קופה אמריקה (12): אין דומה לה

מאיפה צצה לה פתאום אימפריית הכדורגל החדשה הזו?

In כללי

הקופה הנוכחית ממשיכה לשבור שיאי עליבות – ביום ראשון תעלה פרגוואי למשחק הגמר מבלי שניצחה משחק אחד בטורניר!!

לא משהו שנדמה לי שיש לו תקדים בהיסטוריה של טורנירים מסדר גודל של קופה/יורו/מונדיאל.

*

למרות האכזבה הכללית בכל זאת ניתן לדלות מהטורניר סיפור או שניים מעניינים, כשבראשם, לדעתי, זה של נבחרת ונצואלה.

כדי להבין את גודל ההישג של הוינוטינטו בטורניר הנוכחי צריך להעמיד אותו בפרספקטיבה של הישגי הנבחרת בעבר:

עד הטורניר הנוכחי עמד מאזן השערים של ונצואלה בקופה אמריקה על 33-145, הניצחון 2:0 על פרו אותו השיגה בטורניר הקודם ב-2007 אותו אירחה היה הניצחון הראשון שלה בקופה מאז 1967 (הפעם הראשונה בה השתתפה בטורניר ואז רשמה ניצחון 3:0 על בוליביה).

את הטורניר הנוכחי סיימה ונצואלה ללא הפסד והלכה הלילה הביתה למרות שהגיעה לה להעפיל לגמר הרבה יותר מאשר לפרגוואי.

כשמתסכלים על זה כך, ההישג של נבחרת ונצואלה בקופה אמריקה 2011 שקול למעשה להישג דומה של נבחרת ישראל ביורו.

*

אז מאיפה צצה לה פתאום אימפריית הכדורגל החדשה הזו?

דבר מעניין בנבחרת ונצואלה הוא שההצלחה שלה לא מבוססת על כישרונות יוצאי דופן שהתקבצו ל"דור זהב" כלשהו, אלא על משחק טקטי ברמה הגבוה יותר (מבית מדרשו של "מוריניו של ונצואלה" – סזאר פיראס, בן 38 בלבד) ועמידה מצוינת על המגרש – בקיצור: תוצר של עבודה קשה ויסודית.

מסתבר שהפרויקט המרשים הזה הוא חלק מתפיסת עולם רחבה הרבה יותר של המשטר הסוציו-דיקטטורי של הוגו צ'אבס. בדומה למשטרים הקומוניסטיים במזרח-אירופה שלפני נפילת מסך הברזל וסין של ימינו, השלטון הצ'באסי רואה בספורט מכשיר תעמולני שיכול לשווק את המדינה כלפי חוץ ואת "המהפכה" כלפי פנים.

עבור משטרים טוטליטריים, הצלחה ספורטיבית היא מכשיר לחיזוק ההזדהות הלאומית והפחתת מתחים פנימיים מבעבעים היכולים לאיים על יציבות השלטון.

מתוך התפיסה הזו הקים צ'אבס בשנת 2006 את משרד הספורט הלאומי שבראשו עומדת ויקטוריה מאטה. למשרד הוקצו משאבים חסרי תקדים בהיסטוריה של הספורט הונצואלי ופעילותו הוגדרה כחלק מהחזון להחצין את "הטוב ביותר שיש לאומתנו להציע" כדברי צ'אבס עצמו, שאף הגדיר ממיטת חוליו בקובה את ההצלחה של הוינוטינטו בקופה הנוכחית כ-"הוכחה לכך שהוצואליינים נחושים לשכתב מחדש את ההיסטוריה הספורטיבית של ארצו של המשחרר סימון בוליבאר".

*

מה שבאופן כללי מרתק "במהפכה הבוליבארית" של צ'אבס היא העובדה שמצד אחד היא בנויה על סנטימנט אדום סוציאליסטי-מהפכני, המכוון נגד ריכוזיות כוח – בעיקר זה של ארה"ב באמריקה הלטינית – ומצד שני, משתמש בטרמינולוגיה ופרקטיקות פאשיסטיות (אם כי זה בהחלט לא משהו שצ'אבס יכול לרשום עליו פטנט).

מה שעוד מרתק זה העובדה שונצואלה של צ'אבס, למרות היומרות הסוציאליסטיות והאנטי-גלובליות, רחוקה מלהיות מנותקת מהשוק הקפיטליסטי הגלובלי בכלל ומארה"ב בפרט.

דוגמא מעניינת לכך ניתן למצוא בפרסומת מקומית לפפסי שמשתמשת בנבחרת הכדורגל ומצד אחד משווקת מוצר צריכה הכי אמריקאי שיש בעטיפה הכי אמריקאית שיש, אבל באותה נשימה גם משחקת ברגש המהפכני המקומי:

*

הסיפור הזה מעלה אצלי את התהייה האם במידה וגם בישראל יחליטו להפוך את הספורט בכלל, והכדורגל בפרט, לפרויקט לאומי ויקצו לו משאבים נרחבים נוכל להגיע להישגים שכאלה?

ואם כבר נגענו בהקשר הישראלי – מעניין להתייחס לעבודה ש"המהפכה הבוליבארית" נשענה בחלק גדול ממנה על המעמד הבינוני, שמאס בשלטון הקודם על רקע שחיקה מתמשכת ברמת החיים אותה יכל להרשות לעצמו.

לא ברור אם מצבו של המעמד הבינוני בונצואלה השתפר מאז, מה שכן ברור הוא שמדובר בהוכחה נוספת לכך שדיקטטורה יכולה לצמוח על רקע אידיאולוגיות שונות ואף סותרות לגמרי, כאשר נדמה כי המנבא הטוב ביותר שלה הוא דווקא פסיכו-חברתי.

הצורך של שכבה גדולה ומרכזית באוכלוסייה בזהות חדשה כתחליף לזהות המעמדית שנשחקה והזהות הלאומית המקורית שננטשה, הופך אותה לעתים לטרף קל עבור שרלטנים אידיאולוגיים מסוכנים.

מזל שבישראל כיום לימין אין מנהיג עם אינטליגנציה תבונית ולשמאל אין מנהיג עם אינטליגנציה רגשית, כך שבינתיים אין ממש מי שינצל את זה.

*

אם בספורט מדובר באימפריה מתעוררת, בתחום תחרותי אחר ונצואלה היא אימפריה מימים ימימה.

שש פעמים זכתה נציגת ונצואלה בתואר מיס יוניברס – מקום שני בטבלת כל הזמנים עם זכיה אחת בלבד פחות מארה"ב ושלוש יותר משבדיה.

הנה הזוכה הטריה ביותר, משנת 2009 – סטפניה פרננדז:

*

ואם היינו באמריקה הלטינית ואפילו הזכרנו במילה את קובה, אז נקנח בדובדבן – ביצוע עברי מקסים לשיר של פדריקו גרסיה לורקה:

מיכה שטרית –  מקצב של שחורים בקובה

18 Comments

עמית 21 ביולי 2011

איטליה ב82 לקחה את המונדיאל מבלי לנצח משחק בשלב הבתים הראשון.

איציק אלפסי 21 ביולי 2011

נכון, שלוש תוצאות תיקו, אבל האם היה מקרה נוסף שנבחרת הגיעה לגמר בצורה שכזו?

קונדופוני 21 ביולי 2011

הפועל תל אביב זכתה באליפות עם פחות נקודות מסגניתה.

איציק אלפסי 21 ביולי 2011

צודק.. זה באמת הישג שלא היה ולא ישוחזר.

משה 21 ביולי 2011

מספיק כבר עם השקר הדמגוגי הזה שלהפועל ת"א היו פחות נקודות מחיפה. נקבעה שיטת ניקוד חדשה, שעל פיה להפועל מס' נקודות שווה והפרש שערים עדיף על חיפה.
נמאס שכל אחד מתבסס על שיטת ניקוד אחרת שיותר נוחה לטיעון שלו, שעל פיו לאלופה פחות נקודות מסגניתה.
אני יכול להמציא שיטה שעל פיה לניצחון מקבלים 3 נק', ולתיקו 2 נק'. לפי שיטה זו הפועל היתה אלופה גם ללא צורך בהפרש שערים וללא קיזוז. שיטה זו לא רלוונטית לעונות הקודמות בדיוק כמו השיטה הדימיונית שלי.
אז מספיק לשקר ולטייח עובדות.
גילוי נאות: אני אוהד מכבי קביליו יפו, ובהחלט לא הפועל ת"א.

אביעד 22 ביולי 2011

משה יקר, השיטה הנהוגה הייתה 3 נק' לניצחון, 1 לתיקו. אף אחד לא המציא שיטת ניקוד חדשה.

B. Goren 21 ביולי 2011

איציק, כמעט כל דבר בחיים זה שאלה של זמן וכסף. אם יקצו בארץ את המשאבים הנכונים לספורט, כמובן שזה יקח קצת זמן אבל אין לי ספק כי בטווח הארוך תהיינה תוצאות.

ובעניין הקשר בין פוליטיקה וספורט: לאחר הניצחון 5:0 על אוסטריה במוקמות יורו 2000, ראיין אריה גולן את יוסי שריד, אז שר החינוך. שריד אמר באותו ראיון (בבדיחות הדעת כמובן) כי הניצחון הוא עוד הישג גדול של הממשלה כי הרי לא תיתכן ממשלה טובה ללא נבחרת כדורגל מצליחה…

תומר חרוב 21 ביולי 2011

הכל טוב ויפה ואני לא מומחה גדול לונצואלה אבל עד כמה שאני יודע היא לא בדיוק דיקטטורה. צ'ווז נבחר בבחירות דמוקרטיות שלוש פעמים, יש גם בחירות לפרלמנט והמון משאלי עם.
מקרה מאוד לא דמוקרטי שכן קרה בונצואלה היה ניסיון הפיכה של האופוזיציה במימון אמריקאי, ניסיון שכשל. צ'אווז הוא אויב העולם המערבי בגלל שהוא סילק את ידי התאגידים האמריקאים מהנפט הרב שיש בונצואלה. אולי ההתקדמות בכדורגל הונצואלי היא לא בגלל שהמשטר מעוניין להשקיע בספורט כדי להציג לראווה את הישגי המדינה אלא פשוט בגלל שיש יותר כסף שמושקע באזרחים בונצואלה.

איציק אלפסי 21 ביולי 2011

תומר,
לא מעט דיקטטורים נבחרו בבחירות דמוקרטיות. מי טוען שהכסף שמושקע בספורט נועד כדי להציג לראווה את הישגי המדינה הוא השלטון עצמו.

ניר 21 ביולי 2011

תתעדכן, תומר – אפילו חומסקי, מתומכיו החשובים של צ'אווז בעבר היום מאשים אותו בנסיון לחסל את הדמוקרטיה בוונצואלה. האופוזיציה אליו בתוך ונצואלה הם סטודנטים ואנשי המעמד הבינוני, לא תאגידי נפט אמריקניים.

http://www.guardian.co.uk/world/2011/jul/03/noam-chomsky-hugo-chavez-democracy

איציק אלפסי 22 ביולי 2011

"Hugo Chávez has long considered Noam Chomsky one of his best friends in the west"
ועל זה נאמר – אמור לי מי חבריך וכו'.

גיל 21 ביולי 2011

תשמע, בדרום אמריקה יש שתי קבוצות על שנמצאות כרגע במשבר והשאר ברמה שווה פחות או יותר. בכל טורניר נתון, בטח קצר וכשכולם עייפים, כל נבחרת נתונה יכולה להגיע לפחות לחצי הגמר. לא נראה לי שיש כאן משהו יוצא דופן. להשוות אותו ליורו זו בדיחה. לדעתי אליפות אפריקה יותר מעניינת בהרבה.

איציק אלפסי 21 ביולי 2011

גיל, לא נראה לי שהעובדה שנבחרת שהייתה הנמושה של היבשת וחטפה שישיות ושביעיות מגיעה פתאום כמעט עד לגמר היא משהו מקרי.

אריאל 21 ביולי 2011

עוד דבר מעניין לגבי ונצואלה הוא שמדובר במעצמת בייסבול, בטח ביחס לגודל האוכלוסיה שלה. אני בטוח שצ'אווס לא ממש מרוצה מההצלחה דווקא בספורט האמריקאי הזה ויכול להיות שזה חלק מהסיבה שהוא משקיע הרבה בספורט הכי לא-אמריקאי כמו כדורגל

איציק אלפסי 21 ביולי 2011

אפרופו זה, גם לכדורגל הם קורים שם "סוקר" – נראה שיש השפעות אמריקאיות חזקות במדינה והשילוב/קונפליקט בין זה לבין האנטי אמריקאיות שעל גלה רוכב צ'אבס מאוד מעניין.

moby 22 ביולי 2011

גם מובראק נבחר "בבחירות"
אבל בין פרגוואי-בסיס של ארגוני מחבלים גדול. לבין ונצואלה- הדיקטטורה של צ'אבס (והלאמתם של בארות הנפט). העדפתי את צ'אב-צואלה. הם שיחקו טוב יותר "מגיע" להם.

אמנון 22 ביולי 2011

נזכור את שתי תוצאות התיקו של פראגוואי בבית המוקדם.
2:2 נגד ברזיל. הברזילאים הישוו לקראת הסיום ופרגוואי הייתה יותר טובה. גם המשחק היה בהחלט טוב.
3:3 נגד וונצואלה. פרגוואי הובילה 3:1. גם זה היה משחק לא רע בהחלט.
בשלבים הבאים הם שיחקו את המשחק המסורתי שלהם שמתבסס על הגנה חזקה ולחימה על כל כדור וניצחו בפנדלים.

בכלל, לא ניתן להשוות את הטורניר הזה ליורו ואפילו לא לאליפות אפריקה. בגלל מספר המדינות ביבשת אין שם מוקדמות וכו'. כל מי שראה בעבר את טורניר קדם הגביע העולמי בדרום אמריקה ששם משחקים כולם נגד כולם במשך שלוש שנים (או את הקופה ליברטדורס) יודע שכדורגל הנבחרות וגם הקבוצות שונה לחלוטין בהשוואה לזה שבאירופה.

דרך אגב, האם מישהו מבין הקוראים ראה משחק יותר טוב במונדיאל או ביורו האחרונים מזה שהיה בין ארגנטינה לאורוגוואי ברבע הגמר?

IDO 23 ביולי 2011

מכל המשחקים בקופה ראיתי רק את אורגוואי-ארגנטינה והחצי השני של אורגוואי-פרו ואני לא מבין מה ההתלהמות. טורניר מצויין! (אני משער ששאר המשחקים היו ברמה של המשחק הזה.)

במונדיאל היו כמה משחקים מצויינים. אוסטרליה-גאנה. ברזיל-הולנד. אורגוואי-גרמניה.

אני יודע שיש ענין שכדורגל נבחרות זה לא זה, אבל נבחרות מאומנות זה בהחלט זה! איפה עוד יכול להגיד, נשאיר את מקסי רודריגז ואורטגה מחוץ לסגל כי נסיט את מסי למרכז ושקרליטו והיגואין יהיו חלוצים, הא?

Comments closed