החיים עצמם

אין על כדורגל

אליפות העולם בראגבי תסתיים הערב. זו הפעם הראשונה שבה הצלחתי (בערך) לצפות במשחק ראגבי שלם. כשחייתי באנגליה יצא לי לראות כמה משחקי ראגבי ליג בטלוויזיה ודי ליהנות, אבל ראגבי יוניון זה משחק שלא הצלחתי להתחבר אליו. לא הצלחתי למצוא שום הסבר הגיוני, למשל, לעובדה שקבוצה שמחזיקה את הכדור אצלה בועטת אותו לשטח של הקבוצה היריבה ובעצם מעניקה לה אותו במתנה.

הראגבי והכדורגל הם שני מינים שהתפתחו מאותו ענף אבולוציוני. קצת קשה להבין איך, כשאני לא מזהה כמעט דמיון בין שני המשחקים, אבל אלו העובדות ההיסטוריות.

אז אחרי שצפיתי קצת בראגבי, ואפילו נהניתי, אני חייב להודות שבכל זאת זה גרם לי בעיקר לדבר אחד – לאהוב עוד יותר כדורגל.

זה לא מקרי שכדורגל הוא המשחק הפופולארי ביותר בעולם בפער עצום. ושראגבי או פוטבול פופולאריים רק במקומות ספציפיים בהם יש הקשרים היסטוריים ותרבותיים רלוונטיים.

אם יש משחק שחוצה גזעים, מינים ומעמדות, שחוצה כל תכונה פיזיולוגית מולדת ותרבותית נרכשת, זה כדורגל.

אתה יכול להיות שמן או רזה, גבוה או נמוך, עני או עשיר, חרוץ או מפונק, ועדיין תמצא לך נישה במשחק, שבה תוכל, לא רק להשתלב, אלא אפילו להיות כוכב.

ראגבי, לעומת זאת, הוא דוגמא נוספת למשחק בו מראש אתה חייב להיות בעל תכונות פיזיות מסוימות כדי שבכלל יהיה לך סיכוי להשתלב בו.

אבל יותר מהכול אנחנו אוהבים כדורגל כי הוא הבבואה הכי מדויקת של החיים.

אחד הדברים שנחשפתי אליהם בשבועות האחרונים בראגבי זה השימוש הנרחב בטכנולוגיה בהחלטות שיפוט.

כאוהד כדורגל התעוררה בי קנאה מסוימת בכך שהחלטות השיפוט ניתנות לבחינה באמצעות הטלוויזיה. מה שמצמצם את מרווח טעויות השיפוט למינימום ומונע את תחושת העוול שגורמות טעויות מהסוג הזה.

מצד שני, אני חייב לומר שזה גם משווה תחושה סטרילית מדי למשחק. העובדה שכל החלטת שיפוט שנייה בערך נבחנת בדקדקנות ומתקבלת לאחרי פלפולי חוקה רבים בין השופט במגרש לשופט מול הטלוויזיה פוגעת בצורה קשה בספונטניות של המשחק.

כאוהד כדורגל לא הייתי רוצה, למשל, שרגע אחרי שער מרהיב במקום לתפוס את הראש, נעצור לכמה דקות עד שהשופט יחכוך בדעתו ויגבש החלטה מלומדת האם היה נבדל פאסיבי או לא. אם יש רגע מופלא בכדורגל זה הרגע הזה שבו הכדור פוגש את הרשת. רגע שמוציא ממך תגובה ספונטנית ובלתי נשלטת לחלוטין ולא הייתי רוצה ששום טכנולוגיה תתערב בו. גם במחיר של חוסר צדק באחוז מסוים של המקרים.

אם לחשוב רגע אולי על טעות השיפוט המפורסמת בהיסטוריה – שער "יד האלוהים" של דייגו מראדונה (שחגג אתמול 55. מזל טוב בנאדם): נניח לרגע שהשופט היה רואה את היד, פוסל את השער ומוציא למראדונה כרטיס צהוב. על מה היינו מדברים כבר כמעט שלושים שנה?! איזה סיפור מדהים היינו מפספסים…

נכון, היינו זוכרים בכל מקרה את השער המופלא ברגל כמה דקות אחר כך. אבל זה בדיוק הסיפור. שמראדונה זה לא רק הגאונות של שער הסלאלום, זה גם הרמאות של השער ביד. זה האישיות המפוצלת והמורכבת הזו שיצרה את הגאון שהוא ואת הדמות שממשיכה לרתק אותנו עשרות שנים אחרי שפרש מהמשחק.

maradona2

כן, יש מקומות שבהם כן אפשר לשלב טכנולוגיה. מקומות שבהם המשחק ממילא נעצר ואין אלמנט של ספונטניות. כמו במקרה של שריקה לפנדל או כרטיס אדום. זה דבר שיכול להיות מבורך ולחסוך את המראות המביכים של אנשים מבוגרים תולשים את שערותיהם בייאוש ומתחננים לרחמים כמו נידונים לגרדום.

אבל מעבר לזה, תשאירו לנו את הכדורגל כמו שהוא. נכון, לא פעם הוא גורם עוול – לצדיק רע ולרשע טוב. הוא לא בהכרח מתגמל מאמץ והשקעה, והמשמעות של להיות הוגן היא הרבה פעמים להיות תמים.

אלא שבדיוק אותו דבר אפשר להגיד על החיים עצמם.

קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה
נקמנות זה לא ערך

תגובות

  • דוד מירושלים

    טוב זה לא מדוייק, ראגבי הוא ספורט שמתאים למבני גוף שונים מכיוון שיש בו מגוון של תפקידים. תראה איך נראה פרופ ואיך נראה ווינג...

    לגבי בעיטה להרחיק, אנשים באים לראגבי במחשבה שהוא מקביל לפוטבול, ולאבד את הכדור זה אסון גדול, אבל זה לא ככה, צריך לחשוב מזווית של כדורגל. אתה ברחבה שלך, הקבוצה השניה לוחצת, בדרך כלל תבעט את הכדור לעזאזל...

    • ריצ'י מקאו

      מה שדוד אמר

    • תiמר

      כן, לא ברור לי איך הוא לא הבין את זה..

  • ערן לוי

    אני אוהב כדורגל, אני שונא שקרנים.
    מוותר על השער ביד של מראדונה, ומכיוון שאיש אינו יודע אם אכן היה מבקיע את שער הסלאלום השני אם היה השער הראשון נפסל - אפקט הפרפר וגו׳ - מוותר גם על שער הסלאלום. הטכנולוגיה היא חלק מהעולם שלנו, ואם היא יכולה לשמש כדי לתפוס שקרנים בקלקלתם (או סתם כדור שספק אם עבר את קו השער) אז צריך להשתמש בה. גוף שלא מתיישר על פי הטכנולוגיה הוא גוף ארכאי שמעודד רמייה. נוסטלגיה זה יופי של דבר, אוי לנו אם נתיישר בחיינו לפיה.

    פעם לא הורשו חילופים במשחק, היום כן. פעם רשאי היה השוער לאחוז בכדור בידיו בכל עת, היום לא. פעם הכדורגל היה איטי יותר, טכני פחות. בסוף מתרגלים. הרבה דברים היו פעם, גם אי הרצון להשתמש בטכנולוגיה יהיה ביום מן הימים נחלת העבר. מי שחי 24/7 עם טכנולוגיה לא יעשה בסופו של יום הנחות דווקא לכדורגל, ענף שהגיע לרמות הפסיכיות שלו כיום כתוצאה מטכנולוגיה. אי אפשר לקחת רק מה שנוח ממנה, זה לא טבעי.

    • גילי פלג

      מסכים עם כל מילה של ערן. איציק, גם עבורי כדורגל הוא סם הספורט החזק והמשכר ביותר, אבל כשהוא הופך למשקר אני יוצא בתחושות קשות והדבר פוגע לי משמעותית בהנאת המשחק.

    • גיסנו

      מדויק להפליא

    • משה

      אני עם איציק בעניין הזה, טעויות הן חלק מהמשחק, לא רוצה סטריליות. הבעיה המרכזית היא שהפכו את הטעויות לחזות הכל ולסוף העולם. צריך להכניס טכנולוגיה במקומות מסוימים, בטח לא על כל מחלוקת או על רובן.

    • Harry Hole

      אוהב כדורגל, אוהב את מארדונה, ומסכים עם כל מילה.

    • ריצ'י מקאו

      +100

    • סימנטוב

      +1

  • יואלזיניו

    לראות רוגבי ולראות רוגבי עם דוד מירושלים אלו שני דברים שונים.

  • כסיפוביץ

    אפשר לסגור את הפוסט בשורה אחת
    אין על כדורגל
    :-)

  • no propaganda

    אני דווקא מצאתי בראגבי קצת דימיון לכדורגל, יש שטף למשחק בניגוד גמור לפוטבול שזה בעיקר ערימה של פירסומות עם קצת משחק באמצע.

  • אסף THE KOP

    שער יד האלוהים זה על מאלווינאס.
    זאת בטח לא טעות שיפוט.
    והשני... הו, השער השני....

    • אלון

      אז הוא בעצם התנגד לכיבוש

      • אסף THE KOP

        ודאי

    • יהושע פרוע

      פתאום אני מבין למה כבר שנים סכנין נותנים בראש לביתר

      • אסף THE KOP

        שוב פעם פנטזיות של ערבים...
        במשחק האחרון בית"ר נתנה להם 3 חתיכות, אצלם בבית.

  • גיסנו

    הכל היפותטי, אבל אם לא השער המדהים באותו משחק, היד הזו של מראדונה כנראה לא הייתה נזכרת בתור איזה קוריוז סמי-משעשע (תלוי את מי שואלים, כנראה) אלא בתור הגניבה הגדולה של כל הזמנים. אולי זה דווקא היה מאיץ שימוש בטכנולוגיה....
    אבל בוא נשאל את זה אחרת:
    זוכר איך שנה שעברה אוקסליד-צ'מברליין מארסנל הציל שער בידו, וקיראן גיבס קיבל אדום? עד כמה זה נראה לך הגיוני לקבל טעות שכזו, כשמשחק מצולם מ 30 זוויות שונות? האם זה נראה לך "קוריוז נוסטלגי" או פשוט טמטום גדול ומביך?
    לא ראיתי רוגבי כדי לדעת איך זה זורם שם. מסכים שבכדורגל אין צורך לעצור כל שניה, אבל אין סיבה לא לערב טלויזיה כשיש החלטה שנויה במחלוקת והמשחק גם כך נעצר. בטח ובטח שיש מקום להעניש בדיעבד - אמנם שערים שנפסלו לא בצדק (ולהיפך) זה יותר בעייתי - אבל אפשר לבטל כרטיסים, להרחיק בדיעבד, ובעיקר להעניש צוללנים בדיעבד. כדי שנוכל להתעסק בכדורגל עצמו הרבה יותר.

    • גל ד

      ברוגבי לדעתי זה זורם מצויין. למעשה מכל ענפי הספורט הקבוצתי שאני פחות או יותר מרגיש שאני מבין, זה הספורט שבו האיזון בין שיפוט נכון ושיפוט שאינו מפריע לשטף המשחק מושג בצורה הטובה ביותר. אבל זה נובע גם מהתרבות של הספורטאים עצמם, לא רק מאופן השימוש בטכנולוגיה.

      א. עצירות משחק להתייעצות בין שופטים לוקחות פחות זמן מעצירות משחק כדורגל במצב שבו שחקני הקבוצה נגדה נשרקה עבירה באים להתלונן לשופט. ולפוטבול בכלל אין מה להשוות.
      ב. הדיוק (היחסי) בשריקות מונע את תופעת הפנקסנות הבזויה שקיימת בכדורסל וכדורגל.
      ג. צורת השיפוט בכדורגל מעודדת רמאות. זה לא עניין של גול מלפני שלושים שנה שנכנס לפנתיאון, אלא צוללנות, ביום פציעות, גניבת מרחק במצבים נייחים ושאר התופעות המאוסות שהן חלק מכל משחק.
      ד. לא יודע איך זה במגרש עצמו, אבל צופי הטלוויזיה שומעים את השיחה בין השופט על המגרש לזה שצופה בהילוך החוזר. זה גאוני. גם הצופים מבינים טוב יותר את השיפוט, גם מבקרים פחות את השופטים, וגם השידור עדיין מעניין במהלך הדיון.

  • בלעם

    ספ בלאטר קורא את הכתבה הזו ומחייך.

  • ריצ'י מקאו

    נראה שממש התאמצת למצוא סיבות ללמה כדורגל במקום להשתחרר ולהתמכר לראגבי. למה רק כדורגל? למה לא גם וגם?
    למה לבעוט? בראגבי יוניון 15, יש חשיבות גדולה לטריטוריה ולא רק לפוזשן.
    מראדונה? אותו אתה מעלה על נס? מה היה קורה אם היה נעשה שימוש בטכנולוגיה? מה זאת אומרת? היה נעשה צדק. היו סיפורים אחרים עם פחות רמאויות.

  • גל ד

    אלפסי, אם כל אחד יכול להיות כדורגלן, איך זה שאתה לא? פשוט לא רצית?

    • איציק אלפסי

      התקלת אותי, אני מודה. אני מניח שהתשובה היא שצריכה להיות רמת כישרון מולדת מסויימת. אבל בכדורגל, ביחס לענפים אחרים, היא מתחלקת באופן השוויוני ביותר בין אנשים עם נתונים פיזיים שונים.

      • גל ד

        התשובה לדעתי היא שהמאפיינים הפיזיים המולדים הנדרשים מכדורגלן פשוט פחות בולטים לעין. לא צריך 2.10 מ' גובה, אבל כן צריך קואורדינציה ושיווי משקל יוצאי דופן. ויש גם אלמנט של מהירות שאינו נרכש, כנראה. לכן אני לא חושב שכדורגל הוא ענף פלורליסטי יותר מאחרים (אולי למראית עין, אבל אני חושב שבגיל שבו אנחנו מתחילים לשחק אנחנו עדיין יכולים לדמיין שיום יבוא ונהיה אדריאן פיטרסון.)

        • -גיסנו-

          זה שכמעט כל אחד יכול ללמוד את הפתיח של stairway to heaven על גיטרה, לא אומר שכל אחד יכול להיות ג'ימי פייג'.

          שירים יד מי ששיחק בשכונה או בבית ספר, ואף פעם לא נתקל בילד ההוא שיש לו אפס יכולות אתלטיות ועוד פחות קורדינציה אבל נורא רוצה לשחק, אז אתה אומר לו להשאר בהגנה ולהפריע ליריבים, ולא להתערב בהתקפה. לפעמים הוא אפילו עושה עבודה טובה ומרגיש ממש מבסוט.
          תוסיף לזה את העובדה שאתה אפילו לא חייב מגרש אמיתי - קצת שטח ו 4 עצמים דוממים מספיקים כדי להקים מגרש כדורגל בערך בכל מקום שתרצה.
          אז כל אחד יכול לשחק כדורגל, לא כל אחד יכול להפוך את זה למקצוע וגם להיות ממש ממש טוב בזה....

  • גיל

    אתה רציני? אז למה ששופט לא ישלוף שני אדומים כל משחק ויתעלם מכל הנבדלים רק כדי להוסיף עניין. ראגבי עושים את זה נכון, שקיפות מלאה ובלי בכיינות של שחקנים. לראות ולא להאמין שאנחנו עדיין מקבלים מה שיש בכדורגל אחרי שרואים ראגבי (ואני בגלל לא מבין בראגבי)..

    • ריצ'י מקאו

      בדיוק

  • MOBY

    חיינו בלי ההצגות והנפילות ברחבה או הבכי\נהי של הקרח שרץ לחבק את זהבי אחרי שער ... לא יהיו חיים.

  • ר.בקצה

    צפיתי אתמול במסך "מפוצל" בין ריאל מדריד והרוגבי. עם כל הכבוד לרוגבי, על מסורותיו הרבות, המאמץ הפיזי העצום שניכר בשחקנים והשחקנים עצמם שנראים כגלדיאטורים מודרניים, מבחינת אלגנטיות ושטף של המשחק, הכדורגל לוקח בהליכה. אולי משום שברוגבי מבלים על הקרקע חצי מהזמן.

    • מיקיג'

      סירייאסלי, ריאל מדריד נגד משהו לוקח אוסט' מול ניו זילנד, גמר גביע עולם רוגבי?
      עצוב לי בשבילך.

      • ר.בקצה

        מהבחינות שציינתי (אלגנטיות, שטף המשחק)? בוודאי..

  • 7even

    פוטבול פוטבול ועוד פעם פוטבול.
    כ"כ כיף לראות מוח וספורט נפגשים יחד.
    כן, גם בכדורגל זה קורה אבל אחת לאלף משחקים יש משהו מרהיב שהוא לא בעיטה לחיבורים(שהיא בינינו די מקרית) אלא מהלך קבוצתי אמיתי.

    גם הכדורסל הכ"כ יקר לליבי (וליכולותיי) הפך למשחק של אתלטים שקופצים לשמיים כמעט לחלוטין.

    • סהר

      +100

  • דורפן

    אלפסי - אתה מתאר כדורגל שהיה. בכדורגל של היום לאהוד את ליברפול או דורטמונד זו בחירה רומנטית כי הן מועדונים עם רק 300 מליון יורו תקציב ולא 500 מליון. אז אפשר לאהוד אותן בתחושה שאתה אוהד את החלש. למעשה זה משחק שבולע את כל מה שמתחתיו ואז מוכר לנו קלישאות כמו ״תרבות קטלונית״ או ״וורקינג קלאס אנגלי״ במחירים מטורפים.

    • דורפן

      ואוסיף על כך: נחמד שאתה רואה את זה מתחושה של אוהד ״שׁאוהב את הרגע שהכדור פוגע ברשת״. אבל אוהדים הם לא הכל. אנשי המקצוע עובדים חיים שלמים בענף. שער לא חוקי בחצי גמר המונדיאל מרסק חיים. איך היית מרגיש אם מישהו היה פוסל את הדוקטורט שלך ״כי לא בא לו בטוב. לא זרם עם זה. נדמה לי שקראתי משהו בתחום״? ולא הייתה לך אפשרות ערעור?

      • איציק אלפסי

        הייתי מתמלא זעם תסכול וייאוש. אבל אם הייתי מרוויח כמה עשרות או מאות אלפי דולרים לשבוע בשביל לשחק בכדור, יוצא עם איזו דוגמנית שאני רוצה ומחזיק בחניה צי של מכוניות ספורט חדשות, אני מניח שהייתי מתאושש אחרי כמה ימים...

        • דורפן

          טוב - לשחקן הראגבי הבינלאומי יש בממוצע מרצדס אחת ואישה נחמדה שנראית טוב אבל לרוב לא דוגמנית....

  • רומן

    רומנטיקה זה חשוב, אבל לא הסיבה המרכזית, לאיסור להכניס מצלמות לכדורגל.
    כדורגל זה משחק שוטף, הוא לא יכול לעצור, זו אחת הסיבות לקסם שבו.
    את ההבדל בין משחק שעוצר לכזה שלא עוצר אפשר לראות בקלות בהבדלים בין הפרמייר ליג ללה לה ליגה, בפרמייר ליג אי איפשר להתנתק לרגע מהמסך, זה כובש אותך כי המשחק לא עוצר, בלה לה ליגה בה עוצרים יותר, מדברים עם השופט, בוכים עושים הצגות, בלתי אפשרי לצפות. זאת הוכחה חותכת ללמה צריך להמנע בכל דרך אפשרית מהתערבות טכנולוגית, גם על חשבון אי צדק פה ושם.

    • דורפן

      רומן - לגבי שלוש ההחלטות החשובות.
      אדום: שופט טלוויזיה יכול להחזיר את השחקן או להודיע לשופט שצריך להרחיק מישהו בלי לפגוע במשחק בכלל.
      פנדל: זמן הבדיקה קצר מזמן הויכוחים.
      שער: כנ״ל

      הדבר היחיד שצריך לעשות הוא לאפשר את עצירת השעון. לא כמו בכדורסל על כל הפסקה, אבל כמו בראגבי, על הפסקה משמעותית

  • גיסנו

    אף אחד לא אמר שצריך לעצור כל רגע. הרי במחלוקות השיפוט הגדולות גם ככה תמיד המשחק נעצר לעשרות ויכוחים, גם בפרמייר ליג, גל בלה ליגה וגם בליגה ג' מחוז דרום ד'.
    הרי אחוז נכבד ממשחקי הליגות הבכירות באירופה (והכוונה היא גם לליגה הבכירה בכל מדינה בפני עצמה, לא רק לאלו המובילות) גם כך מצולם מ 15 זוויות שונות. עכשיו למשל נשרק פנדל. גם ככה אנחנו הצופים בבית רואים את ההכשלה 3 פעמים מכל זווית ועוד 5 אקסטרה לזווית הכי ברורה, עוד לפני שהפנדל נבעט בכל מקרה. למה ששופט רביעי לא יצפה בזה גם ויודיע לשופט?
    ודיברת על הפרמייר ליג אז אחזור לדוגמה שכבר נתתי - האדום המביש לקיראן גיבס אחרי שאוקסליד צ'מברליין נגע ביד על קו השער. אם מישהו יכול היה לומר לשופט שהוא דביל ולמנוע את הפארסה - למה לא? בכל מקרה התווכחו איתו 5 דקות.
    ותחשוב שעכשיו השופט עשה שגיאה איומה במחצית הראשונה. הרי מישהו כבר ידאג ליידע אותו לכל היותר בהפסקת המחצית (אם לא הרבה לפני במערכת הקשר של השופטים) שהוא עשה טעות קולוסלית. מעכשיו ועד סוף המשחק זה יושב לו בראש, והוא מנסה לפצות את הקבוצה המקופחת (זה פחות או יותר הוכח במס' ניסויים ומחקרים). האם המצב הזה עדיף?
    לא היית רוצה שהשופט יסתכל שוב בטלויזיה אחרי האדום של משומר שנה שעברה? אולי סטנויביץ' היה נשאר ואידדריסו היה מוביל אתכם לאליפות מסחררת....

    • רומן

      קנית אותי עם האליפות :-)
      ובכל זאת, איך אתה מחליט מה זה "החלטה חשובה".
      תתאר אלגוריתם לשימוש בטכנולוגיה בכדורגל, תניח שבאמת יש לך 30 מצלמות שמצלמות הכל מכל זוית, עכשיו איך אתה מכניס את השימוש בהן לחוק.

      • -גיסנו-

        לא צריך אלגוריתם, לא כל דבר זה הטכניון.
        יש לך שתי אפשרויות: או כשהמשחק גם כך נעצר (שריקה לפנדל, כרטיס אדום, שער גבולי) ואז שופט רביעי בודק במסכים.
        או בדומה לטניס (ונדמה לי גם בפוטבול), לכל מאמן תהיה הזכות ל X ערעורים במשחק/מחצית.
        אפשר למצוא נוסחה להכל, אפשר גם לעשות ניסויים בטורנירי ידידות למיניהם או במפעלים לא באמת חשובים כמו "אליפות העולם לקבוצות".

        וידעתי שתעוף על האליפות, יש לכם קטע עם התרפקות על תסריטים היפותטיים ;)

Comments are closed.