בניטז, נסראללה וגלידה בטעם וניל (בחזרה לקיץ 2006)

כשנסראללה ירה "בעד בעד חיפה" והחלום לראות את ליברפול ליד הבית נופץ

sivan

כשהוא שוב אקטואלי אני חוזר לפוסט הזה שפרסמתי כאן לראשונה לפני שלוש שנים.

*

שלושה ימים אחרי שריקת הסיום של המונדיאל בגרמניה הייתי עמוק בתחושת הריקנות המלווה מעבר מתקופה אינטנסיבית של עניין והתרגשות לשיממון מוחלט. אותו הבוקר התקשרתי למשרדי מועדון ההופעות הקטן בירושלים "הצוללת הצהובה" בכדי לשריין לאחותי ולי כרטיסים להופעה של סיון שביט שאמורה הייתה להיערך במקום בסוף אותו שבוע.

זו הייתה הזדמנות נדירה לראות בהופעה את אחת היוצרות העבריות המרגשות שיש לטעמי. עשר שנים ארוכות לאחר אלבום הבכורה המופתי "הכחול האפור הזה" – ובו אחד השירים האהובים עלי בכל הזמנים "נשקי אותי" – הוציאה סיון סופסוף אלבום חדש "וניל" שבו שימרה היטב את האווירה המלנכולית המתוקה ששבתה את לבי באלבומה הראשון.

בעודי מוסר את פרטי האשראי לבחור מצדו השני של הקו שמעתי ברקע קול אחר: "הנה, צה"ל מאשר, יש שני חטופים". ברגע אחד התחלפה תחושת המלנכוליה המצעפת בחרדה מצמיתה שהתפשטה במהירות בכל הגוף.

המלחמה התחילה מאוחר יותר באותו היום. ישבתי במשרד כשהתחילו להגיע, בסדר הקבוע, הדיווחים על ישיבת הממשלה, תקיפות חיל-האוויר, ההוראה לרדת למקלטים בצפון וגיוס המילואים. כך קרסו לי באחת התכניות להעביר קיץ רגוע ושלו לפני הנסיעה ללימודים באנגליה, בו תכננתי בעיקר להתרכז בהתארגנות והכנות לחיים החדשים שכה ציפיתי להם בממלכה.

*

שבועיים אחרי תחילת המלחמה נערכה בשוויץ הגרלת סיבוב המקדמות השלישי של ליגת האלופות. אותו יום שישי עשיתי את דרכי לעבודה כשתחושה חזקה מקוננת בי – ליברפול תגריל את מכבי חיפה.

בשעה אחת בצהריים ישבתי מול המחשב במשרד והתעדכנתי בחי בהגרלה דרך האתר של אופ"א. אחת אחרי השנייה הוגרלו הקבוצות ולאט לאט הפכה האפשרות מעשית יותר ויותר. כשנותרו שלושה קבוצות בלבד על המסך, וליברפול ומכבי חיפה עדיין היו שם, זה כבר היה לי ברור.

תחילה הגיע תורה של ליברפול ומייד כשבצבץ השם 'מכבי חיפה' על המסך החל מבול של טלפונים. ראשון היא איציק 'מקמנמן', יו"ר ומייסד חוג האוהדים שלנו, קולו רועד והוא על סף בכי: "אני לא מאמין, הם הולכים לבוא לארץ!" לאט לך, ניסיתי להרגיע אותו לשווא. למרות ההגרלה ידעתי שלאור המצב עוד רחוקה הדרך לביקור של ליברפול בארץ הקודש – אופ"א כבר שלחה את הקבוצות הישראליות לארח במחוזות רחוקים על סיטואציות ביטחוניות הרבה פחות חמורות ממה שנראה כעת כמלחמה לכל דבר ועניין.

אבל את ההתלהבות בקרב החברים אי אפשר היה לעצור. תוך דקות נפל האתר של חוג האוהדים מכמות הכניסות ומשהתאושש החלה אורגיה שלמה של איבוד עשתונות: "לחכות להם בשדה עם שלטים", "לארוב להם במלון", "לארגן פגישה עם סטיבי וקראגר!". אנשים לא ידעו את נפשם מרוב התרגשות וכבר החלו עושים את דרכם לנתב"ג עטופים בחולצות וצעיפים אדומים, מתעלמים לחלוטין מהסיטואציה שמתרחשת סביבם עוד הם מפנטזים.

בשעות הראשונות עוד השתעשעו החברים בפורום ברעיון שחיפה תוכל לארח בר"ג ונתלו בעובדה שאופ"א לא שינתה עדיין את ההנחיות לגבי קיום משחקים בארץ. אבל התגובה הרשמית הראשונה שיצאה מאנפילד ציננה באחת ההתלהבות: "לא נשחק שם, זה טירוף" פסק חד משמעית מנג'ר ליברפול, רפא בניטז.

*

וליברפול אכן לא הגיעה לארץ. למרות שבחוג האוהדים עוד עשינו ניסיונות נואשים להסביר שבתל-אביב החיים נמשכים כרגיל, כולל צילום סרטון ביתי בחוף הים ואתרי הבילוי של העיר אותו שלחנו לליברפול – סרטון בו ראיינו תיירות צרפתיות משתזפות בביקיני כשברקע רעש מסוקי קרב. ומכתב שנשלח למנכ"ל המועדון, ריק פארי, ואפילו זכה לתגובה אנגלית מנומסת.

בינתיים המלחמה הלכה והתארכה והסוף לא נראה באופק. צה"ל נגרר שעל אחרי שעל לתוך לבנון וטווח הקטיושות התרחב – "בעד בעד חיפה" כמו שהבטיח חסן נסראללה. בימים שלפני המשחק הראשון באנפילד כבר דיברו הפרשנים הצבאיים על חשש ממשי שהטילים יגיעו לתל-אביב.

ובתוך כל זה, בערב של קרבות, יצאה הנציגה של העיר המופצצת, השוכנת רק כמה עשרות קילומטרים צפונית למשכני הבטוח בפרברי תל-אביב, למשחק מול הקבוצה אותה אהדתי מילדותי, שלבוא למקום הזה נראה לה, במידה רבה של צדק, "טירוף".

בבוקר המשחק התקשרו מערוץ הספורט, הם הציעו שלצורך הכנת כתבת צבע ניפגש לצפייה משותפת של המשחק עם אוהדי מכבי חיפה. זה היה נראה להם אייטם מגניב להפגיש את שני מחנות האוהדים "היריבים". כאילו שהייתה בנינו איזושהי יריבות באותו ערב.

סירבתי למרות הפצרותיה של המפיקה שאף רמזה בעדינות שהדבר עשוי "לפגוע בקשרים בנינו בעתיד". זה עניין אותי כקליפת השום. הייתי מעדיף שהמשחק הזה לא היה מתקיים כלל. ההגרלה שחלמנו עליה, לראות את ליברפול בישראל, הפכה לסיוט. כעת נאלצתי להתמודד עם הדיסוננס של לאהוד את הקבוצה שלי מאנגליה נגד קבוצה, שבמובנים רבים ייצגה את המדינה שלי, בעת שכזו.

את המשחק ראיתי לבד בבית. הטלוויזיה בווליום נמוך ואני משנן לעצמי לא לשאוג כהרגלי כשליברפול תכבוש. את הסנריו שהתרחש בדקה ה- 29', כשגוסטבו בוקולי מצא עצמו לבד מול פפה ריינה, לא לקחתי אפילו בחשבון. אחת אפס למכבי חיפה והאפשרות של עונה ללא ליגת האלופות בדיוק כשאני מגיע לאנגליה נראתה פתאום מוחשית באופן מטריד.

העובדה שנעצבתי לנוכח שער היתרון של חיפה גרמה לי אי נוחות. תחושה שרק התגברה כשעל המסך הופיעו תמונות מאחד הפאבים בחיפה, שם נקבצו אוהדי הקבוצה לראות את המשחק ובפעם הראשונה מזה כמעט חודש נראו מהעיר תמונות של אנשים מחייכים.

כשקרייג בלאמי ומארק גונזלס הפכו את התוצאה חשתי בעיקר הקלה. מיד כשהסתיים המשחק כיביתי את הטלוויזיה ורציתי לשכוח שבכלל התקיים. כל מה שרציתי באותם רגעים היה שהמלחמה תסתיים, ליברפול תעפיל לליגת האלופות והחיים ישובו למסלולם.

*

הסרטון שצילמנו בתל-אביב ושלחנו לליברפול:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

וניל.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

לסיים ב"בום"
האיש שנתן הכל - עידו גבעון

20 Comments

איציק 9 באוגוסט 2014

איציק,
אתה בטח מכיר את המשפט של קארל מארקס שההיסטוריה חוזרת על עצמה פעמיים… רק למה תמיד באותו המקום. אולי אפשר להחליף מידי פעם את המיקום ואת השחקנים. איכשהו זה מעצבן/מאכזב שתמיד אנחנו מקבלים חרה של תפקידים בסיפור הזה…

רועי מ 9 באוגוסט 2014

החוף קצת ריק.

עידו 9 באוגוסט 2014

איציק, סיפור יפה וכואב עד היום.
מה שגרם לזה עוד יותר לכאוב זה שהפעם הקודמת שזה קרה- שנה או שנתיים קודם לכן, השלום שרר באיזור, אבל הקידמה לא, ואיזה פקס נשכח גרם ללב שלנו להשבר בפעם הראשונה

אסף THE KOP 9 באוגוסט 2014

סיפור מרגש.

יחד עם זאת, קפץ לי בעיקר המשפט של המפיקה שהסירוב שלך יכול "לפגוע בקשרים בנינו בעתיד".

פרצופה של העיתונות בישראל.

איציק אלפסי 9 באוגוסט 2014

אני זוכר כמה זה עצבן אותי אז. לא רק שהיא לא גילתה שום רגישות למצב, היא גם ניסתה לסחוט אותי באופן כזה פתאטי. לימים הבנתי שככה חלק גדול מהעסק הזה עובד.

אסף THE KOP 9 באוגוסט 2014

לא סתם עיתונאי הרואה עצמו בכיר, כזה שכמה מטובי חבריו הסתבכו בפלילים או בפרשיות מביכות אחרות, ניסה לעשות "סיכול ממוקד" באהוד ברק.

ערן (המקורי) 9 באוגוסט 2014

אני התעצבנתי בזמנו מהתגובה המיידית של בניטז הנפוח.
זה היה כמו לשפוך מים קרים עליי(ועל עוד אוהדי ליברפול בישראל).
היה ברור שהוא מנסה לזכות ברווח בלתי ספורטיבי בלי קשר למידת האיום 0אם בכללׂ) על בטחון הקבוצה.
לא אהבתי אותו אף פעם; אבל אחרי זה כבר ממש לא סבלתי אותו וחיכיתי שניפטר ממנו כבר (עם הרכש האינסופי; הרוטציות המוגזמות; הכדורגל ההגנתי; והאמונה העצמית הבלתי נתפסת שהוא יורשם של שאנקלי ופייזלי).

איציק אלפסי 9 באוגוסט 2014

כנ"ל. זה היה הרגע שבו בניטז 'ירד לי מהעיניים' מה שנקרא.

אסף THE KOP 9 באוגוסט 2014

גם לי.
אם כי חזרה קצת הערכה לאור השתתפותו בטקסים לזכר נספי "הילסבורו".

משה 9 באוגוסט 2014

וגם לי, איש בלתי נסבל בעיני, לא אהבתי את ההתנהלות שלו מעולם. הטקס לחללי הילסבורו היה חריג.

צור שפי 9 באוגוסט 2014

נדמה לי שזה לא צולם בתל אביב אלא בהרצליה. יש מצב?

איציק אלפסי 9 באוגוסט 2014

החוף בהרצליה, אכן.

אני בא מקטמון 10 באוגוסט 2014

לירושלמים (כמו אלפסי והח"מ) תל אביב זה כל הטווח שבין חדרה לגדרה :-)

איציק אלפסי 10 באוגוסט 2014

+1 :)

עידוקוליס ליפשיץ 9 באוגוסט 2014

תכלס נשבר לי הלב כשהבנתי שהשנה התחרבנה לנו ההזדמנות לראות מקרוב אמפריית כדורגל כמו אסטרס!

גיסנו 10 באוגוסט 2014

אם היה אפשר לארח בארץ, קיים סיכוי די סביר שהחלום להביא לפה אימפריות אמיתיות עוד היה בתוקף….ולא חורה לך שפספסנו את ההזדמנות לחזות מקרוב באימפריות אסטנאס והקבוצה היותר קטנה מספליט?

עידוקוליס ליפשיץ 10 באוגוסט 2014

אחרי שראיתי ב2004 את ניוקאסל עם רשימת השמות הזאת:
ניוקאסל: שיי גיבן (סטפן הארפר); סטיבן קאר, אנדי או'בראין, אוליביה ברנארד; קרייג בלאמי, ג'רמיין ג'נאס, לי בויאר, לורן רובר (דארן אמסרוסה, 62); אלן שירר, פטריק קלויברט (ג'יימס מילנר, 62), ארון יוז.

אני לא יודע אם אפשר להתעלות על זה.

איציק אלפסי 11 באוגוסט 2014

גם אני הייתי במשחק הזה בר"ג. וישבתי אפילו ביציע של ניוקאסל. שני דברים זכורים לי במיוחד: האחד זה שהיה שם אוהד (ישראלי לדעתי) עם חולצה של סנדרלנד ואיזה אוהד ניוקאסל מגודל שתוי ביקש לעשות בו שפטים… השני זה שאחרי המשחק נעלו את היציע עד שכל אוהדי סכנין יתפנו באופן שהיה נראה לי הזוי לחלוטין כאילו שהייתה איזושהי סכנה שיתפתחו קרבות רחוב בחניה של קניון אילון בין מחנות האוהדים…

חיים שדמי 10 באוגוסט 2014

טקסט חזק

איציק אלפסי 11 באוגוסט 2014

תודה חיים

Comments closed