צביטה בלב

בתור מעריץ אישי אדוק של מאור, ההחלטה שלו לשחק בנבחרת פולין כואבת לי.

מי שמכיר אותי מכיר גם קרוב לוודאי גם את השריטה שיש לי לגבי מאור מליקסון. השחקן היחידי שהלכתי למגרש כדורגל רק בשביל לראות אותו, מי שלדעתי הוא הכישרון הכי גדול שצמח כאן מאז איל ברקוביץ' ושגם בתקופות השפל שלו, כשכולם התייחסו אליו כמו שחקן שכונתי שרק יודע לכדרר בלי תכלית, המשכתי להחזיק בדעה ולהתווכח בגרון ניחר עם אנשים שמדובר בשחקן ענק, לא פחות.

ולכן אולי, בתור מעריץ אישי אדוק של מאור, ההחלטה שלו לשחק בנבחרת פולין כואבת לי.

דבר ראשון חשוב לומר שאני מסוגל לגמרי להבין את השיקולים הרציונאליים שעומדים מאחורי ההחלטה שלו. אין ספק שלשחק כעת עבור נבחרת פולין ביורו הביתי יעשה רק טוב לקריירה שלו וגם ייתן לו הזדמנות נדירה לשחקן ישראלי לחוות טורניר בינלאומי גדול. תוסיפו לזה את ההתעלמות המקוממת של מאמני הנבחרת הישראלית במשך השנים ממנו ותקבלו החלטה הגיונית לגמרי.

אבל זה העניין, שהבחירה באיזה נבחרת לאומית לשחק היא לא החלטה שאמורה להתקבל משיקולים רציונליים, או לפחות לא רק משיקולים אלה. לייצג מדינה זה עניין רגשי של זהות ושייכות.

אני מאמין לחלוטין למאור כשהוא אומר שהוא מרגיש ונשאר ישראלי. למעשה, אם הוא היה אומר הפוך לא הייתי מאמין לו – אתה לא יכול לשכוח בכמה חודשים את המקום שגדלת בו ומוטמע היטב, תרצה או שלא, באישיותך.

ובדיוק בגלל זה הייתי מצפה ממנו להתעלות כאן מעל השיקול הקר. לכבוש את התסכול  (שכאמור, אני לחלוטין מזדהה אותו) שיש לו מהיחס בו קיבל בישראל – אגב, לא רק בנבחרת. התחושה היא שכאן מעולם לא העריכו באמת את גדולתו של השחקן – ולהמשיך להמתין לרגע בו יגיע מאמן לנבחרת ישראל שיעשה את הדבר המתבקש ויהפוך אותו לאחד השחקנים המרכזיים בה.

ויש עוד עניין: בישראל, כמו שאתם וודאי יודעים, תורם (אמור לפחות) כל אזרח את שלושת השנים, אולי הכי יפות שלו, לטובת הכלל. לספורטאים מצטיינים, כמו מאור, יש פריבילגיה והם, מעשית, פטורים מהחובה הזו. בתמורה (ואולי צריך באמת לעגן את זה בחוק) ניתן לצפות לשירות המינימלי של ייצוג המדינה בתחום בו הם מצטיינים ושבזכותו הם קמו בעשר, שתו קפה והלכו לאימון כדורגל בשעה שחבריהם ישנו שלוש שעות בלילה, טפסו על גבעות בחום מהביל או סיכנו את חייהם בסמטאות חשוכות.

ועדיין, אחרי הכול, שיהיה המון בהצלחה מאור. יש נבחרת לאהוד ביורו בקרוב.

יומן המאמן: סיסיליה וג'ורג' (הפסדנו ברבע, עכשיו הטורקים)
יומן המאמן: הכל נוצץ (להיות האורחים של ערן זהבי)

49 Comments

דורפן 22 בספטמבר 2011

איציק – אין אפשרות לעגן דבר כזה בחוק. הכוחות המזויינים של ישראל לא קובעים את חוקי פיפ"א ולמרות חוכמתם של הגנרלים שלנו, כנראה שפיפ"א תשאיר את זה ככה. שחקן שטרם ייצג את המדינה שלו יוכל לעבור מדינה.

איציק אלפסי 22 בספטמבר 2011

ברור לי, לא התכוונתי חוק דרך מוסדות הספורט אלא אולי איזושהי הצהרה או משהו דומה שיעגן בצורה כלשהי את מה שהיא לפי דעתי חובה מוסרית.

B. Goren 22 בספטמבר 2011

איציק, מכיון שהסיכוי שנבחרת ישראל תגיע בעתיד הנראה לעין לטורניר בינלאומי גדול הוא שווה ערך לסיכוי שאתה ואני נזכה בפיס באותו שבוע, אני שמח בשביל מאור מליקסון שלקח את ההחלטה הנכונה עבורו. לצאת עכשיו ולספר לנו שהוא בתכניות של פרננדז למלטה, זה ממש לא לענין וגובל בניסיון לאחז עיניים.

תומר חרוב 22 בספטמבר 2011

חשבתי עליך ועל השריטה שיש לך אליו ותהיתי באמת מה אתה חושב על זה.
אני חושב שצריך להסתכל על כל הסיפור עם המון פרופורציות, הוא לא מאבד את הזהות שלו ולא מוותר עליה, הוא בסך הכול הולך לשחק כדורגל. כנראה שהזהות שלו היא קודם כדורגלן ורק אחר כך ישראלי, וזה יותר מבסדר גמור מבחינתי.
לא הייתי נתלה באילנות הצבא והספורטאי המצטיין. את הספורטאי מצטייין הוא לא לקח אלא הרוויח בכבוד כששיחק בנבחרות הצעירות של ישראל. וגם אם לא היה מקבל ספורטאי מצטיין, הוא בטח היה מוצא דרך להקל על השירות או לוותר עליו בשביל הקריירה וזה גם בסדר גמור. ההיתלות הזו בשירות הבצאי כאמצעי להגדרה וליצירת זהות הוא לא רק מסוכן ולא בריא לחברה, הוא גם די פתטי.

תומר חרוב 22 בספטמבר 2011

נ.ב:גנבתם נקודה אתמול.

איציק אלפסי 22 בספטמבר 2011

לגבי מליקסון – זה לא העניין הצבאי, זה העניין של תרומה לכלל (במכוון השתמשתי במושג הזה ולא במושג שירות צבאי). מעבר לכך, את הנושא של עשיה למען הקריירה שלו הוא עשה במעבר לקבוצה בחו"ל, אבל ייצוג מדינה זה סיפור אחר.

לגבי אתמול – גנבנו זו קצת הגזמה, אבל אם הייתם מנצחים לא הינו יכולים לבוא בטענות. כמו שכתבתי לפני המשחק – תיקו בקופסא זו תוצאה טובה עבורנו בגרסה הנוכחית.

moby 22 בספטמבר 2011

די מספיק אם הפטריוטיזם הצפוי הזה.
שחקן שאף אחד לא ספר קודם, וכל "עלק" מקצועני ארצנו זנח. מאמני הנבחרת לדורותיהם לעד יעדיפו את יוסי פצוע על פניו.
באו אנשי מקצוע (קצת יותר טובים מבארץ) והחליטו שהוא יכול לתרום לנבחרת הפולנית. כבוד!!!!
שילך ורק ייצג אותנו בכבוד. כן היהודון ההוא (ואני חצי פולני ומחכמי חלם האגדתיים) מיצג מדינה שתמכה בצורר הנאצי (אבל גם גדולי הגיבורים – חסידי אומות העולם). למרות שאני נמנה עם האנשים שאומרים ששנאת היהודים לא נעלמה והיא מתגברת (והישראלים בייחוד). זה יכול להיות רק טוב.
רק שיישחק טוב, ראלף יושב למעלה ומחזק את ידיו.

איציק אלפסי 22 בספטמבר 2011

לא נראה לי שיש כאן מקום להכניס את השואה משום כיוון – לצורך העניין נבחרת פולין=נבחרת מיקרונזיה.

moby 22 בספטמבר 2011

גם לדעתי אבל משום מה זה הטיעון המרכזי.
בכל מקרה מה יש לו לתרום לנבחרת ישראל? כשיוסי לא זז ושחקנים פחות מוכשרים ממנו (וכנראה גם פחות טובים ממנו) כבר שיחקו וישחקו ויזומנו?
הוא כנראה פחות מתוקשר ולא שולח "מסרים בעילום שם מחדר ההלבשה" אז אין לו כתבני חצר.

איציק אלפסי 22 בספטמבר 2011

השאלה למה מאור לא זוכה להערכה בארץ (לא רק בנבחרת, כמו שכתבתי בפוסט) היא סוג של חידה בעיני. התשובה האוטומטית במקרים כאלה היא שאין לו יחסי ציבור טובים בתקשורת, אבל קצת קשה לי לקבל שזו הסיבה היחידה.

תiמר 22 בספטמבר 2011

הסיבה שהוא לא קיבל את הקרדיט היא פשוטה:
למרות השריטה שלך הוא עדיין לא היה סטאר ענק.
מה ממוצע השערים והבישולים שלו לעונה בישראל?
יכול שהוא היה צריך להיות בנבחרת על חשבון שחקנים
אחרים שהוזמנו אבל אני לא הרגשתי מחדל או משהו כזה באי
זימון שלו.
הניוואי, בינתיים הוא החליט לא לשחק בנבחרת הפולנית..

מוזגטס 22 בספטמבר 2011

ההחלטה של מליקסון ברורה ולא נראה לי ש"שיקולים רציונאלים" ממש שיחקו תפקיד. כאן רוצים אותי לשחק כדורגל ובמכורתי לא. אלך לשחק היכן שרוצים אותי.
הטיעון גבי השירות למדינה רדוד ולא ראוי את "הנייר" שכתוב עליו. עכשיו הוא משתמט מהמקום שבכלל לא רצה אותו…?!

איציק אלפסי 22 בספטמבר 2011

"כאן רוצים אותי לשחק כדורגל ובמכורתי לא. אלך לשחק היכן שרוצים אותי" זה בדיוק השיקול הרציונאלי ששיחק כאן תפקיד.

איתן מקטמון 22 בספטמבר 2011

מסכים איתך בהכל חוץ מאשר המשפט האחרון.
מה שמכעיס אותי במיוחד בעניין הזה הוא שמליקסון החליט לשחק שם אחרי חצי שנה. מילא זרים ותיקים שכרכו את גורלם עם המדינה החדשה שלהם: חצי שנה הוא שם וכבר הוא פולני? ואם כבר, למה זה לא עובד ההיפך? הסבא רבא שלי בא מקרקוב לירושלים לפני 90 שנה, והילדים שלי יבואו בטענות לאמא שלהם שהיא אמא פולנייה, חמישה דורות אח"כ.

איציק אלפסי 22 בספטמבר 2011

נדמה לי שאמא פולנייה זה כבר מזמן לא עניין של מוצא אלא עניין של הגדרה. לראיה, לדעתי הדבר הכי קרוב לאמא פולנייה זה בכלל אמא מרוקאית..

יואב ר 22 בספטמבר 2011

אל תשכח שרק חלק קטן מאוד מבני גילו ישנו שלוש שעות וטיפסו על גבעות. הוא אם תיקח את כל שכבת הגיל שלו בישראל, השרות הצבאי שלו יושב איפה שהוא במקום טוב באמצע (כמה תלמידי ישיבה / ערבים ישראלים / סתם משתמטים / משק"י ממטרות יש על כול לוחם גולני). אי אפשר לגלגל עיניים על השירות הצבאי שלו ולבוא אליו בטענות על תנאים מיטיבים כאשר יש הרבה מאוד אחרים שתרמו הרבה פחות וגם יתרמו הרבה פחות.

B. Goren 22 בספטמבר 2011

הנה זה מגיע:

http://www.one.co.il/Article/187455.html

זו ההחלטה השגויה שלו. שווה ערך להצהרה כי אם בחורה אחת לא רצתה אותו, הוא לא יצא יותר עם אף אחת.

איציק אלפסי 22 בספטמבר 2011

יש מצב שהוא קרא את הפוסט?! :) בכל מקרה, אותי זה משמח ואני מקווה שהוא יוזמן וישחק נגד מלטה, ירשום הופעה בנבחרת ישראל במשחק רשמי וכל הסאגה תזו תסתיים.

חאג' 22 בספטמבר 2011

חבל שהעליהום התקשורתי פגעה בהחלטה הראשונית שלו – שהייתה מוצדקת לחלוטין.

קצת חוצפה בעיני להעביר ביקורת קבל עם ועדה על החלטה מקצועית שעושה אדם לקריירה שלו.

אנחנו שנים יכולים לאזרח שחקנים לנבחרות, לבנות קבוצות שמביאות הרבה יותר גאווה מהנבחרות על צביון זרים (מכבי ת"א באיזה ענף לא תחרותי מאז קום המדינה נדמה לי), אבל שמאור מליקסון יצליח קצת בקריירה – מה פתאום?!

תקשורת ספורט צבועה – מגיעה לו התנצלות.

איתן מקטמון 22 בספטמבר 2011

במחשבה שנייה איציק, אולי מליקסון פשוט מדגים את העובדה שכל הרעיון של זהות לאומית באמת נשחק והוא בדרך ללכת לעזאזל, ושהדגם הישן-חדש של אזרח העולם באמת יכול להיות אמיתי: בחסות האינדיווידואליזם הקיצוני שפיתחה תרבות הצריכה, ולמגינת ליבם של כל מיני שמרנים ירושלמים שלא מצליחים לצאת מהמכולת, ומופתעים כל פעם מחדש שהיא לא סגורה יותר בימי שלישי אחרי הצהריים.

איציק אלפסי 22 בספטמבר 2011

איתן,
לא הייתי ממהר לסתום את הגולל על הרעיון של זהות לאומית – אזרח העולם זה יפה ולכולנו יש תחושה מסויימת של שותפות גורל עם ברואים אחרים שהם בני אנוש כמונו, אבל תחושת זהות מספקת (והצורך להרגיש שייך הוא צורך נפשי בסיסי) מבוססת על רעיונות, ערכים, היסטוריה ואתוס משותף שבעיקר זהות לאומית/אתנית-שבטית אחרת יכולה לספק.

KK 22 בספטמבר 2011

כל ההתעסקות בפרשה מוכיחה שוב עד כמה אנחנו עמוק בטפל.
אני גם נמנה מאלה שמעריכים יותר את מאור הן כשחקן ולמרות שאני לא מכיר אותו אישית הוא מסתמן כאדם די צנוע.
כיום הוא בן 27 ואני בטוח שהצטרפות לנבחרת תועיל לו גם במישור המקצועי וגם במישור הכלכלי (אני בטוח שהוא יקבל כסף והרבה תמורת הייצוג של נבחרת פולין), והוא חייב לדאוג לעתיד שלו. אתמול בתוכנית הרדיו העלה רון קאופמן את אלי אוחנה (ירום הודו) שקטל את מאור בצורה בוטה ביותר, בסוף הקוף שאל את נסיך הביצה מה הוא היה עושה אילמלא היו מציעים לו לקבל אזרחות גרמנית ולאמן את נבחרת גרמניה? כמובן שאלי לא ענה לשאלה. אוחנה הוא הפרצוף האמיתי שלנו כעם/מדינה לעולם לא לפרגן ולהבין, תמיד לקטול ולדרוך על האחר.
אני מקווה שמאור יבחר כן לייצג את הפולנים כי כמו שאמרת שיהיה נבחרת לאהוד (נמאס כבר מהאנגלים)

איציק אלפסי 22 בספטמבר 2011

עם הטקע שנמאס מהאנגלים אני מסכים, עם השאר קצת פחות. לא אוחנה הוא הפרצוף שלנו כעם, כמו שלא דפני ליף, נוחי דנקנר, ביבי נתניהו, שלי יחימוביץ', אלי ישי ודב חנין – אלא השילוב של כולם ביחד הוא הפרצוף שלנו (פרצוף אכן לא הכי סימטרי, אבל דווקא זה מה שהופך אותו ליפה בעיני).

טל 12 22 בספטמבר 2011

הוא היה פצוע בדיוק לפני משחק של הנבחרת.קצת חוסר מזל שלו ושלנו.

יש לי תחושה שזה גם קשור לירדת קרנו של הפליימייקר,בקרב לא מעט מאמנים.

בכל מקרה,אני לא מקבל את הטענות שלו.

שיהיה לו בהצלחה בנבחרת פולין.אני אשמח לראות אותו כובש,מבשל,או כל פעולה טובה אחרת,אבל כמו שאתה אומר,זה יהיה מלווה עם אותה צביטה בלב.

שרון רזניק 22 בספטמבר 2011

אחלה פוסט! יצאת גדול!

יוני 22 בספטמבר 2011

עם כל הכבוד לכל המבקרים שבאים בטענות על ההחלטה הכואבת אך נכונה של מאור מליקסון לייצג את נבחרת פולין, אתם טועים!!!!! מהסיבה שמאור מליקסון הוא השחקן הכי אנדרייטד בישראל. אפילו כשעוד היה ילד ששיחק ביבנה, ונסע להבחן באשדוד, ואדון יוסי מזרחי "הדגול", לא התייחס אליו והעיף אותו, ואז נסע להיבחן באשקלון וגם שם קיבל סירוב, ובמקרה אחד מאנשי בית"ר שהיה באימון אשקלון ראה אותו והחליט להביא אותו לבית"ר, בבית"ר הוא קיבל במה אך ורק בגלל שהקבוצה הייתה תחת מפרק זמני, ואוחנה נתן במה לשחקנים צעירים כמו ברוכיאן, עמית בן שושן , יצחקי, ארביטמן ומליקסון כמובן, שלולא טיפה של מזל לא היה מגיע, לאן שהגיע, וזה הוכחה לכך שלא הסתכלו על הכישרון שלו בישראל(והיום אין ספק שהוא כשרוני) בנוסף הוא העדיף לקבל במה בליגה שנייה כי לא הסתכלו עליו בליגה הראשונה. והוא לקח את באר שבע לליגה הראשונה. וזה רק מוכיח שלאורך הקריירה שלו לא הסתכלו עליו, סוף סוף מאור מליקסון זוכה לקצת הוקרה וכל העולם בא ומבקר את ההחלטות שלו?! איפה הייתם לפני כמה שנים ששחקנים אחרים קיבלו הערכה מעבר ליכולתם כמו עומר גולן?! ולא הוא שיש לו כשרון נדיר…

איציק אלפסי 22 בספטמבר 2011

בית"ר לא היתה אז תחת מפרק אלא תחת הבעלות של מאיר פניג'ל ושות'. נכון, אבל, שמכיוון שהאמצעים היו אז דלים בית"ר חיפשה שחקנים צעירים זולים ומוכשרים בכל מיני מקומות וכך יצא שהיא קיבצה את מה שיכלה להיות אחת הקבוצות הגדולות והאטרקטיביות שלה – עם מליקסון, יצחקי, ארביטמן, ברוכיאן ובן-שושן – אלמלא הגיע ארקדי ועשה את הסלט שעשה.

יניב 22 בספטמבר 2011

עכשיו שמעתי שהוא ויתר. ואני לא יכול שלא להצטער בשבילו וגם בשבילנו.
הסיפור של מליקסון הוא הספור של ביתר ירושלים ושל נבחרת ישראל שנופלות כבר שנים תחת נהול שכונתי של אנשי מקצוע סוג ג' – הן ברמת ההנהלה והן ברמת האימון- אותם אנשים שנתנו לאלי אוחנה את החבורה המדהימה ההיא שממנה אין שחקן אחד שהצליח לממש את הפוטנציאל האמיתי שלו , ואותה הנהלה בנבחרת ישראל שהצליחה למנות מאמן שזימן כל שחקן אפשרי שנתן 2 משחקים טובים בעכו , אבל הצליח לפספס כזה כשרון .
מאור היה יכול להיות חלק מסגל נבחרת שמסשחקת ביורו ושחקן מוביל בקבוצה ישראלית בליגת האלופות – כשרון יש כאן בשפע , אין כאן ניהול.
דרך אגב שמעתי שאלונה ברקת שהצליחה לשלוח אותו לפולין תמורת כסף כיס רוצה את אוחנה כמחליף אפשרי לקלניגר – מגיע לה.

אזי 22 בספטמבר 2011

העיקר שכשדיוויד בלו מעיז לא לרצות לשחק בנבחרת ישראל למרות שיש לו אזרחות ישראלית, כולם אומרים שהוא חצוף.
התקשורת היראלית היום דפקה למאור את הסיכוי היחיד והאחרון להגיע לרמות ולכבוד שמגיעים לו. מה איכפת להם? הם רק מתקתקים במקלדת… אני רוצה לראות מישהו מהם מעדיף את הארץ על הניו יורק טיימס.

דרור רייכר 22 בספטמבר 2011

אלפסי – עכשיו מאור החליט לא לשחק באף נבחרת. החלטה של פחדן. ההחלטה שמראה למה הוא אף פעם לא ימצה את הפוטנציאל שלו.

שחקן כדורגל צריך לשחק כדורגל. זו מהות המקצוע שלו. אמנם כדורגל נבחרות הוא מעין התנדבות, אבל עבור מליקסון מדובר בהזדמנות להשתפר מקצועית – לשחק בזירה רשמית אחרת, עם לחץ אחר, עם שחקנים אחרים, תחת מאמן אחר.

ומי שמוותר על הזדמנות כזאת כי הלב מתלבט או כי כל קלישאה אחרת, מי שבסופו של דבר נותן לדעת הקהל להכתיב את דרכו המקצועית, אדם כזה לעולם לא יהיה כדורגלן גדול.

כנראה שפשוט אין לו את היכולת המנטלית להיות כזה.

איציק אלפסי 22 בספטמבר 2011

למה אתה מגדיר את זה כפחדנות ואת השיקולים כקלישאות? אני דווקא מאמין לו שהוא לא היה שלם עם ההחלטה לשחק בנבחרת פולין. עוד לפני שהוא חזר בו היתה לי תחושה שהוא לא שלם עם המהלך.

תומר חרוב 22 בספטמבר 2011

אני חושב שזה קצת תמים לחשוב שאחרי העליהום שהוא קיבל, כולל מכתבי איום ונאצה, אז הוא חזר בו כי "לא היה שלם עם ההחלטה".
מצד שני אני בטח לא מסכים שצריך לקשור לו תארי פחדן כמו שדרור עשה פה ועוד לקשור אותם ליכולת שלו ככדורגלן. מדובר בבחור בן 27 שמדינה שלמה החליטה לשים על כתפיו את הגדרת הזהות הלאומית שלה, טבעי שזה יגרום לו לחשוש. לך תדע אילו מכתבים הוא קיבל וממי. במקום בו יש 'תג מחיר' ו'אם תרצו', במדינה בה המפלגה השלישית בגודלה נבחרה בזכות קמפיין ה"נאמנות", זה לא מהלך כזה פשוט לחרוג מכך, בטח לא בעולם הכדורגל שהוא הרבה יותר שמרני-לאומי מזרמים אחרים.

דרור רייכר 22 בספטמבר 2011

תומר ואיציק – מליקסון יכול היה או לשחק עם נבחרת פולין ביורו ולעורר את זעם הקהל הישראלי, או לשחק בנבחרת ישראל בתפקיד שולי.

הוא בחר שלא לעורר את זעם הקהל הישראלי מצד אחד, ומצד שני לא היה מוכן לקבל על עצמו את התפקיד השולי.

בדיוק קראתי את הפוסט (הנפלא) של קרמר. תשימו את ערן זהבי במקומו. מה אתם חושבים שהוא היה עושה? מה שבטוח, הוא לא היה בורח מהחלטה.

וכדורגל, כמו כל דבר בחיים, זה לפחות 50% מנטליות. הלחץ במקצוע הזה כל כך גדול, שהיכולת לא להיות מושפע ממנו חשובה מאין כמותה. לא סתם נבחרת ישראל קורסת כל פעם שיש עליה לחץ.

הפעולה של מליקסון מראה שהוא נותן ללחץ להשפיע עליו. וזה בסופו של דבר ההבדל בינו לבין זהבי.

ריקי רומא 22 בספטמבר 2011

מה כל הטרראם הזה סביב מליקסון
כשהוא שיחק אצלנו בחיפה ההרגשה היתה שהוא פשוט תופס מקום של שחקן על הדשא

איציק, האם היית מרגיש ככה כלפיי מליקסון אם הוא לא היה צומח בביתר?

איציק אלפסי 22 בספטמבר 2011

ראשית, כמו שכתבו כאן, מאור גדל ביבנה ולא בבית"ר. למרות שהוא אכן הגיע לבית"ר בגיל מאוד צעיר וכמו במקרה של ברק יצחקי הוא הפך עבורנו שחקן בית לכל דבר ועניין. מעבר לכך, מאור הוא באמת מקרה יחודי של שחקן שאהבתי בלי קשר לקבוצה בה הוא משחק ואני מאמין שהייתי מאוד מסמפט אותו (גם אם לא באותה רמה) אפילו הוא אם היה גדל בהפועל. אני פשוט אוהב שחקנים מסוגו.

עפר ויקסלבאום 22 בספטמבר 2011

איציק ידידי,
הכל בפוסט שלך הוביל לזה שאתה חושב שמליקסון עשה צעד נכון.
אז מדוע השורה התחתונה אחרת?
שחקן ענק,
פורח בחו"ל,
מוערך ואהוד,
בארץ זכה לזלזול וחוסר הערכה,
הוגדר כאן כשחקן שכונתי,
מחזיק בדרכון פולני,
עם אפשרות לשחק בנבחרת הלאומית שלה,
( ש…בוא נודה, טובה קצת מזו שלנו ),
לענין הזהות והשייכות היה משקל, אילו לפחות היה מוזמן למחנה האימון של הנבחרת, לאור כושרו הנוכחי.
לא הוזמן?
הפסד שלנו, של כולנו.
מאחל למאור הצלחה ומבין אותו, לא משנה כיצד יבחר.

איציק אלפסי 22 בספטמבר 2011

עפר, כנראה כי לפעמים (ממש לא תמיד) גם אם הראש צודק צריך ללכת עם הלב – נדמה לי, כמו שמאור בעצמו מעיד עכשיו כשחזר בו, שזה אחד המקרים האלה.

צור שפי 22 בספטמבר 2011

איציק – אני יודע שזה תרגיל עקר ותיאורטי אבל בכ"ז: האם אתה מסוגל לנסות ולשים את עצמך במקומו של מליקסון ואח"כ להגיד בלב שלם שהיית דוחה הזדמנות כזו? חבל לי שהוא חזר בו, זה הפסד שלו ולדעתי גם הפסד שלנו.

איציק אלפסי 22 בספטמבר 2011

כמו שאמרת צור, זה תיאורטי לחלוטין, אבל לפחות בתיאוריה אני חושב שאני יכול לומר די בלב שלם שלא היתה לי התלבטות ולא הייתי משחק בנבחרת אחרת חוץ מישראל גם אם היתה לי הזמדמנות. מצד שני, אתה יודע איך זה… אנחנו גם אומרים שאם היינו משחקים עבור הקבוצה שאנחנו אוהדים לא היינו עוזבים לקבוצה אחרת בעד שום הון שבעולם.

ניינר 22 בספטמבר 2011

אבי רצון טוען כבר שנים שהוא השחקן מס' 1 בארץ ופנטזיסט אמיתי כמו שרצון אוהב

איציק אלפסי 22 בספטמבר 2011

אכן, וזה ייאמר לזכותו של רצון. הוא הגדיר אותו פעם "הכישרון הכי גדול שצמח מאז רוני קלדרון" ואם רק חצי מהסיפורים שמספרים על קלדרון אז זו מחמאה עצומה למליקסון.
וכאן מתבקש לשאול – כיצד אחד כמו רצון, שאוהב כל כך שחקנים מהסוג זה, סוגד לליגה האיטלקית ומזלזל מאוד בברצלונה?!

תומר חרוב 22 בספטמבר 2011

דווקא באיטליה גדלו וגדלים שחקנים עם כדורגל שהאסתטיקה שלו נושקת לשלמות. כנראה שפרחים שגדלים בשדה מוקשים נראים יפים יותר.

ניינר 22 בספטמבר 2011

יש עוד הרבה שאלות מתבקשות לגבי רצון. לגבי השאלה שלך, הוא יצר לעצמו מעמד של האורים והתומים של הליגה האיטלקית בתקופת הזוהר שלה. הוא רק לא רוצה להבין שהיום הליגה הזו היא ליגה עם כדורגל משעמם מאד שירדה מרוב נכסיה כמו כל הכדורגל האיטלקי. ובעניין בארסה, הוא סתם אוהב להיות אנטי

איציק אלפסי 22 בספטמבר 2011

אכן. ואני עוד זוכר איך כל זה התחיל – מתרגום כותרות העיתונים האיטלקיים בשידורי מונדיאל איטליה 90'.

ניינר 22 בספטמבר 2011

אתה טועה-זה התחיל במשמרות בבודקה של הקונסוליה במילאנו

אריק 22 בספטמבר 2011

די כבר עם הטיעוני שנות השבעים האלו, תתקדםהרסת הכל עם הפיסקה האחרונה.

שבי כהן 22 בספטמבר 2011

איציק,

לגבי השריטה ששמה "מליקסון" אני מזדהה איתך לחלוטין. כשאתה אומר שהלכת לראות כדורגל אני נזכר בעצמי לפני כמה שנים. הייתי מוכן לצאת מהבית בגשם ובקור של ירושלים רק כדי לראות אותו. אז שנינו מסכימים שמדובר בשחקן ענק.

כל היתר בפוסט שלך זו השתקפות הצביעות שקיימת בחברה הישראלית. אף אחד מאיתנו, וראיתי את התגובה שלך לאחד המגיבים, לא יכול לדעת איך היה נוהג במקומו. אתה בעצמך נתת את כל הסיבות הראציונאליות למה ההחלטה הראשונית שלו הייתה נכונה, ואח"כ נתת טיעון אחד נגד – הלב.

אני לא קונה את זה. אנחנו חיים בעולם חומרני, במיוחד אם אתה שחקן כדורגל. אני מרשה לעצמי לנחש שמליקסון לא ימשיך בתחום (אימון, ניהול וכו') אחרי שיפרוש, ולכן היום, בגיל 27, זה הזמן שלו להרוויח קצת כסף טוב בארבע-חמש שנים שנשארו לו בטופ. זה העולם שבו הוא חי. אנחנו חיים. כפר גלובאלי אחד גדול. כמה רופאים ישראלים עובדים בחו"ל? מדענים? נגנים? טבחים? על מישהו מהם היית אומר למה הוא לא תורם מכישרונו בארץ? ואם בארץ אין מה להציע לו? שיידפק? למה? ככה! שננפח את החזה הלאומי בגאווה ועל הזין מה מרגיש מליקסון.

לא הייתי פוסל גם את עניין העלבון הצורב שהוא חש במשך שנים. כשמאמנים לאומיים זימנו שחקנים בינוניים מינוס כמו דוד רביבו, משה אוחיון, משה ביטון ואחרים, ובכישרון שלו אף אחד לא הכיר, מה לדעתך הלב שלו היה צריך להרגיש? באותו עניין: כשניסו להזמין לנבחרת את אובארוב, מגמאדוב, בוקולי או דה-סילבה, האם עלה לכותרות נושא הלאומיות (שמא נקרא לה: לאומנות)?

חבל לי שהוא החליט לוותר, בעיקר בגלל הלינץ' התקשורתי שעשו לו. זה לא מגיע לו, אבל אולי העונש שלנו יהיה שהוא בחר לוותר גם על נבחרת ישראל.

דורפן 24 בספטמבר 2011

זה שהוא ויתר זה נורא. כי בנאדם רוצה דבר אחד ובסוף נאלץ לעשות את מה שהציבור רוצה

Comments closed