תבנית נוף מאמניה

נבחרות ישראל משקפות היטב את האופי של המאמנים שלהן

ארסן ונגר אמר פעם משהו מבריק לטעמי: שקבוצות משקפות את האופי של המאמן שלהם.

נדמה לי שנבחרות ישראל בכדורגל ובכדורסל מספקות, כל אחת בדרכה, דוגמא יפה לכך.

אומר זאת כך, גם אם לא הייתי מכיר את ארז אדלשטיין ולא הייתי יודע שום דבר על הנבחרת שהוא מאמן, והייתי נתקל במקרה בראיון שנתן אמש לניב רסקין, הייתי מייחל להצלחתה. היה משהו אנושי, כנה, שאי אפשר שלא להתחבר אליו, במילים שבקעו מגרונו החנוק.

נבחרת הכדורסל משקפת את האופי של אדלשטיין: אמוציונאלית, מלאת תשוקה ומחויבות. אם היה משהו מעצבן בנבחרת שנכשלה באליפות הקודמת בסלובניה זה היה טמון בכך שהיא שידרה משהו אדיש ואפאטי. בנבחרת של אדלשטיין אתה רואה מחויבות. אתה לא יכול לטעות בכך שלשחקנים אכפת. ובטורניר כזה, שבו הבדלי הרמות המקצועיים, כך עושה רושם, משחקים תפקיד הרבה פחות משמעותי מזה שהם משחקים על הנייר, זה הפקטור המשמעותי בהצלחה.

אדלשטיין הוא פטריוט של הכדורסל הישראלי. הוא אוהב אותו במובן הכי פשוט ונכון. מכיר בחולשותיו, אבל לא מתנשא מעליו. מודע היטב לפגמיו, אבל לא חש שהוא נחות.

וכך בדיוק הנבחרת שלו. ולכן קשה שלא לאהוב אותה.

אלי גוטמן הוא מקרה מורכב יותר.

בי, לפחות, האיש הזה מצליח לעורר קשת שלמה של רגשות. אחרי הניצחון על בוסניה בחיפה ראיתי אותו עובר מיציע ליציע ויונק את האהבה של הקהל בצימאון. עמדתי שם וחשתי אמפתיה גדולה כלפי האיש. אפשר היה לחוש כמה זה היה חסר לו. האהבה הפשוטה והכנה הזו. וכמה הוא היה צריך לעבוד קשה ולהוכיח את עצמו כדי לזכות בה. לא סתם סיפר אח"כ שהאיש הראשון שחשב עליו בשריקת הסיום היה אביו. ברגעים כאלה אנשים חוזרים למקומות הכי אינטימיים בביוגרפיה שלהם.

אבל זה אותו אלי גוטמן שמצליח לעורר בך אנטגוניזם כשהוא לוקח את המיקרופון של הכרוז בסיום גמר הגביע ושר "כל העולם כולו שונא את הפועל ורק אני אוהב" כמו אחרון האוהדים הפרובוקטיביים. גוטמן שיש בו משהו מריר, לעומתי, טעון בזעם כבוש.

גם הנבחרת של אלי גוטמן מצליחה לעורר קשת של רגשות. אפילו במשחק אחד. עשרים הדקות הראשונות אמש היו מהמביכות שחוויתי כאוהד נבחרת ישראל. וזה לא שאין תחרות בקטגוריה. הייתי, למשל, חייל במדים, שחתך מכוננות בבסיס כדי להיות ברמת-גן בבית זונות ההוא נגד דנמרק. ובאותה מידה אתה לא יכול שלא להתרשם מכך שאחרי אותן עשרים דקות אחת הנבחרות שנמצאות בכושר הטוב בעולם כיום לא באמת הגיעה למצב ממשי בבית.

יש לך בקדנציה של גוטמן בנבחרת עשרים שניות מניצחון על פורטוגל פלאס כריסטיאנו רונאלדו במשחק שקובע לשתי הנבחרות, ותיקו ביתי נגד אזרביג'אן.

ואולי זו הנקודה. שגוטמן, וכך גם הנבחרת שלו, אוהבים את זה שהם מרגישים שכל העולם נגדם, שמצפים, ואפילו מייחלים, לכישלון שלהם.

כשנותנים לו את התקציב הכי גדול, כנראה, שקיבל עד אז מאמן ישראלי, הוא מוצא את עצמו עוד לפני סוף העונה בטיפול נמרץ כאשר האוהדים פורצים למגרש להניף על הכתפיים שחקנים של קבוצת תחתית שזה הרגע נצחו אותם.

כשכולם מסכמים אליפות של מכבי חיפה והאוהדים בטדי מתכננים איך יספרו לילדים שלהם שהם ראו את בית"ר דופקת אליפות להפועל, כמו שההורים שלהם סיפרו להם על האליפות שסיני דפק לנו בימק"א ב-84', הוא מגיע מאחור בשנייה האחרונה בדמותו של ערן זהבי עוד לפני שהוא עצמו ידע שהוא ערן זהבי ויוצר את המיתוס של ערן זהבי כדי לזכות בדאבל.

כשפותחים קמפיין למודי אכזבות ונטולי צפיות זוכים לניצחונות מרשימים על קפריסין בחוץ ובוסניה בבית, כשחלילה מפתחים תקוות מקבלים תבוסה ביתית צורבת לוויילס והפסד מרגיז לבלגיה. כשיש אופטימיות ותקוות חדשות של תחילת קדנציה של מאמן חדש, מקבלים הופעה מלאת חידלון ותבוסה לרוסיה. כשממתינים להופעה מלאת חידלון ותבוסה לפורטוגל מקבלים משחק כמעט הרואי.

ולכן אני אופטימי, מאוד בקטנה, לקראת ישורת הסיום של הקמפיין. כי אם זה יגיע לתיקו במשחק האחרון בבריסל, כשלבלגיה כבר אין על מה לשחק, אין כמו האיש המורכב הזה, מלא הסתירות הפנימיות, לייצב מחדש את קו מאז'ינו ולומר אח"כ למיקרופון ברגשנות שברור לך שהיא כנה, אבל עדיין משדרת משהו מזויף, ש"כולם הספידו אותנו, אבל הוכחנו שאנחנו חבורה של גברים".

גדול הדור
ליגת שוקי ההון - ברזיל כתמרור אזהרה חברתי

47 Comments

אורי 7 בספטמבר 2015

פוסט מצוין ומדויק לפתיחת הבוקר.
10 נקודות על השיר

איציק אלפסי 7 בספטמבר 2015

תיסלם

אזי 7 בספטמבר 2015

דני ענבר צייץ אתמול שאדלשטיין מרגש עד דמעות ואם הוא אוהד קבוצה, הוא רוצה שהוא יאמן את הקבוצה שלו.
אני מרגיש הפוך.
אדלשטיין הוא מאמן מרגש עד דמעות. מאמן קלאסי לנבחרת.
אם אני אוהד קבוצה (במקרה יוצא שאני אוהד קבוצה), אני לא רוצה מאמן כל כך רגשני על הקווים.
מאמן שכל רבע אצלו הוא הכל או כלום.
מאמן מסוגו של אדלשטיין יושב בול על פורמט של נבחרת. יודע מספיק טקטיקה בשביל לתת לשחקנים, אבל גם יכול להרביץ בהם רוח לחימה.

מאמן מסוגו של גוטמן הוא בדיוק הפוך. מאמן קלאסי לקבוצה.
יש לו איזו משנה בראש, ואותה הוא רוצה להנחיל לשחקנים שלו.
הוא לא מסוגל לעורר אמוציות בשיט. הוא אפילו לא מעצבן אותי. בקושי קיים.
ניצחון הוא לא ניצחון, הפסד הוא לא הפסד. יש רק עמדו נכון או לא עמדו נכון.

אבל בסופו של יום, אני לא אוהב את שניהם.
נכון, נורא קל לאדלשטיין לרגש אחרי שני ניצחונות הירואים. אבל איפה הוא היה בהפסדים? כשהוא חתך את השחקנים שלו בלי הכרה. זה לא טוב וזה לא מוכן ולמה זה לא בא ולזה אין יסודות וההוא לא יודע. לא מרגש. מגעיל.
וגוטמן הוא גוטמן. הבנאדם מאוהב בעצמו על מעל הראש. הוא לא מאמין שהוא יכול לטעות. זה כדור הארץ שלא הסתובב במהירות שהוא היה אמור להסתובב. לפעמים זה נראה שהבנאדם מפסיד משחקים בכוונה כדי שהוא יכול לדחוף אצבע בעין של כולם אחרי שהוא ינצח.

יניב פרנקו 7 בספטמבר 2015

אדלשטיין יגיע למכבי לצערי , בדיוק כמו פיני גרשון שהגיע לאחר שכלו כל הקיצין , הוא יגיע ואז אזי אתה תאכל את הכובע.
אני מתחיל לחשוב שהוא הטעות הגדולה ביותר של הפועל החדשה.

גוטמן הוא מאמן מורכב שמתאים רק למסגרות כמו הפועל, הפועל חיפה , הפועל ב"ש של אז – הוא צריך ביטחון כדי לפרוח , בכל מקום שנתנו לו שקט ואמונה עיוורת בדרך שלו זה עבד – בכל מקום אחר זה יהיה כישלון מפואר.

שניהם דרך אגב מתישי מערכת קלאסיים.

רועי 7 בספטמבר 2015

אדלשטיין לא בנוי למכבי, זה גדול עליו, לא בקטע של ידע ויכולות אימון, בקטע של מערכת.
זה כמובן לא אומר שהוא לא יגיע לשם איכשהו (אהמ אהמ אפי), אבל זה לא ימשך זמן רב אם וכאשר.

אזי 7 בספטמבר 2015

אם אדלשטיין יגיע למכבי זה יהיה יום חג לצהובונים בארץ (הידועיים בכינויים – מדורי ספורט)
הלחץ יוציא ממנו ראיונות שוברי לב.
וכשיפוטר בגלל חוסר הצלחה, זה בכלל ילווה בכתבות אמצע וראיונות תחת כל עץ רענן.

כמו שרועי כתב, אדלשטיין, כמו אפי, הוא מאמן שמבין לא מעט בכדורסל, אבל מעט מאוד בארגון פסיכוטי כמו מכבי.

מאמנים צעירים (קטש, גודס) מקבלים אם הארגון כמו שהוא. מאמנים חזקים (פיני, צביקה) יכולים לנסות לעמוד מול הארגון.
מאמני "נשמה" (אפי, ארז) לא יצליחו להכנס לתוך הכבשן הזה.
יש להם יותר מדי עבר בשביל להתקפל מול המועדון ופחות מדי כח בשביל להלחם בו.

יניב פרנקו 7 בספטמבר 2015

ארז זה לא אפי והוא ממש לא מאמן נשמה.
ביום שאחרי גודס אני לא רואה אופציה ישראלית אחרת .

אני כמובן מעדיף שלא להגיע ליום הזה , מרגע לרגע מתחדדת אצלי התובנה שהוא צריך לחזור להפועל, על כל שגעונותיו.

omer 7 בספטמבר 2015

יניב
מדוע מלכתחילה הפועל בחרה לפטר אותו/לא להאריך לו את החוזה?

אלעד 7 בספטמבר 2015

הוא לא פוטר, הוא זומן לאמן את הנבחרת.

צרפתי 7 בספטמבר 2015

למה, לכל הרוחות, מאמן ישראלי, של נבחרת ישראל, מדבר אנגלית בפסקי הזמן?

יריב ס. 7 בספטמבר 2015

על אוטומט מהחיים כמאמן קבוצה. יש קטע אדיר שרץ בפייסבוק מהמשחק מול רוסיה שהוא מתחיל את הפסק זמן באנגלית ואז אומר לעצמו "למה לעזאזל אני מדבר באנגלית" וחוזר לעברית

איציק אלפסי 7 בספטמבר 2015

באמת קטע ענק: http://vod.sport5.co.il/?Vc=147&Vi=196276&Page=3

צרפתי 7 בספטמבר 2015

בצניעות המתבקשת, הכל נכון.
אכן חייתי את הקטע הזה, בפסק הזמן הרוסי, אחרי שכדיר הוריד למינס 5, הוא התחיל באנגלית ואני צרחתי על המחשב ״מה הוא מדבר באנגלית״… ואשתי זרקה עלי את המבט הזה שאומר הכל… ואז אדלשטיין אמר את שאמר.
לרגע חשבתי שיש לי איזו השפעה על חושית עליו ורציתי להציע אותה לקוראי דה-באזר אבל אף בלוגר לא התייחס למשחק… ובכל מקרה הוא חזר לדבר באנגלית.

צחי 8 בספטמבר 2015

הוא מדבר אנגלית כי יש לו את דאור פישר בנבחרת. זה די פשוט.
באותו רגע מול רוסיה היה ברור שפישר לא יראה פרקט, אז למה לדבר באנגלית?
בשגרה הוא מדבר אנגלית. הגיוני לגמרי. גם השחקנים רגילים.

גל 7 בספטמבר 2015

מעניין לראות איך השחקנים לא מגיבים. רק אוחיון מחייך, וגם זה באיחור.

כנראה שמה שהמאמן אומר בפסקי זמן באמת עובר לשחקנים ליד האוזן.

יריב ס. 7 בספטמבר 2015

השחקנים רגילים לפסקי זמן באנגלית. דוקא פסק זמן בעברית מוזר להם..

יוני (המקורי, מפעם) 7 בספטמבר 2015

זה הרגל. עשרות שנים הוא מנהל פסקי זמן באנגלית בגלל הזרים. וגם בנבחרת, בגלל פישר.

תiמר 7 בספטמבר 2015

מה, עוד לא עליתם על זה שהוא מדבר אנגלית בגלל פישר??

ארז טיקולסקר 7 בספטמבר 2015

אין דבר כזה "לבלגיה לא יהיה על מה לשחק". לפי תקנון המשחקים, כל משחק במסגרת המוקדמות משפיע על הדירוג. ההפרשים בדירוג קטנים יחסית. לכן, נצחון על ישראל יהיה חשוב לבלגיה על מנת שלא ליפול בדירוג ולהבטיח הגרלה יותר נוחה בשלב הבתים בטורניר עצמו. הבלגים לא יקחו סיכון של נפילה בדירוג ושיבוץ הרבה יותר קשה בטורניר, עבור אי מאמץ במשחק אחד, מה גם שלדעתי ברגע ששחקן עולה למגרש אין לו שיקולים זולת לנצח. א-קיצר, הבלגים ירצו לנצח, בטח מול הקהל שלהם.

איציק אלפסי 7 בספטמבר 2015

ברור שהם ירצו לנצח. אבל מוטיבציה לצבור נקודות בדירוג לטורנירים הבאים או לסיים יפה את הקמפיין מול הקהל הביתי לא דומה למוטיבציה כשחייבים את הנקודות בשביל לעלות.

אחד 7 בספטמבר 2015

בלגיה מדורגים ראשונים באירופה(אלוהים יודע איך הם עברו את גרמניה), יצטרך לקרות הרבה מאד כדי שהם ירדו שישה מקומות עד להגרלת הבתים.

ארז טיקולסקר 7 בספטמבר 2015

הם עברו את גרמניה בשל מספר תוצאות לא טובות של הגרמנים בבית המוקדם, מה שמוכיח את טענתי. אפשר להעביר ביקורת על שיטת הדירוג (כנראה שהיא גם תהיה מוצדקת), אבל כל עוד זו השיטה, לבלגים תהיה מוטיבציה לנצח.

יריב 7 בספטמבר 2015

אתם מדברים על דירוג פיפ"א, והוא לא רלוונטי. דירוג אופ"א בנוי בצורה אחרת, ולבלגיה כנראה באמת יהיו חשובות התוצאות האחרונות.

כמו שזה נראה כרגע, הם צריכים תוצאות טובות כמו איטליה (הפרש השערים בשני המשחקים שנותרות יכול להיות טוב פחות בשניים, לדעתי), או לצבור יותר נקודות מהולנד כדי להיות משובצים בקבוצת הדירוג הראשונה (עם גרמניה, צרפת, ספרד, אנגליה והולנד/איטליה). היות והמשחקים הקשים של הולנד ואיטליה הם ב 13.10, הבלגים כנראה לא ידעו אם תיקו יספיק להם לקבוצת הדירוג הראשונה לפני המשחק.

יניב 7 בספטמבר 2015

זה נכון תיאורטית,מעשית אני לא חושב שהמוטיבציה של השחקנים הבלגים שרובם כמעט הפכו לכוכבי על על כל המשתמע מכך יתאמצו באותה רמה ובאותה נחישות כאילו העלייה תלוייה במשחק הזה.סביר יותר להניח שהם ישמרו על הרגליים לקבוצות שלהם.
דרך אגב יותר גרוע לנו זה שהמאמן של בלגיה יחליט לתת דווקא למחליפים לשחק ואז הם בהחלט יעלו עם מוטיביציה ויתנו לנו בראש

אפריים 7 בספטמבר 2015

שיר נפלא.

ההבדל יורד בסופו של דבר ליכולת של כל אחד מהם להיות נוכח ברגע בזמן אמת.
לארז יש טוטאליות שלא משאירה מקום לכלום פרט לנוכחות והשקעה של 100% בכל פרט ובכל שנייה.
אצל גוטמן יש תמיד הרגשה כאילו לצד ההתנהלות השוטפת יש קו מחשבה דומיננטי שעסוק במה שהיה לפני, מה שיקרה אחרי, מה השחקנים חושבים (במקום מה הם עושים) ומה הסביבה חושבת.

ואחרי כל זה, בין הדמעות של ארז לריצה אחרי החולצה של בייל יש תהום. הרבה יותר מדמות של מאמן כזה או אחר.

גיא זהר 7 בספטמבר 2015

למרות המערבולת הרגשית אותה חווה גוטמן ב2010 שאמורה לעורר אמפטיה, אני לא מסוגל להתחבר אליו. הרבה יותר מדי מניפולציות וערבובים. הג'ינג'י הרבה יותר אותנטי. המשחק של הנבחרת מול וולס דמה בחלקים רבים לזה של מכבי בבית מול באזל ועדיין את מכבי שיבחו ואת הנבחרת חותכים. ווולס היא נבחרת בינונית פלוס, לא יותר מזה, שלא נתבלבל.

yaron 7 בספטמבר 2015

צודק. מגיע לנבחרת יותר כבוד על התיקו אתמול שבאמת הזכיר את המשחק נגד באזל.
אבל בדיוק כמו שכתבת קשה להתחבר לגוטמן אחרי הקמפיין הקודם ותחילת הנוכחי עם הדבקות שלו בשחקנים לשעבר והניסיון להוכיח נקודות שבכלל לא קשורות למה שעומד כרגע על הפרק.
חששתי מאוד משלושת הבלמים אתמול אבל זה עבד מצוין ועל כך מגיע לו הכבוד לגוטמן.
אני לא חושב שהחילופים שלו היו נכונים (אני גבר, ולא מפחד מווילס…), והם גרמו לאיבוד מרכז השדה וכמעט לאבדן הנקודה, אבל זה לא קרה, ואם היינו מבקיעים הוא היה מוכתר כקוסם.
לסיכום, אני מאוד מקווה שנגיע להצלבה למרות גוטמן בניגוד לאחרים שמייחלים לכשלון בגלל גוטמן.

holden 7 בספטמבר 2015

בהסתודדות בתום המשחק בין קולמן לגוטמן אני משוכנע שגוטמן אמר למאמן הוולשי שהוא מחזיק לו ידיים במשחק הבא בזניצה,
הסיכוי כעת של ישראל סביר בהחלט, המכשול העיקרי זו דווקא קפריסין שמצפיה במשחק שלה היא נראתה נבחרת עיקשת, נבחרת מאומנת, נבחרת שלא נבהלה מבלגיה ועלתה המון למעלה למעלה וחיפשה את השער.

בכלל מסתמן שבאוקטובר יהיה חם בכמה וכמה משחקי מפצח שיכריעו מי תעלה להצלבה ,
החלום שלי שישראל תוגרל נגד טורקיה, בהנחה שטורקיה לא תיכשל בשני המשחקים שנותרו לה, שני משחקים מול צכיה ואיסלנד שלמעשה הבטיחו עלייתם, להולנד נותר משחק קל מול קזחסטן שבדירוג בין טורקיה להולנד טורקיה כמובן עדיפה בגלל הנצחון אתמול לעומת התיקו 1 בהולנד בסוף מרץ,
עושה רושם שיש סיכוי לא גדול אבל קיים למפגש הצלבה סנסציוני שיגרום לכורדים בסוריה ללוחמי דעש ולטורקים בדרום מזרח טורקיה לחדול לרגע מהלחימה ולצפות במשחק:
ישראל נגד טורקיה,
אם זה יתממש כמובן שאין לנו סיכוי מול הטורקים, אבל ההייפ של לפני המשחקים ימלא עיתונים בקלי קלות.
גם אדלשטיין וגם גוטמן הם צברים קלאסים, רגשניים ואמוציונאליים, משום מה גוטמן מכונה הגרמני,
גוטמן קצת יהיר ולראייה הראיון שלו אמש עם קו ראשון וקו שני וקו שלישי,
גוטמן חרג מהקונספציה שלו והפתיע במערך סופר קלאסי במחצית השניה, חבל שלא עקצנו אותם בשער נצחון, זה לא היה בשמיים, ככל שהדקות נקפו הוולשים עשו עלייה למעלה והסתננות טובה של טל בן חיים יכלה לגמור את סיפור הבית הזה כבר אתמול.

אלעד 7 בספטמבר 2015

אני מת על אדלשטיין. ונבחרת ישראל היא בדמותו, אחד לאחד. כמו שהפועל ת"א תחת הדרכתו הייתה בדמותו. שתיהן (הנבחרת – עד כה) הוציאו יותר מסך כל החלקים.
דבר אחד יש להגיד – לא בטוח שאדלשטיין הוא מאמן אידיאלי לקבוצה שרוצה תארים (מכבי ת"א סטייל). הכדורסל שלו הוא כדורסל אנדרדוגי. מבוסס על אינטנסיביות מתוך עמדת נחיתות במשך 40 דקות. בסופו של דבר האויר ייגמר, במוקדם או במאוחר. בגלל זה הוא התאים להפועל של אז, שפיינל פור היה יותר ממה שהם יכלו לבקש, ומה שהם השיגו (ובדרך השיגו ניצחון בדרבי). בגלל זה הוא מתאים לנבחרת הזו שברור שלא מכוונת לזכייה באליפות או אפילו להשגת כרטיס לאולימפיאדה.
אבל כל עוד הקסם עובד – יש מעט דברים מענגים בספורט הישראלי כמו לראות קבוצות בהדרכתו כמו במשחק אתמול מול פינלנד. תענוג.

כסיפוביץ 7 בספטמבר 2015

אחרי משחק הכדורסל נתמלאתי ברגשנות סטייל הג'ינג'י
לא מפטריוטיות כי אם מאהבת המשחק וקבוצת השחקנים שלו

במשחק הכדורגל שהיה במקביל לא יכלתי להתעלם מהתמונה של שחקן ישראלי מנסה לכשף את הכדור בזמן בעיטה של בייל.
איך אפשר להתרגש מדבר שכזה?

וכאן אני חוזר למשפט של ונגר…

אנונימוס 7 בספטמבר 2015

אני גם אוסיף למה שאלעד אמר שהקבוצות של ארז נוטות לפתוח חזק את הקדנציות אותו בגלל האופי האינטנסיבי והאובססיבי שלו. אבל מאותה סיבה בשלב מסוים השחקנים כבר לא מסוגלים לראות אותו וזה מתחיל להתבטא גם בתוצאות

אלעד 7 בספטמבר 2015

לא לשם כיוונתי. פשוט קשה לשמור על רמת אינטנסיביות כזו לאורך זמן. מצד שני, נבחרת כזו ללא האינטנסיביות של ארז, הייתה נראית כמו באליפות הקודמת.
אני כן חושב שהוא מוציא את המקסימום מהחומרים שמגיעים אליו ליד.
התוצאה בכל מקרה, כדורסל מענג לצפייה

Rondi 7 בספטמבר 2015

אני מסכים איתך לגמרי. לקבוצות של אדלשטיין יש נטייה להגיע לשיא מוקדם מדי. הוא ענק בלחבר סיטואציות בדרך הישירה ו האינטנסיבית שלו, אבל חלש בניהול מומנטום ויצירת נק' שיא מקומיות…

רועי 7 בספטמבר 2015

בלתי אפשרי מבחינתי לשמוע את גוטמן מדבר אחרי משחקים, לפני משחקים, ובעצם, בלתי אפשרי לשמוע אותו מדבר בכלל.
אני לא מצליח להאמין שהוא מתכוון לאף מילה שיוצאת לו מפה. גם לא כשהוא שר את ההמנון.

martzianno 7 בספטמבר 2015

לגמרי!

כסיפוביץ 7 בספטמבר 2015

+100

סימנטוב 7 בספטמבר 2015

+1.18

ר.בקצה 7 בספטמבר 2015

זה עם מע"מ?

ישי 7 בספטמבר 2015

אז היה צריך להיות *1.18

יואב בורוביץ׳ 7 בספטמבר 2015

איציק, גם אם אני לא מסכים עם הכל, ממש לא, אתה עדיין כותב מאוד יפה. וטוב.

Gil - Zimbabwe 7 בספטמבר 2015

אוהב מאד לקרוא את הטורים שלך, כתיבה מאד עשירה. אתה חייב לעסוק בהוראה.
לעצם העניין – את גוטמן למרות שאני חושב שהוא מאמן טוב, לא אוהב את ההופעות הפומפסטיות שלו מול המיקרופון. הוא כל הזמן ניראה שהוא מנסה לרצות את העתונאים, מסתבך עם התחכמויות ופילפולי לשון במסיבות העיתונאים. לא אוהב את זה. אבל מאמן טוב.
אדלשטיין – לא אשכח שהוא שיחק בנערים של עפולה הם באו אלינו לקיבוץ לשחק נגד מי שלא מצא מקום בכדורמים, הבן אדם כבר בגיל 16 היה כמו שהוא עכשיו. איזה דמעות על כל דבר הכי קטן, רב עם השופטים על כל שריקה. מנהל את המזכירות (משחק חוץ הוא צועק לרשם תרשום עבירה, תרשום סל!!), יודע כל רגע מה התוצאה, מי קלע כמה, כמה עבירות יש לכל אחד. היה יפה לראות את הכבוד שהוא נותן למאמן וצועק על החברים שלו שיקשיבו למאמן.
היינו מרגיזים אותו בכוונה (ג'ינג'י…) הוא היה נידלק בשנייה.
אחרי שראיתי בגיל 16 אני כבר לא מתפלא מכל מה שאני רואה ממנו עכשיו, הוא אמיתי!!!

אלעד 7 בספטמבר 2015

גדול

Yavor 7 בספטמבר 2015

אדיר גיל. אני זוכר את אותו האופי בזמן משחקי ילדים/נערים מול עפולה שלו. אכן לא השתנה, רק שאז אני זוכר שפחדתי ממנו

רומן 7 בספטמבר 2015

קצת לא הוגן לערוך את ההשוואה הזאת.
אדלשטיין מאמן נבחרת של שחקנים טובים שבאמת רוצים להצליח בשביל הנבחרת והמדינה, כי המדינה אשכרה מתעניינת בהם ואהבת אותם, להבדיל משאר הנבחרות בהן זה עונש לשחקנים לבוא לתחרות הזאת כי לא יוצא להם מזה כלום, כי זה לא מעניין אף אחד.
בכדורגל זה פסגת שאיפותיו של כל שחקן לשחק במדים הלאומיים, ככה שההשוואה ממש לא הוגנת.

רומן 7 בספטמבר 2015

אני מדבר על רוב הנבחרות (נוציא את יוון וסרביה מהמשוואה)

יואב 7 בספטמבר 2015

יונייטד של פרגי בהחלט היתה שיקוף מוחלט של אופיו.
לא תמיד זה כך.

Comments closed