פורים. מקבץ בלתי סביר של צירופי מקרים

המגילה מלמדת אותנו שחיים בלי משמעות הם לא יותר מאוסף של צירופי מקרים. ויש גם קשר לבית"ר

צילום: אסף שקד, בית"ר.נט

כשמתסכלים על זה, מגילת אסתר מגוללת סיפור שהוא לא יותר מאשר מקבץ אקלקטי, משעשע לעתים, ובלתי סביר בעליל, של צירופי מקרים.

החל מהסירוב של ושתי להיענות לגחמה של אחשורוש להצטעצע בה בקרב חבר מרעיו – מה שפותח את בפני בת המהגרים הפשוטה את הדרך לארמון – דרך הסיפור הכמעט אנקדוטי (שמוזכר במגילה כהערת שוליים בלא יותר משלושה פסוקים תוך סיפור קורותיה של אסתר בארמון) על הקונספירציה של בגתן ותרש לחסל את אחשורוש שסוכלה על-ידי מרדכי – סיפור שבלי הגזמה ניתן לומר שמשנה את ההיסטוריה של העם היהודי כולו.

ההיענות של אחשורוש הבלתי צפוי בעליל לבקשתה של אסתר לבוא עם המן למשתה שערכה (ובכלל העובדה שאסתר הצליחה להיכנס לליבו), העובדה שדווקא המן נמצא בחצר המלך כשזה קורא בספר הזכרונות על כך שהוא קצת חב את חייו למרדכי, וכלה בכך שאותו המן, שמנסה להתחנן על נפשו בפני אסתר, מועד על מיטתה בדיוק ברגע שבו אחשורוש שדולק אחריו בחמת זעם נכנס לחדר.

מה שמעניין הוא שדווקא הסיפור הזה, שלעיניים מודרניות מזכיר אופרת סבון מהזן הנחות ביותר, שבו נוכחותו של האל נעדרת והוא איננו מוזכר בשמו אפילו פעם אחת (שנו חז"ל, "אסתר" מלשון "הסתר" – הסתר פנים), סיפור של העדר משמעות ופשר, שכל מה שקורה בו נדמה כאילו מתרחש במקרה, נכנס לקורפוס היהודי וזכה שם למקום של כבוד.

ולכן ברור שיש כאן מסר, וכדי להבין אותו שווה אולי להתחיל בנקודת המפנה של סיפור המגילה שמגיעה כאשר: "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" – ושנו חז"ל: אין מלך אלא מלכו של עולם.

עד אותו שלב, מלכו של עולם ישן, הוא אינו ער לנעשה בעולמו ונותן לדברים לקרות מאליהם. ומה שקורה, כאמור, הוא אותו מקבץ של צירופי מקרים חסרי פשר וחסרי הגיון. קיום ששולטת בו שרירותיות בלתי נסבלת.

ואז, כאשר נודדת שנתו, כאש הוא ער לעולמו, הסיפור מתחיל להתחבר, לקבל כיוון ולעשות היגיון. הסדר שב על כנו: הטובים זוכים לכבוד ויקר ואת הרעים תולים על עץ.

וכאן מגיע המסר: שקיום ללא נוכחות אלוהית, קיום לא משמעות, הוא קיום נעדר פשר וחסר היגיון. קיום שגם הנסיונות להסביר אותו בכלים הכי מתקדמים שיש לאדם, מסתיים פעמים רבות באותו ייאוש ועמידה חסרת אונים אל מול חוסר המשמעות ואי ההיגיון שבו.

*

כעת אני רוצה לנסות לחבר את הרעיון הזה גם לניסיון של המן להשמיד את העם היהודי, ואולי אפילו באופן כללי לשאלת ההישרדות של העם היהודי לאורך ההיסטוריה.

מעניין לראות שכאשר הוא מבקש להצדיק את רצונו להשמיד את העם היהודי, מתרץ זאת המן בעובדה שמדובר ב- "עם אחד מפוזר ומפרד בין העמים; ודתיהם שונות מכל עם, ואת דת המלך אינם עושים".

מה שמעצבן את המן, ועצבן כנראה גם ואנטישמיים גדולים אחרים לאורך ההיסטוריה, זו העובדה שהיהודים מתעקשים לשמור על הייחוד שלהם, על המסורת והערכים שלהם, שהם "עם אחד" למרות שהם "מפוזרים ומפורדים בין המדינות והעמים".

זאת ועוד: "דתיהם שונות" והם מתעקשים לא לעשות את "דת המלך" – הם אינם מתיישרים עם הטרנד וממשיכים עם שלהם באופן מרגיז. הדבר מומחש כמובן היטב בסצנה החוזרת של מרדכי המסרב להשתחוות לפני המן – סצנה המסמלת את חוסר הנכונות של היהודי לאורך ההיסטוריה לשחות עם הזרם כשזה נוגד את ערכיו ואמונתו, יהיה המחיר אשר יהיה.

ובהיותם כך, מציבים היהודים מול העמים מראה לארעיות שלהם, לכך שהקיום שלהם כיחידה היסטורית הוא זמני. היהודי בנצחיות שלו מעורר את החרדות הכי קמאיות על חוסר המשמעות והסופיות של הקיום האנושי – מה שגורר במקרים מסויימים את השנאה היוקדת כלפיו ואת הרצון להשמידו.

אבל זו גם בדיוק הסיבה לכך שהעם היהודי הוא השבט הקדום היחיד ששורד כבר למעלה מארבעת אלפים שנה בתצורה פחות או יותר דומה, עם סט של אמונות וערכים שמצליח להשתמר אל מול שינויים אינספור. העובדה שלקיום היהודי יש משמעות מוצקה, איתנה, היא זו שמאפשרת לו לשרוד בתוך התוהו ובוהו האקלקטי של ההיסטוריה האנושית.

*

לסיום אעשה ניסיון גם לקשר את המסר הזה לתהליך שעובר כיום על בית"ר.

אולי הדבר המדהים ביותר שקורה בחודש האחרון הוא הקלות הבלתי נסבלת שבה התפורר חדר ההלבשה של הקבוצה. השחקנים שנראו עד אותה שבת לפני חודש כיחידה הכי מלוכדת, הכי יעילה והכי שמחה בליגה, הפכו תוך כמה שעות לאוסף מפוזר ומבוהל של אינדיבידואלים.

מה שרומז על כך שבהצלחה היחסית שבית"ר חוותה עד אותה נקודה היה אלמנט מקרי גדולי מדי, שהיא נשענה על מומנטום, על מצב רוח. היא לא נשענה על בסיס חזק ויציב. וכשאין מה שיתמוך את הנפילה, אז היא במהירות הופכת לקריסה טוטאלית.

מה שבית"ר מנסה לעשות עכשיו זה ליצוק יסודות איתנים. לבנות מועדון נורמאלי שמחזור החיים שלו, כמו של כל מועדון כדורגל, יאופיין בעליות וירידות, איך אלו יהיו בגדר הסביר ולא יראו כמו אותו רצץ אקלקטי של צירופי מקרים שמזכיר את הטלנובלה שהיא מגילת אסתר.

לשם כך מנסה בית"ר לחדד מחדש את הזהות שלה – שהיטשטשה לאורך השנים שבהם נוהלה בידי עוברי אורח עם מניעים ציניים או בלי מניעים בכלל – להגדיר מה היא כן – מורשתם של ז'בוטינסקי ובגין – ומה היא לא – כהנא ומרזל.

וכל זה בשביל שבפעם הבאה שהיא תחווה הצלחה מקצועית זו תהיה הצלחה שתחזיק מעמד לאורך זמן, ושאפשר יהיה באמת להנות ממנה מבלי החשש שהיא תתהפך ברגע אחד.

ואם לחזור לפורים אפשר לזהות את הרעיון הזה גם במנהגי החג:

מי ששותה על בטן מלאה מתבשם, "תופס ראש" ונהנה, ואילו מי ששותה על בטן ריקה חוטף כאב ראש ומקיא.

מי שיודע מי הוא ונשאר נאמן לעצמו כל ימות השנה, נהנה מהגיוון והשינוי שבתחפושת הפורים, ואילו מי "שמתחפש" כל השנה פורים בשבילו הוא סתם עוד יום בעוד תחפושת.

חג שמח!

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

74 Comments

אסף THE KOP 24 בפברואר 2013

אהבתי את הטור, אבל מה זאת הזוועה הזאת שצורפה בסופו ?

פורים שמח.

איציק אלפסי 24 בפברואר 2013

זה שיר שתמיד עושה לי שמח :) ולמרות כל מה שכתבתי בפוסט, אמר ר' נחמן: "וצריך אדם לשמח עצמו ואפילו במילי דשטותא"

B. Goren 24 בפברואר 2013

אהבתי איציק. חג שמח.

רונן בן שמעון 24 בפברואר 2013

נפלא!

כריסטי ברטו 24 בפברואר 2013

כתבת: "העם היהודי הוא השבט הקדום היחיד ששורד כבר למעלה מארבעת אלפים שנה בתצורה פחות או יותר דומה, עם סט של אמונות וערכים שמצליח להשתמר אל מול שינויים אינספור".

התובנה הזו, שנדמית מובנית מאליה, איננה בהכרח נכונה. אנחנו היהודים אוהבים מאד להצדיק את עצמנו בטיעון המעגלי- אנחנו צודקים כי אנחנו קיימים 4,000 שנה, אנחנו קיימים 4,000 שנה כי אנחנו צודקים. אפשר לתקוף את הטיעון הזה משני כיוונים, ההיסטורי והדתי. היסטורית, אתה ואני אמנם מיוחדים, אבל גם לסינים למשל יש רצף ארוך מאד של אלפי שנות ציוויליזציה ייחודית. והעובדה שהתקיימת כ"כ הרבה זמן לא מבטיחה שתמשיך להתקיים מחר בבוקר.האבוריג'יני של אוסטרליה יכל היה לאמר לעצמו בשנת 1700 שהוא צודק מוסרית כי הוא חי באותה הדרך ומאמין באותם האלים שהאמינו אבותיו שהגיעו לאוסטרליה לפני 40 אלף שנה. ואז בא האדם הלבן, ונגמר הסיפור האבוריג'יני. אז מה? האבוריג'יני היה צודק בשנת 1700 והפסיק להיות צודק כשהכחידו אותו? או שככה זה ההיסטוריה, אין בה שום מוסר עמוק שמסתתר.

וגם מבחינה דתית- היהודים שחיו בא"י לפני 2000 שנה האמינו בדת חקלאית. זו הייתה דת של חריש וקציר ותפילות לגשם ועלייה לרגל למקדש, שם שחטו הכהנים אינספור עופות ופרות וכבשים והזו את דמם על המזבח. הדת הזו איננה זהה לדת האורתודוכסית שאנחנו מכירים היום בשום אופן. כשם שהאיסלאם והנצרות התפתחו מהיהדות, כך גם החסידים הרוקדים היום במשתה פורים במאה שערים אינם היהודים הקדומים. זה נוח לנו לטעון שאנחנו זהים וממשיכים כי זה מחבר אותנו לארץ הזו פוליטית ורגשית, אבל זה לא בהכרח נכון.

הרגע הזה שבו אתה מביט במראה ומבין שאתה כנראה לא כזה מיוחד כמו שחשבת הוא רגע כואב ואמיתי והכרחי בחייו של כל אדם. כנראה שעם ישראל עוד לא בשל לרגע כזה.

אריאל גרייזס 24 בפברואר 2013

אהבתי. וחוץ מזה, קצת מצחיק בעיניי המשפט שביתר חוזרת לאמץ את ערכי ז׳בוטינסקי במקום מרזל – מדובר בקבוצת כדורגל, לא במפלגה. לא היה עדיף שתאמץ את ערכי ברצלונה למשל? אולי זאת הבעיה של ביתר, היא לא רואה את עצמה קודם כל כקבוצת כדורגל. כל עוד זה ימשיך ככה העט אף פעם לא תהפוך לקבוצה רגילה אלא תמשיך להטלטל בין תהומות לפסגות

פרננדס 24 בפברואר 2013

מי דיבר על הצדקה למעשים שונים?
לחסידים המרקדים ולמקריבי הקורבנות יש את אותה אמונה בסיפור מסגרת-אלוהים,עם ישראל, יציאת מצרים ועוד. הזכרון,דרכי הפולחן, הפרקטיקה הדתית- הן אלו שהשתנו כמו שאיציק כתב: בתצורה פחות או יותר דומה.
מבחינה היסטורית-הסינים והאוברג'ינים לא היו מיעוט נרדף ומדוכא באירופה למעלה מאלף שנה כמו שהיהודים היו. ועוד עמדו בכך בצורה מרשימה-שמירה על הזהות היהודית היחודית.

D! בארץ הקודש 24 בפברואר 2013

חסכת לי תגובה

אסף THE KOP 24 בפברואר 2013

נו כריסטי, מה יהיה ?

איפה אלפסי כתב ש"אנחנו (היהודים) צודקים" ?

כתבת מסה מפוארת על טיעון שאלפסי לא טען, ואז גם תקפת אותו על מה שלא כתב וגם הוכחת באותות ומופתים כמה הוא שוגה במה שהוא בכלל לא אמר.

תרבות הדיון הזאת מאוד מקובלת אצל חוגים מסוימים בחברה הישראלית. על כן, אין זה פלא ש"ליברל" אחר קפץ עם גינוני אהבה.

נדב 24 בפברואר 2013

אריאל גרייזס
לידיעתך, מאחורי ברצלונה הגדולה עומדת אידיאולוגיה לא קטנה המדברת על עצמאותם של הקטאלונים בתוך ספרד, דבר המתבטא בדגל והמנון נפרדים מהעם הספרדי. ולא, לא מדובר במפלגה אלא בקבוצת הכדורגל הטובה בעולם. ישנם לא מעט מועדונים שמייצגים אידיאולוגיה כלשהי. אין סתירה בין מקצוענות לייצוגיות מסוימת. חוסר המקצוענות בבית"ר אינו נובע מהשתייכותה לזרם הימני בישראל, אלא מהתנהלות כושלת לאורך השנים (מפיות במקום חוזים לדוגמא) ובמיוחד בשנים האחרונות (ארקדי, אגייאר ושות') .

RT 25 בפברואר 2013

לקטאלונים גם יש שפה שונה (דומה אבל עדיין), אבל במקרה הזה משתמשים בשתי השפות, וכך גם בדגל (ולפעמים בהמנון).

אושיסקין חניון 25 בפברואר 2013

יש לך טעות אחת גדולה, הדת היהודית כלל לא השתנתה אלא התרבות היהודית, לאורך כל ההסטוריה היה ספר חוקים אחד שעל דרכו הלכו היהודים. אומנם יש כל מיני מפרשים שמוציאים ספרי הלכות (הרמבם ושולחן ערוך) אך הם לא ממציאים כלום, הם לוקחים תתורה איך שהם מבינים ומסבירים לנו, אנשים שאין להם זמן לדעת את כל התורה ישר והפוך,

יריב 25 בפברואר 2013

לדת היהודית (כמו לכל דת) יש מיתוס של המשכיות. עם זאת, קצת קשה להתעלם מהעובדה שהיום אין, למשל, פוליגמיה ביהדות. זו דוגמה בולטת, אבל היא בהחלט לא היחידה.

איציק 24 בפברואר 2013

איציק, חג שמח
סיפור יפה רק תובנה אחת התחזקה אצלי מהסיפור: כאשר יש רצף אקלקטי של ארועים וניתן להסביר אותו באקראיות החיים זה מובן, אבל אם זה נגרם על-ידי אלוהים אז מי צריך אותו (ואני לא מקבל את ההסבר שאנו קטנים ונחותים ולכן לא מבינים את מעשיו), מה הגליק הגדול? עדיף כבר את המיקריות, אין בה רוע מובנה.

הקדוש ברוך who? 24 בפברואר 2013

כמה הערות:

1. עצם העובדה שלאמונה היהודית יש כח מאחד (בתוך הקהילה) ומייחד (בהשואה לקהילות אחרות) אין משמעה שעקרונות האמונה הזו נכונים. אמונה יכולה לתת משמעות לחיים ועדיין להיות מופרכת לגמרי.

2. היהדות היא הדת המונותאיסטית הראשונה בהסטוריה. הדתות המונותאיסטיות שבאו אחרי היהדות שרדו אף הן. לא ידוע לי על אף דת מונותיאסטית אשר עברה מן העולם. לו היהדות תמשיך להתקיים לאחר שדתות מונותיאסטיות אחרות תעבורנה מן העולם ניתן יהיה לדבר על היחוד היהודי בעניין הזה. נכון לעכשיו הכלל היחיד שניתן לחלץ הוא שמונותאיזם שורד – לאו דווקא יהדות. זה לא מפתיע – בניגוד לפגאניות בה אלים ספציפיים אמורים לתת הסבר לתופעות ספציפיות, מונותאיזם נותן הסבר כולל (נכון או מופרך). כאשר אתה חי בתחושה שיש לך את התשובות לכל השאלות, או שהתשובות הללו יכולות להיות זמינות לך, אתה קנאי יותר וחסין יותר לאתגרים חיצוניים.

3. העובדה שהיהדות שרדה לאורך ההיסטוריה לא אומרת שטוב שזה קרה. יהודים יכולים לחשוב שטוב שזה קרה, אבל יש כאן היפוך של סיבה ומסובב. כל דת מונותאיסטית גורמת למאמינים בה לחשוב שהם טובים מאחרים. שבידם המפתח לאמת. רק על רקע זה ניתן לייחס ערך חיובי לעובדה שהיהדות שרדה. אם היהדות אינה מפתח לאמת, אזי אין שום ערך חיובי לכך שהיהדות שרדה. כל מה שזה אומר שזה שאנשים שהאמינו בדברי הבל הצליחו להנחיל את ההבל הזה לצאצאיהם מהסיבה שציינתי בסעיף 2.

יותר מזה – אם הדת אינה מפתח לאמת, הרי שהעובדה שהדתות הללו שורדות זה דבר גרוע. לכל הדתות הללו יש מכנה משותף אחד – הן לא מכירות בסופיות החיים. המוות נתפס אצלן כנקודת מעבר ולא כסוף אמיתי, מה שבהכרח מוזיל את ערך החיים בעולם הזה. אם הדתות טועות בנקודה הזו, אם אין חיי העולם הבא, אז העובדה שאמונות המקדשות את חיי העולם הבא מצליחות לשרוד היא בהכרח דבר רע כי הן מדללות את ערכו של הדבר החשוב ביותר שיש לנו – החיים עצמם.

אגב – זה לא חשש ערטילאי ועיוני. אני מאוד מפחד מהעובדה שאנשים שחושבים שחיי העולם הזה אינם כל מה שיש לנו מחזיקים או יכולים להניח את ידם על נשק להשמדה המונית.

שמעון כסאח 24 בפברואר 2013

רק הערה אחת:
"העובדה שהיהדות שרדה לאורך ההיסטוריה לא אומרת שטוב שזה קרה"
היו לפניך ויש גם היום כאלה שחושבים כמוך, חלקם גם ניסו או מנסים לעשות משהו בנידון.

Amir A 24 בפברואר 2013

לפי הבנתי כל מה שהוא אמר זה שהעובדה שהיהדות שרדה כל כך הרבה שנים לא מצביעה בהכרח שהיא הדת "הנכונה" או הדת "הטובה" כמו שמנסים לטעון המצדדים בה. כמובן שאין שום הקש לוגי שאמור להוביל מהטענה שלו אל הטענה ההפוכה, שהיהדות היא היא הדת "השגויה" או הדת "הרעה" שיש להכחידה. המקום היחידי שבו היקש כזה יכול להיתפס כתקף הוא במוחם של אלו שעדיין חיים במצדה.

אסף THE KOP 24 בפברואר 2013

…או אצל אלה שחשבו מראש שאלפסי כתב שהיהדות היא "טובה" או "הנכונה" – המקום היחידי שבו היקש כזה יכול להיתפס כתקף הוא במוחם של אלו שעדיין חיים בדיזנגופה פינת ארלוזרובה.

Amir A 24 בפברואר 2013

אבל אנחנו מדברים על התגובה של כסאח ולא על מה שכתב אלפסי. זה שאתה צודק בטענה שלך (וכן, אתה צודק) לא מוריד ולא מעלה מהעובדה שפעמים רבות התגובה של מצדדי היהדות היא שחור או לבן. או שאתה איתנו או שאתה נגדנו. או שאתה נותן לנו גב או שאתה אנטישמי/אוטואנטישמי/כל הגדרה אחרת שתבחר.

הקדוש ברוך who? 24 בפברואר 2013

תשב כסאח תשב:-)

לא נראה לי שהבנת את הנקודה שלי. אם היהדות מגלמת את האמת, הרי שטוב שזה קרה. אם לא- אז לא.

יותר מזה – רוב אלה שניסו או מנסים לעשות משהו בנידון עושים את זה מהסיבה שהם סבורים שהדת שלהם מגלמת בתוכה את האמת. אני מנחש שאתה מאלה שחושבים שהיהדות מגלמת בתוכה את האמת. אם אני צודק הרי מבחינה רעיונית אתה יותר קרוב לנוצרים ולמוסלמים מאשר אני. אחרי הכל כולכם מאמינים באותו אל ובחיים אחרי המוות. כל הויכוח ביניכם הוא האם יש איזה מישהו באמצע.

לסיכום – אם אני צודק בניחוש שלי ואתה יהודי מאמין, אני חושב שהאנשים שניסו או מנסים לחסל את היהדות חושבים יותר כמוך מאשר כמוני.

שמעון כסאח 24 בפברואר 2013

הבנתי מצויין, והמשפט המצוטט הוא אנטישמיות לא יעזור לא לך ולא לעוזר שלך.

דרך אגב מי קובע מהי האמת בענייני מוסר, אמונה, דרך חיים והתנהגות?

איציק אלפסי התייחס ליהדות לא רק כדת אלא גם כלאום ואתה התעלמת או כי אתה מאלה שלא מסוגלים לתפוס את הדואלית הייחודית הזאת או במכוון כי זה מפרק את כל הקשקשת שלך.

ניחושך כמובן מוטעה.

ותחליף את הכינוי הוא פוגעני להרבה אנשים.

מי זה זאוס 25 בפברואר 2013

זה אנטי דתי. לא אנטישמי.
ֿ
הייתי טוען את אותו טיעון כלפי נוצרי המתגאה בהצלחה הגדולה של הנצרות או במוסלמי המתגאה בהצלחה הגדולה של האיסלאם. העובדה שהיהדות מגדירה הצלחה בצורה שונה אינה מעלה ואינה מורידה בעניין הזה.

הקדוש ברוך who? 24 בפברואר 2013

אסף –

אתה צודק. אכן שמתי בפיו של איציק דברים הוא לא אמר. אני משוכנע שזה קורה גם לאנשים שחיים פיזית ורעיונית במקומות שאינם מדינת תל אביב. אם אתה רוצה אני אנסח את התגובה שלי אחרת –

אמר איציק:

"ובהיותם כך, מציבים היהודים מול העמים מראה לארעיות שלהם, לכך שהקיום שלהם כיחידה היסטורית הוא זמני. היהודי בנצחיות שלו מעורר את החרדות הכי קמאיות על חוסר המשמעות והסופיות של הקיום האנושי – מה שגורר במקרים מסויימים את השנאה היוקדת כלפיו ואת הרצון להשמידו.

אבל זו גם בדיוק הסיבה לכך שהעם היהודי הוא השבט הקדום היחיד ששורד כבר למעלה מארבעת אלפים שנה בתצורה פחות או יותר דומה, עם סט של אמונות וערכים שמצליח להשתמר אל מול שינויים אינספור. העובדה שלקיום היהודי יש משמעות מוצקה, איתנה, היא זו שמאפשרת לו לשרוד בתוך התוהו ובוהו האקלקטי של ההיסטוריה האנושית."

להלן תגובתי:

1. אני חושב שזה לא מייחד יהדות אלא מונותאיזם.

2. נגיד שאיציק צודק. זה דבר טוב?

אסף THE KOP 24 בפברואר 2013

קדוש,

הכל טוב ויפה, רק ששום תגובה שלי לא הופנתה אליך…

סוס זקן 24 בפברואר 2013

ההבדל בינינו קטן משנדמה.
אנתרופולוג אחד בדק ומצא שיש כ- 1500 ישויות אלוהיות בתרבויות השונות.
כל ההדל בינינו הוא שאני לא מאמין ב- 1500 ואתה ב- 1499.

הקדוש ברוך who? 24 בפברואר 2013

"עד אותו שלב, מלכו של עולם ישן, הוא אינו ער לנעשה בעולמו ונותן לדברים לקרות מאליהם. ומה שקורה, כאמור, הוא אותו מקבץ של צירופי מקרים חסרי פשר וחסרי הגיון. קיום ששולטת בו שרירותיות בלתי נסבלת.

ואז, כאשר נודדת שנתו, כאש הוא ער לעולמו, הסיפור מתחיל להתחבר, לקבל כיוון ולעשות היגיון. הסדר שב על כנו: הטובים זוכים לכבוד ויקר ואת הרעים תולים על עץ."

אלוהים ישן! איך לא חשבנו על זה!

פתאום אוושוויץ נשמע כל כך הגיוני.

איך לא רועדת לך היד?

איציק אלפסי 24 בפברואר 2013

אין לי שום יומרה לנסות ולהסביר איפה היה אלוהים באושוויץ, הדבר היחיד שאני יכול להגיד זה שאמונה זה משהו שיכול לעזור להמשיך ולקום בבוקר ולקוות שבכל זאת יש איזשהו פשר לדברים, גם אחרי שנתקלים ברוע טהור ושרירותי שכזה שקשה מאוד להסביר אותו באופן הגיוני.
כמובן שגם אין לי שום זכות, רצון או יכולת לומר דבר או חצי דבר למי שחווה את הזוועה הזו והגיעה למסקנה שאין שום אלוהים ושום כוח עליון והכול הבל הבלים.
בכלל, אלוהים עבורי זה משהו שקיים יותר בתפיסה שלנו, מאשר במציאות האובייקטיבית. כתבתי כאן בעבר לא פעם בדיונים דומים שאין לי שום יכולת להוכיח או להביא הסבר רציונלי משכנע לקיומו של האל. האמונה בקיומו של האל היא בחירה, שיש לה יתרונות וחסרונות.
אחד היתרונות שעליהם ניסיתי לעמוד בטקסט זה האפשרות למצוא איזשהו פשר לשרירותיות הבלתי נסבלת של החיים, כולל שאלת המוות שהזכרת כאן כמה הודעות מעל.
כשכתבתי על אלוהים שישן התכוונתי לכך שבהעדר אמונה בכך שאלוהים מכוון את הדברים המגילה היא לא יותר מטלנובלה גרועה. האמונה הזו היא זו שמאפשרת להסביר בסופו של דבר למה כל צירופי המקרים האלה הסתדרו כמו שהסתדרו. אבל לפעמים זה לא קורה, נסתרות דרכי האל, וזה משהו שאדם מאמין צריך לחיות איתו. או יותר נכון – לבחור אם הוא רוצה לחיות איתו.

נ.ב.
הכינוי שלך לא במקום. יש מליוני אנשים בעולם שהקב"ה הוא מונח בעל משמעות עבורם ומן הראוי שתכבד את זה, גם אם אתה לא מסכים איתם. אני מניח שאם מישהו היה בוחר בכינוי כמו "מי זה מוחמד?" היית רואה בזה טעם לפגם, ובצדק. זכותך המלאה להאמין או לא להאמין במי ובמה שאתה רוצה. הצורך לנופף עם זה בפנים של אחרים לא ממש ברור לי.

סתם אחד 25 בפברואר 2013

התגובות כאן זה פשוט משהו שלא יאמן. אלפסי כתב טור יפה על פורים,
ומיד באו כל אלה שקצת יהדות גורמת להם לאלרגיה והתחילו לפסול
את כל מי שמאמין אחרת מהם.
לכו תקראו קצת על אוטו וייניגר ותעזבו אותנו בשקט.

איציק 25 בפברואר 2013

סתם אחד,
מה הבעיה עם זה שקראתי את הפוסט של איציק אלפסי, מאוד נהינתי, ועדין יש מחלוקת? אני נהנה מהמון דברים עליהם אני חולק, זה גורם לחידוד מחבה ולחידוד הרעיון שלך. פקליטו של השטן זה כלי חזק מאוד ונהדר לברור האמת שלך עצמך.
איציק, יופי של טור, ועדיין מבחינתי מקום של אלוהים במערכת גורם ליותר בלגן מסדר. כאשר מוציאים את האלוהים מהמשוואה, לא ניתן לומר שבני האדם מסתדרים טוב, אבל הרבה יותר טוב מאשר כשהוא בפנים. מבחינתי האלוהים הוא הגורם הכי גדול בצרות אנוש, במוות, מלחמות וצער, בין אם הוא אמיתי או רק בראש של מישהו.

עודד 25 בפברואר 2013

סתם אחד צודק
טור נפלא- תודה
כן ירבו!

סתם אחד 25 בפברואר 2013

איציק, יש הבדל בין מחלוקת ולשחק את פרקליטו של השטן לצורך הבהרת נקודה, לבין מה שהולך כאן.
מה שקורה כאן, ולא רק בטור הזה, גם בטורים אחרים בדה-באזר, זה פשוט התנפלות. הדוגמה הכי פשוטה זה המגיב שהכניס דברים לפה של אלפסי.
זו תופעה כאן, ברגע שמוזכר משהו עם קצת יהדות מיד הוא זוכה לטענות ופסילה שלא לומר שפיכת רעל.

לי נמאס מהגישה השלילת והמתנשאת הזו ואני פשוט מביע כאן את שאט הנפש שלי.

אם אתה רוצה תגובה לעצם העניין, מבחינתי הבעיה היא לא אלוהים אלא בני האדם. הם המקור לכל הצרות, כך זה היה משחר ההיסטוריה. תמיד היו מלחמות, על טריטוריה, מים, מזון, השפעה, כסף, כבוד ועוד שלל סיבות.
זה הטבע האנושי. גם בלי להכניס את אלוהים למשוואה בני אדם מבצעים זוועות, ומספיק להזכיר את רוצחי ההמונים הגדולים של המאה ה-20, היטלר,
סטלין ומאו שרצחו ביחד מאות מיליונים וזה לא היה בשם אלוהים.

מי זה מוחמד 25 בפברואר 2013

אוקי איציק. אז בוא נהיה הגונים ונתאר במדויק עם מה אתה בוחר לחיות –

בשנת 2011 מתו בעולם 6.9 מיליון ילדים מתחת לגיל חמש. בערך 18,000 ביום, 780 בשעה. עד שאני אגמור לכתוב את התגובה הזו ימותו בין חמישים למאה ילדים. מחציתם באפריקה. הם ימותו בכאב ובפחד בחוסר ידיעה ובחוסר הבנה. לא הילדים ולא הוריהם נחשפו ליהדות ולא היתה להם כל אפשרות לבחור בה.

היהדות – אותה אמונה אשר נותנת משמעות לחייך – כלל איננה מוטרדת ממותם. מותם הוא חסר משמעות לחלוטין – אין להם כל חלק ונחלה בעולם הבא. הם לא יהיו אשמים בזה – אחרי הכל הם לא יכלו לדחות את היהדות כיוון שהיא מעולם לא היתה אפשרות ריאלית בעבורם. ועדיין היהדות אדישה לגמרי למותם. האל רואה אותם סובלים ומתים, ללא כל אשם תיאולוגי, מוות נורא וחסר משמעות ואו שאינו יכול או שאינו רוצה לעזור להם.

זה האל שבו אתה מאמין. זה האל הנותן משמעות לחייך. אל אשר על פי אמונתך, אדיש לגמרי למותם של מליוני ילדים רק בגלל שהם נולדו במקום הלא נכון על פני כדור הארץ.

האם חשבת על זה והחלטת בדעה צלולה שאמונה שאין לה יותר מדי בעיה עם מותם הנורא וחסר המשמעות של מיליוני ילדים רק בגלל שהם נולדו במקום הלא נכון היא האמונה אשר ראויה להיות האמונה אשר תתן לחייך משמעות? יתכן שפשוט בחרת שלא לחשוב על זה והשתמשת בנשק יום הדין של הדת "נסתרות הן דרכי האל"?

העיקר שהניק שבחרתי לעצמי מפריע לך. אחרי הכל – לכל אחד יש סדרי עדיפויות.

בני 25 בפברואר 2013

תחשוב על אינסוף -אינסוף!!! אנשים שמעולם לא חיו ולעולם לא יחיו ולא תהיה להם הזדמנות לכלום! חשבת על הטרגדיה הזאת.
הטיעונים של האנשים כאן הם ברמה של גן חובה

בני 25 בפברואר 2013

עוד שאלה. למה למות בגיל 100 זה לא טרגדיה ולמות בגיל 5 זה כן?

סתם אחד 25 בפברואר 2013

זו לא היהדות כפי שהיא מתבטאת בתנ"ך. זו היהדות שכמה "חכמים" שניכסו אותה לעצמם קבעו.

על פי התנ"ך כל המתים הולכים לשאול (שאול העלה באוב את שמואל הנביא מהשאול). לא גן עדן ולא גהנום, שאול.

לגויים יש 7 מצוות בני נוח ויש להם נחלה בעולם הבא.

על פי כל נבואות אחרית הימים (ירמיהו, ישעיהו וכו'), כל האנושות
תחיה בשלום, לא רק היהודים.

הכי קל לקחת כמה סילופים וכמה דברים שבכלל לא היו במקור אלא נוספו מתוך אינטרסים או טימטום או קנאות של חכמים בעיני עצמם,
והופ, אפשר לפסול אמונה שלמה.
כמו שנאמר, בדמגוגיה תעשה לך תחבולות.

מי זה טנגרי 25 בפברואר 2013

בני:

כשתהיה הורה תבין.

מי זה אוסיריס 25 בפברואר 2013

סתם אחד:

שבע מצוות בני נח כוללות איסור על עבודה זרה. ברור שמדובר בעובדי עבודה זרה. הם לא יודעים אחרת. לכן הגויים שיש להם נחלה בעולם הבא היא קבוצה מאוד מצומצמת. באופן פאראדוקסלי רק לגויים אתיאסטים של סיכוי.

אבל יותר חשוב ולשם כיוונה הדוגמה שלי – אנחנו חוטאים מדי פעם בלשאול את השאלה איפה היה אלוהים בשואה, כאילו היה משהו מיוחד בנפקדות האל בשנים 1933 – 1945, ושוכחים שהאל נפקד יום יום, שעה שעה מחייהם של מיליוני אנשים שפשוט לא יודעים אחרת. הסיבה שהם לא יודעים אחרת היא שפשוט לא היתה להם הזדמנות. זה נראה לך מוסרי שלך, רק בגלל שנולדת למוצא מסויים, יש יותר סיכוי מאשר להם?

סתם אחד 25 בפברואר 2013

מי זה אוסיריס (אתה חובב סטארגייט במקרה?),
שוב פעם, לא זכור לי שכתוב בתנ"ך שהגויים לא יגיעו לגן עדן.
כמו שאמרתי, גם היהודים לא מגיעים לגן עדן, כל המתים מגיעים לשאול. אם תוכל לבדוק בתנ"ך ולמצוא את הפסוק המתאים אני אוכל להתייחס אליו.

היהדות כמו שאני מבין/מפרש אותה על סמך התנ"ך לא תפסול אדם בגלל מוצאו. זה שבמהלך הדורות נכנסו כל מיני פרשנים והלכות והמצאות זה עניין אחר וזו לא הרוח המקורית.

לגבי שאלת נפקדותו של אלוהים, כפי שכתבתי בתגובה אחרת, מקור הצרות הוא בני האדם. הם אלה שרוצחים אחד את השני והשאלה לא צריכה להיות איפה היה אלוהים בשואה אלא איפה היו בני האדם בשואה. על פי היהדות אלוהים "נתן" לבני האדם בחירה חופשית בין טוב ורע (עץ הדעת המפורסם) ולכן האחריות היא עלינו.

מי זה קוּאֶטְסַלְקוֹאַטְל 25 בפברואר 2013

סתם אחד:

אוסיריס הוא אל המוות המצרי. איציק, באופן אינסטינקטיבי, חשב שאם אני משתשמש בניק לא מתחנף במיוחד ביחס לאלוהי היהודים אני לא אעיז לעשות כן ביחס לאלוהי דתות אחרות. בתגובה החלטתי להשתמש בניק המפגין חוסר כבוד בכל פעם לדת אחרת. אני חושב שצריך להבחין בין כבוד לאנשים מאמינים לבין חוסר כבוד לאמונה עצמה. אחד מהדברים הכי מטרידים בשיח הציבורי הוא שהדת הפכה להיות לטאבו שמטעמי כבוד או דרך ארץ לא ניתו לבקר אותה.

ראשית – לא אמרתי גן עדן אלא עולם הבא.

שנית ולגופו של עניין, כשאתה פוטר את האל מאחריות ומטיל אותה על בני האדם אתה עושה לעצמך חיים קלים. רצח הוא דווקא אחת מסיבות המוות השוליות במותם של ילדים. בני אדם לא אשמים באסונות טבע או בבצורת. לעיתים אגב – מותם של אנשים ובכלל זה ילדים נגרם דווקא כתוצאה ממילוי אחר ציווי דתי – מצוות "פרו ורבו". אם אנשים היו משתמשים באמצעי מניעה – דבר שכל הדתות המונותיאסטיות אוסרות עליו – היו פחות אנשים ולכן תחרות קטנה יותר על משאבי טבע, פחות רעב ופחות מוות. וזה אגב בלי להגיד אף מילה על התרומה של הדת להפצת האיידס. מוות של תינוקות בעת לידה במדינות עולם שלישי וכו'.

גם לגבי רצח – השאלה היא לא מה אחריותם של הרוצחים בפועל אלא מדוע האל לא עושה דבר כדי למנוע את זה. זו שאלה רלוונטית לחלוטין מנקודת המוצא של הקורבנות – אלו שלא היתה להם בחירה חופשית. התשובה "האל לא אשם ברצח – כי אנשים עשו את זה" היא לא רצינית. אם האל לא מונע את הרצח, ההתעללות או הסבל אז אחת מן השתיים- או שהוא לא יכול או שזה לא מפריע לו. הטענה לפיה האל יכול למנוע את הרצח, הרצח כן מפריע לו אבל הוא מחליט לא לעשות כן בשל עקרון הבחירה החופשית היתה יכולה להחזיק מים אם הקורבנות – אלה שלא היתה להם בחירה חופשית – היו מפוצים בעולם הבא. הבעיה היא שעל פי רוב העולם הבא שמור ליהודים בלבד. אני לא ארחיב על מצוות בני נוח – עניתי לך למה זה לא פותר את הבעיה.

מעבר לכך – איזה בחירה חופשית יש לילד בן חמש? איזה בחירה חופשית יש לרועה עיזים נבער בצ'אד או לדייג בסנגל? היהדות מתגאה הכל שהיא אינה דת מיסיונרית. איך לכל הרוחות אנשים יכולים לשמוע על היהדות? ואם הם לא שמעו על היהדות, מדוע הם נענשים על לא עוול בכפם באובדן העולם הבא?

צר לי – שום דבר ממה שהצעת לא פותר את הקושי הזה.

יריב 25 בפברואר 2013

'מי זה X', אתה יודע שלא כל הדתות המונותיאיסטיות אוסרות על אמצעי מניעה. לדוגמה ראה:
http://www.youtube.com/watch?v=ifgHHhw_6g8

איציק אלפסי 25 בפברואר 2013

מי זה- יש לדעתי בעייתיות יסודית באופן שבו אתה מתייחס לאלוהים. אתה מנסה להבין אותו בכלים של השכל האנושי, להתייחס אליו כמו לבן אנוש כמוני וכמוך, לנסות לקבוע האם הוא טוב או רע ולגזור מזה האם ראוי שנאמין בו. אלוהים, כמו שאני רואה את זה, הוא מעבר לתפיסה שלנו כבני אדם, אין לי שום רצון או יכולת לקבוע אם הוא טוב ורע.

אלוהים, בשבילי לפחות, הוא לא מציאות אובייקטיבית, אלא מציאות סובייקטיבית. לכל אחד יש את האלוהים שלו, והשאלה שצריכה להישאל היא לא אם אלוהים הוא טוב או רע, אלא אם זה שאני מאמין באלוהים הופכת אותי לאדם טוב יותר או רע יותר. וכאן התשובה היא שכמובן שיש כאלה שזה הופך אותם לבני אדם רעים יותר וכאלה שזה הופך אותם לבני אדם טובים יותר. מה שקובע את זה הוא האדם עצמו, וזו גם מהות הבחירה החופשית לטעמי.

סתם אחד 25 בפברואר 2013

מי זה X (אני מחכה שתגיע לאלים הרומיים ולנורדיים, יש להם שמות יפים), אתה שוב מתעלם ממה שאמרתי. איפה מופיע בתנ"ך שגויים לא יגיעו לעולם הבא? לא כתוב גם מה קורה בשאול. תמצא את הפסוק הרלבנטי.

לגבי הסבל בעולם, התפיסה שלך לגבי אלוהים היא שגויה. הוא לא אל
שמתערב בכל דבר ובכל התרחשות. למיטב ידיעתי זה גם לא כתוב בתנ"ך.
הוא נותן לדברים להתרחש ולבני האדם יש את החופש לבחור מה לעשות.
את מות הילדים מרעב בני האדם יכולים למנוע אם רק יביאו מזון מהמקומות שיש בהם מזון בשפע. אפשר כמעט כל דבר לפתור בצורה הזאת.

ברמה העקרונית אי ההתערבות שלו נובע מתוך עקרון חופש הבחירה.
ושוב, היהדות כמו שאני מבין אותה על סמך התנ"ך לא תפסול אדם בגלל מוצאו, גם לא בעולם הבא.

מי זו עשתורת 25 בפברואר 2013

איציק:

אני לא מצליח להבין מה אתה אומר:

1. אתה אומר שאלוהים איננו מציאות אובייקטיבית אלא מציאות סובייקטיבית ושלכל אחד יש את האלוהים שלו. במה זה שונה שהתפיסה האתיאסטית לפיה אלוהים איננו קיים אלא בדעתם של בני אדם?

2. עד כמה האלוהים הסובייקטיבי שלך דומה לאלוהי אברהם יצחק ויעקב. אלוהים המוזכר בכתבי הקודש של הדת היהודית?

3. אם מדובר באל פרי המצאתך ברור לי איך אתה מבין אותו. הוא בעצם אתה או צו מצפונך, אבל אם יש לו קיום עצמאי שאינו תלוי בדמיונך איך אתה מבין את ציוויו שלא באמצעות שכלך האנושי? אם אתה עושה שימוש בשכלך האנושי כדי להבין את מצוותיו איך אתה יודע שאתה מבין אותן אם יש חלקים כל בסיסיים בהוויה האלוהית שאינך מבין.

4. אתה אומר – "השאלה שצריכה להישאל היא לא אם אלוהים הוא טוב או רע, אלא אם זה שאני מאמין באלוהים הופכת אותי לאדם טוב יותר או רע יותר."

אני לא מבין – אם אלוהים רע, איך אתה יכול להפוך לאדם טוב יותר על ידי כך שאתה מאמין בו? איך אתה יכול לעשות את ההפרדה הזו?

יריב 26 בפברואר 2013

סתם אחד, זה טיעון שלא ניתן להשתמש בו להגנת האלוהים, לפחות לא זה הבורא הכל-יכול וכל-יודע. בורא כזה ברא את העולם בצורה מסוימת, ובהיותו כל יודע ידע מהן הזוועות שהוא בורא. אין לו "לא מתערב", הוא כבר התערב באופן האולטימטיבי, הוא יצר את העולם כפי שהוא. כמו שאמר שמעון ישראלי:
"האלוהים פשוט היה נורא משועמם,
אז הוא ברא את העולם,
ובגלל זה סובלים כולם."

מי זה וולקן 26 בפברואר 2013

סתם אחד –

לגבי עולם הבא לגויים. הרמב"ם שהוא די מיינסטרים סבור שגוי המקיים שבע מצוות בני נח יש לו חלק בעולם הבא.

"כל גוי שלא קבל מצות שנצטוו בני נח הורגים אותו אם ישנו תחת ידינו… כל המקבל שבע מצוות, ונזהר לעשותן – הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא. והוא שיקבל אותן ויעשה אותן, מפני שציווה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה, והודיענו על ידי משה רבנו, שבני נח מקודם נצטוו בהן. אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת – אין זה גר תושב, ואינו מחסידי אומות העולם אלא מחכמיהם." [משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ח]

שים לב – אם עשה אותן מפני שציווה בהן הקב"ה ולא אם עשה אותן מפני הכרח הדעת. הנה כי כן – לא זו בלבד שגוי שאינו מקיים את שבע מצוות בני נח אין לו חלק בעולם הבא. גם גוי המקיים שבע מצוות בני נח סתם כי הן נשמעות לו הגיוניות אין לו חלק בעולם הבא.

זאת אומרת שעל פי הרמב"ם רק גויים שמאמינים באלוהים יש להם חלק בעולם הבא. זה לא משאיר יותר מדי אופציות למי שלא יודע, שזו היתה הבעיה שלי מלכתחילה. כל אותם מיליונים שמתים בכל שנה אשר על פי היהדות אין להם חלק בעולם הבא על אף שאין בהם כל אשם. הם לא מאמינים באלוהים כי האופציה לא ממש הוצעה להם. ליהדות אין בעיה עם זה. זה ממש לא כואב לה.

בקשר לעקרון חופש הבחירה – ראשית זה לא מתמודד עם קורבנות המעשה אלו שאין להם חופש בחירה דוגמת קורבנות הטבח בדארפור. איפה חופש הבחירה שלהם? אתה גם מתעלם מכל מקרי המוות שאינם מעשה ידי אדם. מוות של תינוקות בלידה, תינוקות הנולדים עם מומים פטאליים ומתים זמן לא ארוך לאחר מכן, צונאמי, הוריקן, בצורת, הליכי מידבור. חופש הבחירה אינו פוטר את האל מאחריות למקרה. אז אחת מהשתיים – או שהוא לא יכול או שהוא לא רוצה. אין יותר מדי באמצע.

בני 26 בפברואר 2013

מי זה – אני הורה x2. ככזה אני מבין שההתייחסות שלי אליהם היא רגשית לא לוגית. הרגשות הם תוצאה של המציאות ולכן אתה לא יכול לדון את המציאות לפי הרגשות שלך.
לוגית, אם אתה יכול לתבוע שלא ייהרגו בני אדם בגיל 5 אתה יכול לתבוע שהם לא ימותו בגיל 100, אין שום הבדל. הסיבה היחידה להבדיל היא ההרגל. ממילא כל הטיעונים שלך פשוט לא תופסים כלפי מי שטבע את המציאות.

יריב 26 בפברואר 2013

בני, במידה וזה העולם היחיד שקיים, ואם מחליטים להתעלם מעובדות המציאות, כמו הסיכוי לחיות עוד 30 שנה אם שורדים את השנה הזו, נשארים מעט מאוד הבדלים (אבל יש, אם אתה מעוניין בשיוויון אתה יכול להיות מעוניין גם בשוויון במשך החיים, ואז פגיעה בחלשים בתחום (צעירים) תפריע לך יותר מפגיעה בחזקים בתחום (זקנים)).

בכל מקרה, היות ו'מי זה X' מדבר גם על התפיסה של "עולם הבא" יש הבדל הרבה יותר משמעותי. אם קיים סוג כלשהו של "עולם הבא" אז ביחס אליו החיים הם מעין מבחן. אם מי שמת בילדותו במדינות המדוברות "נכשל" (אין לו חלק בעולם הבא), אז יש בהחלט הבדל. יכול להיות שגם בן המאה "נכשל", אבל יש בסיס הרבה יותר טוב לטענה שהיתה לו הזדמנות לעבור (אם כי כמו ש 'מי זה X' מציין, אם היהדות היא המבחן אז סביר שלא היתה כזו).

בנוסף לכך, תפיסות המוסר שלנו מבוססות על רגש, ולפיכך כך גם השיפוט המוסרי שלנו את ההשגחה העליונה (בהנחת קיומה). לא ניתן לבצע שיפוט מוסרי באופן "לוגי" (במובן של "נעדר אלמנט רגשי", לא במובן של "תוך ניתוח ההשלכות של האפשרויות").

איציק אלפסי 26 בפברואר 2013

'מי זה' – תרשה לי כמו יהודי טוב לשאול אותך שאלה בחזרה:
נניח שאני שאני אקבל את מה שאתה אומר, ואסכים שאין אלוהים, או שאלוהים הוא לא מוסרי ולפעול עפ"י ציוויו זה לא מוסרי – מה אתה מציע לי במקום? איזה משמעות אחרת אתה יכול להציע לי במקום המשמעות שנותנת לי האמונה ותחושת השייכות לעם היהודי ולהיסטוריה שלו? מה יש לך להציע לי במקום הקידוש שאני עושה עם המשפחה שלי ביום שישי? השלווה וההפסקה לרגע מהמרוץ הבלתי סביר של החיים שנותנת לי השבת? השמחה שנותן לי חג כמו פורים, והאפשרות לעצור רגע ולהבין לאן אני הולך בחיים ומה באמת חשוב לי שנותן לי יום כמו כיפור?
נכון, באמונה שלי יש המון סתירות – אבל אני מספיק צנוע להגיד שיכול מאוד להיות שיש דברים שאני לא מסוגל להבין, או ליישב בניהם בשכל האנושי המוגבל שלי, ולחיות בשלום גם עם הסתירות האלה.
כמו שאמר ר' נחמן: אחרי כל הפלפולים מגיע בסופו של דבר השלב של הניגון. השלב שבו אתה מבין שאין סוף לקושיות ולתירוצים, ואתה פשוט רוצה לחוות את האמונה, לא להבין אותה. בדיוק כמו ניגון, שלא בהכרח צריך להבין את הסולם שבו נכתב או את השפה שבה הוא מושר כדי להנות ממנו.

בני 26 בפברואר 2013

יריב, אני ממאן ביכולת "לשפוט" השגחה עליונה מבחינה מוסרית. אני מבין מהו מוסר, או לפחות את בסיסו. מוסר זה היכולת שלנו כישויות שונות לאפשר מסגרת מתפקדת של קיום על ידי התחשבות בישים האחרים. כל הדבר הזה לא קיים כאשר אני מדבר על ישות בראשיתית. הוא יצר את העולם, האם היה לו חיוב מוסרי לעשות כן? ודאי שלא. הוא יצר את העולם בצורה מסויימת, האם היה לו חובה מוסרית לייצר אותו אחרת? לא, למה שתהיה לו.
את ההבדל בין 100 שנה ל5 שנים אני מביא כדי לחדד את הסתירה בתביעה. אם אתה חושב שיש תביעה על אלוהים למה הוא לא ברא את העולם בצורה שבה אנשים בני חמש לא מתים למה שלא תהיה לך תביעה על זה שהוא יצר עולם שבו אנשים לא מתים בכלל. בסופו של דבר הכל קשור למה שאתה רגיל. היש הבראשיתי לא מחוייב לשוויון והוא לא מחוייב לחיים. הוא נתן לאחד כך ולשני אחרת, למה לא? הוא ההרי יכל לא לעשות כלום. התביעה מתחילה מזה שמציבים את העולם כנתון ואת היוצר שלו כדבר מנותק, אם אכן אלוהים קיים, שה פשוט לא נכון

יריב 26 בפברואר 2013

אני לא יודע מהו באמת מוסר, אני יודע רק מה מוסרי ומה לא מוסרי (אני מכיר מעט נסיונות להגדיר מוסר, אף אחד מהם לא מסתדר עם המציאות. הציווי הקטגורי הוא הקרוב ביותר, וגם הוא לא נכון).

בכל מקרה, אם יש בורא כל-יכול וכל-יודע, אז כמובן שכל דבר שהוא יכול לעשות בעולם כאשר הוא קיים שקול לבחירה שביצע בתהליך הבריאה. אני לחלוטין לא מקבל שהעובדה שהבחירה נעשתה בזמן מוקדם יותר משנה משהו לגבי המוסריות שלה, רצח באמצעות פצצה אינו שונה מרצח באמצעות רובה. גם אם הפצצה מוטמנת לפני שהאדם נולד, אין שום הבדל (בהנחת כוונה, השאלה איך יכולה להיות כוונה במצב כזה היא בעיני טכנית). לפיכך, לבורא כזה יש אחריות מוסרית מלאה על כל מה שקורה בעולם. השאלה "למה יש מוות בכלל" היא אכן שאלה בעייתית לא פחות בעניין זה, כמו גם השאלה "למה יש זקנה" ועוד מגוון שאלות. כל אחת מהן בנפרד תביא אותי למסקנה, בהינתן מספיק זמן חשיבה, שאם קיים בורא כזה אז הוא בלתי מוסרי. עם זאת, השאלה על ילדים בני 5 חזקה במיוחד מכיוון שההבדל הדרוש בעולם כדי למנוע זאת קטן מאוד, מה שאינו המצב ביחס לביטול המוות.

לצורך העניין, כפי שכבר לייבניץ אמר, אל כנ"ל חייב היה ליצור את הטוב שבכל העולמות האפשריים. עכשיו נשאלת השאלה, האם זה אכן הטוב שבכל העולמות האפשריים? אם לא, כנראה שאל כזה לא קיים.

מי זה וולקן 26 בפברואר 2013

בני:

הביקורת שלי היתה על האל של היהודים. אל שאמור כך טוען איציק להעניק משמעות לחיינו ולהיות המקור להתנהגות המוסרית שלנו. זה איננו מתיישב עם אל שלא אכפת לו. אם לאל לא אכפת, אז אין ולא יכולה להיות לי טענה כלפיו לגבי מותם של ילדים, מבוגרים, או העובדה שאיננו חיים לנצח. אבל היהדות מספרת לנו על אל שמאוד אכפת לו. אל שהביטוי "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים" מאוד נכון לגביו. אל שחשוב לו מה אנחנו אוכלים וכמה זמן עובר בין הסטייק שלנו לקרם ברולה, אל שאכפת לו עם מי אנחנו שוכבים ובאיזה תנוחה. אל שמצווה עלינו לחתוך את הזין אבל אוסר עלינו לשפשף אותו, אל שבוחן בדקדקנות של יקה כל נשימה שאנו נושמים וכל מחשבה שאנחנו חושבים (אגב – עצם מחשבותינו ברות ענישה) ולא זו בלבד שהוא יסגור איתנו חשבון בעולם הבא אלא שאחת לשנה אנחנו מצווים להעמיד את עצמנו בפניו תוך שאנחנו מענים את נפשותינו ולהגיש לו את הדו"ח השנתי. מול זה אני רואה אל שלא יוצא מהמיטה לנוכח סבל נורא ומוות חסר משמעות, וכשאני שואל – רגע? אכפת לו או לא? אני מקבל שני סוגים של תשובות:

א. הוא בכלל לא אשם בסבל הזה. זה הכל עלינו בני האדם. טענה שלדעתי לא מתיישבת על המציאות.

ב. אתה לא יכול לתפוס את האל בשכלך (כאשר הכוונה היא לא רק אלי אינדיוודואלית אלא לכלל בני האדם). זה כמובן מוביל לשאלה הבאה – אם איננו יכולים לתפוס את האל בשכלנו, איך אנחנו מתיימרים להבין את כוונתו? גם אם נניח שהאל נתן לנו את התורה במעמד הר סיני – אפילו התורה עצמה לא יכולה לפתור את הקושי הזה. כי אם אנחנו לא יכולים לתפוס את האל בשכלנו (הכלי היחידי שהאל נתן לנו כדי להבין את כוונתו), על סמך מה אנחנו מניחים שאנחנו מבינים את הטסקט? את סדר האותיות? את פירושן של מילים?

הבעיה שלי איננה עם קיומו של בורא עולם. השאלה האם קיים בורא עולם או לא מעניינת אותי כמו שמעניינות אותי שאלות מדעיות באופן כללי. השאלה המעניינת – השאלה אליה איציק התייחס היא שאלת המשמעות בחיים שלנו – האם קיים בורא עולם שאכפת לו ממה שאנחנו עושים. שהוא מקור הסמכות לקודים המוסריים שלנו.

בעניין הזה אתה כותב "אני מבין מהו מוסר, או לפחות את בסיסו. מוסר זה היכולת שלנו כישויות שונות לאפשר מסגרת מתפקדת של קיום על ידי התחשבות בישים האחרים"

אני מסכים לגמרי. וזו בדיוק הבעיה שלי עם דת. יש המון ישים אחרים שהדת (כל דת) לא מתחשבת בהם. היהדות אגב היא מקרה די קיצוני של האליטיזם הזה. על פי היהדות 98% מאוכלוסיית העולם הם אנשים במדרגה נמוכה יותר רק בגלל שהם יצאו מהחור הלא נכון.
אז נכון – היהדות מציעה לעולם סוג של מוביליות חברתית, ע"י מנגנון הגיור, אבל לא ממש טורחת להעמיד את רוב העולם על טעותו. למען האמת, היהדות מתגאה בכך שהיא איננה מיסיונרית. בכך היא מגלה את דעתה שלא ממש אכפת לה מכל אותם אזרחים סוג ב'.

בני 26 בפברואר 2013

יריב, כל הגדרה של מוסר תהיה מה שלא תהיה מחייבת את המצאותו של האחר. אם אני בודד אין כל משמעות מוסרית לפעולות שלי, בכלל. האם לאל חיוב מוסרי לברוא עולם? אני לא מצליח להבין כזאת מחוייבות. אם ההנחה הזו נכונה, אין שום מחוייבות מוסרית של האל לשום דבר בעולם. הוא נתן לאחד חמש שנים – זה חמש שנים יותר ממה שהוא היה צריך לתת. הוא ברא עולם כזה – מדובר בעולם שלם יותר ממה שהוא חייב. מדובר בדבר שקשה מאוד לדמיין, כי אנחנו לוקחים את העולם כנתון, אין לנו ברירה אחרת. אבל השקפה של בורא היא שונה מאוד. אגב, נראה לי שלייבניץ לא דיבר על מוסר אלא על הטוב (אאל"ט) מדובר בדיון שונה כי הגדרתו של הטוב היא דבר אחר. זה נושא לעוד דיון.

מי זה, מה שאני טוען שייך לכל אל שתרצה כולל האל של היהודים. אני טוען שבורא משוחרר מכל מחוייבות מוסרית כלשהי בעצם מציאותו. אכפת לו ממה שאני עושה? זכותו. הוא לא רוצה לתת לי יותר מחמש שנים או שלושים או תשעים? זכותו.
אתה מעלה הרבה שאלות בהודעה שלך שהתשובות שלהם בעיני שונות. אבל לגבי שאלת המוסריות אני לא רואה אותך נוגע בטיעונים. לא יכול להיות תביעה על האל לברוא עולם מסויים כשאין בסיס לתביעה על בריאת עולם בכלל. בהערת אגב, היהדות בהחלט יכולה להתגאות שהיא לא מסיונרית על אף שהיא משאירה אנשים בחוץ. אמת אוניברסלית היא דבר מזעזע מבחינה מוסרי כמו הנצרות של פעם והאיסלם הקיצוני של היום. אפשר לשאול למה נברא עולם שבו האמת האוניברסלית היא כל כך מזעזעת אבל זה כבר קשור לשאלה הראשונה

יריב 26 בפברואר 2013

יש מה לדון בשאלה האם לעצם הבחירה לברוא יש צד מוסרי, אבל אין ספק שיש צד מוסרי לאופן הבריאה. הבחירה לברוא עולם פחות טוב מהאופטימום דומה מבחינה מוסרית (אם נניח שלשאלת עצם הבריאה אין משמעות כזו, כלומר נתעלם משאלת האקטיביות) להחלטה שלא לנקוף אצבע למען מי שסובל בעולם. אני מסכים שזה יותר טוב, מוסרית, מלהרוג אותם בכוונה, אבל זה לא הרבה יותר טוב. תחשוב איך מדברים בארץ על "הפולנים שחיו ליד מחנות ההשמדה ולא עשו כלום" (כשהנושא עולה, כמובן), תוריד את הקושי שבלעשות משהו ואת הסיכון, תגדיל בהרבה את הסבל המעורב בדבר (כלל הסבל, שהרי יש הרבה יותר אנשים) ותמשוך אותו לאורך כל ההיסטוריה האנושית. זה הסטנדרט המוסרי שבו אל כל יכול נכשל. זה לא סטנדרט מאוד גבוה, לדעתי.

לייבניץ דיבר על מושג אחר של "טוב", הנקודה היא שאם מקבלים את זה אז מקבלים שהאל אינו טוב במובן המקובל, שזו בדיוק הנקודה – אם קיים אל כזה הרי שהוא אינו רואה את סבלם של בני האדם כדבר שלילי.

מי זו קאלי 26 בפברואר 2013

איציק:

אם המקום של האל בחייך הוא של איזשהו מדריך רוחני, משענת בעת מצוקה, אוזן קשבת לזעקות הכאב הקיומיות שלך וכתף מטאפיסית לבכות עליה – לך על זה. אין לי שום רצון לקחת את זה ממך.

העניין הוא שכל הטענות שאתה טוען תקפות במידה שווה ביחס לכל אל אחר. תחליף את אלוהים באלי יוון העתיקה והטענות יוותרו תקפות באותה מידה. זה ישמע בערך ככה:

"מה אתה מציע לי במקום? איזה משמעות אחרת אתה יכול להציע לי במקום המשמעות שנותנת לי האמונה באלי האולימפוס ותחושת השייכות לתרבות ההלנית ולהיסטוריה שלה? לסוקראטס, לאפלטון ולזנון? מה יש לך להציע לי במקום העליה לרגל לאוראקל בדלפי שאני עושה עם המשפחה שלי? השלווה וההפסקה לרגע מהמרוץ הבלתי סביר של החיים שנותנים לי המשחקים האולימפיים אחת לארבע שנים? הקבלה של שרירות ליבם של האלים וההבנה הנגזרת ממנה שאם קורה לי משהו רע זה לא אישית נגדי? השחרור הנובע מן העובדה שלא הכל קשור אלי?"

ואולי זה שורש העניין איציק. אני לא יודע אם אתה שם לב, אבל ההצדקות האמוניות שלך מתמקדות בך ובמה שטוב לך. זה נותן לך תחושת שייכות, זה נותן לך שלווה, זה נותן לך שמחה, זה נותן לך הבנה ופרספקטיבה. הכל זה אתה ואתה ואתה. אני מודה שיש משהו מפתה בעסקה הזו. ואני מודה שאם כל מה שמעניין אותך זה אתה, ספק אם אני יכול להציע לך עסקה יותר טובה. עם זאת, העסקה שאני אציע לך לא תכלול התעלמות מסבלם חסר הפשר של מיליוני אנשים בטענה ש"אני לא מבין הכל אבל אם אלוהים שומר עלי אז איכשהוא זה בסדר".

אני חושב שיש ותמשיך להיות בעולם מקריות בלתי מוסברת. מקבץ בלתי סביר של צירופי מקרים. העולם יראה לנו מדי פעם כטלנובלה זולה שכתב תסריטאי אידיוט במיוחד. זה המצב, shit happens וצריך לקבל את זה ולא יעזור לנו אם לא. השאלה היא מה עושים עם זה, לא כיחידים אלא כחברה. אני חושב שהאתגר הגדול ביותר של האנושות הוא להתקיים ביחד על הכדור הזה. הסיכוי הגדול ביותר להצלחה בעניין הזה הוא אם קבוצת ההתייחסות שלנו תהיה האנושות כולה ולא תתי קבוצות מפולגות בתוכה, קל וחומר תתי קבוצות שכל אחד מהן חושבת שאלוהים לצדה. לצדה ולא לצד קבוצות אחרות.

אני מבין למה העסקה שעשית עם עצמך טובה יותר לך. אני גם חושב שהיא לכשעצמה איננה מזיקה במיוחד. הבעיה עם אנשים כמוך זה שהם הופכים את הדיון בנושא הדת לטאבו. זה לא מנומס לבקר דתות של אנשים אחרים. זה לא מנומס להציג אותן באור המגוחך לו הן הראויות. כתוצאה מזה רדיקליזם דתי פורח ומסכן את כולנו.

אני רוצה להגיד משהו על צניעות. אל תשלה את עצמך – הצניעות של הדת היא צניעות מזוייפת. בכל דת מסתתרת היומרה הגדולה שיותר שניתן להעלות על הדעת. היומרה לדעת מה האל חושב, מה האל רוצה ועל איזה כפתורים שלו ניתן ללחוץ. תראה מה אתה עצמך כתבת –

"וכאן מגיע המסר: שקיום ללא נוכחות אלוהית, קיום לא משמעות, הוא קיום נעדר פשר וחסר היגיון."

מנין היומרה לדעת את זה? על איזה צניעות אתה מדבר?

כמו שאתה רואה לא התחמקתי מן השאלה שלך ולא עניתי לך בשאלה. היש סיכוי שאתה לא תתחמק משלי?

מי זה מייקל ג'ורדן 27 בפברואר 2013

בני:

אני לא תובע ומעולם לא תבעתי מהאל שום דבר. אני לא מוצא ראיות של ממש לקיום האל, קל וחומר לקיום אל שאכפת לו. ברור שאני לא תובע ממנו דבר.

כשאני תיארתי את האל האדיש והנפקד, הצגתי את ראיית העולם היהודית ביחס אליו. לא את ראייתי. על פי היהדות, בורא עולם, המקור לנורמות המוסריות שלנו, אשר נתן לנו את התורה, ושאכפת לו מכל נשימה שאנו נושמים ומכל מחשבה שאנו חושבים מתייחס ל – 98% מאוכלוסיית העולם כאזרחים סוג ב. הפגם המוסרי הוא לא באל אלא בתפיסת היהדות אותו.

מוזר אגב שאף אחד לא אמר לי "אתה צודק בתיאור אבל לא בשיפוט הערכי שלך. אלוהים מתייחס ל98% מאוכלוסיית העולם כאזרחים סוג ב' ואין בזה שום בעיה. הם אזרחים סוג ב' וככה זה צריך להיות". יכול להיות שהחיידק ההומניסטי התפשט עד כדי כך?

ולגבי מיסיונריות – מיסיונריות איננה בהכרח כפיית הדת שלך בכח. אם היהודים מחזיקים בכיסם את סוד משמעות היקום. את מפת הדרכים אשר תבטיח לבני האדם אושר נצחי בעולם הבא, אתה לא חושב שהם חייבים לגלות את זה לשאר בני האדם? לא ליהד אותם בכוח, רק לגלות להם על האפשרות? תסלח לי – זה נורא שהם לא עושים את זה.

סימנטוב 27 בפברואר 2013

'מי זה' מרתק! תודה

איציק אלפסי 27 בפברואר 2013

'מי זה' – התשובות לשאלותך:

1. ראשית, כבר מזמן הגעתי למסקנה שגם אם אלוהים לא קיים בני אדם היו ממציאים אותו כי זהו צורך פסיכולוגי ממעלה ראשונה. אני לא יודע אם זה שונה מהתפיסה האתאיסטית, וגם גם לא מפריע לי אם זה לא שונה. מה שאני יודע זה שאתאיסטים לא גוזרים מהתפיסה שלהם דברים שאני גוזר מזו שלי – כמו לא לאכול חמץ בפסח, לצום ביום כיפור וללכת לבית כנסת בשבתות וחגים.

2. לדעתי דומה למדי. אני מניח שיהיו לא מעט יהודים אורתודוקסים שיחלקו עלי. שוב, גם כאן אין עם זה בעיה מבחינתי.

3. זה נכון שלאלוהים שאני מאמין בו יש קשר הדוק לצו המצפון שלי. זה גם נכון שיש בי חלק שמאמין שיש לו גם קיום עצמאי. ובקיום הזה יש המון סתירות, לא רק אלו שהזכרת. איך אני חי עם זה? בגדול- מקיים את המצוות שאני מרגיש שהופכות אותי לאדם קרוב יותר למה שהייתי רוצה להיות ומדלג על השאר (כולל, אודה בכנות, כאלה שמעיקות מדי על אורח החיים שלי).

4. אני לא יודע אם אלוהים טוב או רע. אם אנחנו שופטים אותו כמו שאנחנו שופטים בני אדם, על סמך "ההתנהגות" שלו לאורך ההיסטוריה – יש לו רגעים של חסד מופלא ורגעים של רוע שרירותי. השאלה היא מה אני רוצה לעשות עם זה? לכלות את זמני בלהוכיח מה הוא יותר, או להתמקד ברגעי החסד ולהפוך מהם לאדם טוב יותר.

מי זה רובי פאולר 27 בפברואר 2013

סעיף 2 מסביר את הסיפא של סעיף 1. הסיבה שאתאיסטים לא גוזרים מהתפיסה שלהם דברים שאתה גוזר מזו שלך – כמו לא לאכול חמץ בפסח, לצום ביום כיפור וללכת לבית כנסת בשבתות וחגים, היא כי בחרת אל שכבר היה על המדף. לא המצאת אותו מאפס. למען האמת "בחרת" זה מן הסתם תיאור לא מדוייק של המציאות. אף פעם לא היית חילוני לגמרי. התוכנה כבר מותקנת אצלך מאז שאתה צעיר. אני מניח שהיית דתי יותר והלכת והתחלנת. יתכן שהיית חילוני יותר באיזשהוא שלב וחזרת אל הדת באופן חלקי בגלל הצורך הנפשי שהיא ממלאת אצלך. אבל בשורה התחתונה הדת היתה נקודת המוצא ואתה היום חילוני יותר ממה שהיית כילד. פשוט כי מה שאמרו לך כילד לא מסתדר עם השכל שלך.

אתה אומר שאתה מקיים את המצוות שהופכות אותך קרוב יותר למה שהית רוצה להיות. המשמעות היא שאם יש מצווה שלא עושה את זה, אתה לא אונס את הטקסט המקראי כדי להתאים אותו למה שהיית רוצה להיות. אתה פשוט לא מקיים את המצווה. אינטלקטואלית זה ראוי להערכה. עם זאת – שים לב לדבר מאוד חשוב – אתה מיישר את הדת כדי שהיא תתאים למה שאתה רוצה להיות, ומכאן נובע שהדת היא לא זו שקובעת מה אתה רוצה להיות. המוסר הוא חיצוני לדת שלך. אם מקורו איננו בדת, הרי שהיומרה העיקרית של הדת, הטענה לפיה בלי האל לא היינו יודעים להבחין בין טוב לרע, ניטלת ממנה. אני מניח שלו היה מוכח באופן חד משמעי שאין אלוהים לא היית להרביץ, לגנוב , לאנוס ולהרוג.

כמו שאמרתי בינך לבין עצמך הכל הולך. הבעיה עם התפיסה שאתה מציג זה שהיא נותנת חותמת הכשר לקיצונות. תראה את התגובה שלך לניק שלי. האל הסובייקטיבי שלך לא אמור להפגע מזה. יש היום בעולם יותר מעריצים לג'סטין ביבר מאשר אנשים שיפגעו מן הניק שלי אבל אם הניק שלי היה "ג'סטין ביבר חרא של זמר" זה לא היה מקומם אותך כך שאי אפשר לתרץ את זה במספר הנפגעים הפוטנציאלי. ובכל זאת, הרגשת צורך להעיר לי על איזשהיא פוגעניות בטקסט.

הניק שלי לא היה גזעני, הוא לא קרא לאלימות ולמען האמת, הוא לא אמר דבר שלילי על אף אדם. הוא לגלג על רעיון. לגלוג על רעיונות הוא בוודאי מקובל במסגרת השיח הדמוקרטי, ולא אמור להיות בלתי מנומס. איכשהוא כאשר הרעיון הזה נחבא מאחורי המילה "אמונה" הוא פתאום הופך משהו שאסור לגעת בו. זה לדעתי מסוכן. מותר לי להגיד שקומוניזם הוא נורא ואיום. מותר גם להגיד שדמוקרטיה צריכה לעבור מן העולם אבל אם אני אומר משהו על דת – אוי ואבוי. תראה את התגובה של סתם אחד שישר האשים באוטו אנטישמיות.

מישהו מוכן להסביר לי למה מגיע לדת כבוד? כבוד שאינו שמור לכל אידיאולוגיה אחרת?

איציק אלפסי 27 בפברואר 2013

"למען האמת "בחרת" זה מן הסתם תיאור לא מדוייק של המציאות. אף פעם לא היית חילוני לגמרי. התוכנה כבר מותקנת אצלך מאז שאתה צעיר. אני מניח שהיית דתי יותר והלכת והתחלנת. יתכן שהיית חילוני יותר באיזשהוא שלב וחזרת אל הדת באופן חלקי בגלל הצורך הנפשי שהיא ממלאת אצלך. אבל בשורה התחתונה הדת היתה נקודת המוצא ואתה היום חילוני יותר ממה שהיית כילד. פשוט כי מה שאמרו לך כילד לא מסתדר עם השכל שלך"

לא הייתי מצליח לתאר את זה טוב יותר בעצמי.

למה לדת מגיע יותר כבוד? דובר כאן בדיון על כך שמוסר הוא התחשבות באחר. לבוא ולהגיד למישהו שמשהו מאוד בסיסי בתפיסת העולם שלו, מאוד יסודי באופן שבו הוא בוחר לחיות את חייו, ושיש לו קשר רגשי עמוק אליו – זה קשקוש, זה פשוט חוסר התחשבות בסיסי ברגשות שלו, גם אם זה נכון.

יריב 28 בפברואר 2013

איציק, שים לב שמכל האמונות העמוקות שלאנשים יש אליהן קשר רגשי, רק הדת מקבלת (כלומר, מקובל שהיא מקבלת) את ההגנה הזו. אמונות חילוניות, מהסוציאליזם ועד לתורות גזע שונות לא מקבלות הגנה כזו, למרות שהמשקל שלהן בחייהם של אנשים הוא בהרבה מקרים לא פחות מזה של דת אצל אנשים דתיים.

באבא ימים 28 בפברואר 2013

הטיעון הזה בעייתי:

ראשית, כל הדתות בעצם אומרות שכל הדתות האחרות הן קשקוש. כל יהודי מאמין יאמר שהאסלאם והנצרות זה קשקוש, וכל נוצרי יאמר שהיהדות והאסלאם הן קשקוש. למען האמת – חמור מכך. אמונה בכל דת שאיננה דתך היא חטא. אין דת שבאמת מגלה כבוד לדתות אחרות. אין דת האומרת – "ואללה, אולי גם הם צודקים". ולהיפך. מדוע דתות לא מגלות כבוד אחת לשניה אבל מצפות שהחילונים יתנו להן כבוד?

שנית – עבורך הדת היא עניין אישי אבל במציאות הדת רחוקה מלהיות עניין אישי. דת זה עניין פוליטי לגמרי. יש מפלגות דתיות בכנסת. יש קולות הקוראים למדינת הלכה. מדוע לא ניתן לנהל דיון ביקורתי על מה שעומד מאחורי ההלכה ועל כמה כל העסק הזה מחזיק מים? דיון על תוכן הדת. דיון אמיתי, לא דיון על חירויות הפרט מול כפיה דתית שמתעלם מתוכן הדת. בבחירות לכנסת האחרונה התמודד אמנון יצחק. אדם שהאג'נדה שלו היא להחזיר אנשים בתשובה. אדם שטוען שהעולם הוא בן פחות מ – 6,000 שנה ושאבולציה זה קשקוש. איך מתמודדים על טענות כאלה במאה ה-21 ונשארים מנומסים? למה כשאמנון יצחק לועג לתוכן חייהם של חילוניים זה לגיטימי וכשחילונים מבקרים את הדת זה חוסר כבוד?

באותו עניין – עמדה מקובלת בפוליטיקה הישראלית היא שעלינו להשאר בשטחים כי האל הבטיח לנו את הארץ. שאלה ההשארות או היציאה מן השטחים היא שאלה מדיניות מן המעלה הראשונה. אם ליהדות יש משהו להגיד בעניין (והיא אומרת אותו בכל רם וברור) היהדות עצמה לא אמורה להיות fair game לביקורת? למה הדת מקבלת את הזכות ללכת עם ולהרגיש בלי?

בנוסף – יהדות היא חלק מתוכנית הלימודים של כל ילד יהודי בישראל. היא לא נלמדת בישראל בצורה ביקורתית. אף אחד לא אומר לילדים שחוקי הטבע תקפים תמיד ולכן מאוד לא סביר שים סוף נקרע (ושאם נקרע יש לזה הסבר טבעי). אם זה מה שמלמדים את הילדים שלי, הייתי שמח מאוד לו זה היה נתון לביקורת. האם בשם הנימוס אני אמור להסכים שילדו את ילדי את דברי ההבל האלה בלא כל ביקורת?

שלישית – יש אידיאולגיות שאינן דתיות – ימין שמאל וכו'. אנשים מאמינים בהן בלהט. זה חשוב להם לא פחות ממה שלך חשובה הדת. ע"י המעורבות האידיאולוגית הם הופכים להיות (או שלא) האדם שהם רוצים להיות. למרות שהדיונים והויכוחים בין הצדדים אינם חפים מדמגוגיה, עדיים הם מתנהלים על בסיס עובדתי כלשהוא. טענות דתיות ביסודן נעדרות כמעט לחלוטין בסיס עובדתי. נשמע לך הגיוני שככל שהטענות עובדתיות פחות, הביקורת עליהן קטנה יותר? זה אמור להיות ההיפך.

Rocky1 1 במרץ 2013

באבא,

ההינדואיזם מקבלת את העובדה שאולי יש אמת גם בדתות אחרות. חוץ מזה, כל מילה!

Taninanak 25 בפברואר 2013

״כל מה שזה אומר שזה שאנשים שהאמינו בדברי הבל הצליחו להנחיל את ההבל הזה לצאצאיהם מהסיבה שציינתי בסעיף 2״
גאוני!

רוקט 88.2 25 בפברואר 2013

איציק, אני מתנצל מראש על כך שאני מתייחס לצד הכדורגלני של הדברים ולא לדיון התיאולוגי המסקרן שהתפתח כאן.
מה שקורה לבית"ר י-ם השנה מזכיר ולא במעט את מה שקורה להפועל ת"א. במשך זמן מסוים העמדת הפנים הצליחה אבל בסופו של דבר היעדר הבסיס והיד המכוונת נקמו בקבוצה ובצורה קשה במיוחד.
אחד הדברים שהכי מקשים עליי השנה הוא ההצלחה של מכבי ת"א לייצב את המערכת המקרטעת שלה. יכולתי לראות את זה קורה עוד לפני תחילת העונה ויכולתי לראות את זה קורה במהלכה, אחרי ההפסד הראשון, אחרי ההפסד להפועל בדרבי ובכל רגע שבו המערכת נשארה יציבה ואפילו בלי פגיעה קטנה בכנף.
בהפועל ת"א רק חיכו להזדמנות הראשונה להתפזר ולהתפרק ולכן הפער בטבלה.

איציק אלפסי 25 בפברואר 2013

אתה צודק לגמרי, ואפשר להביא גם הדוגמא של מכבי חיפה שיצאה מפתיחת העונה הקשה – וזה שבר לא קל למועדון להתמודד עם כישלון בעמדת המאמן של אחד משחקני העבר הגדולים שלו – בלי שריטות ממש, בדיוק בגלל שיש לה את אותו בסיס יציב.

גיל שלי 25 בפברואר 2013

אני בצד של אלה שלא זקוקים לפשר, מספיקה לי הידיעה שאכן אין סיבתיות והכל מקרי. בכל מקרה רציתי לנצל את ההזדמנות לאמר תודה לביתר על כך שבמו ידי ארקדי וקורנפיין הפכו את הגזענות ללא לגיטימית, למרות שבשנים האחרונות הגזענות תפסה נתח לגיטימי לחלוטין במדינתנו. (זה נכתב בכל הרצינות ובלי טיפה של ציניות)

מי זה תור 25 בפברואר 2013

גם לי –

מן הידיעה שהכל יכול לקרות נגזרות שתי מסקנות:

1. שום דבר לא בטוח.

2. תמיד יש סיכוי (אפילו לליברפול).

זה מספיק לי.

אסף THE KOP 25 בפברואר 2013

כיצד "הגזענות תפסה נתח לגיטימי לחלוטין במדינתנו" ? הדגם והסבר.

יריב 25 בפברואר 2013

יש פה משהו שאני לא מבין. מקובל עלי שיותר נעים אם יש מטרה והעולם לא שרירותי, אבל איך זה טיעון למשהו? בפרט, איך זה טיעון לקיומה של מטרה כלשהי? מפה, זה נראה כבחירה בנוח על פני האמיתי.

סימנטוב 25 בפברואר 2013

'מי זה' הייתי איתך עד נקודה 2 והסיכוי… :)

תומאס נוימן 25 בפברואר 2013

תור הוא אל הרעם, בנו של אודין, ואולי האל היחיד שמצדיק את הסגידה אליו (בעבר, כיום כבר לא סוגדים לו, אם כי הוא דמות קומיקס ראויה בהחלט). לשאלתך, מי זה תור (וסאחה על התגובות, מהמוצלחות שהיו כאן באתר, שאינן קשורות לספורט)

עמרי 1 במרץ 2013

איציק שלום , הגבתי "בחדר הנעליים" והפנו אותי אליך .
כתבתי שם שאני עוד חצי שנה מסיים את הצבא ואחד החלומות הכי גדולים שלי זה לבלות עונה שלמה בליברפול , שיהיה לי מנוי עונתי , וכמובן מקום לגור וגם עבודה כדי לכלכל את עצמי , אין לי דרכון זר כלשהו ואני לא יודע אם אפשר לרכוש מנויים עונתיים באנפילד או שיש איזה רשימת המתנה ענקית.

כל הצעה או תגובה תתקבל בברכה ,תודה

איציק אלפסי 2 במרץ 2013

אהלן עמרי, צור איתי קשר במייל: iatk@hotmail.com

רמון 6 במרץ 2013

כתבה יפה ומושקעת!

הגעתי לכאן במקרה ואני כאן כדי להשאר!

רמון

Comments closed