2008/9vs. 2013/14, בניטז .vs רוג'רס

האם ברנדן רוג'רס בדרך להיכנס להיסטוריה של ליברפול?

Season0809

הפעם האחרונה בה ניצבה ליברפול במקום הראשון בטבלה ערב משחקי חג המולד הייתה לפני חמש שנים, בעונת 2008/9, אותה סיימה לבסוף במקום השני. תירוץ טוב לערוך השוואה מסקרנת בין הקבוצה שהייתה לליברפול אז לבין הקבוצה הנוכחית. ובעיקר, הזדמנות לבחון מפרספקטיבה סבירה את הקדנציה השנויה במחלוקת של רפא בניטז בליברפול.

ושנויה במחלוקת היא הייתה. זכורים לי מעט מאוד נושאים שעוררו כאלו אמוציות כמו סוגיית בניטז. עד כדי כך שהוויכוחים בנושא, הן בגרסה המקורית של הבלוג והן בפורום האוהדים של ליברפול, הידרדרו לא פעם לפסים אישיים.

כיום אני מודה שתקופתו של בניטז בליברפול הייתה הצליחה מקצועית. זה לא רק הזכייה בליגת האלופות ב-2005 – אלא בעיקר היציבות בין ארבע הראשונות בליגה והעובדה שתחת הדרכתו של בניטז הגיעה ליברפול בעונת 2008/09 הכי קרוב לאליפות מאז הפעם האחרונה שזכתה בה, ב-1990.

גם אז, אבל בייחוד במבט לאחור, השאלה איננה התוצאות, אלא הדרך. האם הכדורגל הטקטי והמחושב של רפא בניטז היה הדרך היחידה להתגבר על הנחיתות התקציבית מול היריבות האחרות בצמרת?

בדצמבר 2008, ערב משחקי חג המולד, ניצבה ליברפול בראש הטבלה עם 39 נק' מ-18 משחקים. מצב כמעט זהה למצב הנוכחי, בו ערב משחקי חג המולד ניצבת ליברפול במקום הראשון עם 36 נק' מ-17 משחקים.

מה שמעניין, אבל, הוא להביט על ההבדל ביחס השערים:

בדצמבר 2008 עמד יחס השערים של ליברפול על 27 שערי זכות (ממוצע של 1.5 למשחק) ו-12 שערי חובה (0.6 למשחק). נכון לעכשיו עומד יחס השערים של הקבוצה של ברנדן רוג'רס על 42 שערי זכות (2.5 למשחק) ו-19 שערי חובה (1.1 למשחק).

זאת אומרת, הקבוצה של רוג'רס מבקיעה בממוצע שער אחד יותר למשחק וגם סופגת חצי שער יותר (או שער בשני משחקים) מהקבוצה של בניטז (בהתייחס לפרק הזמן של חצי העונה הראשונה של שתי העונות המדוברות; הממוצע הסופי של עונת 2008/9 עמד על 2 שערי זכות ו-0.7 שערי חובה למשחק).

לא רק נתוני ההבקעות והספיגות, אלא גם השוואה בין הסגלים של הקבוצות מלמדת על ההבדלים בסגנון ושיטת המשחק, שלא לומר תפיסת העולם, בין שני המנג'רים.

החלק החזק ביותר בליברפול של בניטז היה הקישור האחורי. באותה עונה שיחקו בליברפול שניים מהקשרים האחוריים הטובים בעולם, אז בשיאם – חאבייר מאסצ'ראנו וצ'אבי אלונסו. בעונות מוקדמות יותר בקדנציה של הספרדי שיחק יחד איתם גם מומו סיסוקו – עוד אחד מהקשרים ההורסים הבולטים של התקופה.

ליברפול שיחקה אז עפ"י רוב במערך 4:4:2 עם שלושה קשרים אחוריים (כשלוקאס מצטרף לאלונסו ומאסצ'ראנו) ושלושה שחקני התקפה (אחד מהם – סטיבן ג'רארד, כשלעצמו אחד משחקני ההתקפה הכי מחויבים הגנתית שיש). האוריינטציה שלה הייתה מכוונת בראש ובראשונה לשיבוש משחק היריב ואז יציאה מהירה קדימה, לרוב בעזרת כדורים ארוכים של ג'רארד או אלונסו או פריצות מהירות של ג'רארד. לא מעט התקפות שהובילו  לשערים אף התחילו מבעיטות שוער של פפה ריינה.

ליברפול הייתה אז קבוצה שמאוד קשה להבקיע מולה. וגם קבוצה שמייצרת מעט מצבי הבקעה, וכמעט אפס במשחק מסודר.

ברנדן רוג'רס, באמצו את פילוסופיית המשחק הספרדית (אירוני שדווקא מאמן בריטי אימץ אותה לעומת הספרדי שאימץ סגנון בריטי), משחק לרוב במערך של 4:2:3:1 (חוץ מכמה משחקים בהם ניסה שיטה עם שלושה בלמים שדמתה למשהו כמו 3:5:2) עם שני קשרים אחוריים וארבעה שחקני התקפה מובהקים.

בניגוד לבניטז, אצלו הקישור האחורי היה החלק הדומיננטי, אצל רוג'רס זה החלק הפחות המרשים – עם לוקאס וג'ו אלן או ג'רארד בגרסתו המאוחרת. לעומת זאת, הוורלד קלאסים של רוג'רס הם בהתקפה, כשבראשם כמובן לואיס סוארז.

ליברפול של רוג'רס מבססת את המשחק שלה על הנעת כדור בשליש האחרון של המגרש, חלק גדול מהשערים שלה מגיעים ממהלכי כדור יצירתיים – אינדיבידואליים או קבוצתיים – בסמוך או בתוך רחבת השש-עשרה של היריבה. היא גם קבוצה שיותר קל להגיע מולה למצבים, בעיקר במתפרצות – משהו שכמעט והיה בלתי אפשרי מול הקבוצה של בניטז.

חוץ מפרננדו טורס, ליברפול של 2008/9 הסתמכה בהתקפה על שחקנים כמו דירק קויט וג'רארד, שמוגבלים ביכולת הטכנית שלהם ובייחוד ביכולת לשחק על שטח צפוף, וטובים בעיקר בסגנון משחק שמבוסס על מהירות וכוח. למעשה, השחקן היצירתי ביותר באותה קבוצה היה יוסי בניון, אבל גם הוא תופקד לרוב באחד האגפים, מה שהגביל את היכולת שלו לייצר מהלכים התקפיים משמעותיים.

לעומת זאת, לקבוצה של רוג'רס יש יתרון מאוד משמעותי בהתקפה בדמותו של פיליפ קוטיניו. בדיוק סוג השחקן שהיה חסר לליברפול במשך שנים – הקשר היצירתי באמצע שיודע לתת פס בין שניים.

זה לא סתם שישנה הקבלה בין נקודת הזמן בה הגיע לליברפול לבין זו בה התרחשה קפיצת המדרגה בקדנציה של רוג'רס במועדון (אחוזי ההצלחה של הקבוצה תחת רוג'רס עד הופעת הבכורה של קוטיניו בפברואר השנה עומדים על 54%, לעומת 73% במשחקים מאז בהם שותף קוטיניו). התפקיד אותו ממלא קוטיניו הוא החשוב ביותר במערך ה-4:2:3:1 אותו הנחיל רוג'רס בליברפול, והמערך הזה לא יכול היה לפעול באופן מיטבי ללא שחקן בעל שיעור קומה בעמדה זו (בדיוק כמו שברצלונה לא הייתה ברצלונה, אפילו עם מסי, ללא צ'אבי ואינייסטה).

ברנדן רוג'רס עוד צריך לקרוע כמה זוגות נעליים עד שיוכל להתהדר ב-CV כמו זה של רפא בניטז. אבל תזה אחת הוא מצליח להוכיח, לפחות עד כה – והיא שליברפול יכולה להוות כוח משמעותי בצמרת הפרמיירליג גם עם כדורגל יצירתי ודגש התקפי.

אישית אני סבור שהקבוצה של 2008/9 הייתה מנצחת את הקבוצה הנוכחית (כנראה 1:0). אבל חשוב לזכור שהקבוצה ההיא הייתה כבר למעשה התוצר המוגמר של הפרויקט של בניטז בעונתו החמישית במועדון. קבוצה שהגיעה באותה עונה לשיאה ועונה אח"כ התפרקה והתפזרה לכל עבר.

לעומת זאת, רוג'רס נמצא כעת רק בעונתו השנייה במועדון, הוא עדיין בונה את הקבוצה שבמובנים מסוימים מגיעה לשיאה מוקדם (מדי?) מהמצופה. יש לפניו מספר חלונות העברות להתחזק (בייחוד בקישור האחורי) וזמן לשפשף את השיטה.

זה כנראה עדיין לא יקרה העונה, אבל אם יצליח לשמור על סוארז, במהלך השנתיים-שלוש הבאות יש לרוג'רס סיכוי טוב להיות זה שיחזיר את כתר האליפות לאנפילד אחרי יותר משני עשורים. אם יעשה זאת, סביר להניח שלא רק יבטיח לעצמו קדנציה ארוכה ומשמעותית בתפקיד, אלא גם יכנס להיסטוריה של מועדון שבהחלט יודע לתת כבוד למנג'רים שהובילו אותו לרגעים היסטוריים.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

לקראת המשחק נגד סיטי
מסתבר שאיכות היא כן מילה גסה

47 Comments

אריאל גרייזס 25 בדצמבר 2013

אחלה ניתוח. כמובן, כשדיברת על זה שליברפול של היום מחזיקה וורלד קלאס בחלוץ בדמותו של סווארז, צריך לזכור שהיא החזיקה אז גם אחד כזה – טורס. כמובן, ההבדל הוא עצום, טורס של אז היה בערך כל התקפה של ליברפול והיכולת שלו לעשות גולים מרבע מצב היא זאת שהחזיקה את ההתקפה שלה. סווארז, למרות שהוא אחראי למרבית השערים של ליברפול, הוא רק בורג במכונה ההתקפית ולכן זה לא פלא לראות כמה שערים מובקעים בליברפול כתוצאה מבישולים.
עוד דבר קטן ששווה להזכיר בהקשר של השיטה של רוג׳רס, זה שחוץ מזה שהיא מבוססת על חילופי מסירות בחלק הקדמי של המגרש, היא גם מאוד מבוססת על לחץ בחלק הזה של המגרש, מה שמוביל לחטיפות כדור ושערים וגם בכלל לשליטה במגרש. החלק הבעייתי בה היא שכשזה לא עובד, זה משאיר ליריבה המון שטח פנוי בהתקפה. השיפור שעשינו בחודש האחרון נובע לדעתי מהדומיננטיות המוחלטת בחלק הקדמי שפשוט לא מאפשרת לקבוצה השניה ליצר משהו. עכשיו באמת המבחן אם זה יכול לעבוד גם מול קבוצות באמת טובות

באבא ימים 26 בדצמבר 2013

זה לחלוטין לא נכון לגבי 2008-9

http://www.lfchistory.net/SeasonArchive/Goalscorers/118

טורס אפילו לא היה המבקיע המוביל באותה עונה. למען האמת סוארס בפחות מחצי עונה הבקיע יותר מטורס.

זה היה יותר נכון ב – 2007-8 אבל זה עדיין לא מתקרב לדעתי לתלות של ליברפול בסוארס.

http://www.lfchistory.net/SeasonArchive/Goalscorers/117

באבא ימים 26 בדצמבר 2013

העלתי את התגובה עם לינקים ומשהו מתעכב – אני מעלה אותה בלי לינקים:

זה לחלוטין לא נכון לגבי 2008-9

טורס אפילו לא היה המבקיע המוביל באותה עונה. למען האמת סוארס בפחות מחצי עונה הבקיע יותר מטורס.

זה היה יותר נכון ב – 2007-8 אבל זה עדיין לא מתקרב לדעתי לתלות של ליברפול בסוארס.

matipool 26 בדצמבר 2013

אריאל – הלחץ בחלק הקדמי הוא רק מאז שאנחנו משחקים בלי סטיבי .
הנדרסון העלה את רמת המשחק שלו בכמה דרגות , ג'ו אלן פתאום מראה למה קנו אותו ואפילו לוקאס בסדר .
לרודג'רס תהיה בעיה לפתור כשסטיבי יהיה כשיר .

אריאל גרייזס 26 בדצמבר 2013

ואני מתעקש שהתקפית ליברפול היתה תלויה מאוד בטורס. אתם שוכחים שחלק גדול מהגולים של ג'רארד היה כתוצאה מפנדלים ובעיטות חופשיות. זה נכון שליברפול תלויה היום בסווארז אבל חלק נכבד מהגולים שלו מגיע מהצורה ההתקפית שבה ליברפול משחקת. עם טורס זה היה לדאוג לשלוח לו את הכדור על שטח פנוי ולקוות לטוב (שבדרך כלל קרה). אני לא זוכר חלוץ עם יכולת להכניס גולים מרבע מצב כמו טורס בשיאו, אפילו לא סווארז היום.
לגבי הלחץ בחלק ההתקפי – זאת תמיד היתה השיטה של רוג'רס. גם שנה שעברה היינו מחזיקים בכדור המון ולוחצים מקדימה. אין שום ספק שבלי סטיבי זה השתפר אבל גם כשסטיבי שיחק ראינו את זה.

איציק אלפסי 26 בדצמבר 2013

האמת שבמקור היה גם חלק בטקסט שעסק בהשוואה בין סוארז לטורס, אבל השמטתי אותו לבסוף כדי שהטקסט לא יהיה ארוך מדי.

בכל אופן, לצורך ההשוואה אספתי את הנתונים הבאים:

-טורס-

משחקים בליברפול: 136, שערים: 75, ממוצע שערים למשחק: 0.55, בישולים: 14, ממוצע בישולים למשחק: 0.10, ממוצע בעיטות לשער למשחק: 3.13, ממוצע בעיטות למסגרת למשחק: 1.36

-סוארז-

משחקים בליברפול: 109, שערים: 70, ממוצע שערים למשחק: 0.64, בישולים: 21, ממוצע בישולים למשחק: 0.19, ממוצע בעיטות לשער למשחק: 4.69, ממוצע בעיטות למסגרת למשחק: 1.98

כמובן שאפשר לפרש את הנתונים לכל מיני כיוונים. מה שאני רואה כאן זה שמצד אחד סוארז מבקיע, מבשל ומאיים יותר על השער, מצד שני הוא משחק בקבוצה שתוקפת יותר ויוצרת יותר מצבים – כך שאם מכניסים את המשתנה הזה למשוואה לדעתי מקבלים שהתרומה שלהם די שווה.

אני אישית מעדיף את סוארז על טורס מכיוון שבעיני הוא מגוון יותר. לסוארז יש יכולת לא רק לסיים, אלא גם ליצור מצבים ולהתחיל מהלכים. למעשה, הוא לא פחות קשר התקפי מאשר חלוץ. כמספר תשע טורס אולי עדיף (וסוארז באמת הוא לא תשע קלאסי, ועם הוא בלי קשר משחק עם החולצה מס' 7) – הפרמטר היחיד שבו יש לטורס יתרון בסטטיסטיקה על סוארז הוא ביחס בין בעיטות למסגרת להבקעות (2.48 בעיטות לכל כיבוש, או 40% הצלחה, לעומת 32%/3.08 של סוארז) – אבל כשמסתכלים על החבילה השלמה סוארז הוא לדעתי שחקן מעט טוב יותר ובייחוד כזה שעושה את השחקנים סביבו טובים יותר, לעומת טורס שדווקא תלוי בכך שיש סביבו שחקנים טובים.

לגבי הדיון על התלות של הקבוצה בכל אחד מהם – דעתי קרובה יותר לזו של אריאל. כשמתסכלים על הסטטיסטיקה מעונת 2008/9 צריך לזכור שני דברים: א. שכמו שכתב אריאל, חלק גדול מהשערים של ג'רארד הגיעו ממצבים נייחים ופנדלים, ו- ב. שטורס, בגלל פציעות, שיחק פחות משחקים. כשמסתכלים על ממוצע ההבקעות למשחק, לפחות בפרמיירליג, טורס הוביל את הקבוצה (0.58 למשחק, לעומת 0.51 של ג'רארד). לפחות במשחק פתוח, טורס היה האופציה הכמעט יחידה של ליברפול בהתקפה.

שי 26 בדצמבר 2013

החשיבות של טורס לידי ביטוי כשהוא היה פצוע, בשלושה המשחקים הראשונים של 2009 נגד סטוק, אברטון ו-וויגן שהסתיימו בתיקו. במשחקים האלה ליברפול איבדה את המקום הראשון ומשם הייתה צריכה לרדוף אחרי יונייטד. אם טורס לא היה פצוע במשחקים האלה, או שהיה לנו חלוץ נורמלי במקום רובי קין….

באבא ימים 26 בדצמבר 2013

באותה עונה קאוט סיים עם 12 שערים ובניון עם 8 (אני מתייחס רק לנתוני הליגה). אין היום בליברפול את המקבילות הללו. אם תאמר שסטארידג' הוא המקבילה של קאוט אז אין מקבילה בת זמננו לג'רארד.

יותר מזה – דווקא הנתונים שאיציק הביא תומכים בטענה שלי – מילא זה שסוארס מבקיע יותר, הוא גם מבשל יותר. פי 2 מטורס – כך שגם מבחינת יצירת מצבי הבקעה סוארס תורם יותר.

אגב – כאשר סוארס לא שיחק ליברפול היתה תלויה מאוד בסטארידג'.

אגב איציק – הנתונים שלך לגבי עונת 2008-9 כוללים את אירופה או שמדובר רק במשחקי ליגה?

איציק אלפסי 27 בדצמבר 2013

רק משחקי ליגה

שגיא 25 בדצמבר 2013

ליברפול של בניטז לא שיחקה עם 3 קשרים אחוריים. זה אולי היה נראה ככה, אבל לוקאס בחיים לא היה ב-11 יחד עם אלונסו ומסצ'רנו – אולי במקרים ספציפיים של משחקי חוץ בליגת האלופות.
גם בניטז שיחק בשיטה של 4-2-3-1 (מי החלוץ השני ב4-4-2??), ואף הרבה יותר מובהקת מליברפול ש רוג'רס כיום שדומה יותר ל4-3-3, כאשר אלונסו ומסצ'רנו ה-2 באמצע וג'רארד הקשר מאחורי טורס כאשר בצדדים היו בדר"כ קאוט וריירה כמדומני.
מעבר לכך כתבה יפה ונכונה, והקדנציה הנוכחית של רוג'רס מתחילה להעלות שאלות דומות במהותן לגבי הקדנציה של בניטז כמו אלו שמעלה בינתיים הקדנציה של מרטינז באברטון לגבי השנים של מויס (פחות בנוגע להישגיות ויותר בנוגע לסגנון המשחק עם סגל נחות מהיריבות).

matipool 26 בדצמבר 2013

צודק לגמרי למעט הערה אחת – ריירה אמנם פתח את העונה כווינגר השמאלי בהרכב אבל מהר מאד בניון הדיח אותו משם ונתן את העונה הכי גדולה בקריירה שלו .
אם אני זוכר נכון הוא נבחר אז למקום 4-5 במצטייני העונה הכי גדולה של ליברפול בלפחות 10 השנים האחרונות ( אחרי סטיבי , טורס ואלונסו שגם הוא נתן אז את העונה הכי טובה שלו בליברפול ) .

איציק אלפסי 26 בדצמבר 2013

אני מקבל את ההערה לגבי העניין של שלושה קשרים אחוריים. אם כי אני עדיין סבור שהמערך של בניטז היה דומה יותר ל- 4:4:2. כאשר בד"כ היו שני קשרים באמצע ושניים באגפים, ושני חלוצים. שחקני האגף היו בניון וריירה כמו שהזכיר מתי, ובמשחקים מסויימים גם קויט ואפילו באבל, כאשר קויט ובאבל (ובחצי הראשון של העונה – גם רובי קין) שיחקו רוב הזמן כחלוצים שניים (בעיקר קויט).

XXX 25 בדצמבר 2013

יפה מאוד.

ערן 26 בדצמבר 2013

אחלה פוסט.
ההשוואה – יופי של רעיון.
אני מחכה מעט עם המסקנות, אם כי ההישגים עד כה בליגה מעוררים אופטימיות רבה.

דורפן 26 בדצמבר 2013

אני חושב שמוטעה לדבר אצל בניטז על תהליך. הוא המאמן הראשון שהייתי לוקח לקבוצה מקרית למשחק אחד. אפילו לפני מוריניו. אבל בואלסיה זכה בעונה ראשונה באליפות, ובעונה השלישית עם סגל חדש. הישגו הגדול בליברפול הוא בעונה הראשונה.

רודג'רס מתאים בהרבה – כי הוא יכול לבנות באמת קבוצה בתהליך איטי. בניטז סוחט הרבה משחקניו אבל גם שורף אותם מהר. לכן הוא תמיד דורש שחקנים חדשים וביכולת של ליברפול בשוק ההעברות הוא לא יכול היה לשמר מומנטום.

XXX 26 בדצמבר 2013

דווקא היה אצל בניטז תהליך. הקבוצה הלכה והשתפרה בליגה במשך 3-4 עונות. הוא החליף כל שנה חתיכות מהפאזל שהויה השאיר לו. בהחלט היה שם תהליך. עד שהוא החליף את החתיכה הלא נכונה (אלונסו) בשחקן שלא תרם כלום (אקווילאני) והעסק התפורר.

למה אתה חושב שלא היה תהליך?

ומה פרוש "שורף שחקנים" או "סוחט"? השחקנים שהיו טובים והתאימו (ריינה, אגר, מסצ'רנו, אלונסו, טורס, בניון) החזיקו יפה מאוד כמה שנים טובות עד ששוחררונפצעו.

בניטז דרש שחקנים כי היו לו אחוזי פגיעה נמוכים ברכש וכי הוא שאף לאליפות. וביננו, הצמרת בה הוא התחרה עם יונייטד של רוני+רונלדו+טבז, צ'לסי של מוריניו ויורשיו, הייתה חזקה יותר מהצמרת של היום.

איציק אלפסי 26 בדצמבר 2013

אני דווקא מסכים עם רונן וחושב שבניטז ומוריניו דומים בעניין הזה שהם 'שורפים' את השחקנים מהר (וגם את עצמם). לכן גם הם מחליפים מועדונים בתדירות גבוה יחסית, גם כאשר הם מצליחים.

יותם מילר 26 בדצמבר 2013

כתבה מעולה כמו תמיד

עצמות עצלות 26 בדצמבר 2013

איציק, למרוץ שאני ממש לא אוהד ליברפול (אני עם דורפן) נהנתי מאוד לקרוא. בכלל, אתה אחד הכותבים האהובים עליי.

אתה פעיל בבית״ר נורדיה? אם כן, אתה יכול לשלוח לי אימייל עם מידע בנוגע לעזרה. תודה.

יאללה בית״ר

איציק אלפסי 26 בדצמבר 2013

תודה. שלחתי לך מייל לגבי בית"ר נורדיה.

טל 12 26 בדצמבר 2013

מעולה

לא אהבתי את סגנון המשחק בכל התקופה של בניטז,אבל אחרי כל כך הרבה שנים ללא אליפות, הייתי מותר אפילו על זכייה בליגת האלופות כדי לזכות באליפות סוף סוף.

אני חושב שהקבוצה שזכתה בליגת האלופות היתה מאוזנת.משחק ההגנה היה טוב וגם היו שחקנים טכניים כמו לואיס גרסיה(כבש שער נהדר ברבע גמר נגד יובנטוס) חלוצים מהירים,אחלה קבוצה.מצד שני,בעונת 2009 היה נראה שאפשר לקחת אליפות.

באבא ימים 26 בדצמבר 2013

אני גם חושב שההשוואה מטעה בגלל מצב היריבות.

אף אחת מן הגדולות לא באמת גדולה השנה. יונייטד בתקופת מעבר, צלסי רחוקה מלחרשים וסיטי לא עקבית. אלוהים אדירים ארסנל קונטנדרית. מתי לאחרונה זה קרה?

בתקופת בניטס לא ממש היתה סיטי. אבל צלסי ויונייטד היו שנות אור ממה שהן היום.

רועי מ 26 בדצמבר 2013

באבא בימים,
גם ליברפול לא הייתה גדולה בשנים האחרונות, אז זו לא חוכמה גדולה שהן זכו. בוא נאמר את המשפט הזה במחזור ה-30. דברים משתנים בוא נראה מה יקרה.
בינתיים זה נראה ששחקנים משתפרים תחת ברנדן.

משה 26 בדצמבר 2013

1. בניטז היה גאון, כשהוא עזב הוא השאיר למאמנים אחריו את הירושה שנקראית לוקאס לייבה. הצעד הזה איפשר לו לשמור את עצמו בתודעה כמאמן גדול מול כל מאמן שיגיע אחריו :).
2. לליברפול ההיא הייתה גם את ליגת האלופות להתפאר בה. באותה עונה ליברפול הגיעה לרבע גמר והודחה בעוד מפגש מופלא מול צ'לסי (4:4 מדהים בברידג' אחרי שאיבאנוביץ' דפק לנו שניים באנפילד). אני מקווה שהקבוצה הנוכחית תתקרב להישגים של הקבוצה ההיא.

matipool 26 בדצמבר 2013

הקבוצה של 2008/2009 הייתה נפלאה עם 3 וורלד קלאס מהטופ שבטופ ואולי אפילו 4 . קצת מזל לטובתה וקצת פחות מזל ליונייטד והיא הייתה זוכה באליפות ( לא הייתה גם רחוקה מללכת עד בסוף באלופות ) .
גם לדעתי היא הייתה מנצחת את הקבוצה של היום .
אם אני זוכר נכון , ליברפול הייתה אז במקום הראשון כי ליונייטד היו חסרים משחקים . יונייטד הייתה אז בשיאה ( כפי שכבר הזכירו – רונאלדו / רוני / טבז ) אבל מצד שני – סיטי עדיין לא הייתה במשחק .
לא יודע לגבי העונות הקרובות . אני בטוח שבסיטי וצ'לסי ימשיכו להוציא כספים גדולים על שחקנים וגם הבעלים שלנו יצטרכו לפתוח את הכיסים ולחזק היכן שנדרש .
העונה יש קצת וואקום אבל הוא בעיקר בגלל שצ'לסי לא מתחברת וסיטי פספסה כמה משחקי חוץ . איך שזה נראה כרגע – סיטי היא היחידה שיכולה לברוח לכולם .

גורביץ' 26 בדצמבר 2013

יוסי הוא לא וורלד קלאס (אם אליו התכוונת בתור הרביעי)

matipool 26 בדצמבר 2013

התכוונתי למסצ'ארנו .
בתקופה מסויימת אפילו ריינה היה באיזור הוורלד קלאס .

עמית פרוסנר 26 בדצמבר 2013

הקבוצה של אלונסו וטורס הייתה חזקה יותר מהקבוצה של היום בעיקר כי שם השחקנים כבר היו מנוסים יותר ובשיא הקריירה.
סטיבי, אלונסו,יוסי, קאוט,ארבלואה ריינה ואפילו מסצ'ראנו וטורס ואגר היו כולם מעל 25.
ההרכב הנוכחי מונה שישה שחקנים עד גיל 23.
אפשר יהיה באמת לנסות להשוות בין הקבוצות אם קאוטיניו, הנדרסון, סטארידג' ופלאנגן ישאר עוד שלוש שנים ביחד עם סוארז.

בכל מקרה-גם לדעתי, כרגע במשחק בין שתי הקבוצות הקבוצה ההיא הייתה מנצחת 1-0, אבל הקבוצה של העונה הייתה מחזיקה בכדור 64 אחוז,בועטת 19 פעם לשער ופעמיים לקורה.

MCMANAMAN 26 בדצמבר 2013

אני אישית חושב שלמרות שהסגנון אולי לא היה מהמלהיבים בניטז הוציא הרבה יותר ממה שהיה לו לעבוד איתו בליברפול בדיוק כמו שהוא עשה בולנסיה לפניי.
אפשר לזרוק שמות של שחקנים מצוינים שהיו לא בשתי הקבוצות אבל כולם היו בשיאם כאשר שיחקו אצלו בין אם זה איימאר או טורס.
לרודג'רס יש עוד דרך ארוכה עד שידברו עליו בהשוואה לבניטז(גם מבחינה חיובית וגם מבחינה שלילית)
אהבתי את ההשוואה אבל זה שוב מרגיש כמו ניחוס נוראי לקראת הערב :)
אתה משווה אותנו לעונת השיא של הקבוצה ב 30 שנה האחרונות, לוינטל(אוהד ארסנל!) מרעיף מחמאות על סוארס וכמובן שיש עוד איזה 2-3 כתבות לקראת המשחק מהצד שלנו.
קשה לי עם כל תשומת הלב הזאת. אני רואה תבוסה מגיעה…

אריאל גרייזס 26 בדצמבר 2013

גם אם תגיע תבוסה, כלום לא יקרה. כמו שאף אחד לא גמר את העונה של ארסנל אחרי שחטפו שישיה מול הסיטי, גם לא יקרה כלום אם נחטוף רביעיה. הסיטי קבוצה מצוינת, בטח בבית ולא יקרה כלום אם נפסיד. הזדמנויות לתקן עוד יהיו הרבה, בטח כשנארח אותם

ק. 26 בדצמבר 2013

יופי גרייזס, ככה עושים קאונטר-נאחס

עמית פרוסנר 26 בדצמבר 2013

גרייזס צודק לחלוטין.
עונה שלמה לא נמדדת במשחק חוץ מול קבוצה שיכולה לפרק את כל הקבוצות בעולם אצלה בבית, ובינתיים באמת מפרקת כל מה שזז.
גם אם נוציא אפס נקודות משני המשחקים הקרובים, אנחנו עדיין חזק מאוד בתמונת הטופ 4-ולשם אנחנו צריכים לשאוף.

ריצ'י מקאו 26 בדצמבר 2013

גם אני עם אריאל. אם נפסיד אז נפסיד. אם נחטוף תבוסה נרים את הראש ונצעד דרך הסערה. העיקר שיש דרך ויודעים לאן רוצים להגיע. אולי יום אחד נשוב לשמוע את העפרוני מזמר.

איציק אלפסי 26 בדצמבר 2013

אהבתי ריצ'י :) כך או כך, כל עוד נצעד עם תקווה בליבותינו, לעולם לא נצעד לבד.

רוני 26 בדצמבר 2013

מתי תלמדו כבר? אין כזה דבר יחס שערים. הפרש זו המילה!!!

איציק אלפסי 26 בדצמבר 2013

למה? אי אפשר לדבר על היחס בין כמות שערי הזכות לכמות שערי החובה?

אסף כלשהו 26 בדצמבר 2013

יחס זה כמה זה x לעומת y (בד"כ באחוזים- 2 זה שליש מ- 6). המילה 'הפרש' מתאימה יותר כי היא מדברת על ההבדל בכמות מבחינה אבסולוטית.

אסף כלשהו 26 בדצמבר 2013

אה, כתבו את זה כבר למטה…

רוני 26 בדצמבר 2013

בטקסט יש השוואה בין הפרשי השערים של רוגרס ובניטז. ההפרש של רוגרס עדיף. היחס אצל בניטז דווקא יותר טוב. המושגים התבלבלו לך. הפרש שערים של 20 – 10 עדיף על 3 – 1 . יחס שערים 3 – 1 עדיף על 20 – 10

איציק אלפסי 26 בדצמבר 2013

האמת שההשוואה הייתה בין כמות השערים שהובקעו ונספגו (בנפרד) אצל בניטז ורוג'רס. אבל אני מקבל את ההערה לגבי הצורך בהבחנה בין יחס להפרש. תודה.

יוני (המקורי, מפעם) 26 בדצמבר 2013

אחלה פוסט. מעניין וכתוב טוב.

לא הבנתי למה הכוונה וורלד קלאסים של היום בליברפול. אתה רומז שיש יותר מאחד? בקבוצה ההיא היו ארבעה.

השנה, אם הוא ממשיך ככה, זו העונה הכי גדולה של שחקן בפרמייר ליג. מאוהד ארסנל.

matipool 26 בדצמבר 2013

אתה צודק .
כרגע זה רק סוארז . בעתיד אולי גם מיניולה , קוטיניו וסאקו .

סימנטוב 26 בדצמבר 2013

נהניתי, פוסט מצוין.

D! בארץ הקודש 26 בדצמבר 2013

גם במרחק הזמן אני חושב שזה היה זה עם בניטז. זה מה שהיה לנו לתת. היית עונה אחת מופלאה של ממש אבל היה לעיתים ארוכות דיכאון של ממש לראות את זה. כמובן שהיינו מסתפקים באליפות במשחקי אחת אפס אבל זה לא קרה ונראה שהוא התחיל לאבד גם את השחקנים.

לא יודע עדיין עם רודג'רס הוא האיש המתאים – לדעתי יש לו עדיין המון מה להשתפר בתגובות שלו תוך כדי משחק אבל אני בהחלט אוהב את הדרך החדשה הרבה יותר.
(ורק שיפסיק כבר לקנות שחקנים בני 19-22)

ריצ'י מקאו 26 בדצמבר 2013

+1

עופר 26 בדצמבר 2013

מה לגבי חוזק הליגה?
בתקופה של בניטז הליגה האנגלית הייתה בברור החזקה באירופה עם 4 שנים רצופות של אנגליה בגמר הצ׳מפיונס, והשתתפות קבועה של 4 אנגליות ברבע הגמר. השנה זה לא נראה ככה וקשה להאמין שקבוצה אנגלית תזכה או תגיע לגמר ( למרות שזה ייתכן), בכל מקרה הליגה בזמן בניטז הייתה כנאה חזקה יותר.
אני חושב שבנוסף ליכולת מופלאה של סוארז אחת הסיבות שליברפול כרגע במקום הראשון זה שהיריבות קצת פחות חזקות

שחר 26 בדצמבר 2013

לגביההצלחה של ליברפול העונה,צריך לתת קרדיט גדול למינולה,שיצב את ההגנה .

Comments closed