הגר זאב בית"רי עם כבש פועלי (או: מהו אוהד?) / מולי ורד

הכיצד יש ירושלמים שאוהדים את בית"ר בכדורגל ואת הפועל בכדורסל, והאם ניתן בכלל לאהוד יותר מקבוצה אחת בו זמנית?

באחד הדיונים האחרונים כאן בבלוג עלתה שאלה הכיצד יש ירושלמים שאוהדים את בית"ר בכדורגל ואת הפועל בכדורסל? השאלה  הזו גרמה לי לחשוב מהי ההתנהגות הנאותה לאוהד, והאם ניתן בכלל לאהוד יותר מקבוצה אחת בו זמנית?

אני אוהד הפועל קטמון מזה כשלוש שנים, אבל מזה חמישים שנה אני ירושלמי. הייתי אדום מילדות (בכדורגל וכדורסל), עוד לפני שבית"ר היוותה אופציה מהותית, ובניגוד לרוב חברי ששינו צבעם מאדום לצהוב עת בית"ר התחילה לנצח ולהצטיין, באמצע שנות השבעים, הרי אני נותרתי אדום מאז ועד עתה. מעולם לא הצלחתי כילד להבין איך הם הצליחו לשנות את פנימיותם, ותמיד חשדתי בתוך תוכי שרק אוהד רדוד מסוגל להחליף נאמנות.

למרות כל זאת, בעונות שהפועל נדדה (ונודדת) במרתפים החשוכים והמרוחקים, מצאתי את עצמי מפתח צורך למצוא קבוצה לאהוד בליגת העל. באותן השנים, כאשר בית"ר שיחקה כדורגל נפלא בליגת העליונה, פיתחתי רגשות חמים אליה (כן, לפטריוטיות ירושלמית בהחלט היה בכך מקום) תוך שאהדתי האמיתית והמליאה נותרה להפועל.

אינני מאמין שהייתי מצליח לעשות זאת אם שתי הקבוצות היו משחקות באותה ליגה, אך כנראה שהניתוק הזה הוא בדיוק מה שמאפשר את נכונותם של אנשים (ואני ביניהם) לחפש להם קבוצה נוספת לאהוד, גם אם היא לא מאותו מועדון. (הצורך בהשתייכות כבר אמרנו?)

כשם שיש לרוב אוהדי הכדורגל בארץ עוד לפחות קבוצה אחת שהם אוהדים בחו"ל, כך גם יש לרוב אוהדי הכדורגל והכדורסל גם קבוצה אהודה בכדורסל (כך גם לגבי כדוריד, פוטבול  או… בדמינגטון).   ברירת המחדל תהיה מן הסתם מועדון הכדורגל שלך, אך בהיעדר קבוצה כדורסל מתאימה במועדון הכדורגל, יש לשער שקבוצת ההתייחסות שלך תתרחב ליישוב בו אתה גר או בהתאם לכל היגיון אחר שהחיים יציבו בפניך.

להפועל ירושלים בכדורגל "נולדתי" ולמעשה לא בחרתי בה. באנגליה, בחרתי במודע ביונייטד בגלל אסון הטיסה. בספרד, לעומת זאת, פיתחתי רגשות חמים לברצלונה בגלל אופי ויופי הכדורגל שהם שיחקו ומשחקים עוד מזמנו של יוהן קרויף (שהיה השחקן הנערץ עלי).

באהדה שלי להפועל קטמון, כבר הייתה מעורבת בחירה מסוג אחר: בחירה אידיאולוגית בקבוצה שבבעלות אוהדיה ובחבורה שמנסה לתקן את העולם. למרות בחירתי בקטמון, מעולם לא נטשתי את אהדתי ואהבתי להפועל ירושלים.

בתחילה לא האמנתי שאצליח "לשנות נאמנות". אמרתי, כפי שכולנו אומרים, שקבוצת כדורגל יש רק אחת, אבל שלוש שנים אחרי אני יכול לספר לכם שגיליתי שלא כך הוא: אהדה לקבוצה היא דבר שאתה מטפח או חונק. מטפח אפילו בדבר הקטן לכאורה של חיטוט ימי ראשון (או שלישי) באותיות הקטנות בעיתון (או באינטרנט) שמפילות עליך מה עשתה קבוצתך השבת בליגה א' או ג', וכן, אם לא הייתי במגרש, אני מחפש גם מה קטמון עשתה וגם מה עשתה הפועל ירושלים בכדורגל.

שלוש שנים עברו ואני מוצא שאהבתי להפועל קטמון שווה בעוצמתה לאהבתי להפועל ירושלים, ואולי אף התעלתה עליה. גיליתי שאתה יכול לאהוד ולאהוב בעוצמות יותר מקבוצה אחת.

כידוע, יש חלק מאוהדי קטמון שהתנתקו לחלוטין רגשית מהפועל ירושלים. אני לא מאמין בכך. אני אישית אינני מאמין שאהדה לקבוצה כרוכה בהכרח בשנאה לקבוצה אחרת. אינני מוכן להסכים לקביעה שאם אתה אוהד הפועל ירושלים,  חובה עליך בהכרח לשנוא את בית"ר, ובוודאי שלעולם לא אאמין שאם אתה אוהד הפועל קטמון, חובה עליך להתנתק מאהבתך להפועל ירושלים שהיא בשר מבשרך.

נהפוך הוא, החלום שלי הוא שלוש קבוצות ירושלמיות בראשות ליגת העל, כשהסדר הרצוי לי כרגע הוא קטמון ראשונה, הפועל ירושלים שניה ובית"ר שלישית. מבחינתי, אשמח שכך יהיה מעתה ועד עולם, אך עדיין אעדיף שאחת מהשתיים האחרות תזכה באליפות על-פני רוב הקבוצות  שמחוץ לירושלים.

לטעמי, אוהד צריך להגדיר את עצמו ואת האהדה שלו  על פי ה"יש" ולא על פי ה"אין".

ובכלל, בספורט ומעבר לספורט, הלוואי וכולנו היינו ניזונים מאהבה ולא משנאה, מגדירים את שייכותנו לקבוצה לפי החיוב ולא על דרך השלילה, ובטח שלא תוך שנאת האחר.

לסיום אזכיר את דבריו של כדורסלן העבר האגדי של מכבי חיפה והפועל ירושלים עדי גורדון: "האהבה תנצח!". האם זה מפליא שדווקא בימיו ככדורסלן פשטה האהדה להפועל ירושלים בכדורסל בקרב אוהדי בית"ר בכדורגל?

ולסיום אומר: "קדימה הפועל קטמון", ממתין לעלייה השלישית והרביעית…

תגובות

  • אני בא מקטמון

    קודם כל מחמיא לי ששאלה שלי הפכה לפוסט שלם :)

    מעבר לכך (ואני הולך להשתמש בטרמינולוגיה קטמונית קיצונית שאינה מייצגת את דעתי אך ממחישה את ההבדלים) אין בי שום שנאה לבית"ר, מגדל ובוודאי ובוודאי לא לאחינו ובני משפחתנו שנותרו בסאד"ר.

    אני מאמין שיש עוד צבעים בספקטרום בין שונא לאהוב - למשל "לא אוהב", "מתעניין", "אוהד של נצחונות" וכו'.

    ולגבי קטמון, מבחינתי תיקון העולם הוא מטרה משנית לחלוטין. המטרה הראשית היא להחזיר לי את הקבוצה שלי שאני אוהד ב-25 השנים האחרונות.
    או כמו שאמר שי אהרון בסיום המשחק נגד שעריים:
    "צריכה להיות קבוצה אחת, אדומה, חזקה! ..."

  • מולי

    מה ההערכה שלך: יהיה איחוד בין הפועל קטמון ירושלים לבין הפועל ירושלים? ואם כן, מתי?
    האמת שמפנה השאלה לכל מי שרוצה לענות.

  • אני בא מקטמון

    אם לא הייתי מאמין שיהיה איחוד לא בטוח שהייתי מעורב בקטמון.

    מתי יהיה האיחוד, זה כבר עניין יותר מורכב, יש לנו עסק עם איש עקשן מאוד. לפני שנה הייתי יותר אופטימי מהיום, אבל אני מאמין שזה תהליך שיקח לפחות עוד 3-4 שנים.
    ד"א מולי, חידשת חברות בעמותה?
    https://www.katamonshop.com/amuta/

  • דוד מירושלים

    בתור אוהד בית"ר אני לא מבין כאלה שאוהדים את הפועל כדורסל, זה נראה לי דבר הזוי שקורה רק בעיר הזוייה כמו שלנו.

  • אדיר

    כאוהד הפועל ת"א וחבר עמותה בהפועל אוסישקין ת"א.
    אני באמת לא מבין איך בן אדם יכול לאהוד 2 קבוצות במקביל,
    בשנים שהפועל לא היו בכדורסל פשוט נוצר אצלי ריחוק לכדורסל, וחיבתי אומנם הלכה לגליל ואפילו קצת להפועל ירושלים(אבל זה רק כי הם הכריזו על עצמם כאלטרנטיבה שלעולם לא התגשמה).
    אבל לכתוב שאתה מחבב את בית"ר, זה באמת דבר שאני לא יבין לעולם!!!
    איך אדם יכול לאהוד את קבוצתו שלו עם כל הערכים שאמרת שאתה מאמין בהם ובעקבותם הצטרפת לחברות בעמותת קטמון, ובמקביל בכלל לחשוב על חיבה כלשהי לבית"ר.
    אדם כמוך כנראה לא מבין את מה שנקרא לאהוד קבוצה עד הסוף, דבר שכרוך בו גם שנאה, כי אין מה לעשות זה חלק מהעסק!

    • מולי

      אולי כי אין בי שנאה. לא אוהב לשנוא ומפריע לי כשאני שומע במגרש קללות לבית"ר.

      זו לטעמי שנאת חינם.

      יותר מכך, אני מגדיר את עצמי ע"פ ה"יש" (ההשתייכות לקבוצה) ולא ע"פ ה"אין" (שנאה לקבוצה אחרת.

      אני רוצה שננצח כל משחק, ניצחון בדרבי יש לו טעם מענג יותר. אבל לא רוצה ולא מוכן לשנוא.

      זה נכון במגרש וזה עבורי נכון אפילו בפוליטיקה.

  • אבי

    אדיר תרשה לי לספר לך על בן דוד שלי, כבן 45, ירושלמי אמיתי (שכבר עבר לצפון) ואוהד ביתר מילדות. הבן אדם הוא איש לוחם צדק, פעיל חברתי, שפועל למען שוויון לכלל המגזרים (אתה מבין למה אני מתכוון). בכל אופן את האהדה שלו לביתר הוא לא יכול להחליף אבל ברגע שקמה קבוצת אוהדים שרעיונית וירושלמית הוא מזדהה עם הדרך, המטרה והערכים מיד הצטרף לעמותה עם בנו הקטן.
    בקיצור מה שאני אומר, אם אדם כזה יכול לאהוד ביתר וגם את קטמון הכל מתקבל על הדעת..

  • אביאל

    דוד - למה ? אני אוהד בית"ר מהיום שאני יודע מה זה כדור ועם הזמן והחברים הפכתי להיות אוהד הפועל בכדורסל, אלה האלטרנטיבות בעיר שדיי משלימות אחת את השניה, כל אחת היא חלק מירושלים ואני מניח שכמו רבים שמתחברים לשני הצדדים, כדבריך, דבר שיקרה לרוב רק בירושלים.

    • דוד מירושלים

      אביאל, כי אלה שתי אגודות שבהגדרה עוינות אחת את השנייה, ואני לא מדבר בכלל על פוליטיקה, אלא על יריבות נטו.
      הייתי במשחק של קטמון השנה, ושבעים אחוז מהשירים שלהם הם שירי שנאה לבית"ר (לבריאות שיהיה להם, אגב), עם האנשים האלה אני אתחבק במלחה אחרי נצחונות?!
      כמו שלא יהיה אוהד של אולימפיאקוס בכדורגל ופנאתנייקוס בכדורסל או מכבי בכדורגל והפועל בכדורסל, ככה נראה לי לא הגיוני המצב שקיים בבירה.
      בית"ר בכדורסל התפרקו מזמן (שנות השמונים או משהו) ולתוך הוואקום נכנסה הפועל. זה הסיפור האמיתי, ושאר הסיפורים על סולידריות ירושלמית הם תירוצים.

    • מולי

      דוד , תאמין או לא, שירי השנאה לבית"ר מפריעים לי יותר מאשר לך.

    • דוד מירושלים

      מולי, אני מאמין שאתה צודק, כי לי שירי השנאה האלה לא מפריעים בכלל. לגיטימי בעיניי שישנאו את בית"ר קבוצה עם דומיננטיות עירונית מובהקת בעשרים השנה האחרונות (אם לא יותר). אנחנו לא שונאים אותם כי הם זניחים וקטנים מדי (ספורטיבית) בשביל לשנוא.
      את השנאה אנחנו מפנים להפועל ת"א.

    • איציק אלפסי

      צודק דוד. ובהקשר הזה נדמה לי שההישג הכי גדול של הפועל קטמון זה שהם מצליחים לעורר אנטגוניזם מסויים (עדיין לא שנאה לדעתי) בקרב אוהדי בית"ר- זה אומר שהפועל חוזרת להיות כוח דומיננטי בעיר, לפחות מבחינה תודעתית.

  • מאשקה

    מולי, ליבי האדום מהדרום איתך.
    כילדה הייתי באה לפעמים מהדרום לצפות במשחקי הכדורגל של הפועל ירושלים במגרש קטמון ( נדמה לי ברח' רחל אמנו משהו כזה ) ואח"כ במגרש ימק"א, וכיום מזה שלוש שנים הצדיק אורי שרצקי מוציא ממני כמה מאות שקלים כחברת העמותה של הפועל קטמון, ולפעמים אני מוצאת עצמי במשחקים של קטמון בכל מני מגרשים בארץ, והכי מוזר לי לצפות במשחק של הפועל קטמון בטדי. " תנו תנו לי עוד ועוד ,אני בא מקטמון ויש עלי פזמון, הפטיש המגל והאינטרנציונאל, השנאה למנורה ..... ואלוהים הוא שחור אדום.
    וגילוי נאות, אני בהנהלת עמותת האוהדים של הפועל ירושלים בכדורסל,
    וכמו שיש לי מינוי כל שנה למלחה, יש לי מינוי בעמותת קטמון שאני גאה בו, למרות שאני לא מגיעה כמעט למשחקים של הכדורגל, לעומת השתתפותי בכל משחקי הכדורסל כולל משחקי חוץ, ובסוף ? הפועל שוב הפסידה ואני ממשיכה לחלום על צלחת אליפות ראשונה שתעלה במעלה כביש מס' 1 מת"א לבירה. מי שנולד אדום נולד לסבול :) וקדימה הפועל !!!

    • איציק אלפסי

      מאשקה, את במקור ירושלמית? איך הגעת מהדרום להיות אוהדת של קבוצות ירושלמיות?

  • מאשקה

    איציק, אני במקור ובמציאות מקיבוץ נגבה, נולדתי שם וגרה שם.
    הדוד שלי יעקב ליטבק היה מנהל חברת האוטובוסים "המקשר", ובחופשות של חנוכה פסח וכד' היינו אחי ז"ל ואני מגיעים לירושלים אליו לשכונת המקשר בכניסה לעיר.
    זה היה בשנות ה - 50-60 של המאה הקודמת, ובני דודי היו צריכים "להעסיק " אותנו בעיר הגדולה. לבד מלשחק בין הסלעים והרקפות איפה שהיום בנייני האומה, היוגם לוקחים אותנו למשחק כדורגל של הפועל ירושלים, ולסרטים בקולנוע אדיסון, וכך נצרבתי לעולמים באדום שחור : )

    • איציק אלפסי

      יפה, מאשקה. תודה.

    • עמית

      בנייני האומה קיימים כבר 60 שנה (לא הייתי יודע את זה אם לא היה תלוי עליהם שלט גדול שמבשר על יום הולדתם). הסלעים זה אולי איפה שהמלון הזה שפעם היה הילטון.

  • הופ

    איזה כיף לקרוא את הפוסט הזה, הגעתי באיחור אבל מזל שהגעתי.
    בתקופה בה משום מה כולם רוצים להיות ויותר מכך להיראות כ"אוהדים אמיתיים", וחלק מהפרקטיקה היא לגחך ולבוז לכל מי שלא עומד בקריטריונים המחמירים שלהם, לכתוב על אהדה שהיא עניין שנתון לשינוי ולהרחבה ולבחינה ולחשיבה ולטיפוח ולחניקה זה מעשה שאפשר כמעט לקרוא לו אמיץ, בשדה הספורט. כל הכבוד ותודה.

  • מולי

    הופ, תודה על המחמאות. פשוט רציתי להסביר אותי טוב יותר לעצמי ולעולם.

Comments are closed.