ים, טילים וגוסטבו בוקולי (בחזרה לקיץ 2006)

בערב של קרבות יצאה הנציגה של העיר המופצצת, השוכנת רק כמה עשרות קילומטרים צפונית למשכני הבטוח בפרברי תל-אביב, למשחק מול הקבוצה אותה אהדתי מילדותי.

12 ביולי, 2006

שלושה ימים אחרי שריקת הסיום של המונדיאל בברלין הייתי עמוק בתחושת הריקנות המלווה מעבר מתקופה אינטנסיבית של עניין והתרגשות לשיממון מוחלט. אותו הבוקר התקשרתי למשרדי מועדון ההופעות הקטן בירושלים "הצוללת הצהובה" בכדי לשריין לאחותי ולי כרטיסים להופעה של סיון שביט שאמורה היתה להיערך במקום במוצאי השבת. סיון שביט בדיוק הוציאה את אלבומה החדש והשני בסה"כ – "וניל" ולכבוד כך יצאה לסיבוב הופעות קצר.

זו היתה הזדמנות נדירה לראות בהופעה את היוצרת המוכשרת הזו, ששבת ליבי עם אלבומה הראשון "הכחול האפור הזה" – אלבום באווירה מלנכולית מתוקה שהכיל בתוכו אולי את השיר העברי האהוב עלי בכל הזמנים – "נשקי אותי". שיר אהבה חזק, ישיר וכואב. כשסיון שרה "נשקי אותי חזק" אני חש את הכאב שאני רוצה לחוש כשמישהי מנשקת אותי.

מתוך האלבום החדש סיון הוציאה לרדיו באותם ימים את השיר "את מי את משקה דמעות", שהיה פולו-אפ ל- "נשקי אותי" וסיפר על החוויה של השפתיים שנותרו צמאות לנשיקה שמעולם לא הגיעה. את הקליפ לשיר ראיתי לראשונה במהלך המונדיאל כשסיון התארחה באולפן. שמחתי אז לגלות שיש לה גם זיקה מסוימת לכדורגל.

בעודי מוסר את פרטי האשראי לבחור מצדו השני של הקו שמעתי ברקע קול אחר: "הנה, צה"ל מאשר, יש שני חטופים". ברגע אחד התחלפה תחושת המלנכוליה המצעפת בחרדה מצמיתה. פיזית, התחושה היא כאילו מישהו קדח לך חור קטן בקצה הראש ושפך דרכו נוזל קפוא שמתפשט באיטיות בכל בגוף.

המלחמה התחילה מאוחר יותר באותו היום. ישבתי במשרד מול האינטרנט כשהתחילו להגיע, בסדר הקבוע, הדיווחים על ישיבת הממשלה, תקיפות חיל-האוויר, ההוראה לרדת למקלטים בצפון וגיוס המילואים. הבנתי לאן זה הולך וקול פנימי זעק בי "טעות, טעות!". רציתי לעצור אותם, את רוה"מ ושר הביטחון, את הרמטכ"ל והאלופים, את הטנקים והמטוסים. לאט לכם! לעצור שנייה. לחשוב. לתכנן. אבל הנוהל הקבוע חזק יתר מכל מחשבה רציונאלית, העולם יצא למלחמה בזמן הכי לא מתאים שיש. כאילו שיש זמן מתאים.

*

אבל זה באמת היה זמן לא מתאים. שבועיים אחרי תחילת המלחמה נערכה בשוויץ הגרלת סיבוב המקדמות השלישי של ליגת האלופות. אותו יום שישי עשיתי כרגיל את דרכי למשרד בהרצליה כשתחושה חזקה מקוננת בי – ליברפול תגריל את מכבי חיפה.

בשעה 13:00 ישבתי מול האינטרנט וצפיתי בהגרלה, אחת אחרי השנייה הוגרלו הקבוצות ולאט לאט הפכה האפשרות מעשית יותר ויותר. כשנותרו שלושה כדורים בכד, וליברפול ומכבי חיפה עדיין היו שם, זה כבר היה לי ברור.

תחילה הגיע תורה של ליברפול ומייד כשיצא השם 'מכבי חיפה' מביצת הקינדר החל מבול של טלפונים. ראשון היא איציק, קולו רועד והוא על סף בכי: "אני לא מאמין, הם הולכים לבוא לארץ!" לאט לך, ניסיתי להרגיע אותו לשווא. למרות ההגרלה ידעתי שלאור המצב עוד רחוקה הדרך לביקור של ליברפול בארץ הקודש – אופ"א כבר שלחה את הקבוצות הישראליות לארח במחוזות רחוקים על סיטואציות ביטחוניות הרבה פחות חמורות ממה שנראה כעת כמלחמה לכל דבר ועניין.

אבל את ההתלהבות בקרב החברים אי אפשר היה לעצור. תוך דקות נפל האתר של חוג האוהדים מכמות הכניסות ומשהתאושש החלה אורגיה שלמה של איבוד עשתונות: "לחכות להם בשדה עם שלטים", "ללכת למלון", "לארגן פגישה עם סטיבי וקרא". אנשים כבר היו בדרך לשדה התעופה עם חולצות וצעיפים.

בשעות הראשונות עוד השתעשעו החברים בפורום ברעיון שחיפה תוכל לארח בר"ג ונתלו בעובדה שאופ"א לא שינתה עדיין את ההנחיות לגבי קיום משחקים בארץ. אבל התגובה הרשמית הראשונה שיצאה מאנפילד ציננה באחת ההתלהבות: "לא נשחק שם, זה טירוף" פסק חד משמעית מנג'ר ליברפול, רפא בניטז.

*

וליברפול אכן לא הגיעה לארץ. למרות שבחוג האוהדים עוד עשינו ניסיונות נואשים להסביר שבתל-אביב החיים נמשכים כרגיל, כולל צילום סרטון ביתי בחוף הים ואתרי הבילוי של העיר אותו שלחנו לליברפול – סרטון בו ראיינו תיירות צרפתיות משתזפות בביקני כשברקע רעש מטוסי קרב. ומכתב שנשלח למנכ"ל המועדון, ריק פארי, ואפילו זכה לתגובה אנגלית מנומסת.

בינתיים המלחמה הלכה והתארכה והסוף לא נראה באופק. צה"ל נגרר שעל אחרי שעל לתוך לבנון וטווח הקטיושות התרחב – "בעאד בעאד חיפה" כמו שהבטיח נסראללה. בימים שלפני המשחק הראשון באנפילד כבר דיברו הפרשנים הצבאיים על חשש ממשי שהטילים יגיעו לתל-אביב.

ובתוך כל זה, בערב של קרבות, יצאה הנציגה של העיר המופצצת, השוכנת רק כמה עשרות קילומטרים צפונית למשכני הבטוח בפרברי תל-אביב, למשחק מול הקבוצה אותה אהדתי מילדותי, שלבוא למקום הזה נראה לה, במידה רבה של צדק, "טירוף".

בבוקר המשחק התקשר אלי איציק נסער כולו. בפיו הבשורה שריק פארי, יו"ר ליברפול, אישר למפגינים פרו-ערבים להפגין בערב באצטדיון. "אם זה נכון" אמר לי איציק, "אני רוצה שתבקש מהמועדון לבטל את הרשמיות שלנו". ניסיתי להרגיע את איציק ולהבין מה בדיוק מקור הידיעה. משלמדתי שמדובר באלן, בחור אמריקאי תימהוני משהו שהיה אורח די קבוע במפגשי החוג, נרגעתי מעט וניסיתי להפיס את דעתו.

במקביל התקשרו מערוץ הספורט, הם הציעו שניפגש לצפייה משותפת של המשחק עם אוהדי מכבי חיפה. זה היה נראה להם אייטם מגניב להפגיש את שני מחנות האוהדים היריבים. כאילו שהייתה בנינו איזושהי יריבות באותו ערב. סירבתי למרות הפצרותיה של המפיקה שאף רמזה בעדינות שהדבר עשוי "לפגוע בקשרים בנינו בעתיד". זה עניין אותי כקליפת השום. הייתי מעדיף שהמשחק הזה לא היה מתקיים כלל. ההגרלה שחלמנו עליה, לראות את ליברפול בישראל, הפכה לסיוט. כעת נאלצתי להתמודד עם הדיסוננס של לאהוד את הקבוצה שלי נגד הקבוצה שייצגה את המדינה שלי בעת שכזו.

את המשחק ראיתי לבד בבית, הטלוויזיה בווליום נמוך ואני משנן לעצמי לא לשאוג כהרגלי כשליברפול תכבוש. את הסצנריו שהתרחש בדקה ה- 29', כשגוסטבו בוקלי מצא עצמו לבד מול פפה ריינה, לא לקחתי אפילו בחשבון: 1:0 למכבי חיפה והאפשרות של עונה ללא ליגת האלופות בדיוק כשאני מגיע לאנגליה נראתה פתאום מוחשית באופן מטריד.

העובדה שנעצבתי לנוכח שער היתרון של חיפה גרמה לי אי נוחות, תחושה שרק התגברה כשעל המסך הופיעו תמונות מאחד הפאבים בחיפה, שם נקבצו אוהדי הקבוצה לראות את המשחק ובפעם הראשונה מזה כמעט חודש נראו מהעיר תמונות של אנשים מחייכים.

כשקרייג בלאמי ומארק גונזלס הפכו את התוצאה חשתי בעיקר הקלה, מייד כשהסתיים המשחק כיביתי את הטלוויזיה ורציתי לשכוח שבכלל התקיים. החלום לראות את ליברפול משחקת נגד קבוצה ישראלית הפך לסיוט וכל מה שרציתי באותם רגעים היה שהמלחמה תסתיים, ליברפול תעפיל לליגת האלופות והחיים ישובו למסלולם.

*

אתר חוג האוהדים של ליברפול בישראל

להרשמה לחוג האוהדים

הסרטון שצילמנו בחוף בתל-אביב ושלחנו לליברפול:

סיון שביט – נשקי אותי

סיון שביט – את מי את משקה דמעות

פוסט סיכום יום א: שקט, יורים
טוטנהאם. כמעט טוב, טוב, פאקינג טוב!

29 Comments

דותן 22 באוגוסט 2011

אח, צילומי הסרטון:)
אני את המשחק הראשון מול חיפה ראיתי במסעדה בראש פינה, כשלמעשה הייתי אמור להיות במרג' עיון באותה שעה.
הגענו ליד המסעדה בדיוק שבוקולי הבקיע את ה-1-0, וראיתי את זה מהחלון כשחיפשנו חניה.
3 דקות אחרי זה, אחד במדים קופץ כמו משוגע באמצע מסעדה מלאה אוהדי חיפה (צפונים, בכל זאת) כשבלאמי מבקיע. המדים הצילו אותי באותו ערב מלינץ'.
שנה אח"כ חזרנו למסעדה במהלך תרגיל, וכל המלצרים זיהו אותי בתור אוהד ליברפול המשוגע מהמלחמה.

בסוף הגומלין, שהיה אמור להיות בארץ נערך לאחר סיום המלחמה, אבל זה כבר היה מאוחר מדי.
ואני את ליברפול ראיתי לראשונה בחי בסיום אותה עונה, בגמר באתונה.

B. Goren 22 באוגוסט 2011

כמה הערות איציק:
עם כמה בחורות טופלס בחוף הים, הסרטון היה הרבה יותר משכנע.
אני לא מתחבר לסיון שביט ולחומרים שהיא שרה.
הייתי כמה פעמים בצוללת ולדעתי מדובר במקום נפלא להופעות.
בהצלחה נגד ב"ש.

matipool 22 באוגוסט 2011

איציק – כבר שכחתי מהסיפור לגמרי והזכרת לי כמה קרובים היינו לראות אותם כאן ( את הקבוצה של תחילת שנות ה-80' ראיתי כאן בתור נער אבל אז אלו היו משחקי הכתרת כדורגלן עונה למינהם ) .
בינינו – אי אפשר להאשים אותם שלא רצו להגיע . משם זה תמיד נראה עוד יותר גרוע .
חבל שזו המציאות של חיינו .

אביעד 22 באוגוסט 2011

אני מכיר את הדיסוננס הזה וגרוע יותר. מ-2002/3. הקבוצה הראשונה מול הקבוצה השניה. בקפריסין, אחרי חומת מגן. לא קל.

אפריים 22 באוגוסט 2011

התכוונת 2001/2 ?

במשך שנים קיללתי את מסעדת 'סי-פוד מארקט' בכל פעם שעברת לידה. מבחינתי היא האחראית על זה שמילאן יקירתי לא הגיעה לארץ.

ובכלל, הרשימה די מכובדת- מילאן, מנצ'סטר, ליברפול…

אביעד 22 באוגוסט 2011

לא, אני מתכוון ל 2002/3 ולקמפיין הראשון של קבוצה ישראלית בליגת האלופות :)

ירון 22 באוגוסט 2011

כמה שזה היה נוראי לא לצפות במשחק הזה (היתתי באותו זמן במלחמה) בפעם הראשונה בגלל הפקס היה יותר נוראי התנתקתי מכודרגל לחצי שנה בגלל הטראומה ההיא רק בגלל שכל כך רציתי לראות את שתי הקבוצות האהובות עלי במפגש ישיר

כסיפוביץ 22 באוגוסט 2011

פוסט יפיפה ומרגיז גם יחד.
החלק המרגיז הוא על סיון שביט…

חוץ מזה לפני כשבועיים דה באזר היה מפוצץ בפוסטים על המחאה ועם עשרות תגובות.
לאן נעלמו כולם…
כנראה שבאמת זה היה משיעמום של עם ישראל.
הנה מלחמה בפתח וכולם כבר שכחו כמה ביבי רע ליהודים

איציק אלפסי 22 באוגוסט 2011

מה עשתה לך סיון שביט?

כסיפוביץ 22 באוגוסט 2011

וואלה כלום [היא לא כוס התה שלי בכלל]
סתם אני במצב רוח קרבי

קבל התנצלותי אם פגעתי ;-)

איציק אלפסי 22 באוגוסט 2011

ממש לא, סבבה לגמרי. ברור שאפשר לא לאהוב את המוזיקה שלה, אבל לא הבנתי מה יכול להיות מרגיז בה.. :)

ארז (דא יונג) 22 באוגוסט 2011

אני יכול להגיד מה מרגיז בה (וזה למרות שאת האלבום השני שלה אני אוהב): "נשקי אותי" מעתיק בלי שום בושה אחד לאחד כמעט חלק מרכזי ב UNFINISHED SYMPATHY של מאסיב אטאק. עד היום לא הבנתי איך מעולם לא תבעו אותה על זה.

http://www.youtube.com/watch?v=ZWmrfgj0MZI

איתן בקרמן 22 באוגוסט 2011

עסיפוביץ' אל תמהר להתלהב. אין שום מלחמה בפתח. להגיד עלינו תומכי המחאה שזה היה משיעמום זו קצת התנשאות, ועל התנשאות וזלזול בסוף משלמים. אז התחמם הגבול זאת סיבה לסתלבט על אנשים שקשה להם לגמור את החודש? בחיאת גבר, תחשוב פעמיים לפני שאתה מתלהב.

כסיפוביץ 22 באוגוסט 2011

איתן
לצערי אני מאותם תומכי המחאה שלא כל כך גומרים את החודש ורציתי לראות את העם שלי מראה לפיפי נתניהו ואהוד ברק מנתץ הראשים שכל ההסלמה הזאת לא תשכיח את הגל ששטף את המדינה לפני שבוע בלבד.
בצער רב אני כותב את הדברים הללו ולא מהתלהבות והלוואי שאני טועה.

איציק אלפסי 22 באוגוסט 2011

כסיפוביץ',
דבר ראשון אפשר להתייחס בצורה מכובדת לרוה"מ ושר הביטחון גם אם יש לך ביקורת עליהם (גם לי יש ועם או בלי קשר לא הצבעתי לאף אחד מהם).
מעבר לכך, אתה כמעט ורומז שהם יזמו את ההסלמה בדרום כדי להסית את תשומת הלב מהמחאה – אני מזכיר לכולנו שמי שעשה את הפיגוע שהצית את כל האש הם הפלסטינים ומה לעשות שלפני שאנשים מתעסקים ביוקר המחיה שלהם הם קודם כל עסוקים שבכלל תהיה מחיה שכזו.
ואגב, אני אישית, גם בתור אחד שלא ממש מתלהב ממנה, חושב שהמחאה צריכה להימשך גם בזמנים כאלה. אני רק לגמרי מבין למה לאנשים יש פחות ראש לזה עכשיו ולמי שיש בעיה עם זה הכתובת היא בעזה, לא בירושלים.

כסיפוביץ 22 באוגוסט 2011

איציק
מבלי להיכנס לפוליטיקה אני מקווה שאתה מזהה שדברי נכתבים בעצב ותיסכול רב.
מבחינתי זה לא כינוי גנאי ואני לא רואה סיבה להתייחס בכבוד אל האנשים שמשתינים עלי בקשת.
מצטער אך זו תפסית עולמי על יתרונותיה וחסרונותיה.

האנלוגיה שעולה בראש תמיד היא שאם יש לך כלב תוקפני ותתנהג אליו בתוקפנות זה לעולם לא יעזור אלא יחריף את המצב.
אז לא, לא חושב שיזמנו את ההסלמה בדרום אבל כתמיד בחרנו בדרך התוקפנות, ההשמדה וניתוץ הראשים כדברי שר הביטחון שלנו [אלוהים,יש כאן ילדים שרואים אותך!!!]

ולא נתחיל לחפש סיבות איך לפתור את המצב כי הלילה קצר ואישתי זקוקוה לי, אבל אני יכול להגיד שהתחושה הראשונה שלי היתה שהצרוף מקרים לבחירה בהסלמה לבין המחאה האחרונה מאוד מוזרה.
קונספירציה? לא.
טימטום? אולי
הישועה שלנו תבוא מראש הדג? אני מאוד פסימי.
הפסימיות הזו לא היתה בי לפני הפגנות הסטודנטים לפני כלמעלה מעשור.
ומנסיוני אנחנו עדיין לא עם שיודע לעשות מהפכות והסיכוי למהפכה חברתית חטף זפטה איומה בסופ"ש האחרון.
וחלילה אני לא טוען שיש להזניח את הבעייה הביטחונית למטרת טיפול בחברה החולה שלנו.
אבל מהכלומניקים למעלה בכנסת תמיד ציפיתי לעשות את תפקידם.

ושוב, לאחר יום לא קל אני מתנצל אם עברתי גבול בבלוג הנפלא שלך ואין לי בעייה אם תמחק את תגובתי. בכנות.

איציק אלפסי 23 באוגוסט 2011

כסיפוביץ',
אני מבין את מה שאתה אומר, גם אני לא רואה הרבה תכלית במעגל של ירי-תגובה-ירי-תגובה. אבל בוא ננסה רגע לחשוב ביחד מה אפשר לעשות כשיורים או יוצאים פיגועים מעזה? הרי פיננו שם את השטח עד הסנטימטר האחרון, מצור כבר אין שם כי הם יכולים להכניס כל מה שהם רוצים דרך סיני – ברור לחלוטין שכל התכלית של הטרור שיוצא משם היא הרג אזרחים ישראלים לשם שפיכת הדם בלי שום מטרה פוליטית (לא שיש כמובן איזושהי מטרה פוליטית שמצדיקה הרג אזרחים). במצב שכזה אתה חייב להגיב גם אם לתגובה הזו, כאמור, אין הרבה תכלית מעבר להעברת המסר שלשפיכת דם אזרחים חפים מפשע יש מחיר ובכך לנסות לייצר איזשהו סוג של הרתעה.

ארז (דא יונג) 22 באוגוסט 2011

לא כל כך מבין על מה יש לך להתבייש בשמחה על שער של ליברפול, איציק.
אתה בעצמך מתאר תחושת ביקורת שלך כלפי הממשלה והפתיחה במלחמה, ואחר כך מתאר איך הרגשת מעין חובה להפוך ל"ממלכתי" ולעודד את בנינו (מי ישמע איזה גיבורי ישראל משחקים במכבי חיפה) במאבקם נגד הגויים.

המדינה הזו מנכסת לעצמה מספיק דברים שבמדינות מתוקנות הם פרטיים ואישיים בשביל שגם את האהבה שלך לכדורגל ולקבוצות שאין להן מגן דוד/מנורה על החולצה תצטרך להלאים כל פעם שהתותחים רועמים.

איציק אלפסי 22 באוגוסט 2011

ארז, הדיסוננס שהרגשתי לא נבע מאיזשהו צורך להפוך ממלכתי, אלא מסולידריות טבעית לחלוטין שחשתי עם החברים בחיפה שיושבים במקלטים למעלה מחודש וסופסוף יש להם הזדמנות לחייך.

ניר 22 באוגוסט 2011

אני מתפלא עליך איציק. במדינות מתוקנות יודעים שזה פרימיטיבי ממש לסמפט קבוצה רק מפני שהיא במקרה מאותה מדינה (מתוקנת), וכמעט פשיסטי להרגיש הזדהות בזמן שהיא משחקת בחו"ל כי העיר (המתוקנת) שלה מופגזת בקטיושות.

תקן דרכיך! (וֹאם פעם תמצא איפה המדינות המתוקנות האלו, ספר לנו. אני מחפש אותן כבר ארבעים שנה)

ארז (דא יונג) 23 באוגוסט 2011

לא מכיר אותך ניר, אבל אני גם חושב שאתה לא מכיר אותי, אז לא הבנתי איך קפצת כל כך מהר למסקנות.
אני תומך (כמעט) בכל קבוצה ישראלית שמשחקת באירופה. בסופו של דבר, הצלחה של כל קבוצה ישראלית עוזרת גם לכל השאר.

אבל כאוהד ליברפול, אני לא רואה את עצמי מעודד את חיפה במשחק נגדה, או לצורך העניין כל קבוצה אחרת שאני אוהד באירופה אם היא משחקת נגד כל קבוצה ישראלית שהיא לא מכבי תל אביב. לדעתי הפגזות, פיגועים ומקלטים בכלל לא צריכים להיות קשורים לענין.

איתן בקרמן 22 באוגוסט 2011

אני יכול לגמרי להבין למה סיון שביט יכולה לעצבן, אבל פעם יצא לי לראות אותה מופיעה ואז אתה מבין שמה שנראה קצת פוזה הוא אמיתי, היא פשוט זמרת גדולה לא משנה מה היא שרה. אצלה ההבדל מאוד גדול בין החי למוקלט.

איציק אלפסי 22 באוגוסט 2011

בעיני סיון שביט, עוד לפני שראיתי אותה בהופעה, היתה הדבר הכי כנה ונטול פוזה שאני יכול לחשוב עליו. האמת שאני מודה שהתגובות פה של החבר'ה קצת הפתיעו אותי..

ארז N 22 באוגוסט 2011

תודה איציק, על עוד פוסט אדיר.
בתור אוהד חיפה וליברפול, המשחק הזה זכור לי לנצח. הפעם הראשונה (והאחרונה עד עכשיו..) שנכנסתי בשערי אנפילד. ואני חייב לציין שמהיציע של חיפה שירת YNWA נשמעה לא פחות חזק מאשר שאר היציעים, ובגול של בוקולי חצי מאיתנו לא באמת ידעו מה לעשות..

פראליה 23 באוגוסט 2011

נדמה לי שההדרדרות של אחד המנג'רים הדוחים בתולדות המשחק התחילה באותה התבטאות אומללה, בכל מקרה המועדון הענק הזה זכה לעלות שלב על חשבוננו פעמיים בחסות שני דברים שאינם קשורים לכדורגל – מלחמה ופקס.

ד"א, מה עשה הגונזאלס הזה מאז?

איציק אלפסי 23 באוגוסט 2011

מסכים לגבי בניטז, לפחות מבחינתי אותה התבטאות גרמה לירידה חדה בערכה לאיש.
לשאלך לגבי גונזאלס – התשובה היא פחות או יותר כלום. אחרי שנתיים שהיה בעיקר פצוע עבר לריאל בטיס וכיום הוא משחק בצסק"א מוסקבה. בקיצור, עוד אחת מהרכישות ההזויות של בניטז.

דביר 23 באוגוסט 2011

אחלה סיפור!!!!!
הסרטון יותר מבהיל ממזמין…אבל פוסט ענק

טל 12 23 באוגוסט 2011

אני מאחל לכולנו רק מלחמות-ספורט.מלחמת אזרחים בתוך אדם הצופה בקבוצתו מישראל נגד קבוצתו האחרת – מאנגליה,ספרד וכיו"ב – אלו המלחמות הטובות.

גם בגמר גביע ב 2006 – ליברפול נגד ווסטהאם עם בניון,התחושה שלי הייתה כזו. קדימה ליברפול,יופי יוסי…לא הייתי בטוח כבר מה אני רוצה

בהצלחה לחיפה הערב נגד גנק,אבל אם ברדה כובש שלושער במשק ענק ו… (אני אוהד מכבי נתניה) לא לא,חיפה רק חיפה

Comments closed