קופה אמריקה (13 ואחרון): כדורגל באור ובצל

המתכון להצלחה של נבחרת אורוגוואי.

In כללי

דייגו פורלאן אמר בסוף המשחק משהו מרתק שמסביר חלק גדול מהשאלה כיצד מדינה קטנה כמו אורוגוואי הצליחה לאורך ההיסטוריה לשמר את מעמדה כאחת מאומות הכדורגל המפוארות?

הוא ציין שהזכייה הזאת בשבילו מהווה סגירת מעגל אישית אחר שסביו זכה בקופה עם אורוגוואי כמאמן ואביו כשחקן.

למסורת יש חלק גדול בהצלחה של אורוגוואי. בראש ובראשונה מסורת מתבטאת בידע העצום שנצבר ומשתכלל לאורך השנים. בנוסף, מסורת מאפשרת לשמור על אתוס מובחן אל מול תהפוכות הזמנים ויוצרת אחדות מטרה.

הסופר האורוגוואי אדוארד גלאנו כותב בספרו הנפלא "כדורגל באור ובצל":

"בכל פעם שהנבחרת הלאומית משחקת, לא משנה נגד מי, הנשימה של המדינה נעתקת ואפילו הפוליטיקאים, הזמרים והרוכלים בשוק סוגרים את הפה, המאהבים מעכבים את אהבתם והזבובים מפסיקים את מעופם".

*

האתוס של הכדורגל האורוגוואי נולד כמעט במקביל להולדתו של הכדורגל המודרני – וויליאם לזלי פול, מורה בביה"ס התיכון האנגלי במונטבידאו, הקים ב-1891 את ה-"אלביון קריקט קלאב" – מועדון קריקט וחתירה שהייתה לו גם מחלקת כדורגל קטנה.

בעוד הקריקט לא ממש תפס מחוץ למעגל האריסטוקרטיה הבריטית בעיר, הכדורגל התפשט מהר מאוד בקרב המקומיים שפיתחו ושכללו את המשחק עד שהפכו לטובים מאלה שגילו להם אותו.

כשחצתה נבחרת אורוגוואית רשמית בפעם הראשונה את האטלנטי, להשתתף בטורניר הכדורגל של המשחקים האולימפיים בפאריז ב-1924, היא עשתה זאת באלמוניות מוחלטת – רק אלפיים צופים הגיעו לצפות במשחק הפתיחה שלה בטורניר נגד יוגוסלביה.

אחרי ארבע ניצחונות והפרש שערים 17:2 שהקנו לה את מדלית הזהב, כבר נכתב בל'אקיפ:

"זהו הכדורגל האמיתי. בהשוואה לזה, מה שהכרנו עד כה היה לא יותר ממשחק ילדים".

האתוס של הכדורגל האורוגוואי הוא תוצר מרתק של התנאים הגאו-פוליטיים של המדינה – מדינה קטנה ונטולת משאבים הזקוקה למוסר עבודה גבוהה בכדי להתקיים, בלב אזור של העולם בו ההנאה חשובה פעמים רבות יותר מהתועלת.

בהתאם לכך, גם הכדורגל האורוגוואי הוא שילוב של שניים: יש בו רוח לחימה ומוסר עבודה אדוק – ה"לה גרה צ'רואה" ("גרה" – רוח לחימה; צ'רואה אלו הם השבטים האינדיאנים הילידים באורוגוואי) – לצד ההנאה הלטינית מליטוף הכדור.

כך ניתחו בל'אקיפ את ההצלחה של אורוגוואי ב-1924:

"וירטואוזיות מרהיבה בקבלת הכדור, שליטה ושימוש בו. הם יצרו כדורגל יפה ואלגנטי, ובאותו זמן תזזיתי, חזק ואפקטיבי".

גם בנבחרת הנוכחית, לצד היכולת הטכנית שמתבטאת בעיקר במשחק של פורלאן וסוארז, אורוגוואי מצטיינת במשחק לחץ על היריב ברמות הגבוהות ביותר. שלושת השערים אמש בגמר נולדו כתוצאה מחטיפות כדור שנוצרו כתוצאה מהלחץ הזה.

אם כי, אולי השער שמסמל יותר מכל את אורוגוואי היה השער הראשון נגד פרו בחצי-הגמר (שווה להציץ רק בשביל השדר) – הנחישות של פורלאן לאיים על השער ממצב די חסר סיכוי, בשילוב הערמומיות והיכולת הטכנית ברמה הגבוה ביותר של סוארז לייצר שער מהחצי מצב שנוצר.

ואפרופו סוארז, אין לי אלא לקבוע בצער שכל קשר בינו לבין ליברפול מקרי בהחלט – הוא גדול בשני מספרים על כל שחקן אחר אצלנו (לחשוב שהוא ולוקאס באותו הרכב…) וכבר בקיץ הבא, אם לא בינואר הקרוב, צפויה סאגת העברות מתישה בכיכובו.

*

לצד מסורת, סוד ההצלחה של אורוגוואי הוא האיזון – איזון שמתבטא, כאמור, בסגנון המשחק שלה ובעובדה כי, לפחות מבחוץ, נדמה שבקבוצה הזו (ובאמת כמו שאמר פורלאן – זו יותר קבוצה מנבחרת) כולם שווים ואין אגו.

אפשר היה להבחין בכך בחגיגות המרגשות שלהם – אפילו סוארז, סוג של פצצת אגו, נראה פתאום כמו ילד מבוייש.

את פורלאן חיפשתי ולא מצאתי. לרגע חששתי שנעלם מאיזושהי סיבה. עד שהמצלמה קלטה אותו בצד מתחבק עם המאמן אוסקר טבארס חיבוק אבהי מרגש – איפה זה ואיפה הכוכבים שעושים פוזות למצלמות אחרי זכיות מהסוג הזה.

האיזון הזה אפשר לאורוגוואי לשמר את מעמדה כמעצמת כדורגל גם בתקופות פחות מוצלחות, מבלי לנוע תדירות בין מאניה לדפרסיה כמו שכנתה מעברו השני של נהר הלה פלאטה.

היכולת הזו לראות דברים בפרופורציות מתבטאת, למשל, בקריירה של דייגו פורלאן שלמרות התחלה לא מוצלחת במיוחד לקריירה האירופאית שלו במנצ'סטר יונייטד, לא איבד את הראש והחיה אותה בספרד עד שקיבע את מעמדו כאחד השחקנים הגדולים בדורנו. לבטח האהובים.

לעתים להישאר קטן וצנוע זה לצאת הכי גדול.

*

לאורוגוואי יש כמובן חלק חשוב בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי – המשחק הראשון של ישראל אי פעם במונדיאל נערך נגד נבחרת אורגוואי – בפואבלה, מקסיקו, ב- 2 ביוני, 1970:

18 Comments

Cabrio 25 ביולי 2011

נהדר. ובאופן כללי – סדרה מעולה על הקופה, כמה טוב שאלפסי בדה באזר.

איתן בקרמן 25 ביולי 2011

לייק

matipool 25 ביולי 2011

איציק – בוא נחזיק אצבעות שסוארז יישאר איתנו ( בליברפול ) כמה שיותר . שחקן אדיר ועצום .
אורוגוואי הפכה לפייבוריטית שנייה אצלי אחרי אנגליה . כיף לראות כזו אחדות , צניעות וגיבוש בין השחקנים ובינם למאמן .
אחלה טור .

amit pros 25 ביולי 2011

מצטרף…
איציק,קרדיט גדול על סדרה משובחת.
נראה אותך עושה אותו הדבר ליומן האליפות בעונה הבאה..:)

B. Goren 25 ביולי 2011

יפה דרשת איציק.

מיקי 25 ביולי 2011

הניתוח הפסיכולוגי של אורוגוואי וארגנטינה ממש קולע. פרופורציות בחיים זה דבר כ-ל כ-ך חשוב!

נעל קרועה 25 ביולי 2011

אתמול נזכרתי איך סוארז פירפר את ההגנה של יוניטד בשנה שעברה

דרדס 25 ביולי 2011

כתיבה נהדרת. אגב, לדעתי לכתוב שלפורלאן הייתה "התחלה לא מוצלחת במיוחד" ביונייטד זה אנדרסטייטמנט. רוב השחקנים היו נעלמים בבינוניות אחרי מה שעבר עליו שם

מנחם לס 25 ביולי 2011

חזיתי במשחק בעניין מיוחד עם חברים היספנים. פראגוואי היתה שווה לאורוגוואי בכל, מלבד בתוצאה הסופית. הם החמיצו 3-4 הזדמנויות בטוחות לשערים.

אני לא יודע אם זאת רק הרגשתי, אך העניין שמעורר משחק כזה עולה כל כך על כל דבר אירופאי. המהירות? באירופה אתה לא רואה קצב כזה. השליטה בכדור? אבסולוטית. הכניסות? קשות ומאד 'גבריות' אבל לא גסות ומלןכלכות. משחק של 90 דקות שנראה כאילו הוא בן חצי שעה, במקום המסירות והמסירות והמסירות בחצי המגרש של קבוצה אחת בעוד השנייה עומדת ומסתכלת. ספרד (או ברצלונה) בחיים לא היו מסוגלות לפתח את המשחק שלהן נגד הפרגוואים או האורוגוואים.

קורא 25 ביולי 2011

מנחם, אתה בטוח שחזית במשחק של אתמול? מחצית ראשונה חד צדדית, פרגוואי (בונקריסטים עם קבלות) לא חיברו 2 מסירות ובקושי עברו את החצי.
מחצית שנייה ב-2:0 אורוגוואי שיחררו קצת לחץ ועדיין פרגוואי הגיעה ל-2 מצבים בלבד (משקוף וכדור רוחב מסוכן).
בוא נניח שאם במזל הם היו מגיעים ל-2:1 אורוגוואי היו לוחצים עוד קצת על הגז. פערי התיאום והכשרון עשו את ההבדל בין שתי נבחרות שנלחמו אותו הדבר

צור שפי 25 ביולי 2011

איציק, תודה על הסיקור הזה. למרות שהטורניר היה ככה ככה (לכל היותר) הוא בכל זאת השאיר משחק אחד לפנתאון (ה-1-1 ההוא) וגם הסיום שלו היה מתוק. זה היה רגע של נצחון הרומנטיקה, לא קורה לנו הרבה. הזכיה של אורוגוואי דומה קצת לזו של אתלטיקו מדריד בליגה האירופית ב-2009, קבוצה שאיננה נמנית על האימפריות/המפלצות עושה את כל הדרך. פורלאן סחב אז את אתלטיקו כמעט לבד לתואר עם גולים בכל השלבים המכריעים (כולל שניים בחוץ נגד ליברפול). אתמול הוא ניגן אמנם כינור שני לסוארס אבל איזה כינור ואיזה צמד מדהים. חבל שהוא כבר בן 32 ולא נשארו לנו הרבה שנים ליהנות ממנו.

אני מניח שפרט הטריוויה הבא מוכר לרבים וטובים כאן אבל למעטים שלא יודעים – הרקורד של פורלאן ביונייטד (עונות 2002/3) היה רחוק מלהרשים, 17 שערים ב-95 משחקים וההתחלה היתה עם בצורת איומה ונוראה. השער ששבר אותה היה…החמישי ב-2-5 נגד מכבי חיפה בצ'מפיונס, פנדל בגארבג' טיים כשכל האיצטדיון ובראשו סר אלכס מתפלל שהבלונדיני ישבור כבר את הנאחס.

תומר חרוב 25 ביולי 2011

אוי סוארס הוא פשוט שחקן תענוג, הבישול עם הראש לפורלאן פשוט אגדי…

איתן בקרמן 25 ביולי 2011

יופי של סדרה, אלפסי. שיחקת אותה.

נעל קרועה 25 ביולי 2011

שורה תחתונה של הטורניר
המחיר של סוארז עלה ל 45 מיליון יורו
המחיר של נימאר ירד ל 30 מיליון יורו
מספר 10 של ברזיל (ברח לי השם) התגלה ככוכב שעוד יעשה הרבה בכדורגל

קורא 25 ביולי 2011

והשתי שורות האמצעיות שלך מציגות את הבעיות שעולות בפוסט של רונן מהיום

אמנון 25 ביולי 2011

התייחסות קצרה לשתי הנבחרות שהופיעו בגמר.

הסגנון ההגנתי של פרגוואי מושפע במידה רבה מן ההיסטוריה שלה. זו מדינה שאין לה מוצא לים. במאה ה-19 התרחשה שם מלחמה אכזרית-מלחמת הברית המשולשת (1865-1871)- שבה נלחמה פרגוואי נגד ברזיל, ארגנטינה ואורוגוואי. התוצאה של המלחמה הייתה שואה דמוגרפית נוראה. במאה ה-20 (1932-1935) התרחשה מלחמה נוספת, מלחמת הצ'אקו ובה נהרגו 30000 חיילים מן הצבא הפרגוואי. האיצדטיון הלאומי נקרא "דפנסור דל צ'אקו".

רוב ההיסטוריה של המדינה היא הייתה נתונה תחת דיקטטורה צבאית והשחיתות "חוגגת" שם. כיום עומד בראש המדינה כומר לשעבר, פרננדו לוגו. הוא ניצח בבחירות לאחר 70 שנות שלטון של מפלגה אחת. זו. הוא נוהג ללכת עם סנדלים ומבחינה פוליטית משתייך לשמאל הדרום אמריקאי.
והוא גם הכניס להריון כמה נשים ללא נישואין, כמובן.

סגנון המשחק המסורתי של הנבחרת הזו הוא הגנתי וכולל לחימה בלתי מתפשרת על כל כדור. לא היו לה הרבה שחקנים "יצירתיים" בקישור ובהתקפה. קשה מאד לנצח אותה במשחק רשמי באסונסיון.

למשחק הגמר היא הגיעה ללא שני החלוצים הפותחים שלה, ולא היה לה מה "למכור" מבחינה התקפית.

http://www.news1.co.il/Archive/001-D-170797-00.html?tag=01-33-19

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1085785&contrassID=1&subContrassID=3

לגבי אורוגוואי: נכתב כאן בפוסט על אדוארדו גליאנו שכתב את "כדורגל באור ובצל" שאני משער שהרבה מן המגיבים כאן קראו אותו. הוא נחשב לאחד האינטלקטואלים הבולטים בדרום אמריקה (ביחד עם גבריאל גרסיה מארקס). ספרו "העורקים הפתוחים של דרום אמריקה" נחשב בצדק לספר מופת ולדעתי חובה לקרוא אותו. הוא עשה מסע בכל דרום אמריקה וחקר את תולדות הניצול והנישול של האוכלוסייה לאורך ההיסטוריה. ספר מדהים ומטלטל. (פורסם בהוצאת מפרש, 1990).

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=721820&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0

הסיכום שלי הוא שהיה טורניר בינוני מאד, אבל בשום פנים ואופן הוא לא אכזב אותי.

יוסי 26 ביולי 2011

איציק כל הכבוד, טוב שחזרת לארץ, יש לי הרגשה שתדע להנות מהטוב פה מבלי להתבכיין כל הזמן, שזו תכונה של מי שגר בניכר תקופה. חבל יהיה עם סוארז יעזוב . אני מחכה כבר שליברפול תחזיר עטרה ליושנה כמועדון מספר 1.

ירון ב. 26 ביולי 2011

ללקק את האצבעות אלפסי! אני במקומך מבקש העלאה בשכר.

Comments closed