נבחרת ישראל: החוקים / אבישי סלע

21 החוקים הלא כתובים של כל קמפיין נבחרת באשר הוא.

In כללי


1. לעולם, מהרגע שבו תסתיים הגרלת מוקדמות היורו/מונדיאל, יחלו מיטב עיתונאי/פרשני/יו"ר-התאחדותי ישראל בשלב האלימינציה, שפירושו: סינון הנבחרות שאותן אנחנו "מנצחים בטוח" – להלן "הנבחרות החלשות", הנבחרות הבינוניות – שאותן "חשוב יהיה לנצח בבית", והנבחרת החזקה בבית – שלמרות שמדובר בנבחרת שעשתה יורואים ומונדיאלים פי עשר מאיתנו, תמיד נמעיט בערכה ונזכיר ש"יש לנו שחקנים באנגליה" (בדרך כלל, יהיה מדובר בשחקן אחד שלפעמים משחק ועוד שניים שבכלל לא משחקים). לנבחרת החזקה בד"כ יהיה שחקן הרכב אחד בכל ליגה חזקה באירופה, אבל יש לנו את הבית ואת הקהל שייתן "דחיפה עצומה לשחקנים" ו-"שזה לא בשמיים" (בחיי ששמוליק קראוס צריך לתבוע אותם על שימוש כוזב בשורה שהוא כתב). בקיצור, אין סרט שאנחנו לא עולים.

2. לעולם לא נעשה נגד אותן "נבחרות חלשות" מאה אחוז, לנבחרות הבינוניות נפסיד לפחות משחק אחד והנבחרת החזקה תעשה מאיתנו צחוק.

3. הקמפיין תמיד יתחיל במשחק בית בר"ג שלושת רבעי ריק מול הנבחרת החלשה. הנבחרת תנצח בקושי, כולנו נזייף אורגזמה ושחקן בכיר ייתן סינק שיכלול את המשפטים "העיקר שעברנו" ו-"הם הסתגרו כל המשחק והקשו עלינו את החיים", כאילו שהקבוצה היריבה אמורה לעשות בטן-גב ולתת לך לכדרר, אדון אקס מכבי חיפה.

4. מאמן הנבחרת תמיד יספר שתפקידו הוא להצעיר את הנבחרת, ולבנות נבחרת לשנים הבאות. בגלל זה הוא ישמור תמיד בהרכב את יוסי בניון, כוכב בן 31 שלא השלים עונה שלמה ללא פציעות מזה ארבע שנים לפחות, את טל בן-חיים, בלם בן 29 שלא משחק באופן סדיר כבר כמה שנים טובות, ודודו אוואט.

5. במשחק החוץ הראשון נגד אחת מהנבחרות החזקות אנחנו תמיד נפסיד.

6. תמיד נתאושש מההפסד הטראומטי (ותמיד הוא יהיה טראומטי) בעזרת ניצחון קל על נבחרת חלשה, או ניצחון דחוק על נבחרת בינונית שייחשב ל"הישג".

7. תקשורת הספורט תמיד תשים את מאמן הנבחרת על המוקד, כי איך אפשר לא להצליח עם סגל מוכשר כזה, מצד שני תמשיך לשחוט את הכדורגלן והליגה הישראלית בטענה שהם שכונתיים, חובבניים ולא מתאימים לאירופה, ומצד שלישי, תהפוך את אותם "שחקנים שכונתיים" לכוכבי על, לדוגמנים מבוקשים ותשווה אותם (בלי טיפת בושה) לשחקנים אירופאים שעובדים פי 700 יותר מהם ("מאור הוא כמו מסי". א-הה. נכון)

8. תקשורת הספורט תמיד תתהה איך 'שם-גנרי' לא בנבחרת, אחרי שהוא הבקיע שלושער בליגת העל. כל ניסיון לשכנע שמה שעובד מול גבע ברקאי לא בהכרח יעבוד מול ג'ון טרי, עולה בתוהו.

9. תמיד כאשר "הנבחרת החזקה" תגיע למשחק בישראל, תחל התקשורת בקמפיין מטורף והזוי שנועד להטמיע בנו את התחושה שאנחנו מנצחים בטוח. פרשני על יספרו לנו ש"הם מגיעים בכושר לא טוב", עיתונאים יסבירו לנו ש"אין להם אפילו קבוצה בליגת האלופות" (כאילו אנחנו כל שנה שם), וכמובן – תשדר כל דקת משחק של כדורגלן ישראלי בליגה הבלגית כדי שנשתכנע סופית ש"התקדמנו".

10. תמיד "המשחק הגורלי" ילווה בפרומואים, כתבות צבע, חברות מסחריות שיתפסו טרמפ, יו"ר ההתאחדות שיסביר לנו שאין סרט שאנחנו לא עולים וזמר מזרחי שיכתוב, שוב, את "המנון הנבחרת".

11. מכיוון שאנחנו בטוח מנצחים ועלינו, תמיד נעלה באוב את שחקני מקסיקו 70' שיסבירו לנו שהשחקנים של היום יותר טובים מהשחקנים של אז, ולכן יש לנו סיכוי לעלות. כל ניסיון להזכיר להם שהם שיחקו באוקיאניה ואנחנו באירופה, עולה בתוהו.

12. "המשחק הגורלי" תמיד יהיה סולד אאוט ומפוצץ. הקהל ישיר ויעודד, בערך עד הדקה ה- 20' כשהנבחרת השנייה מבהירה שהיא לא הולכת להיכנע ולא הולך להיות כאן עוד 0:5 נגד אוסטריה.

13. רפרטואר השירים המגוון תמיד יכלול "ישראל מלחמה", "אל אל ישראל" ו"יוסי יוסי יוסי יוסי יוסי בניון".

14. והשער שהנבחרת היריבה תבקיע (והיא תמיד, מתישהו, תבקיע) ישתיק גם את זה. הקהל ישתוק עד שריקת הסיום, לכל היותר ישרוק בוז ויזרוק חפצים על היריבה.

15. מתישהו במהלך המשחק יבצע שחקן מוכשר עבירה מטומטמת במיוחד. מתישהו החומה לא תעמוד נכון, השוער יעשה טעות והבלם לא יעלה נכון לכדור גובה. האשם בכל התחלואים האלה הוא, כמובן, מאמן הנבחרת.

16. לעולם לא יסתיים "המשחק הגורלי" בתוצאה שרצינו להשיג.

17. מיד לאחר ההפסד ב"משחק הגורלי" כולם יסכימו שהסיפור גמור ושהמשחקים הבאים הם לפרוטוקול. מה שלא יפריע, לקראת המשחק הבא, לאסוף את התקוות מחדש ולספר ש"אנחנו עדיין בתמונה".

18. גם במשחק שאחריו אנחנו נפסיד. ונעוף. זהו.

19. ולאחר שהפסדנו שוב ועפנו סופית, תמיד התקשורת תקרא לפטר את מאמן הנבחרת ולמנות מאמן חדש לקראת הקמפיין הבא, שתוצאתו תמיד תהיה כמו בסעיף 18.

20. ולא משנה כמה הנבחרת תתעלל בנו, תבעט בנו, תאכזב אותנו ותגרום לנו להתייסר, תמיד נשב כמו מטומטמים – מול המסך או ביציע – וגם בפעם הבאה, נמשיך לקוות שמשהו ישתנה כאן.

21. ותמיד כלום לא ישתנה.

30 Comments

דורפן 7 בספטמבר 2011

אלפסי ידידי ואבישי סלע היקר. שמתי לעצמי למטרה לפזר כבר עכשיו את האשליות המטופשות שלנעלה ליורו 2016 בגלל שיהיו בו 21 נבחרות. אני מעתיק הודעת פייסבוק שכתבתי לכאן.

הנבחרות החזקות בישראל:

שבע גדולות: ספרד, הולנד, פורטוגל, אנגליה, גרמניה, צרפת, איטליה.

אחר כך מדינות בעלות מסורת וכוח ושחקנים מעולים: דנמרק, שבדיה, סרביה, קרואטיה, תורכיה, רוסיה, צ'כיה. אנחנו ב-14.

אחר כך מדינות מזרח אירופאיות עם יותר מסורת או בנסיקה בשנים האחרונות – אוקראינה, פולין, רומניה, בולגריה, בוסניה, סלובניה, סלובקיה. אנחנו כבר ב-21.

אחר כך מדינות מערב אירופאיות שעדיין יש להן יותר מסורת משלנו ויותר חשיפה לדרג גבוה: שוויץ, בלגיה, נורבגיה, סקוטלנד, אירלנד, יוון. אני כבר ב-27 נבחרות ועוד לא נגעתי במדינות כמו הונגריה, לטביה, צפון אירלנד, ווילס ועוד מדינות שאנחנו בערך ברמתן.

B. Goren 7 בספטמבר 2011

דורפן, כל מה שכתבת מדויק אך מתייחס למצב היום. מוקדמות יורו 2016 יחלו רק בעוד 3 שנים אחרי המונדיאל. אחרי שגוטמן יביא אותנו למונדיאל, לבטח נוכל להתמודד כשווים מול איטליה, ספרד והולנד…

תום 8 בספטמבר 2011

אל תשכח גם הופעה בקופה.

matipool 7 בספטמבר 2011

טור שנון ומסכם היטב את "הקמפיינים" למינהם ( כמה שנמאסה עלי המילה "קמפיין" ) .
דורפן – יהיו שם 24 נבחרות , לא ? אולי עם הגרלה מוצלחת במיוחד יהיה איזשהו סיכוי .

אלעד 7 בספטמבר 2011

זאת בדיוק הבעיה. "ההגרלות המוצלחות" האלו, כמו בקמפיין הקודם, למשל, הם אלו שמתחילות את כל התהליך שתיאר למעלה אבישי סלע.
עדיף הגרלה הכי לא מוצלחת בעולם, שנוכל לפזר אשליות כבר במחזור השלישי

טל 12 7 בספטמבר 2011

וואלה.מחכים למשיח.

B. Goren 7 בספטמבר 2011

תוספת לסעיף 14:
לאחר המשחק המאמן יסביר שספגנו שער שבכלל לא היה מחויב המציאות. קפטן הנבחרת יזכיר לנו שספגנו ממצב נייח דווקא לאחר דקות מצוינות של הנבחרת ואלמלא היינו סופגים, הכל היה נראה אחרת.

B. Goren 7 בספטמבר 2011

והתרוץ האהוב עלי מכולם: ספגנו שער שבא משום מקום.

קסיוס קליי 7 בספטמבר 2011

אין דבר יותר מרתיח מדיבורים תבוסתניים והפעם מהליצן הראשי בניון
והמשנה לליצן תמיר כהן שאומרים שלמעשה שאף מאמן לא היה מעלה אותנו.

כלומר אין שום צ'אנס שנעלה לטורניר גדול.

אז מה זה אומר , או שהם חירטטו עלינו לפני הקמפיין כי אמרו שאנחנו יכולים לעשות את זה. או עכשיו.

בכל מקרה הם לא מאמינים בעצמם ואפילו ליצן בקרקס יכול להגיד לכם שלפני הכל זו אמונה עצמית. ובספורט בטוח הכל יכול לקרות.

אם יש באמת מאמן טוב שיכול לקחת את הנבחרת קדימה זה אחד כזה שיגיד להם תודה על התרומה ואם הם רוצים לראות את הנבחרת זה רק מהטלויזיה.
מי שעולה על המגרש הם כאלה שבאמת רוצים ומאמינים ולא קשקשנים.

Z 8 בספטמבר 2011

לדעתי הבעיה עם יוסי בניון היא לא הוא עצמו, אלא העובדה שהוא מונה לקפטן.
תפקיד זה לא צריך להיות מוענק ע"פ יכולת הכידרור בלבד, אלא בהתאם לפרמטרים נוספים כגון: אי-כניעה מראש, כריזמה, יכולת "לנער" את השחקנים במהלך המשחק.
יוסי שחקן אדיר, ומההתרשמות שלי גם בעל אופי טוב ונוח, וזו בדיוק הבעיה – קפטן צריך להיות גם קצת מניאק (במובן הספורטיבי של המילה).

דנידין 8 בספטמבר 2011

טור קולע

ארז (דא יונג) 8 בספטמבר 2011

רק תיקון קטן: שמוליק קראוס אמנם הכניס את זה לשיר שלו, אך הביטוי "זה לא בשמיים" (או יותר נכון "לא בשמיים היא") מגיע מספר דברים, כך שהקרדיט מגיע לקב"ה, או לסופר הצללים שלו.

אבישי 8 בספטמבר 2011

וואלה. לא ידעתי. טוב, החכמתי :)

עידן. 8 בספטמבר 2011

ותיקון גדול יותר.

המשפט לא נכתב ע"י שמוליק קראוס אלא ע"י ינקל'ה רוטבליט כמובן.

שמוליק הלחין את השיר.

כסיפוביץ 8 בספטמבר 2011

ולא לשכוח
אם וכשנעלה לטורניר גדול אז כל הקרדיט ילך לבורא עולם…
והאמת שגם הוא כישלון לא קטן

צור שפי 8 בספטמבר 2011

וסעיף 22 (או אולי 21ב) – במסגרת זה שכלום לא משתנה תמיד יופיע בסיומו של עוד קמפיין כושל עוד טור מסכם מהסוג הזה.

MOBY 8 בספטמבר 2011

ונסכם עם ציטטה מתוכנית גדולה.
‏"ענק, מאור ענק"

דב 8 בספטמבר 2011

ההמנון הרשמי של נבחרת ישראל:

http://www.youtube.com/watch?v=GlRQjzltaMQ&feature=related

צור שפי 8 בספטמבר 2011

בזבוז של שיר ענק על נבחרת מחורבנת

ניינר 8 בספטמבר 2011

NO MORE ! אני לא הולך יותר למשחקי הנבחרת. אחרי ההשפלה של יום ששי שיחפשו אותי

B. Goren 8 בספטמבר 2011

הפעם האחרונה שהלכתי למשחק של הנבחרת היה בימיו של ג'ק מנסל. אם אני לא טועה זה היה במשחק נגד צפון אירלנד. אחרי הנצחון 5-0 על אוסטריה היו לי קצת הרהורי חרטה על העדרותי ממשחקי הנבחרת אבל זה עבר לי מהר מאוד.

אדם 8 בספטמבר 2011

אחלה פוסט.
משחק הנבחרת האחרון שהייתי בו היה ישראל אוסטרליה ברמת-גן באמצע שנות ה-80. אני זוכר 50 אלף צופים ואני זוכר שהפסדנו.

קראגר 8 בספטמבר 2011

גבע ברקאי שחקן לא רע בכלל. הוא גם היה איתי בשומר הצעיר

אבישי 8 בספטמבר 2011

ובכל זאת… יש פערים. הנקודה הובנה. לא היה כאן חלילה רצון לזלזל בגבע, גם אני חושב שהוא אחלה בלם

נעל קרועה 8 בספטמבר 2011

מה הפסימיות הזו
כיום עשרה מתוך 11 השחקנים שבהרכב משחקים בחו"ל
רובם צעירים מאוד,עוד שנתים באירופה הם ישתפרו ללא ספק
היוונים קבוצה מגובשת ואין מצב שאחד על אחד הם טובים מישראל
כלומר הבעיה היא מאמן ,אם גוטמן או ברקוביץ מסוגלים לחבר אותם
זה בכלל לא סוף העולם לתפוס מקום שני בבית ולנצח במשחקי ההצלבה
למה אוקראינה, פולין, בולגריה, בוסניה, סלובניה, סלובקיה הם מעצמות כדורגל?

אדם 8 בספטמבר 2011

כאילו לא קראת את הפוסט…

גודיונסן 8 בספטמבר 2011

השאלה היא לא אם נעלה ליורו, מונדיאל או גביע אסיה, אלא אם נצליח להעמיד נבחרת שמצליחה להעביר 3 מסירות בלי פאניקה. מי שראה את יוון וקרואטיה ה"בינוניות" נגד ישראל יודע למה אני מתכוון.

לא ברור לי איך נצליח לצאת ממצב הפאניקה בלי:
– להחתים מאמנים לחוצים
– להעלות את קוזוקין, אלרואי כהן ובן הרוש בהרכב ללא נסיון במשחרים מכריעים
– להלחיץ כולם את כולם כל הזמן

בני תבורי 8 בספטמבר 2011

אבישי,
ברוך שובך, התגעגעתי לפוסטים שלך.

אבישי 9 בספטמבר 2011

תודה :)

בוריס 9 בספטמבר 2011

Insanity: doing the same thing over and over again and expecting different results.

Comments closed