לשכוח את מלחה

הארנה תשנה כנראה את הפועל י-ם לתמיד

arena

הייתי בארנה. היה מוזר…

לקח לי בערך שלושה רבעים להתרגל לזה שאני במשחק של הפועל.

אחד הדברים שאני כנראה אצטער עליו הרבה שנים זה שלא הייתי במשחק האחרון במלחה ולא נפרדתי ממנו כמו שצריך.

מלחה הוא אחד המקומות שיש לי מהם את זיכרונות הילדות היפים ביותר. אחד המקומות שהכי אהבתי להיות בהם. שהכי הרגשתי בבית.

שחוויתי בו כמה מהחוויות הרגשיות העצמתיות ביותר בחיי.

בשנות התשעים, שנות גיל ההתבגרות שלי, מלחה היה עבורי המקום הזה שכל נער מתבגר כמהה לו. שבו הוא מרגיש מובן. התמימות שבי, שחשתי אותה כמשהו מעכב ונלעג בעולם האמתי, הייתה לדבר רצוי ומקובל באולם הצר והדחוס שברחוב שטרן.

והמקום שבו, באופן טבעי, איבדתי את התמימות שלי. כשהבנתי בסופו של דבר שאולי יש בנו אהבה אבל היא לא הולכת לנצח.

ויכול להיות שלא נפרדתי ממלחה כי לא רציתי להיפרד. כי רציתי לזכור אותו כמו שהוא היה אז, בשנות התשעים. חם, לח ודחוס. עם עדי גורדון שמדבר על אהבה ובילי תומפסון שמדבר על אלוהים.

קופץ מאחורי הסל על יציע רעוע ומאולתר ומרגיש כמו מהפכן בשקל ורבע שנלחם בכוחות חזקים ומניפולטיביים בשם התמימות והאהבה.

ועכשיו ארנה.

מבחוץ היא נראית נפלא. גדולה ומרשימה אך בזכות האבן הירושלמית גם פשוטה ועדינה.

אבל בפנים היא משדרת משהו מנוכר. יותר מדי בטון חשוף שיחד עם הכיסאות הכחולים משרה אווירה קרה ואפורה. הקימורים חדים ולא מעגליים (לא הייתה מזיקה קצת השראה מפנג שואי) והתחושה הכללית היא שלא הושקעה שום מחשבה בעיצוב חלל הפנים. כאילו מישהו פשוט הניח פרקט באמצע איזה האנגר גדול.

מצד שני, אינסטרומנטלית היא נהדרת. הכניסות מרווחות. המדרגות נעות. הכיסאות נוחים. יש מקום לרגליים ורואים מצוין גם מהיציע שבמפלס העליון.

המעבר מדירת שני החדרים הצפופה לווילה המרווחת תמיד היה אמור להיות קשה. וברור שברגע שייתלו יותר שלטי פרסום וכרזות של אוהדים, ובכלל, המקום יתמלא בזיכרונות של הפסדים וניצחונות, הוא יקבל אופי משלו.

אבל זה יהיה אחר. זה כבר אחר.

במלחה זה תמיד הרגיש כאילו מכבי עושה טובה שהיא יורדת מהיכלי הכדורסל של אירופה ומגיעה לשחק במתנ"ס הזה. השנאה אליה השתלבה ביראת כבוד. הסתכלנו עליה מלמטה.

הפעם זה הרגיש כמו משחק בין שני קבוצות מאותו level. הפועל נדמתה כבעלת בית גאה ולא אחת כזו שצריכה להתנצל שזה מה שיש לה להציע.

ויחד עם המוחצנות מלאת הביטחון העצמי של בעל הבית, הסטארט-אפיסט המגניב שגדל כמוני מאחורי הסלים במלחה ועכשיו עושה מיליונים באמריקה, התחושה היא שעידן התמימות נגמר.

ונדמה שאכן הגיע הזמן לכך.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

הכי גרוע שאפשר
הרשת, גרסת הכדורגל - אבי צוק

28 Comments

איציק 20 בספטמבר 2014

כאוהד מכבי כמובן שאיני אוהד ירושלים אך לי לא מובנת האהדה שלך להפועל ירושלים סל. איש הדר בית"רי ותורת ז'בוטינסקי הולך למשכן הפועל. לא מסתדר, או שבצעירותך לא היתה סגור בנטיותיך?
בכול אופן, צריך לברך את ירושלים על משכן ראוי. הלוואי ויהיו בארץ עוד כמה מתקנים בכיוון הנכון. שיהיה בהצלחה, עד רמת הפינל-פור ואולי אפילו עד הגמר. מעבר לזה, קשה לי לאחל לכם. מקום ראשון הוא לא משהו שאני מסוגל לאחל לכם.
מאשקה, הית כבר במשכנכם החדש?

איציק אלפסי 20 בספטמבר 2014

איציק, הסוגיה הזו תמיד עולה כשאני מפרסם פוסט על הפועל ירושלים כדורסל…
כנער לא ראיתי סתירה בין אהדה לבית"ר כדורגל לאהדה להפועל כדורסל. היו לי עוד הרבה חברים שגם אהדו כך. בכדורסל לא הייתה בית"ר, אז אהדנו את הקבוצה הירושלמית שכן הייתה. אם כבר, שנאנו את מכבי ת"א – בכדורגל ובכדורסל (למרות שבילדותי הממש מוקדמת הייתי אוהד של מכבי כדורסל, כמובן בגלל ימי חמישי). מכיוון שלא הייתה יריבות עירונית אמתית בירושלים, הקטע היה ירושלים נגד תל-אביב, לא בית"ר-הפועל. אפילו להפועל ירושלים בכדורגל הייתה לרובנו סוג של סימפתיה.
העניין עם ז'בוטינסקי הוא ממש משהו מאוחר – של השנתיים-שלוש האחרונות. ברגע שהתחיל משבר הזהות שלי עם בית"ר החלטתי לחקור מה זה בעצם להיות בית"רי? הרי לא נהייתי אוהד בית"ר מבחירה, זה מה שגדלתי אתו בבית. מעולם לא חשבתי על המשמעות של זה, עד שלהיות אוהד בית"ר עימת אותי עם איך שתפסתי את עצמי כבנאדם.
לשמחתי הרבה גיליתי שבמובנים רבים תפיסת העולם שלי (שהיום אני יודע להגדיר אותה כלאומיות ליברלית) היא תפיסת העולם הז'בוטינסקאית המקורית, ושהבעיה היא לא בי, אלא בבית"ר ירושלים שהפסיקה לייצג את התפיסה הזו.
באופן פרדוקסלי, ההתרחקות שלי מבית"ר ירושלים גרמה לי לגלות את בית"ר האמתית ולהפוך, אכן, בית"רי יותר מאי פעם.

אביאל 20 בספטמבר 2014

איציק – בירושלים אתה גדל אוהב בית״ר בכדורגל והפועל בכדורסל – לא יותר להסביר, ככה זה.

יוסי מהאבטיחים 20 בספטמבר 2014

איציק, למרות שלא היתה יריבות ירושלמית של ממש לא אשכח איך מכבי ירושלים ניצחו אותנו בשנה היחידה שלהם בליגת העל בערך.
אדוניס ג'ורדן תפר אותנו…

והפוסט שלך כל כך נכון. כשראיתי את המשחק בחמישי חשבתי לעצמי שמלחה זה הקופסת גולות מהילדות שאף צעצוע חדיש של אפל לא ישווה לו.

loverpool 23 בספטמבר 2014

לא יודע מה איתך אלפסי, כאחד שגדל על אהדת הפועל ירושלים קודם כל – ובלי שום קשר לתפיסות פוליטיות – השנאה למנורה היא אחד המוטיבים באהדה הזאת. לעולם לא אוכל לסבול את ביתר. ("… החולצה האדומה, והשנאה למנורה"…)
אני יודע שיש רבים כמוך שפשוט אוהדים את הקבוצה הירושלמית, אבל אף פעם לא הצלחתי באמת להבין את זה. יש לנו קבוצה בכדורגל – הפועל קטמון כמובן.

הפועל יש רק אחת 23 בספטמבר 2014

loverpool הפועל קטמון היא אולי הקבוצה שלך ושל דומיך, אבל הקבוצה של מאות אוהדים שהיו בארינה שבוע שעבר היא הפועל ירושלים, גם בכדורגל.

בקשר לאוהדי בית"ר, מעניין אותי איך תרגישו עם קבוצת הכדורסל המחודשת של ביתר תעלה לליגה הבכירה ותייצר תחרות ויריבות אמיתית מול הפועל. גם אם זה לא ישנה את הקבוצה שתתמכו בה זה בוודאי יצור קונפליקט אמיתי בישבלכם.

לאיציק, השירים נגד בית"ר ממש לא התחילו בשנים האחרונות עם כל הכבוד לקטמון, את הסיומת של ירושלים של זהב על אוחנה אנחנו שרים לפחות 20 שנה בכדורסל וכל פעם שהוא היה בא למלחה הוא היה זוכה למטר קללות עד שהוא הפסיק להגיע, מישל דיין לעומת זאת התקבל בכבוד מלכים, למרות שעם השנאה אליו מצד אוהדי הפועל ירושלים לשעבר מקטמון יכול להיות שזה כבר לא תופס היום.

איל 20 בספטמבר 2014

פוסט נהדר. לא מסכים עם הכל, אבל תיארת היטב את התחושות שלי.

יאיר אלון 20 בספטמבר 2014

אני לא אוהד הפועל ואני מת ללכת לארנה. נראה אולם מרשים מאוד…
קבוצת הבעלים החדשה יחד עם האולם החדש והבאתם של ליאור, יותם ודונטה משדרת משהו אחר. משדרת שיש מצב שהפועל תקבל את השדרוג לו היא כ"כ מחכה.

והמשכיות זה שם הסיפור. עם הקבוצה תגיע להצלחות מקצועות ניזכר בשנים האלה כשנים שהביאו לשינוי לא רק בהפועל אלא בכדורסל הישראלי. אם הפרויקט לא יצלח והתדמית הלוזרית תישאר נדמה שלא רחוקות השנים בהן נשמע קולות הטוענים שחבל שעזבו את מלחה הביתי עבור ארנה חצי ריקה..

תוהה בדרכים 20 בספטמבר 2014

אולי מבפנים זה נראה אחרת, אבל לפחות מהטלוויזיה זה נראה די מאכזב. בעיקר המרחק העצום בין היציעים למגרש. מאד מנוכר ולא ביתי.

כמו שציינת, זה נראה כאילו לא הושקעה מחשבה בעיצוב הפנים, לפחות לא מזווית של כדורסל. בפועל אני מניח שכן השקיעו, רק אולי זה פשוט לא היה בראש סדר העדיפויות.

אביאל 20 בספטמבר 2014

הבנתי שצריכים להגיע היציעים שישלימו את החלק התחתון, ככה שזו הסיבה שזה נראה ריק.

ניינר 20 בספטמבר 2014

גם אני אוהד ביתר בכדורגל (די לשעבר) והפועל ירושלים בכדורסל. אין כאן שום סתירה

אזי 20 בספטמבר 2014

לא יודע למה, אבל אף פעם לא התחברתי ל"בית".
לא רק במובן הספורטיבי. גם בגיל 18 כשגרתי עם ההורים ועזבנו את הבית בו גרתי מאז שנולדי ועברנו לבית חדש בעיר אחרת, לא לקחתי את זה ללב.
עד היום אני זוכר את הבית ההוא, אבל לא כאב לי לעזוב אותו. עברתי עם ההורים ועם אחותי מבית אחד לבית אחר. טוב יותר.
כנ"ל בכדורגל. עברנו מבלופילד, לרמת גן ואז שוב לבלומפילד ואם תוכל מכבי לעבור לאיצטדיון טוב יותר, אני לא אביט לאחור.

בגלל זה אף פעם לא הבנתי את טרגדיית אוסישקין.
יאללה.. הקבוצה שיחקה בחורבה. הרסה את החורבה אבל הקבוצה עדיין קיימת. שחררו. תמשיכו הלאה.

מאוהדי מכבי חיפה פחות שמעתי על הקושי לעזוב את קריית אליעזר. הם עם הפנים קדימה. רוצים לנצח באצטדיון המפואר.
כנראה זה ההבדל בDNA בין מכבי תל אביב ומכבי חיפה, להפועל תל אביב והפועל ירושלים.
אלה הרבה יותר מתרכזים בניצחון, ולאלה הרבה יותר חשוב הפולקלור שמסביב.

עודד 20 בספטמבר 2014

אזי, אני חושב שהקושי לעזוב את הבית בעיקר תלוי בחלופה. אוהדי מכבי חיפה (וגם הפועל ירושלים לדעתי, לא שמעתי מהם איזשהי טרוניה שהם עוזבים לאולם מפואר וחדש) קיבלו במקום איצטדיון איום ונורא איצטדיון מדהים. אוהדי הפועל תל אביב בכדורסל קיבלו במקום אולם גרוע- כלום.

אזי 20 בספטמבר 2014

אני לא מדבר על טרוניות. ברור לי הכעס של אוהדי הפועל שהרסו להם את האולם על הראש.
אני מדבר על הקשר לאולם. בדיוק כמו שאלפלסי מספר שקשה לו להפרד ממלחה ושהארנה היא עדיין לא בית.
אני דיי בטוח שגם אם היו בונים להפועל אולם חלופי מיד עם הריסת אוסישקין – הדעות שלהם היו דומות.

ד״ר א 20 בספטמבר 2014

מזל טוב על הבית החדש.
מכל הלב, בלי שמץ סרקזם, אירוניא, או מילים זרות אחרות.

קובי (מכביסט) 21 בספטמבר 2014

ארנה – אפשר לבנות. שחקנים – אפשר לקנות. אבל אוהדים? על זה יצטרכו לעבוד הרבה זמן! כי אחרי הכל הארנה שווה הרבה. רק אם יש אוהדים שממלאים אותה!!!

אסף .ג. 21 בספטמבר 2014

קובי לי-ם יש בסיס להרחבת האוהדים שיגיעו לאולם מבחינת פוטנציאל האוכלוסייה בעיר,אם התהליך הבריא לפחות עד כה שמובילה ההנהלה החדשה והצטרפות ליורוליג בתקווה שתתרחש בשנתיים הקרובות לטעמי הארנה תתמלא הרבה יותר מהר ממה שחושבים וראה שכבר השנה יותר מהוכפל (רק על סמך האולם החדש) בלי קשר לתוצאות מספר המנויים שנמכרו מ-2000 לכ-5,000….

סונר-פלם 21 בספטמבר 2014

פוסט נהדר.

אייל הצפון 21 בספטמבר 2014

לפי מה שהבנתי הארנה עוד לא גמורה, כשעוברים לבית חדש עיצוב הפנים תמיד לוקח הכי הרבה זמן, גם כשמדובר בבית מגורים. תתרגלו. יש פוטנציאל ל-10000 אוהדים, בעיקר כאלו שלא יכולים ללכת לכדורגל בשבת.
מה שיותר חשוב בעיני: האם בהפועל מגדל יהיה שחקן מוסלמי?
ומה לגבי היורוליג. למכבי תל אביב יש כרטיס קבוע. היורוליג היא ארגון פרטי ש(אמור ל), לקבל לשורותיו קבוצות לפי קריטריונים כלכליים בכיקר ותחרותיים. האם מכבי אלקטרה מתנגדת לכך שקבוצה ישראלית נוספת תקבל מקום במפעל (ושיקבעו את השיטה לבחירה, כי לחיפה לא פחות מגיע, ולהפועל תל אביב בתנאי שיהיה להם אולם ביתי של 6000+), או תומכת או שאין לה השפעה כלל?

רב יאיר 22 בספטמבר 2014

בניגוד לכל אלה שכתבו קודם אז לדעתי יש סתירה בין בית״ר להפועל. היתה חפיפה גדולה בין אוהדי הפועל רגל לסל. ולא מעט מהשירים שלנו היו גם נגד בית״ר.
לגבי שחקן מוסלמי/ערבי זה. בכלל לא שאלה כבר הנה לנו כזה שגדל במחלקת הנוער ועלה לבוגרת, מוסא באשיר הזכור לטוב.

איציק אלפסי 22 בספטמבר 2014

השירים נגד בית"ר התחילו בעיקר בשנים האחרונות, מאז שקמה הפועל קטמון. עד אז היה קשר מאוד רופף, אם בכלל, בין הקבוצות האדומות של הכדורגל והכדורסל בירושלים. אני אפילו זוכר שכשעדי גורדון ארגן אירוע התרמה גדול במלחה בשנות התשעים הוא עשה את זה במשותך עם בית"ר כדורגל (היה משחק קט-רגל וכדורסל בין הקבוצות).

רב יאיר 22 בספטמבר 2014

דווקא ממש לא, אני הייתי מהאוהדים שנסעו לכל המשחקים בית וחוץ לא היו שם אוהדי בית"ר ואני מדבר על סוף שנות ה-90. היתה המון ביקורת על אירוע ההתרמה בגלל השיתוף עם בית"ר. חלק מהאוהדים היו אלה שלימים הקימו את קטמון, לא הפוך.
זה שכך היה, לא אומר שכך נכון להיות, רק שככה היה.

אני שייך לאלה שאצלם זה היה קשוא גם לשיוך מפלגתי ואידיאולוגי (ממש לא בית"ר או ז'בוטינסקי כמו שאתה יכול לנחש…)

אני בא מקטמון 21 בספטמבר 2014

איציק שייך לקבוצה גדולה של אוהדי הפועל כדורסל ובית"ר בכדורגל – פעם קראנו להם אוהדי נצחונות.

אני שייך לאסכולה שמקווה שתהיה בית"ר בכדורסל (רצוי דמוית נורדיה ולא לה-פמיליה) בשביל שהפועל תחזור להיות רק של אוהדי הפועל.

איציק אלפסי 21 בספטמבר 2014

לא נראה לי שאפשר לכנות אוהדי הפועל (כלשהי, בכל ענף שהוא) אוהדי נצחונות :) אם היינו מחפשים נצחונות היינו אוהדי מכבי בכדורסל.

בר שושני 21 בספטמבר 2014

גם אני אוהד של בית"ר בכדורגל ושל הפועל ירושלים בכדורסל, וגם אם תהיה בית"ר ירושלים בכדורסל זה לא ישנה לי ואני עדיין אוהב את הפועל ירושלים בכדורגל.

הטהרנות הפסיאודו-מורמת מעם של אוהדי קטמון, אגב, היא אחת הסיבות שאני מייחל לכשלון של הקבוצה הזאת.

זה משנה 22 בספטמבר 2014

בר, יש הרבה פנים לאוהדי קטמון, אל תכליל בבקשה.

אני בא מקטמון 22 בספטמבר 2014

לא טהרנות ולא נעליים, מדובר בפארודיה, אני לא חושב שאני אוהד יותר "טוב" או יותר "נחשב" מאיציק או מכל אחד אחר.
כפי שאיציק אמר, לקרוא לאוהד הפועל כלשהו אוהד ניצחונות היא מגוחכת מעצם הגדרתה.
אוהדי נצחונות יש רק ביד אליהו…

אלון רייכמן 23 בספטמבר 2014

בשורה התחתונה – אם ירושלים אכן רוצה לעשות את קפיצת המדרגה שראשיה כה משתוקקים לעשות (בעיקר בזירה האירופית) המעבר לארנה התבקש. וזה יופי של אולם.

Comments closed