ט' באב. גלות

לאבל על חורבנה של ירושלים מצטרף השנה זה שעל חורבנה של בית"ר ירושלים

In כללי

-

החיבור של יהודי במאה ה-21 לאבל של ט' באב הוא מעט מאולץ. בית המקדש ועבודת בית המקדש נתפסים כמשהו ארכאי שהתאים לסוג הפולחן הדתי שהתקיים בתקופה הקדומה וקשה לחוש כיום עצב אמיתי על היעדרם.

לכן, כנראה, נהג מורי ורבי הרב אבנר קוואס לדרוש בערב ט' באב על כך שכל אחד צריך למצוא את המקום שבו הוא מרגיש עצב וסוג של אובדן ודרכו להתחבר למשמעות של היום.

לא תמיד עלה בידי הדבר, וטוב שכך, אבל השנה אני חש כי האבל על חורבן ירושלים מתחבר אצלי לאבל על חורבנה של בית"ר ירושלים.

ויותר מאשר לאבל על החורבן, לתחושת הגלות.

אם הייתי מבקש להגדיר את מצבי כעת, הייתי מגדיר אותו כאוהד בית"ר גולה.

גלות היא תחושה קשה, היא מצב של היעדר בית.

ישנם סוגים שונים של גלות – ישנם כאלה שבהם הבית פיזית כבר לא קיים יותר, וישנם כאלה שבהם הוא קיים אבל הוא כבר לא הבית שלך.

את הסוג השני מאפיינת ההרגשה שהבית הוא לא מה שהכרת ומה שגרם לך לזהות אותו כבית, שאינך רצוי בו ואינך רוצה בו.

כך או כך, האדם הגולה עדיין רואה בביתו הישן בית. הזכרונות אינם נמחקים והכמיהה לשוב אליו יום אחד לעולם נשארת.

כשחייתי באנגליה יצא לי להכיר באחת ההזדמנויות סטודנט איראני שהמחיש לי היטב את המצב הזה.

מצד אחד הרגיש שאין לו מה לחפש באיראן הנוכחית, והתחושה שלו כלפי המדינה כפי שהיא משתקפת מדמותם של האייתולות ואחמדיניג'אד הייתה של זלזול וניכור. מצד שני, הוא עדיין אהב את מולדתו וראה עצמו כאיראני גאה.

כשמסתכלים על תקופת הגלות הארוכה של העם היהודי מה שמפליא הוא העובדה שיישות אתנית שהייתה מפוזרת בין עמים, ארצות ותרבויות שונות הצליחה לשמר על תודעה קולקטיבית.

מה שמשמר תודעה קולקטיבית הוא רעיון מאחד. ומה ששימר את התודעה הקולקטיבית היהודית הייתה הכמיהה לשוב ולכונן מחדש את הריבונות במולדת ההיסטורית, כשהסמל של זה היא שיבת ציון – השיבה לציון, לירושלים.

ולכן צודק יאיר לפיד כשהוא אומר שירושלים אינה רק מקום, ירושלים היא רעיון.

כמאה וחמישים שנה לפני חורבן בית ראשון והיציאה לגלות בבל, חווה עם ישראל את הגלות הראשונה: ממלכת ישראל, שהורכבה מעשרת השבטים שהתנחלו בחלקה הצפוני של ארץ ישראל ובעבר הירדן המזרחי, הוגלתה ע"י האשורים אשר כבשו את שומרון בירתה.

מהגלות הזו עשרת השבטים מעולם לא חזרו ולמעשה נעלמו מההיסטוריה.

לעומת זאת, ממלכת יהודה, שהורכבה משני שבטים בלבד – יהודה ובנימין וחוותה את גלות בבל ואת גלות רומי, עדיין חיה וקיימת. כל מי שמזהה עצמו כיום כיהודי הוא נצר ליישות הזו. ומדינת ישראל – המדינה היהודית – היא היישות המדינית המודרנית שמייצגת את ממלכת יהודה.

אז מדוע אם כך שרדה יהודה וישראל כלתה?

אולי משום שליהודה היה את ירושלים (שהייתה חלק מנחלת שבט יהודה), ירושלים כרעיון שהחזיק את התודעה הקולקטיבית היהודית.

ובחזרה לבית"ר:

אחד המגיבים לפוסט הקודם שאל אותי האם אני עדיין אוהד בית"ר. עניתי לו שלא מחליטים להפסיק לאהוד קבוצה כמו שלא מחליטים להתחיל לאהוד קבוצה. זו תהיה שחצנות מצדי לומר שאני יכול להתנתק ממשהו שהיה חלק משמעותי מהחיים שלי במשך 28 שנה במחי החלטה אחת.

אבל אני כן יכול להגיד מה אני מרגיש – ומה שאני מרגיש זה שלקבוצה הזו של הלה-פמיליה ואליעזר טביב אולי קוראים בית"ר ירושלים, אבל חוץ מהשם אין לה שום קשר לקבוצה שאני אוהד.

מבחינתי בהרבה מובנים הקבוצה שאני אוהד לא קיימת כרגע – "נחלתנו נהפכה לזרים, בתינו לנכרים; על הר-ציון ששמם שועלים יהלכו בו".

אבל אם תשאלו אותי האם אני עדיין אוהד בית"ר – אז התשובה היא כן. כי כמו ירושלים, בית"ר, בשבילי לפחות, היא לא קבוצת כדורגל, היא רעיון. רעיון שהיישום שלו הוא קבוצת כדורגל.

וכרגע היישום הזה חוטא (יותר יהיה נכון לומר – פושע) לרעיון אותו הוא אמור ליישם.

ועל כך אני מתאבל.

בבניין ירושלים ננוחם

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

56 Comments

אריאל גרייזס 15 ביולי 2013

יפה מאוד, אהבתי. לא אוהד בית"ר אבל מזדהה עם הכאב

יוני (המקורי, מפעם) 15 ביולי 2013

יפה איציק. אני חוויתי גלות מסוימת כדני לוי וחבריו השתלטו על הפועל פ"ת. עדיין מלקקים את הפצעים. לא משווה, כל אחד וצרותיו. הבעיה היא שעל הספורט הישראלי קל להשתלט, וקל לשנות אופי של מועדון ותיק בשבועות ספורים.

ירושלמי 15 ביולי 2013

השאלה היא מה המשמעות הפרקטית של הדברים.
גם מבחינת האהדה לביתר וגם מבחינת יאיר לפיד והרעיון שלו.
לדעתי אי אפשר להפריד בין פרקטיקה לדרך חשיבה.
לכן לא מספיק לומר "אני אוהד את ביתר בלב" )לא שאני אומר שאתה עושה זאת( ולא מספיק לומר שירושלים היא רק רעיון, צריך ליישםצאת אותו רעיון ולשמור עליו תרתי משמע.

מתן גילור 15 ביולי 2013

שבט שמעון היה חלק ממלכת יהודה.
הסברה הרווחת כיום הינה שמדובר על 9 השבטים האבודים ולא 10.

אהד 15 ביולי 2013

נחמד. אף פעם לא שאלתי את עצמי מדוע יהודה כן שרדה וישראל לא והתשובה שלך מאוד רומנטית. כמובן שיתכן שהיה קשר למידת האדיקות הדתית שהייתה ביהודה (לעומת ישראל) או לסיבות פוליטיות אחרות. כך או כך, הערה קטנה: ממלכת יהודה הורכבה גם משבט שמעון (שנטמע לפני כן בשבט יהודה) ובשטחה היו כמובן גם אנשים משבט לוי.
אגב, תשעה באב מתקשר כמובן גם לשנאת החינם, שמפעפעת בביתר.

סתמאחד 15 ביולי 2013

יותר מאשר ירושלים שמרה על התודעה היהודית הקולקטיבית שמרה על הזהות היהודית השנאה שחוו הקהילות היהודיות לאורך ההיסטוריה,שנאה שאילצה אותם להסתגר ולהתבדל.
אלמלא השנאה היהודים היו הופכים להיות חלק מהחברות שבתוכן הם חיו,נטמעים בהן ומאבדים מתוך בחירה חופשית את מאפייני הזהות היהודית שלהם.
זה עתיד הקהילות היהודיות בכל המקומות שבהם הם חיים ללא מורא ופחד.

צור שפי 16 ביולי 2013

סתמאחד, מה שכתבת אפיין את דרך חשיבתם של יהודי אירופה, דגש על גרמניה, בתחילת המאה העשרים. הכל היה נכון עד ש…

יואב מקטמון 15 ביולי 2013

אני לא בטוח שאני מבין מהו אותו "רעיון" אותו בית"ר אמורה לייצג, כיצד היישום שלו היה מוצלח וטוב עד עכשיו, ולמה כרגע הוא מתבצע באורח נפשע.
ואני לא אומר את זה כדי לקנטר או לדרוך על יבלות, ואין בי שום שמחה לאיד, אני באמת לא רואה את ההבדל הגדול בין בית"ר "המיתולוגית", "הטובה" של 30 השנים האחרונות, ובית"ר "הנפשעת" ו"החוטאת" של ימינו.

יוסי מזרחי 15 ביולי 2013

אם את ההבדל ה ז ה אתה לא רואה, אז המסקנה היא שאתה לא רואה כלום, או לא מבין כלום, או רואה ומבין ואומר אחרת, וזה הכי גרוע.

אסף THE KOP 15 ביולי 2013

אולי הוא משתמש במשקף של בורוביץ…

באבא ימים 15 ביולי 2013

תשווה את פאצ'ה לקאדייב וסאדייב.

fish & chips 15 ביולי 2013

גם שעון מקולקל צודק לפעמים …

ושבאה השעה , הוא מראה את זמנה …

מי יתן , ושאתה ושכמותך תזכו להישאר בגלות לנצח נצחים

כן יהי רצון

אריק 15 ביולי 2013

אלפסי, לא בא להקניט באמת מסקרן אותי, מה שבר אותך?
היו באמת כ"כ הרבה הזדמנויות להישבר קודם, למה דווקא כעת?

איציק אלפסי 15 ביולי 2013

ניסינו להילחם מבפנים כל עוד היה סיכוי, כשההנהלה לפחות הייתה איתנו. אבל עכשיו נפלו כל המשלטים – היציע שלהם, ההנהלה שלהם, השחקנים שלהם. זה בדיוק כמו במערכון של הגשש, רק חסר שיקבעו מה מזג האוויר…
ברגע שראש העיר מבקש מאיציק קורנפיין לעזוב כדי להביא את טביב שנישא על כפי הלה פמיליה, ברגע שעמותת האוהדים שאמורה הייתה לייצג בדיוק אוהדים כמונו נלחמת בקורנפיין ומיישרת קו עם הפורעים, וברגע שאף אחד מהגורמים הנ"ל לא פוצה פה כשרוגמים באבנים שחקנים של הקבוצה, אז זה כבר לא להילחם בטחנות רוח, זה הטחנות רוח נלחמות בך.

אריק 15 ביולי 2013

אף פעם ביתר לא היתה כוס התה שלי, אבל מה שקרה לה בשנים האחרונות זה אחד הדברים הכי מכוערים ומבאסים של הספורט בארץ. חבל, כי ביתר שגדלנו עליה היתה משהו כ"כ אחר.

עידוקוליס ליפשיץ 15 ביולי 2013

יפה מאוד, אהבתי. לא אוהד בית"ר אבל מזדהה עם הכאב

גיל שלי 15 ביולי 2013

אני הרגשתי אותו דבר למכבי נמני, מסתבר שיש תקווה אלפסי

סנטה38 15 ביולי 2013

היית מנוי למכבי ב2010/11, העונה הראשונה שגולדהאר שפך כסף?

יניב 15 ביולי 2013

איציק,אני מרגיש בדיוק כמוך,ההרגשה נוראית ואני כל הזמן חושב מה לעזאזל אני הולך לעשות,כמו שכתבת זה לא איזה כפתור שאפשר לנתק ולהגיד אני לא אוהד ביתר יותר אבל תחושת הגועל היא קשה,בקשר לשאלה של אריק אז אותי שבר לגמרי ההתנהגות שלהם באימון בכורה,מה שהם עשו להרוש בלתי נסלח בעיני ואז הבנתי שצורה סופית שאני לא יכול ךהשתייך לאותה קבוצה כמוהם

רוני 15 ביולי 2013

קשה לי להסביר כמה פגעת בדיוק בתחושות שלי, הרסו לנו את האהבה מבחינתי אין יותר כדורגל ישראלי , כל שנותר הוא ליגות זרות אבל בהן לא קיימת האהבה האמיתית שלנו.

לצערי אני לא רואה דרך שאי פעם נשוב הביתה!

איציק אלפסי 16 ביולי 2013

רוני, בדרך כזו או אחרת היא תחזור, אסור אף פעם להתייאש. כל פעם שאני רואה את חומות ירושלים אני חושב לעצמי שזכיתי למשהו שאלפיים שנה יהודים חלמו עליו וסביר להניח שחלק מהם כבר חשבו שלא יקרה. אז תמיד יש תקווה ואתה מוזמן להצטרף ליוזמה שלנו להחזיר את בית"ר דרך קבוצת אוהדים חדשה:
https://www.facebook.com/BetarNordiaJerusalem

עדי אבני (הרבי מיעוטו) 15 ביולי 2013

פוסט יפה, ואני מזדהה עם הסנטימנט שבו, אבל לדעתי הוא שוגה בתיאוריה על שרידות הדת היהודית.
עד כמה שאני מבין, הדת היהודית שרדה בגלל שהתנהגה בדיוק להפך- לא נצמדה למקום ולקונספט אלא המציאה עצמה מחדש. ירושלים ובית המקדש, שהיו הבסיס ליהדות הישנה הפכו ללא משמעותיות, לסמל, לרעיון (כפי שהבאת מדברי מר"ן יאיר לפיד) בעיני היהדות הגלותית. ולא רק שלא נעשה נסיון אמיתי ומשמעותי לחזור וליישב אותה בזמן הגלות אלא שהיתה התנגדות רבתי בקהילה הרבנית כשהציונות החליטה אחרי אלפיים שנות גלות לחזור לא"י.(ודרך אגב, גם על המושג "גלות" יש ויכוחים היות ואין הוכחות למנהג רומאי להגלות אוכלוסיות).

גל 15 ביולי 2013

היה מנהג רומי למכור לעבדות את ההנהגה הפוליטית של הצד המפסיד.
כך שהגלייה במובן מסויים התקיימה.

אגב אני אפילו לא נכנס לטענה של איציק "כל מי שמזהה עצמו כיום כיהודי הוא נצר ליישות הזו" שהוא בעיתי כשלעצמו לאור הקף ההתגירות במאות הראשונות לספירה.

מיכאל 15 ביולי 2013

בכל העדינות, עדי, אתה שוגה בכמה דברים. האמירה שירושלים – ובית המקדש – הפכו ללא משמעותיות בעיני היהדות, מסגירה חוסר הבנה עמוק.
השאיפה לשוב לירושלים היתה סופר משמעותית,
חלום יהודי הגלות בכל התקופות, חלום עליו התפללו 3 פעמים
ביום, כל יום וכל שנה. אמנם,נסיונות לשוב בפועל
לא היו רבים כמצופה, עקב שפלות כללית (ועוד מיליון סיבות
אפשריות)אבל זה לא מוריד כהוא זה מעוצמת הרעיון.

אהד 15 ביולי 2013

מיכאל, זה מה שכתב עדי. י-ם הפכה לסמל ולא למשהו מוחשי. לא היו נסיונות לעלות לא"י והיהדות התייחסה לזה כאל אידיאל ולא כאל משהו פרקטי.
עדי – אתה מתייחס רק לרבנים הציוניים האשכנזים. חלק גדול מהרבנים הספרדים דווקא כן תמך ועודד את בני הקהילות לעלות ארצה ובהחלט תמך בציונות.

פאקו 15 ביולי 2013

פוסט נהדר איציק.
איכשהו גורם לי לחשוב על התחושה שאוהדי קבוצות ספורט בארה"ב חשים, כאשר הבעלים של הקבוצה אותם הם אוהדים מעבירים אותה לעיר אחרת.

אסף THE KOP 15 ביולי 2013

אפרופו תשעה באב.

תסתכלו בתגובות ותבינו לאיזה תהומות התדרדר הסמול הישראלי:

http://www.haaretz.co.il/news/local/1.2072072

ואתם עוד מתעסקים בבית"ר.

וזה שזה פורסם, ע"פ מדיניות המערכת של "הארץ", מעיד בעיקר על
העיתון האוטו-אנטישמי הזה.

אריק 15 ביולי 2013

הוא התדרדר קצת פחות מהמקום בו טוקבקסטים מהימין מגיבים לכל מוות של ערבי בתאונת דרכים.
אבל עזוב אותך ג. לוי קרא תוך שבועיים לערבי ישראל להתמרד וקרא לעולם להחרים את ישראל, לשם הארץ התדרדר.

אסף THE KOP 15 ביולי 2013

אריק,

את הביקורת שלי לגבי הגזענים הימינים אני לא מסתיר.
משום מה, יש רושם שריקוד על דם הוא מותר, כל עוד הבלרינה היא סמולנית.

ולענין, יותר מאשר הביקורת היא על הבהמות שהגיבו, היא למערכת בולשביקון "הארץ".

ב-NRG לדוגמא, אין מנגנון מפקח של מערכת האתר, וכל תגובה מועלית ללא צנזורה. בעייתי, אבל האחריות, גם זאת הפלילית, היא על הכותב.

אצל "הארץ" נרשם מפורשות שתגובות יפורסמו "על פי מדיניות המערכת". אני שואל – האם חגיגות על דם ילדים מיהודה ושומרון הן לפי "מדיניות המערכת" ?

אסף THE KOP 15 ביולי 2013

ועוד משהו קטן,

אני לא משפטן, אבל אם תגובה מהסוג: "מתנחלים זה פחות נורא לא ?" הועלתה, לכאורה, לפי "מדיניות המערכת", יש פה לדעתי מקום לתבוע את הבולשביקון על הסתה.

צור שפי 16 ביולי 2013

אסף, התיוג וזריקת הרפש שמאל-ימין הם מעייפים וחסרי תוחלת. אני מגדיר את עצמי שמאל-ציוני ואהיה הראשון להודות שקיימות כיום בשמאל תופעות מגעילות, אוטו-אנטישמיות וכו'. הבעיה עם התיוג שהוא מונע ויכוח אמיתי ומכבד בנושאים בהם קיומו של ויכוח כזה הוא חיוני.

איציק 15 ביולי 2013

איציק, יפה
אני השבוע שמעתי הסבר אחר לתשעה באב ואהבתי אותו יותר. האבל הינו לא על חורבן בית המקדש עצמו, כי הוא רק סמל. האבל הוא על הסיבות שהביאו לחורבן, החורבן עצמו הינו רק התוצאה הבלתי נמנעת של הסיבות.

יואב מקטמון 15 ביולי 2013

אני ממשיך כאן את השירשור שהתחלתי למעלה, בתגובה מספר 6.

אם אני מבין נכון, בית"ר הישנה והטובה ייצגה את השכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות והחלשות. היא יצאה נגד הממסד השליט, האשכנזי ברובו, הסוציאליסטי, זה שלא רצה ולא ידע איך לקדם את אותן שכבות חלשות.
והקריאה המייצגת ביותר של בית"ר הזו היא כמובן "אבל בהסתדרות", שנצעקה בגרון ניחר אחרי כל נצחון בדרבי או על הפועל ת"א.
בית"ר הזו, ה"פשוטה", ה"אותנטית", לא קיימת כבר שנים רבות, לא רק בחודשים האחרונים.
ימי התום של רובוביץ', גילר, מלמיליאן ויוסי מזרחי (האמיתי) חלפו מזמן, ובמקומם הגיעו ימי השחץ והרהב של שנות ה – 90 והאלף החדש.
ההסתדרות כבר מזמן לא אותה הסתדרות, והממסד השליט גם הוא התחלף.
שרים, ראשי ממשלה, אוליגרכים, כולם נהנו להסתופף בחיקה של בית"ר הגדולה.

ולכן אני שואל שוב, מה ההבדל בין בית"ר של גד זאבי וגאידמק לבין בית"ר הנוכחית של טביב?
למה לא שמענו על נסיונות להקים את בית"ר ימק"א ולהחזיר עטרה ליושנה, להשיב את רוחה של בית"ר הרומנטית וה"אמיתית" לפני שנים, כשגאידמק השתלט עליה והפך אותה לצעצוע שלו?

ואולי, בעצם, זו בית"ר האמיתית? ערכים כמו קהילתיות, ערבות הדדית, תמימות וחולשת האנדרדוג, שהיו בעבר המאפיינים של שכונות המצוקה מהן יצאו אוהדי בית"ר, אינם קיימים יותר בקרב אותן שכונות ואותן שכבות. הערכים הדומיננטיים כיום באים לידי ביטוי בהתנהגות הקהל, ולא צריך לפרט אותם, מספיק פשוט לראות אותם.

אהד 15 ביולי 2013

נראה לי שדי ענית לעצמך.

יואב 16 ביולי 2013

יואב מקטמון,
כאוהד מכבי מהצד, אני יכול להבין על איזה ״קסם״ אוהדי ביתר מדברים(הייתי במגרשים מסוף שנות השבעים).
אבל, השאלה שלך מצויינת.

ואולי אידאה סביב קבוצת כדורגל (או מועדון ספורט) זה אוברייטד? כי בחרנו בחירה כל כך משמעותית בגיל צעיר מידי ומאז אנחנו רק מחפשים לאשש ולקבל את הנרטיב כי אנחנו ״מחויבים לזה״?

אני למשל אוהד מכבי(מגיל שש כבר במגרשים), מצביע שמאל מרכז, עם חולשה אדירה לאנדרדוג ולשונה.
ואין לי שום בעיה פנימית עם זה. האהבה הרומנטית שלי למכבי היא אותה אהבה.

תולעת 16 ביולי 2013

יואב – כל מילה.

איציק אלפסי 16 ביולי 2013

לקבוצה צריכה להיות זהות, לפעמים היא פוליטית יותר לפעמים פחות, אחרת זה סתם 22 משוגעים רודפים אחרי כדור. אם אני אשאל אתכם מה מכבי או קטמון מסמלים עבורכם אתם תגידו לי מן הסתם דברים שהם הרבה מעבר ל-11 חבר'ה צעירים בצהוב/אדום שמנסים לגלגל פיסת עור לתוך שער.
זה לא סותר את זה שאנשים יכולים להחזיק בדעות שלא בהכרח מתיישרות עם הזהות של הקבוצה ועדיין להזדהות איתה. אני אישית מכיר למשל לא מעט אוהדי בית"ר שמאלנים (כשאני חושב על זה, רוב אוהדי בית"ר שהם חברים שלי הם שמאלנים וגם אני בעצמי לא בדיוק ימני גדול…)
גם אוהדי הפועל ת"א למשל, מאוד מקצינים את הזהות של הקבוצה שלהם בשנים האחרונות. מי שיהיה במשחקים שלהם עם כל התמונות של צ'ה גווארה והססמאות הסוציאליסטיות יחשוב שאנחנו בבריה"מ בשנות החמישים, אבל רובם של החבר'ה האלה הם זעיר בורגנים קפיטליסטים בדיוק מהסוג של 'הרולקסים והפרוות' של יד אליהו.
הזהות האותנטית של בית"ר היא זהות לאומית ליברלית (בשנות החמישים והשישים הצטרף לזה גם העניין של המחאה נגד הממסד המפא"יניקי). הבעיה היא שבשנים האחרונות זה הפך לזהות לאומנית גזענית, או כמו שכתבתי כאן פעם – מבגין וז'בוטינסקי לכהנא ומרזל.

יואב 16 ביולי 2013

אלפסי,
לזכרונות הילדות(טובים או הרעים) יש משקל גדול הרבה יותר מזהות שלא היית מודע כלל לקיומה כשהתחלת לאהוד.
כן, המועדונים והמרכזים הוקמו בבסיס על רקע מסויים, מה לי ולזה בכלל?
אני מתרגש כשהקבוצה הצהובה כחולה יוצאת מהמינהרה. ככה פשוט. למה? כי הם ״הטובים״. כי זה הילד שבי. ומשך זמן אהדתי הספיקה להצמיח לה מיתולוגיה משלה-גיבורים, ״רעים״, שיאים ונפילות, שערים חקוקים, משחקים לא נשכחים וחוויות שקשורות בזה.
מה ארסנל מייצגת עבור הורנבי? אם אביו הגרוש היה לוקח אותו למשחק של טוטנהאם ושם היה חווה לראשונה את המראה המחשמל של המפגש עם הדשא, הוא היה תרנגול היום.
אתה מתאר את אימוץ הנרטיב בדיעבד שאין לו שום קשר לחוויה הראשונית.

איציק אלפסי 16 ביולי 2013

האימוץ של הנרטיב הוא הרבה פעמים בדיעבד, אבל הוא תמיד קיים.
אותו אוהד הפועל שקורא לאוהדי מכבי בדרבי 'מאפיונרים' היה מתגאה במכביזם אם אבא שלו היה לוקח אותו ליד-אליהו בימי חמישי.
מצד שני, אני לא מכיר אוהדי מכבי (אולי יש בודדים בשוליים) שחושבים ששמעון מזרחי מאפיונר, אבל אם הם היו הולכים לאוסישקין כשהם היו קטנים זה מה שהם היו צועקים (גם אם הם עצמם היו משתמשים בדיוק באותן שיטות כוחניות בעסקים הפרטיים שלהם).
הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו הוא אולי דמיוני (למה מכבי הם 'הטובים', אולי הם היו כאלה כשהיית ילד אבל עכשיו הם כבר לא? הנה, אני כבר לא חושב שבית"ר הם 'הטובים'. זאת ועוד, בטוח שיש אוהדי הפועל רבים וטובים שיכולים להסביר בדרך מאוד מנומקת למה דווקא אלו שיוצאים מהמנהרה באדום לבן הם 'הטובים'), אבל הוא הכרחי כדי שנוכל להיקשר רגשית. מספיק לראות את התגובה של אוהדים כשאיזה תאגיד משתלט להם על הקבוצה וקורא לה 'רד בול' או משהו כדי להבין את המשמעות שיש לסיפור, גם אם הוא דמיוני וגם אם אומץ רק בדיעבד.
אז נכון שהמרכזים זה כבר לא רלוונטי, אבל יש סיפורים חדשים. ואתה באמת רואה איך בשנים האחרונות הדור החדש של האולטראס שצמח בשנות האלפיים מקצין מאוד את הזהויות של הקבוצות בארץ.

כריסטי ברטו 16 ביולי 2013

שמע, יואב, גם אצלנו בקטמון לא עזבנו את הפועל ירושלים עד שהמצב היה כל כך גרוע שלא יכלנו עוד לשאת את זה. איזה סיבה בעולם היה לאוהדי בית"ר להקים קבוצה חדשה כשהם לקחו אליפויות וגביעים, כשטדי היה מלא וגדוש, וכשאולמרט וביבי וחבריהם באו לכל משחק חשוב?! אני מבטיח לך שאם ביקום מקביל גאידמק היה רוכש מסאסיונה את הפועל ירושלים ומביא אותה לליגת האלופות, היינו שוכחים מהר מאד את הרומנטיקה של הלוזריות ונהנים מהשפע שנחת עלינו פתאום בלי לשאול שאלות.

ואני כן רואה הבדל גדול מאד בין בית"ר של שנות השמונים והתשעים, קבוצה שאהבתי לשנוא סתם כי היא היריבה העירונית ורוב הילדים בכיתה אהדו אותה, לבין משפחת הפשע שהיא הפכה להיות בעשר השנים האחרונות…

יואב 16 ביולי 2013

אני חושב שכל עניין אהדת קבוצה הוא לא רציונלי. וזה כל הקסם.

גיא זהר 15 ביולי 2013

הסבר בשני משפטים על ההבדל בין גלות יהודה לישראל. מהעדויות עולה שבשתי הגלויות המיעוט מהשכבות הגבוהות הוגלה. ההבדל שאצל האשורים היתה הגלייה דו כיוונית ולתחומי ישראל הגיעו עממים מתחומי האימפריה מה שיצר מאוחר יותר את השומרונים בעוד שביהודה בתקופה הבבלית ואחכ הפרסית נשארה האוכלוסיה הומוגנית יחסית.

אהד 15 ביולי 2013

מה גם שבגלות יהודה נתנו הכובשים כבוד לצאצאי דוד ושיתפו פעולה על ההנהגה היהודית.

גיא זהר 16 ביולי 2013

אהד זה קצת יותר מסובך. גם האשורים העדיפו להשאיר מנהיגות מקומית כשליטה ורק כמוצא אחרון סיפחו שטח לתחומי הממלכה. לגבי הבבלים, כצעד ראשון אחרי הכיבוש שמו את גדליה בן אחיקם שדווקא לא היה מבית דוד כשליט וזה נרצח.

כסיפוביץ 16 ביולי 2013

רק תיקון טעות אחת.
המינוח עם ישראל לעולם לא היה קיים.
תמיד היו ותמיד נשארו כאן אסופה של שבטים.

גם היום…

גיא זהר 16 ביולי 2013

לא היה אולי עם ישראל אבל היו שתי ממלכות אחיות ישראל שברוב השנים היתה הבכירה ויהודה

כסיפוביץ 16 ביולי 2013

וכך גם היום…
לאורך כל ההיסטוריה הקהילה המקומית כאן לא היתה ראויה לכינוי עם.

צור שפי 16 ביולי 2013

פוסט מצויין איציק. אני משוכנע שבית"ר האמיתית (זו שכאוהד הפועל שנאתי אותה ופחדתי ממנה) עוד תחזור כמו שהפועל האותנטית חזרה בכדורסל וקטמון בכדורגל.

איציק אלפסי 16 ביולי 2013

תודה צור. אני לא מתבייש להגיד שאלו בדיוק המודלים שלנו.

כריסטי ברטו 16 ביולי 2013

קודם כל, כל הכבוד על היוזמה והלוואי שתצליחו וניפגש במהרה בימינו בדרבי בלי גזענות ובלי אלימות.

לכשתקום בית"ר נורדיה, יש לך ולחבריך למהלך כוונה להחתים כמדיניות מוצהרת שחקנים ערבים? כי אם לא אז לא עשיתם כלום.
נכון שזו גזענות הפוכה, להעדיף שחקן ערבי רק בגלל מוצאו האתני/דתי, אבל לאור הנסיבות זו תהיה הצהרה חזקה הרבה יותר מכל תקנון אנטי-גזעני שתבחרו לאמץ.

איציק אלפסי 16 ביולי 2013

בוודאי. ברור שבלי זה לא עשינו כלום.

אסף THE KOP 16 ביולי 2013

בית"ר נורדיה זאת בית"ר ת"א.

אסף THE KOP 16 ביולי 2013

היות שלא במפתיע, נחסמתי מלהגיב אצל בורביץ הפלורוליסט, אני אענה למשה כאן:

מוסלמים בבית"ר:

1. גורם אג'וייב (1989/90).
2. ויקטור פאצ'ה (1990/2000).
2. איברהים נדאללה (2004/05).
4. זאור סדאייב (2012/2013).
5. ג'בראיל קדאייב (2012/2013).

כמו שאמרתי, בבית"ר שיחקו יותר מוסלמים מאשר היו מס' חברי הכנסת המוסלמים של מר"צ.

אז למה שלמשה יהיה חשוב להיצמד לעובדות ?

ולמה לעצור רק במר"צ ? בבית"ר שיחקו יותר מוסלמים מאשר מס' חברי קיבוץ מוסלמים, ביותר מ-100 שנות התיישבות עובדת.

רוץ לבדוק את המספרים משה.

קורא אדוק 16 ביולי 2013

תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר

איציק אלפסי 16 ביולי 2013

לגמרי

Cabrio 16 ביולי 2013

מעולה.

Comments closed