לעולם לא תצעד לבד, אביל'ה

אבי כהן זכה באליפויות באנגליה ובישראל, הוא היה שותף לזכייה בגביע אירופה לאלופות. אבל מה שאדם משאיר אחריו זה את הדברים האלה, האנשים שהוא נגע בהם.

טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב (קהלת ז', א')

קני דלגליש אמר אתמול: "אבי היה שחקן נפלא, אבל מעבר לזה הוא היה אדם נהדר".

אחד הדברים המרגשים ביותר בשבוע האחרון היה לראות את תמיר, בנו, מתמודד בשעות הקשות האלה ולהיוודע לעומק הקשר בינו לאביו.

אבי כהן זכה באליפויות באנגליה ובישראל, הוא היה שותף לזכייה בגביע אירופה לאלופות. אבל מה שאדם משאיר אחריו זה את הדברים האלה, האנשים שהוא נגע בהם.

***

הסיפור הטראגי של אבי כהן מחזיר אותי 23 שנה אחורה למותו הטראגי של אבי אחר- אבי רן. יש לא מעט דומה בין השניים: שניהם היו מוכשרים הרבה יותר מכל אחד אחר סביבם, בשניהם היה משהו אצילי, מרשים, שניהם מצאו את מותם בטרם עת בתאונת אופנוע.

שניהם יישארו חתומים בזיכרוננו צעירים לנצח.

כשאבי רן נהרג הייתי בן שמונה. אני זוכר את תחושת ההלם שאחזה בי כשאבא סיפר לי על מה שקרה. לא הצלחתי לתפוס את זה. אנשים כל-כך צעירים, חזקים ויפים לא יכולים למות, חשבתי אז.

***

שני קליפים שמצאתי על אבי:

בראשון אפשר לראות את אבי במשחק הראשון בליברפול, במדי קבוצת המילואים נגד מילואי מנצ'סטר יונייטד:

השני, מצמרר בנסיבות הנוכחיות, בו אבי צונח צניחה חופשית, מרחף בשמיים לצלילי You'll never walk alone.

לעולם לא תצעד לבד, אביל'ה. גם בשמיים.

סיכום שבוע 16
בלעדי לדה באזר (!) ביהמ"ש המחוזי קורע את חבורת דדש

7 Comments

מאשקה 29 בדצמבר 2010

יהי זכרו ברוך

הקורא בפוסטים 29 בדצמבר 2010

במותו הטראגי אבי'לה הזכיר לי איזה מועדון ענק מכבי וכמה מר נמני מסרס אותו.

תבורי 29 בדצמבר 2010

איציק,
עצוב ומאוד מרגש.

matipool 29 בדצמבר 2010

איציק – גם אני שמתי לב לקשר העמוק והמיוחד בין אבי ותמיר . זה לא משהו ברור ומובן מאליו .
כואב ועצוב .
כנראה שאבי היה אדם משכמו ומעלה ונגע באנשים רבים במהלך חייו .
מרגש לקרוא טורים של מכרים שלו לאורך השנים ומרגש לראות את היחס של מועדון הכדורגל של ליברפול ושחקני העבר של המועדון .
!YNWA

יוני 29 בדצמבר 2010

בליברפול חלקו כבוד בצורה מאד מרגשת –
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4006440,00.html

אבישי 30 בדצמבר 2010

האמת שגם לי קפצה הטרגדיה של אבי רן ז"ל, גם נסיבות המוות וגם ההלם המוחלט שתפס את כל הסביבה, האבל ההמוני…

אני לא אוהד ליברפול (וגם זה משתנה מיום ליום), אבל נדמה לי שליברפול הוכיחה פעם נוספת שהיא הקבוצה המרגשת ביותר ביקום. היה משהו כל כך עוצמתי בתגובה שלהם (מועדון שזוכר את העבר ומשתמש בו כמורשת לעתיד, הוא מועדון כלבבי), ויש משהו כל כך אצילי בדקה של מחיאות כפיים במקום דקת דומיה. אני חושב שזו הדרך הטובה ביותר לזכור אנשים משמעותיים. לא להתאבל על מותם, אלא לחגוג את חייהם. לא רק לבכות מצער, אלא גם להריע ולזכור את הטוב שעשו. אני חושב שאם ההתאחדות תרים את הכפפה, ותפתח את כל משחקי השבת – מדוחא ועד באר שבע – בדקה של תרועות לאבי כהן ז"ל, היא תעשה צעד קטן כדי לזכור את אבי כהן, אבל צעד גדול יותר כדי לשמר מורשת של אנשים ברמתו. ואולי – אולי – גם הכדורגל הישראלי ייקח את הרגע העצוב הזה בתור נקודה שממנה אפשר לצמוח.

איציק אלפסי 30 בדצמבר 2010

אבישי,
איזה כיף שבאת.
אני לא אובייקטיבי אבל ליברפול היא אכן מועדון מאוד מאוד מיוחד ולכן תמיד אהיה גאה להיות אוהד של המועדון הזה לא משנה עד כמה גרועה הקבוצה.

מצטרף לקריאתך לכבד את אבי בדקה של מחיאות כפיים בכל האצטדיונים בשבת.

Comments closed