חלומות של אתמול

בפעם הראשונה בחיי אין לי שום דבר לצפות לו בפתיחת העונה החדשה

DSCF5683

את החיים שלי כאוהד ספורט אפשר לחלק לשלוש:

שנות התשעים היו השנים של עדי גורדון ו"יש בנו אהבה והיא תנצח". אלא היו השנים שבהם הזדהיתי באופן טוטאלי עם המאבק של הפועל ירושלים בהגמוניה של מכבי תל-אביב. הפועל ירושלים סימלה עבורי את התמימות ומכבי את הכוחניות.

החלום שלי היה לראות את הפועל ירושלים מנצחת את מכבי תל-אביב במשחק החמישי בסדרת הגמר במלחה וגוזרת את הרשתות. זה היה בשבילי הרגע שיסמל את הניצחון של האהבה על עובדות החיים. של ירושלים על תל-אביב. של החום והמשפחתיות על היעילות והקרירות.

זה לא קרה, ועם השנים הפועל ירושלים הפכה בעצמה להיות גרסה דהויה של מכבי תל-אביב וכך גם הרגש שלי לקבוצה דהה.

ייתכן והפועל ירושלים תזכה יום אחד באליפות. אבל זאת לא תהיה אליפות אמתית, בסדרה. וזה גם לא תהיה הפועל עם עדי גורדון והאהבה והתמימות שחשנו אז. זו תהיה קבוצה של שכירי חרב. אז, גם השחקנים הזרים, כמו בילי תומפסון, היו יותר ירושלמים מרוב הירושלמים שאני מכיר כיום. ובכלל, הפועל ירושלים נהייתה יותר הפועל ופחות ירושלים ולי אישית קשה עם זה.

בשנות האלפיים זו הייתה ליברפול. אחרי הצבא נסעתי בפעם הראשונה לאנפילד וזה חיזק מאוד את הקשר שלי לקבוצה. החוויה הבלתי נשכחת שעברתי באיסטנבול והקמת חוג האוהדים בארץ חיזקו אותו עוד יותר.

כשגרתי באנגליה בין השנים 2006-2010 ליברפול הייתה במקום הראשון עבורי. החלום היה לזכות באליפות. לפרוץ לדשא באנפילד בדקה ה-90' של המשחק האחרון של העונה ולראות את סטיבן ג'רארד מניף את הגביע של הפרמיירליג.

גם זה לא קרה. עונת 2008-2009 הייתה העונה שבה זה היה הכי קרוב והשאלה הייתה האם זהו מאמץ אחרון ונואש שלא צלח או צעד אחד לפני. התשובה שניתנה מאז ברורה – זה היה הניסיון האמתי האחרון שלנו, כמו מטפס שמנסה להאחז בכוחותיו האחרונים בזיז הסלע, נכשל, ומאז הולך ומדרדר.

יכול להיות שליברפול עוד תזכה יום אחד באליפות, אבל בשביל שזה יקרה היא תצטרך להיקנות ע"י אוליגרך או שייח' שישפוך מיליארדים ויהפוך את זה לקרקס. זו לא תהיה אליפות של ליברפול, של סטיבן ג'רארד וג'יימי קראגר, שגדלו בשכונות העניות של העיר ונושאים את המבטא הכבד האופייני לה. זו תהיה חבורה של שכירי חרב שמישהו קיבץ אותם בליברפול ומחר הם במנצ'סטר, מדריד, פאריז או מונאקו.

כשחזרתי מאנגליה האהדה לליברפול דהתה. התקשיתי להתרגל לעובדה שאני לא יכול יותר פשוט לעלות על רכבת ולנסוע משחקים. זה היה כמו חברה שהופכת לידידה, וזה לא זה.

ותמיד הייתה בית"ר.

בשנות השמונים והתשעים ראיתי את בית"ר זוכה באליפויות ובגביעים. אבל שמרתי שבת ולא יכולתי ללכת למשחקים, ולכן לא אני לא מרגיש שחוויתי את זה באמת.

בשנות האלפיים, שהמשחקים עברו לימי חול ומוצ"שים ואני שמרתי פחות, כבר הפכתי למנוי. בשנים האלה, אחרי שבית"ר עברה לידיים פרטיות, החלום היה אחד: שבית"ר תהיה קבוצה נורמלית.

ביום שבו אליעזר טביב קיבל את המפתחות לבית וגן כשהוא נישא על כפי הלה פמיליה, שגירשו משם בדם ואש כל מי שאנושיות וחמלה בליבו ושכל בקודקודו, החלום הזה נגנז. בית"ר כבר לא תהיה קבוצה נורמלית בעתיד הנראה לעין.

וכך אני מוצא את עצמי בפעם הראשונה בחיי ערב פתיחת העונה החדשה בלי קבוצה לאהוד באמת. אני אמשיך לעקוב אחרי ליברפול והפועל ירושלים בכדורסל ואחזיק להם אצבעות, אבל זה לא תהיה באותה תשוקה שהייתה לי במלחה בשנות התשעים או באנפילד בעשור הקודם. ובית"ר כבר לא קיימת.

יכול להיות שאשב כאן בעוד שנה ואכתוב לכם שזה הדבר הכי טוב שקרה לי. שמצאתי זמן לדברים אחרים. שנגמלתי מהתמכרות שכעת אני יכול לומר שעשתה לי רק רע. ובאמת, כאוהד, לפחות של הקבוצות שאני אהדתי, אתה חווה בעיקר אכזבות.

אבל כעת, האם אני מצטער? ממש לא. למרות שאף אחד מאותם חלומות לא התגשם, המרדף אחריהם היה חוויה מופלאה שהעניקה לי שיאים של רגש, העיפה אותי לתקרה וזרקה אותי לאדמה. היא נתנה לי משמעות ומשהו להרגיש שייך אליו. משהו לקום בשבילו בבוקר בהרבה בקרים אפורים.

הדבר היחיד שחבל לי הוא שזה (לעת עתה?) נגמר.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

תובנות שנחתו עלי בעקבות ההפסד של רוסיה לצפון אירלנד
הניחו להולכים

35 Comments

B. Goren 16 באוגוסט 2013

איציק, עצוב לקרוא. אני מקווה בשבילך שלפחות עם ליברפול עוד תדע ימים יפים יותר. אתך במאבקך הצודק. שבת שלום.

דגש 16 באוגוסט 2013

בכל מקרה נראה לי שהשינוי הוא בך לא לגמרי בקבוצות. אני לא מצליח לזהות משהו שמקשר את ליברפול, בית"ר והפועל י-ם כדורסל.

יוסי 16 באוגוסט 2013

מה שמקשר ביניהם זה איציק אלפסי!

טל בן יהודה 16 באוגוסט 2013

חוץ מהמשפט המעליב של ״הפועל י-ם הפכה לגרסא דהויה של מכבי ת״א״, קריאה עצובה וטובה.
עצוב מה שקורה בבית״ר, לפחות מנקודת מבטי.

מקווה בשבילך שיום אחד תזכה לקבל אותה חזרה

איציק 16 באוגוסט 2013

היתה מרגיש טוב יותר אם היה כתוב שירושלים הפכה לגרסה מבריקה של מכבי תל-אביב… אני חושב שאיציק צודק במובן שירושלים רצו פחות חוזים על מפית ולחיצות יד (אני יודע, בדש לא היה בהפועל כדורסל), ויותר ניהול מסודר ומוכוון הישגים. מה שבפועל קרה, שהמשפחתיות הלכה, וניהול מסודר ואיכותי לא הגיע. נשאר בהרבה מקרים רק טעם מר בפה.

איציק 16 באוגוסט 2013

איציק,
אני בטוח שאיש יקר כמוך ימצא אהבה חדשה, יפה, מוסרית ונחשקת. לא בטוח שהיא תהיה אדומה או צהובה/שחורה, לא מבטיח דוברת עברית או אנגלית, אולי בכלל אילמת, לא בטוח אם זה יהיה בכלל בכדורגל או כדורסל. מה שאני בטוח, שלא תשאר לבד לזמן רב. נראה לי שאתה לא מסתדר בלי האהבה, לא רק למישהי האחת, כי אם לקבוצה שלמה, ואלו שעזבו אותך (כן, הן עזבו אותך ולא אתה אותן) כנראה לא שוות אותך, תבוא אחת טובה יותר. סבתא שלי היתה מאמינה בזה בכול ליבה…

עדי אבני 16 באוגוסט 2013

תגובה לא פחות יפה מהכתבה.
תודה לכם, איציק ואיציק

איציק אלפסי 16 באוגוסט 2013

איציק, ריגשת אותי, תודה.

אלכס(המקורי) 19 באוגוסט 2013

באמת יפה איציק, ועוד יותר מזה…השיר הזה…אחד מפסגות המוזיקה בארץ…גורם לי לחלוחית מטאפורית (ולא מתבייש להודות, פעם או פעמיים גם פיזית) בעין, כל פעם מחדש.

MOBY 16 באוגוסט 2013

ואולי התבגרת?

ירושלמי 16 באוגוסט 2013

אני לא מבין אותך.
אפשר להמשיך להיות אוהד הקבוצה ולא לאהוב את טביב.
אנחנו נהיה פה גם עוד 5, 10, 20 ואפילו 50 שנה.
טביב הולך תוך 2-3 שנים (גג).
ואיפה אתה תהיה?

דוד מירושלים 16 באוגוסט 2013

קהל אוהדי בית"ר הולך ומשתנה, מקבוצה עממית היא הופכת למגנט לחוליגנים מכל הארץ.

דוד מירושלים 16 באוגוסט 2013

איציק, טקסט גדול ותמונה גדולה עוד יותר.

לצערי הרב עברתי את אותו תהליך (עם בית"ר), מרגע שבו הקבוצה שלי נפלה לידי לה פמיליה באופן סופי מאוד קשה לי להזדהות איתה.

הנה גם הקרן לידידות מפסיקה את התמיכה שלה בקבוצה (2.5 מיליון שקל זה לא מעט בעידן הנוכחי…) ונראה שהמצב הולך ומחמיר.

כולי תקווה שאכן נצליח להקים קבוצת אוהדים בית"רית בקרוב, כי יש עוד אלפים כמונו.

matipool 16 באוגוסט 2013

וואו איציק – עשית לי קצת עצוב אבל אני בהחלט מבין .
אהבה עצומה שהייתה לי להפועל כפ"ס מגיל 6 ועד שלושים ומשהו נעלמה כלא הייתה בעשור האחרון .
גם לי היו קטעים עם ליברפול של הורדת פרופיל ( בעיקר בניינטיז ) כשהחיים יותר חזקים ממך ( ילדים , לימודים וכו' ) .
אני בטוח שזה מצב זמני והוא ישתנה .
אין לך פרפרים בבטן והתרגשות של ילד לקראת מחר ?
חוץ מזה – ממה שאני מבין , את האהבה האמיתית והחשובה מצאת .

איציק אלפסי 16 באוגוסט 2013

מתי, כן יש אצלי התרגשות לקראת המשחק הראשון של ליברפול, אבל אין להשוות את זה למה שחשתי כשגרתי באנגליה וממש חייתי את הקבוצה, ולתקופה של עד ממש לא מזמן שכל פתיחת עונה האמנתי שהינה מגיעה האליפות המיוחלת וסדרי עולם שבים על כנם. כשאני קורא את הדיבורים על כך שאם יהיה לנו מזל אולי נצליח להתמודד על מקום רביעי זה מעציב אותי, כי עד לפני שנתיים שלוש מקום רביעי היה נחשב עבורנו לכישלון.

לגבי השורה האחרונה, לשמחתי ולמזלי הטוב זה בהחלט כך וזה גם מה שעוזר לי לעבור את התקופה הלא פשוטה הזו.

ברוס 16 באוגוסט 2013

עצוב.
גם אני חוויתי תהליך דומה עם מכבי תל אביב אחרי שהיא נחטפה ע"י קבוצת עובדי אלילים שהלכו שבי אחרי משיח שקר ועשו דברים איומים ונוראים בשם אותה סגידה(ע"ע ברוך דגו)

אבל נחש מה?
אימצתי את ה-NBA והפכתי לחובב הדוק של הליגה המקצוענית, המלהיבה והמרתקת הזאת ואני נהנה מכל רגע.
אני מצטרף לכל מי שאיחל לך למצוא אהבה חדשה ובטוח שזה יקרה לך
במהרה בימינו
אמן סלה

יוסי מזרחי 16 באוגוסט 2013

אבי המנוח הלך לעולמו לפני שנתיים וחצי.
הדבר הטוב היחיד שאולי קיים בתהליך הטבעי הזה, הוא שנמנעה ממנו ההשפלה ונחסך ממנו המראה של השתלטות לה פמיליה,שזה הדבר הכי רחוק מבית"ר של שנות השישים והשבעים, של אותה קבוצה של העם, של אלה שאהבת הקבוצה לא באה במקום להיות בני אדם.
.
גם אני מוצא את עצמי מתעלם ממה שהולך בקבוצה ולא שאני מאחל לה כשלון, אבל לא כל כך איכפת לי ,עד שרוח בית"ר האמיתית תחזור ותנצח,וזה יקרה,בזה אין ספק.
.
השתלטות הפורעים על הסמל הזה, היא הפסד בקרב אחד אבל זה לא לנצח וזה ישתנה מהיסוד. ביניים, שיבוסם להם. נפגש בעוד כמה חודשים.

בני תבורי 16 באוגוסט 2013

איציק,
אני כנראה בנוי אחרת כי צריך בשבילי הרבה יותר ממאיר שמיר כדי להוציא ממני את הפועל פתח תקווה ועוד יותר מעשרים שנה בלי אליפות כדי לעשות אותי אדיש לליברפול. אין לי מנגנון הגנה מפני כישלונות של מה שאני אוהב, והאהבות שלי אינן תלויות בהצלחה. כשיהיו לך ילדים תבין טוב יותר.

יואב 16 באוגוסט 2013

ביג לייק בני.

איציק אלפסי 17 באוגוסט 2013

בני,
העניין הוא לא אלי טביב לבדו, העניין הוא המשמעות של אלי טביב כבעלים של בית"ר. והמשמעות של זה היא שהגזענים והברברים ניצחו, שהנהלת המועדון שבויה שלהם ועושה הכול כדי לרצות אותם ולהתרפס בפניהם. המשמעות של זה היא שבית"ר ירושלים לא מעוניינת יותר באוהדים נורמטיביים מסוגם של חבריי ושלי.
אני נקרע מבית"ר. קשה להסביר מה המשמעות של לא להיות אוהד בית"ר עבורי. זה לא אותו איציק. תאמין לי שאם הגעתי למצב הזה זה בגלל קצת יותר ממה שעברתם עם מאיר שמיר וגם אתה לא היית נשאר אוהד של הפועל פ"ת בסיטואציה שקיימת בבית"ר.

לגבי ליברפול, סה"כ חוויתי אליפות אחת של הקבוצה כילד (זו של רוזנטל ב- 1990) כך שהמצב הרגיל מבחינתי הוא שליברפול לא אלופה – זה לא מה ששבר או ישבור אותי. הקושי שלי, כמו שניסיתי להסביר בדוגמה של החברה והידידה, זה להסתגל למצב שבו קבוצה שיכולתי לעקוב אחריה מקרוב וללכת למשחקים שלה, רחוקה ממני עכשיו חמש שעות טיסה וכמה אלפי שקלים טובים. אני יודע שבשביל רוב האוהדים בארץ זה המצב הטבעי, אבל אחרי שהתרגלת למצב אחר קשה לחזור לזה וזה ייקח קצת זמן. אני מניח שזה דומה למצב של מישהו שיורד מהארץ והתחושות שלו לגבי הקבוצה שהוא השאיר בישראל.

מה שכן, את זה שכשיהיו לי ילדים אני אבין טוב יותר, הרבה דברים, אני בהחלט מוכן לקבל.

בני תבורי 17 באוגוסט 2013

איציק,
מאיר שמיר הוא לא לה פמיליה ואינו נושא את אותם מרכיבים של גזענות, אבל מבחינת הרס טוטאלי של המועדון הם עוד קטנטנים עליו. גם טביב, למרות הרפיוטיישן, צריך לקבל את מנת החסד שלו כבעלים.
לגבי ליברפול, בניגוד לך עוד לא ביקרתי באנפילד אפילו פעם אחת כך שאני בהחלט יכול להבין על מה אתה מדבר בנוגע לתחושת הניתוק.

עזריאל 16 באוגוסט 2013

איציק,
פוסט מצוין.
בתוך עמי אני יושב,לה פמיליה הפכו אותי לגוף ללא נשמה ! אחרי עשורים רבים של אהדה ואהבה , הפכתי להיות אדיש כמו אבן! במשך השנה שחלפה נכחתי כמעט בכל משחקי בית"ר ים בטדי וברחבי הארץ. וכמאמר יעקב אבינו ללבן הארמי, " הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותידד שנתי מעיני…"
לתומי חשבתי אולי זה סיוט זמני בר חלוף, אולי מישהו יתעשת , אולי זה חלום בלהות ממנו אתעורר… אני כבר לא מאמין שאי פעם ארפא מהמכה. אבדה לי אהבה שאין לה מזור.

איציק אלפסי 17 באוגוסט 2013

עזריאל היקר, החברים כאן לא מכירים אותך, אבל אם כן הם היו מבינים שלבית"ר ירושלים אין זכות קיום אם אנשים כמוך כבר לא חשים כלפיה דבר.

אנונימוס 16 באוגוסט 2013

אם זה מנחם אותך, יש תמיד מקום לתקווה. אני הייתי בטוח ב2007 שהפועל כדורסל הלכה בדרך כל חי. והנה היום לא רק שהיא לא מתה אלא שאני מרגיש שמעולם לא הייתי כה מחובר אליה וכ"כ נהניתי ממנה.

סחבק 17 באוגוסט 2013

+1
פוסט לכתוב עליו הביתה.
יש בך אהבה והיא תמתין עד שתבוא קבוצה שתוכל להעניק לה אותה.

MOBY 17 באוגוסט 2013

איציק
עוד יגיעו ימים טובים. ותמצא את אשר חיפשת.

אני בא מקטמון 17 באוגוסט 2013

איציק,
בהבנה עצומה לכאבם ומצבך את מוזמן לבוא למשחק של הפועל קטמון.
אני מוכן להזמין אותך על חשבוני.
אני לא מצפה שתהפוך בין רגע לאוהד קטמון או חבר עמותה. רק חשוב לי שתבוא ותחווה את הדבר הזה שנקרא קטמון

איציק אלפסי 17 באוגוסט 2013

תודה על ההזמנה, הייתי לא פעם במשחקים של הפועל ירושלים הישנה ואפילו נהניתי, במשחק של קטמון עוד לא יצא לי להיות וזה מרגיש לי קצת מוזר, לא אוהבים אצלכם אוהדי בית"ר וזה טבעי.
בכל אופן, כמובן שאף פעם לא אהפוך לאוהד קטמון או כל קבוצה אחרת בארץ שהיא לא בית"ר, אני בית"רי ולעולם אשאר כזה. כולי תקווה שנצליח להחזיר את בית"ר כמו שאתם החזרתם את הקבוצה שלכם.

אני בא מקטמון 18 באוגוסט 2013

לא אוהבים גזענים פאשיסטים אלימים, לא משנה איזו קבוצה הם אוהדים.

אוהד בית"ר שאינו עונה על ההגדרה למעלה (כמוך וכמו מרבית אוהדי בית"ר שאני מכיר ועמם גדלתי וחייתי רוב חיי) מוזמן גם מוזמן.

מה שכן, אל תבוא בצהוב :)

ד"א את רוב שירי ה"שנאה" לבית"ר הומצאו לפני הקמת קטמון.

ובהצלחה בדרך להחזרת הקבוצה

7even 18 באוגוסט 2013

החלוןם שלך צריך להיות ניצחון במשחק 5 ביד אליהו.
מהסיבה הפשוטה שמכבי לעולם תזכה במקום הראשון בליגה(להוציא פה ושם דברים מקריים),
וכל משחק 5 שייערך מתישהו, ייערך אצלה בבית.

איציק אלפסי 18 באוגוסט 2013

דווקא בעונת 1998/99 הפועל ירושלים סיימה את העונה הסדירה במקום הראשון והיה לה את יתרון הביתיות בפליי-אוף. אבל אז היא הפסידה במשחק הראשון במלחה (עם הסיפור המפורסם של צ'ורצ'יץ מוני פנאן והפיצה) ואת הסדרה כולה 3:1.

רועי מ 19 באוגוסט 2013

זאת הכחשה איציק.
זה קורה מידי פעם לטובים ביותר.
ואתה מוזמן למפגשים , יה נחמד לראותך בשבת בהרצליה.

פולדש 19 באוגוסט 2013

איציק, ראשית וכפי שצוין – אתה מוזמן למשחקיה של קטמון. יש לי חבר טוב מאוד, למעשה שניים, שהם אוהדי בית"ר במקור ומגיעים לרוב המשחקים (אחד כבר הפך עורו, השני לעולם לא יהפוך אבל נהנה).

ומה לגבי בית"ר בכדורסל? האם זו קבוצה של לה-פמיליה, או של בית"רים ותיקים?

אריק החדש 20 באוגוסט 2013

איציק הנה תגובה מאוחרת ואולי קצת מנחמת.
כאוהד מכבי בארץ ויונייטד באנגליה אני מאד מבין אותך.
בארץ הפסקתי ללכת למשחקים בגלל הרבה סיבות
ולפתע אחרי שנים אבודות הכול חוזר ובגדול!!!
המון חברים שלי אוהדי מכבי רוצים בהצלחת בית"ר השפויה
ולא כפי שהיא נראת היום.
תתפלא כנ"ל לגבי ליברפול באנגליה.
גרתי שנים בלונדון וראיתי המון משחקים בין יונייטד לקבוצות אחרות
אין שום השוואה למשחקים מול ליברפול.
בוודאות.
יש יריבות ויש שנאה ויש דם רע והרבה.
אבל יש למרבה הפלא המון הערכה וכבוד
בשני הצדדים.
מפרגן לכם לסיים את העונה למעלה אבל תמיד אחרינו.

דותן 20 באוגוסט 2013

חבל שלא רשמת גם מתי להוציא את הממחטות ולנגב את הדמעות ,
איפה איציק אלפסי של הבלוג גשם באלפסי , מעניין שאז הייתה רושם על הביקורים ביציע המזרחי בזאת תשוקה ומדבר בהערצה על אותו קומץ שאותו אתה מכה שוק על ירח בכל הזדמנות בתקופה האחרונה כאילו אז הקהל היה שונה ובטדי על הברזלים עודדו להקת פרחי ירושלים.
תעשה לנו טובה וקח את כל ההתייפייפות שלך ולך לעזאזל אתה וכל החברים היפי נפש שלך , אתה מוזמן ללכת לעודד השנה בשער חמש איפה שכל פועלי העולם התאחדו שמה לא תמצא גזענות ואלימות .

Comments closed