תעבירו מטאטא (הליגה שלנו נפתחת)

אנחנו אוהבים את הכדורגל שלנו כמו שהוא, על כל המוגבלויות שלו. ובדיוק בגלל זה אנחנו רוצים שיכבדו אותו.

יותר מכל, מה שהרשים אתמול בניצחון של מכבי ת"א היתה העובדה שהוא הושג כשבהרכב של מכבי מספר גדול של שחקני בית צעירים, חלקם ממש אלמוניים עד לא מכבר.

כבר עכשיו אפשר לקבוע שמוטי איווניר בנה במכבי קבוצה בצלמו – לוחמת אך לא נעדרת קלאס, צנועה אך לא מתבטלת, מקצועית אך לא פלצנית, בעלת ביטחון עצמי אך לא יהירה.

כמעט אותם דברים אפשר להגיד גם על מכבי חיפה ששיחקה נהדר, בייחוד במחצית הראשונה, נגד אלופת בלגיה והיתה ראויה לתוצאה מחמיאה יותר מזו שהושגה לבסוף.

מה שנכון לגבי מוטי איווניר, נכון כפליים לגבי אלישע לוי.

תוסיפו לתוצאות היפות האלה, בייחוד ליכולת ולדרך בה הושגו (שחקנים צעירים וכו'), את הפיכתו של השחקן הישראלי למצרך המבוקש ביבשת ואת העובדה שהנבחרת נמצאת במצב סביר לגמרי מבחינת סיכויי העלייה עם הכניסה לישורת האחרונה במוקדמות היורו, ותקבלו תמונה מחמיאה למדי על הכדורגל הישראלי.

אז למה הליגה הנפתחת בשבת היא אולי לא "הליגה השישית בטיבה באירופה", אבל לבטח אחת המושמצות ביותר? נדמה שהתשובה בגוף השאלה.

קצת כמו מחאת יוקר המחייה, שפרצה דווקא בשעה שהכלכלה הישראלית נמצאת במצב טוב לכל הדעות, גם היחס לכדורגל הישראלי לא בדיוק קשור לרמתו המקצועית אלא יותר לתחושה שהוא מעניק.

והתחושה הזו היא, פעמים רבות, תחושה של קבס.

למרות שאני אישית עדיין אוהב את הכדורגל הישראלי, אני מסוגל גם להבין את אלו שלא מסוגלים יותר להסתכל עליו.

מעבר לפרשיות השחיתות, שגדולות וחמורות מהן אפשר למצוא גם בליגות גדולות וחשובות יותר (כולל בגרמניה), האריזה שבה מוגש לנו המוצר הזה שנקרא כדורגל הישראלי מעליבה אותנו, הצרכנים.

מודי בר-און אמר פעם, כשהחזירו אליו את השידור מאחד המגרשים המעופשים, דבר יפה – "תעבירו מטאטא".

זה הכול, מטאטא. לא מבקשים סלון עור ומזנון איטלקי, רק שיהיה קצת נקי ומסודר כדי שיהיה נעים לשבת כאן.

אנחנו לא מצפים לרמה כמו באנגליה או בספרד, אווירה וארגון כמו בגרמניה או מגרשים מתוקתקים כמו בהולנד או צרפת.

אנחנו אוהבים את הכדורגל שלנו כמו שהוא, על כל המוגבלויות שלו. ובדיוק בגלל זה אנחנו רוצים שיכבדו אותו.

ולכבד אותו זה לא לשים אותו מול השידורים מאנגליה וגרמניה בשבת אחה"צ, שהרי זה בבחינת לעג לרש – כפי שהצעתי כבר בעבר, יש לשקול להעביר את המשחקים ליום שישי בצהריים, בשעה אחידה + שירים ושערים, כשאת המשחק המרכזי אפשר להעביר בשידור ישיר בטלוויזיה במוצאי-שבת.

לכבד אותו זה להפסיק לקרוא לליגה הבכירה שלו "ליגת הגל" – כי אין שום דבר עליון, עילי, או מעולה בליגה הזו. בדיוק כמו שאין שום דבר בלונדיני בשחורדינית.

זה להחזיר אותו לגודל המתאים – 12 קבוצות – כדי שלא יצטרך להתבזות עם קבוצות שמקיימות את משחקי "הבית" שלהן בערים מרוחקות לעיני קומץ משועממים.

זה לשמור אותו בדיוק בממדים שלו:

צנוע אך לא מתבטל, מקצועי אך לא פלצני, בעל ביטחון עצמי אך לא יהיר.

שתהיה לכולנו עונה נפלאה.

20 Comments

שלו 19 באוגוסט 2011

מודי אמר את זה בראיון לתוכנית של ע. רוזן על הכדורגל הישראלי.

עמרם 19 באוגוסט 2011

בוטלו המשחקים בדרום:הפועל ב"ש-בית"ר,אשדוד,רמת השרון

גמל (סתם גמל) 19 באוגוסט 2011

"כדי שלא יצטרך להתבזות עם קבוצות שמקיימות את משחקי "הבית" שלהן בערים מרוחקות לעיני קומץ משועממים"

אין בעיה, בוא נשמור את הכדורגל במרכז.

דוד מירושלים 19 באוגוסט 2011

מסכים איתך גמל.
ובאופן כללי אני לא מבין מה רע בליגה של 16.
הפתרון צריך להיות הקמת מתקנים ראויים בפריפריה ולא התכנסות בתל אביב והסביבה.

יובל 19 באוגוסט 2011

זה לא מה שאיציק התכוון (אם הבנתי אותו נכון).
אין בעיה עם עירוני קרית שמונה (הכי מרוחקת בליגה) כי יש לה איצטדיון בעיר שלה. אז זה לא "איצטדיון בעיר מרוחקת". הבעיה היא עם קבוצות כמו רעננה, עכו, אולי גם רמת-השרון השנה (לא יודע) ואחרות שנאלצו לשחק רחוק מהבית וגם ככה בקושי היה להן קהל (אולי לעכו יש פוטנציאל, נראה כשיתחילו לשחק באיצטדיון החדש).

ניתאי 19 באוגוסט 2011

חזרה ל12 קבוצות עם 5 זרים (מה לא ישתנה, אלוהים יודע למה בדיוק) אומר פגיעה בכדורגל הישראלי ששיבחת. עדיף שיהיו משועממים.

איציק אלפסי 19 באוגוסט 2011

יובל, אכן זו היתה כוונתי.

איציק אלפסי 19 באוגוסט 2011

הבעיה שלי עם ליגה של 16 היא שיש בה יותר מדי קבוצות "קש" – קבוצות מהסוג של רעננה, רמה"ש וגם מכבי פ"ת, שחוץ מאת חברי ההנהלה וההורים של השחקנים לא מעניינות אף אחד. אני לא חושב שיש במדינה בגדול של ישראל מקום ליותר מ-12 קבוצות בליגה הבכירה אם רוצים לשמור על רף מסוים של רמה ועניין.
זה כמובן לא סותר את העובדה שאני יותר משמח לראות קבוצות מהפריפריה כמו קרית-שמונה, סכנין ועכו בליגת העל. אבל מצד שני, קצת מפריע לי (כשאני חובש את הכובע של אוהד כדורגל ישראלי) שלמשל כשהייתי במשחק של בית"ר בקרית-שמונה לפני כמה עונות, רוב האוהדים המקומיים היו אוהדים של בית"ר (למרות שהקבוצה שלהם עשתה לנו ביה"ס).
http://geshemalfasi.com/archives/140

אפריים 19 באוגוסט 2011

בשעה טובה.

מעבר לכל הציניות והזלזול, מדובר ביום משמח ומרגש בשבילי ובשביל כאלו שכמותי (נדמה לי שגם אלפסי ביניהם) שעדיין אוהבים את הקבוצה שלנו ואת הכדורגל שלנו ושמחים שסוף סוף נגמר בכישלון מהדהד הניסיון השנתי להיגמל מהם.
להתארגן בטקסיות בבית, לנסוע במסלול הקבוע, לחנות בחנייה המסורתית, לקנות גרעינים מבאג'ז של סובארו, לתת לאדם זר למשש לך את הגוף, להתפלל שהניקוב במנוי יהיה במקום הנכון.
לשבת עם החברים ליציע שלעולם לא היית חבר שלהם אם לא הקבוצה, לנסות לזהות את השחקנים החדשים, לזהות את ההרכב, לשיר לילדים עם ג'ל בשיער שלובשים את החולצה של הקבוצה שלך ורצים על הדשא, לשמוח, לבכות, להתחבק, לצעוק, לקלל, לקפוץ, לצעוק להוא עם הדגל שהוא מסתיר, לא להבין את תוספת הזמן של השופט, לחזור מותש הביתה אחרי עמידה בפקקים מסורתיים ששום קידמה לא שיחררה ולא תשחרר.

זה שלי. זה שלנו. זה היה שם כשהיינו ילדים, היה כשהתבגרנו ויהיה כשנצטרך מקל הליכה כדי לעלות במדרגות לכיסא ביציע.

דווקא מתאים לקרוא לליגה "ליגת הגל" (למרות שברור לי שמדובר בטעות סופר…). בכל זאת, מדובר בדיאלקט קיצוני בין התזה של הכדורגל האירופאי אליו אנחנו שואפים להשתייך לבין האנטי-תזה שמציגה השכונה של אבי לוזון בה אנחנו חיים.

B. Goren 19 באוגוסט 2011

נפלא אפרים, הייטבת לתאר גם את מחשבותי. למרות זאת, אפשר (ולפעמים צריך) להמשיך לקטר ולשאוף לשפורים.

Amir A 19 באוגוסט 2011

חזרתי עכשיו מביקור בן שלושה שבועות בישראל. באחד הימים אישתי ואני לקחנו את קו 480 מתל-אביב לירושלים והמשכנו לטיול ברחובות העיר העתיקה. אין ספק שמדובר באחד המקומות היפים ביותר בעולם, שכל ניסיון לתארו רק יגרע. כשעברנו מהשוק לרובע היהודי ראינו שלט "לכיוון חלק חומה מתקופת בית ראשון". המשכנו לכיוון והגענו למקום שבו היתה חפירה מגודרת שהקיפה חלק מהחומה. הסתכלנו למטה וכל מה שתפס את העין היו כוסות קלקר, שקיות במבה או מה שזה לא יהיה ומשהו שנראה כמו שקית ניילון סגולה שבתוכה חיתול או זבל אחר. משם המשכנו למגדל הפעמונים של כנסיית הגואל, מקום המספק אולי את התצפית הכי מרשימה על העיר העתיקה. 197 מדרגות לולייניות ומטונפות בחרא וכנפיים של ציפורים, כתובות גרפיטי בכל השפות ותחושת קבס באופן כללי. למה אין איזו רשות עירונית או ממשלתית שדואגת לזה שאחד האתרים החשובים ביותר בעולם יראה כמו אתר תיירותי ולא כמו מזבלה של איזה כפר? ולמה אנשים מרגישים את הצורך לטנף ככה? הבעיה היא יותר מאשר במגרשי הכדורגל אלפסי ועד שלא תמצא פיתרון למרכיב התרבותי של כבוד לרכוש הזולת והמרחב הציבורי לא יהיו לך מגרשי כדורגל סבירים.

איציק אלפסי 19 באוגוסט 2011

אמיר,
מה שאתה מתאר מרתיח ומעציב גם אותי, בייחוד כשהוא מקלקל את החוויה במה שתיארת בצדק כאחד המקומות היפים בעולם, אני מסכים שיש כאן מרכיב תרבותי בעייתי שיש להתמודד איתו בחינוך ואכיפה.

אפריים 19 באוגוסט 2011

B. Goren
מותר אפשר וצריך לקטר ולשאוף לשיפורים, לא 'למרות' אלא 'בגלל'.

בגלל שזה שלנו וכל-כך אכפת לנו מזה אנחנו צריכים לשמור על הכדורגל הישראלי והליגה הישראלית לפני שהם יהפכו להיות מזוהמים ולא רלוונטיים.

המדד הכי טוב, והסיבה הכי טובה לטעמי לקריאה לשינויים שעל חלקם עומד אלפסי, הוא התגובה שאני מקבל כשאני אומר שאני הולך למשחקים.
בשנים האחרונות זה כבר ממש לא נעים. במיוחד כשמתווסף למבט הסולד גם משפט בסגנון- 'אין פה כדורגל, עדיף שתישאר בבית לראות ברצלונה…'.

אני חושב שהמפתח טמון בשיפור במתקנים. כרגע המקום היחידי שיגרום למישהו להתחבר לכדורגל המקומי ולרצות לחזור שוב זה בלומפילד.
רמת-גן אסון, קריית אליעזר הרבה יותר גרוע ממה שזה נראה, וסרמיל חורבה, סביבת הקופסא ה-'רומנטי' נראית כמו אתר בנייה מוזנח ולמי שלא אוהד בית"ר זה סיוט להתקרב לטדי.

יכול להיות שאני נאיבי, אבל יש לי תקווה שעם השלמתם של האצטדיונים בפתח-תקווה, נתניה, חיפה ועכו, ועם תוספת של אצטדיון כדורגל במקום המרעה בבאר-שבע והורדת מפלס האלימות בטדי, אשתו של אחי תסכים לי לקחת גם את הילדים שלהם לאחה"צ של גרעינים, כדורגל וקסטה לקינוח.

איציק אלפסי 19 באוגוסט 2011

אפריים, איזו קבוצה אתה אוהד? אני מזמין אותך להיות אורח שלי במשחק הבא שלה בטדי – אני מבטיח לך שלא רק שלא יהיה לך סיוט, אתה גם תהנה.

B. Goren 19 באוגוסט 2011

לרשימת שדות המרעה אתה יכול להוסיף גם את וינטר בר"ג ואת המכתש שעתה משמש רק את הקבוצות הצעירות אבל גם להן זה כבר לא מקום ראוי. בסיפור הזה אין מקום לרומנטיקה אלא רק לקידמה.

ג'ון מקינטייר 20 באוגוסט 2011

עצוב שהמשחק הזה עדיין רומנטי ומרגש לאוהדים ומשהו אחר לגמרי לשחקנים ושאר נושאי התפקידים.

אמנון 20 באוגוסט 2011

1. 16 קבוצות , לא פחות .הכדורגל חייב להיות גם בסכנין , בית שאן , אשקלון , עכו והרצליה .
2. 3 זרים מקסימום ( על המגרש ). חיוב רישום של 6 שחקנים מתחת לגיל 20 בסגל לכל משחק .
3. צריך לחגביל באיזושהי דרך את הטייקונים . אין שחקן בכדורגל הישראלי היום שמגיע לו יותר ממיליון שקל ברוטו גם אם בחו"ל יכול לקבל פי 5 . שילך לשם .
4. צריך גם לבטל את תקציב המינימום לבוגרים ולהחליף לתקציב מינימום לקבוצות הנוער.
5. הצלחה של הכדורגל הישראלי לא תימדד אם עלינו ליורו או האלופה השתחלה בעזרת מישל פלטיני לליגת האלופות – אלא כאשר נוכל לקחת את הילדים למגרש בלי חשש , לראות את בני השכנים שלנו מקבלים הזדמנות לשחק וכאשר לנתניה , אשדוד , בני יהודה ובאר שבע יהיה סיכוי – גם אם נמוך – לזכות באליפות. חוץ מזה – בסופו של דבר הנבחרת בטוח תרויח , הטייקונים יפסידו פחות כסף והקהל כולו יהנה מכדורגל ש-ל-נ-ו . אני מתגעגע לשנות ה-70 ו ה-80 כאשר הכח ,נתניה, באר שבע, כפ"ס ובני יהודה זכו באליפות וקבוצות כמו הפועל פ"ת ומכבי יפו נאבקו עליה . דווקא בתקופתם של יו"רים שבאו מפ"ת קרה כל השינוי השלילי הזה. חבל.

איציק אלפסי 20 באוגוסט 2011

אני איתך (חוץ מבעניין ה-16 – יכול להיות כדורגל באשקלון, סכנין ועכו גם בליגה של 12).
לגבי עניין צמצום מעגל הזוכות בתארים – זוהי חולה רעה בכלל בכדורגל העולמי שהיא תוצאה ישירה של ההתמסחרות הקיצונית של הכדורגל בעשרים השנים האחרונות – בכלכלת שוק קפיטליסטית המשמעות של זה היא שקצה הפירמידה נעשה גבוה ודק יותר.

אמנון 20 באוגוסט 2011

כבר היינו בסרט של 12 קבוצות – לא מציאה גדולה.
העניין הוא ליישם את כל הסעיפים שהצעתי ואז 16 או 18 קבוצות בליגה כזו יהיה מספר נכון.
אפרופו רמה נמוכה או קבוצות קטנות. אני לא זוכר היטב הרבה דברים מרגשים בליגה הישראלית בעשרים השנים האחרונות , אולי את הקבוצות הגדולות של מכבי חיפה עם ברקוביץ ועטר , מכבי של גרנט ב 92 וקשטן ב 96 , האליפות של הפועל חיפה והסיום של עונת 2003 עם נמני וקלינגר.
אבל הכי הרבה לטובה אני זוכר את הפועל בית שאן עם אלישע , מאיר כהן , טייב ושאר שחקני הבית במשחק ההישארות הנפלא בקרית אליעזר.
גם את הפועל פ"ת שרצה במקום הראשון כמעט עד הסוף בעונת 95 , העונה ההיסטורית של סכנין עם הגביע , הגביע של הפועל ר"ג והכמעט זכיה של אשקלון עשו לי טוב.
לעומת זאת אליפויות הכסף השחור של דדש (מפיות) , הביזיונות עם גאיידמק , זאבי , שניידר וכו' , הפיכת נתניה ופ"ת לקבוצות בת ע"י הכסף של שחר ואירועי הקיץ האחרון משאירים בי טעם רע.
בכל מקרה – לדעתי לא ניתן להחזיר את הגלגל אפילו ב 20 אחוז. התופעה הכי מוזרה היא שבכמעט בכל המקומות בארץ האהדה לארבע הגדולות גבוהה יותר מאשר לקבוצה המקומית , לא ברור לי למה – אולי בשל הגירה או הפיכתן לפרברים .
בקיצור – משחקים בנדמה לי. אבל גם זו נחמה .

Comments closed