החיים עצמם

ברצלונה כתופעה אנושית חברתית

xavi

למרות שבעיני כל ליאו מסי וכריסטינאו רונאלדו הם פני הדור של הכדורגל העולמי, לטעמי אלו אנדרס אנייסטה וצ'אבי הרננדז.

ברצלונה (ונבחרת ספרד) עם סגנון המשחק הייחודי שלה היא התופעה המשמעותית ביותר בפרק הנוכחי של ההיסטוריה של המשחק. והמחוללים החשובים ביותר של סגנון המשחק הזה הם אנייסטה וצ'אבי.

הצמד הנ"ל יכולים להיראות כממשיכיהם של עושי המשחק הגדולים מדורות קודמים: יוהאן קרויף, זיקו, מישל פלאטיני. גדולתם ביחס לענקים אלו שהצליחו לעשות זאת בתקופה בה המשחק מהיר ופיזי הרבה יותר ומשך הזמן בו ניתן לשחקן בודד להחזיק בכדור ללא שיופעל עליו לחץ התקצר משמעותית.

העובדה הזו הפכה את התנועה ללא כדור לחלק משמעותי מאוד במשחק, גם של אלו שמנהלים אותו. וזהו אחד האלמנטים המרשימים והקטלניים בטיקי טאקה.

אלמנט שהגיע לידי שלמות בתפקיד שמילא אנייסטה בשער הראשון של ברצלונה אמש. השער הזה כולו שלו למרות שסיפק בו רק נגיעה קלה בכדור – המסירה לאיבן רקטיץ'. אבל הייתה זו התנועה המבריקה שלו לתוך הרחבה בתזמון מושלם שפירקה את ההגנה של יובנטוס ואפשרה את השער המופלא.

בעולם הניהול ישנו מושג הנקרא מיקרומנג'מנט שבא לתאר, אם אני מבין נכון, את הסגנון של מנהלים המבקשים להיות מעורבים בכל פרט ומצמצמים מאוד את המרחב של העובד לקבל החלטות ולהניע תהליכים בעצמו.

אם יש סגנון הפוך מזה, זהו סגנון ניהול המשחק של צ'אבי ואנייסטה. התפקיד שלהם בתוך המערכת הוא לאפשר לה לזרום ללא הפרעות ולהסיר חסמים כאשר המערכת נתקלת בהם.

ולכן אתה שם לב, למשל, לנוכחות של אנייסטה דווקא ברגעים שהדברים מעט נתקעים. כמו אחרי השוויון של יובנטוס. שפתאום הוא הרבה יותר מעורב ובין היתר מפיק מסירה לסוארז שאם היה כובש הייתה הופכת לבישול השנה לפחות.

וכמובן גם ראינו את זה בשערים בסטמפורד ברידג' ב-2009 ובגמר גביע העולם שנה אחר כך.

ומה שמוסיף לממד המקצועי מעורר ההערכה הזה ממד רגשי, זו העובדה שמדובר בשתי דמויות (ואני מתייחס רק לפרסונות הציבוריות שלהם, אין לי דרך לדעת האם כך הדבר גם בחייהם הפרטיים) שבעידן בו גיבורי הספורט (וגיבורי התרבות בכלל) נדמים כגדולים מהחיים, השניים האלה הם החיים עצמם.

צנועים, פשוטים, בעלי מודעות עצמית.

זה לא מובן מאיליו ששניים כאלה, שיושבים כמעט פשוטו כמשמעו על אותה משבצת, בסיטואציה כל כך תחרותית ומעצימת אגו, מסוגלים לפרגן כך האחד לשני על ומחוץ למגרש.

אם במילים ניתן לחשוש שהן מס שפתיים. את הרעד בקולו של אנייסטה באירוע הפרידה מצ'אבי בשבוע שעבר כבר קשה לזייף.

ומה שהוא בחר לומר: שהוא פשוט יהיה כל כך חסר לו באימון הראשון של העונה.

*

מחשבה שחלפה בראשי לאחרונה: מדוע המשחק האינדיבידואלי של לברון ג'יימס מעורר אצלנו אנטגוניזם מסוים ואילו כשמסי לוקח כדור ועובר חמישה שחקנים בדרך לשער אנחנו עוצרים נשימתנו בהתפעלות.

לא בטוח שיש לי תשובה. אבל זה הוביל אותי לשם לב להבדל מסוים בין כדורגל לכדורסל: בכדורגל לא יכול להיות מצב שבו שחקן אחד נמצא 90% מזמן ההתקפה עם הכדור כששאר השחקנים בקבוצה צופים בו (כמו שנדמה לי קורה כל עת שאני רואה משחק כדורסל בו מעורב לברון ג'יימס).

מסי לא מנצח משחקים לבד. השיטה של ברצלונה היא כזו שבה היכולת האישית האינדיבידואלית החד פעמית שלו מקבלת את ביטוייה בצורה הטובה ביותר בתוך הזרימה של המערכת. לכן, אולי, כשבנבחרת ארגנטינה הוא לפעמים כן צריך לקחת את הכדור ולנצח לבד הוא לא יודע לעשות זאת. כי בברצלונה מעולם לא נדרש לכך.

*

על לואיס סוארז וניימאר ניתן לומר שהם מוסיפים שני ממדים מובחנים למשחק של ברצלונה:

סוארז את הממד החייתי, הפראי (באנגלית יש מילה שמתארת את זה היטב שלא מצאתי לה תרגום טוב – Raw). הוא עט על הזדמנויות כמו שחיה עטה על טרף. המחשה לזה ניתנה במבט שלו בעיניים אל מול הכדור החוזר מההדיפה של בופון בשער השני.

ניימאר מוסיף את הממד הפרחחי.

והנה מה שמרשים בברצלונה:

שיש בה שונות עצומה בסגנונות אישיותיים ומקצועיים: גאונים קבוצתיים כמו אנייסטה וצ'אבי, אינדיבידואל פנומן כמו מסי, פרא כמו סוארז ופרחח כמו ניימאר – והיא עדיין פועלת באופן כל כך קוהרנטי.

הקולקטיב של ברצלונה לא רק שהוא לא מטשטש את האינדיבידואל. להיפך, הוא מבקש ממנו להיות כמה שיותר כזה. כמה שיותר מה שהוא.

וככל שהוא יותר אינדיבידואל כך הקולקטיב הזה פועל בהרמוניה מושלמת יותר.

וזו תופעה מעוררת התפעלות לא רק בהקשר של המשחק. זוהי תופעה שדורשת התבוננות והתייחסות גם בהקשר אנושי וחברתי רחב הרבה יותר.

המודל
עונת המלפפונים - מכבי ת"א - "דגש"

65 Comments

עמוס לוי 7 ביוני 2015

טור מעולה

גילי פלג 7 ביוני 2015

פוסט יפה מאד איציק וגם נכון בהרבה נקודות, ולמרות שאשמע כגרופי של מסי, והדבר כבר לזרא לאנשים ואני מבין זאת, מעט חורה לי שבפאזל הנפלא שרקמת המשבצת של מסי היא אינדיבידואל פנומן. אני רואה במסי, קודם כל מוסר חד פעמי, שחקן שמבין את המשחק לא פחות טוב ואף יותר מצ׳אבי ואינייסטה. בנוסף הוא גם אינדיבידואל פנומן.. זו דעתי, אני יודע שהיא כבר נמאסה על רוב האנשים, אבל לא יכולתי שלא לכתוב את ה״אמת״ שלי :)

הפרשן 7 ביוני 2015

+1 , מסי הוא הקשר הטוב בעולם, שחקן האגף הטוב בעולם, וכשמתחשק לו אז גם החלוץ הטוב בעולם

אנדר 7 ביוני 2015

אולי על רוב ה'אוונגרדים' וונאבי פה היא נמאסה…. הסטטיסטיקות והדעה הרווחת היא שמסי הוא לפחות אחד המוסרים ומביני המשחק הגדולים בהיסטוריה

יואב בורוביץ׳ 7 ביוני 2015

באמת פוסט יפה וחכם, איציק. מסכים גם מאוד עם גילי- מסי הכי טוב בהכל (והגאונות הכי נדירה שלו היא דווקא המסירה- למרות שהוא גם הגולר אולי הגדול בהיסטוריה. האיש הזה עד כדי כך בלתי אמיתי).
בעניין לברון- לא יפה שאתה מכנה אותו "אינדיבידואל", כאילו הוא אנוכי או משהו כזה. לברון מואשם באמריקה בעיקר בהיותו פחות מדי אנוכי (בוודאי בהשוואה לכשרון העצום שלו, או למייקל).

רטקסס 7 ביוני 2015

בתור אוהד יובה ולא מסמפט את בארסה, טור יפה, ונקודות מעניינות.
בכדורגל יש מצב ששחקן נמצא 90% מהזמן עם הכדור – חן עזרא ;-)

matipool 7 ביוני 2015

תיארת כל כך נכון את סוארז ואת מה שקרה אתמול במהלך כיבוש השער שלו .
יחד עם זאת – בתחילת העונה ( הכוונה כשסוארז חזר מההרחקה ) כשהוצב באגף ימין זה היה נראה כן כמו "סירוס" שלו ושהמטרה שלו היא לשרת את המלך הקטן . רק בזמן המשבר שלהם או מיד אחריו כשחזר לעמדה המרכזית שלו הכל השתנה לטובת ברצלונה ולטובתו של סוארז .
חוץ מזה – פוסט יפה ( מודה שאני לא אוהב ולא מתרגש מברצלונה וממסי . גם לא מריאל ורונאלדו דרך אגב ) .

עמוס לוי 7 ביוני 2015

רואים שלא ראית את ברצלונה השנה, או לפחות שלא ראית מספיק

המשבר היה בתחילת ינואר, ואילו שני משחקים בדיוק של סוארס בברצלונה הספיקו להעביר את סוארס מאגף ימין לחלוץ 9 כבר בתחילת נובמבר (חזר ב 24 לאוקטובר)

ניינר 7 ביוני 2015

בעניין ההשוואה מסי-לברון, גם האסתטיקה מדברת. מסי אמן, לברון BEAST שמשחקו חף מכל אסתטיקה

אסף THE KOP 7 ביוני 2015

הניתוח מאוד מעניין, אבל הייתי שמח לשמוע ממך ניתוח פסיכולוגי על הערצת העדר לברצלונה, שטיפת המוח של ערוץ הספורט ועצם קיומם של תעמולנים כמו נדב יעקובי.
זה הרבה מעבר לרצון להיות מזוהה עם הצלחה, מדובר פה כבר בסוג של חינוך צפון-קוריאני.

ניינר 7 ביוני 2015

מבאס לראות את סוארס בשיאו ולא במדים האדומים, הא?

אסף THE KOP 7 ביוני 2015

הוא היה בשיאו גם בליברפול.
מבאס שלא מצאנו לו תחליף.

ניינר 7 ביוני 2015

האמת שכבר באיאקס הוא היה בשיאו

סימנטוב 7 ביוני 2015

כבר באייקס אסף היה סקפטי ;)

גל ד 7 ביוני 2015

וגם חרא של בן אדם.

גל ד 7 ביוני 2015

סימנטוב הקדים אותי. אין, מערכון לפנתיאון.

צור שפי 7 ביוני 2015

הטור של איציק מצויין והמערכון של הקאמרית קלאסיקה אבל להגיד על סוארס שהוא חרא של בנאדם זה למהר לחרוץ משפט. הנשיכות מעידות על זה שיש לו בעיה אבל ״יש לו בעיה״ איננו שווה ל״חרא של בנאדם״. אני לא מאלה שטוענים שצריך לרחם על רוצחים סדרתיים כי היו להם בעיות בילדות אבל, מצד שני, לפעמים בעיות שלא טופלו מקבלות אחר כך ביטוי לא סימפטי. אני לא מכיר את סוארס ולכן לא יודע להגיד איזה אדם הוא אבל מבחינתי הנשיכות הן אינדיקציה לבעיה שהוזנחה.
ובאשר לבארסה, הכל כבר נאמר ונכתב ובכל זאת התחושה האישית שלי (אוהד אתלטיקו) אחרי שבשנים קודמות די נמאס לי מריצת העדר אחריהם, השנה פירגנתי להם מכל הלב, למרות החיבה הגדולה ליובה וותיקיה. היתה שם התחדשות, היתה שם עקומת למידה, היתה שם יציאה ממשבר והיתה לכידות חברתית. אלה דברים שאי אפשר שלא להעריך למרות העדר.

סימנטוב 7 ביוני 2015

אני חושב שבסך הכל גל ד התכוון למערכון של החמישייה הקאמרית ולא יותר

גיסנו 7 ביוני 2015

קבוצות מצליחות מאז ומעולם גוררות מליוני מעריצים ברחבי העולם, אם ליברפול של שנות ה 70-80 הייתה קיימת בעידן האינטרנט גם לה היו מליוני מעריצים עדריים ברחבי העולם. העולם הוא עדרי, אנשים אוהבים להיות בעדר, ובימינו שכל דבר הוא תמיד גרנדיוזי ו"הכי טוב אי פעם" (שמתעדכן כל 5 דקות) אז זה מה שקורה.

איציק 7 ביוני 2015

יש לך טעות אחת, לליברפול עד היום יש מיליוני מעריצים, למרות שאין לה הצלחות של שנות ה-70-80. זה מה שמבדיל אותה מהשאר…

גיסנו 7 ביוני 2015

צודק, ליברפול מועדון שמתמחה בבניית מיתוסים (לפעמים על בסיס כלום) + זה שהביטלס באו משם עוזר לא מעט בהגדלת המיתוס (צחוק צחוק אני מכיר כמה וכמה אנשים שנהייו אוהדי ליברפול כי הם חולים על הביטלס).

ועדיין לליברפול יש כמה סדרי גודל פחות אוהדים ברחבי העולם מאשר ברצלונה, ריאל, יונייטד, באיירן, צ'לסי וכד'.

זה מעלה שאלה אחרת, איך יגיבו אוהדי ליברפול אם המועדון אשכרה יחזור לגדולה ופתאום כל העדר ינהר אחריו, וזה יהיה הרבה פחות מיוחד?

עמוס לוי 7 ביוני 2015

גיסנו

צ'לסי ? מה פתאום, לא קרוב אפילו. לליברפול יש הרבה יותר אוהדים ברחבי העולם מאשר לצ'לסי, בוודאות, זה אפילו לא קרוב. אולי עוד עשור של הצלחות לצ'לסי התמונה תשתנה. אני גם בספק גדול אם לבאיירן יש יותר אוהדים מליברפול, כי האדומים חזקים מאוד במזרח הרחוק בניגוד לגרמנים.

ירושלמי 7 ביוני 2015

מבדיקה קצרה בפייסבוק ניתן לראות שלצ'לסי יש 42 מליון חברים לעומת 25 מליון לליברפול.
לא ניתן להתעלם מהצמיחה בהתעניינות בצ'לסי בשנים האחרונות בעיקר בשוק האסייאתי והערבי.

עמוס לוי 7 ביוני 2015

ממתי פייסבוק זה הקריטריון ?

הפרשן 7 ביוני 2015

מאז שהוא קיים

צור שפי 7 ביוני 2015

אני אהבתי את ברוס ספרינגסטין לפני ״born to run" כשרק מעטים ידעו מיהו. אז מה? בגלל שהוא הפך אחרי 1975 לתופעה גלובלית-עדרית אני אפסיק לאהוב אותו?

אסף THE KOP 7 ביוני 2015

ההשוואה אינה במקום.
השאלה היא האם זיזגזת בינו לבין אמנים אחרים. כלומר, האם הפסקת לאהוב אותו כי הערצת אמן אחר ?

צור שפי 7 ביוני 2015

לא. הנקודה היא שאני לא מחכה מאוהדי בארסה להרגיש לא נוח עם האהדה שלהם (וודאי לא להמיר אותה) רק בגלל שפתאום זה נהיה באופנה לאהוד אותם.

אסף THE KOP 8 ביוני 2015

הנקודה היא ששטיפת המח יוצרת את עדר המעריצים של ברצלונה המחליאה

matipool 7 ביוני 2015

ירושלמי – יכול להיות שזה בגלל שלצ'לסי יש דור אוהדים צעיר שהוא גדול יותר מדור האוהדים הצעיר של ליברפול בהמשך להצלחות ולכסף הגדול שנחת שם יחד עם אברמוביץ' לפני עשור וקצת ? אותם צעירים משתמשים הרבה יותר בפייסבוק . שכבת האוהדים הגדולה של ליברפול היא גילאי 35-55 להערכתי .
אין לי צל של ספק שכמות האוהדים הכללית של ליברפול היא הרבה יותר גדולה מזו של צ'לסי .

ירושלמי 7 ביוני 2015

בדיוק כמו שהיום אוהדי בארסה הוותיקים בזים לכל אלה שקופצים על עגלת ההצלחה.

אתה גם נכנס פה להגדרות שלא ניתן למדוד בצורה אמפירית.
זה שמישהו עשה לייק בפייסבוק לדף של באיירן או עוקב אחריהם בטוויטר או באינסטגרם, האם זה מספיק בשביל להופך אותו לאוהד הקבוצה? מה יותר חשוב הכמות או האיכות? האם יש רף איכותי מסויים?
רוב האוהדים של ליברפול שאני מכיר עוקבים בצורה אדוקה אחרי כל משחק של הקבוצה. לעומת זאת רבים אוהדי בארסה מסתפקים בהילול גיבורם ואם תשאל אותם כמה נגמר מול אייבר הם לא יבינו על מה אתה מדבר.
שלא תטעה, גם אני אוהד בארסה, אבל מספרים זה משהו שאפשר לשחק איתו ולתת לו פרשנות לכאן ולכאן.

ניינר 7 ביוני 2015

אם כבר לאהוד קבוצה מליברפול בגלל הביטלס אז הייתי הולך על אברטון

אסף THE KOP 7 ביוני 2015

טרנמיר

ניק 7 ביוני 2015

אסף, זאת אכן נקודה מעניינת ובעיקר מעצבנת.
אני מניח שבעוד מקומות בעולם הולכים בעקבותיהם בגלל ההצלחות, אבל מעניין אם בעוד מקום ישנה כזאת חוסר אובייקטיביות של התקשורת (ערוץ הספורט ) כלפיהם… אפשר לתרגם את השידורים לספרדית ולשים בערוץ הקטלוני ואף אחד לא יבחין בהבדל.

עמוס לוי 7 ביוני 2015

ערוץ הספורט היה ככה בדיוק עם יונייטד בשנות התשעים.

martzianno 7 ביוני 2015

תענוג.

איציק 7 ביוני 2015

יפה כרגיל,
שני גרוש שהלואתי
1. RAW אני מניח שזה גולמי, לא מעובד, ואני לא יודע כמה ניתן והאם צריך לעבד את האופי של סוארז (רק לעקור לו את השיניים), זה עלול לסרס אותו.
2. ההשוואה בין מסי ללברון נראת מאוד מלאכותית. יש הבדל מהותי בין יכולת השליטה של כוכב בכדור והנעשה במגרש, בגלל ממדי המגרש, שליטה ביד או ברגל, כמות השחקנים ועוד. הדבר המשותף לשניהם מבחינתי הוא ששני השחקנים העצומים האלו לא מרגשים אותי, אבל זה סוביקטיבי.
3. לגבי שיתוף פעולה בין כוכבים על אותה בלטה, זה די מתקשר לפוסט של גיל שלי מאתמול לגבי תיעול של כוכבות ויכולת אישית מדהימה לתוך מסגרת קבוצתית. בכדורסל זה די מפורק, ואולי עכשיו חוזר קצת. בכדורגל זה פחות חריף, אבל כנראה קיים גם כן.

גל ד 7 ביוני 2015

גולמי זה תרגום טוב אם אתה עוסק בנתונים. זה לא כ"כ מתאר את הכדורגל של סוארז. האמת שגם באנגלית המילה למילה הזו יש בכל מובן הקשרים של בוסריות וחוסר ליטוש, כך שזו לא מילה טובה.

הייתי מתאר את הכדורגל של סוארז כיצרי. והמילה באנגלית שעולה לי לראש היא primal, קמאי.

איציק 7 ביוני 2015

גולמי כתבתי לא על רמת המשחק כי אם על האופי שלו. משהו לא בוגר ולא מגובש, פועל על שמח מה שמתפרץ באותו רגע, גם אם זה לנשוך את האוזן. מסכים שזה לא התרגום המוצלח ביותר… אולי יש משהו טוב יותר.

סופ 7 ביוני 2015

מחכה לתגובה אחת שלך על מסי שבה לא תצהיר (שוב ושוב ושוב) שהוא לא מרגש אותך, הבנו.

אנדר 7 ביוני 2015

לפחות סייג הפעם

איציק 7 ביוני 2015

לא תקבל כי הוא באמת לא מרגש אותי, אבל לא תשמע ממני שהוא חרה שחקן, כי הוא שחקן ניפלא. חוץ מזה, פה זה היה גם לעיניין, לא כמו בדרך-כלל.
בכול אופן, תודה על שהפנת את תשומת ליבי, מעכשיו אשתדל להקפיד על זה יותר.
מסי שחקן לא מרגש…

סו-ארס 7 ביוני 2015

בבקשה, כנ"ל תגובות שלך על לברון, אם כבר פותחים את הנושא.

איציק 7 ביוני 2015

אבל זה פוסט על ברצלונה. לברון הוא רק הקישוט, אבל טוב, אזרום איתך:
מסי שחקן לא מרגש
לברון שחקן לא מרגש
שניהם שחקנים ענקיים
So… האם הארס מבסוט?

רומן 7 ביוני 2015

קודם כל צ'אבי באמת שחקן מצוין, לא כזה שהייתי לוקח לקבוצה שלי, אבל הוא באמת נפלא בסגנון הבונקר-טיקי-טקה-הנעת כדור אחורה ולרוחב, זאת גם הסיבה שהוא נעלם לגמרי השנה כי ברצלונה עברה לשחק בסגנון אחר לגמרי, יותר מהיר ופחות אחזקת כדור.
הוא בהחלט היה אחד מ3 השחקנים החשובים בברצלונה של גווארדיולה.

ניק 7 ביוני 2015

אחח רומן רומן..
אני מניח שאת מודריץ היית לוקח לפניו נכון?
הוא לא נעלם כי ברסה עברה לסגנון אחר לגמרי (שזה גם לא מדוייק, יש הרבה אלמנטים של טיקיטקה במשחק שלהם פשוט הם גיוונו אותו עם עוד אלמנטים), אלא כי הוא בן 35 שמשחק בלי הפסקה בערך 10 שנים והגוף כבר לא מספיק חזק.
מבחנתי הקביעה שהוא מ10 הקשרים הגדולים בהיסטוריה הרבה יותר ברורה מלמשל הקביעה שמסי הוא הגדול בהיסטוריה.

עמוס לוי 7 ביוני 2015

זה לא חכמה שאתה שם על המטוטלת בצד אחד שחקן שצריך להיות בין ה 10 הטובים בעמדה ספציפית אחת , לבין הצד השני של המטוטלת -שחקן אחד שיהיה הכי גדול מכולם.

תנסה שוב להשוות לדוגמא עם צ'אבי הקשר הגדול בהיסטוריה של המשחק….

רומן 8 ביוני 2015

ברור שאת מודריץ' הייתי לוקח לפניו.
השחקן האהוב עלי בעולם.
אבל זה לא רציני להשוות ביניהם, בכדורגל יש אינסוף סגננונות ווריאציות צ'אבי מתאים בול לסגנון של ברסה, אני מתעב את הסגנון שלהם( העדפה אישית, לא טוען שהוא לא טוב) ומודריץ' זה שחקן שהייתי לוקח לקבוצה שלי בכל סכום.

גיסנו 8 ביוני 2015

ואני ממש ממש אוהב את דור מיכה, זה לא הופך אותו לקשר היצירתי הטוב בעולם

ניב 7 ביוני 2015

איציק אתה כותב נפלא.

בוב השקט 7 ביוני 2015

אחלה פוסט איציק.

לגבי ההשואה בין לברון למסי – אני חושב שיש פה הרבה עניין של אופי, או לפחות של תפיסת האופי ע"י הציבור.
אם היית עושה את ההשוואה עם רונלדו במקום מסי, היית מגלה שזה הרבה יותר קרוב. כמו לברון, גם רונלדו גורם אנטגוניזם לצופה הממוצע (שאינו אוהד ריאל כמובן) ובשני המקרים זה לא בגלל שהם "אגואיסטים" (כי אחרת גם מסי היה באותו מקום) אלא ביחס שלהם – הבעות הפנים, השמחה עם החברים, הנאומים/ראיונות אחרי המשחקים. להתעצבן מגול של הקבוצה שלך כי לא אתה הבקעת, לדבר בלשון יחיד (הקבוצה שלי, השחקנים שלי), לזרוק את המאמן מתחת לאוטובוס, לחגוג שערים כאילו אתה אל יווני – כל אלה דוגמאות למה שני אלה יוצרים אצלנו אנטגוניזם (בעוד בחינה אוביקטיבית יותר של "ספורט נטו" תראה ששניהם נמצאים בטופ ההיסטורי של הענף שלהם) ולמה מסי לא.

אריק האחר 7 ביוני 2015

פנטסטי ומענג לא פחות
התיאור שלך את ברצלונה כיום הוא שירה.
לא אוהד של הקבוצה הזאת אל היא אפשר להתעלם
ממה שהיא משיגה ובדרך שלה.
מה שמסי עושה על שטח קטן אף שחקן לא עושה
ולא עשה בארבעים שנה האחרונות.
צאבי ואנייסטה מדהימים ונפלאים צנועים ומהווים דוגמא.

יעקב נקש 7 ביוני 2015

עכשיו אנחנו צריכים גם לחיות את חיינו החברתיים לפי המבנה של בארסה?
שאלוהים יעזור לכולנו…

אנדר 7 ביוני 2015

מצטרף בשמחה למחמיאים, טור מצויין, ובפרט הפיסקה המסיימת.
מצטרף גם להסתייגותו של גילי פלג למעלה

קלבדוס 7 ביוני 2015

תודה על המילים.
אם מותר לסמן את המשחק האחד של צ'אבי שאקח, הוא יהיה ה-2:6 מול ריאל מדריד ב-2009. המשחק שמתחיל את העידן החדש של פפ-צ'אבי-איינסטה-מסי, וכמובן הצגת שיא של צ'אבי, עם ארבעה בישולים, מתוכם האחרון (בשער החמישי) מהפנט עד היום. לטעמי גדול כדורגלני ספרד, וגם מי שהצליח (יחד עם קסיאס) לחבר את הנבחרת האומללה, וההמשך היסטוריה.

אופיר 7 ביוני 2015

אני מת על מסי, מת על סוארז (הכדורגלן הפעיל האהוב עלי, השתדלתי לא להפסיד משחק של ליברפול בשנה שעברה – ואני אוהד ארסנל), מת על צ'אבייסטה וגם על אלבס ובוסקטס. לא אוהד בארסה, אבל מעדיף אותם עשרות מונים על ריאל מדריד.

לדעתי הכדורגל יוצא נפסד ממרוץ החימוש הזה בין שני הלויתנים מספרד: קודם כל הקרבת הליגה הספרדית על מזבח היריבות הזו, ואחר כך הפשטת הפרמיירליג מכל נכסיה.

מעיין אוהד מכבי 8 ביוני 2015

טור יפה ומדויק. מדברים יותר מדי על מסי ורונאלדו אבל השחקן המעוטר והמשפיע ביותר בעשור האחרון הוא צ'אבי (ואחריו אינייסטה).
צ'אבי הוא אבי הכדורגל המודרני שכולנו שואפים אליו. היה תענוג לראות אותו בפעם האחרונה מול פירלו. במובן מסוים, שני גאוני הדור ושני השחקנים שהכי נהניתי לצפות בהם (גם וחרף היותי אוהד יונייטד).

רובי ג 8 ביוני 2015

כתוב מעולה.
אני הייתי בעד יובה בגמר, אבל אין ספק שהמסירה הגאונית של אינייסטה בגול הראשון הייתה מבריקה.
הכבוד לצ'אבי גם היה מרגש.
כואב לי על בופון, אבל בכדורגל לפעמים צריך שיהיה כואב

רומן 8 ביוני 2015

אני פה כדי להזכיר שסטמפורד ברידג 2009 היתה הגניבה הגדולה ביותר בתולדות המשחק.
היה צריך להגמר 6-1 לצ'לסי, מחדל שיפוט שלא היה כדוגמתו.

אנדר 8 ביוני 2015

לא. אתה פה כדי להוות אתנחתא קומית משעשעת. וזה דווקא עובד לך נהדר . תראה :
:) :) :)

רומן 8 ביוני 2015

אני מדבר עובדות, אתה מקשקש קשקושים.
חצי הגמר ב2009 היה המשחק בו התחלתי לשנוא את ברצלונה, עד אז אפילו אהדתי אותם, החל מתקופת רונאלדיניו.
שם הבנתי הכל..
כל העולם רצה ברצלונה, מוריניו השפיל אותם ואותי כי אז הייתי חלק מהעדר, השופט ואופא בזזו את מוריניו.
זה היה יום שחור לכדורגל, יום שבו האייפונים והריאליטי השתלטו על המשחק, העולה לגמר נקבעה בסמסים, הרייטינג ניצח ואופ"א התערבה.

אנדר 8 ביוני 2015

אז אתה שונא את ברסה כי אתה מאשים אותם שהרגשת מרומה ומושפל ? זאת הפסיכולוגיה שלך ?
לטוב ולרע אתה מרתק. אל תפסיק להגיב.

רומן 9 ביוני 2015

אני שונא את ברסה מכמה סיבות

א. הכדורגל שלהם בתקופת הטיקי טקה היה דוחה, הים אני חייב להודות שהם משחקים מדהים.
ב. הם הורסים את הכדורגל בזה שהם מושכים אליהם אהדה של עשרות מיליוני אנשים שאין להם שום מושג בענף, שאף פעם לא ישבו לראות משחק של 0-0, כי הם פועלים כמו סם, ההמונים רגילים לברסה אז ההמונים דורשים גולים/בידור/רייטינג, אז כמו בעולם הריאליטי אופ"א חייבת לספק את ההמונים, וזה נכנס לסחרור מסוכן מאוד למשחק שאני כל כך אוהב.( 2009 היתה דוגמה נהדרת לכך)
ג.הם משחקים אותה תמימים עם כל הלה מסיה שלהם, אבל בפועל הם קונים כל כוכב שזז.
ד. אני מת על זלאטאן, והם היו לא נחמדים אליו.
ה. מסי לא כזה טוב כמו שכולם חושבים, הוא לא יותר טוב מרוני, ריברי, רובן, זלאטן, מולר, גצה,

גיא ד 9 ביוני 2015

אתה שונא את בארסה כי מסי לא טוב יותר משאר השחקנים שציינת?
ד"א את מי אתה אוהד? או שאתה מגדיר את עצמך רק כשונא..

רומן 9 ביוני 2015

מכבי חיפה ודינאמו קייב.

Comments closed