מידת האמונה

במבט רציונלי אפשר לתהות, אפילו לגחך, על שחקן כדורגל שמשחק בשבת, בקבוצה גרמנית, כובש שער ומודה לאלוהים. אבל לאמונה יש כח בפני עצמו שמנותק מהמציאות האובייקטיבית.

אלול, חודש הרחמים והסליחות, זמן מתאים לעסוק קצת במידת האמונה.

מי שעשה עבורי את סופ"ש היה איתי שכטר, לאו דווקא השער שלו נגד מיינץ – שהיה בדיוק מה שתמצאו במילון תחת ההגדרה "השפיץ של הנעל" – אלא יותר הקלואז-אפ אחרי השער, בעזרתו אפשר היה לקרוא את שפתיו אומר "יש אלוהים בשמיים".

במבט רציונלי יש כנראה לא מעט סיבות לתהות, אולי אפילו לגחך, על שחקן כדורגל שמשחק בשבת, בקבוצה גרמנית, כובש שער ומודה לאלוהים. הציניים וודאי יחכו להחמצה הבאה של שכטר ויתהו האם עדיין יש אלוהים בשמיים (או בארץ). אבל בהסתכלות הזו יש חוסר הבנה בסיסי של עניין האמונה.

לשאלה האם יש אלוהים בשמיים והאם הוא זה שדאג שהכדור יתגלגל לרגליו של איתי שכטר מול השער החשוף אתמול אחה"צ באצטדיון פרינץ וולטר בקייזרסלאוטרן יש מעט קשר, אם בכלל, לעניין האמונה. כי האמונה, קצת כמו אהדה לקבוצת כדורגל, היא עניין חד צדדי שבו היכולת שלנו להשפיע על המושא שלה ספק אם קיים.

אז למה בכל זאת להאמין? כי האמונה מחזקת, היא נותנת כח, משענת להיאחז בה. ברגע שאדם מאמין השאלה אם מושא האמונה קיים או לא היא משנית. אם הוא מאמין בו – הוא קיים. ולתחושה הסובייקטיבית הזו שאתה לא לבד ויש שם מישהו שדואג לך, גם אין לה אחיזה במציאות, יש ערך רב בפני עצמה.

*

ואם כבר באמונה עסקינן, אזי זה כנראה גם ההסבר המדויק ביותר לפתיחת העונה המוצלחת של בית"ר ירושלים.

אחרי ארבעה מחזורים בעונה שעברה עמדה מאזנה של בית"ר על שלוש נקודות לעומת התשע שכבר רשמה על הלוח העונה.

גם אם נרצה להיסחף ולהכתיר את יובל נעים כמוריניו מרמת-גן, גם מוריניו הפורטוגלי לא יכל היה לעשות קסמים טקטיים תוך עשרה ימים – הזמן שהיה לנעים מרגע שמונה לתפקיד ועד המשחק הראשון – ולהפוך את החבורה האומללה שניגפה ע"י הפועל באר-שבע בגביע הטוטו רק שבועיים קודם לכן ללהיט של הליגה.

גם ההשוואה למאזן בעונה שעברה לא באה לומר שיובל נעים הוא בהכרח מאמן יותר טוב מאורי מלמיליאן. אבל מה שליובל נעים יש, ולאורי מלמיליאן ודוד אמסלם לא היה, זה אמונה בשחקנים שלו.

בעוד מלמיליאן ואמסלם ראו בצעירים שמילאו את סגל הקבוצה לאחר התאדות האוליגרך ברירת מחדל רעה ושידרו תחת כל עץ רענן שהם אינם סומכים עליהם, דווקא נעים, שהגיע מבחוץ, הכריז מהרגע הראשון עד כמה הוא מאמין בחומר המקומי.

האמונה של נעים בשחקנים נטעה בהם ביטחון, ומכיוון שכישרון תמיד היה להם, כעת הם גם מצליחים להוציא אותו מהכח אל הפועל.

הדוגמא הטובה ביותר היא כנראה אבירם ברוכיאן – שחקן שהברומטר שלו היא תחושת הביטחון. אבירם של העונה שעברה היה נראה לחוץ ומפוחד והנה כעת הוא פתאום משוחרר, מכדרר, מלהטט וגם עושה לפעמים שטויות – אבל זה סימן נהדר, הוכחה לכך שהוא לא מפחד לטעות.

דמיינו רגע שאתם מנהלים בארגון שבעקבות אילוצים כאלה ואחרים איבד כמעט כל העובדים הבכירים שלו ונאלץ למנות עובדים צעירים וחסרי נסיון למשרות בכירות. כעת, מה תאמרו להם בישיבת הצוות הראשונה? שהם כאן רק בגלל אילוץ, שאתם שואפים לגייס עובדים מנוסים יותר כמה שיותר מהר ובינתיים מתפללים שהארגון תחת ידיהם לא יקרוס? או שתאמרו להם שהארגון יוצא לדרך חדשה, בה המושכות מועוברות לידיהם ואתם סומכים עליהם ונותנים להם את כל הגיבוי ללמוד ולטעות מתוך אמונה שיש ביכולתם להוביל אותו להישגים לא פחות מרשימים מבעבר?

זה מה שעשה יובל נעים, בלי קואצ'רים או תואר שני במנהל עסקים, רק עם חושים בריאים ומעט אינטליגנציה רגשית.

32 Comments

B. Goren 18 בספטמבר 2011

איציק, בהשוואה בין נעים, מלמיליאן ואמסלם, חסרה לי התייחסות לרוני לוי. לדעתי גם הוא לא האמין במיוחד בשחקנים שלו.

איציק אלפסי 18 בספטמבר 2011

רוני לוי נמצא לדעתי איפשהו באמצע – הוא חשב שאפשר להוציא מהסגל יותר מאשר הוציאו לפניו (ולכן לקח את בית"ר מלכתחילה), אבל כנראה לא מספיק כדי לוותר על ההצעה מסטיוואה. ותכל'ס, למרות המרמור שגם אני חש על הדרך בה עזב, קשה לי להאשים אותו.

דובי מילר 18 בספטמבר 2011

אלפסי – אמונה בעצמך לא מספיקה? צריך סיוע "חיצוני" ?

איציק אלפסי 18 בספטמבר 2011

שאלה טובה ששואלים אותי לא פעם – התשובה היא כנראה כן. ז"א, אמונה בעצמי מאוד חשובה אבל בני אדם, שצריכים להתמודד עם מציאות לא צפויה שלפעמים קשה להסביר, צריכים גם משהו מעבר.

אופיר 18 בספטמבר 2011

המחאה החברתית היא עניין ראוי לגינוי והפולחן הדתי להערכה. Nice.

איציק אלפסי 18 בספטמבר 2011

לא טענתי שהמחאה החברתית ראויה לגינוי, טענתי שהמניעים שלה שונים ממה שנדמה.

אסף THE KOP 18 בספטמבר 2011

המחאה נמוגה היות והמטרה של מוביליה הייתה להפיל את ביבי. בסופו של דבר הם היו אלו שנעלמו, ואפילו שטיפת המוח התקשורתית, בחסות יח"צנים בתחפושת עתונאי לא יכלה הייתה להסתיר את האמת.

כל אחד מבין את זה היום.

S&M 19 בספטמבר 2011

אסף, אני ממש לא מבין את זה היום. להפך, אני מבין שביבי לא מבין שהוא כבר גמר את הסוס והוחלף, רק שעוד לא הודיעו לו את זה. וזה בכלל לא חשוב על ידי מי.

מה שאתה לא מבין, וזה בלט בימים בהם ההפגנות היו בשיאן, שאלו שהפגינו ותומכים במחאה, הם ברובם כאלו שלא טורחים להצביע, ולכן לימין-השמרני-כלכלי יש רוב. ברגע שיש להם אג'נדה, יש להם דמויות להזדהות ויש להם סיבה לצאת מהבית – הם ילכו להצביע.

אני למשל אלך להצביע לראשונה אחרי 15 שנים, וגם ב-96 כשהצבעתי זה היה אחרי לפחות 12 שנים שלא הצבעתי (אני לא סגור על זה שהצבעתי ב-84; את 81 אני זוכר בבירור). אם היה לי שקל על כל אחד שאומר לי שהפעם ילך להצביע, לא הייתי צריך לקחת משכנתא. הפעם אני אלך להצביע, ואחליט למי לפי מי שיהיה לו הכי הרבה סיכוי להעיף את ביבי. זה יכול להיות לפיד, לבני, אולמרט או הסבתא של עמיר פרץ. הסך הכל יהיה קואליציה שתעיף את ביבי וש"ס. ליברמן כבר יעוף בגלל הפרקליטות.

לא מבין איך אתה חושב שאם פרקו את האוהלים זה אומר שהמחאה מתה. זו בדיוק דרך החשיבה של ספינולוגים מהסוג של ביבי. חושבים משבת לשבת. לא רואים כלום לטווח ארוך מעבר למשבר הנוכחי. יש כאן זרמי מעמקים שיטביעו את השמרנות הפוליטית בבחירות הקרובות.

גדעון 18 בספטמבר 2011

איציק, אתה צודק, נעים עושה עבודה טובה ונותן ביטחון. מה יקרה אם מחר יגיע איש שיקנה את הקבוצה? מה יעשו עם הצעירים? זו הבעיה בספורט הישראלי, כולם וכל הזמן מחפשים משקיעים, אותם משקיעים שמים כסף והכסף קונה שחקנים מוכנים. בטח לא צעירים. ככה שהיום יש משהו יפה בביתר, אבל מחר כאשר יבוא האיש ויקנה את הקבוצה לא ישאר שם כלום. וחבל…

איציק אלפסי 19 בספטמבר 2011

שאלה טובה, אני מניח שכמו כל מאמן גם הוא יעדיף שחקנים יקרים ומנוסים יותר, אבל זה לא לוקח ממנו את הקרדיט על מה שהוא עושה עם החבר'ה הצעירים עכשיו.
בכל אופן, אני אישית כרגע מעדיף שלא יבוא מישהו שיקנה את הקבוצה, אולי רק ספונסר, ושבית"ר תלמד לעמוד על הרגליים לבד מבחינה כלכלית בכדי שלא נחווה יותר את רכבת ההרים שחווינו בעשור האחרון.

Amir A 18 בספטמבר 2011

לא יכלתי לנסח את זה טוב יותר. האלוהים הוא המצאה של האדם בגלל חוסר יכולתו להתמודד עם אי הוודאות של העולם. הבעיה היחידה היא שההמצאה הזו מסירה את האחריות מבני האדם ומאפשרת להם לעשות מעשים בלתי נסבלים בשם האמונה.

ברק 18 בספטמבר 2011

לפי כל גדולי היהדות זכות הבחירה מטילה את האחריות כולה על האדם. כך שהטענה שלך נופלת, אמיר. אמירה כמו "הכל זה מלמעלה" היא אמירה מוסלמית: "הכל מאללה", שהשתרשה ביהדות, גם אצל דתיים שלא למדו יהדות. מי שלומד יהדות על יסודה יודע שהבחירה החופשית-האחריות של האדם, זה אולי הערך הבסיסי ביותר.

איציק אלפסי 19 בספטמבר 2011

אמיר, את הרישא אני מקבל (עם הסתייגות – יכול להיות שאלוהים כן קיים, לדעתי אין לנו דרך להוכיח או להפריך את זה, אבל גם אם הוא לא קיים בני אדם היו ממציאים אותו), לגבי הסיפא אני מסכים עם ברק – האמונה כשלעצמה לא (אמורה לפחות) להסיר את האחריות מהאדם על הבחירות והמעשים שלו והעיקרון של בחירה חופשית ו"לא בשמיים היא" הוא עיקרון יסודי ביהדות שכאחד שגדל במסגרות חינוכיות דתיות שיננו לנו אותו לא פעם ולא פעמיים.

Amir A 19 בספטמבר 2011

השאלה האם האמונה מסירה את האחריות מהאדם היא אמפירית. רק תסתכל על המעשים שבני האדם עושים בשם הדת. את המלחמות לאורך ההיסטוריה, את ההפליות, את השנאה. נכון שיש גם גורמים אחרים למלחמות, אבל אף גורם לא מתקרב להתחרות בדת. אולי לאומנות. והציווי הדתי למלחמות האלו מסיר את האחריות למעשי הזוועה מבני האדם.

לגבי הסרת האחריות – יכולים המנהיגים של הדת לומר עד מחר שהאחריות היא לפיתחו של אדם, העובדה היא שהרבה מהנוהרים אחריהם מחכים למוצא פיו של הרב/כומר/מופתי על מנת להחליט על דרכם.

אגב, כמוך גם אני לא שולל את קיומו או אי קיומו של האל. כפי שכבר כתבתי כאן בעבר מדובר מבחינתי בשאלה לא מעניינת בגלל שהיא לא פתירה. ביום שיופיע מולנו אותו האל באופן מוחלט ולא ניתן לערעור (ולא, סנה בוער או סיפור בספר אלו לא הופעות שלא ניתן לערער עליהן) השאלה הזו תענה.

ברק 18 בספטמבר 2011

שבוע מקסים!

איציק, הכל נכון, השאלה מה יעשה אדון נעים אם יכנס כסף. האם גם אז הוא יתנהל אותו הדבר? האם אין לנו עוד לאן לשאוף ומה לשפר?

הוא כבר רמז שהוא היה שש לארבעה זרים…

למה אומרים ש"אין חלוץ", כאשר נחמני המצויין, שהוכיח עצמו במשחקי גביע הטוטו אפילו לא נכנס לדקה של נחמה? במה תורג'מן חסר הניסיון עולה על נחמני, מלכה או משעלי? אני לא ראיתי מה הייתה התוספת של פורטיזיו כערך מוסף על בראשי.

רק מחמת הספק, עניי עירך קודמים, ועוד לא אמרנו מילה על כך, שעדיף לבנות שחקנים לבית"ר, מאשר ליעקב שחר.

חומר למחשבה!

אבנר 18 בספטמבר 2011

בסדר בראשי פצוע..

ונוכחות של זר, שניים (המצב האופטימי הוא 4,5) הכרחית. פשוט ככה. במצב כמו של בית"ר כמעט כל שחקן זר שיביאו- אפילו אנדריי פיליאבסקי, ייחשב לשחקן מנוסה ליד לפחות 3/4 מהסגל.

ברק 18 בספטמבר 2011

עדיין, זה לא מהווה אינדיקציה ליכולת טובה יותר, ובטח לא לתרומה של אותו שחקן לטווח הרחוק מבחינת הזהות, החיסכון הכספי וההשגים.

תורג'מן שיחק רק רבע סיבוב יותר מנחמני.

איציק אלפסי 19 בספטמבר 2011

ממה שראיתי מפורטיז'ו במשחק האחרון (את המשחק נגד הפועל לא ראיתי בצורה מסודרת) בראשי בהחלט עדיף.
אם אפשר להביא זרים שיחזקו ויוסיפו נסיון, נהדר. אבל להביא זרים רק בשביל להגיד שיש לנו זרים זה גם בזבוז כסף בתקופה שקורנפיין מגרד בלחץ כל שקל וגם לתפוס מקום לשחקני הבית.

ברק 18 בספטמבר 2011

איציק, עוד ניואנס שחשוב לי להבהיר, האמונה כפי שהיא נתפסת ע"י אומות העולם היא אכן סובייקטיבית, וזאת משום שהיא החלה אצל אדם בודד, וזה הפיץ את משנתו לאדם ועוד אדם וכן הלאה(בודהה, ישו, מוחמד…).

היהדות נשענת על מעמד הר סיני, זה שבו עמדו מליונים(כולל ערב רב), וכולם חזו במעמד המכונן של מתן תורה, לכן האמונה אובייקטיבית לחלוטין, משום שלמקור היו הרבה עדים, ולא אדם בודד, שהיה בקלות יכול להיות…חולה נפש.

נ.ב גם למילה "אמונה" יש פרוש שונה בעידן המודרני, עד לפני כ-300 שנה אמונה (כך למשל בכל ספרי האמונה-כוזרי, מורה נבוכים וכו'), מתייחסת להבנה מתוך דעת ורציונאליות.

Amir A 18 בספטמבר 2011

בהחלט. גם מיליוני נורדים ראו את הברקים והרעמים ומכאן שהאמונה באל ת'ור היא אובייקטיבית לחלוטין.

ברק 18 בספטמבר 2011

אין שום אומה בעולם שטוענת למעמד קולקטיבי שכזה, המקור הראשוני לעולם לא היה של יותר מאדם אחד.

איך זה השתלשל? זאת כבר לא הבעיה שלי.

דורון 20 בספטמבר 2011

ברק,

בקישור שהבאת, הנה האסמכתה:
הרב מביא שני כללים בקשר לבחינת אמיתות אירועים היסטוריים

1 – כל סיפור על מאורע יסוד של זהות לאומית הוא אמת בתנאי שהוא מתיחס לעידן בו היתה האומה עובדה היסטורית

2 – כל סיפור שאי אפשר להעלות אותו על הדמיון הוא אמת.

ההנחה הזאת פשוט הופכת את כל אגדות העם בכל המקומות לאמת.

לי, שני הטיעונים האלה נראים חלשים מאוד,

ברק 20 בספטמבר 2011

דורון, גם אני כמוך חשבתי כך תחילה, אולם לא סתם כתבתי "על קצה המזלג", משום שאדם המאזין בסדר כרונולוגי לכל הסדרה של הכוזרי, מקבל חיזוק נרחב לטענות הרב.

בקשר לאגדות-לא הבנת את העניין לחלוטין, יש סדר בדבריו של הרב, והוא מסביר בדיוק למה הן לא שקולות למתן תורה.

בכל אופן, בגלל שאתה אדם יסודי, וזאת לשיקולך, אני אנדב לך את השיעור הראשון בסדרה כולה, כדי שיהיה לך ראיה כוללת:

http://www.meirtv.co.il/site/search_new.asp?q=12301

להתקדם בסדרה, הקלד בסדר כרונולוגי עולה את הסדרות:

12301

12302
12303
וכן הלאה…

מוזגטס 19 בספטמבר 2011

נחמד. אבל אני מעדיף את ההגדרה של רוח על אמונה בכל מה שקשור לספורט. ניצחון הרוח ולא ניצחון האמונה. הרוח זו הערך המוסף שמביא כל ספורטאי עימו.
סתם זו פשוט נראית לי הגדרה יותר טובה

אלימלך זורקין 19 בספטמבר 2011

להאמין לשם אמונה בלבד זה מגוחך. איתי שכטר במצב הזה הוא כמו ביתי בת ה 3 המאמינה בפייה הטובה או בן השכן שמחכה לסנטה קלאוס.
אצל ילדים זה בסדר – הם באמת מאמינים. אם אדם מבוגר בוחר להאמין במשהו רק כדי שיהיה לו במשהו להאחז הרי שהוא או משקר לעצמו או פאתטי.

איציק אלפסי 19 בספטמבר 2011

בני אדם משקרים לעצמם כל הזמן, כל אחד והסיפורים שהוא מספר לעצמו, אם האדם היה מתמודד בלי שום מנגנון הגנה מול הארעיות והסופיות שלו הוא לא היה מצליח לקום בבוקר.

תומר חרוב 19 בספטמבר 2011

איציק, למרות שבדרך כלל יש תהום בינינו בעניינים הללו, אני די מסכים עם האמירה שלך גם אם בפרשנות שיותר הולכת לכיוון של אמיר.
אבל הייתי רק מדגיש דבר אחד. יש הבדל בין ללכת בדרך הזו במודע לבין חוסר המודעות שיש אצל אנשים מסוימים (שכטר זו דוגמא טובה). אם אני מאמין זה כי אני יודע שהאמונה היא כלי להישען עליו זה משהו אחד. אבל אם אני מאמין מכוח האנרציה, ואת האמונה הזו אני תוחם למסגרות מאוד מסוימות ומהן אני לא חורג אז יש פה החטאה של המטרה.
בסופו של דבר מדובר בדבר מאוד אישי ומבחינתי שאנשים יעשו את מה שעובד בשבילם, נראה לי שרובנו כאלה, הבעיה נוצרת כשהדת והאמונה עוזבת את האישי ומגיעה לציבורי.
בכל מקרה, תגיד ליובל נעים שירחם עלינו ביום רביעי.

איציק אלפסי 19 בספטמבר 2011

המשחק נגדכם ביום רביעי דווקא נראה לי כמו המשחק הכי קשה שלנו עד עכשיו העונה, חוץ מהמשחק בבלומפילד. אני לא בטוח שאני לא קונה תיקו. לחבר'ה הצעירים שלנו יש בעיה רצינית של כושר גופני ומשחק שני תוך ארבעה ימים יכול להיות קצת גדול עליהם. מעבר לעובדה שתמיד קשה לשחק בקופסא ובטח נגד קבוצה של רובן עטר (המאמן האידאלי לטעמי – אותם איכויות כמו שיש ליובל נעים בנטיעת ביטחון ואמונה בשחקנים מינוס כל הרעש והצלצולים).

קורא 19 בספטמבר 2011

משפט מעניין ששמעתי בנושא: "האדם ברא את אלוהים בצלמו" – כך שככל שיקראו בשם שלו, ינפחו לו את האגו, הוא יגמול במעשים טובים. כלומר, עשיית מעשים טובים של האלוהים, כמו גם האדם שיצר אותו, מותנית בניפוח האגו.

מאשקה 19 בספטמבר 2011

אמונה הולכת עם כל דבר בחיים ולא רק בספורט.
כל אחד יש לו את האלוהים שלו, בצבעים שהוא רוצה.
אלוהים שלי הוא שחור אדום :)
אשרי המאמין ואיש באמונתו יחיה וייתן לאחרים לחיות ולשמוח.
תודה אלפסי

רן 19 בספטמבר 2011

מה שהכי נהניתי ממנו מגישתו של נעים למערכת הקרויה בית"ר ירושלים בפרט ולמסגרת הכדורגל הישראלי בכלל היא גישתו לאחר הניצחון על הפועל חיפה בדבריו' שצוטטו בכותרות של מרבית העיתונים: "דיבורים על מקום רביעי עושים אותי חולה". בדברים אלו קיים התמצית של גישת הענווה שכה חסרה בעולם הכדורגל הישראלי. אמנם אנו רק בתחילת השנה ויש להניח כי המגמה הזו עוד תשתנה, אך לאור הניפוח התקשורתי המאוס שקיים באופן תמידי בתקשורת הספורט הישראלית, העובדה כי לא כל רצף ניצחונות מסכן מגדיר מחדש את המועמדות לזכייה באליפות (ומקום רביעי אצל ביתר השנה שווה ערך לזכייה בדאבל) מראה כי קיים איזשהו סעיף של שפיות שכה חסרה לבית"ר באופן תמידי.
מי יודע, אולי מנעים, שדווקא תהליך מינויו הוא דוגמא לשימוש שעושים כל מיני מקורבים בתקשורת הישראלית (ראה ערך הגיגיו של שלמה שרף, חתנו של נעים), יתחילו להבין שלא צרי לנפח בלונים כל הזמן.

Comments closed