מסירה ותחילת תנועה (ליברפול מתניעה)

השיטה של רודג'רס מתחילה להיתפס בליברפול

cc license alekspression

זה שלב מוקדם מאוד לשפוט את עבודתו של ברנדן רודג'רס בליברפול, אבל דבר אחד ברור כבר עכשיו – לאיש יש דרך אותה הוא מנסה ליישם.

לפעמים לוקח זמן להתניע, ניצחון ראשון במחזור השישי זה לא משהו שליברפול מורגלת אליו. אבל גם במחזורים הקודמים, כשהתוצאות לא היו מרנינות, אפשר היה ללקט סימנים מעודדים.

פילוסופית המשחק של רודג'רס מבוססת על המודל הספרדי של הנעת כדור ומסירות קצרות. בהתאם לכך הוא מציב על המגרש את מערך ה- 4:2:3:1 המותאם ביותר לסגנון המשחק הזה. מדובר במערך שהחליף למעשה בפופולאריות שלו את ה- 4:4:2 ומושתת על היכולת ההתקפית של ארבעה שחקנים קדמיים בחיפוי שני קשרים אחוריים.

אולם, כל שיטה, טובה ככל שתהיה, תלויה באלה שמוציאים אותה לפועל. הבעיה המרכזית של ליברפול במחזורים הראשונים הייתה ששלישיית הקישור ההתקפי במערך לא התאימה לסגנון המשחק החדש.

לדאונינג אין את היכולת הטכנית וראיית המשחק הדרושה לתפקוד במערך כזה, בוריני הוא הרבה יותר חלוץ רחבה מאשר שחקן של הנעת כדור ויצירת מצבים וגם ג'רארד הלך לאיבוד בצפופות ההתקפית שנוצרת במערך שכזה.

ג'רארד הוא שחקן שזקוק למרחב, המשחק שלו מבוסס על מסירות ארוכות או ריצה על שטח, הוא כמעט אף פעם לא עוצר את הכדור ומתנהל איתו כפי שמתבקש בשטח המצומצם שבו פועלת שלישיית הקישור ההתקפי במערך ה- 4:2:3:1.

ההסטה של ג'רארד לקישור האחורי במשחקים האחרונים הייתה מהלך נכון משום שהיא גם אפשרה לנצל את האיכויות ההגנתיות שלו כמתקל במרכז המגרש וגם מיקמה אותו בחלק מגרש שבו יש לו את המרחב הנדרש למסירות הארוכות והפריצות קדימה. מעמדת הקישור האחורי ג'רארד גם יכול לבוא כגל שני להתקפה, דרך בה הובקעו כמה משעריו המפורסמים ביותר (כמו זה מול אולימפיאקוס או בגמר הגביע מול ווסט-האם).

השינוי המשמעותי השני מפתיחת העונה היה הכנסתם להרכב של צמד הצעירים ראחים סטרלינג וסוסו הספרדי. השניים, עם המהירות, יכולות הכדרור והמסירה הטובות שלהם, מתאימים במדויק לתפקיד שחקני הכנף בשלישיית הקישור ההתקפי ב- 4:2:3:1 של רודג'רס.

במערך שכזה גם באים לידי ביטוי יתרונותיו של לואיס סוארז. למעשה ה- 4:2:3:1 הוא בהרבה מובנים 6:4 ללא חלוץ מטרה מוגדר – מערך עליו קיבלה שלא בצדק ביקורות רבות נבחרת ספרד ביורו האחרון – כשארבעת שחקני ההתקפה הם חופשיים וניידים ומחליפים בניהם תפקידים באופן תכוף. החלוץ במערך הזה לא מבודד בחוד ופעמים רבות מוצא את עצמו בעמדה של קשר התקפי – עמדה שבה באים לידי ביטוי יכולות טכניות נוספות של סוארז בנוסף ליכולות הכיבוש.

נקודת התורפה העיקרית בהתקפה של ליברפול היא זו של השחקן המרכזי בשלישיית הקישור ההתקפי. זה שמשחק באמצע בתפקיד שאבות הטיפוס שלו הם צ'אבי ואנייסטה. רודג'רס כרגע בעיקר מאלתר בעמדה הזו עם שחקנים מסוגם של ג'ונגו' שלבי ונורי שאהין. שאמנם היו לא רעים בהזדמנויות שקיבלו, אבל כשמשווים אותם לאבות הטיפוס המוזכרים לעיל מבינים את המרחק של ליברפול מהרמות הגבוהות באמת.

בנוסף לכך, גם ההגנה סובלת מחוסר יציבות לא ברור – ריינה וסקרטל עושים בניהם שבוע שבוע במי ייתן שער במתנה ליריב (אתמול עשו משמרת משותפת וכל אחד תרם אחד), גלן ג'ונסון הוא מסוג המגנים שנהדרים בהתקפה אבל מועדים לפורענות בהגנה (למה זה תמיד חייב להיות או זה או זה?) ומרטין קלי סיים כבר בשבוע שעבר, בעקבות הפציעה הקשה בברך, את העונה שבה אמור היה לקבע סופית את מקומו כשחקן הרכב.

לפחות דניאל אגר הוא עדיין הבאנקר המוכר ואם יש משהו טוב שייצא מהקיץ הדי שלומיאלי שעבר על ליברפול זה ההתעקשות על השארתו למרות הגישושים מצד מנצ'סטר סיטי. יש רק לקוות שישמור על קו הבריאות, נושא עדין גם אצלו.

*

רונן דורפן כתב אחרי המשחק נגד יונייטד משהו שאני מסכים איתו לפיו רודג'רס יכול להפוך את ליברפול למתמודדת על מקום בליגת האלופות, אבל בשביל יותר מזה צריך השקעה קצת יותר רצינית. וזה מוביל אותנו למצב בקומת ההנהלה באנפילד, הנהלה שכידוע נמצאת בכלל בניו אינגלנד.

הדיווחים האחרונים משם מספרים על טריידים בקבוצת הבייסבול של הבעלים שנדמים כנובעים מתכלית כלכלית הרבה יותר מאשר מקצועית, ועל מה שנראה כמו נטישה סופית של רעיון האצטדיון החדש לטובת פרויקט חסכוני יותר של הרחבת אנפילד.

תוסיפי לכך את העובדה שג'ון הנרי מנצל כל הזדמנות להביע תמיכה נלהבת ברעיון הפייר-פליי הפיננסי ותקבלו את התמונה הברורה שלליברפול לא הולכת בעתיד הנראה להיות היכולת הכלכלית להתמודד בשוק ההעברות על המנצ'סטריות או צ'לסי.

כשמביטים על הניהול המחושב והשפוי ועל הביטחון לטווח ארוך שההנהלה הנוכחית משרה זה לא בהכרח רע. מה שכן צריך זה לעדכן את הציפיות בהתאם למה שיש. המטרה של ליברפול העונה, מבחינתי לפחות, היא לא מיקום כזה או אחר בטבלה, אלא יותר הטמעת השיטה בסגל השחקנים הקיים והשתפרות עקבית.

אם על הדרך נהנה מתצוגות כמו אמש בנוריץ', הייאוש מהאי רלוונטיות המתמשכת במאבק האליפות יהפוך מעט יותר נוח.

חג שמח!

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

ליגת שוקי ההון: מפה ומשם
יומן אליפות של הניינרס (4). דרסו את הג'טס

15 Comments

רועי מ 30 בספטמבר 2012

וואלה אתה צודק.
דרך אגב, ליברפול שיחקה ככה בשנות ה-80. זה מערך שאני אוהב, הוא נותן גמישות בשינוי מערכים תוך כדי משחק.
והעתיד באמת נראה ורוד יותר, השאלה איך הצעירים יתפתחו.

אריאל גרייזס 30 בספטמבר 2012

רציתי לכתוב משהו לגבי התוכניות של הבעלים של ליברפול ולא יצא לי, אז ננצל את ההזדמנות פה.
כשהם רכשו את הרד סוקס ב-2002, גם להם היו תוכניות להחליף את האיצטדיון של בוסטון, פנווי פארק, שהוא עם הקיבולת הקטנה בליגה, במשהו חדש וגדול בהרבה.
אבל זה לא הסתדר ובמקום הם "התפשרו" על הרחבה של האיצטדיון, שהוסיפה לו כמה אלפי מקומות, אבל נתן להם את התוספת הכלכלית שהם היו צריכים.
שנתיים אחר כך הם לקחו אליפות ראשונה אחרי 86 שנה.
בקיצור, מה שאני אומר זה שהתוכנית שהם מתכוונים להוציא לפועל להרחיב את אנפילד ל-60 אלף מקומות, היא היא החדשות הגדולות של השבוע מליברפול. התוספת הזאת של 12 אלף מקומות היא עצומה. זה עדיין לא ה-70 פלוס אלף של היונייטד, אבל זה צריך להספיק. במיוחד שזה ייקרה יותר מהר מאשר בניה של איצטדיון חדש.
חוץ מזה, מסכים איתך לגבי הניתוח. ליברפול נראתה טוב אתמול והאמת היא שבכל השבועות האחרונים, גם נגד היונייטד. ברגע שכולם ייסתגלו למערך, אנחנו נראה קבוצה שמתחרה עם הגדולות באמת.

איציק אלפסי 1 באוקטובר 2012

גם אני בעד הרחבת אנפילד ולו בגלל הקשר הרגשי העמוק למקום. מצד שני, כל מי שביקר שם יודע שמדובר באצטדיון די מרופט שחווית הצפייה בו, לפחות בחלק מהיציעים, לא מתאימה לאצטדיון של קבוצה צמרת אירופאית שמכבדת את עצמה בשנות האלפיים.
חוץ מזה שאין באמת לאן להרחיב את אנפילד וההרחבה המדוברת היא בנייה של קומות שניות ליציעי המיין סטאנד והאנפילד רואד. זה יהיה כמו ביציעים החדשים באולד טראפורד וסט. ג'יימסס פארק, הייתי ביציעים האלה ולא רק שבקושי רואים את השחקנים אתה גם ממש לא מרגיש שאתה באצטדיון בכלל וחלק מהחוויה.

אסף THE KOP 30 בספטמבר 2012

הסכנה הגדולה היא שליברפול תטפח בנוער שחקנים נהדרים, כוכבי העתיד של הליגה האנגלית, רק בכדי לראות איך הכסף הגדולמעביר אותם לצ'לסי, סיטי ויונייטד, או – מחוץ ליבשת.

לשחק את הפייר-פליי הפיננסי זה נהדר, ובתנאי שכולם משחקים אותו. אני חושש שליברפול תהפוך לסוג של אייאקס.

אסף THE KOP 30 בספטמבר 2012

מחוץ לאי כמובן.

בני תבורי 30 בספטמבר 2012

מזה בדיוק אני חושש.

אסף THE KOP 30 בספטמבר 2012

בני, חג שמח !

מתי אתה חוזר ?

בלעדיך, הרדיו הרבה יותר נדוש.

red sox 30 בספטמבר 2012

לקנות את השחקנים האנגלים הטובים ביותר בסכומים מופרכים רק כדי לגלות שהם לא שווים כלום לעומת שחקנים אירופאיים זו שיטה שסיטי, ארסנל וצ'לסי כבר מזמן זנחו. למעשה, זו בדיוק תמצית אסטרטגיית הרכש של ליברפול…

red sox 30 בספטמבר 2012

1). ההעברה של ג'רארד לקישור האחורי באופן קבוע מתרחשת עכשיו באיחור של 3 שנים לפחות. ברגע שהתפרק הצמד מסצ'ראנו-אלונסו ליברפול עברה ממצב שבו יש לה את הזוג החזק ביותר בעולם בעמדה הזו למצב שבו זו העמדה שמגדירה במדויק והתמציתיות את המרחק של הקבוצה כולה מהטופ העולמי. חבל שנדרשו 3 שנים ושלושה מאמנים בשביל המהלך המתבקש הזה.

2). עם כל חיבתי לשחקני הבית, מרטין קלי לא היה מעולם (ולצערי אולי גם לא יהיה) ברמה שמצדיקה הרכב בקבוצת צמרת. בליברפול כן, אבל אנחנו כבר מזמן לא קבוצת צמרת.

3). בדיוק בימים האחרונים התחיל דיבור על העברה של מסוט אוזיל לאנפילד. לא שאני קונה את השמועה הזאת אבל נראה שנורי שאהין (כבר לא מספיק לכתוב רק "שאהין" אחרי ההצגות של הכוכב הלבנוני-אוקראיני-גרמני החדש של פרטונה דיסלדורף) בהחלט מאמין לזה ומעלה את רמת המשחק שלו מדי שבוע.

4). ברצלונה ומאן סיטי מאוד רצו את אגר בקיץ ובסוף ליברפול הצליחה להשאיר אותו. זה נשמע כמו סיפור מדע בדיוני או משהו שקרה לפני 20 שנה.

משה 1 באוקטובר 2012

קלי נתן מתחילת העונה משחקים שהפכו אותו יחד עם אגר לחוליה הכי בטוחה בהגנה שלנו. פרגי החליף את נאני בשבוע שעבר כי קלי קבר אותו לחלוטין. יש לו מוגבלות טכנית בריצה עם הכדור אבל הוא סוגר את האגף בצורה מצויינת וההרמות שלו מהאגף הן מהטובות בליגה, לא פחות. אם יונייטד לקחה אליפויות עם בראון, אושה וסמולינג לקלי יש מקום בהחלט בקבוצת צמרת.

בני תבורי 1 באוקטובר 2012

אדום הגרב,
אתה צודק לגמרי. כשאלונזו ומאסצ' כיסו מאחור, סטיבי בא לידי ביטוי מצוין מאחורי החלוץ. כיום יש שם בור ענק. אני בכלל חושב שהאבידה המשמעותית ביותר לליברפול מאז שקני פרש ממשחק הייתה העזיבה של אלונזו.

אוסטרלי 1 באוקטובר 2012

תגיד אתה בסדר ? אתה חוגג אחרי ניצחון על נוריץ ? שננצח את צ'לסי בסטמפורד בריג' אז תחגוג עד אז, כנראה שנפסיד כבר במחזור הבא….הסיבה? פשוט אין את האיכויות של קבוצות מעלינו בערך 7 קבוצות אחרות.

לצערי כל מה שנשאר מליברפול זה עבר מפואר, אפילו יובה שירדו לליגה השנייה, כבר זכו באליפות….מה איתנו? אולי צריך לשלם לפרגוסון שיבוא לאמן אותנו, טוב זה באמת יהיה ירידה לשפל המדרגה.

משה 1 באוקטובר 2012

כדאי שתתחיל לראות משחקים העונה, אני בטוח שתדבר אחרת. העונה הזו היא המרגשת מזה שנים ללא קשר לתוצאות, אלא בגלל התהליך והסגנון. בתור אוהד מכבי זה מזכיר לי את העונה הראשונה של פיני.

D! בארץ הקודש 1 באוקטובר 2012

איציק, אני מסכים איתך לגבי המטרות. אחת הבעיות כבר הרבה זמן היא בהגדרת המטרות שלנו.
ואני רק עוד אוסיף שמאבק אמיתי על אחד מארבעת המקומות צריך להיות חלק מהמטרה. לא בהכרח להצליח בכך אבל להצליח להאיבק על העניין.

אנחנו כנראה כבר לעולם לא נתחרה בקבוצות הכסף הגדול אבל קבוצה גדולה יכולה להחזיק שחקנים גדולים גם בקצת פחות כסף. רק צריך לחזור להיות שם. ונגר שנים מחזיק שחקנים על סכומים נמוכים יותר – הסיבה שהם התחילו לעזוב היא לא כלכלית (לדעתי) אלא שהיא הפסיקה להיות באמת תחרותית. צריך לדעת לנהל נכון את הכסף ומתי להשקיע אותו כמו שצריך.

אני חוזר על זה הרבה פעמים – כדי שהצעירים וגם שחקני רכש יצליחו הם צריכים לבוא לקבוצה שיודעת מה היא רוצה מעצמה.
ראיתי אתמול את מאניבול ויש שם משפט (שאני לא יכול לצטט במדויק) שאומר: כדי ששחקן מבטיח יהפוך למשהו מיוחד הוא צריך ביטחון. הביטחון מגיע מהצלחה. וכשהם שם הוא יכול להפוך למשהו מיוחד. לא סתם כבר שנים כמעט כל מי שמגיע אלינו נכשל וצעירים לא מצליחים להתפתח.

תיקו תיקו 1 באוקטובר 2012

פוסט מצוין שעולה על הבעיה העיקרית – הקישור ובעיקר הקישור ההתקפי.

הייתי מפשט עוד יותר את העניין: דאונינג, בוריני וג'רארד (הנוכחי, בהחלט לא בשיאו) לא רק לא מתאימים לשיטה, הם פשוט לא שחקנים טובים מספיק עבור צמרת הליגה. נקודה. שלבי מראה ניצוצות אבל זה רחוק מלהספיק.
סוארז שחקן נהדר, אבל אנחנו צריכים עוד שני שחקנים ברמתו, לפחות אחד מהם קשר.
עד להודעה חדשה ליברפול היא לא יותר מקבוצת מרכז טבלה לכל דבר ועניין. גרוע מכך, היא הפכה למעין קבוצה שמגניב לאהוד (ע"ע לברון) ושידוע מראש שאין לה סיכוי להתמודד על תואר מרכזי.

מילא שאין לה כסף כמו לגדולות, מה שמייאש הוא שבשלוש השנים האחרונות היא לא הצליחה לרכוש מציאות בסכומים בינוניים, כפי שעשתה לפני כן.

כואב הלב.

Comments closed