תשעים דקות של כנות

מסתבר שמשהו בכל זאת נשאר בכדורגל האנגלי למרות שיטפון הזרים ואינפלציית המזומנים- המחויבות הבלתי מתפשרת למקצוע.

מגישת התחזית בישרה על ממטרים כבדים לאורכה ורוחבה של הממלכה והשידור עבר לאולפן Match of the Day שם בישר גארי ליניקר על ממטרים כבדים במגרשי הפרמייר-ליג.

כמו שבתקופה בה התגוררתי כאן (אני בביקור "מולדת" קצר) סר מעיני חינה של הממלכה אליה ערגתי כל חיי, כך גם הליגה האנגלית עליה גדלתי ואותה הערצתי הפכה למאוסה בעיני.

בעיקר משום שאיבדה את הקסם והייחודיות שלה ששבו אותי עת צפיתי בשידורים המושלגים בערוץ הירדני בשנות השמונים, והפכה לסוג של קרקס שבו נובו-רישים מכל קצוות תבל מתחרים אחד בשני למי יש יותר גדול.

לפני המשחק באיסטלנדס אתמול נגד ווסט-ברומיץ' כיבדה מנצ'סטר סיטי את זכרו של ניל יאנג, שחקן העבר של הקבוצה שהלך לעולמו בשבוע שעבר. יאנג היה הכוכב הגדול של האליפות האחרונה של הסיטיזנס בעונת 1967/68 וכבש את שער הניצחון בגמר הגביע נגד לסטר בוומבלי ב-1969.

אין שם יסוד סביר להניח שמי מאותם אלה שעמדו במרכז המגרש בחולצות התכלת ומחאו כפיים לזכרו ידע בכלל במי מדובר.

*

מכל החגיגה שהייתה אתמול באנגליה המשחק בו צפיתי היה דווקא משחק מהליגה השלישית בו קבוצתי המקומית, סאות'המפטון, התארחה אצל פיטרבורו של דארן פרגוסון (הבן של).

הממטרים שפוזרו במגרשי הפרמייר-ליג לא פסחו גם על המגרש הישן בלונדון-רואד:

שמונה שערים, דרמה גדולה ותיקו ארבע מתסכל מבחינת הסיינטס אחרי שהובילו 2:0 ו-4:2 וספגו שער שיוויון בדקה ה- 93'.

"תשעים דקות של כנות". סיכם הפרשן את המשחק.

לא "חגיגה של שערים", לא "פסטיבל של כדורגל" – "תשעים דקות של כנות".

מסתבר שמשהו בכל זאת נשאר בכדורגל האנגלי למרות שיטפון הזרים ואינפלציית המזומנים- המחויבות הבלתי מתפשרת למקצוע.

מחויבות שגורמת לשחקני ניוקאסל לעלות למחצית השנייה בפיגור 4:0 ועדיין להילחם על כל כדור ולחגוג שער מצמק ל-4:1 כאילו היה זה שער ניצחון בדקה ה-90'.

אז הפעם הם גם קיבלו את התמורה האולטימטיבית למאמץ, אבל ב- 999 מתוך 1000 פעמים הם ירדו מנוצחים, ועדיין, הם ישקיעו בדיוק את אותו מאמץ. וזה הסיפור האמיתי, לא הקאמבק, מדהים אכן ככל שהיה.

*

וזה גם הסיפור של ארסנל של ארסן וונגר.

וונגר בנה בארסנל את הקבוצה הכי לא אנגלית לא שיש. יש לכך ים יתרונות אבל זה גם החיסרון הכי גדול שלה – היעדר אופי. ובלי אופי אתה לוקח אליפות באנגליה. לא בפרמייר-ליג ולא בליגה של הילדים ביום ראשון בבוקר. זה לא סתם שמי שהכי מתגעגעים אליו בצפון לונדון הוא לאו דווקא דניס ברגקאמפ או תיירי הנרי, אלא אחד, פטריק ויירה.

תראו את הקבוצה של אבא של דארן פרגוסון. מאז שנחתתי כאן לקראת סוף השבוע שעבר שמעתי את הדיבור על כך שהיא עשויה להשוות את ההישג המדהים של ארסנל מעונת 2003/04- עונה שלמה ללא הפסד.

אין בכלל בסיס להשוואה בין יונייטד הנוכחית לתותחנים של אותה עונה. אלא שזה שרק מעצים את ההישג של יונייטד, שלמרות ההפסד אמש בוולבס ("תשעים דקות של כנות" מצד הבחורים של מיק מקארת'י) לא סביר שתאבד עד לתום העונה את המקום הראשון בו היא אוחזת.

ידידי כאח לי, המוכר לכם בכינויו 'דוד מירושלים', האיר את עיני לא מכבר בקשר לסיבה מדוע לארסנל אין סיכוי במאבק אליפות כזה או אחר נגד יונייטד:

העובדה שבקבוצה של ארסן וונגר יש יותר מדי שחקנים שלובשים את הצעיפים האלה שקורין בלעז 'סנודס' והפכו לאופנה בקרב הכדורגלנים ואילו אצל יונייטד לא תמצאו אחד כזה גם על הספסל- הסקוטי הזקן פשוט אסר עליהם בכלל להתקרב עם הדבר הזה לאולד-טראפורד.

*

גם אצל מנצ'סטר סיטי יש יותר מדי שחקנים עם הצעיף הזה כך שהיחידה שהייתה יכולה למנוע אליפות מיונייטד היא צ'לסי. אלא שהתקופה ההזויה בין אוקטובר לדצמבר שבה בעל הבית השתעמם והחליט לשחק קצת עם הצעצוע שלו עלתה לכחולים בסיכוי להגן על התואר.

כפיצוי הוא הביא להם את טורס. אבל החודשים האחרונים הדגימו היטב לאוהדי צ'לסי את היתרונות והחסרונות בחיים תחת בעל בית מסוגו של אברמוביץ'.

כל זה מאושש עוד יותר את התחושה הטובה שלי לגבי בעלי הבית הנוכחיים של ליברפול שמבקשים להתנהל תחת תוכנית מקצועית וכלכלית מסודרת ותוך הגיון עסקי.

את הרכישה התמוה של אנדי קארול הסביר ג'ון הנרי די בפשטות:

מסתבר שמרגע שטורס הודיע על רצונו לעזוב הם קיבלו החלטה שזה יקרה תחת התנאי לפיו הסכום אותו תשלם צ'לסי עבור טורס יהיה גבוה ב-15 מיליון ליש"ט מהסכום שישולם לניוקאסל עבור קארול, עליו ממילא התכוונו להגיש הצעה בקיץ הקרוב.

כך יוצא שאם ניוקאסל היתה דורשת, לדוגמא, 20 מיליון עבור קארול טורס היה נמכר ב-35 מיליון ואם היתה דורשת 50 מליון טורס היה נמכר ב-65 מיליון. כשחושבים על זה – קארול + 15 מליון על טורס כבר נשמע הרבה יותר הגיוני מ"סתם" 35 מליון על קארול.

יצא לי לקרוא מסמך מאוד מעניין ששלח לפני כמה ימים ג'ון הנרי לאחד מארגוני האוהדים של ליברפול בו הוא מתאר את החזון שלו לעתיד המועדון.

הניתוח שהציע הנרי למצב של ליברפול הזכיר את הניתוח שהצעתי כאן רק בשבוע שעבר, לפיו המותג של ליברפול נמצא מאז הקמת הפרמייר-ליג בירידה מתמדת ויש צורך למצוא דרך להחזיר לו את יוקרתו ולמקסם את הרווחים שאפשר להפיק ממנו.

הנרי מציין עובדה נכונה וחשובה לפיה השוק של ליברפול- איזור מרסיסייד- קטן באופן משמעותי מהשוק שבו פועלות, למשל, הקבוצות מלונדון (באזור מרסיסייד ישנם כ- 1.3 מליון תושבים בקרוב לעומת כ- 14 מליון בלונדון ובנותיה. לא רק זה, אלו מלונדון גם הרבה יותר מבוססים). הדרך שבה הוא מציע לגשר על הפער הזה היא על-ידי הגדלת הרווחים בצורות שונות בשוק הקיים והתרחבות ליעדים חדשים. כדוגמא לכך הוא מביא את השכנה שלנו ממנצ'סטר שנמצאת בנחיתות דומה מבחינת נפח השוק בו היא פועלת אבל הצליחה לגשר על כך בעזרת התנהלות שיווקית מבריקה.

זה נשמע קצת קר ומנוכר, גם הנרי מודע לכך ולכן הוא מדגיש שוב ושוב את הנכס הגדול ביותר של המותג שנקראה ליברפול- הקופ.

היינו, האוהדים המיוחדים והאתוס הרומנטי שיש למועדון שגורם לכך שגם ילדים שלא ידעו את שאנקלי ופייזלי בוחרים לאהוד דווקא אותה ולא את אחת מהקבוצות האופנתיות והמצליחות יותר כיום.

זו גם אחת הסיבות, בנוסף לסיבות הכלכליות המובנות, בגינם הוא לא מתלהב מהרעיון לעזוב את אנפילד לטובת אצטדיון חדש ובוחן אפשרויות שונות להרחיב ולחדש את המגרש הישן אך, אכן, חסר התחליף.

וזה כנראה הכיוון, עבור ליברפול והכדורגל האנגלי בכלל – מצד אחד להיות בחוד החנית בכל מה שקשור לכיוונים אליהם מתפתח המשחק, נעדרי רומנטיקה ככל שהם, אבל מצד שני גם לשמר את האתוס והערכים המסורתיים שחשיבותם, ואף ערכם במדדים כמותיים, איננו מבוטל כלל ועיקר.

*

לפני המשחק ערב בסטמפורד ברידג' ביקש חבר מקומי "להדליק" אותי:

"טורס משחק עכשיו עבור קבוצה טוב יותר, לא?!"

"אולי קבוצה טובה יותר" עניתי, "אבל מועדון טוב פחות".

בדיעבד התברר שטעיתי. גם לא עבור קבוצה טובה יותר.

*

והנה עוד דוגמא נהדרת לשילוב בין תרבות בריטית מסורתית לזו עכשווית – איימי מקדונלד הנפלאה שעושה מוזיקת פופ משובחת עם השפעות פולק שנותנות לה ממד אחר לגמרי:

אדיוס אמיגו
געגועים לאייטיז (ביקור בליברפול)

תגובות

  • דורפן

    אלפסי - ארסן וונגר בסופו של יום, אחרי שלוש אליפויות, מזלזל בכדורגל האנגלי. כשהוא שומט נקודות לקבוצות קטנות הוא טוען "שהן לא שיחקו כדורגל". בסופו של יום, למרות שהוא מגדל כמה אנגלים הוא מעקר אותם (כמו את וולקוט) או נפטר מהם כלא טכניים מספיק (כמו דייויד בנטלי). כמה שהוא מתאמץ לשבח כל מיני אספקטים באנגליה - הוא חושב שהוא בא לחנך את הכדורגל האנגלי. הוא לא מכבד את הכדורגל הזה, והכדורגל הזה מחזיר לו.

    • איציק אלפסי

      נדמה לי שאני מסכים, כמו לא מעט צרפתים יש לו כנראה איזושהי תחושת התנשאות מסוימת על האנגלים. מצד שני, בזכות זה גם ראינו כמה מהקבוצות והשחקנים המלהיבים ביותר שנראו אי פעם בממלכה.

    • דוד מירושלים

      נו נו כמו לא מעט צרפתים, הוא מנצח בכל מה שקשור באומנות, אבל מפסיד בכל מה שקשור למלחמה.

    • דביר

      מהלך שיחה שהתקיימה בסלון מול המשחק:
      י': וונגר גאון, גאון!
      ד': לא יעזור כלום, מי שלא מסוגל להביא למועדון עולמי בלם ושוער הוא לא גאון!
      י': אבל הוא לא רוצה...
      ד': אז גאון הוא לא!

      בתור מכביסט... זה בערך נשמע שיחה בין האוהדים של נימני לאוהדים השפויים... לא ככה?

    • איציק אלפסי

      דוד,
      היטבת להגדיר זאת. זה הזכיר לי מה שצ'רצ'יל פעם אמר על האיטלקים- "הם נלחמים כאילו זה משחק כדורגל ומשחקים כדורגל כאילו זה מלחמה".

      דביר,
      גם אני חושב שוונגר הוא גאון. לדעתי מה שדופק אותו זה שהוא גם אידאליסט, ויש גבול מסוים עד לאן אידאליסט יכול להגיע, גאון ככל שיהיה, בלי מעט פרגמטיזם. יודע מה? אני משוכנע שהוא בעצמו מבין שבלי שוער, בלם וגרזן באמצע הוא לא יגיע רחוק אבל הוא לא מביא אותם כי הוא שבוי בקונספציה של עצמו.
      ועדיין, אני מעריץ גדול של האיש ושל מה שהוא בנה בארסנל. נכון שאני לא אוהד של התותחנים וקל לי להגיד את זה- אבל תארים, וודאי בכדורגל של היום בו אפשר לקנות אותם בכסף, הם לא חזות הכל.

  • דוד מירושלים

    איציק ידידי, דבריי בעניין הצעיף הקטן הזה נאמרו בהומור כמובן.
    בכל אופן, אני שמח וגאה שהסיר אימץ את מסקנותיי בעניין, ואצלנו בניוקאסל לא צריך שהמאמן יאסור את לבישת הצעיף, זה הרי ברור מאליו שהוא מיותר בקרב הג'ורדים השגיבים.

    • איציק אלפסי

      הומור הומור, אבל בכל צחוק יש קצת אמת.. :) ואני מאוד אהבתי התאוריה שלך וגם רואה שהיא מוכיחה עצמה במציאות!
      כמו שאמרו חז"ל - "המביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם".

    • דוד מירושלים

      אשריך!
      גאולה לליברפול כבר הבאת..

  • אנונימוס

    שיר נהדר. רק בשביל זה היה שווה הפוסט

  • אביעד

    האמת, קראתי מה שהנרי אמר ולא הבנתי מה כ"כ חכם בזה. האם לא באמת עלתה האפשרות למכור את טורס ברווח מקסימלי ובכסף להביא 3-4 צעירים מוכשרים לא פחות מקארול, אך בפחות כסף? ב-50 מליון אפשר היה להביא את יאנג ואגבונלהור ועוד היה נשאר עודף...
    מלבד זאת, אולי ונגר חושב שהוא יודע טוב מכולם, אז אם האוהד מהרחוב אומר משהו, אז ונגר לוקח את זה בתור הדבר שאסור לעשות.

  • ברק

    איציק, בבוקר אתה חשבת עליי, ובערב סגרירי זה אני חושב עליך. לא משום מזג האוויר הגשום, שמתאים לכדורגל האנגלי שזורם לך בדם,
    אלא מכוון שבעודי מתיישב לאכול ארוחת הערב וצופה בחדשות, נזכרתי בשיח מאלף מלפני כשבוע, בזכות הכתבה ששודרה. האג'נדה שלך הקדימה בשבוע את הנולד.
    בבקשה:

    http://lnk.nana10.co.il/Article/?ArticleId=778477&sid=182

    מקיצוניות אחת לאחרת, מבידוד של קבוצות מיעוט ומתן חופש פעולה מסוכן, לאינטגרציה מלאה שמבקשת להכחיד את הפרט. שתי השיטות המוצעות תכשלנה. אחדות ואחידות, זוכר?!
    ****************************************************

    זה היה ביני לבינך, אבל משום שלבטח רצית לברוח מההמולה של הפוסט הקודם לכדורגל, אציע תובנה הומוריסטית משלי לעניין הצעיף המדובר, והבנתי מה הסיבה לאי-היכולת של שחקן בעל צעיף לשחק. למעשה אף אדם לא יכול להיות שלוח רסן וחופשי להילחם במגרש כבן חורין, שעל ראשו מונח....קולר. ( :

    עוד אני מציע על סדר היום האלפסי, להדביק את האווירה האנגלית לברסה, אולי אז נקבל התעלות מושלמת ואולטמטיבית של כדורגל. בירה קרה ומשולשים על הדשא. חזון למועד? בטדי אולי?!

    בקשר לזברות, להזכירך, ניוקאסל לא מכרו את אלן שירר, גם שהיה התפוח-אדמה הלוהט באנגליה(זכורה לי במעורפל חמישיה במשחק אחד, וזה עוד בשלהי הקריירה). יש דברים שלא שווים את התמורה הכספית בראיה היסטורית. מסכנים האנשים קשיי היום בליברפול, בפוסט הבא תתאים שיר של ה"ביטלס", זה מה שנשאר.

    • איציק אלפסי

      ברק,
      הדיון בנינו זכור לי היטב. אני עוקב בעניין רב אחרי הדיון הציבורי כאן בעקבות הדברים של דיויד קמרון ובכוונתי להעלות פוסט בנושא בקרוב (לא יכול להבטיח מתי, קצת עסוק..).

  • יואב

    העיסוק בארסנל מוציא בשנים האחרונות את המיטב שבקלישאות הספורט. אם לוויין רוני יתפס הצוואר בגלל שפרגוסון לא מרשה לו לשים צעיף והוא יחמיץ את הדרבי מול מנצ'סטר סיטי אז זה גם יהיה דוגמה "לאופי של אנשים שלוקחים אליפויות" או שזה יהיה סתם טמטום?

    אבל כנראה שאי אפשר לעצור כשמתחילים לדבר על מושגים מעורפלים ושחוקים כמו "אופי של אליפות", "הקשיחות האנגלית לעומת הארטיסטיות הצרפתית" ושאר שטויות ומירעין בישין...

  • יואב המקורי

    וונגר לא לוקח אליפויות כי בחירותיו ההגנתיות(והוא ממש עיקבי בזה) הן בדיחה מתמשכת.שלושת תואריו נלקחו עם הגנה אנגלית ברובה שקיבל בירושה. הפער בין טביעת העין ההתקפית והאסתטיקה לבין עליבות הבחירות ההגנתיות שלו הוא כמו ההבדל בין שני אנשים.  

  • D!

    כמה שתיאוריית הצעיף נראית לי מתאימה (אני גם מחבב שחקנים שיורדים מהדשא עם חולצה רטובה ובוצית וסימני גליץ' על הירכיים) זה לא נראה לי קשור. יש שחקנים שייתנו את הכל לבושים בחליפת שלושה חלקים ויש כאלו שלא. קאנטונה שיחק עם הצווארון כאילו הוא מלך העולם - זה גם לא בסדר?
    עניין רכישת קארול הוא בסדר - אלו הבעלים, זה הכסף שלהם, ומעל הכל הם משדרים שהם מוכנים להשקיע בקבוצה ולא יחזיקו מישהו שלא רוצה להיות בה. עדיין (וגם אם בעתיד הוא ייחשב כשחקן גדול יותר מפלה) כהשקעה זו נראית לי השקעה בעייתית ודי מיותרת. טוב שיש לנו אופק וברור לנו את מי אנחנו רוצים לרכוש. קארול פצוע ולמעשה נשארה לו פחות מחצי שנה (אם כי זמן התאקלמות במועדון זה תמיד טוב) והיה אפשר בזמן הזה להנות משניים-שלושה שחקנים אחרים ולקנות אותו בקיץ במחיר קצת יותר סביר וללא לחץ. חוץ מזה אם היית אומר בתחילת השנה "קארול ועוד חמש עשרה מיליון" - היית בעצמך לוקח?
    אני מאד נהנה לראות את ליברפול בעידן דלגליש שתיים וההנרים - לא בגלל התוצאות אלא בעיקר כי נראה לי שישנה דרך; באבל הלך (נדמה לי שלבניטז היו אפשרויות טובות יותר למכור אותו), קלי פותח בכל משחק ושלבי מקבל הזדמנויות, הוא מנסה לעשות משהו מהרכישה הנוראית של ג'ונסון, נגוג חוזר לכסא הראוי לו ועוד כאלו קטנות שמראות לי עוד מהפריגיים שיש למה לצפות.

    • איציק אלפסי

      כמו שכתב דוד תיאורית הצעיף הועלתה בהומור, אם כי, כמו שכתבתי, בכל הומור יש קצת אמת ונדמה לי שזו איזושהי אנקדוטה שמעידה על הבעיה הגדולה של ארסנל- העדר אופי.

      אני מודה שהיתי סקפטי בתחילה לגבי המינוי של דלגליש אבל בינתיים אני נהנה לאכול את הכובע. אם כי, ואני כותב את זה בדחילו ורחימו כי בכל זאת מדובר באגדה בסדר גודל של קני, קשה לי לקחת ברצינות אף מאמן שחושב שלוקאס לייבה הוא באמת שחקן כדורגל, ועוד אחד שראוי לפתוח בהרכב של ליברפול..

  • D!

    Because, year after year, a Big Four Club is a Top
    Four Club (unless you have the wrong people in charge of football operations and we have
    taken steps to address that issue and continue to evaluate it).

    מכתב מעניין של ניהול מודרני. האמת שנראה לי שהוא מצריך יותר מקריאה מהירה על מסך קטן. אבל המשפט למעלה היה זה שתפס לי את העין יותר מכל (לפחות בסקאלה רחבה יותר).

    • איציק אלפסי

      דווקא המשפט שהיה לי הכי פחות ברור (נשמע כמו משהו מובן מאיליו אבל ברור שהוא ניסה לומר כאן משהו).

  • D!

    לגבי קני - התחושה שלי הייתה די דומה אם כי העבודה שנשאר במועדון לאורך כל הזמן והצרכים שלנו גרמו לכך שפקפקתי בפקפוק שלי עצמי. או אולי זו הייתה תקווה.
    לוקאס מזכיר לי לפעמים את ארז מסיקה במכבי ת"א - (לא) שחקן שהיה באנקר בהרכב של כל מאמן שצלו עבר. לדעתי הוא נראה יותר טוב בעונה הזו ואולי זו הבשלה ארוכה לקבוצה בוגרת ולשינוי תפקיד. אולי גם לא אבל מה זה אומר על המאמנים ועלינו?

    אני חושב שהוא מדבר פה על חלוקת הכנסות בעייתית, אבל אולי אני טועה. הוא אומר שארבעת הגדולות הן ארבעת הראשונות, אלא אם האנשים הלא נכונים מנהלים את הכדורגל. הוא טוען שהם התחילו לעבוד בעניין. עכשיו, אם הבנתי אותו נכון אני חושב שזה מעניין. אם לא הבנתי אותו אז לפחות גם אהבתי את הדרך שבה הוא משתמש בג'נטלמנים גם בפתיחת המכתב וגם בפנייה לשחקנים.

  • נעל קרועה

    לצ"לסי היה חסר מחליף לדרוגבה שמתבגר ,הם קנו את טורס,מהטובים בעולם
    ליברפול איבדה חלוץ,קנו את סוארז חלוץ מצוין,וקרול חלוץ עם פונטנציה
    לארסנל חסר 2 בלמים טובים,לא קנו כלום
    ליוניטד חסר קשר יצירתי,לא קנו כלום
    זה העובדות,השאר זה תאוריות וקישקושים
    אגב לא נראה שהצעיף מפריע לטבז להבקיע,ולסילבה לבשל לו

  • אביאל

    איציק, להגיד שצ'לסי קבוצה פחות טובה מליברפול זאת שטות ממדרגה ראשונה, משחק אחד עם הרבה אמוציות, שלושה בלמים, שלושה קשרים אחוריים וגול מקרי ביותר מסביר את המשחק אתמול בצורה יותר טובה.

    • איציק אלפסי

      אביאל,
      לפחות אתמול ליברפול, לדעתי, היתה טובה יותר. מעט, אבל טובה יותר. אני לא זוכר את צ'לסי מגיעה ליותר ממצב או שניים ולליברפול בנוסף לשער היתה גם את ההחמצה הנוראית של מקסי רודריגז בסגנון רוזנטל..
      מעבר לזה, המערך שדלגליש העלה ביטל את הקישור של צ'לסי ונראה שגם ייקח מעט זמן עד שידעו איך להשתמש בטורס. בליברפול, למשל, הוא מאוד התקשה לשחק עם חלוצים אחרים לידו והיה הכי טוב בעיקר כשתופקד לבד בחוד. צריך לראות איך השילוב שלו עם דרוגבה ו/או אנלקה יעבוד.
      והשער של מיירלש הגיע ממהלך כדורגל מתוכנן ויפה, ממש לא מקרי:
      http://www.101greatgoals.com/videodisplay/raul-meireles-chelsea-8418624/

  • אריגיא

    הדבר הכי מרגש בניצחון הזה הוא הטקטיקה שהביאה אותו. הקבוצה הייתה ערוכה היטב, עשתה מעט מאוד טעויות בהגנה והצליחה לתקוע קצת את הקישור של צ'לסי. דלגליש הוא מסוג המאמנים שזוכים לאהדה אדירה אבל ביחד עם זה מגיע הצקצוק הזה בשפתיים שהוא אגדה, אבל לא מאמן מעודכן. ואז הוא שולף טקטיקה משנות ה-80', כמו שקראגר אומר - כשיאן מולבי היה מוסט להגנה - ומראה שהדברים שהשתנו הם בעיקר מחוץ לקווים. סביר להניח שחלק מהניצחון הזה, ששייך כמובן גם לשחקנים, קשור גם לסטיב קלארק שהגיע לעזור לדלגליש, אבל זה בדיוק מה שהיינו תמיד צריכים - מאמן אייקון כמו דלגליש, עם שלל מוחות איכותיים לידו. לא מכיר את קלארק ועוד יהיה זמן לשפוט אותו, אבל כשדלגליש מקים מחדש את הבוט רום באנפילד, הייתי שמח אם היה לוקח גם את פיל תומפסון ובבוא הזמן את קראגר. אחרי 20 שנה, אפשר להרגיש שהמועדון הזה מתחיל לחזור לבייסיק שלו. והניצחון על סטוק אמר את זה לא פחות מהניצחון על צ'לסי.

    • איציק אלפסי

      ארגיא,
      גם אני חשבתי על הנקודה של סטיב קלארק- זאת נראית לי הברקה לא קטנה של מי שהחליט להביא אותו. השילוב בין האישיות של קני למוחות מסוגו של קלארק יכול באמת להיות בדיוק מה שהיינו צריכים. אחרי הרבה זמן אפשר להתחיל לראות אור בקצה המנהרה ואשכרה גם להאמין שזו לא הרכבת שבאה ממול.. :)

Comments are closed.