יום כיפור. כיפה שקופה

על להיות דתי בלי כיפה

בבית הספר התיכון בו למדתי היינו נוהגים לצאת בתחילת שנת הלימודים לשבת סמינר כדי להתחזק לקראת הימים הנוראים. סמינר אחד כזה זכור לי במיוחד. יותר נכון, סיטואציה ספציפית שבה, באחד הערבים, ישבנו במעגל על הדשא בחצר האכסניה בה התארחנו, המחנך שאל אותנו מה הוא יום כיפור עבורנו וכל אחד השיבו בתורו.

כשהגיעו אלי אמרתי שאני מרגיש שעבורי יום כיפור הוא זמן שבו אני יושב עם הקב"ה ומביט יחד איתו על השנה החולפת, על המקום שאני נמצא בו וזה אליו אני שואף. הסיטואציה שדמיינתי היא לא של משפט או בית-דין. לא כזו שבה אני עומד לפני מישהו שאני צריך להשפיל מבט בפניו ולפחד ממנו. אלא כזו שבה אני נמצא עם חבר שאוהב אותי ושוחר טובתי. בעצם – עם אבא.

כשמם כן הם – "ימים נוראים", מטילי מורא. יש בהם בהחלט משהו מאוד מלחיץ ומאיים. הכניסו בנו את הפחד מגיל צעיר: "יום הדין הגדול והנורא", "ספרי חיים ומתים". עד היום אני חווה תחושת הקלה מאוד גדולה במוצאי יום הכיפורים, כאילו נחלצתי מאיזושהי צרה, הוסרה מעלי עננה שמתחילה לרבוץ מראש חודש אלול ומגיעה לשיאה בעשרים וחמש השעות שעתה תמו.

*

תפילת ערב יום הכיפורים נפתחת בפיוט "לך אלי תשוקתי" שכתב ר' אברהם אבן עזרא בספרד במאה ה- 12. מאוד מרגש אותי הפיוט הזה. המילים בפיוט מדברות על כך שהתשוקה ואהבה שלי היא לך, אלי. אבל כשאני אומר את המילים "לך אלי תשוקתי" אני חש שבעצם מה שאני אומר זה שאתה, בורא עולם, יודע עלי הכול: את התשוקות הכמוסות ביותר שלי, את "חשקי" ו- "אהבתי".

בעיני זהו רגע סופר אינטימי, כזה שנוצר עם חבר נפש אמיתי שאתה שופך את לבך בפניו. מסיר את כל המסכות, יודע שאין טעם ואין מה להסתיר. שהוא קורא אותך כמו דף פתוח.

יש בזה גם תחושת הקלה גדולה. אחרת, טובה. שאתה יכול להסיר את המסכות האלה. שזה בסדר להיות אתה, עם כל התשוקות והחשקות והאהבות האלה.

ואפילו הסטיות הקטנות. בערב יום כיפור. זה סוג חזק מאוד של קתרזיס.

*

כשאנשים שומעים שגדלתי בבית מסורתי ולמדתי בבית ספר דתי אומרים לי ישר "אה, אז אתה דתל"ש?". אבל אני ממש לא מגדיר את עצמי כדתל"ש. אני לא דתי לשעבר. הדת היא לא האקסית שלי, לא זרקתי אותה והיא בטח שלא אותי. מבחינתי אני עדיין דתי.

אם מישהו ממש מתעקש אני מרשה לו לשייך אותי למגזר חובשי הכיפות השקופות.

חנוך דאום בספרו המופתי "אלוהים לא מרשה" מספר על התהליך המרתק שעבר עם הדת. על המחסומים והמוסכמות שאותם פרץ לאט לאט עד שהגיע למקום שבו שום דבר עבורו כבר איננו טאבו. ומהמקום הזה הוא יכול היה להתחיל מחדש ולבחור את מה שהוא רוצה לקיים מתוך הדת. את מה שהוא מתחבר אליו, מה שהוא מרגיש שמעשיר אותו כאדם ומה שהוא מרגיש מקרב אותו יותר לקב"ה באופן בלתי אמצעי.

הוא טוען משהו שאני מאוד מסכים איתו ולפיו כל המצוות והדקדוקים והסייגים וההערות השוליים בעצם רק מרחיקים אותנו ממנו. הם מכמתים את הדת ומקמטים אותה. הופכים אותה לסט של פרקטיקות שוליות ומעיקות עד שנדמה כי התפקיד היחידי שלהם הוא שאדם יהיה עסוק כל הזמן בפרטים קטנים ופרטי פרטיהם ולא יהיה לו זמן להרהר אם יש היגיון במה שהוא מקיים.

לא עשיתי את אותו דרך כמו חנוך דאום. נקודת ההתחלה שלי לא הייתה במקום כל כך מלחיץ וטובעני מבחינה דתית כמו שלו – למרות שחבשתי כיפה סרוגה לא הרגשתי, וכנראה גם מעולם לא הייתי באמת, חלק המגזר הדתי לאומי.

הייתי והנני מזרחי. ואצלנו כולם דתיים, גם אלה שמגיעים בשבת עם רכב לבית כנסת. לכן זה היה יותר משוחרר. והורדת הכיפה אצלי לא הייתה אירוע כזה דרמטי וטראומתי.

אבל כן היה שלב שבו התרחקתי מאוד. עשיתי כמעט הכול (לא אכלתי ביום כיפור ולא חמץ בפסח ואני מתכוון לעולם לא לעשות זאת אלא אם אהיה אנוס לכך) – שבת – עישנתי, נסעתי. ערב שישי אחד באה לאסוף אותי ברכב ידידה לבילוי ובדרך כשנסענו ראיתי אנשים יוצאים מבית כנסת – משהו שהיה לי כל כך טבעי עד לא מזמן והנה עכשיו אני מולם, מחלל שבתם בפרהסיא. זה כנראה הרגע שבו הרגשתי הכי רחוק.

אבל מהר מאוד רציתי לחזור חזרה. מצאתי שקבלת שבת בבית כנסת ממלאת אותי הרבה יותר מלשבת במקום צר ודחוס, רועש ואפוף עשן וליטול חלק באורגיה של רחמים עצמיים.

אז כך שיצא שגם התחלתי לעשות רק מה שאני רוצה, מה שמחבר אותי ומה שאני אוהב. ולמרות שהייתי די שלם עצמי תמיד הרגשתי שמסתכלים עלי קצת בעין עקומה. כאילו אני מתפשר, עושה מה שנוח לי. והנה אני קורא את חנוך דאום ופעם ראשונה אני מרגיש שאני מקבל לזה לגיטימציה. שזה בסדר. שיש אולי זרם כזה ביהדות האורתודוקסית שאליו אני משתייך ולא היה לי מושג.

בעיני אין דבר כזה "דתיים" ו"חילוניים". כולנו יהודים. וכל אחד בוחר לקיים את היהדות בדרך אחרת. וכמו שדאום אומר בספר, בין החרדיות הקיצונית ביותר לחילוניות הקיצונית ביותר יש ספקטרום ענק שבו על אחד יכול למצוא את המקום שלו.

ואני מוסיף שזה גם בסדר גמור לקפוץ ממקום ממקום לפעמים. הצורך הזה להגדיר הוא מסרס, מלחיץ, מכניס אותך למגירה. אני רוצה להיות גם זה וגם זה. ולפעמים זה ולפעמים זה.

*

אני לא מוצא תכלית בניסיון למצוא תשובה לשאלה אם יש או אין אלוהים. לדעתי אין שום אפשרות להוכיח לכאן או לכאן מהסיבה הפשוטה שתמיד ישנה האפשרות שישנם דברים מעבר לשכל שלנו שאיננו מסוגלים לתפוס. אני תמיד מביא דוגמא מהנמלה שבטוחה ודאי שהמחילה שלה היא כל העולם.

על אותו משקל – יכול להיות שישנה מציאות מעבר לנו שאנחנו לא מסוגלים לתפוס במגבלות השכל האנושי.

וגם אם אין אלוהים. ואני אמות ואגלה שהכל היה לשווא לכאורה. האם אצטער על כל הזמן שבזבזתי בתפילות ועל כל הדברים שהפסדתי בגלל האיסורים ההלכתיים שקיימתי? ממש לא.

כי אלוהים, ומכאן אולי גם נובעת הטעות שבניסיון להוכיח את קיומו האובייקטיבי, הוא בכלל מציאות סובייקטיבית. הוא קיים בתוכנו ולכל אחד יש את האלוהים שלו. את האלוהים שהוא מצייר לעצמו.

ולכן האלוהים שלי הוא חבר שאני יושב ומדבר איתו והאלוהים של מישהו אחר הוא שופט זעוף שיש להתחנן לרחמיו. אמור לי מי אלוהיך ואמר לך מי אתה.

ומעבר לעובדה שאמונה באל מחזקת ומנחמת ומקנה תחושת שייכות, יש בה גם קצת צניעות. בהודאה שאולי, יש אפשרות כזאת, יש משהו גדול ממני.

גמר חתימה טובה.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

70 Comments

אורי מלמד 25 בספטמבר 2012

תודה. שנה טובה.

פרננדס 25 בספטמבר 2012

יופי של טור. חתימה טובה

מוזגטס 25 בספטמבר 2012

אני חילוני, ומאוד אהבתי את הגישה שלך שאומרת כי כולנו יהודים. אני מרגיש יהודי למרות שאני נוסע בשבת ואוכל מיני שרצים וטרפים. אני אוהב את המסורת היהודית בכל חלק מהמשפחה, את הקידוש והמריבה בין האחים על המוציא. ואת שיחות השבת.
יש אנשים שלא מבינים אותי, ולא רואים בי יהודי, כשאני אומר שהאלוהים שלי הוא דבר ראשון בי, איתי ואצלי. ורק אחר כך – בסביבה, בחברה ובקוסמוס.
כל שנה יום כיפור מביא אותי לחשוב על משהו בהקשרו. עצם ההגדרה של היום לא מאפשרת להתעלם ממנו. השנה יום הכיפורים הביא אותי לחשוב על המהות עצמה של סליחה. מהות שתמיד נראתה לי ריקה מתוכן ביום הכיפור עצמו. אז כולם אומרים סליחה וחוזרים לחייהם מלאיי החטאים והרציונליזציה שלהם.
אז השנה הסליחה שלי באה ביחד עם הזיכרון והלמידה. עם הרצון לתקן. דבר ראשון עבורי ודבר שני עבור החברה שאני חי בה.
אז, שיהיה לכולכם סליחה ולמידה. ושנה טובה.

MG 25 בספטמבר 2012

איציק, פוסט מצוין שמאתגר את המחשבה.
לאחר שהפכתי מעט בדברים, להלן התייחסותי:
1. לעניות עדתי, אתה מסורתי חובש כיפה שקופה ולא דתי חובש כיפה שקופה. אבי הוא דתי חובש כיפה שקופה. ממנו ומשאר הדתיים חובשי כיפה סרוגה שאני מכיר אין סיכוי לשמוע משפט כמו "חיללתי שבת בפרהסיה, אבל אני צם בכיפור". מבחינתם זה חילול הקודש. הרי ידוע ששבת חשובה יותר מכיפור והעונש על חילולה חמור יותר (סקילה מול כרת). אגב, לא ניתן להאשים את השד העדתי, כיוון שאבי מתפלל בבית כנסת ספרדי והולך לשיעורים של רבנים ספרדיים. לעניין זה, לי מציק שיש אנשים אשר מחללים שבת בפרהסיה, אך מעבירים ביקורת על כך שאיני צם בכיפור. זכותו של כל אחד לבחור מה לקיים, אך זוהי צביעות לשמה לבקר אחרים כאשר אתה מחמיר בקלה אך מקל בחמורה.
2. לעניין ההיגיון במצוות – הזרם הרציונאלי ביהדות (לפחות אלה שקראתי) החל ממשה בן מימון וכלה בישעיהו לייבוביץ' תומכים בגישה שהאמונה היא קיום המצוות. האם אתה מאמין בזקן עליו מדבר שולי רנד? הרי בסיס היהדות הוא אי יכולתו של המוח האנושי לתפוס את האלוהות, ולכן לא ניתן להאמין ללא קיום המצוות (אם זאת ניתן לקיים מצוות במלי להאמין). כאשר אדם אומר שהוא מאמין, אך אינו מקיים את המצוות קיימות 2 אפשרויות: או שהוא מאמין באלוהים שאינו אלוהי העברים או שהוא תופס מעצמו עילוי על שאר האנשים בכך שהוא מסוגל לתפוס המי האלוהות.
3. לגבי האכילה בכיפור או חמץ בפסח – אהבתי מאד את זה שכתבת שאם תהיה אנוס תעשה זאת. יהודים רבים במהלך משחמת העולם השנייה העדיפו למסור נשמתם לבורא ובלבד שלא יעברו על מצוות אלה. ברור שבכך עברו עבירה חמורה יותר. טוב לדעת שיש עוד כמה אנשים שמקדשים את המשפט "ייהרג ובל יעבור" , שהרי ברור שכיפור ופסח אינם נמנים על 3 חריגיו.

גילוי נאות – אני אטאיסט בכל רמ"ח אברי ושס"ה גידי.
גמר חתימה טובה וצום מועיל.

MG 25 בספטמבר 2012

בסעיף 1 – סרוגה=שקופה

סימנטוב 25 בספטמבר 2012

MG אהבתי את סעיף 2

רוזה פרקש 26 בספטמבר 2012

MG – אקדים ואומר שברוב המקרים אני אוהב את תגובותיך המנוסחות היטב לטעמי.

לגבי סעיף 2 – "כאשר אדם אומר שהוא מאמין, אך אינו מקיים את המצוות קיימות 2 אפשרויות.." – ההגבלה לשתי אופציות היא:
1. מקוממת מעצם היותה מגבלה גורפת על מחשבה שהיא מראש סובייקטיבית.
2. לא נכונה לוגית ולו רק בגלל האפשרות השלישית שעולה משתי האפשרויות והיא שילוב של שתיהן.

MG 26 בספטמבר 2012

יכול להיות שהייתי צריך לכתוב "לרבות שתי האפשרויות הבאות".
רק אציין, שמדובר על פרשנות שלי לזרם הרציונאלי וממה שקראתי לא עולות אפשרויות נוספות.

סימנטוב 25 בספטמבר 2012

אהבתי מאוד כנראה שיהיו עוד אטאיסטים כמוני שיאהבו את דבריך ראה זאת כמחמאה אדירה.
מצטרף גמר חתימה טובה וצום קל

MG 25 בספטמבר 2012

אני לא רוצה להיות קטנוני, אבל אל לנו לאחל לאדם דתי צום קל, כיוון שעינוי הנפש זה חלק מהעניין.
נאחל צום מועיל.

סימנטוב 25 בספטמבר 2012

… רק מראה כמה אני בעניין

איתמר 25 בספטמבר 2012

יפה

צור שפי 25 בספטמבר 2012

אני עם מוזגטס בקטע שיש גם יש יהודים חילוניים ואני (עוד) אחד מהם. איציק – מעניינת אותי מהי גישתך לזרמים ביהדות שאינם אורתודוכסיים. וחוץ מזה – מה זו האופנה הזו של לאחל צום "מועיל"? זה נשמע יותר כמו הנחיה של דיאטטיקנית.
חתימה טובה.

MG 26 בספטמבר 2012

צור, בניגוד לשאר הצומות שהם חלק ממנהגי אבלות, תפקידו של הצום הנ"ל הינו לסייע בעינוי הנפש ובכך לסייע בחשבון הנפש.
כלומר, כאשר מתייחסים לאדם שצם לצורך חשבון נפש (ואני לא מכליל את אלה שנפגשים ברחוב הראשי רק כדי ללכת לישון כמה שיותר מאוחר ולקום שכבר נגמר הצום) הצום אמור לסייע ולא להקל.
על כן מברכים "צום מועיל" ולא "צום קל".

צור שפי 26 בספטמבר 2012

MG – תודה על ההתייחסות, אני מבין את ההסבר אבל עדיין אני מרגיש דיסוננס בין האסוציאציה של תכליתיות/תועלתנות שמעוררת (רק אצלי?) המלה "מועיל" ובין מהותו של יום הכיפורים והצום שהיא מהות רוחנית. אולי הפתרון הוא להמנע מאיחולים כלשהם ביחס לצום?

MG 26 בספטמבר 2012

צור, יכול מאד להיות שאתה צודק וצריך להסתפק בגמר חתימה טובה.
אולי ברכת "שיעבור בשלום" יכולה להתאים עקב ההתייבשויות הרבות שישנן כל שנה (יש גבול כמה צריך לענות את הגוף ע"מ לתרום לעינוי הנפש).

דיזידין 26 בספטמבר 2012

מזכיר לי את עצמי:
אני אוכל בשר, אבל מבחינתי אני צמחוני.

יונתן 26 בספטמבר 2012

חתימה טובה. ותודה על עוד פוסט משובח.

איציק 26 בספטמבר 2012

איציק, יופי של פוסט
כמה מחשבות והערות:
1. כשאני מסתכל מה קורה לי במשך השנה ומה קורה בעולם לפעמים יש לי את התחושה שאלובים (באם קיים) צריך לצום ולא אני, או בכול אופן גם הוא צריך לצום.
2. אני חילוני אך צם ביום כיפור ולא אוכל חמץ. רבים שואלים אותי איך זה מסתדר, ואצלי זה מסתדר לא בגלל הדת, כי אם בגלל המורשת שלי. הדת היא חלק קטן במורשת שלי בזהות היהודית אך שני ארועים אלו הם מייצם חשובים של המורשת מבחינתי.
3. למרות שאינני דתי אני מאוד גאה שהיהודים הביאו את התורה. ממש לא מעניין אותי האם אלוהים נתן את התורה למושה, או מספר חכמים/גאונים כתבו אותה. לספר הזה יש המון ערכים חשובים במובנים של האנושות כולה (ואני לא מגזים) ללא קשר לזהות הכותב. מבחינתי יכלו לכתוב, המחבר עממי, זה לא משנה כלל.
4. אני לא מצליח להבין את הדיון האם יש אלוהים או לא. לדעתי זו שאלה רכילותית ולא מענינת מבחינת חשיבותה. השאלה היותר מעניינת הינה, האם ההתנהגות שלי אמורה להשתנות בגלל קימו או אי-קיומו של אלוהים והאם היקום מתנהג שונה בתלות בקיומו או אי קיומו. מבחינתי התשובה לשתי השאלות שלילית. אני כאדם לא אמור לשנות את דרכי ללא קשר לשאלת קיומו. אני לא אמור לרצוח/לאנוס/לגנוב אם הוא לא קיים. איסורים אלו הם אוניברסליים ללא קשר למי שהגדיר אותם. התפילה או המצוות הן הריטואל שאולי עוזר להכניס למסגרת אנשים מסוימים אך לא המהות עצמה. לגבי התנהלות היקום, גם כאן אני חושב, שגם אם אלוהים קיים והוא ברא את העולם הוא לא התערב בו והבריאה היתה יצירת חוקי הפיסיקה ומשם הכל לפי כללי המשחק של הפיסיקה. ישנו סיפור על פיסיקאי (נדמה לי לנדאו, אך יתכן שטעיתי בשמו) אשר הסביר את המפץ הגדול בכנס כהתנגשות של שני חלקיקי בגודל ששואף לאפס במרחב אינסופי במהירויות אדירות. אחד המאזינים שאל מה הסיכוי למפגש בינהם ונענה בתשובה שזה שואף לאפס. השאלה הבאה היתה האם יתכן מפגש כזה ללא התערבות אלוהית. התשובה היתה, אני לא יודע מי ומה גרם למפגש, אני מנתח מה קורה מרגע המפגש. כלומר, אולי אלוהים גרם למפגש, אך משם והלא, חוקי הפיסיקה הם השולטים.
לכולם, גמר חתימה טובה

MG 26 בספטמבר 2012

לגבי סעיף 4 – זו בעצם משנתו של קיקרו (אולי החילוני הראשון).
בתקופתו היה מסוכן לטעון שאין אלוהים, ולכן הוא טען שאלוהים ברא את העולם ומאותו רגע חדל מלהתעסק בו.

איציק 26 בספטמבר 2012

אני לא טוען שיש אלוהים, וגם לא טוען שאין, אני טוען שזו שאלה לא מעניינת אשר לא משנה שום דבר לא בהתנהלות היקום ולא בהתנהגות האנושית (לפחות לא אמורה לשנות). קיומו או אי קיומו של אלוהים זו שאלה ל-SUN יותר מאשר לדיון רציני לטעמי, כי הרי לא ניתן להוכיח זאת וזה גם לא משנה. אולי פגעתי לדיברי חכמים ואז יש לזה שתי פנים:
1. הצד הצער, בורותי שלא ידעתי על כך קודם.
2. הצד המשמח, שיכולתי לחשוב בעצמי על דברים שגדולים ממני חשבו.
לא הצלחתי לבחור בין האופציות אז ליתר ביטחון אני צם.

בני תבורי 26 בספטמבר 2012

בקיצור איציק, אתה לא סגור על עצמך. דת היא מכלול של טקסים ואם אתה מקיים אותם, או חלקם, אתה דתי לא חילוני. לצערי הרב יש יותר מידי כאלה שנוסעים בשבת אבל לא מאותתים כי אסור להדליק חשמל. זו הטרגדיה שלנו כאן ותזכור את זה טוב בכל פעם שאתה מתעצבן על אלי ישי.

איציק 26 בספטמבר 2012

בני אתה ממש טועה. אני סגור על עצמי לגמרי. כפי שכתבתי, אני חילוני ואולי יתר על המידה. הצום או החמץ קשורים אצלי לא לנושא הדתי כי אם לנושא של מורשת (לא מסורת). סבתא שלי היתה חילונית לחלוטין אך ביום כיפור הלכה לעבודה בברה"מ וצמה. זה סימל לה את היהדות שלה, למרות שלא האמינה במילימטר שאלוהים בכלל קיים (לא כמו אצלי שזה לא מעניין). יש דברים של מורשת/תרבות המכילה סמלים של אומה שחשוב לשמר לדעתי ואני לא יודע לומר אילו כן ואילו לא, לכן אני בחרתי את מה שנראה לי כמסמל בצורה הטובה ביותר. אני לא מאמין במצוות אי אכילת חמץ בפסח, אך אני חושב שזה מנהג יפה שמסמל דברים יפים בתרבות של עם ישראל. אני לא חושב שצום יום כיפור מזיז למשהו באם הוא קיים, אך זה רעיון יפה של חשבון נפש כתפיסה פילוסופית. לא שהצום הוא חשבון הנפש כי אם העצירה, והשינוי לצורך עשית חשבון נפש. אני גם לא חושב שלשבת או ראשון או כל יום אחר יש משמעות, כמו גם לא למנוחה כל דוקא שבעה ימים, אך הרעיון שאי אפשר להיות העבד של החיים וכל אחד צריך לנוח לדעתי רעיון נסגב, ואני אפילו גאה שהוא הוגדר באופן ברור במורשת היהודי (דת היא חלק מהמורשת). מצד שני החיים חזקים מהכל ומפריע לי שחלקים גדולים מהיהודים לא מבינים שצריך להתאים את עצמם לחים ונשארים מאות שנים מאחור.
מבחינתי אלוהים זו המצאה גאונית של גאוני הדור, כדי להנחיל לעם את כללי ההתנהגות בין האנשים, ניקיון, וכו', לא יותר ממניפולציה גאונית. אחרי אלפי שנים אנחנו כבר מודעים לכך ללא הצורך באלוהים. החלק הניבזי בסיפור הוא הסתרתו של אלוהים (אך גם הכרחית). אף אחד לא יכול לדבר או לראות אותו והשיח איתו דרך מתווכים (נביאים למינהם, כולם נביאי שקר מבחינתי רק לחלק הצליח יותר). היום כל באבא (פרט לבא בימים) הפך למתווך כזה וזו צרה צרורה.
מקווה שהבהרתי חלקית את עמדתי.

matipool 26 בספטמבר 2012

איציק – פוסט נפלא ומעורר מחשבה לחילוני גמור כמוני .
שתהיה לך שנה טובה וגמר חתימה טובה ושתמצא קצת יותר זמן לכתוב טורים .
לסיום – השיר שצירפת של מאיר בנאי הוא אחד השירים האהובים עלי בכל הזמנים בעברית . שילוב של מילים מצמררות עם לחן מופלא וביצוע מרגש .

טל בן יהודה 26 בספטמבר 2012

נהניתי מאד לקרוא.

טל
(עוד אתאיסט)

איציק 26 בספטמבר 2012

טבי, זו הערה חמקמקה.
מהו אתאיסט לפי הגדרתך?
1. חוסר אמונה
2. אי קבלת קיומו של אל עליון
אלו שני דברים שונים לחלוטין. יודע שלא שייך לדיון העקרי אך מעניין לשמוע את דעתך כאחד המחריז על עצמו ככזה.

איציק 26 בספטמבר 2012

אני מכיר זאת, אך יש הבדל בין ההגדרות הפורמאלית לצורה שבה האדם מגדיר את עצמו וזה לפעמים הרבה יותר מעניין, בדיוק מהסיבה של חוסר פורמאליזם. אפשר כמובן לרוץ לפורמאליזם ולהתאים את עצמך למסגרת, אך זה מעקר את היופי מבחינתי. אני לא נגד פורמאליזם (במיוחד במתמטיקה) אבל יש מקום לשניהם. הרי כשמסתכלים על תמונה של ואן-גוך אוהבים אותה (או לא), לא בגלל הפורמאליזם של ההגדרה האימפרסיוניסטית כי אם מסיבות אחרות לגמרי, ואחרי זה בא הדיון האקדמי למי שרוצה בכך.
גם את האמירה שלי רסייג, אני לא אהבתי את תמונותיו של מארק שאגל, אך אחרי הביקור בנייס במוזיאון שלו ושמיעת ההסברים התאהבתי בתמונות על נושא התנ"ך. כלומר החלק האקדמי פתח לי את העינים לחלק האומנותי.

הרבי מיעוטו 26 בספטמבר 2012

איציק- בתור אתאיסט אנסה לענות לך- אתאיזם מבחינתי היא חוסר אמונה באלים. הוא מדבר על הצד האמונתי, לא ההוכחתי של קיום האל. העמדה שאתה מציג היא אגנוסטיות, והיא לא מביאה את הנושא הפסיכולוגי- מחשבתי של האדם לשולחן, בין אם מחוסר רלבנטיות לדעתה או מחוסר רצון. בנוגע לצד של ההוכחות שעליו דיברת- לדעתי לא מדובר במצב פולארי של "אין לי/ יש לי אפשרות לדעת". אינני יכול לקבוע זאת בודאות של 100%, אבל כל ההוכחות שמצויות בידינו עכשיו מראות שהסבירות לקיומם של האלים עליהם מדברים התנ"ך, הברית החדשה, הקוראן, ההירוגליפים, השינטו וכיו"ב היא נמוכה מאוד

איציק 26 בספטמבר 2012

הרבי, אני חושב שהבהרת היטב את דעתך לגבי שאלתי אך יש באג אחד בהסקה האחרונה שלך. רוב התיאוריות המדעיות המקובלות מנתחות מה קורה ליקום מזמן +0 ומקוות לדעת גם מה קרה בזמן אפס. אף אחת מהן אינה מנסה אפילו לנחש מה קרה לפני זמן זה, וכאן נכנס עניין האמונה באלוהים, שאותי הוא לא מעניין כפי שציינת וכפי שהבהרתי. יש תאוריות שטוענות שלא היה זמן אפס והיקום תמיד היה קיים אך גם שם יש בעיות שמביאות אותך למבוי סתום שמצריך הסברים שאינם שייכים למדע.
מבחינת לשאלה האם אלוהים כל יכול או לא, כלומר האם יש לו את כל הידע והיכולת, התשובה פשוטה יותר. גם אם הוא קיים הוא לא כל יכול, את זה כבר הוכיח גדל בשפט אי השלמות שלו. אם אין לא את כל הידע בתורת המספרים אז גם אין לו את כל הידע.

MG 26 בספטמבר 2012

איציק, ההתייחסות היא שגויה.
הזמן החל בנקודת ה-0.
לא ניתן להתייחס למה שהיה לפני כזמן (או בכלל לכתוב היה לפני).
בקיצור, עוד לפני שזה לא בר ידיעה או בר הוכחה זה לא בר תפיסה!, כיוון שאנחנו איננו מסוגלים לתפוס עולם ללא זמן (כפי שאיננו מסוגלים לתפוס עולם ללא מרחב).
מה שאני בא לומר, שכרגע אין בידינו כלים לנהל את הדיון הזה (בין אם אנו מאמינים בקיומו של אל או בין אם לאו).

איציק 26 בספטמבר 2012

MG, אתה לא צודק. תחושת הזמן שלך לא מאפשרת לתאר זאת אך אין זה אומר שאין. יש תאוריות שמדברות על מחזוריות היקום. תחשוב שהזמן נמצא על מעגל. סיום של יקום אחד הוא התחלה של האחר. נקודת מבט אחרת היא שהיקום מתקיים בזמן אפס שלנו, אך היה משהו שיצר אותו בשמן אפס ולכן בשביל מי שיצר אותו קנה המידה אחר לגמרי (אולי אפילו לא זמן). לכן אני כותב שאין לנו אפשרות לדעת מה היה לפני זמן אפס כמשהו שאני לא מגדיר במדויק אך מקווה שכל אחד יחוש (אם לא יבין, לא בטוח שאני מבין) על מה מדובר.
נדמה לי שזה היה סטיבן הוקינס שדיבר על כך שהזמן הוא בכלל מרוכב ואנו נעים על הציר המדומה כאשר היקום הוא "מעטפת של כדור". שאלוהים (שאין לי מושג האם קיים או לא) יעזור לי להבין איך אני נע על הציר המדומה של הזמן המרוכב, ומה יש במקומות האחרים של המישור המרוכב. עד כמה שהבנתי אלו העולמות המקבילים, אבל אל תטפוס אותי במילה. הקוטב הדרומי והצפוני של הכדור הם בעצם המפץ הגדול והכריסה הגדולה.
לכן המשמעות של הזמן כפי שטבועה בנו אינה בהכרח הזמן לפיו הפיסיקה מתנהגת, או יותר נכון המודל הפיסיקאלי אשר מתאים לתצפיות שלנו וחוזה תוצאות של תצפיות/ניסוים עתידיים.

MG 26 בספטמבר 2012

איציק, מתוך ויקיפדיה: "זמן מצוין בנקודות זמן, שהן מושג פילוסופי המתאר חוסר שינוי. קיומן של נקודות הזמן שנוי במחלוקת, ויש הטוענים כי מושג תאורטי זה אינו קיים בפועל והוא בחזקת אשליה תודעתית".
כפי שאני רואה זאת שנינו צודקים ושנינו טועים, כיוון שאין תשובה חד משמעית.
הפתרון כנראה יגיע במהלך הקפה שמרגע לרגע נראה לי שהולך להיות קפה מדעי-תיאולוגי (אלא אם אתה מתנגד לזה…).

איציק 26 בספטמבר 2012

MG, אני מעדיף את האפשרות הראשונה: שנינו צודקים, אך גם אם לא, זה לא הולך להרוס את הקפה :-)

הרבי מיעוטו 27 בספטמבר 2012

שני דברים, איציק:
1. אי אפשר לדבר על מה שקרה לפני הזמן. זוהי סתירה לוגית- עם חל שינוי הוא חייב לערב בתוכו אלמנט של זמן.
2. גם אם ניישב את הסתירה הלוגית, האל שייכנס לנו לתמונה הוא אלוהיי הפערים (או "האחד שהוא לעצמו" הקאנטויאני). במילים אחרות- תמיד ישארו שאלות פתוחות שאפשר להגיד עליהן "אם אין לך תשובה אז זה בטח אלוהים". לשאלה מה קדם למפץ הגדול יכולות להיות הרבה תשובות תיאורטיות: יקום שמתכווץ ומתרחב כשהוא מגיע למסה קריטית, מולטי-ורס, קריסה מתוך יקום בעל חוקים פיזיקליים אחרים. אף אחד מאלה לא מחייב קיומו של אל, ויש הר של הוכחות שהאלים כפי שאנחנו מכירים אותם מהמיתולוגיות אינם משקפים שום סוג של מציאות מלבד זאת שבדמיון מחולליהם

איציק 27 בספטמבר 2012

הרבי מיעוטו
1. לדבר מה היה קודם, תמיד אפשר, כמו על כל דבר אחר, ואי סטירה לוגית. יש לך נקודת יחוס, שיחסית אליה אתה לא יודע מה היה קודם אך אולי בעוד זמן רב תצפיות חדשות יתנו רמזים. הרי אתה יכול לומר מה היה קודם לידתך. אם לידתך היא זמן האפס שלך, לך אין שום אפשרות לדעת אלה רק מתצפיות/עדויות/סיפורים. אתה מקבל זאת כמובן מאילו כיוון שיש עדויות. העובדה שכרגע אין לנו עדויות למה שקרה לפני זמן אפס לא אומר שלא נמצא. אולי לא ואולי לא היה כלל מושג זמן כפי שאנו טופסים אותו אבל לפסול זה לא נכון.
2. מסכים עם כל מה שכתוב ולכן שאלת האלוהים לא מעניינת אותי. זה ניחוש הרבה יותר פרוע מאשר מודלים אשר מסבירים מה היה לפני זמן אפס ולא פותרים שום דבר.

דיזידין 26 בספטמבר 2012

דגלאס אדאמס מסביר איך האדם הקדום הגיע למסקנה שיש יוצר לעולם ושהוא ייצר אותו בשבילו. ואז הוא כותב:

"למה הדבר דומה? שוו בנפשכם שלולית המתעוררת בוקר אחד וחושבת לעצמה, 'באיזה עולם מעניין אני נמצאת – באיזה שקע מעניין אני נמצאת – הוא הולם אותי מאוד, נכון? למען האמת הוא הולם אותי להדהים, בטח ייצרו אותו במיוחד כדי להכיל אותי!'
זהו רעיון כובש כל כך עד שאפילו בשעה שהשמש זורחת בשמים
והאוויר מתחמם והשלולית הולכת ומצטמקת לאטה,
היא עדיין דבקה נואשות ברעיון שהכול יהיה בסדר,
מפני שהעולם הזה נועד להכיל אותה, נוצר כדי להכיל אותה;
לכן הרגע שבו היא נעלמת די מפתיע אותה".

דאגלאס אדאמס, האם קיים אלוהים מלאכותי?
http://ideas.calcalist.co.il/?p=1090

איציק 26 בספטמבר 2012

דיזידין,
נכנסתי לכתבה, כמו תמיד, לא עם הכל מסכים, אבל משהו משהו. יופי של כתבה, תענוג לקרוא ויש על מה לחשוב.
ממליץ בחום

ויכסלפיש 26 בספטמבר 2012

אני יהודי מאחר שנולדתי להורים יהודים ובחרתי לא להמיר את דתי, ואינני "פחות" יהודי ממקיים מצוות מפני שמדובר מבחינתי בתכונה איכותית ולא כמותית, מה עוד שמצוות רבות נובעות מפסיקות של רבנים, חלקם הזויים, ולא ממקורות כתובים. גלישה לכמותיות יוצרת את הדרך לחומרות ולהמצאות האוויליות של האורתודוכסים.

המונופול האורתודוכסי-גזעני הוא מבחינתי מקומם ואף טרגי וגורם לניכור מהדת, מאחר שהוא שולל את זכות הקיום של הרפורמים והקונסרבטיבים ואינו בוחל בהתערבות גסה בפוליטיקה הישראלית. מציע לכם לקרוא את ירון ידען, ראש כולל לשעבר שמסביר היטב את הטרור הדתי המשתולל כאן באין מפריע

http://www.daatemet.org.il/

אלעד ב. 27 בספטמבר 2012

אתה יהודי כי נולדת לאמא יהודייה ושום דבר לא יכול לשנות את זה.
גם אם תמיר את דתך אלף פעמים הלוך וחזור זה לא תופס.

העובדה שאתה יהודי היא סגולה מיוחדת שטמונה עמוק בנשמתך וגם אם אתה לא מקיים מצוות זה לא משנה את הסגולה הזו.

ברור שלמצוות יש ערך וכו' אבל זה כבר נושא לדיון אחר.

תומר שור 26 בספטמבר 2012

כפי שאמר רבי ריצרד דוקינס כולכם אתאיסטים. פשוט חלקכם כופרים בקיומם של 10,504 אלים וחלקכם כופרים בקיומם של 10,503.

שיהיה לכולם צום קל, לחמניה כשרה לפסח ואפליקציית איפון המניחה תפילין, אומרת 18 ואפילו מכסה את המצלמה בזמן 'שמע ישראל'.

אלעד ב. 27 בספטמבר 2012

לא כל מה שאומר אדון דוקינס הוא נכון…יש נטייה מוגזמת לקחת את האיש כאילו הוא אלוהים (בפראפרזה על דבריו שלו).

בני תבורי 26 בספטמבר 2012

איציק,
הנושא סבוך וטעון מאוד מבחינתי והיריעה קצרה כדי לנהל דיון מעמיק, מה גם שהפוסט המקורי של אלפסי לא מוביל לכיוון הזה. יחד עם זאת, אני אתאיסט גמור במובן של חוסר אמונה מוחלט בקיום אלוהות מסוג כלשהו, להוציא את ניל יאנג וג'רארד כמובן. המילה אלוהים עבורי היא תוצר של מצוקות אנוש שאינני מזלזל בהן, אך באותה מידה אינני שותף להן.
מצוות דת עבורי הינן אוסף של גחמות מוזרות שאין לי בהן חלק. אני מוכן להלחם על זכותו של מישהו אחר לקיים אותן כלשונן, ובאותה מידה להלחם על זכותי להמשיך ונהל את רואח חיי ללא התערבות וכפייה. אם שאלת את עצמך פעם למה אנחנו נכשלים פעם אחר פעם בניסיונות לחיות על פי דוגמות טבעיות, כמו למשל שעות עבודה ופעילות כשהשמש עדיין פעילה, וניגפים שוב ושוב בפני אמונות מגוחכות וסדרי תפילה, הרי זה בגלל אלה שהזכרתי קודם שאינם מוכנים לנקוט עמדה חד משמעית. אלי ישי לא שואב את כוחו מהדומים לו ונוהגים כמותו, הוא מצליח בזכות אותם אלה שיושבים על הגדר, אלה שאוכלים חזיר כל השנה וצמים ביום כיפור, נוסעים בשבת ומנשקים מזוזה ואנחנו רק בתחילת הדרך.
כל השאר התפלפלויות נחמדות שלא מובילות לשום מקום. הסבתא שלך עבדה וצמה במציאות אחרת לגמרי, לא במדינה ריבונית דמוקרטית. כאן אין צורך להעמיד פנים, אפשר וצריך להחליט ולקיים את החלטתך.

ויכסלפיש 26 בספטמבר 2012

לייק, ואלי ישי הוא אורתודוכס אוויל וחרפה לעם ישראל

איציק 26 בספטמבר 2012

ואוו, אל תערב אותי עם אלי ישי. אין לי חלק איתו. אני מכבד את דעותיך כמו את דעותיהם של חברי חובשי הכיפה, אך ישי לא נמנה לא על אלה ולא אם אלה. הוא מנצל בורות ופחד של אנשים כדי לצבור כוח, הוא לא יהודי בשום מובן של הדת היהודית, כפי שאני מבין אותה, החל מלא תעשה לך פסל ומסכה, המשך בלא תגנוב וכך הלאה. לא הוא ולא החרדים הליטאים ורבים אחרים לא שייכים לדת היהודית ומבחינתי הם לא יהודים. הם גם לא אנשים הגונים ברובם לפי השקפת עולמי.
בני, עשה עימי חסד, ותוציא אותי מההשואה איתם. כל השאר מקובל מבחינתי, גם אם איני מסכים עם חלק מהדברים שכפי שכתבת חורגים מגבולות הפוסט.

אלעד ב. 27 בספטמבר 2012

איציק,
זו אמירה קצת גורפת ויהירה לומר "הם לא יהודים מבחינתך".
כפי שכמה ענו לעיל, היהדות נקבעת בפרמטרים קצת שונים.
הם יהודים בדיוק כמו שאתה וגם אם אתה לא מסכים עם דרכם או מעשיהם עליך לקבל את זה.

עכשיו אתה מוזמן לנסות ולשנות ואולי גם תצליח אבל אל תשפוך את התינוק עם המים…

איציק 27 בספטמבר 2012

אלעד,
שלא ישתמע ממה שאמרתי שאני חושב שצריך להרע להם או משהו שמתקרב לכך. זו לא יהירות, אך לפי השקפת עולמי איך שאני שופט אותם ואיך שאני רואה את היהדות, אין להם ולא כלום עם יהדות. אני לא מציע להוציא אותם מכלל ישראל וגם לא איכפת לי מה הם חושבים עלי (דרך אגב, אם הם היו חושבים שאני לא יהודי הם כבר היו עושים לי ולמשפחתי את המות).
אני לא חושב שיש סיכוי לשנות אותם, אך כן יש מה לעשות עם התומכים בהם, ובכל פעם שיש לי את האפשרות אני מנסה, אך לא בהצלחה מרובה. אם הצלחתי ולו במעט אני שמח.
במאמר מוסגר, יש לי חברים דתים וגם הם לא חושבים שההתנהלות של אלו שעליהם דיברתי קשורה איכשהו ליהדות, אבל מבחינתם ברגע שנולדו לאם יהודיה, הם יהודים.

צור שפי 27 בספטמבר 2012

בני אם תעשה מהטקסט הזה שלך עצומה (ברור שלא תעשה זאת) אזדרז לחתום.

איציק אלפסי 27 בספטמבר 2012

בני, אתה יכול בבקשה להבהיר מה הטענה שלך כלפי אלה שיושבים על הגדר (שנדמה לי אני נמנה עמהם) ואיך אלי ישי קשור לנושא?

סופרפלי 26 בספטמבר 2012

איכשהו כל פוסט על אמונה הופך לזירת התגוששות (הפעם במשקל קל, למזלנו).
תודה לך איציק על הדברים היפים שכתבת. אני מרגיש כמוך במובן מסוים (מזרחי, חלק מהציונות הדתית וגם לא חלק ממנה, כיום מגדיר את עצמי כמסורתי – ולא רואה בזה פשרה).

איציק 26 בספטמבר 2012

סופרפלי,
למה התגוששות? הפוסט נפלא ובדיון אחריו מאוד מעניין. נראה לי שרובנו מכבדים את דעותיהם של אחרים גם אם לא מסכימים. הרי זו מהותו של פוסט טוב, לגרות לדיון סוער אך לא אלים.

איציק אלפסי 27 בספטמבר 2012

בהמשך לדבריו של איציק – המחמאה הכי גדולה שיכולתי לקבל על הטקסט זה הדיון המרתק ולא מתלהם שהתפתח בעקבותיו.

בני תבורי 26 בספטמבר 2012

איציק,
אני לא מערב אותך עם אלי ישי, אני רק מצביע על מקור כוחו בחברה הישראלית שלעולם לא תשתחרר מעולו עד שלא תיקח אחריות ותחליט.

איציק 26 בספטמבר 2012

אני ממש החלטתי ושלם עם מה שאני, רק שונה מההחלטה שלך. אני חושב ששני מסכימים שזה בסדר. וממני ישי לא יקבל שום דבר, אבל אמנע מביטוים שלא ראוים למקום מכובד זה כדי להסביר מדוע. אני פשוט לא מעסיק את עצמי בשאלות אשר התשובה אליהם לא מעניינת אותי אך בו זמנית חושב שיש חשיבות לסמליות כלשהי כדי לציין שאני יהודי וזה משמעותי לגבי. שים לב יהודי זה גם דת וגם לאום שלא כמו הנצרות או האיסלם למשל וזה קצת גורם לטישטוש הגבולות שכל יהודי צריך לשים את עצמו בסקאלה הדו-מימדית. אני שמתי את עצמי באפס בציר הדת, אך בציר הלאום אני ממש לא באפס. כל אחד שימקום את עצמו על המישור היכן שהוא מרגיש בו נוח.
אם היתי אמור למקם את אלי ישי, לדוגמא במישור, הוא היה ממוקם באיזור האפס בציר הלאום, אך בציר הדת היה ממוקם רחוק מאוד בשאיפה למינוס אינסוף. זו אחת הסיבות למשל שהדיון לגביו לא רלבנטי לחלוטין ואיתך מאוד.

רפאל זר 26 בספטמבר 2012

עם כל האהבה שלי למאיר בנאי, הביצוע האולטימטיבי לפיוט המופלא הזה הוא חיים ישראל

http://www.youtube.com/watch?v=PUQPHJb-QFQ

ואיציק (אלפסי), אתה לא לבד עם כיפה שקופה
(או כיפת השמים לפעמים).

איציק אלפסי 27 בספטמבר 2012

רפאל, אין ספק. ביצוע נהדר ואחד האהובים עלי גם כן.

אלעד ב. 27 בספטמבר 2012

איציק אלפסי-

קודם כל תודה, אהבתי לקרוא.
אני אדם דתי מלידה אבל עברתי את רוב מסלול חיי הבוגרים כדתי יחיד בין חילונים (החל מלימודים טרום צבא ועד היום בעבודות השונות).
כיוון שכך, עברתי בירורים רבים עם עצמי לאורך השנים ואני מרגיש צורך להגיב לפוסט שלך מתוך אותם דברים שעברתי.

אין ספק שבהגדרה הכוללת אתה צודק מאוד ואני מאוד מתחבר לדברים כיוון שאני אישית נמנע מאוד מלקטלג אנשים: דתיים, חילונים, חרדים, שמאלנים וכו'…משתדל מאוד שלא.
בעיקר כי ברגע שקיטלגת זה נראה כאילו אמרת הכל והאדם מורכב הרבה יותר. לראיה – אבא שלי שהוא בערך האדם שהכי קשה לי להגדיר בעולם (מכל הבחינות: דתית, פוליטית, אישית וכו').

אין ספק שהיהדות לא נקבעת באם אתה מקיים מצוות או לא.
איך נגדיר אדם ששומר שבת אבל שום דבר חוצמזה? ומה באשר לאנשים שאוכלים רק כשר אבל "לועסים" אנשים בפיהם יותר מידי (לשון הרע)?

בקיצור, יש סקפטרום מאוד רחב וכל אחד מוצא בו הגדרות הקשורות אליו, מי יותר ומי פחות.

מה שכן לדעתי קובע היא המגמה.
האם מגמתך היא לנסות ולמצוא כמה שיותר הקשרים שמחברים אותך לחיי יהדות או שאתה מסתפק בדברים שגורמים לך להרגיש נוח עם עצמך וכך סוג של "להשתיק" את המצפון שלך.
אם המגמה שלך היא בכיוון מסוים ואתה מתקדם בו (אפילו אם לאט) אז אתה במסלול הנכון. לעומת זאת, אם אתה מלקט פה ושם אז אתה די סטטי והאדם כידוע חייב להיות בהתקדמות מתמדת ולכן זה לא טוב.

יכול להיות שכיום אתה מקיים X מעשים או מנהגים ועוד 5 שנים, כשההבנה שלך או מצבך בחיים יהיה שונה אז תקיים Y מצוות יותר, זה לגיטימי לגמרי, כפי שאמרתי, המסלול והכיוון הם אלו שקובעים בסופו של דבר.

הערה לסיום בדבר המצוות הקטנונית או המעשים השוליים (כדבריו של חנוך דאום): החזון איש, שכידוע היה אחד הרבנים המחמירים בזרם של החרדים הליטאים, כתב ואמר שאם אדם לא נהנה מלקיים חומרות ודקדוקים של מצוות, אסור לו לעשות אותם.
רוצה לומר: לכל מצווה יש את הבסיס ויש תוספות (הידורים, חומרות וכו') אין סוף כמעט.
את הבסיס אני מחויב לקיים אבל לא כולם חייבים להוסיף את הפרטים והדקדוקים, רק מי שעושה זאת מאהבה ומרצון.
אלוהים ברא בכל אחד את האהבה לפרטים ודקדוקים.
אממה? אי אפשר לדקדק בכל דבר בחיים אז (כמו הרבה דברים) נשאר להחליט על איזה תחום רוצים להסב את זה: יש אנשים שמאוד "מדקדקים" בעיצוב הבית או במפרט של המכונית שלהם בעוד שיש כאלה שיעדיפו את זה במצוות ומעשים אחרים.

איציק 27 בספטמבר 2012

אלעד,
אחרי שקראתי את התגובה שלך, אני מבין את התגובה שלך לגבי התגובות שלי. לא היתה לי כל כוונה לפגוע בריגשותיך, אך כשאני מציג את עמדתי, אני מנסה לעשות זאת בצורה הכי אמיתית, ואם אפשר אז בלי לפגוע. עדין יש כאלו שנפגעים אך אני מקווה שהם מבינים שזה לא בא מתוך רצון לפגוע.
אני מכבד את דעתך ואמונתך, אך אני לא חולק את רוב הדברים שכתבת איתך, ומבחינתי זה בסדר גמור.

איציק אלפסי 27 בספטמבר 2012

אלעד, אפרופו הערת הסיום בדבריך, גם ר' נחמן מברסלב יצא נגד החומרות והדקדוקים:
"ועל אלו המדקדקים ומחמירים בחומרות יתרות, עליהם נאמר "וחי בהם – ולא שימות בהם". כי אין להם שום חיות כלל, ותמיד הם במרה שחורה, מחמת שנדמה להם שאינם יוצאים ידי חובתם בהמצוות שעושין, ואין להם שום חיות משום מצווה מחמת הדקדוקים והמרה שחורות שלהם".

לגבי המגמה, אני מסכים איתך, אבל אצלי לפחות, זה לא קשור לכמות המצוות שאני רוצה לקיים (ולפעמים אני מרגיש צורך, למשל, להקפיד יותר בשמירת שבת) אלא במציאת המקום של היהדות בחיי. כיום, לדוגמא, אני מרגיש שחסר לי מאוד לימודי יהדות שזה משהו שכאשר גדלתי לקחתי כמובן מאיליו ואפילו כדבר "מעיק" לפעמים.

אלעד ב. 27 בספטמבר 2012

לאיציק הרגיל :-)
לא נפגעתי בכלל…יש פתגם סיני עתיק (כהרגלם של פתגמים כאלו) שאומר ש-"לא ניתן להעליב או להכעיס אדם ללא הסכמתו".
בכל זאת, אני שמח שהבהרת את כוונתך.

לאיציק אלפסי (א.א. :-) )
אין ספק שדבריו של רבי נחמן באים מהמקום הכל כך חשוב בדורנו של החסידות ואני כלומד חסידות קבוע מתחבר אליהם מאוד.
סופו של דבר, המסקנה של שניהם היא אותו דבר: מה שקובע בדברים אלו הוא מבחן התוצאה ואם במבחן זה אתה לא נבנה ומגיע למקום של שלימות מאותם מעשים, הם מיותרים (לעת עתה) לגביך.
עדיין, צריך להבדיל בין אותם "חומרות ודקדוקים" לבין הדברים היסודיים כפי שציינתי בתגובה הראשונה שלי.

ולגבי ההערה האחרונה שלך – גרמתי לי לעוף אחורה בזמן…אני זוכר שאבא שלי היה לחוץ עלי בשבתות ללמוד ו"לנצל את הזמן" וכל מה שעניין אותי זה כל השאר.
היום אני מתחנן ליותר זמן פנוי כדי ללמוד את כל הדברים שאני אוהב ורוצה ללמוד (כפי שאמרתי לעיל, חסידות וכו').
עצה שלי – אם אתה באמת רוצה אל תיתן לזה לברוח כי החיים לא יהיו נחמדים כלפיך בקטע הזה, תמיד יש סיבות למה לא.
אבל ברגע שיושבים ופותחים את הספר אתה מתחיל לעוף…
:-)

בהצלחה ושוב תודה על הפוסט!
חג שמח!

איציק 27 בספטמבר 2012

וקצת בהומור, יש משםט סיני עתיק שאומר שיש משפט סיני…
:-)

בני תבורי 27 בספטמבר 2012

אלפסי,
אני יכול להסביר. אני בהחלט מקבל את היות מדינת ישראל מדינת היהודים, כנובע מהצורך להתיישבות קבע אחרי גלות לא "נעימה", אבל יוצא נגד הפיכתה למדינה יהודית המתנהלת על פי עקרונות דת שאינם מקובלים עלי, מצרים את צעדי וכופים עלי אורחות חיים שלא הייתי בוחר בהם מרצוני החופשי.
במדינת ישראל חיים אנשים דתיים שמקבלים עליהם את עולה של הדת וחוקיה. יש לי איתם ויכוח, אבל אני מקבל את עמדתם כלגיטימית. יחד עימם חיים בארץ אנשים כמוני, חילוניים באורחות חייהם, שנאלצים לקבל עליהם איסורים וציוויים דתיים שמגבילים את חופש הבחירה שלי, אני מניח שאין טעם להיכנס לפירוט של הלכות כשרות, נישואין, גירושין, יחס לחד מיניים וכו'.
ההשפעה של שני הזרמים על חיינו בארץ מכרעת, במיוחד כשהיא נוגעת לפוליטיקה וקביעת מדיניות. כשאדם דתי מצביע למפלגה דתית, זה מובן ומקובל. כשחילוני בוחר אחרת, גם זה מובן ומקובל. אבל כשחברה לעבודה שהולכת עם מיני שנגמר בדגדגן, נוסעת בשבת לטייל בכל רחבי הארץ ובחו"ל, אוכלת כשר רק בארוחות שבת אצל אימא ושרצים בכל מקום אפשרי, מנשקת מזוזות ובסוף מצביעה ש"ס כי הרב אמר שש"ס תעזור לביבי לשמור על שלמות הארץ וההתנחלויות, זו נבזות שאין כדוגמתה שאותה אני מכנה בנימוס רב, ישיבה על הגדר. ההתנחלויות שמעכבות, לשיטתי, את הפיכת מדינת ישראל למדינה שנעים לחיות בה, נתמכות לא רק על ידי דתיים ואנשי ארץ ישראל השלמה, אלא גם על ידי כאלה שנמנעים לנקוט עמדה ובכך משפיעים על כולנו. אלי ישי אולי לא יודה בזה, אבל חלק נכבד מהמנדטים של ש"ס מגיע מכאלה.
אגב, למיטב הבנתי, אתה אינך נמנה עליהם.

בני תבורי 27 בספטמבר 2012

אני יכול כמובן להוסיף ולהרחיב, אבל לא נראה לי שעמדותי האישיות חשובות לעצם הדיון. מה שאני מנסה לומר הוא שזה בסדר לחשוב כך או אחרת ולהתנהג בהתאם, אבל זה לא בסדר לחשוב שזה בסדר לערבב מין בשאינו מינו ולסייע בכך ליצור מציאות על פיה חיי חלק מאזרחי המדינה הופכים לבלתי נעימים. לא פחות מהאלימות הדתית שהופנתה בזמנו כלפי משפחתי, הרתיחה אותי ההתנשאות שבאה מהצד החילוני דווקא, שבשם קידוש "הרב אמר" היו מוכנים לקפל דגלים ולוותר על עקרונות שבהם החזיקו באופן קבוע.

איציק 27 בספטמבר 2012

בני,
את האנשים כמו שתיארת אני מכנה "צבועים" במקרה בטוב, ולא אפרט מהו המקרה הגרוע יותר. יושבי הגדר הללו לפי הגדרתך גרועים כיוון שהתוצאה נוגדת את עכרנותיך, אך באותה מידה ישבי גדר אחרים יכולים להטות את הכף לטובתך. גם במקרה השני, התוצאה לטעמך אולי טובה, אך זה עדיין לא מהסיבות הנכונות. אחד הפתרונות הבילתי אפשרים עד שהרוב השותק לא יתעורר, זו הפרדת הדת מהמדינה (שנינו יודעים ומצטערים שזה לא יקרה).
בין הכתוב, שאני חותם על כל מילה, ובין השיוך שלי לקבוצה זו, היה יכול להיות מעליב, אם לא היתי בטוח שלא זו היתה כונתך. ואתה יודע שהדרך לגיהנום רצופה כונות טובות (למזלנו אם אין אלוהים גם אין גיהנום, או לפי החוקי התרמודינמיקה וקצב כניסת נשמות ויציאת נשמות הוא היה אמור לקפוא מזמן).

בני תבורי 28 בספטמבר 2012

איציק,
לא הייתה כוונה להעליב.

איציק אלפסי 28 בספטמבר 2012

בני, גם אי נקיטת עמדה היא נקיטת עמדה ואם הם בוחרים להצביע ש"ס ולתמוך בביבי, יהיו סיבותיהם אשר יהיו, זאת העמדה שלהם וזו זכותם – הם לא חייבים בשביל זה לקיים תרי"ג מצוות.
לגבי מה שאתה רואה כהתנשאות מכיוון הצד החילוני בשם קידוש דברי הרב, בעיני זו לאו דווקא התנשאות אלא יותר פחד ואולי גם בורות.

בני תבורי 28 בספטמבר 2012

אלפסי,
מסכים שזו זכותם, אבל זו גם הבעיה של כולנו, כי כולנו נשארים על הגדר.

אבו ראמי 28 בספטמבר 2012

בהתייחס לפוסט עצמו ולא לדיון (המרתק ) שלאחריו
1. היהדות היא הדת הכי פחות ידידותית למשתמש או במקרה שלנו למאמין.
היא עצמה מתייחסת לעצמה כ"עול", לכן רק יהודי שמת נפטר (מקיום עול המצוות ) ולהצטרף אליה פירושו לקבל את "עול" המצוות.

2. לצערי הדבר הכי גרוע שקרה לנו זה שבמקום שהיהדות הספרדית המתונה והמקבלת תכבוש מקום גדול יותר דווקא ראשיה הלכו להקצנה אשכנזית והפכו אותה למשהו שיהדות צפון אפריקה לא הייתה מצליחה לזהות.
לצערי הנקודה הזו כמו העובדה שבניגוד לעבר אין לנו פוסקי דור שיזרמו עם ההתקדמויות הטכנולוגיות והאחרות (סבון הכלים למשל) מרחיקה רבים מאיתנו מהיהדות ומהבית כנסת ביום שישי.

3. ואחרי שהגדרנו את המצוות כ"עול" ומבלי להכנס לשאלה האם זה טוב או רע הרי שאין לי לפחות ספק שדווקא ההגבלות שהיהדות מטילה על המאמין, מזכירה לו שוב את מקומו הצנוע תחת השמיים הללו.
מתפילין דרך ציצית ומזוזה ובטח שדרך עול כמו צום מקרבות את המקיים אותן לאלוהים אן למה שהאלוהים (או שהיהדות רצתה).
הדוגמה הכי טובה היא נידה, לכאורה מטלה קשה ולא נעימה, אפילו מיותרת. אולם במחשבה עמוקה יותר מדובר בחלק שיכול במיוחד בימנו אנו לחזק פי כמה את התא המשפחתי ואת התשוקה בין בני הזוג.
לפעמים צריך לרעוב טיפה על מנת ליהנות יותר מהאוכל .

אלעד ב. 30 בספטמבר 2012

אבו ראמי,

1. ברור שזה עול…אף אחד לא אמר שלא. אבל זה עול שיש בצידו שכר, הן בעולם הזה והם בעולם הבא. אף אחד לא אמר שהחיים צריכים להיות רק כיופים והנאות, יש גם מחויבות ושאר מטלות.
ביננו, גם החיים של אנשים לא דתיים מלאים עול. אז לפחות העול של הדת מגיע עם הרבה תובנות ובנייה עצמית של האדם ולא מניח לו להיות "עיר פרא אדם יוולד".
2. בגדול מסכים, אם כי לא זה מה שגורם לך לא לבוא ביום שישי לבית הכנסת. זה מזכיר לי את השטות שהרבה מחבריי בסוף התיכון היו אומרים שלא יהיו דתיים יותר כיוון שהמנהל יורד להם לחיים.
את מי בדיוק אתה מעניש? בסופו של דבר אם אתה בא לבית הכנסת זה כי אתה מאמין שזה טוב לך ונותן לך, אתה לא מעניש את אותו רב שבגללו אתה לא מגיע.
3. בודאי, זה הבונוס שקיים בצידן של הרבה מצוות (ועיין סעיף 1).

Comments closed