בכיכר תחריר לא היתה טוני וספה / מוסה גבאי

מי שכתב את השלט "מובארק, אסד, נתניהו" מאבד אותי - הוא עושה עוול לכל אותם אנשים אמיצים במדינות השכנות שיצאו להתקומם כנגד רודנים אכזרים וסיכנו את עצמם באופן מוחשי.

In כללי

מחאת הדיור מעסיקה אותי באובססיביות בימים האחרונים. היא מעוררת אצלי שאלות רבות ברמה האישית וברמה החברתית. קצת כדי להשקיט את ההמולה בתוך הראש, ישבתי וניסיתי לענות על השאלה שמציקה לי: למה אני לא שם?

יש פה רשימה של סיבות ובסופן קצת גילוי נאות על עצמי פלוס טוויסט מפתיע בעלילה – אשמח לשמוע מה אתה חושבים.

כי המאבק התחיל במקום הלא נכון:

אין מה לעשות, קשה לי להשתחרר מהמקום והנסיבות בהם התחיל המאבק הזה: המיתולוגיה מספרת שהכול התחיל כשדפני ליף (כבודה במקומה וכו') "נאלצה לותר על הדירה שלה" (אגב – "שלה"?). לא יעזור כלום, ואני יודע שהמאבק מנסה לצאת מהבועה התל אביבית ולכון למשהו רחב יותר, אבל בתכל'ס: כל העסק התחיל בגלל סכסוך מסחרי בין שני גופים פרטיים – בעל בית ושוכר. והמאהל קם ברוטשילד ולא בירושלים. ולא בעפולה או בשדרות או במרחק כלשהו מבית קפה ופיצריה. ועיתונאים.

כי אני לא מאמין להם:

חסר לי ה- "Street Cred" – לא ראיתי אף לא אחד מלוחמי החופש הנועזים הללו מפגין למען הרופאים, או הנכים, או העובדים הסוציאליים. לא ראיתי את התאחדות הסטודנטים יוצאת למאבק אמיתי למען אף לא אחד מאלה או רבים אחרים. אז אולי לא ראיתי כי ישנתי או כי הייתי עסוק בעצמי, אולי לא ראיתי כי אני בורגני שמן או כי אני מעמד בינוני שחוק – אבל לא ראיתי. ולו זה היה מה שמוביל את המאבק, ולא מטרות משנה שלו, קל היה לי יותר להצטרף.

כי איני יכול לשאת את ההפרזה, הבומבסטיות והיומרנות:

המאבק הזה מתיימר להיות קריאת ההשכמה של דור שלם – אבל אני בתחושה כי הוא לא יותר מעלה התאנה של דור אדיש ואנוכי. שיחת סלון שיצאה משליטה. חברים שלי כותבים בהתרגשות על מהפכה ועל "ארצי ששינתה את פניה", ובעיני הדברים שונים לחלוטין. הלואי שהם צודקים ואני טועה.

כי נמאס מהדלות הבלתי נסבלת של הדיון:

עלה/עלי לבמה, צעק/י "נתניהו פויה" ו-"נתניהו קקי" והרי הפכת למהפכן/ית שצ'ה גוארה כלום לעומתו/ה. די. לא צריך להצביע לנתניהו (מה שמעולם לא עשיתי באופן אישי) כדי לראות שזה עלוב. נכון, נתניהו הוא ראש הממשלה וככזה הוא זה שאליו צריך להפנות את הביקורת. זה comes with the territory  בעבודה שלו. אבל בכל זאת…

כי בכיכר תחריר לא היתה טוני וספה:

אין דבר שמעצבן אותי יותר מההשוואת ל"אביב העמים הערבי". המחאה במצרים, אם אני זוכר נכון (אולי זה היה בטוניס), התחילה אחרי שבחור צעיר הוכה למוות על ידי שוטרים. בטוניס (או במצרים) זה פרץ אחרי שבחור צעיר הצית עצמו במחאה הקשורה לסכסוך על דוכן מזון שהפעיל ברחוב, כי לא היתה לו עבודה אחרת למרות תואר אקדמי וכו'.

אצלנו – חיזרו לסעיף הראשון ברשימה הזו – זה התחיל כי לדפני ליף (כבודה במקומה וכו') אין כסף לשכר דירה. מי שכתב את השלט "מובארק, אסד, נתניהו", או מה שזה לא היה, עושה עוול לכל אותם צעירים ואנשים אמיצים במדינות השכנות, שיצאו להתקומם כנגד רודנים אכזרים ששלטו שנות דור וסיכנו את עצמם באופן מוחשי. מי שכתב שלט כזה מאבד אותי.

כי כבר הייתי שם, בסרט הזה בדיוק:

נטלתי חלק פעיל במאבקי הסטודנטים בשנת 1998. הייתי חלק מאותה התלהבות. הרגשתי צ'ה גווארה, סייעתי במטה, ציירתי שלטים ועשיתי רושם על בחורות (או לפחות ניסיתי). אבל גם אז, קינן בי החשש שהכל קצת מזויף, שבעצם כל הסיפור זה מאבק על הנחה של כמה מאות שקלים בשכר הלימוד. גם אז, צעקנו והסברנו שזה יותר מזה, שאנחנו הולכים לחולל מהפכה בסדרי העדיפויות, ושאנחנו נלחמים על פניה של ההשכלה הגבוהה, וקיויתי שזה אמיתי. וקיויתי שגם אם זה לא לגמרי אמיתי, אנשים יטעמו טעמה של מחאה ושל מעורבות ויראו כי טוב. וזה ישנה משהו.

אבל זה לא היה אמיתי, ושום דבר לא השתנה. כמה אנשים גזרו הון פוליטי או קידמו קריירה, נתניהו הקים ועדה (כן, זה היה נתניהו גם בסיבוב ההוא) והכל גווע בקול ענות חלושה. ושום דבר לא באמת השתנה. הייתי בסרט הזה – לא סתם הייתי, היה לי תפקיד קטן אפילו – ולא אהבתי את הסוף שלו. אז אני לא רץ לסרט ההמשך. בצד החיובי, הבחורה שניסיתי להרשים אז התחתנה איתי בסופו של דבר – אבל אני בספק אם ניתן לייחס את זה למאבק ההוא :)

כי נובחים על העץ הלא נכון:

אני יודע שהמחאה לא מתייחסת רק למחירי הדיור בתל אביב, אבל אני חייב להגיד את זה: כאזרח משלם מיסים, יש המון מקומות אחרים שהייתי רוצה לראות את כספי המסים שלי מגיעים אליהם לפני שהממשלה נוקפת אצבע כדי לטפל במחירי הנדל"ן בתל אביב או בגוש דן. כולל כאלה שישפיעו גם על הנדל"ן הזה – כמו פיתוח תחבורה ציבורית אמיתית, הוצאת מוסדות מדינה מלב תל אביב (עד מתי תהיה הקריה בקריה למען השם?), מעונות לסטודנטים (כי להם באמת יש מגבלה אובייקטיבית שמקשה על השתכרות).

אני רוצה שרופאים ירוויחו יותר ויעבדו פחות, אני רוצה שללמוד עבודה סוציאלית יהיה בחינם, אני רוצה מענקים מוגדלים למפעלים שהולכים לפריפריה ולעובדים שעוקרים לשם. לא מענין אותי מה שכר הדירה בתל אביב. אני רוצה שאשתי, פסיכולוגית קלינית בשרות המדינה, שמאחוריה כמעט עשור של הצטיינות אקדמית ומסלול הכשרה מטורף, תרויח יותר משכר מינימום.

ברמה העקרונית, יש שתי דרכים לטפל במחירי הדיור: התערבות ממשלתית ביחסים בין שוכרים ומשכירים והסדרה שלהם בחקיקה, או סיוע ממשלתי בדרך זו או אחרת. הראשון פסול בעיני ברמה העקרונית, השני עולה כסף. לי ולכם. ואת הכסף הזה אני מעדיף שהמדינה תפנה למקומות שהזכרתי למעלה, ולא לדפני ליף (כבודה במקומו וכו').

הבטחתי גילוי נאות לקינוח:

מקובל במחוזותינו לתקוף את משמיע הדעה ולא את מה שפגום בדעה עצמה, אז תנו לי להקדים תרופה למכה:

אני המעמד הבינוני הנשחק. במסגרת הזו, מצבי סביר. אני שוכר דירה בישוב כפרי בפריפריה ויש לי דירה קטנה וזולה בבת ים שאני משכיר במחיר הגון (לא שזה ענינכם, אבל קניתי אותה לפני הבום, והעליתי את שכר הדירה במאה שקלים בערך בסה"כ בארבע השנים האחרונות). גדלתי בגוש דן, לזוג הורים מהמעמד הבינוני הנמוך, שעבדו כגנן ופקידה. יש לי שני תארים שהשלמתי בו זמנית, תוך כדי עבודה במקביל (לפחות בחצי משרה, ובעבודות מתחום העבודה הסוציאלית בד"כ). גרתי במעונות קצת ובדירה שכורה קצת, והשלמתי הכנסה מההורים תוך כדי הלימודים. שירתתי בצבא, הייתי בקבע ועשיתי מילואים. אני משתכר היטב, לשמחתי, ומשלם הרבה הרבה מיסים. אני תורם מדי פעם, משתדל להיות אזרח מועיל וחבר טוב בקהילה, ואף פעם לא אוריד ללא תשלום דיסק של אמן ישראלי מהאינטרנט (וגם אתם אל תעשו את זה!).

אני יודע שלמרות שאני מרויח הרבה יותר ממה שהורי הרויחו, הסיכוי שלי לתת לבנות שלי את אותה התמיכה החומרית שהורי נתנו לי לאורך השנים כמעט אפסי. אני רואה את החברים שלי, אקדמאים, מוכשרים, חרוצים, נאנקים תחת עול המחיה בארץ הזו. אני רואה איך מי שלא קנה דירה בזמן מתמודד עם חרדה קיומית של ממש, ומי שקנה מתמודד עם תשלומי משכנתה מכבידים.

גרתי כמה שנים בחו"ל וראיתי חברים רבים אחרים שבחרו להתמודד במקום אחר וטוב להם. כמעט ונשארתי גם אני שם, אבל חזרתי חזרה. אני שואל עצמי מדי פעם אם זה היה הצעד הנכון והבחירה הטובה ביותר עבור בנותיי? ב- 99% מהמקרים אני משיב בחיוב.

יש לי הרבה סיבות לצאת לתמוך בכם שם במאהל ובהפגנה, ובכל זאת איני מסוגל. את הסיבות קראתם למעלה. יכול להיות שכולן בסך הכל מסך עשן שתכליתו לכסות על כך שאני – ובני גילי – שחוקים מדי, עייפים מדי, שבעים מדי או אדישים מדי בכדי לעשות מעשה – בכל זאת, אשמח לשמוע מה דעכם עליהן.

99 Comments

אמי 26 ביולי 2011

like

אריאל 26 ביולי 2011

אני חושב שיש הרבה סיבות למה לא לתמוך במאבק הזה, אבל בעיקר הן נשמעות לי כמו תירוצים. כי הכי קל להגיד – הרי שום דבר לא יישתנה פה. וכנראה שזה נכון. הכי קל להיות אפטיים או אדישים, כי למי יש כח לצאת מהמזגן בחום הזה להפגין בשביל משהו שלא יישתנה. וכן, האנשים שמובילים את המאבק הם לא בדיוק אלו שהייתי בוחר לייצג אותי.
ועדיין, מדובר במאבק ראוי – לאו דווקא להורדת מחירי השכירות, אלא לשינוי האג'נדה בארץ מביטחונית לחברתית, כזאת שדואגת לאזרח קודם כל. כן, גם אני מעדיף שישקיעו בפריפריה, בפיתוח תשתיות וכו' על פני דאגה לכל מיני צעירים שרוצים לחיות טוב בתל אביב – אבל רק אם נשנה את האג'נדה במדינה הזאת, נראה גם את זה קורה.

ניר 26 ביולי 2011

בסופו של יום אם לא יהפכו את ההפגנות האלו לכח אלקטורלי זה לא יהיה שווה כלום.
השאלה הגדולה היא איך עושים זאת ובנוסף לכך מי יהיו נציגי המאבק, במידה ואלה יהיו אנשים שרוצים לגזור קופון המאבק יירד לטמיון, במידה ואלה יהיו אנשים הגונים שדאגתם העיקרית היא רווחתו של מעמד הביניים השחוק והאזרח בכלל הרי שיש סיכוי לשינוי אמיתי.

דניאל 27 ביולי 2011

מאה אחוז נכון.
הייתי מוסיף – אנשים הגונים ומסוגלים. עם כל הכבוד לדפני ליף ולג'ינג'ית שלידה כל הזמן – הן לא מנהיגות. חסרה מנהיגות במאבק הזה.

נעל קרועה 26 ביולי 2011

בקיצור זו מחאה של ילדי השמנת על שכר הדירה במרכז תל אביב

אריק 26 ביולי 2011

זאת הבעיה שלי עם המחאה כי מחירי הדיור הם לא הבעיה הם סימפטום. הבעיה זה מחירי הרכב, הדלק, מוצרי החשמל, הקניות בסופר, החינוך והרפואה הפרטית ושעות העבודה שעובדים כשכירים (החינוך הלא פרטי הוא בלתי נסבל והרפואה קרובה מאוד לשם) וכן גם הדיור אבל זאת לא ה-בעיה.

matipool 27 ביולי 2011

אריק – צודק לגמרי .

B. Goren 26 ביולי 2011

איציק ידידי,
גם אני מה שנקרא עמוד השדרה של החברה. שרתתי 6 שנים בצבא, (חובה וקבע), עשיתי שנים מילואים, אני משלם הרבה מיסים ונושא בנטל כבר שנים. בדעותיי הפוליטיות אני מהמרכז וימינה ואני בטוח שלא נתניהו לבדו אחראי לכל צרותיה של המדינה. אולמרט, שרון, ברק, רבין ושמיר, כולם אחראים בעייני באותה מידה לברוך בו אנו נמצאים כולנו. בזמן האחרון הגעתי למסקנה כי ממשלת ישראל צריכה לדאוג גם לאיכות החיים ולא רק לכך שנישאר בחיים. אשתי עובדת סוציאלית ופקידת סעד ואני מודע למצב המחורבן של מערכת הרווחה. יש לי בן שסיים כתה י"ב ובת שעולה לכתה י"א ואני רואה מה מצב מערכת החינוך. מסיבות שלא אכנס אליהן כאן אני גם מכיר מצוין את מערכת הבריאות ויודע מה גדול הברוך בו היא נמצאת. אני יודע שאני לא במיעוט ורבים מחברי חשים כמוני. דפני ליף הדליקה את גפרור המחאה בערך כמו שאריק שרון גרם לאינתיפאדה בשנת 2000. אם לא הם, האינתיפאדה והמחאה היו באות עלינו כמה ימים מאוחר יותר עם מישהו אחר שמדליק את הניצוץ. יש לי ספק גדול איך כל זה יגמר אבל אני שמח שקולם של האזרחים הכורעים תחת הנטל הכבד ישמע.

אריק 26 ביולי 2011

למה יש לי תחושה שיש לך כיפה על הראש ואתה לא אוהב את האפשרות שאנחנו החילונים שמשרתים 3 שנים בצבא ואז משתתפים בשוק העבודה ומשלמים מיסים כדי שמטורפים הזויים יבנו התנחלויות ומטורפים הזויים אחרים יעשו עשרה ילדים, נגיד סופסןף די????

ניר 26 ביולי 2011

מה יש לדבר, אתה מכיר את הכותבים באתר הזה בערך כמו שאתה מכיר את החברה הישראלית.

Tal 26 ביולי 2011

אני לא נוהג להשתלח במגיבים אחרים, אבל זו פשוט תגובה אידיוטית.

אתה משמיץ מגזר שלם שתורם ואוהב את ישראל לא פחות ממך, משרת בצבא ביחידות הכי מובחרות (בסדיר ובמיל'), עובד קשה מאוד ומשלם מיסים כמו כל אזרח (אפילו כאלו בלי כיפה על הראש).
יש לי הרבה מאוד חברים חובשי כיפה, ואני נעלב בשמם כשאני קורא תגובות שטנה כאלו.

אריק 27 ביולי 2011

תרגעו, גם לי יש חבר מתנחל. מה שמטריף אותי, וזה לא שאין בעיות עם המחאה, זה שמי שמתנגד לה בתקשורת זה בעיקר כל מיני חנוך דאום ושאר שרלטני התנחלויות ואני רואה את הפחד שלהם מזה שנתעורר ואי אפשר יהיה לרכב עלינו יותר וזה פשוט חוצפה. אני לא מבין איך אפשר לאור הפיסקה האחרונה של הכותב להתנגד למחאה רק בגלל שהיא שמאלנית/חילונית/תל אביבית מדי. גם אותי ליף די מעצבנת. מצד שני שפו לה ושפו לחבריה, אני לא עשיתי אף פעם כלום חוץ מאיזה עצומה שעשתה קצת רעש והם עושים.

Asaf the Kop 27 ביולי 2011

ומי שתומך הם בעיקר דב חנינים, סכסכני השמאל הציוני וחתרני הקרן החדשה.

קשקשן בקומקום 28 ביולי 2011

וגם 87% אחוז מהאוכלוסיה. אבל עזוב אותך מפרטים

אזי 26 ביולי 2011

תראה, אני גם מאוד לא מתחבר לכל מי שהתחיל את המאבק הזה אבל ברור לי שהם נאבקים גם בשבילי.
אני לא ממציא תירוצים. אני עצלן, וחם לי ולא בזין שלי לשבת באוהל אחרי 10 שעות עבודה.

אבל, וזה אבל חצוף מצידי, ההפגנה הזאת היא סתם.
כל מי שאני מכיר שהיה שם תיאר את זה כ'בומבמלה בתל אביב'. חגיגה.
לא כיכר ולא תחריר.
רוצים מחאה אמיתית? תעזבו כולכם את הדירות היקרות שלכם. מה יקרה אם מחר 5000 אנשים יצאו מהדירות שלהם במרכז תל אביב?
היסטריה. כאוס אמיתי.
ההרגשה כרגע, היא שלהפגין בכיכר זה הדבר העכשווי בתל אביב.
כולם עשו פנג שווי, כולם היו בגוסיפ, כולם אכלו בטוני וספה, כולם עשו זומבה… עכשיו כולם מפגינים…

בני תבורי 26 ביולי 2011

מוסה ידידי,
גם אני לא מגיע למאהל ולא יוצא להפגנה, אבל לא חש צורך לתקוף מישהו כדי להצדיק את עצמי. אני חושד בך שאתה רציני מספיק כדי להבין שהמחאה הזאת נשענת על צרכים אמיתיים ולא על הסכסוך של דפני ליף והלנד לורד שלה. כמו ביבי ודובריו באשר הם, אתה מנסה לגמד את המחאה לידי אינטרסים אישיים לצרכים פוליטיים. למרבה המזל, אתה מנגן בתזמורת שמספר נגניה ילך ויתמעט עם הזמן, חלקו בשל חוסר זמן ורצון וחלקו בשל הידיעה שתחלחל גם אצלם שהמחאה הזאת אמיתית יותר מכל מחאה שהיתה לפניה. כבר כתב אריאל לפני שמדובר כאן בשינוי תפיסה עקרוני אצל אזרחי המדינה מבטחון לחברה. זה לא עניין של שמאל וימין, לא של שטחים והתנחלויות, לא של דת ומדינה. זה חיים של יומיום, גם שלך, גם של ילדיך ובמיוחד של אשתך שלמרות מעלותיה והשגיה, מרוויחה שכר מינימום, מה שלא היה קורה באף מדינה מתוקנת.

אמי 26 ביולי 2011

לדעתי זה בהחלט עניין של שמאל וימין – במובן שאחד העומסים הכבדים ביותר על הכלכלה שלנו הוא הוצ אות הבטחון הנגזרות מהשהיה בשטחים. למעשה כל אחד מאיתנו מממן מתנחל כלשהו – מי במיסים, מי במילואים ומי (כמוני וכמו רבים באתר) בשניהם יחד. אם הייתי עובד שבוע יותר במקום מילואים (או יוצא לחופש) ואם כספי המיסים שלי היו מסבסדים אוטובוסים וכבישים בארץ ולא בשטחים (וחינוך, ומשכורות ותקני רופאים, עוסי"ם ושאר שירותי מדינה) מצבנו כולנו היה משתפר לאין שיעור.

מוסה גבאי 26 ביולי 2011

בני – החשדות שלך די מבוססים. אבל גם כשכתבתי וגם לאחר שכבר הייתי ברוטשילד (כי יש לי חברים וקרובים שם) לא השתכנעתי ברטוריקה, ולא הצלחתי להתגבר על תחושות האי נוחות והזכרונות מאותה שביתה שבה הייתי פעיל, וגם אותה ניסו לשווק באותו אופן. אשמח מאד להתבדות
אגב לחלוטין לא הלכתי לכיוון הזה שהמאבק הוא בסך הכל קמפיין להורדת ביבי – זה אחרים אמרו ולא אני.
יש שם הרבה מאד אנשים יקרים שנלחמים על דברים שבנפשם

נינו 26 ביולי 2011

אני מבין את חלק מהטענות שלך, אבל:
1) יש מאהלים מאוד מוצלחים ואפקטיביים באשדוד, קריית שמונה, ירושלים, חולון, גינת לוינסקי ועוד. הם אמנם התחילו אחרי דפני ליף, אבל המומנטום הוא ארצי.
2) לעניין הספקות לגבי המאבק כמאוחד או הצורך בסולידריות (שאני לגמרי מסכים איתו) – אני חושב שהסיכום המשולב היום, בין מנהיגי מחאת הרופאים, הקוטג', הדלק והדיור היא צעד בכיוון הנכון, כי האינטרסים חופיים.
3) אולי הנקודה החשובה ביותר – אתה קצת נכנע לטרמינולוגיה הביביסטית של "יש דברים יותר חשובים להוציא עליהם את הכסף (מה שהוא אף פעם לא עושה) או "אסור לפרוץ את מסגרת התקציב". הנקודה היא שחלק מהפתרונות לא כוללים בהכרח הוצאה עצומה מצד המדינה – חוק שמורה שאסור להעלות אל השכ"ד ביותר מ-5 אחוזים בשנה (אלא אם כן היה שיפוץ מסיבי) יחזק את השוכרים נגד המשכירים בלי לבזבז את הקופה הציבורית.
או למשל החלמאות של הדיור בר-ההשגה – ברקת רוצה לבנות דיור בר-השגה בירושלים ומשרד האוצר בולם אותו! אז המדינה תרוויח קצת פחות על שטחים עתידיים שהיא מוכרת – לא מזה נתרושש.
יש הרבה התאמות שאפשר לעשות לפני שנהיה יוון כדי לשנות את שוק הדיור, ולא רק בת"א (עלייה של 40 אחוז בחיפה ב-5 שנים לא חמורה מספיק? וכמעט 30 אחוז בבאר שבע?), והן נדרשות.
לא כל אדם צריך דירה ברוטשילד על שמו, אבל כל אדם צריך שיתאפשר לו לשכור דירה.

איתן בקרמן 26 ביולי 2011

מוסא, הטקסט כתוב היטב גם אם אני לא מסכים לו.
לא יודע איך זה ייגמר, אבל כדאי שתתחילו להתרגל לרעיון שזה ממש כבר לא משנה מי התחיל את זה ולמה.

מוסה גבאי 26 ביולי 2011

תודה איתן.
פרננדו פסואה כתב פעם שהפצע כואב כמו שהוא כואב, בלי קשר לסיבה שגרמה לו (משהו בסגנון). אני נוטה לחשוב שזה יחול גם כאן, וזה די מסתדר עם מה שאתה אומר. זה כשלעצמו, עדיין לא אומר לאן זה ילך בסוף. תבין – כתבתי את זה אחרי ששמעתי הרבה אנשים מאד קרובים לי מדברים על "על ארצי ששינתה את פניה" וזה נשמע לי כל כך מוגזם, ומכאן גם הגיעו הדברים שלי

אריק 26 ביולי 2011

הבעיה הגדולה היא האלטרנטיבה. אני באמת מעדיף את ביבי ושטייניץ על קדימה בקטע הכלכלי. ראש המפלגה הסוציליסטית גר באקירוב. ש"ס לא דואגים לנו המעמד הבינוני אלא להיפך. אני מסתכל מסביב ולא רואה כלום. היחידי שאהבתי לשמוע בחמש השנים האחרונות זה דרעי אבל זה עניין בעייתי.

עופר 26 ביולי 2011

בפעם האחרונה שבדקתי ברק מעולה לא היה סוציאליסט. בפעם האחרונה שבדקתי ברק כבר לא נמצא בעבודה.
בפעם האחרונה שבדקתי יו"ר העבודה נבחר עכשיו מחדש וכנראה שהוא יהיה סוציאל דמוקרט.

ניר 27 ביולי 2011

אני מציע בפעם הבאה לבדוק מיהו אותו יו"ר העבודה שיבחר. לפי הידוע לי יש שם סוציאל-דמוקרט אחד שבחר להיות שר בטחון (כושל) כשהיתה לו הזדמנות, אחת שלא עשתה דבר בחייה חוץ מלדמגג בתקשורת ואחד שהקבלנים החיפאים עשו קופה יפה מה"סוציאל-דמוקרטיה" שלו.

אריק 27 ביולי 2011

הכוונה הייתה להדגיש שמפלגת העבודה מזמן ויתרה עלינו

עפר ויקסלבאום 26 ביולי 2011

מוסא,
נראה כאילו הרישא של הפוסט נכתב על ידי כותב אחד,והסיפא על ידי אחר.
מהפיסקה של ה"גילוי הנאות " ומטה, כולל הבחירה בבילי בראג, נראה כאילו כתב את זה מישהו שזועק מדם ליבו.
החלק הראשון נראה מנותק ממנו.
מדוע זה משנה לך היכן התחיל המאבק?
איזו שייכות לדיון יש למקום בו נולדה המחאה?
הפרזה? בומבסטיות? יומרנות?
זה, אכן, דור שמוחה, להבדיל מזה הקודם!
ואולי לא היית בסרט הזה? אולי נכנסת לאולם הלא נכון?
וסוף סוף מישהו נובח, ואני חושב שזה העץ הנכון.מבלי להפחית מחשיבותם של שאר ה"עצים" בחורשה שלנו.
לגבי דלות הדיון אני מסכים. גם לגבי טוני וספה.
אחלה שם לפוסט!

מוסה גבאי 26 ביולי 2011

עופר אני מבין למה אתה מתכוון. החיים הם לא שחור ולבן והסתירות הללו אמיתיות. באותה מידה אני יכול להיות בעד החזרת השטחים ונגד החרם המטופש שהוכרז על קניית סחורה מהשטחים.
לגבי השם לפוסט – הקרדיט לאיציק (או אולי לעורך איתן?), ובהזדמנות זו תודה איציק על הבמה.

אבישי 26 ביולי 2011

כנראה שזו המחאה היהודית. אין מה לעשות, קשה להתקדם בחברה שכל פרט בה חושב שהוא היה עושה את זה טוב יותר.

נכון, המחאה התחילה ברוטשילד, אבל יוקר המחיה לא, והוא גם לא נגמר ברוטשילד. אבל המדינה הפכה את כל מה שמחוץ לתל אביב ללא רלוונטי, אז כדי שמשהו יניע כאן הוא צריך להתחיל בתל אביב.
נכון, הדור הזה מפונק, וצרכן גרוע, וגם חסר ניסיון במחאה, אבל עדיין דופקים אותו יותר משדפקו את אלה שלפניו, במיוחד בהשוואה לכמה שלא דופקים את העשירונים העליונים.
טוני וספה בכיכר תחריר זו כותרת יפה ונכונה אולי בהתייחס להרואיות של המפגינים במדינות ערב, אבל היא לא גורעת מצדקתם של המוחים, מחוסר צדקתו של הממסד ומהרגשת הקיפוח של אלו שלא מוחים. אנחנו הרי לא רוצים להגיע לדמוקרטיה מצרית/סורית/טוניסאית ורק אז לצאת לכיכר (אם כי טוני וספה אולי יהיה בה גם אז).

Asaf the Kop 26 ביולי 2011

הערה קטנה:

צ'ה גווארה היה מחבל עם דם חפים על ידיו(באותה מידה יכולים היו המוחים להסתובב עם חולצות של קרלוס התן).

יעל 26 ביולי 2011

מסכימה איתך לגבי כיכר תחריר – אין מקום להשוואה. ולו רק מפני שאצלנו לא יורים במפגינים ויש זכות בחירה. אתם בחרתם בראש הממשלה הזה על אף כשלונותיו בקדנציה הקודמת (הי, מותר לי להטיל אחריות, בבחירות הייתי בקוטב). במובארק ובאסד איש לא בחר, אלא אם אתם מאמינים שאחוזי הצבעה של 99.9% הם אמינים להפליא.

אבל: אני חושבת שאתה מפספס את מה שמאחורי המחאה הזו. כן, היא לא ממוקדת מספיק ואולי לא כל מארגניה רהוטים דיו, אבל יש כל כך הרבה סיבות לזעם האותנטי ולצעקה הזו של הייאוש הכללי מהחיים הכלכליים בארץ הזו, שלפעמים קשה לפקס אותם. המחאה התחילה בתל אביב, אבל היא אינה כזו. היא מתרחשת במקביל בבאר שבע, בירושלים, בכפר סבא, בחיפה ובמקומות נוספים, מכיוון שהיא לא צרת יחידי עיר אחת, אלא כוללת. בנוסף, היא מדברת על הרבה יותר מדיור. גם מחירי המזון, הדלק, החיתולים, החשמל – כולם גבוהים יותר מבאירופה ובארה"ב למרות שהשכר אצלנו נמוך יותר משמעותית. ואגב, היו שיתופי פעולה גם עם מחאת המתמחים לפי הבנתי, ובצדק – הכל קשור זה בזה. גם זכויות פנסיה, גם הנכים (שהביאו משלחת להפגנה במוצ"ש), גם משכורות העובדים הסוציאלים, גם תחבורה ציבורית טובה יותר שהיא מפתח לקרב את יישובי הפריפריה למקומות העבודה במרכז (ומכאן שהיא תפחית את הביקוש למגורים בתל אביב, ועל ידי כך תגרום להורדת מחירים). הכל חלק משלם אחד, ובעיקר מהצורך לומר: בחרנו אתכם. אתם נציגנו. לא ייתכן שתהיו אדישים כל כך למצבנו, לא נסבול עוד את ההתעלמות.

ובכל זאת, טוני וספה זו אחלה פיצה.

דניאל 27 ביולי 2011

טוני וספה היא פשוט פיצה לא טעימה! הפיצה הכי אוברייטד שיש.

ניר 27 ביולי 2011

אפילו עז לא היתה מוכנה לגור בדירות על רוטשילד! אחלה לראות אותך בדהבאזר, מאד אוהב את הבלוג שלך.

ניק 27 ביולי 2011

יעל אני מסכים איתך לחלוטין שיש סיבה למחאה נגד המצב הכלכלי הכללי בישראל ונגד המחירים המטורפים שיש פה וכל שאר הרעות שציינת… אבל אם זאת אי אפשר להזכיר את כל אותם גורמים כל פעם שיש טענות נגד המחאה הנוכחית ולהגיד שזה לא רק הדיור אלא גם הדברים הללו. כי זה לא! המחאה התחילה כנגד הדיור ועדיין האגנדה המרכזית שלה היא נגד הדיור! וכן כשיש כל כך הרבה חולי אחר במדינה להפגין עכשיו על זה שיקר להשכיר במרכז תל אביב זה די מגוחך ואפילו לא אתי. רק לחשוב שכל ההפגנות האלה גוזלות את תשומת הלב מהרופאים שהמאבק שלהם חשוב הרבה יותר… יש גם את הטענה שהמחאה מתרחשת גם בעוד מקומות בארץ, אז אם אנשים בק"ש מפגינים נגד השכירות בעיר, כשהמחירים שם הם ממש נמוכים יחסית לשאר הארץ, אז זה רק מראה כמה כל העיניין הוא פופליזם זול ובעצם טרנד חדש בארץ

דודי 27 ביולי 2011

הערה צדדית, החשמל לצרכן בארץ (42 אגורות לפני מע"מ, שיוצא פחות מ-10 אירוסנט לקוט"ש אחרי מע"מ) יותר זול משמעותית בארץ מאשר ברוב מדינות המערב (http://www.energy.eu/).

גם לגבי מחירי הדיור לציבור הרחב אני לא בטוח, אם כי את זה קשה להשוות.

השוואות למדינות המערב כדי להראות כמה מצבנו רע מאד פופולריות, ואני חושב שיש בעיה קלה של "הדשא של השכן", שמקשה על איתור הבעיות המהותיות. דוגמה לנושא שבו הפער באמת עצום ולרעתנו – איכות התחבורה הציבורית.

matipool 27 ביולי 2011

דודי – על כל דוגמא כזו , יש 10 הפוכות .
רק לפני שבועיים / שלוש , העיתונים היו מלאים בדוגמאות שכאלו .
שיא הטירוף הוא תחליפי חלב לתינוקות . 20 ש"ח בממוצע בארה"ב לעומת 80 ש"ח בממוצע אצלנו .

amit pros 26 ביולי 2011

מוסא

אין ספק שיש מידה רבה של הגיון בדברי,וגם אני,ודומני שרבי םאחרים רחוק מהשמאל הקיצוני כמו הסיכוי שפרגוסון יעזור לדלגליש להביא אליפות לליברפול.
אבל אנחנו חייבים לשאול את עצמנו כמה שאלות.
האם המצב במדינת ישראל שבו 80 אחוז פחות או יותר לא מצליחים לגמור את החודש הוא תקין?
האם ככל שמרכיב הדיור בהוצאה המשפחתית הולך ועולה יותר ויותר והדבר הזה נגרם בגלל ספסרות כזו או אחרת,זה תקין?
האם בסופו של דבר ,המשק הישראלי יצליח לא להיפגע אנושות,כתוצאה ממחירי הדיור שהולכים ועולים?
אם ענית על אחת מהשאלות בלא,הרי שאפשר ורצוי לתמוך במחאה ,גם בלי קשר למי שהתחיל אותה.אף אחד מאיתנו,לא משמאל ולא מימין,חסין לעליית המחירים השערורייתית וחסרת ההצדקה שאותה מוביל ממשל נתניהו.

ניר 27 ביולי 2011

תגיד, מאיפה הקשקוש על "עליית המחירים השערורייתית וחסרת ההצדקה שאותה מוביל ממשל נתניהו"? למה, לפני ממשל נתניהו המחירים היו זולים?

הממשלה הזו, להזכירך, בשלטון מאז 2009. דומני שהלחץ על המעמד הבינוני בישראל, ואפילו עלית מחירי הדירות, התחילו מספר שנים קודם.

יש מאמר באתר הזה של בחור שהקים תנועת מחאה על עליית המחירים ב 2007 – אני לא זוכר ששמעתי עליה. כנראה שאז התקשורת היתה פחות מגויסת לנושא, משום מה.

אבנר 26 ביולי 2011

כמה נקודות שממש מציקות לי.

1. קודם כל, לא הבנתי בכלל מה בדיוק סדר היום של ראשי המחאה (דפני ליף וכו'). מה היא רוצה? נניח שדיור בר השגה. איך? ושאף אחד לא יגיד לי 'לתת דירות בחינם', זה פשוט ילדותי. בית עולה כסף, נקודה.
2. מאוד מפריע לי שלמאבק הזה יש טרמפיסטים (אלדד יניב, ניצן הורוביץ, דב חנין), שייתכן שאף מובילים מאחורי הקלעים את אותה דפני ליף. הרי בואו נודה באמת- היא סתם בחורה עם פייסבוק. הם פוליטיקאים משופשפים.
3. אם אני לא טועה נתניהו הציג היום תוכנית, אפילו טובה מאוד. גם לא מדובר בהתקפלות- התקשורת מנסה לתת לנו רושם שמדובר בתוכנית שגובשה השבוע, אבל היא גובשה לפני שנה וחצי (ואז הייתה 'מחאת המרפסות' נגד הפרטת 10% משטחי מינהל מקרקעי ישראל). ואיך המוחים הגיבו? אמרו שהוא חופר. נו באמת.
4. חברים, המצב שלנו מצויין כלכלית! האבטלה במינימום מאז ימי בגין. אנחנו אימפריה חקלאית, תאמינו או לא. בתי המלון מפוצצים על ידי תיירים ישראלים, הרוב נוסעים לחו"ל ולחלק לא קטן בציבור יש סמארטפון כלשהו או אינטרנט מהיר, או כבלים. אלה מותרות. נתנו השוואה לכיכר תחריר? במצרים אדם מרוויח 2 דולר ליום! שם יש בייבי- בום ועוני מחפיר ושחיתות. מדינות כמו יוון וספרד, שהחזיקו מדיניות רווחה, בקנטים. אפילו נורבגיה, אגב.
5. וזה לא שאין צדק מסויים במחאה- רק כמו איך שביבי אמר, הכתובת היא הבירוקרטיה. בשנות ה-50 המדינה עטפה את עצמה בחוקים שמטרתם- נו, אין כל כך מטרה- אבל הם הקשו ומקשים עלינו כמעט בכל דבר! באמת שלסגור מרפסת בישראל לוקח לפעמים שנים! שלא לדבר על בניית בתים, סלילת כבישים וכו'.
6. בשביל להילחם בבירוקרטיה- להפריט, להפריט, להפריט. עם קריטריונים למי למכור (משכורות נמוכות, משפחות צעירות, לא בתל אביב וירושלים וכו').
7. מוחים יקרים, בתל אביב תמיד יהיה יקר! עניין של היצע וביקוש. תגורו בדרום, בצפון או בשטחים ותפסיקו להיות מפונקים.
8. יש לי תחושה מאוד חזקה שמדובר במהלך אישי נגד ראש הממשלה, לא משנה מה הוא יגיד.

לתגובות avner47857@walla.com

עופר 26 ביולי 2011

הבעיה היא לא בירוקרטיה.
הבעיה היא

המצב שלנו מעולה. בגלל זה יש יותר עניים כל שנה (כי הצמיחה לא מגיעה לכולם). בגלל זה יוקר המחיה קפץ בשנים האחרונות. בגלל זה צריך הורים עשירים כדי לקבל משכנתא. בגלל זה עובדים סוציאלים שובתים, רופאים שובתים, איכות ההשכלה הגבוהה מדרדרת.
אכן מצב מעולה.

וכן ברור שכולם מפונקים. זה לא שעובדים סוציאלים בקושי מסיימים את החודש, זה לא שקשה עד בלתי אפשרי לחיות ממשכורת של מורה. זה לא שרופאים עובדים במשך 10-15 שנה שעות מטורפות ומשתכרים גרושים.
זה לא ששכר דירה בירושלים קפץ בעשרות אחוזים בשנים האחרונות.

אתה יודע מי לא מפונק? אלו שמס החברות שלהם ירד ב20% בשנים האחרונות, אלו שמשלמים להם מליונים ומכסים להם סיכונים כדי שיקנו חברות בארץ וירוויחו על חשבוננו בענק, אלו שמנהלים את המדינה ומקדמים אג'נדה של הפרטה בכל מחיר (מישהו אמר בית כלא פרטי?) בלי חשיבה מאחורה כי זה טוב לכיס שלהם. כן אותם אלו שכשיפריטו את קרקעות המדינה ישתלטו לנו על הקרקע. הם לא מפונקים. להם דואגים. להם בונים. להם יש דירות במחירים שבשבילם הם סבירים.

הססמא של המלחמה בביורוקרטיה היא בדיוק מה שהביא אותנו לכאן.

amit pros 27 ביולי 2011

ניר,
ברשותך,אני אפילו לא אכנס איתך לדיון הזה,כי כולו נתונים פשוטים שאפשר למצוא בכל מקום
חפש את הנתונים וספר לי אחר כך על עליות המחירים.

אביעד 27 ביולי 2011

1. סדר היום – להגיע למצב שאנשים יכולים לשכור דירה או לקנות אחת בלי למכור כליה, לבלב, טחול וכבד ולהשכיר את אחת הריאות.
2. אוקיי, אז לי טרמפיסטים. כתבו פה רבות על תרומתם של חנין והורוביץ. אני אוסיף משהו משלי – איך בדיוק אתה מצפה למנוע "טרמפיסטים"? תעיף את הורוביץ. תעיף את חנין. על בסיס אותם שיקולים תעיף גם עוד עשרות משתתפים שיש לך סיבה כלשהי להטיל ספק במניעיהם. תשאיר רק את אלו שליבם טהור. איך תעשה את זה?
3. תקרא מחדש את מה שכתבת בסעיף 3 שלך ותסביר לי איך זה אומר משהו לטובת נתניהו?
באופן בסיסי, מה שאתה אומר זה כזה דבר – נתניהו ניסח את התוכנית כבר לפני שנה וחצי ולא עשה איתה כלום עד שהתחילה המחאה. למה הוא חיכה עד עכשיו?
האפשרות השניה היא שנתניהו פועל עם התוכנית הזאת כבר שנה וחצי. אם כך, אז אחרי שנה וחצי של פעולה עם 0 התקדמות, אולי התוכנית לא טובה? או אולי צריך לקדם אחרת? לחליפין ניתן לשאול גם למה נתניהו מציג את התוכנית הוא כביכול התחיל כבר בתור "תוכנית חדשה"?
4. אם המצב שלנו כ"כ מצויין כלכלית, מדוע מאות אנשים ברחבי הארץ עברו לגור באוהלים? מדוע עשרות אלפי אנשים באו להפגין ביום שבת? למה אין לבנאדם ממוצע מממעמד הביניים שום סיכוי לקנות דירה כיום בלי ירושה נכבדה או זכייה בלוטו?
אם אתה רוצה הסבר מפורט לנפילה של יוון וספרד, בבלוג של גיל שלי תמצא שפע הסברים. אף אחד מהם לא קשור למדיניות הרווחה. אגב, גם שבדיה מחזיקה מדיניות רווחה ושם לא ראיתי התמוטטות. אז אולי השפל של יוון וספרד לא קשור למדיניות הרווחה שלהן.
5. ומי בדיוק אמור להילחם בביורוקרטיה? למי יש את היכולת אם לא לממשלה?
6. להפריט בכל מחיר? אותה תפיסה של השוק החופשי יצילנו? עבד פנטסטי עם הקוטג'.
7. המחאה הזאת היא לא עניין של פינוק. יש כ"כ הרבה דוגמאות מסביב שצריך להיות עיוור בכדי לא לראות.
8. מנגד יש לי את התחושה שראש הממשלה מנסה להתגונן באמצעות "שמאלינזציה" של המחאה. בדיוק מה שמוסא כתב – במקום להתייחס לטענות המחאה, הוא מתייחס למוחים עצמם. במקום לטעון שהמחאה שגויה (מה שהוא לא יכול לעשות) הוא מאשים את המוחים שהם "מחפשים" אותו.

אורן 26 ביולי 2011

הדיור ומכירי השכירות הם רק הסימפטום, ואתה הרי יודע את זה. הבעיה כמו שאני רואה אותה היא שישראל הפכה ממדינה לתאגיד. אלו שמנהלים את המדינה מאז שנות השמונים (כן כולם, ללא הבדל דת, גזע ומפלגה) הפסיקו לשאול מה ראוי שהמדינה תספק לאזרחיה, ורק בוחנים את תפקיד המדינה דרך החור שבגרוש.
ישראל הפכה מאז ממדינת רווחה למדינת סעד. במדינת רווחה, כל התושבים זכאים לשרותים שווים ללא הבדלי הכנסה או פרמטרים אחרים. במדינת סעד המדינה מספקת שרותים רק למי שעונים על קריטריונים מסויימים (בעיקר מבחני הכנסה). על מנת לקיים מדינת רווחה יש לגבות מיסים רבים מן הציבור, בעוד שמעבר למדינת סעד אמור לצמצם את גביית המיסים ולהותיר כסף רב יותר בידי האזרחים לצריכה והשקעה. מי שאמור לספק את אותם השרותים שבעבר סיפקה המדינה הוא 'השוק הפרטי' בהתאם לכללי הצע וביקוש.
בתיאוריה, מכיון שהשוק הפרטי 'יעיל' יותר מן השוק הציבורי, העלות של השרותים הללו אמורה לרדת, וכך האזרח מרויח. בפועל, כמובן שזה לא קורה. אנחנו מוציאים הרבה יותר על שרותים שבעבר קיבלנו אותם ללא תשלום ישיר, כך שבפועל ההכנסה הפנויה שיש בידי כל אחד מאיתנו קטנה באופן משמעותי.
למה זה קרה? כיצד ייתכן שהשוק הפרטי פחות יעיל מהמדינה (או עולה לנו יותר?). אנחנו באתר ספורט, אז התשובה ברורה מאליה – תחרות, או יותר נכון, העדר תחרות. המדינה נרדמה בשמירה. התיאוריה של השוק החופשי, שמנחה את ראשיה מאז שנות השמונים, לא דאגה לרגולציה וליצירת תחרות ראויה. ישראל היא מדינה קטנה עם משאבים מועטים. אין בה מקום ןמרווח לפירמות רבות שיתחרו בינן לבין עצמן, כך שמהר מאד נותרו בכ"א מן התחומים מספר מועט של שחקנים שחילקו ביניהם את העוגה. ומי שמשלם את המחיר זה אנחנו.
(תרגום: אם עד שנות השמונים, בתקופת המרכזים והאגודות, כל קבוצה בליגה הלאומית בכדורגל יכלה להתמודד על האליפות והיתה תלויה בשחקנים שגידלה, הרי שהחל משנות השמונים, עם העלמות החלוקה בין מרכזים, השחקנים הבכירים מתרכזים במספר מצומצם של קבוצות. האליפויות, אם כן, מתחלקות רק בין ארבע קבוצות (עם הבלחה מקרית של קבוצה כמו הפועל חיפה) אז מה, לחזור לתקופת המרכזים? לא! אבל כן צריך לפקח, אולי להטיל מגבלות שכר, אולי הגבלה על ההעברות – קורים לזה רגולציה).
ישנה תיאוריה שנקראת positive feedback. הרעיון שמאחוריה הוא שבכל מערכת נתונה, עם חוקיות מסויימת (כמו השוק) הסיכוי של השחקנים שניצחו בסיבוב הקודם לנצח גם בסיבוב הנוכחי גבוהה יותר. עם הזמן ישנה קבוצה שמשתלטת על המערכת, ואילו האחרים נעלמים. זו תיאוריה שמי שדוגל בה טוען שהיא מתקיימת הן במערכות פיסיקליות, והן במערכות כלכליות.
הפיתרון בעיני הוא משולב. מדי פעם רצוי לבחון ולשנות שיטה. על המדינה להפסיק לשאול האם כדאי לה לתת שרותים מסויימים לאזרחים, וכן לשאול האם ראוי לתת אותם לאזרחים. לדעתי, שרותים כמו חינוך, בריאות, תחבורה ציבורית, אפשרות למגורים, ראוי שהיא תיתן.
היא לא צריכה להתערב בשוק הדיור בתל אביב. היא כן צריכה לדאוג שבסביבות המרכז המחירים יהיו סבירים, שניתן יהיה להגיע בתחבורה ציבורית במהירות וביעילות למרכז – היא לא צריכה להיות בעלת חברת האוטובוסים. היא כן צריכה לדאוג שישהיו כמה חברות שיתחרו ביניהן על הנוסעים, וגם ישלמו שכר הוגן לנהגים (ואפילו קצת ירוויחו).
סליחה על הפוסט הארוך (והמייגע). בפעם הבאה אני אשתדל לשלב קצת יותר ספורט בתגובה.

דודי 27 ביולי 2011

תחבורה ציבורית יעילה קיימת במקומות שיש בהם רשות מרכזית חזקה, שמתאמת בין הגורמים השונים.

זה ענף שבו האינטרס הישיר של השחקנים השונים הוא לא בהכרח האינטרס הציבורי. לדוגמה, הדבר שהכי משתלם למונית שירות זה לנסוע בקו שמקביל לזה של קו אוטובוס, ולהגיע לתחנה דקה לפניו. כך הן באמת נוהגות. מבחינת הנוסעים, הכי טוב היה התנהגות הפוכה בדיוק, שמונית השירות תעבור בדיוק באמצע פרק הזמן שבין אוטובוס אחד לאחר. באופן כללי, למפעילי התח"צ השונים אין אינטרס ישיר במאגר מידע אחיד, בכרטוס משולב, בלוחות זמנים מתואמים – כל מה שהופך את התחבורה הציבורית ליעילה.

עופר 26 ביולי 2011

דעתי היא שצריך להצביע למפלגה חברתית בבחירות (ולא ש"ס היא לא מפלגה חברתית). מפלגה כזו שתקבל 30 מנדטים תהיה כח הרבה יותר יעיל בכיוונים הנכונים מאשר המחאה הזו.
רק שאיכשהו במדינה הזו הדברים מנותקים ותמיד ההצבעה בבחירות היא על פי מדדים ביטחוניים.

יונתן 26 ביולי 2011

שתי נקודות שמציקות לי:
1. "אף פעם לא אוריד ללא תשלום דיסק של אמן ישראלי" – ודיסק של אמן לא ישראלי?
2. למה בכלל להוריד משהו, בתשלום או בצורה לא חוקית, של אמן ישראלי? לא שיש לי משהו נגד זה, אבל זה קצת כמו לצפות בתחרות אתלטיקה של ישראלים – מה הטעם?

מוסה גבאי 26 ביולי 2011

מה אומר ומה אדבר – לגבי השאלה הראשונה, אני חוטא מדי פעם בכך שאני מוריד דיסק של אמן זר זה או אחר ללא תשלום. זה לא בסדר אבל אני לא יכול להגיד שאני לא עושה זאת. אני מאזין להרבה אמני אינדי, חלקם מכרים וחברים, ולהוריד פירטית דיסק שלהם מרגיש לי כמו לקחת להם עשרים שקל מהכיס.
לגבי השאלה השניה – בלי לזלזל באתלטיקה – לא, זה לא אותו דבר. יש פריחה נפלאה בארץ בתחום המוסיקה

דניאל 27 ביולי 2011

המוזיקה בארץ נפלאה. אני כבר לא שומע מוזיקה חדשה לא ישראלית, כי פשוט יש כאן הכל, ומופיעים כאן כל הזמן.

אבישי 26 ביולי 2011

כל מי שמנסה להפוך את המאבק הזה לפוליטי חוטא בסופו של דבר בעיקר לעצמו (אלא אם הוא לא ממעמד הביניים ומטה). המאבק הזה אולי התחיל בגלל דירה אחת, אבל הוא מייצג מעמד רחב שהולך ונחלש, וברגע שיקרוס באמת שיהיה אפשר לסגור את המדינה, ולא משנה מי יהיה ראש הממשלה שלה.
מי שמצביע על חולצות של צ'ה, או על דב חנין, או על האפטיות הכמעט מאולצת של ליברמן, משל היה סמל מחלקה שגוער בחייליו ובין השורות מנסה לשייך את המאבק לסקטורים ספציפיים, סוטה מהעיקר.
במקום להגיד הם מוחים כי זה טרנדי צריך להודות לבורא עולם על שסוף סוף הביא את הטרנד הזה גם לכאן כדי שאולי גם אנחנו נרוויח ממנו קצת צדק. מבחינתי המפגינים במאהלים מייצגים אותי יותר מכל פוליטיקאי נכון לעכשיו.
הצעקה האמיתית כאן היא לאו דווקא על דירה כזו או אחרת בתל אביב, הצעקה כאן היא על זה שלמעמד העיקרי שנושא כאן בנטל נמאס, למעמד שכל שאיפתו היא לחיות חיים פשוטים, לעבוד קשה ולהתפרנס בכבוד, מתערפל העתיד.
תמיד אפשר להאשים את כוחות השוק, אבל למדינה יש את הכלים להשפיע על כוחות השוק, ואת היכולת להחליט אם היא רוצה להשפיע עליהם לטובת ציבור צר ועשיר או לחלק את ההון בין ציבור רחב וחף מאינטרסים (כמו למשל למכור משאבי טבע למשקיעים סינים). להגיד שבמאקרו המצב הכלכלי שלנו טוב זה נכון, אבל זה גם מעליב את שמונת העשירונים שבמקרה הטוב גומרים את החודש בשיניים.
את זה שהמאבק הזה מוצדק רואים בליטוף החם שנותנים ראש הממשלה וחבורתו, שמבינים שלמאבק חברתי יש פוטנציאל לפגוע גם בהם. אבל נכון לעכשיו כדי להניע משהו מעבר לדיבורים ומצגות הם יצטרכו לפגוע בקבוצות הלחץ שלהם, שלפחות עד המאבק הזה, תמיד ידעו לצעוק חזק יותר.

ליאור 27 ביולי 2011

אבנר

ניצן הורוביץ ודב חנין אינם טרמפיסטים (אלדד יניב כן). אפשר להזדהות או להתנגד לחלק מדעותיהם, אבל אי-אפשר להכחיש שהאג'נדה שלהם היא אג'נדה חברתית מובהקת, ולא מהיום. מי אם לא הם יצטרפו למאבק?
היום כולם מתעוררים ונזכרים בבובת הסמרטוטים החבוטה הזו שנקראת "סדר יום חברתי", אבל חייבים לזכור שהורוביץ וחנין -שבאקלים הפוליטי-תרבותי הנוכחי קל ונעים להתגולל עליהם ועל שכמותם – היו שם הרבה לפני כולם כדי לקדם את סדר היום הזה.

גלן 28 ביולי 2011

בסופו של דבר המחאה הזאת היא ניפלאה. כמו שאמרתי בפוסט של איציק : לוזר זה מי שמכל מיני שיקולים קטנוניים כמו איכות וסוג המוחים לא מצטרף למה שקובע בצורה משמעותית את חייו. למעשה לא מעט שנים השמאל הישראלי היה שבוי בעניין הזה כשלא היה לו נעים להצטופף עם אנשים לא נחמדים. עכשיו זה מישהו אחר. לא לומדים מטעויות בארץ.

אבו צ'יצ'ריטה (fka תושב חוזר ) 27 ביולי 2011

בשולי הדברים אעיר משהו שודאי לא יהיה פופולרי: הלואי שלמגזר החילוני היה נציג בממשלה כמו השר אטיאס. אני מאד מחזיק ממנו למרות שכמובן האג'נדה שלו שונה משלי

אביעד 27 ביולי 2011

מסכים. ואם מנהל מקרקעי ישראל היה בתחום האחריות של שר השיכון, אולי הדברים היו נראים אחרת. העבודה של אטאיאס במשרד התקשורת הייתה לא פחות מנפלאה.

תומר חרוב 27 ביולי 2011

מוסא, טור כנה מאוד וגם נכון בחלק מהנקודות. אבל אני מאוד מסכים עם מה שאריאל כתב, זה נורא קל לחפש את הנקודות שפחות נראות לנו. כמו שאנו רואים ציור או קוראים ספר קל יותר להגיד מה לא אהבת בו מאשר מה אהבת בו.
אני חושב שבמקום להסתכל מבחוץ, צא לרחוב ותראה בעצמך. תרגיש את הרוח ברחובות. ולאו דווקא לרוטשילד, למרות שהרבה גורמים מנסים לצייר זאת כך המאבק הוא לא רק ברוטשילד. היום צעדתי מהשדרה אל גינת לוינסקי, התמיכה מהרחוב ומהנהגים, הדברים שנשאו אנשים פשוטים מבאר שבע ודימונה, ראובן אברג'יל מהפנתרים, כל אלו נתנו לי הרבה תקווה ואני לא אדם אופטימיסט במיוחד (אוהד נתניה).יש רצון לשנות סדר ציבורי, יש אקטיביות שגם אם היא נראית לעיתים רדודה היא עדיפה מפאסיביות וטמינת ראשים בחול.
יש רוח ברחובות, היא עדיין לא מספיק חזקה ועוד לא ברור לאיזה כיוון היא תלך אבל היא מנשבת והיא צריכה אנשים טובים כמוך וכמו הרבה ספקנים אחרים פה כדי שהיא תנשב למקומות הנכונים.

מוסה גבאי 27 ביולי 2011

תומר – עשיתי כהמלצתך ואני מתכוון לשוב ולעשות כך. גם אם דעתי לא השתנתה מהותית, יש הרבה עונג וגאווה לפגוש את האנשים שם

תומר חרוב 28 ביולי 2011

מאוד משמח אותי לשמוע את זה. אני חושב שאחד ההישגים המרשימים של המחאה הזו זו תרבות הדיון שמתפתחת במאהלים, מחמם את הלב לראות אנשים פשוט מקשיבים אחד לשני, אשכרה מקשיבים בנימוס. היום הרוחות קצת התלהטו בלוינסקי, בגלל נושא העובדים הזרים, אבל מיד ידעו לחזור ולשמור על חוקי הדיבור ותרבות הדיון, אנשים עולים לדבר בלי קשר לאג'נדה שלהם וכל מה שהם אומרים נשמע. יש אי הסכמה אבל הכל בתרבות דיון שאני לא ראיתי פה מעולם, הלוואי ובכנסת ידברו ככה.

אבנר 27 ביולי 2011

ליאור,

זה לא משנה. דב חנין הוא קיצוני, נקודה. אני לא מבין איך הציבור הרחב לא נרתע עדיין ממאבק שח"כ לא ציוני מחד"ש 'מוביל' כדמות הפוליטית הבכירה וממליץ מאוד לביבי ללכת על הקלף הזה- להיפגש איתו. כך יצטיירו מנגד שני מנהיגים- אחד של המדינה מהמרכז המתון, מנהיג אמיתי, והשני ח"כ הזוי מהשמאל ההזוי.

לניצן הורוביץ אף אחד לא מתייחס ברצינות כפוליטיקאי כי רואים אותו ב53427896897 הפגנות ואירועים זניחים של השמאל במקום לעבוד עבודה פרלמנטרית. זה מגוחך ופופוליסטי.

ומה אני אגיד לך, לאלדד יניב יש שם הכי הרבה כוח מכולם. מזיז פעילים, אומר לדפני ליף מה לעשות (הוא משופשף, כאמור. היא סתם), מכין מסרים נגד ביבי- זה כבר נהיה אישי. שמעתי אפילו שפרשת 'הנסיעות' התפוצצה כי הגיס של אלדד יניב, שעבד אצל ביבי, החליט לבגוד ולהעביר לו חומר מפוברק.

את האמת- אני שונא את שלושתם. באמת.

אבישי 27 ביולי 2011

אבנר, באמת עושה רושם שאתה שונא את שלושתם ושלך יש אג'נדה. אני לא יודע מי זה אלדד יניב, מכיר את חנין רק בשם ואת הורביץ רק מהטלויזיה (בערוץ 10 – לא בכנסת). אני באמת מתרשם שאתה אוהב את ביבי, כתבת גם שאתה מחזיק ממנו מנהיג אמיתי, אבל אני מניח שהמאבק הזה נוגע לעתיד שלך הרבה יותר מכל מאבק אחר שעומד כרגע על סדר היום (אני כמובן מניח כאן הנחה בעייתית שאתה לא חלק מאחת מקבוצות הלחץ שיושבות לראש הממשלה על הצוואר כמו ציבור המיליארדרים והמתנחלים).

MOBY 27 ביולי 2011

הלואי ואתה טועה.

אביעד 27 ביולי 2011

מוסא, פוסט מנומק וכתוב היטב. העלה לי כמה שאלות:
השאלה הראשונה והכי חשובה – מה כוונתך ב"אתה לא שם"? אתה לא צריך להיות שם פיזית בשביל לתמוך במחאה הזאת. אתה צריך פשוט לתמוך בדרך שנראית לך לנכון.או שמא כוונתך "אתה לא שם" היא שאינך תומך?
ולגבי טענותיך:
1. המאבק התחיל במקום הלא נכון – הוא יכל בכלל להתחיל במקום אחר? אם המאבק היה מתחיל בבחורה מקריית שמונה שחזרה מהעבודה והחליטה לעבור לגור באוהל במרכז העיר, האם המאבק הזה היה מגיע למה שהגיע נכון להיום?
אתה אומר שהמאבק התחיל במקום הלא נכון כאילו יש ברירה בין להתחיל אותו בת"א או בפריפריה. באופן מעשי הברירה הייתה ת"א או בכלל לא.
2. אתה לא מאמין להם – זה עניין אישי שלך ואיש לא יכול להגיד לך במה או במי להאמין. לדעתי האישית יותר חשוב להסתכל על מטרות המאבק מעל מטרות מוביליו. בטח שבמחאה כזו נטולת הנהגה ברורה.
3. ההפרזה והבומבסטיות. אני חושב על זה דווקא כעל אופטימיות. אני לא באמת חושב שזו המהפכה שתשנה את החשיבה כאן, אבל אני מקווה. כששואפים בגדול אפשר להתרסק ואפשר גם להרוויח.
4. הדלות הבלתי נסבלת של הדיון. דה באזר הוא בסה"כ אתר אחד. אני כותב כאן בשצף קצף בנושא בימים האחרונים וראיתי המון עומק בתגובות. הדיון הוא לא רק הטענות של מובילי המחאה. הוא גם מה שנגזר ממנו. התגובות, התגובות לתגובות. למדתי המון בימים האחרונים מזה.
5. טוני וספה – יש את ההשוואה הזאת ברקע לכיכר תחריר. השאלה היא, זה באמת מה שאנחנו רוצים? מחאה שקמה ממוות? אנחנו לא מצרים. לטוב ולרע. אני רוצה להאמין שבעיקר לטוב. ואני מסרב להאמין שהמאבק הזה היה נתפס אחרת אם לא הייתה פיצריה בקרבת המאהל.
6. כי היית שם – על זה באמת אין לי מה להגיד :)
7. מוסא, המאבקק הזה הוא לא על מחירי הדיור בת"א. או גוש דן. לכל הפחות הוא מאבק על מחירי הדיור. בכל המדינה. ואתה יודע את זה. אז מה הבעיה?

matipool 27 ביולי 2011

אביעד – אני חושב שמאד חשוב לא להפריד את מחאת הדיור ממחאת יוקר המחייה .
המחאה היא לא רק ( או לפחות לא צריכה להיות רק ) על דיור . המחאה היא על יותר מדור שלם שמרגיש שהוא לא יכול יותר ולא רוצה יותר לשאת בנטל הכלכלי הכבד שבחיים כאן ובסדרי העדיפויות השלטוניות .

מאשקה 27 ביולי 2011

מוסה, אהבתי את הכנות שלך בטור הזה, אפילו שאני לא מסכימה לחלק ממה שכתבת.
יש בי מחשבות שאנחנו קרובים מדי לפעמי "היסטוריה" המתרחשת עכשיו בארץ, ולכן לא יכולים לעמוד היטב את עוצמתה ולמה היא תוביל.
זה לא עניין של הדירה בה גרה דפני ליף, דירה זו היא רק הטריגר לאותן מאות אלפי שיחות סלון של קיטורים לארוך שנים.
בחיי הפגנתי ואירגנתי הפגנות אין ספור במסגרות פולטיות כמו "שלום עכשיו", מפ"ם, ומרצ, וחקלאים. לא יודעת אם השפעתי על מישהו, בעצם יודעת שלא, אני כן יודעת שהשפעתי על מצפוני באותה העת, שזה מה צריך היה לעשות באותה העת, כמו ההשתתפות שלך בהפגנות הסטודנטים.
המחאה שקיימת עתה בארץ חוצה גבולות של גילאים, מינים, עדות, ומיקום מגורים. אף אחד בארץ לא אדיש למחאה הזאת, חלק איתה ובתוכה, חלק תומכים מהצד, חלק מתנגדים והרוב תועים ותוהים מה יצא מזה.
המחאה הזאת עמוקה מאוד שאין אנו יכולים עכשיו לעמוד את השלכותיה, ולאן היא תוביל בסוף הדרך.
אני חברת קיבוץ וגרה בקיבוץ מעל 60 שנה, ויש לי דירה שאין אני יכולה לרשום על שמי ולהוריש אותה לילדי או נכדי, או לכל אחד אחר כולל השכרה.
לא אוהבת את הפולטיקאים הטרמפיסטים שבאים פתאום להזדהות, להם יש במה בכנסת לעשות מה שצריך, מי שיושב ליד שולחן הממשלה וגם מי שיושב שבאופוזיציה.
גם אני מעולם לא הורדתי שירים מאינטרנט, ומעולם לא צרבתי דיסקים של זמרים.
ארצי לא שינתה את פניה (עדיין), ואין לי ארץ אחרת.

שחר 27 ביולי 2011

אפשר להקל על מצוקת הדיור אבל לא רוצים.
1.לפתוח את שוק המלט לתחרות (יבוא) – נחשו מי בעל הבית של נשר
זה שקיבל הנחה במחיר המזוט .

2.לדאוג שוועדות התכנון והבניה יפגשו לפחות פעם בשבוע ולא פעם בחודש,הנושא נמצא באחריות משרד הפנים.

3.להוריד מסים הקשורים לענף הבניה – כיום לפחות 40 אחוז מעלות הבניה היא מסים.

4.בניה ציבורית – הוצאת מכרזים על ידי הממשלה לקבלנים לבניה להשכרה

5.לחייב ראשי מועצות ועיריות להקצאות שטחים לבניה כזאת.

אבנר 27 ביולי 2011

אבישי,

לא אמרתי שלא (אגב, אני ירושלמי מהמעמד הבינוני, אומנם חובש כיפה אבל עובד, למען ההגינות). כן יש דברים נכונים במחאה- באמת קשה מדי לבנות פה דירות ולגור. אבל זה משהו תורשתי במדינה הזאת, ואני נורא לא אוהב שלוקחים את זה לכיוון האישי כי ביבי עושה הכי הרבה לטובת הציבור בשנתיים וקצת שהוא ראש ממשלה, ותהליכים כאלה, מה לעשות, לוקחים זמן- 3 שנים מינימום (התחיל ב- 2009).

חוץ מזה שמפריע לי הכיוון היחצני של המחאה- מחאת הרופאים לדוגמה, אין צודקת ממנה ואין לי שום דבר רע להגיד עליה. ושוב, שאף אחד לא יצפה לדירות חינם ולישראל אדומה. לא בשביל זה אני בחרתי בביבי, לא בשביל זה הוא קיבל קולות. נמאס שיש נורמה כזאת בציבור כאילו חובה שיהיה בארץ שמאל כלכלי.

אדם 27 ביולי 2011

אז בחרת בביבי כדי שיוריד מסים לעשירים והכסף שהם ירוויחו יחלחל למטה לעניים?
יש מקום בעולם שזה עובד עכשיו?
אולי אירלנד, שפעם היתה הדוגמא החביבה על נתניהו?

אבנר 27 ביולי 2011

לא אדם, בחרתי בו כדי שיוריד מיסים לכולם בלי יוצא מן הכלל.

דווקא הסוציאליסטים אמורים לתמוך בזה כי זה שיוויון בפני החוק.

אני מאמין בשוק חופשי ושלכולם יש את הזכות להתעשר ולהצליח כמה שהם רק רוצים, וזה תלוי בהם בלבד. אנשים נהנים לדבר פה על טייקונים אבל שכחו שיצחק תשובה למשל לא קיבל ירושת מיליונים. ואם נניח תגידו שרי אריסון כדוגמה- אז אני אגיד שאבא שלה לא קיבל ירושת מיליונים.

בשביל זה הצבעתי לביבי, שיביא לי כלכלה חופשית וביטחון ושלא יפנה יישובים. כן, אני ימני בכל התחומים וגאה בזה.

תומר חרוב 27 ביולי 2011

אני מעתיק פה תגובה שכתבתי בפוסט המקביל:

אם מיכאל קורא פה, שידע הוא וידעו אנשים מנתניה והסביבה, שבצומת פולג הקימו מאהל מחאה ויש שם כבר מעל עשרים אוהלים. עברתי שם היום (הרופא שיניים שלי עדיין בנתניה) ועצרתי רק כדי להביע תמיכה ונשארתי לשעתיים. הוקסמתי מהאנרגיות, מתרבות הדיון, מהרצון של האנשים לסולידריות אחד כלפי השני. היו שם אנשים עם סיפורים מאוד מרגשים כמו אם חד הורית לילד בעל שיתוק מוחין שלא יכולה להביא לו מטפלת משום שאין לה חדר פנוי ואין לה יכולת לעבור דירה. המאהל ממוקם בדיוק בתפר בין קרית נורדאו הישנה והמוזנחת לבין רמת פולג ועיר ימים(פנינת הנדלן החדשה והיוקרתית) ויש שם אנשים משתי השכונות ומשכונות נוספות. יש מזרחים ואשכנזים ובני העדה האתיופית והם זקוקים לתמיכה נוספת. לא חובה להגיע עם אוהל, מספיק להגיע לחצי שעה-שעה, מבטיח לכם שתרצו להישאר.

אורי בר-קמה 27 ביולי 2011

הלוואי ונתבדה

matipool 27 ביולי 2011

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4100708,00.html

דברים מהלב . זה ממש לא רק הדיור .

Asaf the Kop 28 ביולי 2011

matipool,

נו באמת…

יורם גלילי, תושב קיבוץ רוחמה של השומר הצעיר.
בבחירות האחרונות הצביעו 37% מחברי הקיבוץ למר"צ, 33% לקדימה, 22% לעבודה ורק 3% לליכוד. נראה לך שזה מתקרב במשהו להתפלגות הארצית ?

פלא שהוא שונא את ביבי ?
פלא שבדומה ל"הקרן החדשה" הוא מסתיר מידעו לא שומר על כללים של גילוי נאות ?

המחאה והסערה התקשורתית הינן פוליטיות, המהלכים האלה יותר שקופים משל לוקאס.

Asaf the Kop 27 ביולי 2011

מי שרוצה להבין למה המחאה הזאת דינה לגווע, מוזמן להסתכל במופע של השמאלן האידיוט מריאנו – הסתה סטנדרטית נגד מתנחלים וחרדים.

המפגינים בשדרה צריכים להיות סופר מטומטמים אם הם חושבים שהציבור הוא זה המטומטם.

יוסי מזרחי 27 ביולי 2011

הענין חרג ממחאת הדיור,אמיתית או לא.
מדובר בסוג של מרד של המעמד הבינוני על יוקר המחיה שבא לא כנגזרת מכח עליון, אלא ממדיניות של קפיטליסט קיצוני שמיצג את המפלגה שהחלה בתנועת זבוטיסקי כשעל דגלה חמשת הממי"ם : מעון מלבוש מרפא מורה מזון.
התנועה הזו בראשות הפוליטיקאי הכושל הזה,צריכה להתמודד עם מציאות שהיא גורם מרכזי בקיומו.

אביאל 27 ביולי 2011

כמי שדפני ליף למדה איתו כמה שנים בבית ספר בירושלים, לבחורה אישית לא חסר כסף אבל זה לא העניין.

יש אמת בהרבה ממה שאתה אומר, המחאה לא צריכה להיות נגד ביבי ונגד הממשלה הנוכחית, היא אמנם הכתובת לתלונה אבל בהחלט לא המטרה. את המטרות אפשר למצוא ובקלות ודווקא תחת צל הסוציליזם של אנשי ההסתדרות ותחת עלה התנאה של החבורה הבטחונית.
אז נתחיל, את שדה דב לא מפנים, כי עובדי רשות שדות התעופה יסגרו את השמיים, את הקרייה לא יפנו מלב ת"א כי לאלופים זה נוח, את השטחים המבוזבזים שיש ברשפון, שפיים ושאר הישובים הללו ושאם מישהו יעז לפרק להם את חממות האננס המיוצא הם והקיבוצים יסלקו אותו במרכז המפלגה הבא ובקיצור, אני יכול להמשיך עד מחר. אבל את חבורת שדרות רוטשילד כל אלה פשוט לא מעניינים, הם רוצים את הראש של ביבי ואפילו היום מריאנו הטיפשי הפך את זה לברור עוד יותר, לעולם לא תשמע אותם יוצאים נגד אחד מהגופים הללו.

ובנוסף לכל, חסר הבושה הראשי, איש הקומבינה עופר עייני הולך לעשות על כולם הון פוליטי בדרך להשתלטות העתידית על מפלגת העבודה.

אבנר 27 ביולי 2011

כל כך נכון!

כאילו לשנוא את ביבי זו ממש תופעה של השמאל. עשו ממנו השטן, או מינימום מובארק או אסד.

ניב 27 ביולי 2011

מוסא
אני בסך הכל מסכים אתך לגבי כמעט כל הדברים שכתבת. שתי הערות עיקריות שלא הופכות את חוסר ההזדהות אבל בכל זאת.
1. לגבי המניע להתחלה – אני חושב שהרבה פעמים מחאות משנות כיוון ומומנטום תוך כדי המחאה יש תחושה בעיקר בימים האחרונים שאולי זה קורה. גורמים אחרים מתחברים נושאים שלא עלו עולים ומקבלים משמעות. זה עדיין לא זה אבל צריך לעקבו. אפילו הדו שיח שמתנהל פה הוא חלק מההשפעות של המחאה.
2. והחשוב יותר לגבי עתיד בנותיך – ההיסטוריה הכלכלית מלאה בתנועה של הטרנד העולמי (עוד לפני שהיה קיים המונח טרנד) מכלכלה חופשית לכלכלת רווחה. יש תחושה שאנחנו נמצאים בתנועה שמאלה. המשבר הכלכלי שמהווה שיא של חזירות קפיטליסטית יתכן ומהווה נקודת המפנה. הממשל האמריקאי התחלף האירופאים מבינים שאי אפשר להפיל את החלשים ועוד. על כן להערכתי עד שתגיע לתמיכה בבנותיך יש סיכוי יותר מסביר שהכלכלה העולמית וכמובן גם בישראל תעבור עוד מהפכה אחת לפחות.

ברק 27 ביולי 2011

אחרי כ"ע הרבה תגובות יש לי כ"כ הרבה מה להגיב ושום דבר חדש להגיד.

אני אוהב מחאת האוהלים. זה יוצא דופן, כי את רוב המחאות האחרונות סיווגתי תחת הקטגוריות הבאות:
– אינפנטיליות, אנרכיסטיות, של כאלה שמאמינים שאפשר לתת לכל אחד מה שהוא רוצה. (כל מחאה שהובלה ע"י אגודת הסטודנטים של אונ' ת"א)
– אנטי-ביבי (אני מסכים שהאנטי-ביביזם בתקשורת קצת מוגזם. שכל אידיוט אומר "רק לא ביביביבי אשם" ולא יודע למה, כשהלמה האמיתי זה תדמית שעירית לינור הדביקה לו כשהיא עוד הייתה פריים-טיים אצל יאיר לפיד)
– ציניות (כמו מחאת הרופאים שבה הרופאים הבכירים מנצלים את המתמחים)

אני אוהב את מחאת האוהלים בגלל שהיא לא ממוקדת. כי מישהו פשוט היה חייב להמשיך את מחאת הקוטג'. לא יכול להיות שהמאבק ביוקר המחיה במדינת ישראל ייגמר בהורדת מחיר הקוטג' בשקל וחצי. וזאת גם הסיבה שאין מקום להשוואה לכיכר תחריר – המחאה הזו לא צריכה להבשיל להפיכה אלא בסה"כ למרדחרם צרכנים. תאמינו לי שאם במדינת ישראל ילמדו לעשות חרם צרכנים זו כבר תהיה מהפיכה.
אני באופן אישי לא מתחבר לנושא הדיור בת"א ולדפני ליף, אבל אני מחכה שמחאה כזו תפרוץ מאז שראיתי את "שיטת השקשוקה" (שגם הוא לא חף מפופוליזם).

המחאה גם באה בתזמון טוב אחרי ההשתוללות של תומכי הרב דב ליאור והדברים של כצל'ה (וספי רכלבסקי) בעקבותיה. הגיע הזמן שגם הקול של ר"ג, נתניה וראשל"צ יישמע.

עלו פה כל מיני שמות קוד לבעיה: הפרטה, בירוקרטיה וכו'. שם הקוד שלי הוא "נערי האוצר". נדמה שהחברה האלה, מרוב רצונם לשמור על נתוני המקרו של הכלכלה (מסיבות באמת טובות) – גודעים כל זרוע מיטיבה של הממשלה ומחזקים יותר ויותר את הטייקונים.

דורפן 28 ביולי 2011

אני לא משתגע על המאבק – לא רוצה להגיד יותר מזה מחוץ לארץ – מסיבה אחת. את כל התסכול המוצדק מהקפיטליזם וחוסר השוויון המטורף בארץ מפנים לדרישה די בעייתית – דיור בתל אביב.

תומר חרוב 28 ביולי 2011

אני יכול להבין למה אתה חושב ככה. כי אתה לא נמצא פה. אני כמובן לא מתכוון שבגלל שאתה חי בחו"ל אז הדעה שלך פסולה, פשוט שהסיקור מן הסתם מתרכז רק בדרישה הזו ומתרכז בעיקר במחאה ברוטשילד…במאהלים שומעים דברים אחרים ברוח שונה לגמרי. במקרה שלך זה כמובן לא הכי פרקטי אבל אני באמת ממליץ לאנשים בארץ שיצאו וירגישו את הדבר הזה בעצמם במקומות השונים, אין דרך אחרת.

matipool 28 ביולי 2011

דורפן – זה התחיל מבעיית הדיור בת"א אבל זה משנה כיוון לנושא של כלל יוקר המחייה ואי השוויון בישראל ( כך לפחות אני מקווה וכך זה נראה לי ) .

גלן 28 ביולי 2011

בני, לייק בריבוע. אבל כנראה שיש לו אובר-דוז של ׳ כוכב נולד׳

גלן 28 ביולי 2011

רונן אני חייב להגיד את זה. זה בוער לי בעצמות. וזה בצחוק אל תדאג. ההזדהות שלך עם המעביד היא למופת……
זה כבר לפחות 10 ימים לא תל אביב. לפחות בשאר האתרים ובפייסבוק. הכל זה מההיסטוריה הקרובה של העו״סיות שדפקו אותן חזק, זה הרופאים, זה ההוא מאורנג׳ שדופק להם את הפנסיה עם האגחים וכמובן הדיור.
וזה סתם ההבנה הזאת של המון מחברי שלא צריך להתנצל כשאתה לא יכול לתת משהו מינימלי לילדים שלך בלי בוכטות של כסף וגם אז אתה נדפק כי אתה בעולם נובו אישי אכזר

גלן 28 ביולי 2011

נובורישי

Amir A 28 ביולי 2011

כמו דורפן, גם אני לא רוצה לחוות דעה על המאבק ממגורים בחו"ל מלבד הנקודה שהדיונים בנושא מהווים המחשה יפה של האמרה הידועה "איפה שיש שני יהודים יש שלוש דעות"

אביעד 28 ביולי 2011

מדהים אותי הצורך המתמיד הזה לגמד נושאים כ"כ חשובים שנוגעים לכלל האוכלוסיה לכדי "אה, המחאה הזאת לא בסדר, הם שמאלנים/אנטי ביבי".
אם המחאה הזאת תגווע, זה אולי ישמח בטווח הקצר את כל אלו שמגנים כל כך על שלומו של ביבי, אבל בטווח הארוך?

כסיפוביץ 28 ביולי 2011

אני גם כן לא מחובר בשיט למאבק הזה.
נראה שזה מאבק של אנשים "מגניבים".
בשורה התחתונה הבעיה היא לא הדיור בתל אביב.
אם אחד ממארגני המאבק קורא לכפר סבא פריפריה אז באמת זה מאבק בועתי לחלוטין.
תחבורה, מקומות תעסוקה בצפון ובדרום והקץ למיסוי הבלתי הגיוני.
הדיור בגות'הם הוא באמת הבעיה האחרונה שלנו.

לראיה מחאת העגלות. לך תראה כמה עולה שם עגלה בממוצע ותבינו לבד.

תומר חרוב 28 ביולי 2011

אמירה אדיוטית אבל המאבק הוא כבר לא רק של המארגנים.

בני תבורי 28 ביולי 2011

כסיפוביץ,
עוד לא נתקלתי בהגדרה כל כך משכנעת לצביעות. הרי אם וכאשר המחאה תשא פרי, אתה תשב רגל על רגל ותהנה מהפירות כאילו דמך נשפך שם על הבריקדות.

גלן 28 ביולי 2011

הלייק שלי לבני מלמעלה זה לכאן. כסיפוביץ נראה לי שאתה באוברדוז חזק של ׳ כוכב נולד׳

amit pros 28 ביולי 2011

כסיפוביץ',אם אתה חושב שזה הגיוני לשלם מיליון וחצי לדירה בפתח תקווה או אפילו בקריית מוצקין ,זו זכותך.אני חושב שזה מופרך לחלוטין.
והסיפור עם העגלות הוא שטות כמובן.
2 ילדים,שנתיים כל ילד בגן היום עולים בערך 120 אלף שקל בהנחת 2500 לחודש.
העגלה שעולה 4000 שקל ומחזיקה את כל הילדים זה מה שמפריע לך,באמת?
והעובדה שהבעל בית של שופרסל הוא הבעל בית של חוגלה,כלומר של הטיטולים,זה לא מפריע לך,זה נראה לך הגיוני?

קשקשן בקומקום 28 ביולי 2011

לא מבין את דורפמן, אמיר ואחרים פה (הגבתי לכם ספציפית כי אני גם בחו"ל). ראיה מאוד שטחית לדעתי – המאבק הוא הרבה יותר כללי, גם אם הוא מתפרץ על הדיור. לא סתם הוא (והאמת שהקוטג התחיל את זה) למאהלים בירושלים, קריית שמונה, רמלה ועוד. לא סתם הוא ממשיך במאבק אמהות על זה שאי אפשר לגדל ילדים. לא סתם הוא מתחבר למאבק הרופאים. זה מאבק של "תנו לחיות בארץ הזאת, ודי לחלוב אותנו!". וכל אלה שישר מסתכלים על כמה עלה הבוגבו של האמא, או על מי שדורש לגור במרכז, אז מה שיש לי להגיד לכם זה שאתם פשוט עבדים של המערכת. מערכת שחינכה אתכם שאתם פרות חולבות וכל מה שאתם דורשים לעצמכם הוא פינוק.

כן, בא לי להשקיע בעגלה לתינוק שלי ולגור במקום מרכזי. עם תואר שני (נחשב דווקא) ועשר שנים נסיון בחברה מובילה בעולם, נראה לי שהרווחתי את זה, שלא לדבר על 3 שנים צבא. פה יש לי משכורת שאיתה אני יכול גם לחיות ברווחה וגם לשלם מיסים וגם לדאוד לעתיד שלי. ועדיין, אני מפחד לחזור לארץ כי אני יודע שאני לא אגמור את החודש, שלא לדבר על לחסוך לימים קשים, זיקנה, עזרה לילדים או משהו אחר חס ושלום כמו חופשה. וזה גם כי המשכורות נמוכות, גם המסים גבוהים, וגם החיים יותר יקרים. אני לא רוצה לחשוב מה אנשים קצת פחות מצליחים חושבים. ןאל תגידו לי שאני מפונק. אני לא. אני עובד קשה, אבל זה אמור איך שהוא גם להיות שווה את זה. במקום זה אומרים לי שאני צריך לעבוד קשה ולממן עם זה או מגזרים שלא עובדים (מסים), או כמה טייקונים (מוצרים שאני קונה), או שטחים שהם לא שלי.מילא הייתי מקבל חינוך לילדים או בריאות או רכבת תחתית או משהו בתמורה.

אותכם חינכו שזאת גזירת גורל, אני מאמין שזאת בחירה. בחירה של ממשלה, ובחירה של הציבור שבחר בה. אם תרצו – בעיני זאת הקאה של מעמד הביניים של כל ה shit שמאכילים אותו כל השנים. רק שיבינו את זה בקלפי.

פראליה 28 ביולי 2011

לאט לאט אני מבחין בעוד קולות שמבינים את המצב, לא בטוח שזה מגיע לצועדים אבל הם עסוקים מדי בבומבמלה הקל"בית שלהם.
זה לא בעיה של נתניהו או ברק או כל ר"מ אחר בדור האחרון, זה כולם ביחד שדאגו לשמן את הטייקונים ונתנו להם לחלוב לנו את ההכנסה החדשית המצחיקה כאן.
הדור הזה נדפק, נקודה. לאף-אחד מהצועדים לא יעשה כלום אם יתנו לו הנחה של 100,000 ש"ח במשכנתא, לאף-אחד מהם זה לא יעשה את ההבדל בין כן או לא לקנות דירה, זה פשוט לא זה.
דירה לא קונים בהנחה אלא אחרי חיסכון רב שנים.
אם יוקר המחיה היה שפוי רובם של המוחים היו מגיעים היום לדירה, ההכרה שהדור הזה הפסיד ולדור הבא יש סיכוי להצליח יכולה להביא אותם להבין שהם צריכים לבוא במחאה שיש לה סיכוי ריאלי להצליח (המחאה על יוקר המחיה) ואז לפחות הדור הבא (עבור חלקם מדובר בילדים שלהם) יוכל לקנות דירה אחרי שיתחיל לשים כסף בצד כל חודש.

קשקשן בקומקום 28 ביולי 2011

ולעצלנים שביננו – קטע אחד מהקטע של נדב אייל, שמסביר על מה כל זה. וכן מוסא – יש הבדל גדול בין זה לבין סטודנט שרוצה לשלם 250 שח פחות בחודש כדי שיהיו לו דמי כיס להקפיץ עוד כמה שוטים:

"עבור הורינו והוריהם, החוזה אמר כך: זוהי מדינה מוקפת אויבים, והחיים כאן כוללים התמודדויות לא קלות. ואולם זו מדינה שנהנית ממשק חופשי שבה מעמד הביניים יכול לחיות חיים מכובדים, בדמוקרטיה שמאפשרת החלפת מקבלי החלטות.

יתרונה הגדול הוא הסולידריות, עם מערכות חינוך ובריאות ציבוריות איתנות. אנחנו, המדינה, נגבה מסים גבוהים, אבל בתמורה נעניק רשת ביטחון חברתי צפופה. אם תלמד היטב ותעבוד קשה, תוכל להצליח.

ההסכם הזה הופר. הוא איננו קיים. החוזה החדש, העושק, קובע כך: אתה תעבוד קשה מאוד, תרוויח יחסית מעט ותשלם מחירים מופקעים. המדינה תגבה ממך מסים בשיעור גבוה, כאילו הייתה מדינת רווחה, אבל למעשה תחייב אותך בהוצאות חינוך ובריאות אדירות. הפוליטיקאים לא ישרתו אותך אלא את הסקטורים שמקיימים את ממשלתם והאוליגרכים הריכוזיים שקרובים לאוזנם. הצירוף בין עבודתך המאומצת והמשק הלא-תחרותי יהפכו את ישראל למושבת מטעים; את הפירות יקטפו מספר מצומצם של ישראלים. אתה, איש מעמד הביניים הישראלי, תהיה משועבד."

ברק 28 ביולי 2011

לא נכון.

אחד המקורבים ללוי אשכול (לא זוכר מי בדיוק) סיפר ב"הארץ" שאשכול וקודמיו האמינו שהיום שבו נהפוך לחברה צרכנית הוא היום שבו כל התשתית הערכית שעליה נוסדה מדינת ישראל תקרוס. הסוגייה צפה כאשר החלו ללחוץ עליו (בעיקר מצד גולדה, אם אינני טועה) לאפשר ייבוא טלויזיות. אשכול התנגד אך נאלץ להכנע – וכנראה שהוא חזה את העתיד (כך שהוא ובן-גוריון לא חתמו על שום חוזה כמו שאתה מתאר).

עוד כמה נקודות:
1. דיור וטייקונים זה שני דברים חשובים אבל שונים מאוד. בניגוד למוצרי צריכה – הדיור אינו יקר בגלל פערי שיווק אלא בגלל בירוקרטיה וביקוש גבוה. אלו שני נושאים שהממשלה צריכה להתערב בהם אבל בצורה שונה לגמרי

2. הדיון הציבורי על הדיור סופר-חשוב בגלל ש"המירוץ לדירה" מכתיב את כל אורח החיים שלנו פה. מי שעובד קשה עושה את זה בעיקר בשביל דירה יותר טובה. גם רצון לחינוך יותר טוב לילדים מסתכם בסופו של דבר ברצון לגור באזור טוב. במיוחד במדינה עם תשתית תחבורתית כ"כ עלובה. לא בטוח שמה שהמפגינים רוצים הוא הדבר הכי צודק – אולי הכי צודק שהדיון יביא סוף-סוף לחיזוק הפריפריה (גם מבחינת תחבורה, גם מבחינת חינוך וגם מבחינת תעסוקה) או לשינוי תרבותי שיפסיק את המירוץ המטורף אחרי דירות 5 חדרים מאובזרות בעיצוב אדריכלי או לפתרון התסביך השואתי שגורם לכל אחד צורך עז "שיהיה לו נכס" – אבל בכל מקרה משהו צריך לקרות עם "המירוץ לדירה"

ברק 28 ביולי 2011

ועוד נקודה קטנה על "חיזוק הפריפריה" בתגובתי הקודמת – גם מבחינת "הבטחון האישי": אני לא בקי בתחום אבל אני מנחש שאת הסיבות שכלום לא צומח מחוץ לת"א הוא שכל מי שמנסה ויוזם נאלץ להתמודד עם ארגוני הפרוטקשן למיניהם. אם מדברים על מה שממשלה צריכה לעשות לטובת הפריפריה זה גם לחזק את המשטרה.

קשקשן בקומקום 28 ביולי 2011

לא מבין אותך ברק, מה הקשר ללוי אשכול?
ומה הקשר למרוץ לדירה? תסביר לי איך אפשר לשלם שכר דירה של 6000 שח נטו ממשכורת של 15 ברוטו שנחשבת בארץ די גבוהה? איך אפשר לשלם גן שעולה 3000 שח אם יש לך שני ילדים? איך אפשר לשלם ביטוח בריאות פרטי כי תור לאורטופד בלעדיו הוא חצי שנה, או 5000 שח לטיפולי שיניים? איך אפשר לחיות בארץ הזאת? נגד זה המחאה.

לגבי הנדלן – המחיר עלה לא רק בגלל עיצה וביקוש, גם בגלל מדיניות ממשלתית וסדרי עדיפויות. מסכים שטייקונים לא הרוויחו מזה חוץ מנוחי דנקנר והמלט שלו שהוא כמובן מונופול.מצד שני הם מרוויחים מספיק בבנקים (למה בחול אין עמלה על עו"ש? או על העברות, או על משיכה?), בסלולר, ברשתות השיווק, הכל בזכות רגולציה חלשה, לא עבודה קשה.

אבל זה מה שאתם לא מבינים, אין סיבה אחת, לא הכל קוהרנטי ונקי אבל פשוט נמאס לאנשים שסוחבים את המדינה הזאת על הגב לא לראות כלום בחזרה.

או שלא תספרו לנו שיש צמיחה, שאנחנו מדינה מערבית, שאנחנו ב OECD, או שתדאגו שנחיה כמו ב OECD. אבל די לספר לנו כמה טוב כשכולם רואים כמה רע.

ניב 30 ביולי 2011

אני רוצה להגיד כמה דברים על פוליטיקה
1. אין היום אף מנהיג של מפלגה גודלה או בינונית עם תפיסה סוציאל דמוקרטית ולכן השאלה היא לא ביבי כן או לא.
2. בישראל החלוקה בין שמאל לימין היא לא קשורה לתפיסה החברתית. יש בימין מפלגות סופר חברתיות(מפד"ל) ויש בשמאל סופר קפיטליסטים (ברק).
3. הפעם האחרונה שמנהיג סוציאל דמוקרט יכול היה להיות משמעותי בשלטון בישראל הוא העדיף אגו על פני אידיאולוגיה.
4. הבחירות בישראל מוכרעות על 4-5 מנדטים ולכן מנהיגי המפלגות הגדולות צריכים להבין שמי שבאמת, באמת, באמת יתחיל לפעול בכיוון יקבל את הקולות של חלק גדול מהמוחים ברחובות ובאינטרנט.
5. מי שקצת קורא על הכלכלה האמריקאית מאז המשבר רואה שהכיוון העולמי הוא רגולציה חזקה ושינוי סדרי עדיפויות. לאמריקאים יותר קשה כי אצלם זה טבוע חזק בגנטיקה הכלכלית.
6. החסרון העיקרי שיש לביבי לא קשור בהכרך באיך שהוא פעל בתקופה האחרונה, מכיוון שכפי שאמרתי כולם פעלו כך. החסרון קשור בכך שתפיסת עולמו מגיעה מאמריקה והיא מנוגדת להלך הרוח שעולה מהרחוב.
7. אסור שתקום מפלגה מהמחאה כי כולם בסוף מצביעים בישראל לפי איך שהם רוצים להלחם בערבים.

יואב 2 באוגוסט 2011

מוסא ידידי,
יפה כתבת. אני דווקא שמח שכיכר תחריר זה שם. מעבר לגבול. אני לא חושב שאנחנו צריכים מהפיכה, אנחנו צריכים כיול מחדש. אנחנו צריכים רובין הוד בחקיקה. העשירים חייבים להיות פחות עשירים (וזה לא יקרה עם הגזר לא יהפוך למקל) והמדינה חייבת להעלות על ראש שמחתה את האזרח הסביר, לא את זה שתורם לראשיה המתחלפים. אני שמח שהמילה טייקון הופכת למילת גנאי. מגיע להם, למרות שזה נשמע ילדותי. ומגיע לנו לחיות כאן ברווחה יחסית. הרי בסוף הכל מתחיל ונגמר בתחושת הפראייר. המילה הזו היא נבואה שמגשימה את עצמה. אבל – מאבק סוחף דורש הנהגה סוחפת. אני לא בטוח שמה שיש כרגע מספיק (ומי תשחק את דפני ליף בסרט על חייה?).

שועי 8 באוגוסט 2011

מוסה יקר,
יופי של מאמר, גם אם איני מסכים עם רוחו.
ברור שהמחאה הציבורית של מנהיגי המאבק הזה התחילה מן המקום הספציפי
של מצוקת דיור בת"א, ולאו דווקא התכוונה להפוך למחאה חברתית כוללת
על שחיתות, פערים חברתיים-כלכליים, אפליה ועוול– ואף על פי כן, מזמן לא נראה הציבור הישראלי מרוכז כל-כך במאבק חברתי דמוקרטי-ליברלי, העוסק בערכים שאינם נוגעים דווקא במעמד זה או אחר, אלא בזכויות העובד/הצרכן/האזרח. מה שחסר לי הוא כיוון ומיקוד של דרישות/תביעות מן הממשלה ומנבחרי הציבור ולטעמי גם הפרחה מיותרת
של סיסמות כלליות מדי, כמו: העם רוצה צדק חברתי, זוהי אידיאה מעומעמת מדיי (להזכיר גם האוליגרך גאיידמק ייסד לפני שנים מעטות
מפלגה בשם: 'צדק חברתי', כך שכל אדם גם כל טייקון עשוי לנכס לעצמו
את היותו האוחז ב"צדק חברתי"). יותר מכך, ודאי שיש קשר בין ההתקוממויות בעולם הערבי ובין ההתקוממות אצלנוּ. היסוד המשותף לכולן הוא הרשתות החברתיות באינטרנט- המשמשות, בין היתר, כמצע דמוקרטי ברוך לפעילות מחאה חברתית, אבל (וזאת סכנתן) עשויות לשמש
גם כפלטפורמה להטמעת ערכים ניאו-ליברליים-כלכליים-חברתיים-שמרניים
מהסוג שמשרד האוצר מאכיל אותנו כבר שנים.
לאחרונה כתבתי על המתרחש את הרשימה 'על אי-שיויון ונקודות עִוָּרוֹן":
http://wp.me/pJa8q-i3G
ותודה גם על בילי בראג (-:

Comments closed