אגן הים התיכון

המזרחיים הכי מצליחים שהכרתי מעולם לא הסתירו את מזרחיותם ולא שאפו להיות מישהו או משהו אחר. בהתאם לכך, אף אחד גם לא ממש הצליח להעליב אותם ואת מי שניסה הם שלחו לעזאזל, בטח לא ניסו לרכוש את הערכתו.

בתחילת השבוע פרסם אברהמי פוסט בעניינה של הסטודנטית מהאוניברסיטה העברית, שהתלוננה נגד מרצה איתו ניהלה קשר אינטימי ולטענתה התנכל אליה בהמשך.

מה שקצת נשכח הוא, שלמעשה, כל הפרשה התחילה בזה שאותה סטודנטית פרסמה רשימה באינטרנט ובו סיפרה שאותו מרצה נוהג להביע דעות פוגעניות ומזלזלות כלפי מזרחיים בכלל, וכלפיה אישית בפרט:

"שמי, אורטל, השם שפרופסור א' אמר שהוא קצת בעייתי כי הוא "לא מתנגן לו טוב על הלשון" והרי הבדיחה אומרת ש"גם אם קוראים לך ביל גייטס, אם קראת לבת שלך אורטל צמצמת את אפשרויות התעסוקה שלה לפיצוציה וחנות בגדים". עוד אמר המרצה כי "רמת האוניברסיטאות בארץ יורדת ככל שיש בהן יותר מזרחים" (הרשימה המלאה באתר 'העוקץ')

אלא שמסתבר שמתחת לפני השטח, למרות הטרוניות שהביעה כלפי אותו מרצה, היא בעצם השתוקקה להכרתו. לא צריך להיות פסיכואנליטיקאי גדול כדי לזהות את הדפוס הזה, היא עצמה מעידה עליו באופן מאוד כנה ואף, במובן מסוים, מעורר הערכה (וגם קצת רחמים):

"כשהתרגזתי ראיתי שזה מדליק אותו ולא רק מבחינה סוציולוגית-מחקרית. מצד אחד התווכחתי עם איתו המון, ומצד שני – הרגשתי מאוד מוחמאת, מההכרה שנותן לי מרצה בכיר. עבורי, כאשה מזרחית מהפריפריה, דור ראשון להשכלה גבוהה, ההכרה בדעות שלי היתה מאוד משמעותית. התחלנו לשתות קפה בקפיטריה, ואז גם התחילו ההצעות הרומנטיות והמיניות" (הראיון באתר הארץ)

כמזרחי בעצמי תמיד חשתי דווקא בוז מסוים כלפי מזרחיים שמתלוננים על זלזול וקיפוח. במהלך השנים שמתי לב שדווקא הם אלה הראשונים שמוכנים לספוג כל השפלה בעבור זרזיף של מחמאה מצד מי, שלטענתם, מזלזל בהם.

תחושתי הייתה שמדובר באנשים שבתוך ליבם בזים למזרחיות לא פחות מאלה שעושים זאת בפה מלא, ושאם הייתה להם האפשרות היו מוחקים את "הכתם" הזה מהזהות שלהם. זה לא מקרה שחלק גדול מהם שינה את שמו ואימץ דפוסי התנהגות מערביים בניסיון להסתיר ולטשטש את זהותו המזרחית, במקביל למאבקו "האידיאולוגי" בקיפוח המזרחיים.

לעומת זאת, המזרחיים הכי מצליחים שהכרתי מעולם לא הסתירו את מזרחיותם ולא שאפו להיות מישהו או משהו אחר. בהתאם לכך, אף אחד גם לא ממש הצליח להעליב אותם ואת מי שניסה הם שלחו לעזאזל, בטח לא ניסו לרכוש את הערכתו.

*

וזה מתקשר יפה לדברים שצוטטו מפיו של יהורם גאון בנושא המוזיקה המזרחית.

אין לי שום בעיה עם הדברים של יהורם גאון. להיפך, חאלס עם הפוליטקלי-קורקט- זכותו המלאה של כל אחד לסבור שמוזיקה מזרחית היא זבל כמו שזכותו של מישהו אחר לחשוב שזמרות אשכנזיות מתוסכלות שהוציאו דיסק בגלל שלא קיבלו אותן למגמת תיאטרון זה חארטה.

אלא שכל העניין הזה הוא די מגוחך מהסיבה הפשוטה:

שהמוזיקה שיהורם גאון לא אוהב היא ממש לא מוזיקה מזרחית- היא בכלל מערבית!

מה שמשמיעים כיום ברדיו- הקובי פרץ, משה פרץ דודו אהרון ודומיהם זה ליידי גא-גא עם חי"ת ועי"ן. זה עברות של מוזיקה שמגיעה מאירופה- היורו-דאנס, או היורו-טראש אם תרצו.

אני אישית גדלתי על היורו-דאנס ומאוד אוהב את המוזיקה הזה, היא עושה לי כיף, ולכן אני גם אוהב את המוזיקה שמשמיעים ברדיו תחת הקטגוריה של 'מוזיקה מזרחית'.

אבל האמת היא שבאופן ממש פרדוקסאלי דווקא בעידן הנוכחי בו הפכה, לכאורה, למיינסטרים, מצבה של המוזיקה המזרחית קשה מאי פעם. חוץ מעמיר בניון ודיקלה אין כמעט מישהו שעושה כיום מוזיקה מזרחית. איפה צלילי העוד, אהובה עוזרי, דקלון וכו'?

אז אני אוהב את משה פרץ ודודו אהרון אבל יותר מכולם אני אוהב את מרים פארס. מי זאת מרים פארס? זמרת שעושה יורו-טראש מגניב לאללה בערבית. הכוכבת הכי גדולה אצל השכנה שלנו מצפון שהלהיטים שלה חורכים את רחבות המועדונים של צור וצידון- יא סלאם!

תגובות

  • אנונימוס

    הבחורה המגניבה הזאת מלבנון, או שעושה את המוזיקה שלה באירופה?

    • איציק אלפסי

      היא מלבנון, במקור אפילו מדרום-לבנון ממש קרוב אלינו. היא כוכבת ענקית בכל רחבי העולם הערבי וחלק מסצנת פופ די חזקה שקיימת בלבנון שכוללת, בין השאר, שמות גדולים כמו חיפה ווהבה וננסי אג'ראם (שהובילה את הקמפיין של קוקה-קולה בערבית במונדיאל האחרון: http://www.youtube.com/watch?v=LDrkU0rzFu8)

  • אריאל

    זה נכון מאוד ויותר מכך - אני כבר שנים אומר שאייל גולן הוא לא יותר מיהורם גאון עם ח' וע' בעצמו.
    ולגבי מזרחיים, אולי בתור אחד שלא מתבייש בזה, אתה יכול להסביר לי איך דווקא המזרחיים, כלומר יהודים ממוצא ערבי (או ערבים ממוצא יהודי, איך שתרצה לקרוא לזה) הם דווקא אלו שהכי לא אוהבים ערבים (ממוצא מוסלמי)?

    • איציק אלפסי

      אתה לא יודע שקרובי משפחה יכולים להיות השונאים הכי גדולים? לא צריך ללכת רחוק, תראה את כל המלחמות שיש בתוך הערבים עצמם, בין השיעים לסונים וכו'.
      מעבר לכך, הרגש הלאומי מאוד חזק אצל היהודים שהגיעו מארצות האסלאם. הם הגיעו לכאן מתוך ציונות דתית-משיחית ובאופן כללי, תחושת השייכות והזהות הקולקטיבית הרבה יותר מרכזית אצל המזרחיים לעומת האינדיבידואליזם המערבי ולכן הם גם המגנים היותר קנאים שלה.

    • שומר הלילה

      אולי כי לחיות תחת המגף האיסלאמי לא היה כזה גליק גדול?* (ע"ע הפרהוד ומצבם של הנוצרים כיום ברחבי המזרח התיכון)

      * לא שאני יודע, אבל הסיפורים מהאחים של סבא לא משאירים אצלי מקום לספק.

    • דורפן

      גליק קטן מאד... אבל עדיין טוב ממחנות ההשמדה של הנוצרים.

    • שומר הלילה

      בוודאי שהמצב לפני 60 שנה בארצות האירו-נוצריות היה גרוע בסדרי גודל יותר מהמצב בארצות האיסלאם (אבל לא בארצות האמריקו-נוצריות), אבל זה פחות רלוונטי לשאלה "מדוע שונאים היום". התשובה טמונה לדעתי בהלך רוח הנוכחי - אם מחר מדינת ישראל סוגרת את הבסטה וכולם צריכים לחזור לארצות המוצא - בארצות הנוצריות ליהודים מובטח שוויון בחוק ודה-פקטו, באיסלאמיות עדיין מתייחסים ליהודים ומיעוטים אחרים כאל סוג ב'.

      דוגמא מהחודשים האחרונים: לפני כחודשיים ראיתי ראיון עם הפטריאך הקופטי במצריים (על רקע מהומות הקופטים). המראיין שאל אותו: "האם אתה מסוגל לדמיין נשיא קופטי למצריים?" הפטריאך, כולו מבואס, עונה לו: "קופטי לא יכול להרשם בלשכת עורכי הדין ואתה מדבר איתי על נשיאות?"

    • שומר הלילה

      תיקון טעות: לא 60 שנה, אלא יותר כמו 80-70.

  • תומר חרוב

    הנושא הזה של קיפוח מזרחי הוא בעייתי. גם אני בעבר החזקתי בדעה דומה לשלך שמבטלת טענות על קיפוח אבל על אף שאני מסכים שהיום הקיפוח העדתי הוא לא חד גוני כפי שהיה בעבר אני חושב שיש לו עדיין סימפטומים שמשפיעים על קיפוח אחר, לאו דווקא כנגד מזרחיים. אם אומרים שפראיירים לא מתים אלא רק מתחלפים אז אולי זה נכון גם לגבי מקופחים, לכן גם מאבקים כנגד קיפוח לפעמים עושים עוול משום שהם מתייחסים בעיקר למקופחים ולא נוגעים במניעים עצמם.

    לגבי המוזיקה המזרחית- יכול להיות שהאבחנה שלך בהחלט נכונה אבל היא נוגעת ללחנים ולמקצבים, אני חושב שיורם גאון יוצא יותר כנגד הטקסטים הרדודים והחד גוניות שמאפיינת את סוג המוזיקה הזה. לי כמזרחי יש בעיה מסוימת עם כך שבשם המזרחיות מקטלגים את התרבות המוזיקלית שלי על ידי הזבל הזה שאייל גולן וקובי פרץ מוכרים. בנוסף למי שציינת (בניון, דיקלה) אני חושב שגם הדג נחש עושים מוזיקה מזרחית ואפשר לשמוע באלבום האחרון שלהם את ההשפעות מהשירים לאו דווקא הערביים מסורתיים שדקלה ובניון מושפעים מהם אלא השפעה ישירה וטהורה של מוזיקה מזרחית מודרנית בישראל (זוהר ארגוב ואביהו מדינה).
    ראוי גם להגיד שמצב תעשיית המוזיקה בארץ הוא לא משהו בלי שום קשר למוזיקה המזרחית, אולי יותר מכל תחום אחר בארץ, בתחום המוזיקה המיינסטרים הרדוד שולט ללא עוררין וללא אלטרנטיבות ראויות (אלא אם כן מחפשים טוב). ואלטר בנימין אמר שברגע שיש פער גדול מידי בין הביקורת לבין הקהל אפשר להניח שמצב האומנות הוא לא רלוונטי ונראה לי שזה מאוד מתאים לתאר את מצב המוזיקה הישראלית כיום.

    • איציק אלפסי

      תומר,
      אתה צודק בעניין הטקסטים, אבל שוב, גם כאן- הטקסטים של המוזיקה המזרחית הם כמו הטקסטים של היורודאנס ("I love you, You love me") רק בעברית. כשעושים אמנות משיקולים מסחריים בלבד, וזה מתקשר לציטוט היפה שהבאת בסיום, זה בדרך-כלל התוצאה שמקבלים וזו ממש לא המצאה של הקובי פרץ למינהם.
      אהבתי מאוד את התובנה לגבי הדג-נחש- באלבום האחרון לא רק שהם מארחים את יהודה קיסר האגדי, הם גם שרים בערבית (http://www.youtube.com/watch?v=vSW04S2YbCY החל מ- 4:50).

    • ד"ר א

      תומר -
      מצד שני, לדג נחש יש גם היפ-הופ, soul, ועוד כל מיני סגנונות.
      בעיקר ניכר בהם שהם שומעים כל מוסיקא טובה שהם מצליחים למצוא, ומישׂמים מה שמוצא חן בעיניהם.

    • איתן בקרמן

      לייק! (ואיציק, הפוסט ממש מעולה, מאיר עיניים)

  • ד"ר א

    ד"ר אלפסי -
    חזק ואמץ!

    בעניין הטעם המוסיקלי וכל זה - הדבר המרכזי שאני לא מצליח להבין הוא מדוע כמעט כל האמנים/ות במה שנקרא בארץ "זמר מזרחי" שרים/ות דרך האף.
    הרי הח' והע' באות מהגרון. אז למה לשיר מהאף? האם יש כאן איזה עניין פיזיולוגי שההגייה האשכנזית שלי מונעת ממני להבין? או שמא זו סתם אופנה מרגיזה (אותי)?

    ועוד שתי הערות כלליות:

    א) בעניין אורטל בן-דיין, המזרחיוּת והנכונות לביטול עצמי:
    יש משהו בטענה שלך על הקשר בין רגשי נחיתות, טענות על קיפוח, ונכונות לביטול עצמי בתמורה לקצת תשׂומת לב או "הכרה". כבר שני עשׂורים שאני מנסה לפצח את השאלה הזו, לא לגמרי בהצלחה.
    אבל חשוב לדעתי לזכור שחוץ מענייני עדתיוּת, יש כאן גם סיפור של גבר ואישה בעמדות כח שונות מאד. זכורים לי סיפורים דומים מימי כסטודנט בארץ ובחו"ל, ואני משקיע מאמץ מודע שלא להקלע לפינות האלה היום, כשאני בצד השני של השולחן.
    מאידך, אני מלא הערכה כלפי בן-דיין על החשׂיפה שבחרה בה, ועל העמדה המתריסה שנקטה. היא היתה הראשונה להודות שהסיפור מורכב, וחזרה וטענה שההאשמה שהיא מטיחה אינה בהטרדה מינית או אונס חו"ח, אלא בחזירות כללית.

    ב) בעניין ההגיה הגרונית:
    אני דוקא מקנא בכל מי שגדל/ה בח' ובע', וביחוד בעדה התימנית. בנותי לומדות כרגע בבי"ס יסודי, וגורסות חצץ עם האיות העברי. אני משתדל להקריא להן בהגיה מדוייקת (ככל שחכי האשכנזי מאפשר), ועדיין זה נשמע מאולץ.
    אחת הסיבות (יש כמה וכמה) שאני תומך בחום בלימודי ערבית כבר בגיל הרך, הוא כדי להחזיר את ההגיה הנכונה לעברית. ברור לי התהליך הסוציולוגי שהביא לויתור על הגרוֹניוּת, אבל הגיע הזמן להפוך אותו.

    וקטנה לסיום: מרים פארס לא הטעם המוסיקלי שלי, אבל היא לוקחת בהליכה את נסראללה בכל יום של השבוע.

    • איציק אלפסי

      האמת שלא שמתי לב לעניין השירה מהאף- הארת את עיני. אני לא מסוגל לחשוב על סיבה טובה לכך.

      בעניין אורטל בן-דיין- ראשית, כמו שציינת, גם אני מעריך את הכנות שלה והיכולת להציג את התמונה במורכבותה.
      מעבר לכך, הנושא הזה של התבטלות בתמורה להכרה (וכשהיא לא מושגת- טענות על קיפוח), מקורו בתחושת הערך-העצמי. מי שאוחז בערך עצמי גבוה ויציב לא זקוק לאישור של אחרים ובהתאם לכך- לא שואף לקבל אחד כזה ומסוגל לקבל הן עלבונות והן מחמאות בפרספקטיבה נכונה.
      לעומת זאת, מי שאוחז בתחושת הערך העצמי (בעניין מסוים או באופן כללי) נמוכה ו/או לא יציבה צריך כל הזמן אישור לזה שהוא בסדר מאחרים (מכיוון שאין לו תחושה פנימית משלו שהוא אכן בסדר להישען עליה) מה שמוביל למערכות יחסים מאוד מורכבת הנעות בין קיצונויות (בהתאם לפידבק שהוא מקבל מהם).
      הנושא של האידאולוגיה (שמתבטא בטענות קיפוח) נכנס כאן כסוג של מנגנון רציונליזציה- להצדיק באופן מקובל ואף מוערך חברתית את העוינות כלפי האובייקט/ים האחר/ים שמגיעה, במקור, ממקום רגשי מאוד אישי.

      לגבי הקטנה- אין ספק בכלל, הלוואי שזה מה שהיו שולחים לנו מדרום-לבנון ולא דברים אחרים..

  • ברק

    איציק אלפסי, המצב קצת יותר מורכב ומסובך.

    ההורים שלי באופן אישי, חנכו אותי לעשיה. לא היתה מעולם שאלה של קיפוח אצלנו בבית, וזאת משום שבאופן אישי מעולם לא נתקלנו בכזאת, ןאןךח משום תחומי העיסוק שבחרנו לנו.

    לתחומי העיסוק מסויימים אחרים ומצומצמים, עדיין ישנה נישה ברורה של אנשי חונטה אשכנזית (לרוב גם שמאלנית), וגם אם יש מזרחי אחד לרפואה, הרי שזה רק כדי שהבלון לא יתפוצץ. הדבר נכון בעיקר בליבה הקשורה לנותני הדעת בישראל, והמשפיעים בישראל, שנבחרים לא על רקע דמוקרטי, כך למשל: בתי המשפט, הכלכלה, ובעיקר בתקשורת. נכון, יש "כתב שטח" ספרדי, אבל כמה מגישי מהדורה הם בני עדות המזרח וכמה אשכנזים? 100% אשכנזים ו-0% ספרדים.

    חברים שלי שסיימו כמהנדסים והנדסאים בתחום המחשבים, והיו בעלי שמות מזרחים מובהקים חפשו עבודה במשך חודשים רבים לאחר קבלת התואר, ורק כאשר שינו את שם המשפחה מאברג'יל לרביב, הם קיבלו עבודה באופן מיידי. יש לציין, לא מדובר במקרה בודד, זאת היתה מתודה שיטתית אצל רבים.

    רבי יהודה הלוי, מצביע בספר הכוזרי על ההבדלים השכליים בין היהודים לבין שאר העמים, ובכן לא רק שאין הבדל בין היהודים בינם לבין עצמם, אין גם שום הבדל בין יהודי לגוי, פילוסופים גדולים ומדענים רבים היו בני העולם הערבי, היווני ועוד, אפילו בצד השני של הגלובוס רואים את העבר של האצטקים, המאיה והאינקה ונעמדים פעורי פה.

    למעשה, דווקא אירופה המערבית היתה הנחשלת ביותר בעולם, ובעוד בארצות ערב, אגן הים התיכון ודרום אמריקה עמדו תרבויות מפוארות כבר לפני אלפי שנים, באירופה לא היו יותר משבטים ברברים. כמובן שזה לא אומר כלום על נחשלות האירופאים או על עליונות האחרים, פשוט כשמערב אירופאי מדבר על תרבות מזרחית, שהושפעה מארץ מוצאו של המזרחי, שיתן קצת כבוד להסטוריה העצומה של הידע והתרבות של אותם אנשים.

    הרב שלי מגדיר זאת יפה: "ההבדל בין יהודי רומני, פולני, כורדי ומרוקאי זה ההבדל בין הגויי שהם גרו אצלו", דהיינו כולם שווים רק התרבות שינתה מס' מנהגים ונתונים, פה לחיוב ושם לשלילה, והרי לא כולם מושלמים ולא כולם רעים, כולם אותו הדבר...משהגענו לא"י וכולם יכולים ללמוד, להשכיל ולקבל את אותם תנאים בטל ההבדל בין התרבויות השונות וכולנו שווים.

    בקשר למוזיקה המזרחית: יפה אמרת, אבל אני כן חושב שאדון גאון צריך להיזהר בלשונו, אם היה קם ואומר שלצערנו המוזיקה, על הז'אנרים השונים שלה, היא בהתדרדרות מתמדת מבחינת תכניה הייתי מקבל, אבל כאשר הוא צמצם את זה ל"מוזיקה מזרחית", יש פה בעיה.

    כמעט אף שיר עכשווי, ולא משנה סגננו, לא מכיל מילים כמו: "ענני נוצה ממעל והשלף לרגליי ודנדון פעמון הפלא השומר תמיד עליי". אף אחד לא מספר לנו על פריחה, כבשים, לבלוב ושביל שכבשו רגליו...הדור של היום אלקטרוני ומכני, וככזה איבד מהרומנטיקה, וכך נכנס לחומריות מכנית שנטלה את הנשמה כמעט מהמוזיקה. נכון, יש את דקלון, אביהו מדינה, שלמה בר, חיים משה ועוד מס' מצומצם של שירים וזמרים יוצאי דופן, אולם האחוזים זהים לזמרים האיכותיים בצד האשכנזי.

    • בני תבורי

      איציק,
      אחלה פוסט ואני במו רגלי אבעט בישבנו של מי שיהין להלין על כך שאינו עוסק בספורט.
      לגבי יהורם גאון, ראיתי אתמול את התמליל המלא של דבריו ונדמה לי שנוצרה כאן מהומה מיותרת. הוא לא פסל את המוסיקה הים תיכונית בכללה, הוא טען שחלק ממנה הוא זבל. גם אני חושב כך בדיוק כמו שאני חושב על חלק ממוסיקת הרוק לסוגיה השונים. הנסיון ליחס לו כוונה אחרת או לומר שהוא מחפש את שרידי הקריירה שלו הן טענות לגופו של אדם ולא לגופו של עניין. עומר בן רובי איש גל"צ, הציע פרשנות מעניינת לדבריו של גאון והשווה אותו לאביו (של בן רובי), שכמו גאון גם הוא ס"ט שחש פגיעה במונופול שלו על הספרדיות. כל עניין השירה המאנפפת, הדיקציה המגוחכת וההבלטה המיותרת של עין וחית, עומדות בסתירה מוחלטת להגייה של היהודים דוברי הלדינו, שהיא היא, לשיטתם של בן רובי האב ויהורם גאון, העברית הספרדית הנכונה. כאשכנזי דור שני בארץ, לא אוכל לצערי לנקוט עמדה, רק אוכל להצהיר כי גם הדיקציה של ריטה ויותר ממנה של יזהר אשדות, מוציאות אותי מדעתי. טית היא טית ותו הוא תו, ולא צצ.

      ברק,
      התגובות שלך, כולל אלה שאיני מסכים עימן, נפלאות, רהוטות ומאירות עיניים. עמדתו של הרב שלך גם היא נכונה להבנתי, יהודים הרי עסקו בהישרדות ובתוך גם גם אימצו חלק מהלכות התרבות של העמים בקרבם ישבו.

    • צור שפי

      נורא מעניין. בנושא המזרח המפותח מול המערב הנחשל

    • צור שפי

      ברק, יופי של טקסט. כשכתבת על העידן בו המזרח היה מפותח והמערב נחשל לא יכולתי שלא להיזכר ב"מסע אל תום האלף" של א.ב יהושע שמתאר, כשמו, מסע בספינה על סף תום האלף הראשון לספירה של קבוצת יהודים מיהדות מרוקו העשירה, החזקה והבטוחה בעצמה אל קהילת ורמייזא העניה והנחשלת שבלב אירופה (וורמס, גרמניה כיום) שלימים יוולד בה רש"י. ספר יוצא מהכלל.

    • צור שפי

      התגובה הראשונה כאן התפלקה לי

    • ברק

      תודה רבה, בני וצור, שבוע טוב!!!

  • YB

    באמת פוסט מצוין ומאיר עיניים.

  • באבא ימים

    אני מוכרח להודות שכל מה שיהורם גאון חש לגבי המוזיקה המזרחית, אני חש לגבי השירים של יהורם גאון. חוץ מהקטע של שגיאות בעברית. עם זאת, עברית טובה אינה מדד בעיני למוזיקה. לו זה היה הפרמטר היה אפשר לשים איקס על הבלוז או על מוזיקה שחורה באופן כללי מפורגי ובס ועד לדר' דרה. בארה"ב מלמדים ש - ain't ain't a word

    לגב האינפוף, אני חושב שזה בגלל שקל יותר להפיק מאוואל ולשלוט ברבעי טונים דרך החלק העליון של הפה מאשר דרך הגרון (תנסו).

    • ד"ר א

      באבא -
      נאה דרשת! ניסיתי ואכן קל יותר להוציא רבעי-טון תוך כדי אינפוף.
      הבעיא היא שבזמר ה"מזרחי" העברי אין הרבה רבעי-טונים, אבל אינפוף יש כל הזמן.

  • matipool

    הטעות של גאון היא שהוא החסיר את המילה "תת" . במקום ז'אנר , היה צריך להגיד תת ז'אנר מוביל במוזיקה המזרחית או משהו כזה .
    נעזוב את הפוליטיקלי קורקט בצד - הוא צודק 100% . זבל של מילים וזבל של מוזיקה . לא מסוגל לשמוע שנייה מהזבל הזה .
    עאלק , יוסי גיספן - תמלילן השנה . כמה גדולים התהפכו בקבר שלהם שהם שמעו על זה ..

  • ארז (דא יונג)

    לי דווקא נראה שמי שמנסים לקדם את הקריירה שלהם באמצעות הראיון זה לא יהורם גאון אלא דווקא אותם אנשים שאליהם הוא מתייחס שמנסים עדיין להמשיך ולהוציא מיץ מהלימון הסחוט של האפליה ורגשות הקיפוח.
    אם הוא היה יוצא נגד החדגוניות של מירי מסיקה/קרן פלס וכוב' לא חושב שהייתה נוצרת כזו מהומה.
    לפעמים טיעוני אפליה ופוליטקלי קורקטיות הופכים ללא יותר מקרדום לחפור בו.

  • גיא זהר

    מסכים עם ברק לגבי הסטיגמות לגבי שמות מזרחיים מובהקים לצערי כמו גם שקשה לקבל לצורך העניין גניקולוג ערבי.דרך אגב לדעתי בין אלו שיש להם סטיגמות רב חלקם של המזרחיים עצמם. באשר לטענה של גאון, אלברשטיין ושות' לגבי המוזיקה הים תיכונית העכשווית - לא מעניין מה הם חושבים חוץ מעיתונאים משועממים שמחפשים סנציות וכל הנעלבים המקצועיים - ניצחתם כל הדרך לבנק. מה איכפת לכם. עוד 2-3 דורות בכל מקרה ההבחנה בין מזרחיים לאשכנזים תעלם בגלל "נישואי התערובת". אותי יותר מטריד עניין הגזענות כלפי יוצאי אתיופיה.

    • ברק

      "נישואי תערובת"? מראש לא היינו שונים ורק הגלות יצרה את ההבדלים, אנחנו אותו העפ ידידי.

  • אביאל

    פוסט מעניין בהחלט.

    ברק - תתפלא, יעקב איילון (לשעבר פיאדה) הוא מזרחי, בכל מקרה, ההבדלים בין היבשות השונות וההתפתחות הטכנולוגיית והקדמה הם עניין הרבה יותר מסובך ממה שכתבת, יש ספר מצוין שמסביר הרבה מההבדלים של אירואסיה לאמריקה ואפריקה, הוא נקרא 'רובים, חיידקים ופלדה' של ג'ארד דיימונד.

    אני מניח שעדיין יש הטיות מסוימות ביחסי מזרחיים-אשכנזיים, בתור מזרחי, לא הרגשתי את זה, לא שלמדתי בגאולים, בגימנסיה ועכשיו באוניברסיטה העברית שהם מוסדות שניתן היה לשייך אותם לאשכנזים בעבר, גם היום באוניברסיטה, לעיתים עולה הדיון הזה בשיעורים שונים (במיוחד תחת הקורסים שאני לוקח במדע המדינה) והעניין זוכה למלוא הרגישות והפתיחות. 

    • ברק

      אביאל-לגבי יעקב אילון, ובכן זה בדיוק מה שרשמתי על ""הבלון", שנותנים תמיד מזרחי אחד לרפואה, וזאת כדי שלא יתפוצץ. מעניין למה שמו היום אילון, ובעבר שמו היה שונה...

    • ברק

      לגבי הספר: זה לא משנה מה הן הסיבות האובייקטיביות שהביאו לשינויים בעולם, אם זאת הפלדה, הבקר, החיידקים או אבק השריפה, זה הרי ברור שכל איזור שזכה במשאבים כאלה או אחרים, זכה לעדיפות אבולוציונית בהתפשטות השליטה שלו, ובהתפתחות הטכנולוגית שלו, אבל גם אם כותב הספר צודק, הרי שזה לא העניין.

      העניין הוא, שאם יתנו לכולם את אותם המשאבים הם יהיו זהים בחכמתם ובמנת המשכל שלהם: גם עולה חדש מרוסיה האינטלקטואלית, וגם עולה מכפר נידח באתיופיה, אם יקבלו את אותם תנאים מרגע לידתם יהיו שווים מבחינה סטטיסטית.

      העולם הערבי והמזרח תיכוני הקים אימפריות כמו יוון, מצרים, רומא וכו' זה לא משנה מי שלט יותר, ומי התפתח יותר, זה גם נתון לויכוח ואפילו בין אנשי אקדמיה, מה שמשנה זאת העובדה שהם היו בעלי ידע עצום, ולזה אף אחד לא מתכחש, וגם צריך לכבד.

  • אביאל

    בקשר ליורם גאון וגם לאחרים שיוצאים נגד הזמר המזרחי העכשווי (שאני אישית נהנה לשמוע אותו רק בחתונות אחרי הרבה אלכוהול), אני מניח שכאשר הדבר מגיע לכיס ולדומיננטי בשוק המוזיקה אז מתחילה הבעיה, כרגיל, הכל סביב כסף וכבוד.

  • תומר חרוב

    איציק, ראיתי ראיון עם אביהו מדינה לפני שבוע והוא אמר דברים לא כלכך שונים מיורם גאון רק שהוא כן שמר על פוליטיקלי קורקט. בעיקרון הוא אמר שמוזיקה שנולדה מתחושת קיפוח ובאה לבטא את רגשות המחאה יורה לעצמה ברגל כשהיא נוטשת את כל זה לטובת רינגטונים קלילים ודביקים. תור הזהב של אליקו ושותפיו שגוזרים את הקופונים על ההפלגות למינהם ייגמר מתישהו ואנשים כמו מדינה שהמוזיקה הזו זורמת בדמם ימצאו עצמם מול שוקת שבורה. לקלקל ולדרדר זה מאוד קל, אבל כשלקהל ימאס(וימאס לו מתישהו) יהיה הרבה יותר קשה לבנות מחדש.

  • צור שפי

    איציק, תודה על עוד פוסט מאיר עיניים וגם רוב התגובות מעניינות. כמה הערות אקלקטיות:

    1. הציטוטים שהבאת מאורטל בן-דיין, דגש על הצורך שלה בהכרה מצד המרצה הבכיר הם מכמירי לב, מעוררי השתאות על האומץ והכנות שלה, ומכעיסים בעת ובעונה אחת (שימי פס על הנבלה!!). אלה כמובן תחושות אישיות.
    2. נורא אהבתי את עמיר בניון המוקדם, דיסק ראשון ושני. ראיתי אותו באחת ההופעות הראשונות שלו בחאן ב-2000 והוא היה אדיר. השילוב של עוצמה, רגש ופגיעות היה פשוט חד פעמי. חזרתי להופעה שלו ברמת גן ב-2006 וזה היה נורא. את הרגש והאומנות הטהורה החליפה חפלה מהסוג הסטנדרטי ביותר. הרגשתי כאילו עבדו עלי.
    3 מלבד בניון ודיקלה מציע לך לחפש דיסק (לא יודע אם קיים) ו/או הופעה (ראיתי) של ויקטוריה חנה, אמנית קול (ככה היא מגדירה את עצמה) ירושלמית שעושה דברים מדהימים עם טקסטים יהודים.
    4 יש קיפוח עדתי בארץ. קל לשפוט את זה על פי מבחן התוצאה - רוב האסירים מזרחיים, רוב המיליונרים אשכנזים, כמה שהתואר האקדמי יותר גבוה ככה אוחזים בו פחות מזרחיים ועוד ועוד.
    5 נורא חבל על ש"ס: מפלגה שהוקמה מכל הסיבות הנכונות בוגדת בייעוד שלה ובמקום לעשות את המלחמות הנכונות היא מנציחה את המצב הקיים והפכה לשפוטה של הממסד החרדי האשכנזי.

  • דורפן

    ברק - אפשר להתלונן כמה שרוצים על גזענות באקדמיה, אפילו על אנטי- מזרחיות בחלקים מהשמאל (למרות שבעיני לרצות מדינה פלשתינאית כי אני לא רוצה לראות ערבים ולא רוצה לראות מתנחלים זה לא שמאל.. אבל ניחה). אבל זה לא מתקרב לגזענות החרדית והדתית והאפרטהייד האנטי-מזרחי בבתי הספר שלהם. כך שלקשור את זה לעניין פוליטי פשוט מנותק.

    הפרופסור הזה הוא חתיכת חלאה

    • ברק

      דורפן, לא כל הדתיים הם באמת כאלה, ורק משום הלבוש אין לשפוט, הבט במעשים.

      תגובה אמורה להיות עניינית, וכנגד דבריי, ולא כזאת המונעת משנאת דתיים. אני מעולם לא נתכלתי בקרב חבריי, רבניי ומשפחתי בבעיות שכאלה, והם דתיים.

      מוזר שהבעיות שציינת, באות דווקא מקרב אותם בני קהילות אשכנז(החרדיות דווקא, ואני לא כזה ואפילו נגד בהרבה מובנים), ששומרות בקנאות על האשכנזיות שלהן, כמו אותן קבוצות מרצים באונבירסיטאות, שגם הן אשכנזיות ברובן. שם אני פרענק, לא יהודי.

      אם אתה מדבר אליי באופן אישי, ובכן רשמתי לך מה דעתי, מה דעת רבי יהודה הלוי, ומה דעתו של מורי ורבי, כולם באותה דעה-כל בני האדם שווים בשכלם, כולל גויים.

  • דורפן

    צור שפי -פערים לא מצביעים בהכרח על קיפוח. אם יש יותר מליונרים יהודים בארצות הברית זה אומר שיש קיפוח אנטי נוצרי. זה אומר שהיהודים מצליחים יותר מאיזשהן סיבות. האוכלוסיה האשכנזית הגיעה לארץ בעידן בו האוכלוסיה היהודית במערב הייתה מהמצליחות בהיסטוריה של האנושות - מדעית, תרבותית וכלכלית. כפי שציינו פה - אם המדינה הייתה קמה בשנת 800 או בשנת 1200 ייתכן שהפער הבסיסי היה לטובת המזרחים.

    אינני טוען שאין קיפוח עדתי - אבל הוא אחד הקיפוחים הקטנים יותר. לא בטוח שגדול מקיפוח נגד רוסים. בוודאי קטן מקיפוח נגד ערבים ואתיופי.

    • צור שפי

      רונן - קבוצות מיעוט בהרבה מקומות מצליחות יותר מכל הסיבות הידועות ככה שלדעתי הדוגמה על היהודים בארה"ב לא תופסת.

      באשר לעליות מרוסיה ומאתיופיה, מישהו פעם אמר שאנחנו אוהבים עליה אבל פחות את העולים. לגבי הרוסים אני פחות מודאג, אולי אני חושב סטריאוטיפית אבל נראה לי שהם לא מקופחים היום ואם כן, הם לא יישארו מקופחים לאורך זמן, הם ייקחו מה שמגיע להם. לאתיופים זה ייקח יותר זמן אבל זו אוכלוסיה יחסית קטנה ככה שפונציאל חומר הנפץ החברתי הגלום בה מוגבל (זו כמובן לא עילה להנציח את הקיפוח).

      הערבים, כמו שכתבת, והיהודים-המזרחים הן שתי האוכלוסיות הגדולות שסובלות מקיפוח שאורכו כאורך שנות המדינה. במקרה של הערבים ניתן להבין אם לא להצדיק את העניין בגלל הקונפליקט הלאומי. במקרה של היהודים-המזרחים זה פשוט תוצר של ההגמוניה של בוני המדינה האשכנזים ששימרו בידיהם את המשאבים במרבית תחומי החיים באלף דרכים שונות ומשונות, לא תמיד אפילו במודע ובזדון אלא הרבה פעמים בשיטת החבר מביא חבר (אבל זדון היה גם היה).

      אגב - בוני המדינה דור ראשון לא באו ברובם מיהדות המערב האשכנזית המצליחה והמשגשגת אלא מהשטייטלים של מזרח אירופה שלא היו גליק גדול.

      לדעתי על ציר זמן יש שיפור במצבן של שתי האוכלוסיות המקופחות הגדולות, הן היהודית-המזרחית והן הערבית אבל זה שיפור איטי מאוד, ממש זוחל, ולא מספק.

    • דורפן

      צור - אתה בוודאי מתבדח. ממסד דתי שלם - שאחראי על נישואין, גירושין והענקת התואר יהודי - רודף את הרוסים. אתה מציין שתי קבוצות מקופחות - לא יודע אם אתה משתייך אליהן או לא - אבל צריך לראות גם קיפוח של אחרים.

    • ד"ר א

      רונן -
      טוב לקרוא את הדעה הזו שלא בהגהה של עצמי.
      אם מדינת ישׂראל היתה קמה בטווח השנים 800-1200 אין ספק שהתרבות הערבית היתה השלטת בה. באירופא בשנת 800 רק התחילו להזכר איך לקרוא ולכתוב.

  • עצמות עצלות

    לטעמי, עצם ההתעסקות בנושא היא לא במקום. אין צורך להפוך כל אבן כדי לחפש אפליה בין מזרחיים לאשכנזים. מעולם לא טענתי שיש אפליה, בעיקר מכיוון שאני חושב שבן אדם ראוי יקבל את ההזדמנות לה הוא ראוי. ואם הוא לא קיבל את אותה ההזדמנות, להאשים את שורשי הוריו נשמע די פטתי.
    אני מזרחי. מעולם לא חשתי אפליה כנגדי, אולי בגלל שבחרתי להתעלם ולהמשיך בשלי ולא למצוא אשמה במזרחיותי.

  • הופ

    פוסט יפה בנושא
    http://gelbfish.com/2011/03/10/peretz/
    (הבלוג מומלץ באופן כללי)

  • אסף THE KOP

    ארז (דא יונג),

    אתה צודק ב-100%.

    לי לא ברור מה יותר זוועתי, החדגוניות-הסכרינית של כנופיית רמון או הניג'וס הפרחי של המזרחי-טראש.

    אלפסי -

    אני לא מת על יורו-טראש, אבל השיר הזה ובמיוחד הסרטון שלו מאוד ריגשו אותי בשנות העשרה שלי...(-:

    http://www.youtube.com/watch?v=eiuHdUkuRi0&feature=related

    • בני תבורי

      אכן, תמונות קשות...

  • שומר הלילה

    הנה שיר מזרחי של קובי פרץ:

    http://www.youtube.com/watch?v=8O-nBLGhgAI

    ושאני אומר מזרחי, אני מתכוון למזרח ארה"ב:

    http://www.youtube.com/watch?v=16FdJrrAWSo

    בצד החיובי של העניין, לפחות קובי שלנו לא משתין על בנות 14 תוך צילום העייסק...

  • דוד מירושלים (עכשיו בתוניסיה)

    ד"ר אלפסי, חזק וברוך, דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב.
    ככל שתפוצת המוסיקה ה"מזרחית" הזו גדלה, ככה יוצרים אמיתיים של מוזיקה מזרחית נדחקים אל השוליים.

    נמאס מהגזענות בחברה החרדית, שם היא עוד קיימת ממש, התארחתי בשבת אצל הקהילה היהודית של ג'רבא בתוניסיה, האנשים כאן כולם יודעים תורה ברמה שאין בארץ, הפשוטים ביותר כאן יודעים חצי תנ"ך בעל פה. אבל אם הם היו בארץ, לא היו מכניסים אותם בכלל לבתי ספר.
    גועל נפש.

    • איציק אלפסי

      אחינו, כולי קנאה! מתי אתה חוזר? מחכה לשמוע חוויות!

  • גלצניק

    מוסף סופ"ש: השבוע של עומר בן-רובי
    עומר בן-רובי
    עדכון אחרון: 19:38 , 08/01/2011

    ב-1987 הלך לעולמו "המלך", זוהר ארגוב. בחייו כמעט שלא זכה להיות מושמע ברדיו, שכן השדרנים של אותה תקופה העדיפו במוזיקה "מערבית" יותר. היום, הפופ המזרחי הפך למיינסטרים של המוזיקה הישראלית. אבל עומר בן-רובי, סגן מנהלת גלגלצ, תוהה האם המסחריות תהפוך את תיקון העוול ההיסטורי למיותר?

    רעננה, 1989. זוהר ארגוב כבר שנתיים אינו בין החיים, אבל הקסטות שלו חיות יותר מתמיד. הן עוברות מיד ליד - קסטות שחורות, צהובות, ואפילו לבנות, לקראת תחילת שנות ה-90. "להיות אדם" הוא שר רגע לפני שמת. "באתי לעולם לא שאלו את פי, מה אבקש ומה חפץ ליבי?" שאל, זעק. טקסטים עמוקים לצד מלודיות קורעות לב. זמר ענק, "המלך". השירים היו נצחיים, אז אפילו לא ידענו עד כמה הם נצחיים. אבל ברדיו כמעט לא שמענו אותם. לא הבנו למה.

    מלחמת המפרץ, 1991. אבא שלי מביא לי קסטה של זהבה בן, למרות שאז עדיין קראו לה רק זהבה. "תשמע איך היא שרה מדויק ועוצמתי, כמו זמרת טורקייה אמיתית", אמר לי אבא. "אלוהים תן לי רק טיפת מזל, תן אהבה בלבבי", שרה, "אני זוכרת ימים יפים, אני זוכרת חוף זהב". השירים היו כבדים, עצובים ומרים. ברדיו שידרו, אבל במידה. ההתלהבות הגדולה נרשמה ברחוב, לא מעל גלי האתר.

    כפר סבא, 1994. מכל רכב בוקע קולו של שריף, הילד הדרוזי. "בסבוסה, די!" נשמע מכל חלון. השיר היה ערבי מדי בשביל הרדיו של אז, שהתקשה להתמודד איתו. למרות סולו הדרבוקה המהפנט, ולמרות ההפקה המוזיקלית המרשימה של אגדת הגיטרה, יהודה קיסר.

    אפשר להבין את הדור ההוא שעבד ברדיו. אנשים טובים, מוכשרים, אוהבי מוזיקה שגדלו על שירי ארץ ישראל, על פופ אנגלי ורוק אמריקאי, על שנסונים צרפתיים ועל מלודיות רוסיות. האוזן המערבית שלהם לא הייתה רגילה לסולמות המוזיקליים המזרחיים, למבטא, לעולם המושגים, להבעת הרגש המוחצנת. הרי השדרן הוא תבנית נוף מולדתו.

    תל אביב, יפו, ירושלים. סוף שנות ה-90. דור חדש של אנשי תקשורת משתלב במדיה. עיתונאים, שדרנים, עורכים, ילידי שנות ה-60 וה-70. חלקם כבר גדלו בבתים מזרחיים, ספרדיים או ים תיכוניים. חלקם ספגו את צלילי המזרח מבטן ומלידה.

    עבור חלקם הלהקות המשמעותיות של שנות ה-70 במוזיקה הישראלית היו להקת העוד (דנוך וקיסר) וצלילי הכרם (דקלון ובן מוש), לאו דווקא להקת תמוז (שלום חנוך ואריאל זילבר). הרי השדרן הוא תבנית נוף מולדתו, משפחתו. שכונתו. הפופ המזרחי מתחיל לבלוט ברדיו.

    סוף העשור הראשון של שנות ה-2000. הפופ ברדיו ובטלוויזיה בישראל הפך למזרחי כמעט לגמרי. הרוק גם הוא נאמן לשילוב בין מזרח ומערב, לפי מיטב מסורת בני משפחת בנאי לדורותיהם. הסלסול נוכח יותר מתמיד במוזיקה הישראלית, כאילו תמיד היה כך. התקשורת יישרה קו עם הקהל הרחב.

    תחילת העשור השני של שנות ה-2000. הלגיטימציה התקשורתית לפופ המזרחי היא כעת כמעט מוחלטת. מוזיקה מזרחית או ים תיכונית הפכה סוף סוף לשם נרדף לפופ ישראלי. כמו אצל השכנים, כמו בטורקיה וביוון, כמו בלבנון, כמו בקפריסין.

    התחרות בין כוכבי הפופ העכשווי גדולה. מצד אחד הרצון להוכיח מי יותר חזק, מי יותר מצליח, מי יותר עשיר, למי יש יותר קהל. איך מודדים את זה? ברינגטונים, בצפיות ביוטיוב, בכמות הלהיטים לרגע שנולדים בכל רגע, בנוקיות, בקיסריות, במופעים במשטי התענוגות.

    ועכשיו השאלה היא מה יישאר מכול זה? לאיזה כיוון תיקח תעשיית הפופ הישראלית את המוזיקה שלה? מאבק גדול מתנהל בתוך המוזיקה הפופולארית המזרחית, כמו גם בז'אנרים אחרים, בין האיכות לבין המסחריות. לעתים הקווים האלה מקבילים, לא תמיד הם נפגשים.

    אמת, ללב מתגנב חשש. לא נסתיר זאת. חשש שהמסחריות תהפוך לחזות הכול. שנבזבז את התיקון הגדול שנעשה בתקשורת, ונפספס את ההזדמנות להוכיח שהפופ המזרחי הוא לא רק מכונת להיטים וכסף, להוכיח שיש מאחוריו אמת אמנותית, שהשירים יכולים להיות מורכבים ומאתגרים לא פחות מהשירים במוזיקה המערבית. והם יכולים. עובדה.

    רעננה, 1987. מתוך הקסטה הצהובה של זוהר ארגוב בוקע קולו של המלך. "באתי לעולם וכבר הכול קיים, וכמו כולם אני רק בנאדם, עייף ומאוכזב, ורק חולם להיות אדם". שבועיים אחר כך זוהר מת. נרקומן, עייף ומאוכזב. ורק חלם להיות אדם.

    • גלצניק

      את הטור כתב כבר בתחילת השנה עומר בן רובי באתר גלי צה"ל באינטרנט. הדברים גם שודרו ברדיו בתכנית יומן השנה בגלצ בהגשת רינו צרור והילה קורח. נראה לי רלבנטי לדיון אז צירפתי (תגובה 23)

    • איציק אלפסי

      מרתק, תודה ששיתפת אותנו.

  • פרחה במרצדס (הסאבטקסט של שבוע הנבחרת) | בטענת נבדל

    [...] מס' שבועות התייחסתי כאן לסערה שעוררו דבריו של יהורם גאון על המוזיקה המזרחית. [...]

Comments are closed.