סוכות. בית כן עוזבים

לפעמים צריך לצאת מהבית כדי למצוא את הבית

suka

עניינו של חג הסוכות הוא היציאה מהבית. ממרחב הנוחות. כל מי שיצא פעם מהבית לתקופה ארוכה מכיר את התחושה הזו, לפחות בהתחלה. של הארעיות, התלישות. כאילו משהו לא יציב יותר כפי שהיה בקרקע שאתה דורך עליה.

פעם בשנה קורא לנו הקב"ה לצאת לשבוע מהבית. לעזוב לרגע את מרחב הנוחות ולהתחבר לממד הארעי שקיים בחיים. מעין תזכורת לכך שגם בית האבן המפואר ביותר שבנינו יכול להפוך יום אחד לארבע דפנות רעועות.

יש משהו שוויוני בסוכה. קצת קישוטים פה, קצת סכך שם. אבל בגדול קשה להפגין עושר או צורך להסתיר עוני בסוכה.

גם מצוות אחרות של חג הסוכות מתכתבות עם העניין הזה של שוויון ואחדות. האושפיזין – הכנסת אורחים. וארבעת המינים – אתרוג, לולב, הדס וערבה, כל אחד מייצג סוג אחר של יהודי, טיפוס אחר של ישראלי וכולם מאוגדים יחד.

בין ארבע קירות אין איש רואה את רעהו. ההכרח לצאת מהבית מחבר אותנו למי שמסביבנו. הוא מחבר אותנו לבית במובן אחר, עמוק יותר. במובן של זהות ושייכות.

דפני ליף אמרה בזמן מחאת האוהלים בקיץ 2011 משהו שנחרט בזיכרוני:

"הייתי צריכה לצאת מהבית כדי למצוא את הבית".

לפעמים זה ממש כך.

*

"מחאת ברלין".

ראשית, אומר את דעתי העקרונית שזכותו של כל אדם לחיות איפה שהוא רוצה. אני לא חושב שאנחנו יכולים או צריכים לשפוט מישהו שחפצה נפשו לחיות במקום אחר, זוהי החלטה אישית לגמרי. זה גם לא נכון לכבול אנשים למקום בעזרת רגשות אשמה וסחיטה רגשית.

יחד עם זאת, הדיון הציבורי בנושא לא יכול להצטמצם למחיר המילקי. לחיים בארץ – כן או לא – יש משמעות הרבה יותר רחבה.

יש כאן שאלות של זהות ושייכות. אדם צריך להרגיש בבית במקום שהוא חי בו.

מקום צריך לתת תחושת משמעות. הסיבה שאני גר בירושלים, למרות שזה לא מקום קל כלל ועיקר לגור (ולחיות) בו, היא כי המקום הזה נותן לי תחושת משמעות. אני עובר ליד חומות העיר העתיקה בדרך לסידורים או לעבודה ויודע שיש לי הזכות לקחת כמובן מאיליו משהו שאנשים חלמו עליו וערגו לו במשך אלפי שנים.

מחאת ברלין מטרידה אותי לא כי יקר כאן. אלא כי אנשים מרגישים כאן לא בבית.

*

אם היה לי שקל על כל פעם שמישהו אמר לי בשנה האחרונה "בית לא עוזבים" הייתי עשיר כמו וגו'.

התשובה שלי הייתה שלא עזבנו את הבית, הבית עזב אותנו.

מה קורה כאשר אתה כבר לא מרגיש בבית בביתך שלך?

תילחם עליו. אין שאלה בכלל.

ונלחמנו. כל מי שקרא את הבלוג הזה בשנים האחרונות יכול היה לעקוב אחרי המאבק הזה. עד שיום אחד הבנו שפשוט אנחנו נאבקים על משהו שלא קיים. בית"ר ירושלים היא כבר לו בית לאנשים כמונו.

היא בחרה להיות בית לאנשים אחרים. אנשים שאינני רוצה לדור אתם תחת אותה קורת גג.

אז להקים את בית"ר נורדיה זה כמו לרדת מהארץ?

גם את השאלה הזו נשאלתי.

והתשובה שלי היא שלא. זה לא כמו לרדת מהארץ.

לרדת מהארץ זה לתלות את הצעיף ולהגיד – זה מגעיל, עזוב אותי. יאללה ברצלונה (או ריאל, או ליברפול, או מנצ'סטר).

מה שאנחנו עושים זה להילחם על בית"ר ממקום שבו יש לנו סיכוי. אני מאמין שאם בית"ר נורדיה תהיה הצלחה אז בסופו של דבר בדרך זו או אחרת היא תחליף את בית"ר הנוכחית ונקבל בחזרה את בית"ר שלנו.

או אם תרצו, יצאנו לסוכה כדי להרגיש שוב בבית.

חג שמח!

*

ואתם מוזמנים להיות אושפיזין בסוכה שלנו ביום שישי הבא 17.10 בשעה 13:30, במשחק הבכורה ההיסטורי של בית"ר נורדיה ירושלים נגד מכבי קרית עקרון ב'נורדיה ארנה' בגבעת רם בירושלים!

opening

 

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

27 Comments

יאיר 8 באוקטובר 2014

חג שמח אחי

עדי אבני 8 באוקטובר 2014

מצויין, איציק
חג אסיף שמח לך ולקבוצתך

משה 8 באוקטובר 2014

שיהיה הרבה בהצלחה, כל פעם שאני רואה ושומע את טדי במשחקים של בית"ר אני מבין כמה הקהל השפוי צריך אלטרנטיבה.
חג שמח.

ערן (המקורי) 8 באוקטובר 2014

מעולה איציק. אתה אכן לא עזבת את הבית, הבית עזב אותך, ואתה עכשיו מוצא אותו מחדש.
בהצלחה לבית"ר נורדיה!
(ממכביסט תל אביבי)

אלכס דוקורסקי 8 באוקטובר 2014

איציק, חג שמח ובהצלחה עם הקבוצה החדשה. מאוד מתחבר לתחושת אי השייכות והתלישות כאשר אנשים מסוימים משתלטים על הקבוצה שאהבת מילדות. הרגשה מאוד רעה וחוסר אונים.

תומאס נוימן 9 באוקטובר 2014

חג שמח. אני עם נורדיה.

Amir A 9 באוקטובר 2014

חג שמח ובהצלחה מהבית בקונטיקט
(-:

Yavor 9 באוקטובר 2014

התחושות שאתה מתאר מזכירות לי מאוד את מה שאני שומע מידידיי האירנים פה במונטריאול לגבי ארצם-מדינתם. זו תחושה מחורבנת שמישהו גס ואלים משתלט לך בכוח על דבר הקשור אליך בנימי הנפש, בין אם זו מדינה או קבוצת כדורגל.

איציק אלפסי 9 באוקטובר 2014

איזה קטע שאתה כותב את זה… תקרא כאן:
http://debuzzer.com/alfasi/%D7%98-%D7%91%D7%90%D7%91-%D7%92%D7%9C%D7%95%D7%AA/

Yavor 9 באוקטובר 2014

Great minds think alike (-:

איציק 9 באוקטובר 2014

חג שמח איציק,
בשנת 2002, כאשר היתי צריך לחזור מהפוסט דוקטורט לארץ (עם אישה ושני ילדים קטנים) ונדפק לי מקום העבודה המיועד, לא היתה כלל שאלה. חזרתי לארץ ואין דבר נסתדר. אם זה היה קורה היום היתי שוכל את תשובתי פעמים. יש הרגשה שבמדינה הזו משהו שם על האצבע טבעת, אך עדיין יש טבעת ששולטת בכולם, ואדון הרשע שולט בטבעת, ורוח רעה עוטפת את המדינה… כי טבעת אחת תשלות בכולן, וצריך משהו שיזרוק וישמיד את הטבעת במקום בה יצרו אותה… אך איפה יצרו אותה…
בהצלחה לבית"ר נורדיה

יאיר 9 באוקטובר 2014

נחמדה ההשוואה הרלוונטית לברלין וכו'.. אהבתי את הרעיון של הסוכה. יש הרבה דרכים לאהוד אבל עדיין קשה לי להבין את רעיון נטישת קבוצת הנעורים, זה מעין "פרס לטרור" . יוזמת נורדיה מרעננת וחשובה, אבל קבוצה היא מעין בית, עוגן שלא ממהרים לעזוב כשקצת קשה. חג סוכות שמח !

איציק אלפסי 9 באוקטובר 2014

יאיר, אתה לא חייב לעזוב. אתה יכול להישאר אוהד בית"ר ולתמוך בנו. יש גם לא מעט כאלה. נשמח לראות אותך בגבעת רם ביום שישי הבא!

אלכס 9 באוקטובר 2014

יאיר, זה לא הפוך?
כל כרטיס, כל קול שר באצטדיון, כל צופה בשידור נותן פרס לטרור. כי הטרור שזור בכל שדרת ההנהלה. יש לי מזל שזה לא קורה לקבוצה שלי.
אם להקביל לבחורות אז בעיני זה כמו להישאר במערכת יחסים שבאמת ובתמים מאמללת אותך מידי יום כדי לא לתת "פרס לטרור", או למצוא אהבה חדשה ועדיין להתגעגע לישנה. תשמור את הערגה והזכרונות ואל תתן לשנים שחונות למחוק לך עשורים יפים – דעתי.

Bob 9 באוקטובר 2014

אתם משחקים בגבעת רם?
עכשיו אני חייב להצטרף, באיצטדיון מדובר באיצטדיון ליד החדר כושר?

איציק אלפסי 9 באוקטובר 2014

בהחלט, במרכז קוסל.
אתה מוזמן להצטרף כאן:
http://www.betarnordia.co.il/#!join/c17a7

אלכס דוקורסקי 9 באוקטובר 2014

מה שכן, מתאמנות שם גם אגודות אתלטיקה, אז נראה לי שחשוב לתאם את הזמנים כדי לא לפגוע באתלטים, שזקוקים גם למסלול וגם לדשא.

מאשקה 9 באוקטובר 2014

איציק, יופי של טור.
חג סוכות שמח לך

איציק אלפסי 9 באוקטובר 2014

תודה מאשקה.
חג שמח!

אסף .ג. 9 באוקטובר 2014

איציק טור נפלא ובהצלחה בפרויקט המבורך,מכיר את התחושות מקרוב בתור חבר עמותה(זוטר) שמלווה את פרויקט התחייה מחדש של הפועל ת"א כדורסל אי-שם מלפני 7 שנים בליגה ב'.

גור אילני 9 באוקטובר 2014

איציק, אני כאוהד בית״ר/מתלבט/לשעבר מאד מזדהה עם הבחירה שלך. אני לא הייתי צריך לעזוב או להצהיר על כך כי אני בקושי הולך למשחקים בארץ, לכן אין כמעט משמעות לשאלה האם אני עדיין אוהד או לא. כשאמנון דנקנר כתב שהוא מפסיק לאהוד את בית״ר בתקופת גאידמק (2007) חשבתי שזה מוקדם מדי, ושזה מונע מפופוליזם, למרות שהסימנים הרעים כבר היו מאד מתקדמים.

מתישהו תחושת המיאוס פשוט גברה לרמה כזו שפשוט הפסיק להיות לי אכפת מה היתה התוצאה במשחק. אוסף מקרי של שחקנים, גזענות, בעלים ללא זיקה למועדון, רכבת מאמנים, ניהול חובבני, התערבות של גורמים פוליטיים, עבריינים… כל זה הביא לאדישות ברמה כזו שכבר לא כואב לי אם בית״ר תרד ליגה, לא כי אני רוצה להעניש אותה אלא פשוט כי באופן הנוכחי אין שם שום פיסה מהלב שלי.

אורן 9 באוקטובר 2014

אלפסי,
בעיניי אתה איש השנה בספורט. עשית צעד אמיץ שאף קבוצת אוהדים אחרת עשתה(אני אוהד הפועל אוסישקין).מאמין שלהיפרד מביתר של לה פמיליה ולהיחשף בדרך שבה נחשפת-זה חסר תקדים ומעורר השראה.טוב לדעת שיש עוד אנשים כאלה(וסורי על כל ההשתפחות).

איציק אלפסי 9 באוקטובר 2014

תודה אורן

MOBY 9 באוקטובר 2014

בית עוזבים ובונים חדש. (אלה אם כן אתה מילנזי).
ובעניין הברלינאים, די תעזבו אותנו בשקט, בחרתם את הבחירה שלכם תפסיקו לנסות להצדיק אותה בכל מיני דרכים (שרובם קצת עקומות על מנת להוכיח משהו).

בזבוז 9 באוקטובר 2014

תסלח לי , אבל אם היית נלחם בקומץ כשהוא עוד היה קומץ ולא תמיד מסיים בזה שהאוהדים של הפועל יותר גרועים (שזה הקשקוש הכי גדול) אז אולי הייתם מצליחים לנצח, אבל מה לעשות שכשאתה כותב טורים נגד מה שקורה אצלכם אבל תמיד יש אבל בסוף אז זה נשמע דו פרצופי וככה אי אפשר לנצח.
זאת דעתי ולא תצליח לשנות אותה

איציק אלפסי 9 באוקטובר 2014

זכותך להחזיק בדעתך. רק אומר, עם כל הצניעות, שאם כל שאר האוהדים הנורמטיביים של בית"ר היו נלחמים בקומץ כשזה עוד היה אפשרי כמו שחבריי ואני נלחמנו לא היינו צריכים להקים את בית"ר נורדיה.

ירון 9 באוקטובר 2014

המון בהצלחה איציק, ככה עושים שינוי חברתי. בתור אוהד הפועל קטמון אני מרגיש שהקבוצות שלנו (למרות שעדיין אתם בית"ר) הן ממש שותפות לדרך.

Comments closed