פרחה במרצדס (הסאבטקסט של שבוע הנבחרת)

העלבונות על המוזיקה המזרחית שמושמעת במשחקי הנבחרת הן אמירה עם סאבטקסט ברור מאוד: 'תראו את האנשים האלה שהשתלטו לנו על המדינה, עם התרבות הנחותה שלהם והנבחרת הנחותה שמייצגת אותם'.

שבוע המשחקים של הנבחרת הביא איתו את כתבות הצבע הקבועות שהתחרו בניהם במי מסתלבט יותר חזק על המוזיקה המזרחית שמושמעת באצטדיון במהלכם: "פסקול של כלא קציעות"; "כמו ערב שלם מול ערוץ 24" וכן על זו הדרך.

לפני מס' שבועות התייחסתי כאן לסערה שעוררו דבריו של יהורם גאון על המוזיקה המזרחית. טענתי אז שזכותו של האיש להביע את דעתו ואני עדיין מחזיק בדעה זו. מישהו כאן התחרפן אם בנאדם לא יכול לצאת מהבית בגלל שהוא אמר מה שהוא חושב על ז'אנר מוזיקלי מסוים.

אבל הכתבות ממשחקי הנבחרת זה משהו אחר. זה לא ביקורת לגיטימית כמו שהשמיע יהורם גאון (גם אם נאמרה בצורה קצת חריפה, אבל זו הייתה שיחה פרטית וכולנו מדברים כך בשיחות פרטיות), זו אמירה עם סאבטקסט ברור מאוד:

'תראו את האנשים האלה שהשתלטו לנו על המדינה, עם התרבות הנחותה שלהם והנבחרת הנחותה שמייצגת אותם' (איזה כיף שהנבחרת ניצחה וקלקלה להם קצת את התיזה).

יצא במקרה שבדרך למשחק מול גאורגיה ולאחריו שמעתי ברדיו שני שירים שהשוואה בניהם מספרת אולי את הסיפור:

הראשון:

ואולי אני חולמת בהקיץ
ואולי אתה תסכים לחלום איתי
אמרת לי את כל כך יפה
מחר ניפגש באותה שעה

וחלמתי אותך
מחר ניפגש בחלום הבא
אני רוצה אהבה
לא כל כך טובה
שלא יהיה נחמד
שרק יהיה ליד

איך שלא יהיה
אותך תמיד ארצה

השני:

תל אביב פינת בן-גוריון
קצת לפני חצות אני נזכרת
כמעט שהתבלבלתי ונכנסתי לקפה
מקום ידוע

רצית סוף שבוע בפריז
שנסונים צרפתים אני אוהבת
שדרות של מותגים
שקיות של מעצבים
זה כל מה שאתה יודע

תגיד לי מה, בשביל מה?
נסענו כה רחוק
אתה הצלחת
לגנוב לי את הלב
אתה הבטחת אהבה

תגיד לי מה, בשביל מה?
שלחת מכתבים יפים כאלה
היו זמנים טובים
כבר לא עוצרת בשבילך

תל אביב פינה קטנה בלב
היתה לי בשבילך אבל פספסת
חלמת על עתיד שבו אהיה איתך תמיד
איך התבלבלת

רצית סוף שבוע בפריז…

שני השירים מבטאים בצורה מאוד מרגשת ויפה, לדעתי, את התחושה של כמיהה לא ממומשת לאהבה ממישהו, שכנראה אולי מאוד רוצה, אבל אין לו את היכולות להעניק אותה. הם פשוטים, קולעים לרגש ולחוויה של המון אנשים.

אלא מה, שבעוד הראשון יזכה לניתוחי עומק ושבחים ממבקרי מוזיקה שנונים, השני יקוטלג כ"פסקול של כלא קציעות". ולמה? כי את הראשון שרה בחורה בשם אביגיל רוז (מוכשרת בטירוף) בטון עצוב ומתייסר, ואת השני שרה מישהי אחרת בשם שרית חדד (עוד יותר מוכשרת) במקצב תזזיתי וסלסולים.

וזה מוביל אותו לעוד שיר של שרית חדד, שמתייחסים אליו אולי כסוג של סתלבט אבל בעיני הוא אחד הטקסטים הגאוניים שנכתבו כאן, שבמקרה או שלא כתב דווקא יוצר אשכנזי- עברי לידר:

פרחה במרצדס משנה את המקום שלה,
בסדר החדש רואים את החיים,
משקפיים על חצי פנים, אוי מושבי העור,
בחום הזה של תל אביב.

פרחה במרצדס רק שלא יתחילו להציק,
מוציאה סיגריה מהתיק עם המשפט המחודד,
שעוד מהדהד בראש,
איך לא ידעתי מה ללבוש,

למסיבה של הבחור עם השיער הצבעוני,
היה בליין אבל עכשיו הוא רציני,
איש עסקים שעכשיו הוא טבעוני,
ואולי הוא בשבילי לנשמה,
גם מתוקים הם סוג של נחמה,
רציתי לונדון וקיבלתי מלחמה,
תראה חבר הפחד לא עובר,
הוא רק הולך ובא הולך ובא…

פרחה במרצדס נוסעת על כביש מהיר,
פנסים כבויים ועוד אידיוט שמאותת
בשביל להסתיר, אוי מה אתם רוצים,
אנשים מסובכים

ואתה נדבק לי אל היד קופץ מסביב,
כמה שערות על החזה
בחום הזה של תל אביב,
אוי תיתן לי מנוחה, יוצאת לבד ולא איתך,
למסיבה של הבחור עם השיער הצבעוני

פרחה במרצדס משנה את המקום שלה…

אני ממש יכול לקחת כל שורה בשיר הזה להראות עד כמה היא מבטאת בצורה חדה ומטלטלת את הישראליות ("תראה חבר הפחד לא עובר, הוא רק הולך ובא"), המזרחיות ("בסדר החדש רואים את החיים, משקפיים על חצי פנים"), ואולי אפילו את הסיפור הציוני כולו ("רציתי לונדון וקיבלתי מלחמה").

אבל נדמה לי ששתי מילים עושות זאת הכי טוב: "פרחה במרצדס".

תרצו, תיקחו את "פרחה" עם הקונוטציה השלילית שלה ותגידו שהישראלים, המזרחיים, הם וולגריים, המוניים, מעוררי דחייה שמנסים להיות מה שהם לא וזה פתטי.

תרצו, תיקחו את זה למקום אחר:

הנה הילד הדחוי של השכונה שבסוף שיחק אותה בגדול ועכשיו חוזר אליה עם המרצדס לעשות סיבוב דאווין – במובן של המזרחיים ובמובן של המפעל הציוני כולו, שלקח עם של נכים ונדכאים והפך אותו לאומה גאה עם ארץ ומדינה שהיא, למרות קשיים שאין באף מקום אחר, אחת המפותחות בעולם.

אם עברי לידר היה שומר את השיר לעצמו או נותן אותו ל, נגיד, אריק ברמן, אני מניח שלא הייתי היחידי ששם לב לטקסט הנהדר הזה. אבל הוא נתן אותו לשרית חדד וזה הפך, כאמור, לסוג של קאלט.

למישהו כואב כאן משהו, ואני דווקא מבין אותו.

קראתי באחד ממוספי החג האחרונים רשימה של עשרים המרוויחים הגדולים ביותר בתעשיית הבידור הישראלית כיום. זה היה מדהים, חוץ משניים או שלושה אשכנזים, האליטה התרבותית הישנה נמחקה כמעט לגמרי- זמר מזרחי סוג ב' או ג' מוצא עצמו לפני שלום חנוך או אריק איינשטיין.

וזה בטח לא קל לחבר'ה האלה, יש לי ממש סימפטיה אליהם.

אבל אלה החיים, פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה, ומי שנהנה כשפרגנו לו כשהוא היה על הגובה שידע לזרוק מילה טובה למי שהחליף אותו שם, גם אם זה לא הכוס תה שלו.

אבל מה שהכי מרגיז זה שלוקחים את המוזיקה המזרחית, כמו במקרה של משחקי הנבחרת, והופכים אותה למטפאורה על עליבות הישראליות. כאילו שאם היו משמיעים אריות של הנדל לפני המשחק היינו נראים כמו גרמניה, על המגרש או מחוצה לו.

ובכלל, פה זה המזרח התיכון, לא צפון-מערב אירופה, זו המוזיקה שמתאימה למנטאליות ולאקלים – מה לנו ולאריות ואופרות?! אם היית שם לקהל לפני המשחק אפרת גוש או שלומי שבן הם היו נרדמים, דודו אהרון ומשה פרץ- זה מה שמכניס לאווירה ומרים את מצב הרוח.

אני רוצה לצטט כאן דברים שאמר זוהר ארגוב בראיון עיתונאי נדיר שפורסם במגזין הפופ המיתולוגי "להיטון" ב- 1982:

"העורך (ברדיו, א.א.) הולך יותר על חיקוי של אמריקה, אשכרה חיקוי. פאנק, חיפושיות, טינה צ'ארלס, ג'י ג'י קיי, אבל קודם כל אנחנו! אנחנו גרים במזרח התיכון, אנחנו שרים מוזיקה ים תיכונית! על מה אתה חושב אני גדלתי? מה אתה חושב אני שמעתי לפני עשר שנים? עליזה עזיקרי, אריס סאן, ג'ו עמר, יהורם גאון עם 'רוזה רוזה'(…), אבל היום קם דור צעיר, אין אריס סאן ודברים כאלה, אז מה עושים? 'קליק', בליק'… אבל כל המוזיקה שלהם לא שייכת לפה, הכל חיקוי. למה לא לשיר את האנחנו, מה עם האנחנו שבנו?"

התחושה היא שככל שישראל הופכת מזרחית יותר ויותר, ולמרבה האירוניה משתלבת במרחב הגיאו-פוליטי כמו שהם עצמם ראו בחזונם, כך האליטה הישנה, שעדיין שולטת, בתקשורת, באקדמיה ובעולם המשפט, סולדת ממנה יותר ויותר.

איך כל אלה שמדברים על דו-קיום עם ערבים מטיפים מוסר אם הם לא מסוגלים להסתדר עם הערבים שלהם – הערבים היהודים?

זו צביעות נוראית.

אין לי בעיה עם התנשאות. זה משעשע אותי שמתנשאים מעלי, לא הייתי מחליף את מה שקיבלתי במשפחה ממוצא מרוקאי בה גדלתי בשום דבר שיכולתי לקבל אם הייתי גדל במשפחה ממוצא אחר.

אבל יש לי בעיה עם צביעות. כי אני, אנחנו המזרחיים, תמימים, והכי קשה לנו עם אנשים צבועים. כי צבוע הוא פחדן שמנצל בדרך ערמומית את התמימות שלך. יש לך מה להגיד? תגיד דוגרי.

לכן אהבתי את יהורם גאון, ולכן אני לא אוהב את אלה שכותבים על משחקי הנבחרת.

*

והנה הפלייליסט של הפוסט, תנו בכפיים!

תגובות

  • דביר

    זה נכון. אבל עדיין פסקול הכלא קציעות הזה כמעט וגרם לי להיות בעד הגרוזינים. אולי הכל שאלה של מינון...

  • ירון

    לא מאמין שקראתי עכשיו ניתוח שיר של שרית חדד...

  • פרינפי

    זכותו של כל אדם לאהוב איזה סוג מוסיקה שבא לו.
    הדבר שתמיד מכעיס אותי הוא התזה הארגוביאנית (ואגב, זוהר ז"ל היה מלך אמיתי) לפיה ים-תיכוני זה "ישראלי" וזה "אנחנו" ואילו רוק הוא "חיקוי" והוא "לא משלנו".
    יש מוסיקה המתויגת כ"ים תיכונית" שהיא חיקוי טהור של פופ אוריינטלי שנשמע אותו דבר ביוון, בלבנון ובטורקיה, כמו שיש מוסיקה "ים תיכונית" אותנטית.
    אותו דבר נכון לגבי רוק. יש רוק פופי חקייני וגנרי, אבל יש גם רוק ישראלי שנוצר ע"י אמנים ישראליים שמעניקים לו צבע ישראלי.
    לא אשכח שהביקורת הנפוצה ביותר כנגד אלבום המופת "מפלצות התהילה" של משינה היה ש"זה חיקוי של הפיקסיז/נירוונה וזה לא משלנו",
    בעוד שאני ורבים אחרים רואים באלבום הזה את אחת הדוגמאות המוצלחות ביותר של השילוב "רוק ישראלי". היש שיר ישראלי יותר מ"אין מקום אחר"?
    גם אמני הרוק כותבים ומנגנים מתוך מצע שהוא תבנית נוף הולדתם ומתכתב עם שורשיהם התרבותיים.
    אז שכל אחד ישמע את מה שעושה לו טוב, אבל שלא ישלול את אזרחותו הישראלית של הרוק. שיר ישראלי נשאר כזה גם אם ניגנו אותו עם דיסטורשן.

    • איציק אלפסי

      "אין מקום אחר" שיר ענק ואכן ישראלי מאוד.

    • אריק

      עם כל הכבוד לים תיכוניות של זוהר ויש ברוך השם כבוד, המוזיקה והעיבודים (המעולים) של אביהו מדינה זה הכי מוטאון ולדעתי הדבר הכי מוצלח שעשו פה, לפחות באותם שנים. הרוק היה חיקוי או אדפטציה לא מוצלחת. אביהו וזוהר עשו אדפיטציה משובחת של מוטאון/ים תיכון (אם תרצה מוזיקה שחורה עם... מוזיקה שחורה) אבל גם זה לא נבט רק במרוקו אלא גם ובעיקר בשיקאגו ולייק מישיגן זה לא ים תיכון. וחוץ מזה להביא טקסטים של עברי לידר בתור משהו מזרחי זה לאנוס את החומר כדי שיתאים לתיאוריה באלימות אפילו גדולה יותר מזו בה משתמש שגיא כהן. באשר להתנשאות על המוזיקה המזרחית (שאישית אני לא יכול לשאת) מזכירה לי קצת זמרי קאנטרי שיורדים על היפ הופ ורק בגלל זה אני אוטומטית בצד של השחורים...

  • ברק

    יחסי אמביוולנטי. תראו, מצד אחד שפה שלא מתפתחת, שפה שהיא לא דינמית היא שפה מתה. לאורך כל ההסטוריה שפות משתנות ובניהן העברית, אז נכון שאפילו "חבל על הזמן","פרח" ,"רבאק" ועוד מושגים שהשתנו ואפילו הגיעו משפות אחרות תפסו פה נתח חשוב מהתרבות, ולכן הן חייבות להגיע בצורה של אומנות לפני השטח, אבל...

    בקרב האוכלוסיה ישנם אנשים מסויימים שאוהבים נוסטלגיה, רומנטיקה וערגה, הם רוצים לגעת בשמיים, לטייל בשבילי הארץ, לראות נשר ממריא ופרח מלבלב כאשר הם חושבים על שירה, ואחרים מעדיפים מוזיקת היפ הופ קצבית עם מנטרות חשובות או סתמיות, שחוזרות על עצמן ללא הרף.

    אני כופר בעובדה שהרגשות נחבאים אל הכלים במוזיקה המכילה עברית תקנית, ובטח שלא נכון להצביע על עדתו של האדם ולקבוע את רמת השירה, נכון לשפוט כל אדם לפי רמת הכתיבה שלו, ולהצביע האם שירתו מביעה חום והאבה או קרות ומתכתיות. בנוסף, אם השיר מכיל מילה אחת או שתיים שאינן ברוח הזמן זה מובן ואפילו רצוי, בדיוק כמו הפרח האדום בסרט "רשימת שינדלר" או העיוותים המכוונים שמכניסים ציירים גאונים, כדי להדגיש רעיון חזק, אבל אם העיוות הוא העיקר, אזי השיר מעוות, וזאת כבר לא אותה שפה שהפכה רק לדינמית, זאת שפה אחרת.

    כאמור לעיל, הדבר לא נוגע למוזיקה מזרחית בלבד ומבלי להזכיר שמות של זמרים, ישנם זמרים ואמנים רבים בני עדות אשכנז, שהם שרים בדיוק באותה רמה של חלק מסויים מהזמרים המזרחיים. כן, חלק מסויים: חיים משה, בועז שרעבי, אביהו מדינה ודקלון הם לא....הם ברמה אחרת.

    בנוסף, אל לנו לשכוח שהמוזיקה המזרחית של היום, היא לא מוזיקה מזרחית(כמו שכתב איציק בפוסט קודם), אלא קליפ MTV המתחפש למוזיקה מזרחית, ולמי שאוהב את הז'אנר, אין לי תלונות.

    המוזיקה המזרחית המקורית היא מוזיקה מורכבת, המכילה 98 סולמות בדמות מקאמים, ומתנגנת במורכבות לא פחותה ממוזיקה קלאסית, לאומות ערב יש תזמורות יצוגיות לאומיות המקבילות לפילהרמונית הישראלית, הן מבצעות מוזיקה ושירים ברמה אומנותית ראויה לשבח, ומלבד המוזיקה יש לציין את השפה הערבית, שבניגוד לתדמיתה אולי, היא שפה מדהימה, המכילה שנינות, יופי, נועם ולקסיקון מדהים של מילים.

    נקודה קטנה, לכל השואלים היכן המוזיקה המזרחית הזאת נעלמה? אותן תזמורת לאומיות של ארצות ערב, הכילו גם הרבה יהודים, שעלו ארצה בתחילת שנות ה-50 והתחילו מסורת של מוזיקה מזרחית אותנטית, באותן השנים פרחה כאן מוזיקה מזרחית אמיתית, שספינת הדגל שלה היתה התזמורת של "קול ישראל בערבית", אולם אישה בשם שולמית אלוני(עזבו אתכם מפוליטיקה, דברו לעניין), החליטה שהמוזיקה הערבית צריכה להיות שייכת לערבים (מוזר שלא חשבה על אינטגרציה), וסגרה את "קול ישראל בערבית" ליהודים. מאז דעכה אותה המוזיקה, ודווקא מי שהשאיר מעט ממנה הם מספר חזנים שעדיין שרים בערבית ובעברית, לצד אותה מוזיקה משובחת, ומעט מהזמרים המזרחיים שציינתי, שגם הם הופכים את אותה המוזיקה למוטציה ים תיכונית(אבל לפחות עם מילים ורמת כתיבה דה שופרא).

    אינתא עומרי המפורסם מוסב למילות קודש:

    http://www.youtube.com/watch?v=gN1rnMk4xnI&feature=related

    דוגמא למעברי מקאם:

    http://www.youtube.com/watch?v=EDZx22gPRyU&feature=related

    ישנם עוד הרבה דוגמאות, נגני עוד, קנון, כינור, חליל וכו' זמרים ומבצעים, חבל שהם טיפה על קצה המזלג ותרבות שלמה נכחדה!!!

    • איציק אלפסי

      ברק, פינקת אותנו לשבת עם הגרסה החזנית לאינתא עומרי! אם היית יכול לראות את החיוך שיש לי עכשיו על הפנים, החזרת אותי עשרים שנה אחורה לביהכנ"ס של סבא שלי בבית-שמש..

      לגבי שולמית אלוני- נגעתי בזה בפוסט, די מוזר שכל אלה שמדברים על דו-קיום, ואפילו על רעיונות עוועים של מדינה דו-לאומית בה נחיה לצד הפלסטינים בשלום ואחווה תחת דגל אחד, הם אלה שהכי קשה להם עם היהודים שהגיעו מארצות ערב והתרבות שהם הביאו משם.

    • דורפן

      איציק - המעבר שלך ממקרה בודד (שנניח שהוא נכון) "לכל אלו" היא הכללה חסרת כל ביסוס. כך למשל את ידידנו בקרמן, שבהחלט נמצא באזור השמאלי אבל הוא מתגורר ביפו בין ערבים. ולא... לא בגבעת אנדרומדה. אני מכיר את דעותך. אתה פוליטית במרכז ורגשית בימין. אבל ממש אין צורך ל קבוע שצד אחד לוקה בצביעות.

      האם חסרים בליכוד אנשים - מחנה שמיר-ארנס - בשעתו שהתייחס למזרחים ככוח אלקטורלי אבל כמי שלא ייכנסו להנהגה? האם חסרה גזענות אנטי-מזרחית קשה בין החרדים? אנטי-מזרחיות זה משהו שאתה ממש ממש מוצא רק בשמאל? מסופקני.

    • איציק אלפסי

      רונן, הגדרת אותי יפה, פוליטית במרכז ורגשית בימין.
      אתה צודק, יש אנטי-מזרחיות גם בימין ובמיוחד בקרב החרדים האשכנזים, אבל כשזה מגיע מהשמאל שמדבר על אוניברסליזם זה יוצא הכי מוזר.

    • דורפן

      איציק - כי אתה צריך לבדוק מהו באמת השמאל שאתה מצייר. תל אביב ברובה אינה שמאל, אלא "תפסיקו כולם לריב שיהיה שקט כדי שכולם יוכלו לעשות כסף". "האליטה" אינה שמאלית, היא פשוט אליטה שמכיוון שהמפלגה שלה נקראה פעם מפלגת העבודה והיא בעד פתרון מדיני היא נקראת שמאל. אבל למעשה היא קבוצה שנאבקת על כוחה משום שלמרות שהיא עדיין הקבוצה החזקה ביותר כלכלית היא נדחקת פוליטית. נדחקת לטובת ימין שהוא לאו דווקא תמיד ימין כלכלי (נתניהו כן, אבל לא כל הליכוד הישן היה ימין כלכלי).

      האידיאולוג הגדול של השמאל הזה הוא שמעון שבס, אדם עשיר ביותר כיום (וגם נחמד האמת, פגשתי בו), עם הביטוי "גנבו לי את המדינה". אבל כמי שרואה את עצמו כשמאלי אמיתי - אני לא מזהה בו שמאל.

      שולמית אלוני היא כן שמאל אמיתי. ברק מתאר תוצאה עצובה של צעד אותו עשתה - אבל הניחוש שלי היה מוטיבציות פוליטיות ולא תרבותיות. שקול ישראל בערבית נשמע לה כמו מכשיר תעמולתי. זו דוגמא לכך שמוטיבציות פוליטיות דורסות עניינים תרבותיים.

    • איציק אלפסי

      רונן, אני מסכים שאין כיום כמעט שמאל אמיתי בישראל, כשטענתי את זה כאן בעבר רצו לאכול אותי.. אתה צודק, כל מה שנשאר מהשמאל של פעם זה "תפסיקו לריב ותנו לחיות בשקט" וזו אידאולוגיה שלא מוכרת, לכן, כאמור, השמאל בארץ הלך ונעלם.

  • יוני

    איציק, יש לאפרת גוש כמה שירים די מקפיצים. אבל הם לא מתאימים לטעם של אוהדי הכדורגל, ויותר מזה, לא מתאימים לחוייה של כדורגל, שהיא פשוטה במהות שלה ואומר את זה אדם שאוהב את החוייה הזו.

    עוד דבר, לגבי האליטות, אני מסכים בגדול, אבל הביטוי יהודים-ערבים מחליא אותי. ובכלל גזענות עדתית. חלילה איני מאשים אותך בזה, רק מתוך הטקסט המוצלח שלך פתאום זה נכנס באמצע והכה בי. כלומר, אני יודע שיש אנשים שאשכרה משתמשים בביטוי הזה, וזה עדיין מזעזע.

    בכלל, חשיבות העדות. בסביבה שלי זה כמעט חסר משמעות. אולי ההבדלים באוכל שאוכלים אצל אמא או במספר בני הדודים, 5 או 50. אבל בהתנהגות, חלומות, מקצוע, לא רואה הבדל. אולי יש הבדל בין המזרחים באזור המרכז שהשתכנזו קצת לבין שאר המזרחים באיזורים בהם יש פחות אשכנזים.

    • ברק

      יוני, חבל התחלת יפה, אבל למרות כל מה שכתבת יש יותר מנימה של גזענות ואף התנשאות ושחצנות מקוממת בדברך: "אולי יש הבדל בין המזרחים באזור המרכז שהשתכנזו קצת לבין שאר המזרחים באיזורים בהם יש פחות אשכנזים".
      מי אמר שתרבותך היא העדיפה? מי אמר שתרבותך היא המובילת הדרך?

      "החלומות"? אתה חולם בשביל אנשי הפריפריה מעדות המזרח?

      שבת שלום!!!

    • איציק אלפסי

      יוני, לדעתי אין שום דבר עדתי בביטוי יהודים-ערבים, היהודים שחיו בארצות ערב ועלו לארץ הם אכן יהודים-ערבים (או: ערבים-יהודים) כמו שיהודי ארה"ב הם יהודים-אמריקאים יהודי מהולנד הוא הולנדי-יהודי וכו'.
      אני יודע שיש הרבה מזרחיים שהביטוי הזה מעורר בהם פלצה, אבל לי אין בעיה עם זה- יש חלק שלקוח מהתרבות הערבית בזהות שלי, כמו שיש חלק שלקוח מהתרבות המערבית וכו'. וזה לא סותר את זה שהזהות הלאומית שלי היא כמובן יהודית, או בעצם- יהודית-ישראלית (בשונה מיהודית-אמריקאית כי יש הבדל בחוויה שלי, גם זו היהודית, מזו של יהודי שגדל וחי את כל חייו בארה"ב).

    • איציק אלפסי

      ברק, במחילה מכבודך, אבל נדמה לי שאתה מתנפל על יוני על לא עוול בכפו- איפה ראית שהוא כותב שתרבותו עדיפה? מה גם שכשאתה אומר את זה יוצר מנקודת הנחה שהוא אשכנזי, אין לי מושג, אבל אולי הוא בכלל מזרחי...

    • ברק

      צודק בקשר להנחה, לוקח את דבריי בחזרה, אבל אם כך הדבר, אז יש לו רגשי נחיתות, והוא עדיין מתייחס למזרחים, כאילו הם פרי ביותם של האשכנזים.

    • איציק אלפסי

      זה שיש מזרחיים שהשתכנזו זו עובדה, ובלציין אותה אין שום התנשאות/רגשי-נחיתות.

    • ברק

      נכון, אולם מי אמר שהם עברו לצד ה"מנצח".

      ד"א, אני מכיר גם מקרים הפוכים, אשכנזים שהפכו למזרחים, ולא רק בחומוס שהם מנגבים.

      פעם כתבתי פה תגובה על היופי שבמדינה שלנו, שאפשר ללמוד מכל תרבות, והעברי החדש אמור לשמש "כלי יניקה" לחיובי שבתרבויות כל העולם, וזאת עקב קיבוץ הגלויות שתפעל לטובת העם והאנושות, כמעין מעבדה ראשונית לניקוז הטוב שבעולם.אם נחפש בדיוק את ההפך: המפריד והמחלק, הדבר יהיה לנו לרועץ.

    • איציק אלפסי

      אמת.
      וערסים אשכנזים זו אחת התופעות המשעשעות שיש :)

    • יוני

      משעשע שסיימתם את הדיון בלעדיי :)

      איציק, הכוונה שלי היא שמרגע שעלינו (כלומר סבא וסבתא, במקרה שלי) לארץ, אנחנו יהודים ישראלים, ולא יהודים אירופאים או יהודים ערבים.

      ברק, אני באמת לא חושב שיש תרבות עדיפה בין זו האשכנזית לזו המזרחית. אני אכן ממוצא אשכנזי, וזה רק גורם לי להיות מודע ליתרונות ולחסרונות של העדה הזו יותר מלעדות אחרות. נשמע לי די טבעי.

      לגבי החלומות, אמרתי שלי ולחברים מעדות המזרח יש אותם חלומות. לבנות משפחה, השכלה גבוהה, להתקדם, לתרום למדינה יהודית דמוקרטית, שירות קרבי. דברים מוזרים כאלה.

    • ברק

      יוני-את המשפט הראשון שלך אני מאמץ מקרב לב.

  • צ'יקודין

    ואולי זה רק אני, אבל כל שלושת השירים שתמללת פה נראים לי רדודים באותה רמה, בלי קשר לסגנון המוזיקלי או לשם הזמר/זמרת...

    • פולדש

      אתה לא לבד (ואני אומר את זה למרות שאני מאוד אוהב את הקול של אביגיל רוז).

  • ד"ר א

    ד"ר אלפסי -

    ראשית, כרגיל, שכויח על הטיפול הרגיש והמדויק בבעיות סבוכות, רגישות וכואבות.

    שנית, נקודה בה בכל זאת, לדעתי, לא דייקת לגמרי:
    כתבת בטור הקודם על הטעות של יורם גאון בהתייחסות ל"מוסיקא מזרחית", וטענת בצדק שבעצם מדובר ביורוטראש מתורגם. אם כן, הרי שטיעון של זהר ארגוב ז"ל לא מחזיק.
    ואגב, אמש הייתי בחתונה תימנית-מצרית-עיראקית בה שמענו ורקדנו המון מוסיקא "מזרחית". אינפופים היו כל הזמן; מאוואל לא היה אפילו אחד.

    שלישית, הטענה של ארגוב שגויה מאד בעיני גם בהנחה שיש יתרון ערכי במוסיקא "של מקום". אני אוהב את הערבוב והמקוריות - כך נולדות המצאות גדולות.

    רביעית, מי שטוען שרוקנרול עברי חף ממאפיינים מקומיים מובהקים, כנראה שאין לו אוזן לדקויות של המקצב. הרוקנרול העברי (ונגזרותיו השונות) הוא חסר סבלנות הרבה יותר מכל מקבילה שלו שאי-פעם שמעתי. יוצא הדופן

    • איציק אלפסי

      ד"ר, זו באמת שאלה טובה מה זוהר ארגוב היה אומר על המוזיקה המזרחית של היום. כמו שהוא אמר בראיון, המוזיקה שהוא גדל עליה היתה הרבה יותר קרובה למוזיקה הערבית האותנטית- עליזה עזיקרי, ג'ו עמר, רבי שלום שבזי (שהוא מזכיר בחלק אחר של הראיון).

      לגבי הערבוב- אני הראשון שבעד ואני חושב שזה אחד המאפיינים היחודיים והיתרונות הגדולים של התרבות הישראלית (ובעצם של החיים כאן בכלל).

  • דוד מירושלים

    בהמשך לדבריו של ברק, הנה התזמורת (ז"ל) של זוזו מוסא ופאיזה רושדי בשיר מזרחי אמיתי.
    http://www.youtube.com/watch?v=FaK_piqDE9g

    • איציק אלפסי

      תודה, דוד. זה הזכיר לי שבשנה שעברה יצא אלבום נפלא של ברי סחרוף שהכיל עיבודים לשירי ר' שלמה אבן-גבירול שנשמעים מאוד דומה:
      http://www.youtube.com/watch?v=MhRPCVBbwp4

  • ד"ר א

    ד"ר -

    אין לדעת מה היה אומר. אני לרוב לא מסתדר עם המוסיקא הזו, אבל מדי פעם יש שיר שנופל לי בדיוק למקום הנכון. למה דוקא? השד יודע.

    **

    דוד -

    נראה לי שהגיע הזמן ל-comeback של תזמורת רשות השידור, לא?

    • דוד מירושלים

      דר. א' - הלוואי, לצערי הולך ופוחת הקהל בישראל של סוג המוסיקא הזה, אנשים שעלו ארצה ממצרים או מעיראק כבר מתו, והדור הצעיר לא מתעניין במקאם במהוואל ובתקסים.
      המקום האחרון שבו עוד יש כבוד למוסיקא הזאת זה בשירת הבקשות של יהודי חאלב. בוא לבירה בשבתות החורף, ותמצא בבית הכנסת הגדולה 'עאדס' לקהילת יוצאי אר"ץ (ארם צובא) ילדים בני 15 שקמים בליל שבת בשלוש לפנות בוקר, לא כדי לשתות וודקא רדבול בחניונים אלא כדי לשיר. נערים שמדקדקים על קוצו של סלסול בכל שיר כדי שיהיה מתאים למקאם הספציפי של השבת הנוכחית, ואת המילים לשירים שלהם לא כתב יוסי גיספאן, אלא יהודה הלוי ואבן גבירול, והשורות חרוזות, ומשקל השורה זהה לזו שאחריה ולפניה, ופסוקים שלמים חרוזים גם הם פנימה.

      והמנגינות הן אותן מנגינות מלפני יותר ממאה שנה, כל תו במקומו וכל סלסול בזמנו.

  • פולדש

    אני מאמין שזוהר ארגוב היה סולד מאוד מהמוזיקה "המזרחית" של ימינו. מלבד סלסולים מזדמנים, אין שום דמיון בין הזמירות שיצאו לו מהפה, בלחנים מתוחכמים ועם טקסטים רבי-משמעות, לבין הזבל הפופי שמייצרים קובי פרץ, משה פרץ או דודו אהרון. ושים לב שאני לא מציין את אייל גולן, ועושה זאת רק מתוך כבוד ליצירה שלו בראשית דרכו (ויש לו גם קול באמת מצויין).

    דרך אגב, זה שגם ז'אנר הרוק מייצר פופ סכריני-להחריד מפעם לפעם (או אפילו ברוב המוחלט של הזמן) לא נותן לגיטימציה משום סוג שהיא לפופ המזרחי. אני מחשיב את עצמי כצרכן של מוזיקה מתוחכמת (הן בלחנים והן במילים) ואני תמיד אשווה את מה שאני שומע ליצירות של החלונות הגבוהים, מאיר אריאל, כוורת או תיסלם.

    אנחנו במגמת ירידה חדה, אבל אם זה מעודד אותך - גם יתר עמי תבל.

    • פולדש

      דרך אגב, אם כבר מוזיקה אוריינטלית, או משהו כזה, שיותר מתאימה לאיזור שלנו (לדעתך), אין ספק שאהוד בנאי, שולי רנד וארז לב-ארי עונים על הקריטריונים האלו קצת יותר טוב מהזמירים האוטומטיים שצצים כפטריות (מורעלות) אחרי גשם (רדיואקטיבי).

    • ד"ר א

      פולדש -
      נאה דרשת. תיסלם עלכּ ~

  • moby

    נהיה פה ממש סמינריון.
    אלפסי החלום היה (ועודנו, בודאי אצל שולמית)להביא את הילידים לתרבות אירופא (ד"ר א, איך אני?) דה עקא הילידים מדרדרים את הנוער לתרבות רעה.
    ישבו חכמי ויזניץ ואמרו "האויב של אויבי ידידי", נקרב את הערבים המוסלמים והנוצרים באזור כנגד אותם ערבים יהודים.
    אני תוצאה של עירוב אני יכול לרקוד בשתי החתונות (בר מצווה ספרדית, חתונה אשכנזית)וטוב לי

    • ד"ר א

      מובי -
      א) אתה א"א
      ב) כמו שכתבתי לעיל, הערבוב מנצח. זו התשובה הציונית ההולמת להיטלר.

  • צור אורן

    פוסט יפה, אהבתי

  • ארז (דא יונג)

    איציק, מסכים איתך לגמרי לגבי "פרחה במרצדס". כבר כמה שנים אני חושב ספציפית על השיר הזה שבעוד 50 שנה יוכלו להשמיע אותו כמייצג מדויק של ישראל - תחילת שנות האלפיים. ככה בדיוק דיברו, על הדברים האלה חשבו, ומלות השיר מבטאות תחושות של רבים באותה תקופה.

    • ארז (דא יונג)

      ואת השורה "פרחה במרצדס משנה את המקום שלה" אני דווקא קורא כסימן למוביליות חברתית. כיצד הפרחות הפכו להיות אליטות חדשות, בלי שיהיו צריכים/ות לוותר על הזהות שלהן.

    • איציק אלפסי

      תודה, ארז. חשבתי שאני המשוגע היחיד שמתייחס ברצינות לשיר הזה :)

      אני בכל זאת חושב שיש כאן ביקורת מוסווית (מוצדקת בעיני) על הפרחה שעכשיו כשיש לה מרצדס היא מנסה להיות מישהי אחרת- ללבוש "משקפיים על חצי פנים", לצאת עם "איש עסקים טבעוני", כשהחבר'ה שגדלה איתם בשכונה כבר לא עושים לה את זה ("מה אתם רוצים אנשים מתוסבכים") ואפילו קצת דוחים אותה ("כמה שערות על החזה").

  • YB

    מה זה "אנחנו המזרחים תמימים"?
    זו גזענות וגם טפשות.
    ועוד משהו אלפסי, יש לי תחושה שאתה תקוע עמוק בעניין העדתי. אני יכול להבין את הפיקסציה הזו. הרי ברור שישראל היא מדינה גזענת ביותר. אבל אתה לא אומר זאת בריש גלי. כי גם חשוב לך להצטייר כפטריוט ישראלי (ואולי אתה אף כזה). לכן אתה משחק משחק ביניים, באיזור המטושטש, ואני פחות מעריך את המקום הזה. למרות שיש לי אמפטיה למצבך ולכן גם לבחירה שלך. היא פשוט קצת פחדנית בעיני.
    אני רק אצטט את אימי הקנדית ממוצא הונגרי שעשתה עליה לארץ בגפה בגיל 18 ואמרה כי הזדעזעה לראות "שבישראל יש הבדל בין יהודי ליהודי. בגולה יהודי הוא יהודי ולאף אחד לא היה אפכת מאין הגיע". אבל זו אכן מדינת ישראל- הגזענת כל כך כלפי הערבים בעיקר אך גם כלפי היהודים ממוצא ערבי.
    ואגב, כל ההשתלחות בפופ המזרחי היא פאתטית בעיני. קודם כל כי זו מוסיקת פופ טובה, בחלקה הלא מבוטל. כל ההתעסקות בטקסטים במוסיקת פופ היא גם מוגזמת. בפופ חשוב הלחן והקצב. התחושה שהשיר נותן. פחות חשוב הטקסט, למרות שגם לו יש חשיבות. והכי חשוב: המוסיקה המיינסטרימית/אשכנזית ואף הלא-מיינסטרימית (כלומר רוק ואלטרנטיבי) בעשור האחרון, ואף מעבר לכך, היא במרביתה בינונית ומטה וחלשה. פעם ישראל הייתה מדינה שמייצרת מוסיקה נהדרת. אך ימים אלו עברו וחלפו מזמן, וחבל שכך. כי כמו במרבית התחומים ישראל הולכת לאחור. לכן אין לי בעיה עם המוסיקה המזרחית המודרנית. לא אשמע אותה בבית. אבל היא מוסיקה לא רעה כלל לריקודים. וזה הרבה יותר ממה שאפשר לומר על יתר המוסיקה הישראלית.

    • ד"ר א

      YB -

      לא מסכים עם ההערכה שלך לעמדה של ד"ר אלפסי.
      לדעתי הויתור בשׂמחה על הזכות לעלבון היא עמדה הדורשת אומץ רב בימינו ובמקומותינו, ויש לברך ולהוקיר.

    • איציק אלפסי

      אני אמביוולנטי, זה לא פשוט העסק.
      מצד אחד, אני כן חש שיש (עדיין) התנשאות אשכנזית מסוימת, מצד שני אני לא חושב (בלי קשר לעובדה שאני, אכן, פטריוט ישראלי) שישראל היא מדינה גזענית שיש בה אפליה ממוסדת (אולי אני נאיבי, אבל אני לפחות לא נתקלתי בה ומעולם לא הסתרתי את מוצאי) וחשוב לי מאוד, כמו שאמר ד"ר א', לא ליפול למלכודת "הנעלב" שהיא עמדה פסיבית של אנשים שבדרך-כלל בוחרים לוותר לעצמם ולהאשים אחרים במה שהם נכשלים בו.

  • דורפן

    מכיוון שאני איש מוסיקה מאד קטן... אבל מכיוון שדנים בזמן האחרון הרבה בפרסי ישראל וגם יהורם גאון הוא זוכה פרס ישראל, אז אני רק להגיד דבר אחד רציתי.

    את פרס ישראל למוסיקה צריך לתת שלמה בר, שהוא היוצר האחד והיחיד שמשלב את היופי המוסיקלי של כל הגלויות ביצירתו. אחרים הם מוכשרים וטובים או מוכשרים בטירוף או טובים בטירוף. אבל אם יש מישהו שיצר משהו איכותי כל ישראלי באמת - זה שלמה בר.

    • צור שפי

      איזה קבוצה הוא אימן?

  • אורי המקורי

    1 באפריל ואני מניח שלא כתבת את זה ברצינות.
    אם כן, אני רוצה להפנות אותך לניתוחו של בקרמן של המנון הנבחרת הרשמי, שיר המופת החד פעמי של המשורר הלאומי יוסי גיספן.

    http://debuzzer.com/buzz/?p=1257

    קריאה מומלצת. אולי כך תבין שהבעיה היא לא במוסיקה המזרחית אלא מה ברינגטוני החתונות הטורקים. את השיר ג'ונגל שמעת ?
    יהורם גאון דיבר בדיוק על זה. מבחינתי אלג'יר ואהוד בנאי המוקדם הן רק שתי דוגמאות למוסיקה מזרחית ים תיכונית איכותית. כזאת שאפשר למצוא רק פה וצריך להתגאות בה. אשכנזים תמיד אוהבים לציין את עמיר בניון כמוסיקה מזרחית איכותית אבל גם עם משה פרץ, סרנגה או ישי לוי החינני אין לי בעיה מלבד העובדה שהם לא כוס התה שלי.פשוט חבל ששרית חדד ואייל גולן מבזבזים את הכשרון הטבעי שלהם על חרא של טקסטים.

    ולקינוח השיר עם השורה המופלאה "שחקי בשש-בש או בדמקה אל תנסי לעשות לי דווקא".
    http://www.youtube.com/watch?v=ItRzlmqucX4

  • דוד מירושלים

    דורפן - מסכים איתך לחלוטין.
    שבת שלום מירושלים

  • YB

    דורפן- מעריך את שלמה בר אך הוא אמן איזוטרי. הגיע למעט מדי אנשים ולכן לא מגיע לו פרס ישראל.

    • דורפן

      אזוטרי באמשך! מגיע לו

    • בני תבורי

      YB,
      שלמה בר איזוטרי? מגיע למעט מידי אנשים? חיית כאן בשנות השמונים? כל מי ששמע על אריק איינשטין שמע על שלמה בר, לא בטוח שלהיפך.

  • אחוול

    זמרים מזרחיים שמשתפים פעולה עם אשכנזים זה לא כזה חידוש גדול: מי שכתב את המילים של חנהל'ה התבלבלה הוא נתן אלתרמן, זוהר ארגוב ושימי תבורי שרו יותר משיר אחד עם מילים של עוזי חיטמן, ואחד האחראים העיקריים לעיבודים בשירים של זוהר הוא ננסי ברנדס.

    אה, ואת המוזיקה של רוזה רוזה כתב דובי זלצר, שנולד ברומניה.

    ואם כבר כבוד למקורות

    http://www.youtube.com/watch?v=Hf13HjZbYPE

  • d-d

    אני איתך מילה במילה. פשוט מילה במילה. (וכל מי שייראה או ידבר איתי לא יחשוד לרגע שאני מזרחי...).
    כואב הלב על ההתנשאות, הרוע, החד-מימדיות של אנשים.

  • דורפן

    ברק, אלפסי - הביטוי "השתכנזו" קצר קשה לי ונדמה לי שהביטוי המתאים הוא "השישראליו" - כלומר הפכו לאיזו נקודת אמצע ישראל שאינה נטועה בשום תרבות.

    קשה לומר על ישראל האשכנזית או המשפחה הממוצעת בדו משפחתי ברעננה או גבעת זאב שהיא דומה ליהדות ברלין, וינה או בודפשט הישנות - כשהילדות הלכו לשעורי פסנתר והילדים לשיעורי כינור וכל המשפחה הלכה לאופרה בשבת אחרי הצהריים - אחרי הבית הכנסת (הנאולוגי או הרפורמי או הקונסרבטיבי לרוב). גם התרבות הזו הולכת ונכחדת כמו שאתם חשים לגבי תרבות מזרחית. אולי אפילו יותר כי רובה נכחדה בשואה.

    אני חושב שהאשכנזיות הקלאסית "הכבדה" לא הייתה מזהה את הישראלי האשכנזי הממוצע כמשהו שדומה לאורח החיים שלה. ואולי הביטוי הנכון הוא פשוט "נובורישיות דמויית אמריקה" שהיא תופעה כלל עולמית. אנשים שוכחים את המסורות שלהם לטובת מה שמלעיטים להם מהטלוויזיה.

    מה אני בא לומר? אין לי ספק שהייתה אפלייה עדתית בגלל היתרון הכלכלי-פוליטי של אשכנזים שעדיין קיים. אבל התחושה שהתרבות הישראלית השחיתה לאנשים את התרבות שלהם קיימת בכל עדה.

    • איציק אלפסי

      אני מסכים עם הניתוח רונן, אבל חולק על המסקנה - נוצרה פה תרבות ישראלית חדשה שלאו דווקא השחיתה את התרבות שאיתה הגיע כל אחד מהמקום שלו, אלא יצרה סינתזה שבה אלמנטים שונים מאותה תרבות השתלבו בתרבות החדשה.
      נכון אמנם, וזה טבע הדברים, שלא כל האלמנטים התאימו לתרבות החדשה ולכן חלקם נכחדו, אבל אני עדיין חושב שזה עדיף על מצב שבו כל אחד היה משמר אחד לאחד את תרבותו המקורית- במצב שכזה לא היינו יכולים לחיות כאן ביחד.

    • דורפן

      איציק - יכול להיות שאתה צודק. אבל הבעיה היא שאז המכנה המשותף היא מין אמריקאיות. ולמרות שיהודים הונגרים הקימו את הוליווד זו לא תרבות יהודית.

      ציינתי את שלמה בר מהסיבה הזו. הוא יכול לשלב מוסיקת קלייזמרים עם מוסיקה יהודית-מרוקאית אם מוסיקה הודית. הוא פיוז'ן ישראלי אמיתי. אבל על כמה דברים בישראל אתה יכול להגיד שהם מיזוג גלויות אמיתי.

      עכשיו השאלה שאתה מעלה קיימת ברוב מדינות המהגרים - כור ההיתוך מול רב-תרבותיות. אני חייב לציין שאני מעדיף את הרב-תרבותיות האמריקאית או האוסטרליות על כור ההיתוך הצרפתי או האנגלי שבעצם רומס תרבותית את הקהילות הקטנות. אז "התרבות הישראלית המשותפת" היא לדעתי פיקציה. הייתי מעדיף לחכות עם זה וקודם כל לראות את כל הקהילות חיות בבטחון.

      אשתמש בדוגמא החרדית. כשהם ירגישו שישראל היא לא איום על קיומם אולי יהיה להם יותר קל להשתלב בחברה הישראלית בתחומים בו הם יכולים. מדוע חנות חרדית לצרכי צילום יכולה לשגשג באמצע ניו יורק, כשהיא שומרת שבת, ולא בתל אביב - נפלא מבינתי.

    • באבא ימים

      רונן שם את האצבע על נקודה חשובה שלא ממש מדברים עליה. המחיקה של התרבות המזרחית היא כלום לעומת מה שנעשה לתרבות האשכנזית. זו לא היתה סתם התנשאות זה היה איסור על פי חוק. בשנות החמישים היה אסור להעלות מופעים ביידיש. על דז'יגאן ושומאכר (שהיו סטארים ענקיים בפולין של לפני המלחמה)נאסר להעלות מופעים ביידיש. התרבות האשכנזית נכנעה כמעט ללא קרב. אולי כי אחרי השואה לא היה מי שישא אותה, אולי כי היא זוהתה עם הרעה החולה של הגלותיות יותר מאשר התרבות המזרחית ולכן התביישה במה שהיא. זיהוי הישראליות עם האשכנזיות מגיע לדעתי מן המקום הזה. המקום בו האשכנזיות "האותנטית" פינתה את מקומה לחלוטין לצבריות והפכה אולי להיות מעין משת"פית שלה.

    • איציק אלפסי

      רונן, נקודה מעניינת לגבי האיום שחרדים מרגישים. אני לא ממש בטוח שאפשר לעשות משהו בעניין- אם אנחנו רוצים חברה דמוקרטית-ליברלית החרדים תמיד ירגישו בכך איום.
      לגבי כור ההיתוך, באנגליה לפחות- פעם אולי זה היה כך, אבל בעשורים האחרונים כן נשעה ניסיון לרב-תרבותיות שגם דיוויד קמרון הודה לאחרונה שנכשל.

      באבא- נקודה טובה לגבי מה שעשו לתרבות היידית בראשית ימי המדינה. אני מניח שאנחנו מזהים את התרבות הצברית, בצדק או שלא, עם תרבות אשכנזית.

    • ברק

      דורפן, תשמע, אולי אתה צודק, אבל אני מציע, וחושב שאנחנו מביטים על זה אולי הפוך: יתכן שבעצם פה טמון נ-י-צ-ח-ו-ן ולא הפסד. ההרגשה היא שכולם הפסידו, אבל הניצחון הוא מגוון של טעמים.

      את האמת, גם אני חוטא למטרה לפעמים, ומרגיש כמו הנעשק, במקום להגיד לעצמי, ויתרתי על קצת(בכל זאת יש לי מסורת עשירה מבית אבא, ואני בטוח שלכולם פה), אבל הרווחתי הרבה: היום אני מכיל נגיעות מכל קצוות תבל של עושר תרבותי מזין. אולי זאת עוד אבן דרך באבולוציה של היהודי המתפתח?

  • cookie-monster

    כמעט משתמע מהפוסט הזה כאילו בין מוזיקה מזרחית או מוזיקה עם טקס דומה אך שמבוצעת בצורה אחרת לגמרי ועל ידי אשכנזים - כאילו בין אלה ובין אריות ואופרות, אין שום דבר בדרך.
    וכאילו שאם אתה לא אוהב מוזיקת עמך מזרחית אתה אליטיסט צבוע ואין לך קשר עם המציאות העכשווית.

    אחד מאלא שבדרך, 'כמו צמח בר' של רחל שפירא, היה פה באחד הפוסטים של ימי שישי, פה או בפוסט של מישהו אחר לא זכור לי איפה.

    הנה עוד אחד:
    אנשי הגשם מתכווצים במעיליהם
    הם כבר למדו איך להצניע את עצמם
    טיפות גדולות זולגות מכחול לילותיהם
    טיפות גדולות זולגות על עלבונם.

    את מרוחקת ואינך רואה אותם
    הם מקבצים את חיוכייך בגניבה
    ומבטך עוד לא פגש במבטם
    עוד לא אמרת להם מילה טובה.

    אם אהובייך יפקירוך
    אם תחניק אותך בגידה
    אם לשלום כבר איש אותך לא יברך -
    אנשי הגשם יכתירוך
    למלכתם היחידה
    ויחלקו איתך את לחם צערך.

    עודך חוגגת ואינך זקוקה להם
    אנשי הגשם מביטים בך בחמלה
    לו רק יכלו היו נותנים את חייהם
    לשמור אותך מעוני או מחלה.

    אנשי הגשם ממתינים לך בפינה
    נאמנים כצל, סבלניים כזמן
    וכל יום שעובר, כל חודש, כל שנה
    לוקחים אותך לעבר מפתנם.

    כשאוהבייך ישכחו
    וכל כלבייך ינבחו
    אנשי הגשם יאספוך אל מיטתם.
    והם ירימו את ראשך
    ויאמצו את ייאושך
    לחממך בפרורי אהבתם.

    - - -

    לדעתי, ההתנשאות הזו שאתה מרגיש כלפי המוזיקה המזרחית, אצלך יש את אותו הרגש כלפי המוזיקה האחרת במידת מה, ואתה אפילו לא מכיר ברגש הזה לגמרי. כתבת "ובכלל, פה זה המזרח התיכון, לא צפון-מערב אירופה, זו המוזיקה שמתאימה למנטאליות ולאקלים – מה לנו ולאריות ואופרות?!" .

    ואגב. אני חצי חצי. סבתא אחת ממרוקו, השניה מפולין. פעם מוזיקה מזרחית היתה. עושה לי מגרנות. ההורים בבית דוקא מאלא שמשמיעים מוזיקה של פעם. היו הולכים לרקודי עם.

    מה שנכון, כנראה אולי באמת קשה לחשוב על משהו אחר מקפיץ להשמיע לקהל במשחקי הנבחרת חוץ ממזרחית..

  • פאקו

    הטיעון של "אנחנו במזרח התיכון, מה לנו ולמוסיקה מערבית" תמיד הצחיק אותי. מעניין אותי אם אותם אנשים שאומרים את זה היו אומרים דבר דומה על שיטת המשטר והיחס לזכויות האדם.
    ולי אישית, מה שהכי מפריע במוסיקה המזרחית הפופולרית (הרבה יותר מעניין המלים, להן אני מייחס באופן אישי הרבה פחות חשיבות במוסיקה) הוא פס הייצור של השירים. נראה לי שזה חלק מהאנטגוניזם בציבור כלפי המוסיקה הזאת - העובדה שנדרש מאמץ מינימלי מהיוצרים של המוסיקה כדי להוציא שירים מצליחים מהסוג הזה.

    • איציק אלפסי

      לא בטוח, זה לא כזה פשוט לייצר להיטים כמו שזה נראה. צריך לקלוע לטעם של כמה שיותר אנשים ולפעמים זה יותר קשה מלייצר מוזיקה "איכותית" שקולעת לטעם של מישהו אחד בלבד- אתה עצמך.
      חוץ מזה, הזמרים המזרחיים הם פרפורמרים אדירים, זו מקצוענות שממש אין לזלזל בה לבוא ולתת את המאה אחוז שלך גם מול אלפים בקיסריה וגם מול שלוש מאות איש בחתונה- וזה מה שהם עושים.

  • שבי כהן

    אני לא מצליח להבין למה אתה מנסה להנגיד את אפרת גוש / אביגיל רוז לשרית חדד / דודו אהרון. אתה זה שהגדרת אותם, בדיון על יהורם גאון, ל"יורוטראש". מבחינתי, ולדעתי מבחינת רבים וטובים, אין שום הבדל ביניהם. יהיו שיאהבו את אפרת גוש ויהיו שיאהבו את דודו אהרון. שניהם בסדר. אין כאן עניין של גזענות. הגזענות, הדעות הקדומות, האפליה, הם במקומות אחרים.

    מוזיקה מזרחית היא כמו שהזכרת אתה, דוד, דורפן ואחרים - ג'ו עמר, שלמה בר (בטח שמגיע לו פרס ישראל!), עליזה עזיקרי, דקמוש, זוהר ורבים וטובים.

  • מנחם לס

    איציק, אני יושב לי ביאכטה הקטנה שלי, המפרש לא קולט קמצוץ של רוח, אבל אני סתם יושב לי בבדידות הנפלאה של האוקיאנוס השקט שהוא כמו אגם הבוקר, ואני יודע שזה השקט היחידי שיש לי משך 4 השבועות הבאים כי מחר אני כבר בטיסה לארץ הקודש. בישראל יהיה לי הכל חוץ מבדידות, שקט, שלווה, רגיעה, ושפיות, אז אני מנצל את השעות האחרונות בים, עם שמיים ללא ענן, וטמפרטורה של 27 מעלות. הדבר היחידי שמקפץ ועושה קצת רעש הם להקות-להקות של דולפינים מנתרים באוויר לריחופים של 5-6 מטרים, העוקרים את מימי הגולף של מכסיקו בדרכם צפונה למים היותר קרים של קנדה. ואז אני קורא:

    חלמתי אותך
    מחר ניפגש בחלום הבא
    אני רוצה אהבה
    לא כל כך טובה
    שלא יהיה נחמד
    שרק יהיה ליד

    אני מת על שירים מזרחיים, אבל ההגיון של המילים ניבצר ממני. הלחן (לחן זה המילים או המנגינה?) DOES NOT MAKE SENSE, אלא אם-כן אני מטומטם מדי להבין את פשר המילים.

    ואגב, שרית חדד נראית יותר שבדית משחקנית הקולנוע ההיא, עם האמפרי בוגרט בסרט 'קזבלנקה' ששכחתי את שמה. זאת פרנקית זאת?

    • איציק אלפסי

      מנחם, אני מת על התיאורים הציוריים הנפלאים שלך!
      במקרה או שלא השיר שציטט הוא דווקא שיר של יוצרת אשכנזית..
      לחן זה מנגינה, ושרית חדד היא אולי בעצם "הפרחה במרצדס" (לאו דווקא בקונוטציה שלילית).
      טיסה נעימה וברוך הבא!

  • אזי

    תשמע איציק
    אני מאוד מסובך עם עצמי בנושא הזה בשבועות האחרונים, עד שהחלטתי שאין שום סיבה לנתח אותו
    אבל בעיקרון, אני לא אוהב מוסיקה מזרחית אבל אני מעריך אותה מאוד.

    יש לי ידידה, שאני מחזיק ממנה בנאדם די חכם שאמרה לי פעם שהיא לא מבינה לא את פרחה במרצדס ולא את אדוני, אבל בגלל שכתב אותם עברי לידר ולא שתי הבחורות ששרות אותם, היא מניחה שהטקסטים נורא חכמים (אגב, היא עיראקית ולא אשכנזיה)

    אבל בעצם זה גלגל שמסובב את עצמו
    שירים במזרחית הם בעיקר הקצב ולא המילים, אז עם השנים, אין שום טעם לכתוב מילים מעמיקות ומעניינות... רק קצת פום פם..

    כשכל הבלאגן התפוצץ, הביאו בידיעות שלושה תלמידי ספרות באוניברסיטה ואת המרצה שלהם ונתנו להם לנתח טקסטים של שירים ולהגיד אם הם מזרחיים או לא. הסטונדנטים דיי ניחשו, אבל המרצה פגע בכל אחד ואחד מהשירים עם נימוקים שזה מדהים לראות איך יש חוקים בכתיבת שיר מזרחי. חוקים שמבטאים את הלך הרוח המזרחי.
    דברים כמו שזה שאסור לבחורה להיות עם אף אחד אחר ואין לה אישיות משלה בשירים.

    אז כן, לרוב המילים של השירים המזרחיים יותר פשוטות, אבל לרוב הקצב הרבה יותר טוב.
    המזרחי הכי טוב של השנה לדעתי הוא "אין כמו בבית" של משה פרץ...
    ממש רץ לי בראש סרט של ארוחת חג אצל המשפחה של אבא. נפלא.

  • שחקן 10

    לדעתי כל הוויכוח הזה על המוזיקה מיותר. מי שאוהב מזרחית שישמע מזרחית, מי שאוהב שלום חנוך וכל אלה ישמע שלום חנוך.
    המזרחית היום הולכת יותר חזק מכיוון שהיא פונה לפשוטי העם, והיא מאוד קליטה. בלי מילים מסובכות, הכל פשוט וקליל. זה מה שאנשים רוצים היום, מוזיקה פשוטה וקלילה. אם נשווה למשל את שלום חנוך לדודו אהרון יהיה ניתן לראות שהשירים של דודו אהרון הרבה יותר קליטים וקלילים מאשר השירים של שלום חנוך.

  • דורפן

    אגב אלפסי - מי כתב את המשפט "פסקול של כלא קציעות"?

    • איציק אלפסי

      אם זכרוני אינו מטעה אותי זה היה אריה מליניאק אחרי אחד המשחקים הקודמים של הנבחרת. וזה היה לי קצת חבל, כי אני מאוד אוהב ומעריך את הכתיבה שלו, הוא אחד הקולות היותר שקולים בתוך כל ההתלהמות ששולטת כיום בתקשורת הספורט בארץ.

  • YB

    דורפן- שלמה בר, בכל הכבוד, לא מכר יותר ממאה אלף עותקים. ואני חושב שאני מגזים. הוא איזוטרי. אולי איכותי, אבל בהחלט איזוטרי.
    כולם- תפסיקו להתייפיף, ישראל עד לא מזמן הייתה מדינה עם גזענות מבנית חזקה. מתי היה כאן ראש ממשלה מזרחי? ראש מוסד מזרחי? וגם רמטכ"ל וראש שב"כ מזרחים בקושי היו (אם בכלל, שב"כ). מה אחוז המזרחים באקדמיה? בישראל עד היום לא קיימת אפליה מתקנת כלפי המזרחים וכלפי האוכלוסית החלשות/מוחלשות האחרות (ערבים, אתיופים וכו').
    בשנים האחרונות המצב אולי השתנה מעט לטובה אך ישראל היא סוג של ממלכה אשכנזית. אפילו מאמן נבחרת בכדורגל או כדורסל מזרחי לא היה. זו חרפה!
    בנוסף להיותה גזענית, ישראל היא גם אנטי-מריטוקרטיה מהמעלה העליונה. זו מדינה במצב גרוע מאוד. כמעט כל צידוקה המוסרי אינו קיים. הבעיה היא שמרבית המזרחים מתנהגים כמו אזרחים שהחלישו אותם. הם מפחדים להתלונן. להפגין. להבעיר את המדינה הזאת. בדיוק כמו שהערבים מפחדים.
    אני לא קורא לאלימות אלא לדרישת ועשיית צדק. ישראל היא מדינה גזענית וכמעט אין חקיקה או מאמץ ממסדי שיתקן אותה.

    • איציק אלפסי

      יש סיבה שהערבים-ישראלים נשארו בערך הערבים האחרונים במזה"ת שלא יצאו לרחובות- כנראה שבכל זאת לא כל-כך רע כאן, אפילו בתור מיעוט.
      בהתחשב בעובדה שהמיעוטים כאן שייכים ללאום שנמצא במצב מלחמה עם ישראל, וחלק מהם מזדהים עם אותו לאום באותה מלחמה בישראל, המצב של המיעוטים כאן הוא אולי הכי טוב בעולם. זה לא סתם שאף ערבי-ישראלי לא מוכן בשום הסדר עתידי להחליף את האזרחות הישראלית באזרחות פלסטינית- גם אם זה ייתן לו הגדרה לאומית ויוציא אותו ממצב של להיות חלק ממיעוט. רובם ככולם מעדיפים להיות מיעוט בתוך ישראל מאשר רוב במדינה פלסטינית ואני מניח שיש להם סיבות טובות.
      גם לגבי המזרחיים המצב יותר מורכב ממה שאתה מצייר, ובכל אופן אם אתה שואל אותי מה אני מעדיף- שהסבא והסבתא שלי היו נשארים במרוקו והיינו ממשיכים לשמור על כל האלמנטים במסורת המפוארת שלנו, או שהם יגיעו לכאן ואני אזכה לגדול ולחיות במדינה יהודית, גם אם קצת לא אוהבים את המוזיקה שלי, התשובה היא ב' חד משמעית וזו גם התשובה שסבא וסבתא שלי יתנו לך.

    • דורפן

      אמממ.... אלפסי. רק שיצאו לרחובות... וירו... ומתו כמה. אז לא בטוח מה הסיבה.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      אמממממממממ....והיו גם כאלה, שמקבלים ביטוח לאומי, עובדים בשחור, בונים לא חוקי איפה וכמה שהם רוצים(ולי אסור להוסיף מרפסת), נהנהים מאפליות מתקנות בלי סוף...עולים על טרקטור ועושים מיהודים שטיח-ולכל התהליך יש הדרן בצורת עשרות אלפי שכנים שבאים לרומם, להדר, לשבח ולעמוד ב"סטנדינג אוביישן" לשאהיד, אבל גם אני לא בטוח למה...

      ולא אמרנו מילה על סקילות המוניות של מכוניות בואדי ערה באותה שעת משבר קשה שציינת, ועל הרחובות שנראו כאילו עברו צונמי, וכל זה בשעה שישראל נלחמו בעשרות מתאבדים על בסיס יומי והעם היה שרוי בבהלה מעצם המזה"ת החדש שהתפוצץ לשמאל בפנים. ד"א, זה מה שצפוי בכל מלחמה. התייצבותם נגדנו. למעשה, בכול פעם שאנחנו בצרה, ערביי ישראל, ברובם המוחלט בוחרים באוייב.

      עושקים, מיללים, מנצלים, חיים בארמונות (פה זוג צעיר לא יכול לקנות דירה, והם בונים וילות על ימין ושמאל איפה שהם רוצים, ובלי חוקים)...ועוד בוחרים ומצדדים לפי התור בסאדם חוסיין, בעראפת הרוצח ההמוני, בחמאס, בנסראללה, באחמדיניג'ד וכל אוייב פוטנציאלי, ואפילו אם הוא עולה על המרמרה ומנסה לשחוט חיילים.

      רק זכויות-שום חובות!!!

      אם בספורט עסקינן, מוזר שבדיר, טועמה ושאר החברים, היו בנבחרת ישראל ולא הם ולא אמא ואבא שלהם תרמו למדינה, בעוד ליאור אסולין וכדורגלנים נוספים נופו מהנבחרת. גזענות יש, אבל היא נגד יהודים. ערבים רוקדים על כל חתונות הסחיטה והבוגדנות.

      לא לקפוץ, זה לא בגלל גזענות, זה לא בגלל דם שונה, מספיק לחפור בדמגוגיה זולה. יש פה עם אחר שפשוט נלחם נגד המדינה. זה קרב על ישראל. אם הם היו מתנהגים היטב אף אחד לא היה קם נגדם ומתקומם.

    • דורפן

      משתמש לא מזוהה.

      בדיר תרם למדינה את זה שסבא שלו נרצח בכפר קסאם.

      הערבים לא חיים בממוצע בארמונות. הם חיים בממוצע ברמת חיים יותר נמוכה. זה שיש ערבים עשירים? ברור שיש. ומי שאשם שבמדינתנו האהובה לזוגות צעירים (גם ערבים) קשה להגיע לדיור הם לא הערבים. המדינה שלנו עשירה והייתה יכולה לפתור את המצב הזה. תגובתך קצת מזכירה לי תגובות נגד יהודים באירופה. לא חלילה גזענות פתלוגית אבל האשמת גורם באוכלוסיה בצרות של הרוב. אם הציבור בארץ רוצה פתרונות דיור שייצא לרחובות למען דיור ציבורי (בהרבה מקומות באירופה זה עובד טוב)

      אבל, אגב. אני בעד הטלת חובות על הערבים - בדמות שירות לאומי. ואני מכיר גם ערבים שהם בעד העניין הזה.

      בוא נאמר כך: לפני שצועקים עליהם חובות-זכויות צריך לתת להם איזשהי אפשרות לקחת על עצמם חובות. שירות בצה"ל הוא לא ריאלי כיום, אבל מדינה עם דמיון יכולה למצוא פתרונות (וגם לחרדים).

      כן - זה דבילי ודמגוגי להרחיק שחקן יהודי מהנבחרת כי לא שירת בצבא. ערבי זה לא הגיוני להרחיק, כי לא הייתה לו אפשרות לשרת באיזשהי צורה. אז אולי עדיף שההתאחדות לכדורגל תתרכז בהעמדת 11 שחקנים בעלי יכולת להתייצבות מול נבחרות מדינות אחרות ותסתפק כזה.

      אנונימי - רק בקשה - אם אנחנו ממשיכים את הדיון בחר לך איזה כינוי - כדי לתת לו קונטקסט.

    • אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני

      אף אחד לא נרצח, אלה עלילות דם של שמאלנים.

      ישנה מטרה אחת לשמאל ולערבים, לגרש יהודים מא"י, כל שאר עלילות הדם מופרכות בפרספקטיבה הסטורית, החל מהילד ההוא בתחילת האינתיפאדה שנהרג מאש פלסטינאית ויצרו קמפיין שלם של שקר, דרך הסיפור על הטבח בג'נין שלא היה, הטבח בעזה שלא היה, השקר של המרמרה ומאות ערבים שלבשו בגדים טבולים בדם והצטלמו לעיתונות הזרה שהם מתחזים לפצועים או גופות שנלקחות מבתי חולים ומשופצות בשביל העיתונאים והעולם האנטישמי והאוטו-אנטישמי עם אנשים כמו גולדסטון.

      בכפר קאסם קראו לערבים להתפנות, כמו שהצבא שלנו, הצבא המוסרי בעולם, קורא בכל פעם שיש לו מלחמה באזור מיושב. חלק מהתושבים התחבאו ונהרגו לאחר שבתים קרסו עליהם. זאת מלחמה, זאת היתה מלחמה, ומלחמה של צבא בתולי, שעדיין לא שיפר את יכולות הירי הממוקד כמו היום.

      בנוסף, זאת מלחמה של עם בעם, ואז כמו היום הערבים מתחבאים אחרי אוכלוסיה ומלמדים מהגן שיהודים זה השטן, ושהיעוד של כל אחד, אבל כל אחד להיות שאהיד. זה המוסר שלהם, ואתה מנסה לתקן אותם?

      בדיר וטועמה, אם יוכיחו נאמנות למדית היהודים-היא מדינת ישראל, ישירו את ההמנון ויתנו כבוד, שהם יודעים של מי המדינה, אין לי בעיה שישחקן בנבחרת.

      בקשר לבניה, לא נכון בעליל, לך לואדי ערה, לאבו גוש ולמזרח י-ם, כל אבא מספח לכל ילד שמתחתן 100 מטר שמאלה או ימינה, איך שמתחשק לו. הבתים בואדי ערה נראים לך פרופורציונאלים? אני גר באיזור יוקה בארץ. בית אצלנו הוא לא 20% מגודל של בית שם, וכמובן שהבניה היא חדשה ללא תוכנית מתאר שם, בניה מפוזרת וספורדית, כי כל אחד בונה איך וכמה שהוא רוצה.

      ועדין לא אמרתי מילה על החובות העצומים של הארנונה, שכל עיר ערבית מקבלת מחיקת חובות כל כמה שנים, לעומת ערים ישראליות שנכנסות לועדה קרואה, ופושטות רגל, והעיקר שמפחדים לקחת מהם מיסים, שלא תהיה עוד אינתיפאדה. יודעים למי הם נאמנים...

    • דורפן

      אם תשכח - אני מבין שזו גישתך כלפי ערבים, כמובן שאני חולק, שתי הערות פרקטיות.

      אם באמת יורחקו ערבים מהנבחרת באופן גורף לא תהיה למעשה נבחרת כי פיפ"א לא תאפשר לה לשחק נגד העולם. היא תוכל לקיים כמובן משחקי ראווה ברחבי הארץ.

      מצב הדיור, שמטריד אותך כמו אותי, לא קשור לאי אכיפת חוקי בניה בישובים ערבים. אי האכיפה היא אזלת יד של הרשות. מצוקת הדיור היא מעשה מכוון של הרשות בכדי לשמור את מחירי הבתים במרכז ברמה גבוהה מתוך אינטרסים של ההון.

    • אזי

      דורפן - שאלה רצינית
      איך זה שלפיפא לא איכפת שישראלי שלא משרת בצבא לא יכול לשחק בנבחרת?
      אבל אם יוחלט שערבים לא יכולים לשחק זה יפריע להם?

    • איציק אלפסי

      אני מסכים עם זה ששחקן שלא שירת בצבא לא צריך לשחק בנבחרת. הופעה בנבחרת שמייצגת את המדינה זוהי זכות ויש לה גם ערך חינוכי, לא רק ספורטיבי. לתת למישהו להנות מהזכויות בלי שהוא משתתף בחובות (גם אם זה אומר לבוא כל יום בתשע לפתוח ממטרות וללכת- זה העיקרון) זה מסר לא נכון.
      על אותו משקל אני בהחלט מסכים שצריך למצוא דרך לשתף ערבים (וגם חרדים) בסוג כזה או אחר של שירות לאומי, ואני יודע שגם חלק יותר גדול ממה שנדמה בקרב בני הנוער בשני המגזרים היה מעוניין בכך (זה לא מתקדם בגלל שזה לא משתלם מבחינה פוליטית לאלה שמייצגים אותם), אבל עד שהדבר קורה אי אפשר למנוע משחקן ערבי לשחק בנבחרת על בסיס הקריטריון הזה, כי אין לו אפילו ההזדמנות לעמוד בכך.
      ד"א אחד הדברים שיותר מרגשים אותי זה לראות שחקן ערבי מבקיע עבור נבחרת ישראל- יש בכך מסר מאוד יפה של מהי מדינת ישראל. היה שווה להגיע לבלומפילד בשבוע שעבר רק כדי לראות את בירם כיאל מפזז ושר את "מי שמאמין לא מפחד" בסיום המשחק נגד גיאורגיה.

  • YB

    ובנושא אחר:
    באיומי אקדח לא אראה כדורגל איטלקי אך נודע לי הדבר שפאטו כבש צמד בדרבי המילאנזי. מקווה שהצמד היה יפה, אך גם אם לא הוא עדיין ראוי ליונייטד- קבוצה שלמעט וויין רוני, גאון הגאונים, יש לה מעט מדי.

    • איציק אלפסי

      ועדיין היא לוקחת אליפות בהליכה, קשה לתאר כמה זה מתסכל..
      כשהיה 2:0 לווסט-האם הייתי מוכן להתערב אם כל מי שרק היה מעוניין שיונייטד ינצחו.

    • cookie-monster

      היה עכשיו חתיכת משחק בין נאפולי ללאציו..

  • פאקו

    בכל מקרה הבעייה לגבי שימוש במוסיקה כזו כהמנון של הנבחרת טמונה בחלוקה הדיכוטומית בין כאלו האוהבים אותה לכאלו שלא מסוגלים לסבול אותה (לדעתי אין הרבה שנמצאים כאן באמצע). זה מן הסתם יוביל לתחושה הזאת של "מה לי ולנבחרת שזה שיר הנושא שלה".

    • אזי

      בחייאאאת פאקו..
      מי שמאמין לא מפחד הוא המנון כדורגל קלאסי
      פעם אחרונה לא זכור לי ששמעתי טייקאופים ביציעים על שירים של עברי לידר.
      אמורי הזקן, מה לך ילדה וכו' דווקא כן.

  • דודו

    אני אקח את זה למקום אחר, לפני שנה שנתיים התחלתי להתוודע לקלטות הילדים, אחת החביבות על הילד היתה "דיג דיג דוג שלוש ארבע לעבודה" .
    יש דברים בהם ילד בן שלוש לא יבחין, למען האמת כנראה רוב הצופים המבוגרים בקלטת לא הבחינו או הוטרדו מכך שבכל השירים היו ילדים "לבנבנים " עם מוזיקה ,ישראלית" עד שהגיעו לשיר על השוק.
    שם שלפו ילדים "שחרחרים" ועליה הלבישו מוזיקה "מזרחית" ומילים דביליות.

    היו אגב עוד כמה דוגמאות בסגנון, גם בקלטת ההיא וגם באחרות.

    יש אנשים שמנסים למתג כל מה שהוא לא הם כנמוך, זה נכון ליחס לישובים פריפריאלים, זה נכון לעדות מסוימות,דיעות פוליטיות וכל מה שהוא לא עונה על ה"ישראליות" על פי תו התקן שלהם.

    ובקשר המילים : את השוואות המילים לשירי משה פרץ וגיספן יש מקום להשוות לגי' לו,בריטני ועוד כמה מהסגנון.

  • גל לוס אנג'לס

    אהבתי עד מאוד. אתה כותב לעלא-ולעילא איציק.

    • איציק אלפסי

      תודה רבה.

  • אשרייך בת ישראל (ספורט ודת) | בטענת נבדל

    [...] שהתפתח כאן בעקבות הפוסט הקודם על המוזיקה המזרחית האיר דורפן נקודה מעניינת, ונכונה מאוד לדעתי, לפיה הקהילה החרדית [...]

Comments are closed.