בניסיון, נואש משהו, למצוא אצלי איזשהו כשרון נסתר שלחו אותי הורי בילדותי לכל החוגים האפשריים: טניס, כדורסל, שחייה, מקרמה… כל שנה משהו חדש וכל פעם מפח נפש מחודש כשנתגלו, שוב, דלות כשרונותיי.
במסגרת אותם נסיונות יצא שהגלגלתי שנה אחת גם לחוג קרמיקה במתנ"ס. כל יום שלישי בחמש וחצי הייתי מפליא ליצור קערות, כדים וכל מיני עצמים בלתי מזוהים. למרות הרצון הטוב של המדריכה הסבלנית מהר מאד הבנתי שבמוזיאון ישראל לא יצטרכו להכין את הגלריה לתערוכות שלי. בהתחלה סתם השתעממתי, אבל בשלב מסויים במהלך השנה כבר מאסתי לגמרי בתחביב האומנותי שנכפה עלי וניסיתי למצוא כל דרך אפשרית להתחמק מהחוויה המעיקה, אך ללא הצלחה.
כך ייצא שהמשכתי להגיע לחוג בחוסר חשק כל יום שלישי מבלי לעשות מכך עניין גדול מדי, ילד מרדן לא הייתי, ממתין בסבלנות שהקיץ יקיץ את הקץ על העניין המעיק.
כל זה עד אותו יום שלישי בתחילת יוני, כבר סמוך ממש לסוף השנה.
באותו אחר הצהריים התמודדו בית"ר ירושלים ומכבי חיפה בגמר גביע המדינה לשנת 1985 באצטדיון רמת-גן. הייתי אז ילד בן חמש, כמעט שש, בשלהי גן חובה לקראת כיתה א'. לא ידעתי אז הרבה על כדורגל חוץ מאשר שזה משהו שאבא מאוד אוהב וכבר אז רציתי מאוד להיות כמו אבא. ספק אם ידעתי מראש על המשחק והבנתי את חשיבותו, אבל משהו באווירה בבית באותו אחר צהריים שידר לי את זה טוב מאוד.
אבא הגיע מהעבודה, מיהר לחתוך את האבטיח ולהניח על השולחן בסלון כשבינתיים הצטרף אליו גם דוד רפי. בשעה חמש בדיוק ישבו כולנו מול הטלוויזיה במתח שכבר הדביק אותי והמשחק התחיל.
במשך עשרים הדקות הראשונות ישבתי בשקט ופיללתי בלב שרק הפעם הזאת יוותרו על הרעיון של החוג או ישכחו ממנו ואוכל להמשיך לצפות במשחק.
התבדיתי. בחמש ועשרים בדיוק הגיעה אמא לסלון לאסוף אותי והסיעה אותי למתנ"ס. במשך השעה הארוכה בה נמשך החוג בללתי בעצבנות את החומר האפור מרוב מתח של אי הידיעה מה קורה באותן דקות במשחק.
לאחר מה שנדמתה עלי כשעה הארוכה ביותר בחיי הצעירים הגיעה אמא סוף כל סוף לאסוף אותי. כל מהלך הנסיעה הקצרה מהמתנ"ס חזרה הביתה לא החלפנו מילה ומייד כאשר הגענו לחנייה שמתחת לבניין קפצתי מהאוטו וטסתי למעלה במדרגות לבית.
נכנסתי פנימה, היה שקט ומתוח. "כמה כמה?" פלטתי את המשפט האלמותי שעוד ילווה אותי רבות במהלך חיי. "אפס אפס" הייתה התשובה.
"מה?!" שאלתי בפליאה. "מי מוביל?" ניסיתי שוב. אבא ודוד רפי הפנו אליי את מבטם בספק תמיהה ספק גיחוך – "אפס אפס, אף אחד לא מוביל". "זאת אומרת שלא היו שערים מאז שהלכתי?" שאלתי בתמימות שרק ילד בן חמש יכול לשאול. "כן, אנחנו לא עובדים עליך" וקולו של נסים קיווית "עשר דקות לסיום, אפס אפס כאן ברמת גן" אישר את דבריהם.
לימים הפליאה שלי באותם רגעים נראתה מגוחכת לחלוטין, אבל באותם רגעים הרגשתי תחושה איומה של תסכול ואכזבה. מה זאת אומרת לעזאזל 'אפס אפס'?! שעה וחצי משחקים ואין שער? מה זה המצב הלא מוגדר הזה שבו אין מנצחים ואין מפסידים, שבו אתה לא צוחק או בוכה אלא רק יושב בחוסר אונים וציפייה. זה כנראה היה גדול על תפיסת העולם המצומצמת והמסודרת של ילד תמים בן חמש. העובדה שבחיים אתה חווה כל כך הרבה 'אפס אפסים' כאלה ושאנשים רבים מסיימים חיים שלמים ב'אפס אפס' הייתה תובנה מאוחרת הרבה יותר עבורי.
התיישבתי. "אם התוצאה נשארת כך אז מה קורה?" שאלתי. "הארכה". "מה זאת אומרת?" "שמשחקים עוד חצי שעה". עוד חצי שעה? זה כבר הופך להיות מוגזם. קודם לבלות שעה שלמה בחוג קרמיקה כשבית"ר משחקת בגמר הגביע, אח"כ לגלות שלא הובקע אף שער ועכשיו עוד חצי שעה במתח העצום הזה?!
עוד אני מהרהר וקיוויתי מגביה שוב את קולו:
"מלמיליאן שוב עם הכדור"…
"עכשיו שירזי"…
"אוחננננה… כן!!!'"
ואז זה קרה לי בפעם הראשונה.
קפצתי מהספה, הנפתי שתי אגרופים קדימה ורצתי לעבר החדר שלי. נשכבתי על השטיח, רקעתי ברגליי ופלטתי "ייששש!!!" אדיר, אחד כזה מכל הלב.
*
ישנם רגעים כאלה בחיים שבהם אדם עוצר פתאום ושואל את עצמו כיצד הגיע לאותו מצב, מתי ואיפה הכל התחיל. במקרה שלי ושל בית"ר זה היה באותו רגע שבו הכניע אלי אוחנה את אבי רן המנוח. מאז אותו רגע מכונן באחר צהריים מהביל של תחילת הקיץ של 1985 הפכה עבורי בית"ר מקור לשמחות, אכזבות, רגעים של תוגה עמוקה ואושר עילאי. מאותו רגע היא ליוותה אותי בכל אחת מתחנות חיי.
היא ליוותה אותי שנתיים אחר כך כשנולדה אחותי אחרי שנים של ציפייה וגאלה אותי מייסורי היותי ילד יחיד. באותו שבוע שבו זכתה באליפות בפעם הראשונה נסעתי להדסה לראות את אחותי החדשה עם פוסטר האליפות הטרי מהעיתון והצטלמתי איתו ליד העוללית הקטנה, גאה בדאבל ההיסטורי שהשגתי באותו שבוע.
היא ליוותה אותי באותו לילה בלתי נגמר ובלתי נשכח ב- 89' כשעופר מזרחי הימם ואילם את כולנו באותו סלאלום מופלא בדקה התשעים, רק כדי לתת לאורי הזדמנות לנצח לנו את המשחק בפעם השנייה ולהיפרד עם הגביע הכי מתוק שאני זוכר.
היא ליוותה אותי בבוקר שבו שפשפתי את עיני בתדהמה כשפתחתי את מדור הספורט וקראתי שאלי אוחנה חוזר אלינו מהגלות להרים אותנו מאשפתות הליגה הארצית.
היא ליוותה אותי עם האלפים בחגיגות האליפות בכיכר ציון ב- 93' ובכיכר ספרא ב- 97' כשהיינו באמת ובתמים "הדגל של המדינה" וצהוב שחור היה שיא האופנה.
היא ליוותה אותי כשלקחתי טרנזיסטור לשמירה ב- ש.ג. כדי לשמוע איך פישונט נותן לנו את האליפות ב- 98'. שנתיים אחר כך, עם קצת יותר פז"ם, הצלחתי לצאת מהבסיס ברגע האחרון ולהגיע בדרך לא דרך לאצטדיון רמת גן לאותו גמר אפי נגד הפועל תל-אביב. הטלטלות הרגשיות שחוויתי באותו ערב הותירו מותש ומטושטש, מוטל על מדרגות הבטון ביציע המזרחי של איצטדיון רמת-גן עמוק אל תוך הלילה.
היא ליוותה אותי כשהייתי סטודנט באנגליה וגררתי לחצר את השותף ההודי שלי לדירה עם בקבוק שמפניה כדי לחגוג אליפות של קבוצה שמעולם לא שמע עליה, אבל אני הסברתי לו בעקשנות שזו "דה בסט טים אין דה מידל איסט!"
היא ליוותה אותי כשיישבתי מול המחשב בספרייה באוניברסיטה האנגלית המכובדת בה למדתי והבהלתי עד מוות את הסטודנטים המנומנמים שמסביבי בשאגה שפלטתי כשאבירם כבש לרשת של מכבי חיפה בגמר של 2009.
היא ליוותה אותי כשנשאתי את בחירת ליבי לאישה מול חומות ירושלים. כשאחרי החופה והקידושין החלפתי את מקטורן החליפה בחולצה צהובה שאחותי היקרה – כן, זאת מהאליפות של 87' – הכינה לי בהפתעה ושרתי בקול גדול עם כל החברים: "מנורה על החולצה וכדורגל מברזיל!"
היא ליוותה אותי בערבים מקפיאי עצמות בטדי, בגשם שוטף ופעמים אפילו בשלג. בחום והלחות הנוראיים של השפלה בבלומפילד, רמת גן והאורוות למינם.
היא חלק ממני וחלק ממה שאני – כמו שכתב נפלא אראל סג"ל: "בלי האהדה לבית"ר, אני אדם אחר לטוב ולרע".
בית"ר ירושלים היא הסיפור שלי, הסיפור שלנו. בסיפור הזה ישנם עוד דפים רבים ומרגשים שממתינים להיכתב. כדי שזה יקרה כל מה שאנחנו צריכים זה לעשות דבר פשוט: לתת תשעים שקלים בחודש ובכך לרכוש את הזכות להפוך בעצמנו לחלק מהסיפור.
להצטרפות לעמותת האוהדים של בית"ר ירושלים:
ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url
74 Comments
כתבת נפלא איציק. נהניתי לקרוא.
הרגת אותי אני על סף דמעות…איזה זכרונות העלית שתהיה בריא!!! יאלללללללללה ביתררררררררררר אני עכשיו רוכש מניה לא מעניין אותי כלום וכל האוהדים ביחד תזכרו:
אין גדולה כמו ביתר
אם על כל 10 אוהדים 1 יקנה מניה אנחנו מסודרים
אז יאללה תנו לה במניות!!!!!
בחיי עשית לי צמרמורת בגוף , החזרת אותי לכל אותם רגעים מאושרים ששנים ליוו אותי ,מגיל 5 על הכתפיים של אבא שלי ביציע העץ של ימקא ועד לימים היפים של טדי . למרות שכבר מספר שנים אני לא מגיע לטדי בגלל כל האלימות עשית לי חשק כן לקנות מנייה !! ולקוות שהקבוצה הזו תשאר בליגה כדי שאקח את הילדים שלי יום אחד לראות את בית"ר ירושלים בטדי
הכוח של בית"ר זה בקהל שלה ,אז לכל אוהדי בית"ר זה עכשיו או לעולם לא……
שיהיה בהצלחה.
כנראה לא תסכים איתי, אבל במקרה הזה, אני מאמין שההצלחה של המיזם תהיה ההצלחה של כולנו אוהדי כדורגל ואזרחים כאחד. ואולי תוביל לניקוי אורוות גם במועדון וגם בחברה האזרחית שתקיא מתוכה את האספסוף האלים והגזעני שנותן את הטון בטדי כבר יותר מדי זמן.
מסכים מאוד דווקא
מרגש איציק.
אני קניתי מניה, מקווה שנצליח (אחרת, תעודת עניות לקבוצה ולאוהדיה).
בהצלחה !
טור יפה, מאחל לכם בהצלחה עם המפעל העצום הזה.
אני זוכר מתי זה קרה לי.
הייתי בן 3 ואח שלי (רן) הודיע לי שאני אוהד ביתר.
עד היום אני לא סולח לו על זה…….
הגיע הזמן שתסלח לי. אני סבלתי יותר ממך כל השנים, אבל היום אני כמעט מנותק לגמרי מהעניין ומצליח להסתכל על בית"ר בעיניים אובייקטיביות לחלוטין.
המראה לא מלבב, אבל כל הכבוד לאיציק ולאחרים שמצליחים להתעלם ממנו ולהמשיך להיות אופטימיים.
איציק, פוסט נפלא.
שבתי השקעות באים לשווק את קרנות הנאמנות שלהם בבנקים, הבנק אינו מתיר להם לעשות זאת אלא ב-2 משפטים קצרים אחרי שהם מעבירים הרצאה בנושא שוק ההון או מצב המשק ליועצי ההשקעות של הבנק.
מה שעית פה הזכיר לי את זה מאד. נתת יופי של "סקירה" ואז "דחפת" את המוצר. אתה יכול להיות איש שיווק מעולה.
אצלנו, אולי שאור יחליף את יענקל'ה תהיה הזדמנות להפוך לחלק מהסיפור.
מעולה איציק.
מקווה בשבילכם שהמהלך יצליח הפעם.
בעצם לא רק בשבילכם, אלא בשביל הספורט הישראלי כולו והכדורגל הישראלי בפרט. משוועים לעוד משהו גדול שיחבר את הספורט עם הקהילה ויאפשר לו להראות כמו משהו תרבותי נורמאלי ויפה.
יפה ונוגע, גם אישית. הייתי בן 9, זה היה משחק הכדורגל הראשון בו הייתי במגרש. עד אז לא ממש עקבתי אחרי כדורגל ישראלי (הייתי מכביסט שרוף בכדורסל). תוך כדי המשחק בחרתי "בעד מי אני". הגול של אוחנה צרוב במוחי, וגם הריצה שלו לגדרות אחרי ההבקעה. מאותו רגע אני אוהד בית"ר. ולא משנה מה הוא עשה ועושה כמאמן ופרשן ואיך הוא מתנהל כיום, אוחנה בעיני תמיד היה ותמיד יהיה המלך בה' הידיעה והסמל הנצחי של בית"ר (מצטער אורי).
ואני בכלל תל-אביבי במקור. לך תבין…
שיהיה לכם בהצלחה רבה עם העמותה.
הצלחה של הפרויקט הזה יכולה להיות הצלחה של כולנו.
כתבת מאוד יפה.
תכננתי לקנות מניה של בית"ר ולהציל את הקבוצה אבל אתה כותב עליה כל כך יפה עד שאין לי אלא לתאר כמה יפה תכתוב עליה אחרי שהיא תתפרק ותמחק ממפת הכדורגל.
אם עכשיו כתבת שיר אהבה משובח, כשהקבוצה תתפרק תכתוב את שיר השירים.
ולכן, אני מאחל לכולנו התפרקות של בית"ר שתלווה בפיוטים נוגים פרי עטך. אני מבטיח לקרוא ולפרגן.
אתה באמת כותב מאוד יפה.
כמוני כמוך. הייתי גאה ושמח להיות אוהד בית"ר לטוב לרע ובעיקר בזמנים הקשים. היום לצערי אני על סף תיעוב למועדון. הפכנו למועדון גזען ואלים.נקודה.
אני בן 35 אוהד ביתר מאז שאני זוכר את עצמי, כולל הפסד האליפות למכבי חיפה ע"י משה סיני והפועל. וג'ימי טורק.
לא היינו גזענים ואלימים ללא סיבה. (פעם בשנה שנתיים היתה התפרצות זעם).
איבדתי עניין במועדון באליפויות של גאידמק.
איך זה יכול להיות שאנחנו הכי עשירים והכי מצליחים ועדיין מקבלים 4 רדיוסים בעונה?!?!?!?
אפילו משחק האליפות היה ברדיוס ! ! !
במשך שנים אף אחד לא קילל אישית את משה סיני, גם את ג'ימי טורק, ואת זאהי ארמלי, ואת אחמד מוסא, ונג'ואן גרייב.
אז כמעט כל השירים היו בעד בית"ר ולא קללות נאצה נגד כל העולם ואשתו.
הייתי במשחק בית נגד כפר סבא של אוחנה, נגמר 4-0 לנו.
כפר סבא הביאו 200 צופים בלחץ. 2 אושפזו בעקבות מכות עם לומים !! ואלות…
גנבו לי את הקבוצה, ולא רק אני מרגיש ככה.
הרבה אוהדים בגילי בפחות או יותר לא הולכים כבר למשחקים.
4 שנים לא הייתי במשחק.
בשביל מה ללכת? לשמוע את כולם צועקים אבי לוזון בן..?!? מה אני בן 14?!?!
המועדון חייב להתנקות וזה כולל החלפת אוהדים.
ללירון , אם אתה אוהד בית"ר משנת 83 אין מצב שאתה לא מכיר את השיר הזה :"משה סיני בן … דללה דללה (הוא היה חזק מאוד בשער שמונה למעלה) " כנ"ל על אישתו . אני עוד מעט בן 36 וחושב שהקהל שלנו התמתן יחסית לשנות השמונים (תזכיר לי מתי שמעת לאחרונה מוות לערבים במשחק של בית"ר?), יש לציין שאני נגד גזענות , אבל בחיים לא אצא נגד הקהל שלי וגם אם מדובר בילדים בני 16 . ועוד משהו , מניה כבר קנית ?!.
באמת מרגש נגעת בכל כך הרבה דברים שהזכירו לי את עצמי בתור ילד קטן (במיוחד הכמה כמה).
בתור לא אוהד ביתר מקווה שתצליחו בדרך שלכם
חייבים את בית"ר בליגת העל . אחרת לאן יתנקז כל המיץ של הזבל של החברה הישראלית ?
מיותר,יש לא מעט בלוגים ופורומים של אוהדי הפועל בהם אתה יכול לכתוב את הרפש הזה. אם לא שמת לב הטור למעלה הוא ברמה קצת יותר גבוהה.
כמעט הצלחת לגרום גם לי לקנות מניה…
פוסט יפהפה
כתבת מאוד יפה. אני לא אוהד בית"ר (קטמון) אבל עדיין מקווה שהקבוצה שלך תשרוד ותשתנה לטובה – בהצלחה.
טקסט אדיר. חבל כל כך שהקבוצה זו, שאתה מתאר בכשרון ובאהבה כל כך גדולה, כזו גזענית. אבל זה לא פוגם בטקסט.
יואב בורוביץ',
אני חבר טוב של אחיך ויודע ששנאת בית"ר זה אצלכם בדם.
תפסיק להסיט נגד בית"ר. יש גזענים בבית"ר אבל בדיוק כמו בהפועל ת"א עיקר המסה הבעייתית זה ילדים בני 14 -17.
מרבית האוהדים של בית"ר הם נגד גזענות ואלימות והגיע הזמן שאנשי התקשורת יגידו את זה ויפסיקו להכפיש. בעיית הגזענות היא בעיה חברתית של המדינה ולא בעיה של בית"ר ירושלים! אם בית"ר ירושלים תעלם אז קבוצת כדורגל חשובה מאוד בליגה שלנו תעלם והפגיעה בליגה תיהייה קשה. הגזענות לעומת זאת תישאר. לצערי הרב ההכפשות וההגזמות שמתפרסמות לגבי הקהל של בית"ר חדשות לבקרים הביאו למצב שאנשים לא יודעים באמת מי הוא הקהל של בית"ר ואיך הוא מתנהג. לצערי זה גם גורם למשיקיעים להמנע מלהשקיע בקבוצה. אם אתה חושב שהכפשות נגד בית"ר בטיים עושות לך כבוד אז אתה טועה. בארה"ב אף אחד לא מתעניין בבית"ר ואחרי שהאמריקאים קוראים את הכתבה הם רק זוכרים שהישראלים גזענים ובכך אתה טורם לדמוניזציה נגד ישראל והישראלים בעולם!
תומר, אם בית"ר תיעלם, סוף סוף לא יהיה משחק בליגה שאני אפחד לשלוח אליו את אחי הקטן לבד, כי אולי כשהוא יחכה לאוטובוס אחרי המשחק יזנקו עליו חבורה של ערסים עם קרשים. רע לכדורגל זה בטח לא יהיה
אריק,
כמי שישב עם אחיו הקטן בשער 11 בדרבי האחרון והיה עד לאוהדת שפונתה לבית החולים בשל הנפץ שנזרק ליציע (לא יודע מי זרק – אבל כנראה לא אוהד בית"ר…), קצת קשה לי לקבל את המשוואה "ליגה ללא בית"ר = ליגה ללא פחד ביציע"
לצערי, מיזם האוהדים ייכשל. כמה גייסו עד עכשיו? חצי מיליון שמתוכם מאה אלף מאנשי עסקים…על-פי החשבון שלי זה אומר שלא יותר מארבע-מאות אוהדים קנו מניה. מישהו האמין באמת שלבית"ר יש הרבה אוהדים מסורים? האבסורד הוא שיש מצב שחלק גדול מהאוהדים שקנו משתייכים בדיוק לאותו גרעין גזעני ואלים שמדרדר את הקבוצה לתהום. עכשיו זו באמת הקבוצה שלהם.
הקארמה השלילית שאופפת את הקבוצה לא תמחק כל עוד שהשנאה היא המנוע העיקרי של האוהדים, נקודה.
תומר- אח שלי אכן שונא את בית"ר. אני ממש לא אוהב אותה. אבל אני שונא את מכבי ואולי גם את הפועל אפילו יותר. אז אל תגיד שהשנאה לבית"ר אצלי בדם. ודווקא כל הגזענות של רבים מאוהדיה, ובעיקר של המועדון עצמו שבחיים לא לוקחים ערבים, לא גורמים לי לשנוא אותה יותר. כי גם כך אף פעם לא אהבתי אותה. והעובדה שכל כך הרבה אנשים מתעבים אותה גורמת לי דווקא לשנוא אותה פחות. אני פשוט לא אוהב להרגיש את מה שכולם מרגישים.
פוסט מענין
ביתר תמיד היתה הקבוצה של המדינה לעומת הפועל תל אביב שתמיד יצגה את שונאי ישראל והצהירו שהם לא מיצגים את ישראל
בגלל שרוב עיתונאי הספורט הם אוהדי הפועל ואנשי השמאל הקיצוני ,במשך שנים הם משמיצים את ביתר הגזענים האלו מהשמאל ששונאים את עדות המזרח ואת ביתר
אתה נשמע לי כמו טוקבקיסט של וואן, לא משהו שמתאים לכאן…
אגב, המניה הראשונה של הפועל, נרכשה על שמו של לוחם שייטת שנהרג כשהוא ניסה להגן עליך. שונאי ישראל שכמותם
זומבי- בגלל אוהדים כמוך בית"ר מעוררת כזאת סלידה. ואני אוהד של הקבצה מגיל 4.
בהצלחה. הייתי באיצטדיון באותו משחק וזה היה מוזר. הוא היה מלא עד אפס מקום ביציעי האורוות וממול עמד היציע החדש – עדיין ריק – שרק נבנה ולא אושר עדיין. שנה אחר כך ראיתי משם את הניצחון על שמשון בגמר.
איציק – למרות שאני כבר מזמן לא בעניין של הכדורגל הישראלי , הפוסט יפה ומרגש .
בלי להיות קטנוני – הנפת שני אגרופים כשאוחנה הבקיע . מצד שני – היית אז בן 6 אז מותר לך להתבלבל (-:
איציק, אני יכול להזדהות עם כל כך הרבה דברים בפוסט הזה. אני מבוגר ממך ולכן הזכרונות שלי הולכים עוד הרבה אחורה, לתקופה של טרום אורי, לערב המופלא ההוא ברמת גן ב1976 שהיה אחד הימים המאושרים בחיי ועוד ועוד עלילות מימקא וטדי.
היום אני כל כך מנותק מהקבוצה וממה שהיא מייצגת. חושב לקנות מנייה לטובת המועדון האהוב שהיה חלק כל כך משמעותי בחיי אבל משהו בפנים אומר לי-לא!
אבל אני מתחייב שביום שביתר יחתימו שחקן ערבי אני קונה מנייה-מתחייב!
גם אני אוהד בית"ר, ואני קצת צעיר יותר, וגם לי מפחיד לקנות מניה. מפחיד כי החשש הוא ששאר קוני המניות, רובם, יהיו אותם אנשים מגעילים שגרמו לי לא להגיע למשחקים מאז כיתה ח',כשהתחילו שירי התודה ליגאל עמיר. אני לא רוצה שהכסף שלי ילך אליהם, בדיוק כמו שאני לא אלך למשחקים של הקבוצה (ובכך אתמוך בה – כספית, מוראלית) כל עוד היא לא מקיאה ומוקיעה את האנשים האלה מתוכה.
אני יודע שזה אולי לא נכון לעשות, כי הצעד הזה עשוי לגרום לזה שמה שאני מחכה לו לעולם לא יגיע, אבל אני כן מחכה לאיזושהיא סוג של תחושה של "מאסה קריטית" שנחצתה, שלאחריה אפשר יהיה לדעת לאן המיזם הולך.
יאללה בית"ר.
באמת ובתמים שיהיה לכם בהצלחה, אחרי שתוכיחו יכולת להציל את הקבוצה תרחיקו ממנה את הגורמים הגזענים והפשסיטים.
ושנזכה לדרבי ירושלמי כמו פים במהרה בימינו
אמן! הדרבי הראשון שראיתי היה בקטמון. הפועל פירקו את ביתר 3-1 עם צמד של אלי בן רימוז' אם אני לא טועה. הלוא שיחזרו הדרבים האלה!
חבל על כל מילה…גדול…אדיר… אין גדולה כמו בית"ר.
יאללה מצילים את הקבוצה של המדינה.
וואו וואו וואו כמו יכולת
התכוונתי לרשום שיש לך יכולת הבעה שאני יכול רק לחלום עליה כל מילה יותר חזקה מהשנייה והכול פשוט וואו
איציק פוסט מולפא של אהבה אמיתית לקבוצה שלך.
איפה אתה ואיפה בית"ר כיום ?
לאן אתה הגעת ולאן בית"ר שלך הגיעה ?
שיהיה לכם בהצלחה מעומק ליבי האדום.
פוסט נהדר אבל חייבים תיקון טעות היסטורית אחת – את האליפות ב-98 לא הביא פישונט אלא איתן טייב ושות'.
וחוץ מזה התספורת של אוחנה לפנתיאון, פלא שחטפו אותו לדגמן שמפו?
מקווה ומאחל שהמיזם שלכם יצליח, שתחזרו להיות גורם משמעותי בליגה והכי חשוב, שתנקו את האורווה הגזענית.
כתוב נפלא.
ריגשת אותי אח יקר ..
כל כך כיף לי לקרוא פוסטים שמזכירים לי את ימי התמימות.
מאחל לכם שתצליחו במיזם ותחזרו לימים הגדולים.
אני כבר קניתי מניה, ואתה???
יאללה ביתר! :)
אלפסי, פיספסת את הסיפור האנושי של הגול הזה –
אלי כהן, ספורטאי אמיתי (מספר 4 האגדי שלנו) התעקש לעשות טיפול מחוץ לקוים כשנפצע ולא לעכב את המשחק ופתאום נשארתם 11 על 10 ואוחנה בלי הבלם שלו.
כל כנראה חלק מההסטוריה של בית"ר.
מאחל לכם הצלחה ב"פרוייקט" אבל תצטרכו לעשות שינוי קיצוני רחב הרבה יותר כדי שאוהדי כדורגל שפויים ירגישו נח להסתובב באזור טדי בצבעים אחרים בלי להתקל ברצח בעיניים.
משום מה אני זוכר שאת התירוץ הזה גם מכרת לי למחרת בבוקר בבית ספר…
אבל 25 שנה, לך תזכור בוודאות…
איציק
קודם כל הטור כתוב באמת בצורה נפלאה, מרגשת ומעוררת כבוד.
אני בתור אוהד הפועל (תל אביב) שרוף מאחל לכם מכל הלב שהמיזם הזה יצליח ובית"ר תחזור להיות מה שהיא הייתה פעם.
כמו שכבר אמרו כאן לפניי הקבוצה שלך שינתה את פניה באופן קיצוני בשנים האחרונות והפכה להיות חממה לנוער כהנא הגזען הפשיסט והאלים.
בעבר היה מפחיד להגיע לטדי בגלל העוצמות המטורפות של הקהל ביציעים שסחפה את השחקנים על הדשא להביס לא פעם ולא פעמיים את קבוצתי האהובה.
היום סתם מפחיד להגיע לטדי לבוש בצבע האדום, בטח ובטח כשאתה מגיע עם ילד קטן למגרש, תחושת אימה שכזאת אין בשום מקום אחר בארץ.
תחזירו את בית"ר להיות מה שהיא הייתה פעם – גאה, ימנית (לא קיצונית וגזענית) ודורסת.
כי בתכלס אין כמו משחקים של הפועל – בית"ר, בהצלחה מכל הלב.
כתיבה יפה. גם אני הייתי ילד וזה היה המשחק הראשון שראיתי וכך בעצם הפכתי לאוהד בית"ר (ביחד עם כל השכונה בערך). המצב של הכדורגל היום לא משהו ביציעים וזה די מעורר סלידה. לא רואה הבדל אמיתי בין בית"ר להפועל ברמת האלימות המילולית (או החזיזית..) – זו בעיה כללית ולא רק של בית"ר (שאגב, חייבת להביא שחקן ערבי רק כדי לגמור עם הסיפור הילדותי הזה..)
יאללה בית"ר
חולה על אלה ש"לא רואים הבדל ברמת האלימות בין בית"ר להפועל".
בואו נעשה משחק, נשאל כאן את אוהדי מכבי חיפה איפה הם יותר מרגישים בטוחים להסתובב, מאחורי שער 5 עם צעיף ירוק, או מאחורי היציע המזרחי עם צעיף ירוק…
אריק,
נראה לי שהוא כתב "רמת האלימות המילולית (או החזיזית)".
אבל כנראה שכשהופכים את סדר המשפט קל לאבד חלק מהטקסט בהעתקה ולשנות לו חלק חשוב מהתוכן
פוסט מקסים.
מאחל הצלחה לכל מי שמנסה להחזיר את הכדורגל לבעליו האמיתיים (בלי קשר להצלחה ספורטיבית, זו אמירה אידיאולוגית איתה אני מסכים בלב שלם).
ובכל זאת כמה שאלות-
עברתי עכשיו באתר העמותה של בית"ר ובאמת שלא הצלחתי להבין מה היא מטרתה. יש שם מילים מאוד יפות אבל קצת ריקות מתוכן מעשי.
לפי מה שאני מבין, מטרת העמותה היא להיות כלי לגיוס כספים לטובת המועדון כאשר בתמורה מקבלת העמותה חבר בדירקטוריון (אדם שנבחר ע"י אלו שמשלמים לפחות 1080 ש"ח).
אין הצהרה על רצון למעורבות אמיתית ושוטפת בנעשה במועדון.
כמובן שאני לא מדבר על קביעת ההרכב, הסגל או המאמן, אבל נראה לי שנציג בדירקטוריון זה לא הדבר היחידי בו יכולים האוהדים להתבטא והסתפקות בכך היא קצת הסתפקות במועט, מבחירה או מחוסר ברירה (אין לי כוונה להשוות, אבל אני יודע שבהפועל תל-אביב מכוונים יותר גבוה מכך וחושב שגם בבית"ר זה צריך להיות כך).
בוודאי שיש כוונה למעורבות שוטפת בפעילות והשפעה גדולה ככל האפשר על הדרך והחזון של המועדון – אראל סג"ל התייחס לזה אתמול במסיבת העיתונאים. אבל זה מאוד תלוי בכמות הכסף שתגוייס, מה שישליך באופן ישיר על אחוזי הבעלות במועדון שהעמותה תוכל לרכוש ומכאן על מידת המעורבות וההשפעה שתהיה לה.
איציק, עשיתי את המסלול שאנשי העמותה רצו שיעשו- ראיתי את דבריו של סג"ל, התעניינתי ורציתי לדעת עוד, הלכתי לאתר העמותה וקראתי בעיון. זה מה שראיתי-
• העמותה תגייס כסף ע"י דמי חבר ותרומות ותקצה אותם למען מועדון בית"ר ירושלים ישירות , ולמטרות נוספות אשר תומכות במועדון, בקהילה ובחזון העמותה.
• העמותה תבחר מדי תקופה ועד שתפקידו לנהל את ענייני העמותה וכן יו"ר שיהווה נציג העמותה בדירקטוריון המועדון (הועדה לא תהיה שותפה לניהול המועדון מעבר להחלטות אשר יתקבלו בדירקטוריון).
שום מילה על קניית אחוזים במועדון, כמה אנשים יהיו בועד, מה סמכויותיו ומה הם התחומים בהם יפעל.
יכול להיות שמי שמעורב יותר, יודע את המטרות האמיתיות, אבל זה מה שאני הבנתי.
אפריים, אתה מוזמן לשלוח מייל לעמותה (הוא מופיע באתר), אני בטוח שישמחו לענות לך על השאלות.
אין לי כוונה לרכוש מנייה ולכן אני לא אשלח מייל לעמותה של בית"ר (לצורך העניין, אני מאחל לבית"ר הצלחה במהלך וכישלון על הדשא :)).
מה שהתכוונתי להגיד זה שנראה לי שהדברים נעשים ממקום של לחץ ותוך פנייה לרגש.
זה טוב ונכון כאשר מדובר באוהד שנושם את בית"ר ומחובר לנעשה בכל שנייה, זה קצת פחות טוב במהלך כזה משמעותי שבסופו של דבר עוסק בשינוי תפיסתי.
אצל הפועל השינוי הזה נעשה על קרקע פוריה (החשש ממקרה טביב נוסף, האיחוד במחאה וההצלחה בכדורסל), אצל בית"ר זה יותר מסובך (לדעתי זה ניסיון לבטל את תדמית המקופחים שתבועה באופי המועדון) ולכן אי הבהירות עליה דיברתי יכולה להכשיל את המהלך.
"לדעתי זה ניסיון לבטל את תדמית המקופחים שתבועה באופי המועדון"
מעניין, הייתי שמח אם תוכל להרחיב. לדעתי אוהדים של כל מועדון אוהבים לחשוב על עצמם קצת (או הרבה) כסוג של קדושים מעונים – אין מי שהפך את זה לאומנות יותר מאוהדי הפועל ת"א – אבל לא הבנתי את ההקשר לעמותת האוהדים של בית"ר ירושלים? דווקא יש פה ניסיון להוכיח יעילות עצמית, לא להתבכיין ולקחת את גורלנו בידינו.
יש משהו בדברייך… כנראה שאוהדי כל הקבוצות מנסים למצוא סיבות להיותם קדושים מעונים, להשקפתי, אצל אוהדי בית"ר זה קצת יותר עמוק (משהו שקשור גם לתפיסה של הימין הפוליטי את עצמו כמיעוט בעוד שהעובדות אומרות אחרת), אבל זה לא לגמרי העניין.
השינוי התפיסתי הוא במעבר אותו תיארת בין פאסיביות לאקטיביות. בעוד שאצל אוהדי הפועל הארועים של השנים האחרונות, ובפרט של השנה האחרונה, יצרו תחילתו של מהלך שהקמת העמותה היא המשך ישיר שלו (שוב- עמותת אוסישקין והמחאה האקטיבית המאורגנת והמאוחדת נגד טביב), אצל בית"ר מדובר במעבר חד ולכן יש חשיבות לכל פיפס ובמיוחד למסרים (כי עם כל הכבוד, לצעוק 'ז'בוטניסקי ז'בוטינסקי' כל הזמן זה קצת פאסה…).
ת'כלס- אני שומע על התעניינות של אוהדי הפועל שאני מכיר וכשאני שואל אוהדי בית"ר (ברמות אהדה שונות) אם יצטרפו תגובתם היא בגדול- 'נראה לך? למה שאני אתן להם את הכסף שלי?'. הנטייה שלהם היא לא לתת יד לאלו שיושבים במסיבות עיתונאים נוצצות. הם לא מרגישים שייכים לזה.
למרות שיכול להיות שהמצב שונה, מבחינתי זה שיקוף של הלך הרוח.
דבר ראשון "ז'בוטינסקי ז'בוטינסקי" זה לא פאסה, לשם בדיוק אנחנו צריכים לחזור.
אני מסכים איתך שיש רגש נחיתות מסוים אצל הימין, שהוא לכאורה לא מובן אחרי 35 שנים כמעט רצופות בשלטון. אבל התייחסתי לעניין הזה בדיונים דומים שהתפתחו כאן בעבר – לימין יש אולי יותר חברי כנסת אבל השמאל, והאליטות הישנות באופן כללי, עדיין שולטים בכמה מעוזים רבי השפעה, כמו התקשורת, האקדמיה (ויש שיגידו גם מערכת המשפט) ומשם הם מנסים לערער את הלגיטימציה של הימין.
ואגב, אפרופו ז'בוטינסקי, דווקא הוא יצא נגד העניין הזה של רגשי נחיתות – כמו שכתוב בהמנון בית"ר: "עברי גם בעוני, בן שר".
אני לא יודע עם מי דיברת, ובכלל אני מזהה בימים האחרונים איזו נטייה בכמה כלי תקשורת לזלזל ולפקפק בהיענות של אוהדי בית"ר למיזם, אבל בינתיים מדובר בהיענות מרשימה – קרוב לאלף איש כבר קנו מניות בפחות משבוע – שזה מכובד ביותר ביחס למיזמים דומים בארץ ובהתחשב בפרופיל הסוציואקונומי של אוהדי בית"ר. כאוהד כדורגל אני מאחל בהצלחה גם למיזם של אוהדי הפועל ת"א, אבל נמתין ונראה כמה הם יגייסו.
אם השתמע מדבריי כאילו אני מזלזל בז'בוטניסקי או בחיבור שלו לבית"ר, אז אני מתנצל.
כבודו במקומו מונח.
לעניות דעתי צריך יותר מאיזכור שמו כדי להכניס את אוהדי בית"ר כיום לטירוף.
אני לא מתייחס למה שאומרים בתקשורת בקשר למיזמים. רוב המדווחים לא מבינים מה הם אומרים. אני מסתמך על המוכר במכולת, השכנים של הדודים והחברים מהעבודה. כל אלו היו ב-'ראש הזהב' במשחק בשנה שעברה נגד מכבי פ"ת אבל מתייחסים בביטול לרעיון העמותה.
אני מקווה שזה מדגם שממש לא מייצג, כי כמוך גם אני כאוהב (לא טעות כתיב…) של הכדורגל הישראלי מאחל הצלחה לכל פרוייקט שבו לאוהדים יהיה משקל בקבוצה.
שבת שלום.
אני רוצה להודות לכל המגיבים – ריגשתם אותי בחזרה – אבל במיוחד לכאלה שהגיבו כאן והם לא אוהדי בית"ר ופירגנו למהלך (על אותו משקל גם אהבתי את הפרגון של אנשי בית"ר במסע"ת אתמול למהלך המקביל בהפועל ת"א).
מחמם את הלב לראות שיש עדיין דבר כזה שנקרא סולידריות בין אוהדי כדורגל שהיא מעבר ליריבות בין המועדונים. בסופו של יום נזקי הבעלות הפרטית, כפי שכתבתי בעבר, זה משהו שלא מבחין בין צבעים וסמלים וכולנו צריכים להתגייס, כל אחד במועדון שלו, כדי להחזיר את המועדונים לידיים של הקהילות שלהם. אחר כך יהיה מספיק זמן לחזור ולהתעסק בכיף ביריבויות הספורטיביות והאידיאולוגיות.
אני ממש לא רוצה לקחת את המועדון מהידיים של מיטש.
שיהיה המון בהצלחה.
אלב לפני 10 שנים לא רצית שתהיה לך יותר השפעה על המועדון כדי שלוני יפסיק עם השטויות שלו?
אז בסוף התמזל מזלכם ובמקום ליפול על איזה טביב, נפלתם על מיליארדר.
זה בקלות היה יכול גם להיגמר אחרת.
לוני רצה טוב אבל יצא רע. ובניגוד למוני הראל ולמרות שהיה זקוק לכסף, הוא הבין את הטעות בלהכניס את מאנה. זה מעשה החסד האחרון שלו.
מכבי היא אהובה נצחית.וככזאת, היא לא מושגת. אני לא רוצה לנהל אותה או להיות בעלים שלה. אני רוצה להעריץ אותה.
וההודעה שלי התייחסה ספציפית למיטש. אני מאמין שמכבי בידיים טובות יותר מאלטרנטיבות אחרות שהיציע יכול לספק לי.
וכשהוא יעזוב, מכבי תיהיה מועדון מתוקתק ושמור וללא חובות(היא כזאת עכשיו, שניידר כיסה הכל).
הוא אדם הגון, ערכי, הגון ותחרותי. ללא אג׳נדות פוליטיות ובטח ללא רצון לחלוב.
כן, אני בעד מיטש.
נ.ב
ובאותה הקלות, זה לא קרה.
שניידר ( פסל בקרית שלום) קנה את לוני והחובות. ואחריו בא אדם שרק רוצה לעשות טוב.
ישמע מיסטי אבל אני מאמין שמכבי שמורה. זה הגורל שלה.
עף , יד, סל ורגל. שמורה.
שאלה איציק,
מצד אחד יש את האהבה הגדולה לבית"ר, הרצון הגדול בתור אוהד לעזור לה. לראות אותה עוד שנה בליגה של הגדולים.
מצד שני נשאלת השאלה האם זו בכלל האופציה הנכונה? הרי לא נצליח לכסות את כל החובות בעזרת עמותת האוהדים.
ככה שיתכן ונתחיל את העונה אבל בקיץ הבא חוסר הודאות ימשיך לרחף מעלינו.
או ששוב נקבל כסף גדול מחו"ל ונהיה תלויים באיזה ברון תורן.
כעת הכסף שנתרום הולך בעצם לסגור חובות, לקיום הקבוצה לזמן הקצר.
השאלה שאני שואל את עצמי היא האם לא כדאי לספוג את המכה הקשה הזאת, ללכת לפירוק (וברור לי לגמרי שזה לא תהליך כ"כ פשוט כמו שמנסים לעשות זאת) ולהתחיל התחלה נקיה יותר שממנה באמת נוכל לקום לקבוצה יציבה ושפויה פיננסית.
לא מסכים עם הקביעה של הראל סג"ל שאם בית"ר תרד ליגות כעת היא אל תחזור.
יאיר, גם אם נשים רגע בצד את עניין מינוס ה- 9 נק' שהמשמעות הכמעט וודאית שלו היא ירידת ליגה, המשמעות של פירוק איננה שמוחקים את כל החובות ומתחילים מאפס – המשמעות היא שימונה נאמן מטעם בית המשפט שהאנשים היחידים שהוא חייב להם דין וחשבון זה הנושים ובהתאם לכך הוא יוציא מבית"ר כל שקל אפשרי (בראש ובראשונה מכירת שחקנים במכירת חיסול ואח"כ כל דבר עד לסגירה סופית של המועדון) כדי להחזיר להם כמה שיותר מהחוב.
בית"ר תתקשה מאוד לחזור ממצב כזה משום שהיא תצטרך לייצר הכנסות ש- א. יספיקו כדי לכסות את החובות, ו- ב. יאפשרו לה להתחיל להשתקם מחדש מבחינה מקצועית. הסיכוי שזה יקרה בלי שום שחקן משמעותי בסגל ועם, בשלב הראשון ירידה לליגה השנייה ואח"כ אולי ירידה לליגות נמוכות יותר, הוא אפסי. לכן צריך לעשות כל דבר אפשרי כדי להימנע מכך, לנסות להחזיר את החובות כעת ומכאן והלאה להתקיים רק על בסיס ההכנסות מבלי להיכנס לאוברדראפט כדי לא להימצא במצב הזה שוב שנה הבאה.
פוסט מצוין ובהחלט ניסוי מעניין וחשוב. הלוואי שיביא להקמת עמותות אוהדים שגם אם לא יהיו חלק מהבעלות על הקבוצה יהוו כח משמעותי מול הבעלים. מעניין בעיקר לראות מה יקרה במקרה של כישלון מקצועי גם אצל הפועל וגם אצל בית"ר – האם קבוצה שנסמכת על "הכנסות טבעיות" יכולה להביא חיזוק באמצע העונה או שלכך יידרש גיוס כסף נוסף מהציבור, האם תוכל להרשות לעצמה לפטר מאמנים וכו'. לדעתי תקציבי הקבוצות המדוברים גם אצל הפועל וגם אצל בית"ר לא כוללים את הכספים שיש להשקיע במחלקת הנוער ובמתקנים (במשחק הנוער האחרון של מכבי מול בית"ר המגרש היה במצב מביש) – מאיפה הכסף לזה יגיע?
בנושא הזה להפועל יש יתרון והוא ההשתתפות הקבועה והמסורתית באירופה שמכניסה המון כסף ובתקווה גם ישמרו רזרבות ממשחקי גביע אירופה, אם זה ינוהל נכון, ואז יוכלו להשתמש ברזרבות
בבית"ר דווקא מחלקת הנוער נמצאת במצב די טוב והיא כמעט היחידה שלא נפגעת מהמצב הכלכלי במועדון – גם בגלל שאיציק קורנפיין (בין שאר הדברים שהוא עושה וכל אוהד בית"ר צריך לברך אותו כל בוקר מחדש) דואג לכך וגם בגלל ההסכם עם הקרן לידידות שבשנה שעברה תקצבה את מחלקות הנוער והילדים של בית"ר במיליון ש"ח ובעונה הקרובה עתידה לעשות את זה ב- 1.25 מיליון.
להפועל יש גם יתרון כלכלי על בית"ר מבלי לעלות לליגה האירופית – גם אין לה חובות וגם העבריין שעומד בראשה הוא בעל הון בעצמו.
ולגבי הסכום שציינת, רק לשם השוואה, יעקב שחר שילם על גולסה מיליון וחצי שקל כדי להעביר אותו מהנוער של טוברוק לזה של חיפה.
אחלה טור
אם תשאלו אותי הייתי רוצה את מכבי חיפה כל שנה בגמר נגד ביתר
אנחנו הנאחס שלהם בגביע
איזה איציק אתה. פוסט מהאגדות. גם אני קונה מניה.