?v=pCcjVlcSmO8

אופיר 9 באוגוסט 2011

השתתפתי הערב בריצת ההזדהות עם המחאה שיצאה מכיכר הבימה. חשבתי שזה רעיון לא רע ל-PR שיראו אנשים בריאים ולא מפונקים שחורכים כל בוקר (או ערב, תלוי) את המדרכות בעיר, במקום את הסטלנים והבטלנים.

היה קטעים לשמוע אנשים קובעים ללכת אחרי הריצה למקום החדש של אייל שני (שמוכר סטייק בפיתה ב-60 ש"ח או משהו כזה). יש הרבה "מגיע לי" מאחורי הסיפור הזה, לצד הרבה מצוקה אותנטית.

Asaf The Kop 10 באוגוסט 2011

אין כמו להתחיל את הבוקר עם ביזוי שואה קטן ועסיסי…

http://news.walla.co.il/?w=/1/1848999

Comments closed