נערת הכפר

פעם בית"ר עוד סימלה משהו אלטרנטיבי ומרגש

In כללי

-

אמנון דנקנר לא היה השם הראשון שיקפוץ לך לראש כשתחשוב על אוהד בית"ר. למעשה התוודעתי לכך שהיה אוהד בית"ר רק כשקראתי ב- 2007 על כך שהוא תולה את הצעיף בעקבות אותו ערב מר ונמהר בקרית אליעזר בו ביזתה חברות הפרחחים את זכרו של רוה"מ יצחק רבין ז"ל.

בשבוע שעבר התפרסם באתר האוהדים בית"ר.נט טור לזכרו ובו ציטוט מדברים שכתב ב- 2005 על האופן בו הפך להיות אוהד בית"ר:

"היה לנו ידיד משפחה, דאנק ז'רז'בסקי, שהיה מראשי הפעילים של בית"ר ירושלים, והוא אמר לי, "למה שלא תראה משחק ממש מקרוב? ולא סתם משחק, אלא משחק נגד 'מכבי' ת"א הגדולה". ישבתי שם בלב פועם וראיתי את "מכבי" מנצחת את בית"ר, אבל לא רק זה כאב. ברגע מסוים שייע גלזר, החלוץ שכבר אז היה אגדה מהלכת, ניסה להשיג כדור שחמק החוצה, ובריצה מהירה הוא פשוט דרס אותי. הסימנים של פקקי הנעליים שלו היו על בשרי עוד כמה ימים אחרי המשחק, וגם הכאב לא עזב.

"מאז יש לי עניין מיוחד במשחקים חשובים של בית"ר מול "מכבי" ת"א, כי אפשר לומר שהכאב לא חלף. ולא רק זה – תמיד היתה לנו, אוהדי בית"ר הירושלמים (זה התחיל הרבה לפני התקופה שבה לבית"ר נוספו אוהדים מחוץ לעיר), רגשי נחיתות מכאיבים מול האוהדים של "מכבי" ת"א. לא רק בגלל ש"מכבי" היתה בשנים המעצבות אימפריה עטורת אליפויות ואנחנו דשדשנו, ירדנו ליגה, עלינו במאמץ ואף פעם לא באמת איימנו על הצמרת, אלא גם משום שאוהדי "מכבי", כשהגיעו לימק"א, הדיפו ניחוח של אמידות מתנשאת. הם היו לבושים טוב יותר, עם איזו הילה בינלאומית של קסקטים אלגנטיים ומעילי רוח בהירים, והצעירים שבהם לבשו מכנסי ג'ינס אמיתיים, סחורה שבירושלים אי אפשר היה להשיג. בקיץ הם היו צרובי שמש, מדיפים ריחות של קרם שיזוף, מלח ים ומי גילוח תוצרת חוץ ונראו חזקים יותר, מטופחים ולגמו מבקבוקי מתכת שטוחים בעטיפות עור יפות.

"כל הרגשות האלה מצאו פורקן אדיר ומענג בקיץ של .1976  נסעתי עם בכורי יואב לאצטדיון ר"ג כדי לראות את גמר גביע המדינה. עצם המחשבה שבית"ר יכולה לזכות בגביע נראתה לנו דמיונית, אבל בכל זאת הלכנו, כשיואב מצויד בחולצה צהובה ועל גבה המספר,8  הלא הוא מספרו של אורי מלמיליאן. כשהתוצאה היתה1-1  ומלמיליאן החמיץ פנדל, יואבי שקל לקרוע את החולצה מגופו, אבל כשאותו מלמיליאן הכניע את ת"א בבעיטת עונשין מתעתעת, יואב ואני עמדנו מריעים בהיסטריה בתוך ים של אוהדי "מכבי" מדוכאים, והאושר היה מושלם. בדרך הביתה, יואב נשכב על המושב האחורי של האנ.אס.יו המקרטעת, מלמל כמה משפטים שמחים ונרדם כשחיוך מתוק על פניו".

במהלך השנים הכרתי כמה אוהדים מסוגו של דנקנר וכל פעם מחדש הופתעתי איך אנשים מרקע שכזה נהיו אוהדי בית"ר שרופים.

לימים הבנתי שמדובר באוהדים שעבורם בית"ר של שנות השבעים סימלה משהו אלטרנטיבי ומרגש. בית"ר הייתה הנער המחוצף שקרא תיגר על הממסד הדשן. היא קיבצה אליה כל מיני אנשים עם נפש מהפכנית. היא הייתה האנדרדוג שכיף ואפילו טרנדי להזדהות אותו. אורי מלמיליאן היה גיבור מעמד הפועלים הנערץ של הבורגנות השבעה.

גם באותם שנים היו בבית"ר תופעות של אלימות (בני תבורי יוכל לספר לכם על חצי הגמר שלא נגמר), אבל ל"מקופחים" סולחים על הכול.

מהפכה היא מגניבה כל עוד היא מהפכנית. בית"ר של שנות השמונים ושנות התשעים כבר לא הייתה האלטרנטיבה הנועזת לממסד, היא נהייתה הממסד עצמו.

כל אותם אלה שחברו אליה כשהייתה מגניבה פתאום גילו את הכיעור שבה. הם לאט החלו נוטשים אותה, דווקא מתי שהייתה צריכים אותה יותר מכול. בלי האנשים האלה ששמרו את רוח המרד החיננית של בית"ר, היא נשארה רק עם האלימות הלא מגניבה ולא טרנדית בעליל.

במובנים מסוימים היו אלה אוהדים של הצלחות. ואני לא מתכוון שהם נטשו את הקבוצה כשהיא הפסידה – האוהדים האלה נשארו נאמנים גם כשהקבוצה ירדה ליגה בתחילת שנות השמונים והתשעים וגם כשהחמיצה אליפות באופן קורע לב ב- 1984 – אלא במובן שכאשר היא כבר לא הייתה מה שהם רצו שהיא תהיה הם עזבו.

במובן מסוים בית"ר הייתה עבורם רומן קיץ חולף עם נערת הכפר, שבסיומו הם הותירו אותה לאנחות וחזרו לחיק הבורגנית המהוגנת שחיכתה להם בבית.

*

ואז קראתי את הדברים הבאים שכתב דנקנר על אהבתו לירושלים, דברים שרק אוהבי ירושלים אמיתיים יכולים לכתוב ולהבין ונתמלאתי עצב על לכתו:

"יומיים בשבוע לפחות אני עולה לירושלים. אני חולה, אם אני לא נוגע באבן ירושלמית שבוע אני נחלש מאוד"

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

35 Comments

ג'וני 13 באפריל 2013

בית"ר י"ם בכדורגל סה"כ מועדון כדורגל קטן עם יחסי ציבור של מועדון גדול ולא בגלל שמדובר במועדון ספורט גדול ומפואר אלא משום שהתקשורה מייצרת סטיגמות במשך שנים על המועדון שהוא אלים וגזעני ולכן המועדון זוכה לחשיפה יתר על המידה ולא מסיבות מקצועיות אלא רכילויות בלבד.

תזכירו לי לאיזה הישגים בית"ר י"ם הגיעה לאירופה? אפילו בליגה החובבנית בארץ היא קבוצה תחתית לכל דבר . בושה שהמועדון הזניח והאלמוני הזה זוכה לכותרות ראשיות במדורי הספורט כאילו ששמדובר במעצמת כדורגל .

Xxx 13 באפריל 2013

אתה חייב לזהם כל פוסט באג׳נדה החבוטה והמשעממת שלך? יושב איציק וכותב טור רגיש ויפה , והמגיב הראשון הוא דווקא ג׳וני הנודניק ששוב דוחף באובססיביות את שנאת הכדורגל שלו? GET A LIFE , מנשה יוסיפוביץ מבני ברק המודרני! ניג׳ס

ביתרי וותיק 21 באפריל 2013

אין מה לעשות למרות שישנם 8000 אוהדי ביתר אלימים וגזעניים ,
עדיין ישנם 692,000 אוהדי ביתר ים שפויים מכל רחבי הארץ ומהרסה מקומות בכל העולם.
לכן החשיפה שהמועדון מקבל היא גדולה אך לא מספיקה גדולה לדעתי בהתאם להיות מועדון מספר אחד בישראל לפי כמות האוהדים שיש לביתר ים .ושוב 700,000 אוהדים מתוכם קומץ של 8000 אוהדים שחייבים לעשות תיקון.

Xxx 13 באפריל 2013

את גמר 76 אני זוכר היטב , כמו גם את 75 שנה לפני בו בית״ר הפסידה לכפר סבא. בית״ר הייתה ללא ספק הקבוצה הכי ״אינית״ לאהוד אז ואני זוכר שרוב הילדים בגילי (8-9 בערך) היו אוהדי בית״ ר.
כ״כ פופולרית שנכנסה גם ל״גבעת חלפון אינה עונה״.

אסף THE KOP 13 באפריל 2013

אמנון דנקנר היה פופוליסט ודמגוג.
אסור לשכוח את זה עם כל פסטיבל הגעגועים שאחרי לכתו.

תצטיידו בשקית הקאה לפני שאתם נכנסים לקישור.

http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1986549

איציק אלפסי 13 באפריל 2013

אתה יודע מה אסף, אם הייתי קורא את הטור הזה לפני עשר או חמש שנים, אפילו אולי לפני שנה – הייתי מגיב כך. אבל איך אומרים – אל תדון אדם עד שתגיע למקומו. ומהמקום שבו אני נמצא כיום בהקשר של המאבק בלה פמיליה, אני מזדהה עם לא מעט מהדברים שהוא כתב אז. דעותיי רחוקות מאוד מאלה של שלום עכשיו, אבל אני מוכן להילחם על הזכות שלהם להביע אותם. מה שהוא מתאר שם זה השתקה אלימה בכוח של אנשים, באופן הבזוי והמכוער ביותר, בשם לכאורה איזשהו "קיפוח". שום דבר לא מצדיק דבר כזה. וגם אם הוא לא בדיוק הצטיין בפוליטקלי קורקט אני בהחלט מבין את תחושת הזעם והעלבון שלו. כישראלי, יהודי, מזרחי ואחד שגדל בבית ליכודניקי אני מתבייש בתיאורים שלו שם על אותם אלה שהיכו את פעילי שלום עכשיו הפצועים בחדר המיון.

אסף THE KOP 13 באפריל 2013

השתקה בסגנון "פרופלורים" ?

באבא ימים 13 באפריל 2013

ברור:

כי כל אדם סביר יעדיף לחטוף מכות (או רימון) מאשר שיקראו לו פרופלור.

אסף THE KOP 13 באפריל 2013

או שיירו אליו מ"תותחים קדושים"…

אסף THE KOP 13 באפריל 2013

אליו=עליו

איציק אלפסי 13 באפריל 2013

עוול אחד לא מצדיק עוול אחר

באבא ימים 14 באפריל 2013

שגיאת הכתיב היא הדבר הכי פחות מגוחך בטענה שלך. אם אמיל גרינצוויג וחבריו היו נושאים נשק בזמן הצעדה ומסרבים למסור אותו על פי בקשה היה מקום להשוואה שלך. נכון לעכשיו אתה אנדי קארול של האנלוגיות. במדרג הדיוק העובדתי וההגיון המינימלי הטענות שלך רציניות כמו הטענה הפלסטינית שהם עוברים גנוסייד.

אסף THE KOP 14 באפריל 2013

הגיון מעניין יש לך באבא.
מה שקובע זה לא השימוש בנשק, אלא עצם הנשיאה שלו.
לשיטתך, זה מצדיק טבח.

למ יש גנים פלסטינאיים ?

שבי כהן 13 באפריל 2013

איציק ידידי,
אני מבין את הביקורת שלך.
בוא רגע ננסה להבין את דנקנר ודומיהם. מה זה הכדורגל עבור רוב רובם של האנשים? סוג של פנטזיה, של בריחה מהמציאות האפורה. הרי רוב החיים של רובנו מורכבים משגרה, והכדורגל מאפשר מפלט של כמה שעות בשבוע, להתרגש ממשהו אחר. לשכוח. בקיצור אסקפיזם.

מה בעצם אתה מבקש? שהאנשים האלה, שרק רוצים ליהנות מפנטזיה של כמה שעות בשבוע, יילכו צעד קדימה. שלא ינטשו את הפנטזיה שלהם כשהאלימות גואה. שיילחמו. שייאבקו. במילים אחרות: שיוסיפו עוד צרה וקושי לצרות היום-יום. למה לדעתך זו בקשה ריאלית? לרוב האנשים יש משפחה, ילדים, עבודה, למה שיכניסו עוד מאבק לחיים שלהם? אם הכדורגל במגרש כבר לא מהווה אלטרנטיבה לאסקפיזם הזה, מה הטעם בו? מדליקים טלוויזיה ובורחים למסי וחבריהם. בלי אלימות, בלי לריב עם אף אחד. אסקפיזם נקי וטהור.

אני מבין את הביקורת שלך. אתה רואה מה קורה ביציעי ביתר וכואב את הכיעור והגועל. איפה כולם, אתה שואל. למה נשארתי במלחמה הזו לבד? זה מאכזב מאד, אין ספק. אבל אני מבין לגמרי אנשים כמו דנקנר. אלפים רבים מהם התייאשו. תביט סביבך בפעם הבאה שתשב בטדי (הערב?) ותחפש אותם. לא תמצא.

המציאות חזקה יותר מכל פנטזיה.

לא דופק חשבון 13 באפריל 2013

איציק איציק איציק
אין אצלך הפסקה הא?
כל שבוע חייב לתקוף את אוהדי ביתר
יש כאן הרבה אוהדי הפועל תל אביב עם טורים,תשאיר להם קצת,שגם הם יהנו,חראם
יש לי כמה רעיונות לטור הבא שלך
1-על כל אוהדי ביתר להתאבד
2-כל אוהד ביתר יהיה עבד אישי של אוהד הפועל תל אביב
3-כל אוהד ביתר יקעקע על המצח "אני פושע"
4- כל אוהד ביתר יתרום 1000 ש"ח בשנה להנהלת הפועל תל אביב
5-טור על כמה נדרים וליברלים הם אוהדי סחנין
נתחיל בזה,יש לך כאן חומר לחודש

רן 13 באפריל 2013

לא דופק,

אתה לא מרפה, הא?

איציק אוהב את בית"ר אהבת נפש. הוא ראוי להערצה על ההתמדה שלו מול כוחות הרשע והטמטום שאתה כל כך אוהב.

אתה רוצה שגם איציק יעזוב? הרי כל כך הרבה כבר עזבו והשאירו אתכם לבד (אתם הרבה מאד אנשים, אבל עדיין לבד). הרי עוד מעט ואין בכלל בית"ר. זו המטרה שלך?

אולי בעצם אתה בכלל אוהד הפועל ואתה פשוט יותר מתוחכם מכולנו?

לא דופק חשבון 13 באפריל 2013

יש פה כתבה מרגשת איך האוהדים קנו את קבוצת פורטסמות שהיתה בבעלות גידמק הבן
http://rotter.net/forum/scoops1/19146.shtml

האם אפשר להסיק מסקנות כיצד לעקור מביתר את הפושע שהורשע בצרפת גידמאק,והעוזר שלו קורפיין שעשה מיליון על הגב של האוהדים
הזהרה
כתבה זו מיועדת לאוהדי ביתר האמיתים ולא לאילו אשר מונו על ידי עיתואי השמאל

שועל 13 באפריל 2013

רק אוהדי בית"ר אמיתיים! כאלה שהם בטעות לא גזענים, לא ימניים בדעותיהם הפוליטיות או (השם ישמור) לא שונאים צ'צ'נים – אתם בוודאי לא אוהדים של בית"ר. סביר להניח שאתם סתם אנשים שסמולן רשע אחד מינה אותכם לכתוב טורי זימה ב"דה באזר".

מתי 13 באפריל 2013

מה אתה משחק אותה, כולם יודעים שאתה מצביע חד"ש

צור שפי 14 באפריל 2013

טור יפה איציק. מה שהכי בלט אצל דנקנר, עוד בחייו וגם לאחר מותו, זה התגובות הקיצוניות שהוא עורר אצל אנשים. אנחנו כנראה מתקשים להכיל מורכבות אנושית ולקבל שמישהו הוא "גם וגם" ולא רק "או/או" ושיש בחיים האלה כמה גוונים חוץ משחור או לבן. להבדיל הרבה הבדלות גם מרגרט תאצ'ר שהלכה אף היא השבוע לעולמה היתה כזו, אני מתנגד חריף למישנתה הכלכלית אבל תגובות השמחה על מותה הן מחליאות.

איציק אלפסי 14 באפריל 2013

מסכים עם כל מילה. התגובות למותה של תאצ'ר באמת היו מחליאות, במיוחד כשבאו מצד כאלה שמרוממים בלשונם מושגים כמו חמלה והתחשבות בזולת.

אסף THE KOP 14 באפריל 2013

אנשים לא סובלים שבשבות.
דנקנר לא היה שבשבת, הוא היה ונטילטור.

עמית 15 באפריל 2013

אנלוגיה מעניינת אסף. אולי לא התכוונת לזה, אבל שים לב להבדל בין שבשבת שנעה לפי הרוח לונטילטור שיוצר רוח בעצמו (ודי נעים להיות לידו כשחם). אפשר לאהוב או לא לאהוב את דנקנר ואפשר גם לא להסכים איתו (אומרים שהוא אפילו העדיף אנשים שלא מסכימים איתו). מה שבטוח הוא שהדעות המשתנות שלו לא היו "שבשבתיות" אלא לגמרי "ונטילטוריות" – לא טרנדיות אלא מורכבות ולא פעם סותרות.

אסף THE KOP 15 באפריל 2013

עמית,

ונטילטור שלא מחובר לחשמל גם זז לפי כיוון הרוח…
ולעניין – דנקנר היה האבא של המחשבה הטרנדית, בכסות של מהפכן דה-לה שמעטא.
האיש בנה קריירה מלהיות בעד הנגד ונגד הבעד – סוג של מנחם בן רק בלי ההומור העצמי.

משה 14 באפריל 2013

דנקנר אכן היה פרובוקטור גדול. אני לא חיבבתי אותו בגלל שבנוסף לפרובוקציות הזולות הוא גם מקושר לכל אספקט הון-שלטון אפשרי(ע"ע המספידים על קברו). צחוק הגורל הוא שאחד ההספדים שלו ניתנו ע"י פובליציסט שהתמחותו היא טורים שלא אומרים כלום בסגנון "5 דברים שלא ידעתם על אמנון דנקנר", ההיפך הגמור ממה שיצא תחת ידי דנקנר.
אחד מנקודת השיא שלו לבני גילי הייתה הספר השערורייתי על דן בן אמוץ שהרעיד את המדינה בשנות ה-80 בגילויים צהובים בנוגע לחיי המין שלו.
לגבי דנקנר ובית"ר, הדבר שהכי מרגיז אותי זו ההתייצבות הרפה של מי שיכלו לעשות את השינוי ולעזור להשאיר את בית"ר בידי האוהדים השפויים. החל מפוליטיקאים כמו אולמרט, ריבלין, מרידור ואפילו ביבי שמראה את עצמו בטדי רק כשנוח לו, דרך סמלים כמו אוחנה ומלמיליאן(או אפילו נוימן ומזרחי) ואומנים(הדג נחש לדוגמא) כולם גינו, כולם דיברו אבל התחושה שאין הנהגה אמיתית כנגד החוליגנים האלה ואין ניסיון אמיתי לגרש אותם לחורים מהם באו.
לצערי, עושה רושם שהרעים ניצחו במלחמה הזו.

איציק אלפסי 14 באפריל 2013

אני מסכים עם הדברים לגבי בית"ר (אם כי "הרעים" עדיין לא ניצחו, המאבק עוד ארוך), אבל חייב רק לסייג ולומר שאלי אוחנה דווקא אמר דברים נחרצים מאוד בכל במה בה התבטא ונקט עמדה מוסרית מעוררת הערכה.

משה 14 באפריל 2013

אני מקווה שאתה צודק, כמי שצופה במשחקים בטלוויזיה, הלב נכמר לראות את סדאייב המסכן ממשיך להתרוצץ על המגרש עם השריקות האלה.

אסף THE KOP 14 באפריל 2013

לא 80 אלא שנות 90.

ה"אמיץ" פירסם את הספר רק אחרי מותו של בן-אמוץ.

עמית 15 באפריל 2013

ה"אמיץ" ריאיין את דן כשהוא כבר גסס. זה לא היה אמור להתפרסם לפני מותו.

אסף THE KOP 15 באפריל 2013

מה הקשר בין ה"ראיון" לבין מה שלבסוף פורסם ?
זאת חוכמה קטנה מאוד להפיץ רכילות שהמנוח כבר לא יכול להתגונן. אבל זה מה שהיה הדנקנר הזה – חוכמולוג לא חכם במיוחד.

יואב מקטמון 14 באפריל 2013

כמה דברים מעברו השני של המתרס הירושלמי:
1) תחושת המיעוט המקופח והמהפכני של אוהדי בית"ר ה"אותנטיים" מלפני 40 שנה היתה בעיני לא הרבה יותר מצידוק לאלימות קשה.
אני זוכר יותר מדי טוב את תחושת הפחד (הלא פחות "אותנטית") שלי, מסתובב בחולצה אדומה ליד ימק"א בשבת של דרבי ומתפלל לא לחטוף מכות.
לרוב התפילות עזרו, לא תמיד.
2) כיום, אני שמח לומר, יש מיעוט מקופח ומהפכני אחר בירושלים. הפרופיל האופייני של חבר במיעוט הזה הוא – חילוני, שמאלני (או ליברלי, אם המילה שמאלני מעוררת התנגדות קשה מדי), אנטי-גזעני, פתוח וסובלני לשונה ממנו.
במקרה, או שלא במקרה, תוכל למצוא את רוב חברי המיעוט הזה ביציעי טדי בימי ו' אחה"צ, מעודדים בכל כוחם את הפועל קטמון.
אתה מוזמן, איציק, לראות איך אפשר להיות גם מיעוט מדוכא וגם לא אלים.

ובמאמר מוסגר, לגבי מרגרט תאצ'ר והדברים שנאמרו עליה אחרי מותה. אנחנו לא יכולים לשפוט ולהגיב במקום כל אותם אותם המוני אנגלים שחייהם נהרסו (חד וחלק, נהרסו! וזו לא דמגוגיה, זה קרה באמת, לא רק בסרטים של קן לואץ') בגללה ובגלל מדיניותה החברתית.

איציק אלפסי 14 באפריל 2013

יש גם לא מעט חילוניים שמאלניים אוהדי בית"ר, ורוב אוהדי בית"ר הם גם אנטי גזעניים – לא צריך להיות אוהד קטמון בשביל זה. לגבי סובלנות לשונה – אני לא יודע עד כמה במחנה הליברלי יש סובלנות לשונה כמו החרדים למשל. כל אחד והשונה שלו.
ועם כל הכבוד לכך שהחילוניים הופכים למיעוט בירושלים (גם לי זה מפריע) אין מה להשוות בין מצבם הסוציו-אקונומי ומעמדם החברתי לבין זה של מרבית אוהדי בית"ר בשנות החמישים והשישים. עם כל הכבוד, מדוכאים הם לא.

משה 14 באפריל 2013

גרתי תקופה בצפון אנגליה, אין שם אדם שנוא ממנה. עם זאת, אני לא מומחה כלכלי אבל כנראה שללא הצעדים שלה הכלכלה האנגלית הייתה נתקעת מאחור וזה היה משפיע עליהם לדורות קדימה.
אחרי שאמרתי את זה, קשה לשפוט אדם שנפגע ישירות מהצעדים שלה.

באבא ימים 14 באפריל 2013

אם כבר מדברים על אנשים שנפעו ישירות הנה מה שהיה לאוהדי ליברפול להגיד – אחרי הכל אנחנו מאוד קרובים ליום השנה להילסבורו:
http://www.101greatgoals.com/gallery/gimages/image/liverpool-fans-anti-thatcher-banner/

צור שפי 14 באפריל 2013

אז זהו יואב, שאנחנו כן יכולים ואפילו חייבים לשפוט ולהגיב. גם כאן נהרסים חיים של אנשים בגלל מדיניות כלכלית או חברתית או בטחונית ואני לא מעלה בדעתי שזה יכול להוות צידוק לרקוד על הקבר של מישהו. ביקורת על המדיניות שלה אפשר למתוח עד להודעה חדשה – משתאות שמחה לרגל המוות זה משהו אחר לגמרי.

Comments closed