קלאסיקו (2). ספרד זה לא קטלוניה

פתאום ריאל, הקבוצה המלכותית, הממסדית, היא האלטרנטיבה לבון-טון- למועדון זולל התארים שכולם רוצים לתפוס עליו טרמפ. ויש בלהיות במקום הזה משהו שמרגיש מאוד מגניב.

In כללי
valencia by nina volare | cc license

יצא לי להיות פעם אחת במאסטייה וזה אחד האצטדיונים שהותירו עלי את הרושם הכביר ביותר. היציעים התלולים כלפי מעלה, כמו בהיכלי מלחמות השוורים או הקולוסאום, משרים אווירה של וולקנו אדיר שמאיים להתפרץ.

המשחקים בספרד לא ידועים באווירה מיוחדת, אבל אתמול זה הרגיש, גם דרך הטלוויזיה, כמו שמשחק עם אמוציות כאלה צריך להרגיש.

זה גם האצטדיון, כאמור, אבל גם העובדה שבאופן נדיר היו במגרש אוהדי שני המחנות. בספרד אין כמעט תרבות של אוהדי חוץ וזה נותן את אותותיו באווירה באצטדיונים. אוהדי חוץ, לא רק שהם בדרך כלל אלו שמעודדים לאורך תשעים דקות (אם כבר עשו את כל הדרך…) הם גם אלו שמצליחים הרבה פעמים "להדליק" את האוהדים המקומיים.

*

אני לא זוכר שראיתי את כריסטיאנו רונאלדו סחוט כמו שראיתי אותו אתמול במהלך ההארכה.

אחרי המשחק הקודם רשמתי שריאל צריכה לשקול לנסות "להפתיע" ולתקוף את ברצלונה. אבל העובדה היא שמלחמת החפירות עושה את העבודה, ועם תוצאות אני האחרון שיתווכח.

במחצית הראשונה המשחק של ריאל היה כמו בכדורסל- לחץ על כל המגרש. זה היה מרשים.

היה ברור שריאל לא תוכל להמשיך כך לאורך כל המשחק, אבל גם כשנסוגה במחצית השנייה להגנה קרובה יותר לשער שלה, היא עדיין עשתה זאת ביעילות מספקת שאפשרה לברצלונה להגיע ללא יותר משני מצבים טובים (השער של פדרו שנפסל והכדור שקסייאס לקח לאינייסטה בקצות הציפורניים) – הרבה מתחת לממוצע שלה. בכלל, שווה לשים לב לכך ש ב-210 דקות בארסה לא כבשה עדיין שער שדה מול ריאל.

ריאל, ואני ממש לא אומר זאת בגנותה, דמתה לאוססונה או לבאנטה שבאה לקחת את הגביע מול יריבה עדיפה בכלי היחיד שבו היא יכולה לרכוש יתרון- מלחמה.

קבוצה מסוג של ריאל מכירה שני סוגים של מצבים- הישגים מפוארים או כישלונות מפוארים. תואר שמושג בחירוק שניים מעמדת אנדרדוג הוא משהו נדיר עבורה.

אלא שנדמה שריאל, הרבה בזכות מוריניו- שתמיד ימצא דרך לשם את עצמו בעמדה הזו, גם אם הוא מאמן קבוצה שרוכשת שחקנים ב-80 מיליון דולר- מתאהבת בתפקיד האנדרדוג.

אני לא אתפלא אם ישנם כיום לא מעט אוהדי ריאל שחוו אליפויות ספרד וגביעי אירופה אבל דווקא גביע המלך הזה הוא התואר שהכי ריגש אותם. פתאום ריאל, הקבוצה המלכותית, הממסדית, היא האלטרנטיבה לבון-טון- למועדון זולל התארים שכולם רוצים לתפוס עליו טרמפ. ויש בלהיות במקום הזה משהו שמרגיש מאוד מגניב.

עכשיו רק חסר שבמשחק הבא בברנבאו הם יניפו שלט:

Spain is not Catalonia!

22 Comments

תומר חרוב 21 באפריל 2011

יפה מאוד.

עמית 21 באפריל 2011

המשפט האחרון – מבריק.

שחקן 10 21 באפריל 2011

אחרי התבוסה ההיא בליגה (5-0) ברור שריאל הייתה צריכה להשיב את הכבוד. ראינו אתמול קבוצה שהגיעה מוכנה וניטרלה את ברצלונה.

חננאל 21 באפריל 2011

ממש הוצאת לי את המילים מהפה! מצוין!
(ואני לא אוהד ריאל ולא ברצלונה)

הופ 21 באפריל 2011

יפה ומדויק. ריאל מאמצת את תפיסת "אנחנו נגד העולם" של המאמן שלה, וכמצרפים שחקנים שהם בין הטובים בעולם שחדורים בכזו תחושת מוטיבציה, עם משמעת וצייתנות מוחלטת לטקטיקה חכמה של מאמן (שהוא עצמו גאון פסיכולוגי שהצליח להיכנס לראש של פפ וגם של השופטים) – מקבלים קבוצה אדירה שיכולה לנצח את הקבוצה הטובה בעולם.
מה שמדהים זה שאנחנו רק בחצי של הסדרה המדהימה הזו. בינתיים היא עונה על כל הציפיות ויותר מזה.

יו 22 באפריל 2011

סלח לי, אבל 1-1 משני פנדלים ו 1-0 בהארכה, בהחלט לא עונה על ציפיותיי, ופחות מזה

הופ 22 באפריל 2011

כנראה שהציפיות שלנו שונות

שחר ע. 21 באפריל 2011

צריך להמתין עם המסקנות – המבחן האמיתי היא העפלה לגמר ליגת האלופות,למרות שזה חשוב לאמונה של ריאל ביכולת שלה לנצח את ברצלונה.
יהיה מרתק.

d-d 21 באפריל 2011

מדויק להפליא…

דורפן 21 באפריל 2011

איציק – מעניין אותי מה אתה חושב אפרופו הפוסט הזה לגבי תחושות אוהדי בית"ר ירושלים. אהדת בית"ר קמה על תחושות קיפוח אבל כיום זו קבוצה שראש ממשלה אחד היה אוהד מוצהר ופעיל שלה וראש ממשלה אחר הדליק נירות חנוכה באיצטדיון שלו. איך משתמרת לה תחושת אנטי-ממסדיות?

בני תבורי 21 באפריל 2011

רונן,
מה הבעייה? זה בדיוק כמו מפלגת העבודה שמשוכנעת שהיא עדיין בשלטון…

יוסי מזרחי 21 באפריל 2011

זה מה שקורה כשהם מרגישים שראש הממשלה "שלהם" דופק קודם כל אותם….
ולשאלתך ראה את אירועי בלומפילד מאתמול, את התגובות בעיתונות,את מה שהראשים הגדולים בהתאחדות מתכננים לעשות ותבין למה תחושת הקיפוח.

איציק אלפסי 21 באפריל 2011

רונן,
נדמה לי שענו כאן יפה. התחושה היא שלמרות שמבחינה פוליטית השלטון מזמן התחלף, מבחינות רבות אחרות, בעיקר תודעתית (התקשורת) האליטה הישנה עדיין שולטת ביד רמה. מצד שני, גם הצד השני מרגיש ש"גנבו לו את המדינה". מה שמתדלק עוד יותר את היריבות בין בית"ר להפועל, שהיא כיום, וזה עוד מקרה ישראלי ייחודי, יריבות בין שני מחנות "מקופחים", כל אחד וסיבותיו עמו.

קורא 22 באפריל 2011

בקיצור, כמו שאמרנו בפוסט הקודם, במקום להביט במראה ולהיות שלם עם עצמך, כולם (לא באמת כולם) מצליחים להניע את עצמם הכי טוב מתחושת הקורבן המעגלית

אביאל 21 באפריל 2011

איציק – זה כבר קרה אתמול, אוהדי ריאל שרו אל ויוה אספניה בסוף המשחק, אני מניח שאם המשחק היה נגד ולנסיה היינו שומעים שירה אחרת.

דורפן – תשב חמש דקות בטדי, תאמין לי שיש שם הרבה מאוד אנשים שעדיין מרגישים שדופקים אותם יום יום וזה לא משנה אם ראש הממשלה הוא אוהד בית"ר לגביהם, מצד אחד מרגישים קבוצה של העם ומצד שני מרגישים שכולם נגדם, מין תסביך לא מובן שעושה את בית"ר לקבוצה כל כך מיוחדת.

צור שפי 21 באפריל 2011

פוסט נכון ומדויק. אני תמיד תיעבתי את מדריד על רקע היסטורי (פרנקו וכו') אבל בניגוד לבון-טון הישראלי (ואולי בגללו) לא תיעלתי את התעוב הזה לאהדה של ברצלונה אלא של אתלטיקו. אני לא אוהד אמיתי של אתלטי במובן זה שבבחירה בין שתי המפלצות קולצ'ונרו אותנטי תמיד ירצה בתבוסת הלבנים ואילו אני תמיד אלך עם המפלצת שבאותו רגע היא האנדרדוג. לכן, אתמול בערב זה לא שהייתי אופורי ושיכור מאושר אבל בהחלט הייתי שבע רצון. אני גם מקווה שהלבנים יגיעו לגמר הצ'מפיונס.

matipool 22 באפריל 2011

צור – מרגיש כמוך ביחס לחצי השני של התגובה שלך . חוץ מזה – יש לי עדיין סימפטיה לצ'אבי אלונסו שעזב רק בגלל שפשוט לא יכל לסבול יותר את רפא בניטז . הוא עדיין אוהד ואוהב את ליברפול בכל ליבו ומגיע למשחקים באנפילד כשהוא יכול ( בדיוק כמו דידי האמן ועוד רבים אחרים ) .

שבי כהן 21 באפריל 2011

איציק,

פוסט יפה. גם אני התרשמתי בעיקר מהאווירה המדהימה של המסטייה, שכדבריך – אכן הרגישו אותה גם דרך הטלוויזיה.

מוריניו גאון, ואני בטח לא הראשון שאומר את זה. הוא נכווה פעם אחת ב- 5:0 והחליט שהספיק לו. את המסקנות שלו ראינו במשחק הליגה בשבת. אמרתי כבר אז, נדמה לי שאצלך, שברצלונה עייפים ופגיעים מול המשחק הזהיר הזה של מוריניו, ומסתבר שריאל, האנדרדוג (מצחיק שאני אומר את זה…), אכן הצליחו לעקוץ אתמול. בלי קשר לתוצאה (כי הרי אף פעם אין קשר בין הדברים…) הם גם היו טובים יותר.

אני לא מצפה משני המשחקים שעוד נותרו להצגות. זה ימשיך להיות קרב חפירות, ואם פפ לא הולך לתת לצ'אבי-מסינייסטה וויה, קצת מנוחה עד לחצי הגמר, המשימה של ברצלונה יכולה להיות מאד מתסכלת. בטוח שזה יהיה מותח עד השריקה האחרונה. תענוג.

אסטריקס 21 באפריל 2011

איציק וגם הופ- אבחנה מדויקת של תחושת "אנחנו נגד כל העולם" שהחדיר הגאון שליטא מוריניו לריאל . אבל האם יהפוך נמר חברבורותיו?
כדי להפוך לקבוצת אנדרדוג אמיתית תצטרך ריאל קצת יותר מכמה שנים שחונות מול היריבה המושבעת, וזה לא יקרה כל כך מהר, ריאל תחזור לעצמה.

איציק, בסוף טעית בניסוח בטח התכוונת ל "מייצגים את ספרד ולא את קטלוניה"

הופ 22 באפריל 2011

ריאל לא תהיה אף פעם קבוצת אנדרדוג אמיתית (וכמו שטל מזכיר על כל במה, גם עכשיו היא הקבוצה היקרה בעולם). אבל על המגרש, ורק מול ברצלונה, היא כרגע כזו (לפחות עד אתמול).
מעניין באמת כמה מוריניו רק מנצל את התחושה הזו – וכמה הוא גם אחראי לה.

IDO. Melbourne 22 באפריל 2011

איציק, בפוסט הקודם קצת טיפסתי עליך שבכדורגל פתוח אי אפשר לנצח את בארסה, וגם כתבתי שעוד לא הגיע המאמן שמצא תשובה אחרת מלבד מלחמת חפירות וכאסח.

ואז הגיע יום חמישי בבוקר (רביעי בערב שלך). מוריניו השועל הצעיר, לראשונה מול בארסה, הרג אותם במרכז השדה, צירף שחקנים מההגנה להתקפה. העלים את צאבי לחלוטין והעמיד חלוץ מול שוער שלוש פעמים.

בחצי השני הוא שיחק כהרגלו על הגנה צפופה ומתפרצות מהירות.
אבל בזכות החצי הראשון גם לשחקני בארסה היו בלי מספיק כח לפצח את ההגנה של ריאל בחצי השני
הוא בודד את היתרונות שלו (מחליפים יותר טובים, מהירות של רונלדו על מצרנו) וזה הספיק לנצח.

ככה יצא שאני טעיתי ואתה צדקת. אפשר לנצח את בארסה בכדורגל.

קורא 22 באפריל 2011

מעניין איך היו כל התגובות אם קסיאס לא היה מציל 2 עצירות ענקיות, והמחצית השניה, שבחלקה ברסה התעללה בריאל היתה מכריעה את המשחק. אני מסכים עם טענת ה-50-50 (לפי כל מחצית) ולא בגלל שבסוף ריאל ניצחה "משחק ענק של ריאל וחלש של ברסה"

Comments closed