נדמה לי שההישג הכי גדול של ברנדן רודג'רס הוא שלא משנה באיזה מקום ליברפול תסיים את העונה, זאת תהיה עונה שנרצה להיזכר בה.
הבליץ המטורף הזה בעשרים הדקות הראשונות הביא לי פלאשבקים לשלושער המפורסם של רובי פאולר תוך 4 דקות במשחק המקביל בעונת 1994/95.
ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url
אהבתי את הקבוצה הזאת, "הספייס בויס". פאולר, מקמנמן, רדנאפ. אני יודע שהם היו מושא ללעג, הדביקו להם את הכינוי הזה כי הם נחשבו רכים מדי, קיטשיים. אבל אני תמיד אהבתי קיטש, בטח כנער מתבגר. היו לי פוסטרים של של מקמנמן וספורטי ספייס על הקירות. איך שמחתי כששמעתי שמלאני סי. אוהדת ליברפול!
למעשה, זאת ליברפול שגדלתי עליה. לא זוללת תארים (גביע הליגה נגד בולטון נחשב?), לא כובשת את אירופה, אבל אחת שכל פעם ששידרו אותה בטלוויזיה פשוט נהניתי לשבת ולצפות. לא חווינו ביחד שיאים מטורפים של התרגשות וטירוף, אבל היה לנו כיף. ולפעמים אפילו ממש כיף.
ואז הגיעו עשור וחצי של… חיפוש זהות, נקרא לזה. ואלו דווקא היו שנים שבהן ליברפול כן זכתה בתארים, ואפילו משמעותיים. וכן הובילה אותי לשיאים של טירוף. אבל לעתים נדירות היה את הכיף הזה.
אני זוכר איך בעונת 2008/09, כשהיה לנו סיכוי ממשי לזכות באליפות, אבל כל משחק הלך קשה, וכל ניצחון הרגיש כמו לידה. חוויתי את העונה עם חבר יקר מהארץ שלמד אז בליברפול והיינו הולכים למשחקים ביחד. היינו יוצאים מאנפילד עם התחושה הזו שאנחנו רצים לאליפות אבל זה מרגיש שאנחנו נלחמים נגד הירידה.
השיא של משבר הזהות הזה היה, לדעתי, בחלון ההעברות של ינואר 2011. זה שבו נמכר טורס והובאו אנדי קארול ולואיס סוארז (קארול ב-35 מיליון ליש"ט וסוארז ב-22.8!!!). וזה היה פשוט הזוי שנשאר רק לחייך בתימהון. מי את ליברפול – אנדי קארול או לואיס סוארז?! את לא יכולה להיות גם וגם…
וזה היה כנראה רגע מפכח מבחינת בעלי הבית של ליברפול. כי בקיץ הבא הם חיפשו מנג'ר חדש, ושני המועמדים שהגיעו לקו הסיום היו רוברטו מרטינז וברנדן רודג'רס. הרבה גבות הורמו, "אלו לא שמות לליברפול".
אז נדמה לי שאתמול בפעם הראשונה שמעתי את הקהל באנפילד קורא בשמו של רודג'רס. אבל מתחילת העונה יותר ויותר אוהדים חוזרים להתאהב בליברפול, ואני מניח שגם יותר ויותר אוהדים ניטראליים בודקים היום מתי המשחק הבא שלנו.
במשך שנים חיפשה ליברפול את הדרך חזרה לפסגת הכדורגל האנגלי. אני לא יודע אם היא מצאה אותה ברודג'רס, אבל היא בהחלט מצאה, שוב, את הדרך שלה.
ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url
56 Comments
פאולר, מקה, רדנאפ, "קלאמיטי" ומק'אטיר. אי אפשר בלי מק'אטיר. בחיי שאני מתגעגע לקבוצה הזו, אפילו היום.
ועד שהפציע פלאנאגן, גם היה למקאטיר מקום בהרכב באגף ימין אצלנו…
צריך גם לזכור את ביורנבי, האיש שגם שיר העידוד שלו היה אחד הטובים באותם זמנים.
כאוהד נייטרלי אני חייב לציין שאני תמיד בודק מתי המשחק הבא של ליברפול (מה שלא עשיתי מעולם לפני כן).
מלאני C הייתה היחידה בספייס גירלס שהייתה ראויה לתואר זמרת.
זה הישג מרשים, אבל לא מרשים כמו זה של ג'וני סקיילס שהיה חלק מה"קרייזי גאנג" של ווימבלדון ועזב כדי להיות חבר-מייסד בספייס בויז של ליברפול.
ואם כבר הישגים, חידה קטנה: מהי תרומתו הייחודית של ג'יימי רדנאפ לאחד מרגעי הקסם של הכדורגל העולמי?
הדיפת העקרב של היגיטה. :)
תעצום עיניים כשאתה מקשיב לה – היא מזכירה את גלי עטרי…
יופי ! ( חוץ מהפוסטר של ספורטי ספייס על הקיר .. ) .
מקה הוא אחד מהאהובים עלי בכל הזמנים .
ליברפול ההיא שיחקה לפרקים כדורגל יפה מאוד. אהבתי מאוד גם את מקמנמן (קיוויתי שישחק תפקיד מרכזי בנבחרת ולרוב לא כך היה), ופוסטר שלו עיטר גם את אחד מקירות חדרי (נלקח מ"שם המשחק").
ואם כבר מזכירים פוסטרים, אז תליתי גם את תמונתו של ברקוביץ' בתלבושת הפסים של סאות'המפטון (מאותו כתב העת). התמונה צולמה מהמשחק המפורסם שהם ניצחו 6:3 את היונייטד, עם שלושער של אוסטנסטאד וצמד לברקוביץ' (וכמה בישולים כמדומני). התמונה מראה מאבק על כדור בין הישראלי לבין שניים משחקניה של היונייטד, ששיחקה אז בתלבושת לבנה-כחולה (לא הביאה לה מזל רב בשנים האחרונות):דייויד בקהאם וג'ורדי קרויף…
גם לי היה את אותו הפוסטר של מקמנמן משם המשחק.
כשהוא עזב לריאל החלפתי את הפוסטר בפוסטר של מייקל אואן. אח"כ גם הוא עזב..
אותו כנ"ל עם הפוסטרים משם המשחק…
איזה זכרון העלאת בי, הפוסטרים של שם המשחק, עד היום יש לי בבית אחד של ראול ואחד של זידאן.
לרד סוקס: בעיטת העקרב של היגיטה?
טוב אתה!
איציק, יכול להיות ששמו של החבר הוא אריגיא?
אכן
היה המרצה שלי – תענוג גדול
עולם קטן… זכית!
על פי רוב אני לא נהנה. אני לא מבין את הקטע הזה של להנות.
ב 1-0 אמרתי לעצמי ״אוקי – הנה מה שקרה מול סיטי וצ׳לסי הולך לחזור על עצמו״
ב 2-0 אמרתי את אותו דבר אלא שהפעם עלה בזכרוני אובדן היתרון מול סטוק.
ב 3-0 הייתי בפאניקה ״יש עוד המון זמן ואם הם חוזרים מזה זה יגמור אותנו מנטלית״.
ב 4-0 חשבתי על הרביעיה של ארשבין וכשהבנתי את זה אמרתי לעצמי ״די עם ההיסטוריה, די עם ההיסטריה, תרגע אידיוט״.
ואז הגיע החמישי וחשבתי על זה – הפעם האחרונה שליברפול דפקה חמישיה לארסנל – עונת האליפות הראשונה בעידן שאנקלי והקופ במלוא תפארתו. ההיסטוריה יכולה להיות נדיבה לפעמים.
https://www.youtube.com/watch?v=XNboU_PbZMY
הווידאו הזה מדהים.
באבא – חוץ מזה שאני לא זוכר את באמת את שאנקלי – לגמרי!
באבא אתה מתרכך, ראיתי אפילו מילה או שתיים שבח ללייביליטי של הקבוצה…
אני לא מתרכך. תמיד הייתי כוסית.
באבא, שיחקת אותה עם הווידאו הזה!
מרתק לראות איך השירים לא השתנו.
ואיזו קבוצה זו הייתה. שנים שמאקה היה השחקן האהוב עלי. כאב לי כאב רב כשעזב. אפילו יותר מכל האחרים. עוד יש לי חולצה של פאולר מ96 אני חושב.
הגיע הזמן לרענן את הארון (רק שהחולצות מכוערות אש השנה)
וכן. הוידאו של באבא לוקח בגדול.
(כמה נכנסים היום בקופ?)
לדעתי משהו כמו 10,000 לא יותר.
12,390 לפי ויקי.
והוא מדבר בוידאו על 28000!!!
מטורף!
זה סיפור מהתחת להשיג חולצה חדשה בגלל שמאוד קשה למצוא חנויות של וורייר האלה. חיפשתי בקיץ בכל ניו יורק, גם בחנויות שמוכרות וורייר ולא מצאתי (ובאתר הרשמי המחירים מטורפים…).
מזל שהצטיידתי לפני שנה וחצי בחולצה עדכנית, ההיא של אואן עם החסות של קרלסברג כבר התחילה להתפרק (ואינה ראויה ללבישה אחרי מה שאואן עשה 60 ק"מ מליברפול…)
רובי – מה הבעיה להביא מהאתר הרשמי?
אני פשוט מחכה שהם יחזרו להיות יפות. אז או הצהובה בעונה הבאה (אם ירעננו אותה מעט) או משהו בשחור. הייתה לפני שנתיים אדומה ממש מוצלחת.
אין בעיה רק ששם המחירים מאוד יקרים…
אני דווקא חושב שהחולצות הנוכחיות לא רעות בכלל…
"היינו יוצאים מאנפילד עם התחושה הזו שאנחנו רצים לאליפות אבל זה מרגיש שאנחנו נלחמים נגד הירידה."
ניסחת לי יפה את מה שאני מרגיש העונה כאוהד ארסנל.
(אופס, מה אני מזכיר את ארסנל עכשיו בבלוג על ליברפול?! מי רוצה עוד לינץ'?)
אגב מקמנמן
BT שידרה את המשחק ובפרי-מאצ' הם הראו ראיון שלו עם סוארז. לא אמר הרבה אבל מקמנמן אמר אחר כך שהיתה לו שיחה ארוכה איתו – לא רק מול המצלמה. הוא לא סיפר הרבה אבל איך הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר לידם…
מדהים כמות הסיקור לקבוצה הזאת באתר הזה, לעומת אפס עניין בסיטי או איזשהי קבוצה מאיטליה (איפה לוינטל שוב נעלם??)
וסליחה עם אלפסי על התגובה הלא עניינית למרות פוסט באמת יפה
אתה צודק. זה טבעו של אתר של בלוגים אישיים. אתה מוזמן תמיד לשלוח טור אורח על כל קבוצה שתחפוץ.
בחיי, אתר שמייסדו ובעליו האוהד הגדול ביותר של יונייטד שאני מכיר מאפשר לארבעה בלוגרים אוהדי ליברפול לכתוב אצלו. איפה הכבוד?
בני, אני חושב שלאור ההצלחה של ליברפול באמת הגיע הזמו לצמצם… וזה לא ארבעה, אתם איזה שבעה. אגב, שמעתי שהתחילו לבנות את הפסל של מויס להציבו לראווה בכניסה ליציע הקופ…
אני מסכים עם עידוקוליס ליפשיץ.
בהחלט יש מקום להרחיב את הסיקור של ליברפול.
ארבעה זה לא מספיק.
בתחילת שנות ה-90 הייתי עוקב אחרי הליגה האנגלית אבל רק מלקרוא ידיעות ספורט (עם גסן ואקד), לא היו לי כבלים בבית. כבר אז שנאתי את יונייטד בגלל שהם היו הקבוצה הכי טובה שלקחה אליפויות, תמיד הייתי בעד האנדרדוג. בעונת 95-96 קראתי כתבה על לז פרדיננד, ששיחק אז בניוקאסל שרצה לאליפות, והחלטתי לאהוד את ניוקאסל. אם אני לא טועה, היה אז משחק עונה בין ניוקאסל ליונייטד, אחרי שהיו 2 פיגועים קשים יום אחרי יום, ומלר אמר משהו כמו "אתם יכולים לברוח מהמצב הקשה למשך שעתיים ולראות את המשחק". ניוקאסל לחצו כל המשחק, אבל קאנטונה שם גול בתחילת המחצית השנייה, ונגמר 1:0 ליונייטד (אני זוכר שאת המשחקים ראיתי בבית של סבא וסבתא, כאמור לא היו כבלים אצל ההורים). היה גם את 4:3 הראשון בין ליברפול לניוקאסל ב-96, ששידרו רק את 20 הדקות האחרונות שלו כי היה חצי גמר ליגת אלופות לפני זה, אם אני לא טועה פנתאנייקוס הפתיעו את אייאקס 1:0 בחוץ באותו משחק (אבל הפסידו 3:0 בבית, אייאקס עלו לגמר והפסידו ליובה). אבל בכל מקרה, היה משחק די משעמם, אבל המשחק בין ליברפול לניוקאסל היה מדהים, אני קצת מתבייש להגיד שהייתי בעד ניוקאסל באותו משחק. איזה שער נצחון של קולימור…
בכל מקרה, איכשהו החלטתי לאהוד את ליברפול, הרבה בגלל מקמנמן, ולא רק בגלל שהוא היה שחקן ענק, אלא גם בגלל השם, איזה יופי של שם משפחה, מקמנמן! אני חושב שגיבשתי את ההחלטה במשחק חצי גמר הגביע נגד אסטון וילה, שם ליברפול ניצחו 2:0 (אולי אני טועה). באותו הזמן גם עברתי לאהוד את נבחרת אנגליה והייתי בעדם ביורו 96. אגב כבר לא הייתי כזה ילד, הייתי אז בן 16. אני זוכר את המשחק של ליברפול נגד ארסנל בתחילת עונת 96-97, עם 2 סללומים מטורפים של מקמנמן, ליברפול ניצחו 2:0, ארסנל נראו אובדי עצות, וזמן קצר מאוד אחרי המשחק הזה ארסנל הביאו את וונגר. אני זוכר את ה-4:3 השני נגד ניוקאסל, למדתי אז בפנימייה בירושלים, התערבתי עם מישהו (שאין לו מושג ועניין בכדורגל) על המשחק, אמרתי שליברפול מנצחת, נסעתי למרכז העיר וראיתי את המחצית הראשונה בסאבווי, היה 3:0 נהדר במחצית, ולא נשארתי למחצית השנייה כי פחדתי לפספס את האוטובוס האחרון חזרה לפנימייה, היו עושים לי בעיות אם לא הייתי חוזר עד אחת. הייתי מאוד מופתע לשמוע שהנצחון כמעט ברח לנו מהידיים בגלל דייויד ג'יימס והשטויות שלו, אבל פאולר הענק שם שער נצחון, לפחות ניצחתי בהתערבות. אבל הפאשלות של ג'יימס לא נגמרו באותה עונה, השיא היה במשחק העונה מול יונייטד, נגמר 3:1 עם 2 שערים של פאליסטר, אם אתם זוכרים.
באותו הזמן כפי שכבר הזכירו, יצא "שם המשחק", ובכל מהדורה היה פוסטר של כוכב כדורגל/כדורסל. לא הייתי קונה את הירחון, אבל מדי פעם בדקתי אם מופיע שם פוסטר של מקמנמן. ערב אחד בסוף 97, אחרי שמקמנמן שם 2 גולים (שוב נגד ניוקאסל, ליברפול ניצחו 2:1), הסתובבתי עם חברים באזור התעשייה בתלפיות. פתאום ראיתי נייר מקופל על הרצפה. הרמתי אותו, אני רואה שזה אדום. אני פותח עוד – רואה שזה שחקן של ליברפול. פותח עד הסוף – זה פוסטר של מקמנמן מ"שם המשחק". אני לא מאמין באלוהים, אבל הרגשתי שמשהו מאוד מיוחד קרה עכשיו. רק חבל שהחברים לא היו יכולים להבין את השמחה שלי – הם לא היו בקטע של כדורגל אלא יותר בקטע של מוזיקה קלאסית (מגמת מוזיקה בפנימייה שלמדתי בה, אני הייתי במגמת מדעים).
טוב, זה כל מה שרציתי לספר אני חושב, ב-97 הייתי באנגליה וקניתי חולצה של מקמנמן (והתבאסתי שה-"c" שהדפיסו על החולצה אחרי ה"M" הראשונה היא בגודל של שאר האותיות, ולא קטנה יותר כמו שהייתה אצל מקמנמן האמיתי), ב-2002 הייתי שוב וקניתי חולצה של ליברפול שהדפסתי עליה את השם של הופיה כי רציתי להיות מקורי ולא ללכת על ג'רארד. הייתי מאז עוד פעמיים באנגליה, לא קניתי יותר חולצות אבל הייתי בכמה משחקים, הפעם האחרונה ממש לא מזמן, חזרתי לפני קצת יותר מחודש, ראיתי את ליברפול מפסידה לסיטי ומנצחת את האל.
יש לי בדיוק את אותם זיכרונות מהמשחקים של ניוקאסל נגד יונייטד וליברפול נגד ניוקאסל. לניוקאסל הייתה אז קבוצה מדהימה עם קווין קיגאן, זאת הייתה הקבוצה השנייה שלי באנגליה אחרי ליברפול אז.
מזדהה עם מה שכתבת ( וכתבת יפה ) לגבי מקמנמן . איזה שם משפחה ואיזה שחקן !
דרך אגב – ב-2002 לקנות חולצה של ג'רארד זה עדיין היה די מקורי . אואן שלט אז בחולצות .
אז ג'רארד עוד היה 17
סיפור מציאתו של הפוסטר ממש מעניין. אל תשלול שזה קרה בהשגחה…
כן, באותה התקופה המשחקים בין ליברפול וניוקאסל היו נגמרים עם שערים רבים. היתה לניוקאסל התקפה ממש חזקה, עם שירר ופרדיננד.
רובי – 22 , לא 17 ( הילד כבר אוטוטו בן 34 ) .
התכוונתי למספר החולצה :-) אני יודע היטב בן כמה הבחור – אני וסטיבי באותו גיל, הוא גדול ממני בארבעה חודשים… כנראה שגם אני בשלהי הקריירה?
אופס ..
אם הבנתי נכון בין השורות , אתה רק בהתחלה חביבי .. מאחל לך לסיים עם הלילות והשבתות כמה שיותר מהר .
דרך אגב – סטיבי נולד יומיים אחריי ( ועוד 12 שנים ) .
לפחות בשכונה אני פורח, במשחק האחרון נתתי שלושער כולל אחד מחצי מגרש סטייל צ'אבי אלונסו, וגם בשער הלך לי טוב… אבל איאן אייר לא התקשר כל ינואר!
אני שונא את המבורג בגלל קיגאן. אני אוהב את ניוקאסל בגלל קיגאן.
איאן אייר לא התקשר לאף אחד כל ינואר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
+1000
תיאור מדויק של ההרגשות שלי. אני אפילו שוקל לקום בארבע לפנות בוקר ביום חמישי לראות את המשחק נגד פולהאם (משהו שמעולם לא עשיתי בשביל משחק של ליברפול)
רובי – חשבתי שהמחירים של החולצות בכל מקום זהים.
(חוץ מתאילנד – שם זה באמת זיל הזול – לפחות היה)
האמת שאין לי כ"כ מושג… מהניסיון האישי שלי אני קניתי בארץ לפני שנתיים את החולצה האחרונה של אדידס בזמנו, וזה עלה לי איזה 100-150 שקל פחות מאשר באתר הרשמי (לא כולל הטיפול והמשלוח וכו')