עשרה פרסי נובל, בקושי מונדיאל אחד

איך מדינה שיש לה עשרה חתני נובל לא מצליחה לשלוח נבחרת למונדיאל?

פרופ' דני שכטמן (מתוך ויקיפדיה)

אין לי שום יומרה להבין משהו בתחום הסימטריה הגבישית, אבל הסיפור של חתן פרס נובל הטרי, פרופ' דני שכטמן, מסביר אולי מדוע מספר הישראלים והיהודים שזכו בפרס נובל הוא בלתי פרופורציונאלי ביחס לכמות שלהם באוכלוסייה העולמית.

אני די משוכנע שאין דבר כזה "מח יהודי", אבל בהחלט חושב שיש דבר כזה רוח יהודית. רוח שמתבטאת בסקרנות, יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסא. מסורת של שאלת שאלות, הקשיית קושיות ואיפכא מסתברא, שמגיעה עד ימי התנאים והאמוראים, ובעצם עוד הרבה לפני כן.

אני, למשל, לא שותף לדאגה מהדרדרות לכאורה במערכת החינוך הישראלית, משום  שהאינדקציה שלה נמדדת במבחני ידע שתכליתם היא לא יותר מאשר שינון. דברים, כאמור, כמו סקרנות ויצירתיות לא מודדים במבחנים כאלה.  

כשהייתי סטודנט לדוקטוראט באנגליה סיפרה לי פעם פוסט-דוקטוראנטית ישראלית אחרת במחלקה שראש החוג אמר לה באחת ההזדמנויות שהוא "צריך כאן יותר ישראלים". מבלי לזלזל בעמיתי האנגלים, שלמדתי מהם רבות בעניינים של מוסר עבודה, סדר, תכנון ואתיקה מקצועית, את הערך המוסף הזה של לשאול 'למה?' גם אם זה נראה מובן מאיליו, לא מצאתי אצלם.

מה שמאפיין מאוד את הסיפור של זוכי הנובל הישראליים, ובייחוד את הסיפור של פרופ' שכטמן, זה שהתגליות שלהם ערערו את הידע הקיים בתחום שלהם, לעתים עד כדי 'כפירה בעיקר'. יש משהו מאוד ישראלי בעקשנות, שבעולם המדע והאקדמיה נתפסת כחוצפה שאין כדוגמתה, של דני שכטמן לעמוד מול האוטוריטות הגדולות של התחום ולהתעקש שמה שהוא ראה במיקרוסקופ האלקטרוני הקטן במעבדה שלו, זה בדיוק מה שהוא ראה.

עכשיו רק נשאלת השאלה איך מדינה עם עשרה חתני פרס נובל, מדינה ששולחת לוויינים לחלל, לא מסוגלת לשלוח נבחרת למונדיאל?

והסיבה פשוטה, כולנו מכירים אותה – הרמה הנמוכה של האנשים שמנהלים את הספורט בארץ בכלל והכדורגל בפרט.

וכשמדובר בחברה שההון האנושי שלה הוא עצום בכל קנה מידה זה מתסכל. מסתכל מאוד.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

50 Comments

אופיר 6 באוקטובר 2011

מה יגידו ההודים?
גם להם יש זוכי נובל למכביר, ומתוך מאגר של למעלה ממיליארד איש ניתן לצפות שיהיו כמה מאות ספורטאים מדהימים, ובל זאת – כמה מדליות אולימפיות? כמה ספורטאי על? את הנחמה שלהם הם מוצאים בענף ספורט עלוב שלא מעניין אף אחד חוץ מהם ומהפקיסטנים.

באחד מביקוריי שם (לפני 6 שנים) שודרה שם תוכנית בשם The rise to the top of Sania Mirza. אתה קולט? מדינה של מיליארד איש והם עשו רוח מטניסאית שלא הגיעה לטופ 30!!

איציק אלפסי 6 באוקטובר 2011

צודק, המקרה ההודי הוא באמת מעניין. השערה שלי – גם שם כנראה מדובר באנשים הלא הנכונים שמנהלים את העסק.
לפחות הם יכולים באמת להתנחם בקריקט – נכון שזה מעניין בערך עשר מדינות בעולם, אבל בשבליהם זה כמו דת ולזכות באליפות העולם בקריקט זה כמו בשביל ברזיל לזכות במונדיאל. ה-IPL (הפרמייר-ליג ההודית בקריקט) זו ליגה יותר עשירה מהפרמייר-ליג האגלית בכדורגל.

MOBY 7 באוקטובר 2011

1. כי זו מדינה מאוד עניה.
2. עניין של מעמדות
3. קריקט!!!!!!!!!!!!

סמי 6 באוקטובר 2011

איציק,

בערך חמישים אחוז מהיהודים הם ישראלים.
יחד עם זאת, יש מאות זוכי פרס נובל יהודים ועשרה ישראלים

מספר זוכי פרס נובל הישראלים הוא אכן לא פרופורציונאלי, אבל בכיוון ההפוך מזה שכוונת אליו.

איציק אלפסי 6 באוקטובר 2011

גם אם מסתכלים על מס' זוכי הנובל הישראלים בלבד ביחס לגודל האוכלוסייה הוא גבוה מאוד, בייחוד בעשור האחרון.

א. ש. הצלחות 6 באוקטובר 2011

אני חושב שסמי צודק ושיש בזה משהו. היהודים כמיעוט היו חייבים להצטיין. הדרייב הזה בצירוף מסורת אינטלקטואלית עמוקה מאוד הולידה את הדומיננטיות היהודית בטבלת פרסי הנובל. כשהפכנו להיות רוב שולט נשאר מעט מאוד מן הדרייב הזה. אני חושש שאנחנו נוסעים על אדי הדלק של היתרון שלנו.

ואגב- עד כמה שאני אוהב ספורט. עם יד על הלב אין לי בעיה שהטובים באנשינו ילכו לתחומים אחרים. עד כמה שאני לוקח ללב, בואו לא נעבוד על עצמנו. זה לא באמת חשוב.

סמי 6 באוקטובר 2011

איציק: גם בהנחה שהמספר גבוה, המספרים מרמזים על זה שהזכיות נזקפות לזכות היהודיות ולא הישראליות.
למעשה, יותר משישראל מצטיינת, עולה החשד שהיא מסרסת את הגניוס היהודי

אגב, להשוואה בין המדינות ראה:
http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_Nobel_laureates_by_country

איציק אלפסי 6 באוקטובר 2011

הנה הדירוג של מס' הזוכים ביחס לגודל האוכלוסיה:
http://en.wikipedia.org/wiki/User:Pristino/List_of_countries_by_Nobel_laureates_per_capita
ישראל במקום ה-12 (שזה כשלעצמו הישג שהלוואי עלינו בכל תחום) כשהמיקום הריאלי הוא למעשה גבוה יותר כי נלקחו שם בשחבון מדינות קיקיוניות (למשל איי פארו וסט. לוסיה שמובילות את הדירוג) שהיחס שלהם מאוד גבוה עם זוכה אחד או שניים על כמה מאות אלפי תושבים. בנוסף, הדירוג לא מעודכן (לישראל רשומות עדיין תשע זכיות) ובדירוג המעודכן עם הזכיה של פרופ' שכטמן ישראל עוקפת גם את גרמניה שנמצאת שם מקום אחד מעליה (ובכל מקרה ישראל נמצאת מעל ארה"ב, קנדה, אוסטרליה ועוד).

ולמרות זאת, אני כן מסכים שחלק גדול מההישגים האינלקטואלים של היהודים נובע מהיותם מיעוט לא מקובל עם דרייב גדול להצליח מבחינה אקדמית ובכך לזכות במעמד – דרייב שקצת דעך בארץ. אלא, שכאמור, גם בהישגים בארץ אין לנו בכלל מה להתבייש וכמובן, שאם זה המחיר שצריך לשלם בשביל לא להרגיש מיעוט לא שייך ולא מקובל במקום זר, אני משלם אותו בשמחה.

dice 6 באוקטובר 2011

איציק, איי פארו (כמו טיבט והרש"פ) לא נחשבת כמדינה ולכן למרות שהיא נמצאת ברשימה, אין לה דירוג.

B. Goren 6 באוקטובר 2011

הבעייה העיקרית עם האנשים שמנהלים את הספורט בארץ היא שאין שום סיכוי לשינוי בעתיד הנראה לעין.

matipool 6 באוקטובר 2011

איציק – תאמין לי שכשיהיו לך ילדים אתה בהחלט תהיה שותף לדאגה מהדרדרות מערכת החינוך הישראלית .
תמיד יש את האחוזון העליון של הגאונים והיחודיים שמגיעים אח"כ ל-8200 וכו' וחלק מהם גם מצליחים בהמשך בסטארטאפים למינהם אבל הם כל כך היוצאים מהכלל והרבה פעמים הם מצליחים למרות המערכת ולא בזכותה .
בלי לדעת את הפרטים ,אני מנחש שהתוצאות של מבחני הידע שדווחו עליהם בימים האחרונים בגאווה בתקשורת הן הרבה בזכות הנחיות שניתנו מגבוה ללמד ולהכין את התלמידים בדיוק לענות למבחנים הללו ע"ח מה שהיו באמת צריכים ללמוד ועכשיו הכל נפלא כי תראו כמה השתפרנו .

איציק אלפסי 6 באוקטובר 2011

מתי – אני מסכים לגבי המבחנים, זה רק מוכיח את מה שאני טוען שלמבחנים האלה אין תוקף משמעותי כי אם מתכוננים אליהם ומשננים את החומר מצליחים. התכונות האמיתיות שנדרשות להצלחה בעולם האקדמי/טכנלוגי/עסקי שהם: יצירתיות, חדשנות, יכולת לחשוב מחוץ לקופסא, קיימות גם בדור הנוכחי וגם בקרב אלה שלא מוציאים 700 בפסיכומטרי או יהיו בעתיד מועמדים לפרס נובל. זו הסיבה שישראל היא מדינה מאוד מצליחה בהרבה תחומים למרות 'תנאי עבודה' מאוד בעייתיים.
נכון שמערכת החינוך של היום פחות טובה מבעבר, אבל זה נוגע פחות להקניית ידע ויותר להקניית ערכים – משהו שקשה הרבה יותר לעשות עם הצעירים של היום. אבל זו בעיה כללית שלא ייחודית דווקא לישראל אלא קשורה יותר לתרבות המערבית שמעבירה מסרים רבים שמעודדים רדידות ושטחיות שאנחנו, כחברה שהיא חלק ממנה, מאמצים.

יוני 6 באוקטובר 2011

איציק, אני לא מסכים איתך שיצירתייות חשובה יותר משינון. אדם שנותן שירות, ייעוץ או בא לבחון תכנית פעולה, בניין או כל דבר צריך לזכור ולדעת את התחום שלו בצורה ראויה. זה חלק מלמידה מסודרת בשיטה הבריטית, לא הישראלית. נכון שהערך המוסף שלנו כישראלים הוא החשיבה מחוץ לקופסה, אבל זה הקרם. בלי הלחם, הלימוד המונוטוני והמשעמם, יהיה מאוד קשה.

B. Goren 6 באוקטובר 2011

עוד שיטה להעלאת הציון הממוצע היא למנוע מתלמידים חלשים לגשת לבחינות כדי שלא יקלקלו חלילה את הממוצע לבית הספר. זו בהחלט סוג של חשיבה מחוץ לקופסה אבל לא לכזה של חשיבה איציק התכוון. תאמינו לי שאני יודע על מה אני מדבר.

איציק אלפסי 6 באוקטובר 2011

יוני, שינון מאוד חשוב, הוא הבסיס ובלעדיו אין חומר ליצור ממנו וכל היצירתיות שבעולם לא תעזור. אבל, על אותו משקל, שינון, או ליתר דיוק- הידע שהוא מקנה, הוא רק חומר הגלם שאיתו צריך לדעת מה לעשות. כיום, בעידן הגוגל והויקפדיה, התפקיד של מערכת החינוך בהקניית ידע הוא הרבה פחות משמעותי, מה שהיא צריכה זה לעורר בילדים סקרנות לחפש את אותו ידע בכלים המפותחים שעומדים לרשותו, וכמובן, לדעת מה לעשות איתו.

בנצי, הוא אשר באתי לומר – אם התוצאה הופכת לחזות הכל אז יש כל מיני דרכים להגיע אליה שלא ממש משרתות את המטרה ולכן אני לא מתרגש מהמבחנים האלה, לא כשהתוצאות רעות ולא כשהן קצת יותר נעימות.

אמיר 6 באוקטובר 2011

אופיר- טעות בידך לגבי הזוכים ההודים בפרס נובל,
למעשה רק עשרה הודים זכו בפרס נובל ורק מחציתם אזרחים הודים.
להלן קישור
http://en.wikipedia.org/wiki/Nobel_laureates_of_India

גל 6 באוקטובר 2011

ישנה משום מה נטייה בארץ (ובכלל) לקשר את ההצלחה היהודית למסורת אינטלקטואליתלמדנית, רק שההצלחה היהודית ( המוח היהודי הידוע ) הופיעה בתקופת האמנציפציה והחילון, אותי זה משעשע שההצלחה היהודית הופיעה דווקא אצל יהודים שנטשו את המסורת היהודית ואמצו אל ליבם את ערכי החילון והמודרנה "הנוצריים".

איציק אלפסי 6 באוקטובר 2011

הרמב"ם, אבן-עזרא, אברבנאל, אבן-גבירול, רבי יהודה הלוי ועוד אינספור היו שם הרבה לפני כן.
http://en.wikipedia.org/wiki/Jewish_philosophy

דיזידין 6 באוקטובר 2011

אני מאמין שמערכת החינוך הנוכחית עוד תוציא כדורגלנים מעולים!

ולראיה, בני בן השש: הלך כולו התלהבות וסקרנות לכיתה א', אבל חודש עם המורה אורה* הוציא לו את כל הרוח מהמפרשים (והוסיף לו סיוטי לילה). עכשיו בית הספר לא מעניין אותו יותר, כולו בכדורגל…

*אורה: מכשפה מרירה, שכל קשר בינה לבין חינוך זה תעודה כלשהי שקיבלה לפני שנות דור.

matipool 6 באוקטובר 2011

עצוב לשמוע אבל לפחות שמרת על חוש ההומור .

שלו 6 באוקטובר 2011

לא נעים לי להעיר אבל שלושה מזוכי פרס נובל הישראלים הם זוכי פרס נובל לשלום,
שניים מבינם על שלום שלא קיים בפועל.
עוד זוכה פרס נובל מפורסם הוא הנשיא האמריקאי, שקיבל פרס נובל על כוונות ולא על מעשים.
השאלה האם זכייה בפרס נובל היא מדד למשהו ראויה.

dice 6 באוקטובר 2011

וגם השלום השלישי עוד מעט מתבטל :)

אריאל 6 באוקטובר 2011

מצטער על הקטנוניות, אבל מיקרוסקופ אלקטרוני הוא הכל חוץ מקטן..

ערן קאלימי 6 באוקטובר 2011

מה זאת אומרת ש"הוא הכל"? הוא ירוק? הוא מרציפן? הוא נרקומן לשעבר שמתחרה בתוכנית בישול? הוא קורטזינה מזדקנת? אני מרגיש שאני צריך הסברים.
זו היתה תגובה מאד מבלבלת מצידך, אריאל. מאד מבלבלת.

old timer 6 באוקטובר 2011

באשר לשאלת ההון האנושי הישראלי בהשוואה להון האנושי היהודי. מאז 1980 זכו בפרס (לא כולל פרס נובל לשלום) נובל כחמישים יהודים לא ישראלים. בהתחשב בעובדה שהיהודים בישראל מהווים כמחצית מאוכלוסיית יהודי העולם פתאום ההישג הישראלי לא נראה מרשים במיוחד.

http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/Judaism/nobels.html

איציק אלפסי 6 באוקטובר 2011

זה מראה שההישג היהודי הוא פנומנלי וההישג הישראלי הוא סתם מעולה (סיבה כפולה לגאווה).

ניר 6 באוקטובר 2011

זה לא מביא בחשבון את העובדה שהיהודים בישראל הם מחצית יהודי העולם *עכשיו*, לא מאז 1980, ולא את העובדה שהיהודים שמגיעים לישראל נוטים להיות מרקע חלש יותר – כי חוק השבות מאפשר לכל יהודי לעלות לעומת חוקי ההגירה בארה"ב שמסננים לטובת העשירים/משכילים יותר.

זה גם לא מביא בחשבון שהישראלים, בניגוד ליהודי ארה"ב ואירופה, צריכים להחזיק את כל המערכת שתומכת בזוכה פרס נובל: לבנות אוניברסיטאות ומכוני מחקר במקום להכנס למוסדות שקיימים מאות שנים, ללכת לצבא (ולהפריש בדרך את האנשים שנהרגו או בחרו בקריירה צבאית), לקיים משק חקלאי וכן הלאה – מגזרים שלא תמצא בהם הרבה יהודים במדינות העולם, ושבלעדיהם אין קיום בכלל למחקרים שזוכים בנובל.

וכמובן זה לא מביא בחשבון את השאלה מה בכלל המשמעות של הנובל.

איברה 6 באוקטובר 2011

כמובן שהשאלה של שלו במקום! לשיטת מי שאומר שהדרייב להצליח וכו' גם היציאה מפורפורציות נוכח הענקת הכרה בינלאומית כלשהי היאגם חלק ממנטליות המיעוט הנרדף?
דבר שני – אני מעדיף את המצב כמו שהוא עכשיו ולא חלילה שלוזון/ורשביאק ודומיהם יהיו בטכניון ושכטמן ינהל ארגון ספורט…

Amir A 6 באוקטובר 2011

הייתה לי לא מזמן שיחה מעניינת על הנושא עם אחד הפרופסורים הבכירים למשפטים בישראל. הוא ציין שכאשר מסתכלים על הסטודנטים הישראלים המעולים, הם גם הטובים בעולם בתחומם. משם מגיע הזרם הבלתי פוסק של פוסט-דוקטורנטים ישראלים למעבדות מובילות בחו"ל. הבעיה הגדולה לדעתי היא בשני תחומים:
1. מה קורה עם אלו שמתחת לשכבה העליונה? התחושה שלי היא שכמו שמבחינה סוציו-אקונומית מעמד הביניים נשחק והופך למעמד נמוך, כך גם בהשכלה. מעמד הביניים, אותם אלו שמסוגלים לחשוב ביקורתית וכותבים מאסטרים ואפילו דוקטורטים ראויים, הולך ונעלם. במקומו מתפתחת מאסה עצומה של אנשים בלי ידע כללי ובלי כלים מחשבתיים. בוא רק נגיד שהתבקשתי לא מזמן לעזור למישהי בעבודה שהיא קיבלה במהלך לימודי התואר השני במכללה זו או אחרת בישראל. כשהיא שלחה לי את הדראפט של העבודה הייתי מזועזע. אם הילד הבכור שלי, שלומד בכיתה ח', היה מגיש כזו עבודה הייתי מתבייש. היא, אגב, קיבלה על המטלה הזו את הציון העגול 100.
2. משאבים. נכון שצריך מוח, אבל צריך גם מעבדות וציוד. בלי כסף אי אפשר היום לקיים מדע ראוי. נגמרו הימים שאפשר היה להדביק עם רוק שלושה חוטים ולקבל מכשיר מדידה סביר. מכיוון שבישראל אין את המסורת של תרומה למוסד האקדמי ממנו הגעת, וגם אין מספיק עשירים כדי להחזיק הרבה מעבדות מחקר ברמות גבוהות, חייב להיות סיבסוד ממשלתי לעניין. הבעיה היא שמדובר במשחק סכום 0 וכל אגורה לאקדמיה שלא מהווה בנק אלקטורלי זה אגורה פחות למטרות שיכולות להביא קולות בקלפי. אפשר לראות את זה בשטח, ואם אתה לא מודאג אז אתה עוד יותר נאיבי ממה שחשבתי.

אמיר 6 באוקטובר 2011

האם הגעת ללימודי הדוקטוראט רק מכיוון שהיית יצירתי?
יצירתיות היא דבר חשוב, אבל גם הרגלי למידה בסיסיים ואותם מערכת החינוך הישראלית לא מקנה לתלמידים.
מערכת החינוך בישראל רקובה, מי שמצליח מצליח למרות המערכת ולא בזכותה. תמיד יהיו מצטיינים ולא משנים התנאים שיינתנו להם.
מה שצריך לעניין אותנו זה הממוצע ואילו תלמידים יוצאים ממערכת החינוך.
אני גם לא מבין את הנסיון לשייך את פרסי הנובל ליהדותם של הזוכים.
הרוח היהודית? לא קונה את זה. זה פשוט הגלותי להצטיין. אני בטוח שאם תבדוק את אחוז הדוקטורנטים שהם בני מהגרים בארה"ב, תראה שהמספר עולה על האחוז שלהם באוכלוסיה. זוהי דרך של מהגרים להשתלב בחברה. אני לא מאמין שלדת שלהם יש קשר לכך.

אמיר 6 באוקטובר 2011

הצורך הגלותי, כמובן

גל 6 באוקטובר 2011

איציק, הרשימה מכובדת אבל למיטב ידעתי איש מהם לא זכה בנובל…

אביאל 6 באוקטובר 2011

בקשר למבחני המיצב או בשמם מבחני פיזה, כל ההתייחסות לזה בתקשורת היא סתמית כל כך, בוא נסביר את זה ככה, מדובר בילדים ישראלים שיודעים שהם לא יקבלו ציון על המבחן והוא לא ישפיע על התעודה הקרובה שלהם, מהסיבה הפשוטה מאוד הזאת כמעט כל ילד מהמר על התשובות וממהר להנות מהפסקה מורחבת שהוא מקבל בעקבות סיום המבחן הרבה לפני הזמן, משום מה במערכת החינוך מתעלמים מכך. בתור אחד שעשה בבית הספר מבחנים כאלה (היו להם שם אחר אז), הייתי נהנה מאוד מיום בו יש מבחן כזה כי פשוט הייתי משחק יותר כדורגל.

בקשר לחתן פרס הנובל, אבחנה מדויקת מאוד איציק, בדיוק אותה רוח יהודית של לשאול תמיד למה.

קורא 6 באוקטובר 2011

כמו למשל ה"למה" ("..זה צריך להמשך ככה") שהתעורר יפה רק בשנה האחרונה? שנים רבות לפני זה היו אותן צרות ולא שאלנו למה.
אולי יודעים לצאת מהקופסא, ויש מוחות מבריקים באקדמיה או מבחינה מקצועית, אבל לדעתי הממוצע בארץ (רב המעמדות) לא כ"כ שואלים למה ואיך, חיים על אוטומט ומושפעים משטיפת המח בדומה לרב העולם המערבי שחי לפי מה שיש במרקע.
ה"למה" נכון אולי מקצועית, אבל פחות חברתית, תרבותית ואישית פנימית.

תומר חרוב 6 באוקטובר 2011

ההישענות על זוכי הנובל כהוכחה להצלחת מערכת החינוך הישראלית היא בעייתית בדיוק כמו להגיד שאם נעלה למונדיאל באופן מקרי אז אנחנו אימפריית כדורגל.
דבר ראשון, זה מספר קטן מידי. עשרה זוכים (כשמתוכם שלושה על שלום כפי שציין שלו ושי עגנון שהוא לא יציר החינוך הישראלי)מעידים יותר על אותם עשרה מאשר על כלל האוכלוסיה, עם כל הכבוד לפרס הוא לא מייצג חברה אלא מייצג אדם. במקסימום אפשר לשייך את הפרס האחרון למשל לטכניון, בטח שלא לחברה הישראלית.
דבר שני, גם הזוכים הללו בפרס נובל, הם פירות של מערכת החינוך הישנה ולא הנוכחית שהתדרדרה מאוד בעשרים השנים האחרונות.

ניר 6 באוקטובר 2011

1. לא בטוח איפה אתה רואה אנשים משתמשים בנובל כהוכחה להצלחת מערכת החינוך. מפה זה נראה ההיפך, תמיד שמישהו זוכה בפרס הוא מובא כיוצא מהכלל שמעיד על הכלל.

2. לנובל באמת אין משמעות. ההצלחה הישראלית היום היא בעיקר בתחומים של הנדסה (מספר המהנדסים לנפש הגדול בעולם). העובדה שכמעט כל מוצר חדשני, חומרה או תוכנה, מכיל טכנולוגיה ישראלית (שהאנשים שבונים אותה התחנכו באותה מערכת חינוך כמוני וכמוך) חשובה פי כמה ממספר פרסי הנובל.

3. פה אני אגיד משהו שהוא בבחינת דברי כפירה בדהבאזר: מערכת החינוך הגבוה בישראל לא רעה. העובדה שבחור אחרי צבא+טיול, שבילה את התיכון בים, יכול ללכת שנה למכינה ואז להתקבל לטכניון, ולשלם שכר למוד לשנה שמקביל בערך למשכורת חודש אחרי התואר היא לא דבר מובן מאליו בכלל. מההתרשמות שלי מהאקדמיה האמריקנית העשירה בהרבה – אני לא הייתי מתחלף איתה. את האירופית אני לא מכיר, אבל ישראל משפיעה יותר בהיטק מכל מדינה אירופית שאני יכול לחשוב עליה, בודאי ביחס לגודל.

4. לגבי החינוך הלא גבוה, הוא באמת טעון שפור, אבל אין לזה קשר למבחני ההשוואה שמייצאים אותם אנשים שהחליטו שצריך ללמוד לפתור משוואה בשלושה נעלמים בתיכון. השפור צריך להיות ביחס בין התלמידים למורים ובינם לבין עצמם.

תומר חרוב 7 באוקטובר 2011

1. ככה מצטייר מהפוסט.
2. מהנדסים זה לא רע, הבעיה היא שבשביל לקיים חברה לא מספיקים מלא מהנדסים, צריך גם מדעי רוח, מדעי החברה, אמנויות, כלכלה. חוץ מזה יש המון זכאים לתארים בגלל שיש רמה מאוד נמוכה במכללות כאלו ואחרות.
3. מצד אחד זה נכון, אבל אפשר לסייג בזה שתלוי לאיזה פקולטה אתה הולך. השכלה גבוהה היא לא רק מספר התלמידים והתארים, יש גם איך ולמה. אם במדעי הרוח מצמצמים קורסים אז זה אומר ירידה ברמה, לא?
4. מסכים לגמרי. המבחנים האלו לא אומרים כלום, מספיק לדבר עם כמה הורים שהילדים שלהם רשומים לבתי ספר ישראליים.

חובבן 6 באוקטובר 2011

זוית אחרת
יש אוכלוסיה מיוחדת בעולם המערבי: יהודים אשכנזים (כלומר גרמניה) חילוניים. גילוי נאות, לא אני ולא אבותי שייכים לקבוצה.
איינשטיין, מארקס, פרויד ועוד הרבה ….
האחוז המדהים של יהודים זוכי פרס נובל בא בעיקר מקבוצה זאת.
המעט שעלו לארץ הקימו את מערכת ההשכלה הגבוהה, וזוכי הפרס נובל הם למעשה תלמידים ישירים שלהם.
ברור שאין פה שום דבר גנטי, רק תרבותי.
הממסד בארץ צחק על הייקים, אבל
ככל שההשפעה שלהם בארץ נעלמת כך המדינה מתדרדרת.

יהויכין פנדלוביץ' 7 באוקטובר 2011

בוואלה עשו לראש השנה רשימה על 20 הספורטאים היהודיים הגדולים אי פעם. רובם ככולם שנות ה 40-60. ספיץ דומני הוא ה"צעיר" ביותר.

באשר לזוכי נובל יהודיים: אני תוהה כמה מהם אכן בנו את תבונתם על קמצוץ מפלפולי יהדות.

דורפן 7 באוקטובר 2011

יהויכין – תקרא את ספרו של סטפן צוויג "העולם של אתמול" על וינה. אתה תראה איך המסורת בה משפחה עשירה שואפת שהבת תתחתן עם מלומד ולא עם עשיר אחר נשמרה גם בתקופה החלונית. או משהו שקראתי באוטוביוגרפיה לש איינטשיין איך אירוח תלמיד ישיבה על שולחן השבת התחלף באירוח תלמיד רפואה. יש קשר ישיר מובהק ואחד לאחד בין תאוות ההשכלה הדתית ותאוות ההשכלה החילונית ביהדות.

דורפן 7 באוקטובר 2011

אלפסי – כל הכבוד ובלי תרוצים והנחות. יהדות הונגריה הוציאה את זוכי הנובל ואת המדליסטים האולימפיים. יהדות ארצות הברית הוציאה את זוכי הנובל ואת כוכבי הבייסבול. יהדות ישראל מוציאה סוף סוף זוכי נובל ובספורט כמעט אפס – וזה רק בגלל הניהול הכושל שלה.

עפר ויקסלבאום 7 באוקטובר 2011

איציק ידידי,
ביום שאיזו שהיא אקדמיה לכדורגל בארץ, תנוהל ברמה של בית הספר הריאלי בחיפה, בית ספר לאו בק, אף הוא בחיפה, גימנסיה הרצליה, הטכניון, או אוניברסיטת ת"א, יהיה היום שיסמן את המהפכה.
עד אז, סקס, רד בול וטוטו תמוז…
חתימה טובה

אסף 7 באוקטובר 2011

מסכים עם חובבן.

"פרסי הנובל היהודיים" לא הגיעו מיהדות ארצות האיסלאם, אלא מיהדות אירופה, ובפרט מהחברות היותר משכילות ומתקדמות.
אז איפה הגניוס היהודי במרוקו? ואיפה היצירתיות של יהודי עירק? הרי הם לא פחות יהודים מהאשכנזים, נכון?

הצלחה במדע ( ובכלל ) צומחת במקומות בהם יש תנאים מתאימים, וכאלה היו וקיימים בעיקר באירופה ובארה"ב. היהודים שם נהנו ממוסדות הלימוד הטובים בעולם, וכמובן שהיו גם שותפים להם.

באותו אופן אפשר להסביר למה אף מדען ישראלי לא זכה בפרס נובל בחמישים השנים הראשונות שלה. לוקח לחברה זמן להקים מוסדות אקדמיים ראויים ולגדל תשתיות מתאימות, עליהן יכולים לצמוח מדענים מוצלחים.

בקיצור – שום דבר גנטי. הכל תרבותי וסביבתי. אני בטוח שבעוד כמה עשרות שנים, כשהמהגרים המוסלמים יטמעו וישתלבו בארצות אירופה נראה גם הרבה "פרסי נובל מוסלמים".

אסף 7 באוקטובר 2011

ועוד דבר: מבין עשרה פרסי הנובל שהוענקו לישראלים, 3 ניתנו למנהיגים על נסיון להפסיק מלחמות שהם גרמו להן ( אם היו מעניקים פרס נובל למלחמה, אז היינו חזק בעניינים ), אחד ניתן לש"י עגנןן על יצירה שרובה פורסם לפני קום המדינה, ואחד – של דניאל כהנמן – ניתן לו 24 שנים אחרי שעזב את ישראל.
אז לספירתי יש 5 פרסים שהם "תוצרת כחול לבן" באמת.

ויכסלפיש 7 באוקטובר 2011

לדעתי יש תשעה והעשירי הוא דניאל כהנמן כלכלה 2002, ישראלי שחי מ-78' בארה"ב, ולא צריך לספור אותו. האחרים הם עגנון בגין פרס רבין אומן הרשקו צ'חנובר ועדה יונת.

לגופו של עניין, נובל מוענק שנים ארוכות אחרי המחקר ולכן הרלוונטיות שלו למצב הנוכחי נמוכה. צריך לבדוק זכיות של ישראלים בפרסים מדעיים אחרים על מחקרים חדשים. גם אני לא שותף לזעקה על הידרדרות ברמת ההשכלה הגבוהה בארץ, אבל בהחלט שותף לפער המתרחב בין מעמדו הציבורי של הסלב בשקל וחצי ממאסטר שף אח גדול ושאר הזיבולים האלה מול אנשים רציניים וחקרים מעולים.

ויכסלפיש 7 באוקטובר 2011

שנים רבות, לא ארוכות

צור שפי 8 באוקטובר 2011

נעלמתי קצת (העבודה, העבודה) אז קודם כל חתימה טובה והנה מה שיש לי להגיד: קודם כל הנתון הבאמת מדהים הוא לא עשרה פרסי נובל אלא ששה בעשר השנים האחרונות ובניגוד לארבעת הראשונים כולם בתחומים שהם תוצר של האקדמיה (לא שלום, לא ספרות).
אחרי שגמרתי להתלהב אני לגמרי לא שותף לשאננות שלך לגבי חוליי מערכת החינוך אצלנו. שקיעה היא תהליך מתמשך, קצת כמו הצפרדע שנמצאת בסיר של מים על אש קטנה ולא מרגישה שהטמפרטורות עולות עד שכבר מאוחר מדי.
חוץ מזה – אנחנו לא גרועים רק בספורט אלא במגוון של תחומים, קח לדוגמה את תשתיות התחבורה, דגש על הסעת המונים. יש כמובן עוד הרבה דוגמאות.
מבחינתי הידיעה על הזכיה של פרופ' שכטמן היתה כמו קרן אור ביקום סגרירי ומעונן, הכרה שלמרות כל הרע כאן (ורוב הזמן, ברוב התחומים, רע כאן לתפארת) יש כנראה בכל זאת דבר או שנים שאנחנו עושים טוב. אם נסתפק בזה ונחשוב שאין בעיה גם את הדברים האלה נאבד במשך הזמן.

רועי מ 9 באוקטובר 2011

צריך פרופסר אחד שיפתח את ה-D.N.A של הכדורגל הישראלי שכנראה יש לו תכונות שונות. רק אז נצליח לרפוץ את המקום השלישי בבית.
על ההפעלה אני לא מדבר בכלל.

ברק 11 באוקטובר 2011

איציק, אני אשאל את הלמה שלי…

למה חיברת למה לחוצפה? זה לא דבר טרוויאלי.

חוצפה היא לכאורה מעלה מגונה בעיני אנשים מסויימים, אך כמו שאמרו חז"ל במקורות שונים-מהרמב"ם ועד הרב קוק-אין כוחות שליליים ביקום, איך שאתה מתווה את הדרך לשימוש באותו כח, כך אתה יוצר מציאות: דהיינו, לחיוב או לשלילה.

החוצפה של היהודי מצויינת כאשר משתמשים בה לקידום האנושות, ושלילית כאשר בוחרים בה לגניבת ברזים מבתי מלון. בעבר ציינתי כאן את זכות הבחירה, והשאלה היא איך אתה מתעל את הכוח העצום שקיים בך כיהודי.

למה אמרתי יהודי? זה לא רק אני אומר, גם אתה אומר, ועובדה שלא חיברת את המילה חוצפה לצ'רקסי או הודי…

מכבסת המילים לא משנה לי, אני לא רואה בגוי פחות כבן אדם, אבל אני בהחלט רואה בגוי חסר מבחינה רוחנית, לכן כיהודי אני רואה ביהודים כעם הנבחר, רק הם מסוגלים לכך.

לגוי יכולה להיות מנת משכל עצומה, אבל האם יהיו לו הכוחות הרוחניים לנוע ולהניע מציאות כמו יהודי?

מבחינה יהודית נטו, כל גוי יכול להכיל את אותה רוחניות, השאלה היא האם הוא באמת בוחר בכך-להצטרף לסיירת המובחרת של הרוחניות-וזאת ע"י גיור כמובן. כמובן שגוי לוקח בחשבון את המעלות והזכות, אבל יודע גם שהעול גדול מנשוא, ובמשוואה הכוללת להיות יהודי זה יותר קשה מלא להיות יהודי.

אין גוי שלא יכול לעבור את התהליך, גם עמוני ומואבי, בקונסטלציה מסויימת-די להזכיר גדולים וענקים כמו רות, המשך זרעה דוד המלך, ובעז"ה משיח. מבני בניו של המן למדו תורה בבני-ברק: שמעיה ואבטליון למשל.

לסיכום: אדם מאמין לא מביט בדברים במגמה הצרה של העניין-כאשר מדברים על רוחניות מדברים גם על מגמות כוללות-שורשיות-רוחניות. חוצפה היא אחת המידות. פרסי הנובל הם רק הסימפטום ולא ה"מחלה".

Comments closed