הלילה האחרון של המאסטרו

בחזרה לגמר 89'

565

הכתבה הנפלאה הזו של גבריאל היידו בחדשות הספורט לקראת משחק הגביע בין מכבי חיפה לבית"ר הערב עוררה בי שוב את הזיכרונות מהגמר הבלתי נשכח ב-89'.

כך חוויתי אותו כילד בן עשר כפי שתיארתי בבלוג "גשם באלפסי" לפני כמה שנים:

*

"אולי בכל זאת נבדוק אם נשארו כרטיסים" אני מנסה בפעם האחרונה.
אבל אבא מנפנף את זה בקלות: "עזוב איציק אבא, בשביל מה? חיפה יאכלו אותם".

שנים רבות אח"כ מי שיאכל את מי זה אני את עצמי על זה שלא ידעתי להתעקש.

עונת 89'/88' היתה סופה של תקופה בבית"ר ירושלים. הדור שהביא לבירה שני גביעים, והכי חשוב, אליפות ראשונה אחרי אלפיים שנה עמד לרדת מהבמה. אלי אוחנה עשה חיל בבלגיה וכל הדיווחים לא הותירו מקום לספק שנפל דבר ובקיץ הקרוב השמש כבר לא תזרח בבירה- הנער מממילא עוזב את הבית ויורד לשפלה, ולוקח איתו לשם גם את אבי כהן.

בהתאם לכך נראתה העונה כמו מסיבת סיום שלאף אחד אין ממש חשק אליה. בית"ר וכוכביה היו צל חיוור של עצמם, ובעונה הראשונה שבה הונהגה שיטת פליי-אוף גם בכדורגל מצאה עצמה בית"ר, אוי לבושה, בפליי-אוף התחתון. שום דבר לא בישר על שעומד להתרחש בסיומה של אותה עונה.

התקווה היחידה בעונות מסוג כזה היא הגביע. אלא שההגרלה זימנה לנו כבר בשמינית הגמר את, לא פחות ולא יותר, מחריבת השמחות האולטימטיבית מהשפלה, זאת שלקחה לנו את האליפות בימק"א רק חמש שנים קודם לכן ועכשיו קיבלה הזדמנות להוריד סופית את המסך על תור הזהב של המנורה. 2:0 קליל במשחק הראשון בבלומפילד (באותה עונה נערכו הסיבובים המוקדמים בגביע בשיטת בית וחוץ) לא הותיר הרבה תקווה לגומלין בימק"א. התכוננו ללכת לים.

אלא שבירושלים אין ים.

משחק הגומלין שנערך שבוע אח"כ הוא כנראה אחד המשחקים הגדולים הנשכחים בהיסטוריה של בית"ר. רק אותם אלפים בודדים שזכו להתפלח ליציעי הבטון בימק"א יכולים אולי לספר את שהתרחש שם באחה"צ של אמצע השבוע בחורף של 1989.

אפילו ברדיו לא טרחו לשדר שירים ושערים מיוחד וכך המתנתי לעדכון הספורט במהלך יומן הערב בכדי לשמוע את התוצאה. כשהגיע העדכון דיווח גדעון הוד באדישות שבית"ר מובילה 1:0 לקראת הסיום. זה היה נראה גמור. ירדתי למטה לנצל את שעת האור האחרונה למשחק סטנגה ונתקלתי באבי השכן. "שמעת?" הוא פנה אלי בהתלהבות. לא הבנתי לפשרה של אותה התלהבות והגבתי באדישות- "כן, אני יודע- 1:0".

"מה אחד?! שניים! הארכה עכשיו!"

עזבתי את הסטנגה והצטרפתי אליו לאוטו שם שמענו ברדיו את יומן הספורט שכלל דיווחים על ההארכה הדרמטית בימק"א. ומה שקרה שם היתה כנראה אחת מההארכות הגדולות בתולדות גביע המדינה: בית"ר השחילה לאדומים שלישייה בפחות מחצי שעה, ולמרות שאלו החזירו אחד, הניצחון 5:1 על יריבתנו השנואה הפיח חיים מחודשים בעונה הזו שכבר היתה נראתה גמורה לכל דבר ועניין.

אחרי הניצחון הגדול בימק"א על הפועל כבר היה באוויר ריח של עונת גביע. ברבע הגמר יצאנו למשחק חוץ נגד צפרירים: אחד-אפס. בקושי. אבל אנחנו בחצי.

בחצי הגמר חיכתה לנו בית"ר ת"א של נסים כהן ואלי בן-אמו. זה היה תור הזהב של האחות הקטנה מת"א שהאפילה באותם ימים על זו הבכירה מעיר הבירה. גם הפעם זה לא הלך קל ונגמר, שוב, בשער אחד קטן (רונן רוקמן).

בחצי השני התמודדו מכבי חיפה, שדרסה את הליגה באותה עונה בדרך לאליפות השלישית בתולדותיה, ושמשון ת"א, שכמו שכנתה הביתר"ית נהנתה מימיו העליזים אחרונים של סיפור הפרברים. המשחק הסתיים באפס- אפס, אבל במקום ללכת ההארכה הקבוצות קבעו להיפגש שוב באותו מקום במוצאי השבת של אותו שבוע למשחק החוזר. באותה עונה שיטת הגביע היתה, כאמור, יחודית משהו.

חיפה ניצחה במשחק החוזר ועלתה לגמר. התחושה היתה מעורבת- מצד אחד אתה רוצה לקחת את הגמר באצטדיון מלא נגד קבוצה גדולה, מצד שני היה ברור שנגד חיפה זה יהיה הרבה יותר קשה מאשר יכל להיות נגד שמשון.

בשבועות שלפני הגמר כבר הודה אורי בחצי פה שהוא עובר למכבי ת"א בסוף העונה. אף אחד בבירה לא האמין לו, או לפחות לא רצה להאמין, כולם היו עסוקים בהדחקה וגמר הגביע היווה תירוץ מצויין לכך.

גם ביום הגמר עצמו עדיין לא היה ברור אם המשחק ישודר בטלוויזיה. הסכסוך הקבוע בין וועד הטכנאים לוועד השרפרפים, או אלוהים יודע מי הפעם, העמיד את השידור בספק. בסוף הושגה פשרה וב"ערב חדש" בישרו שהמחצית השנייה תועבר בשידור ישיר. נחמה פורתא.

את המחצית הראשונה שמענו ברדיו. זאת אומרת אבא שמע בחדר, אני ישבתי עם אחותי התינוקת לארוחת ערב, מתאמץ להקשיב מרחוק לשידור ברדיו. בשלב מסויים שמעתי את קצב דיבורו של דני דבורין מואץ ובעקבותיו את הנהמה שאי אפשר לטעות בה. שער!

רצתי לחדר של אבא. הפנים אמרו הכל. "מי כבש?" שאלתי. "עטר". עצב גדול כיסה את פני. "אבא צדק, הם יאכלו אותנו" אמרתי לעצמי.

עד המחצית השנייה סיימנו את ארוחת הערב והתיישבנו בסלון בהרכב מלא: אבא, אמא, אחותי התינוקת ואני. את השקט שהיה אז ברחובות אני יכול לשמוע באוזניים עד היום. כל ירושלים עצרה מלכת. אפילו השבבניקים ממאה שערים הבריזו מסדר ערב בישיבה וחתכו לסנוקר לראות את המשחק.

זאת היתה הפעם האחרונה בה ראו מאות האלפים בבירה את אורי מלמיליאן בצהוב שחור. הוא ידע את זה. והוא לא התכוון לעזוב בלי להשאיר אותנו עם עוד זכרון אחד מתוק.

ואז התחילה המחצית השנייה.

בחצי השעה הראשונה של אותה מחצית בית"ר הציגה את סוג הכדורגל שעליו כתב בזמנו רמי דנוך את השורה האלמותית "מנורה על החולצה וכדורגל מברזיל"- הקבוצה שטפה את המגרש, כדורגל טוטאל, כשאורי מנצח על ההתקפה באמצע כמו מאסטרו על תזמורת בקונצרט ואבי כהן מציג את אחד המשחקים הגדולים של מגן ישראלי שראיתי מאז ומעד היום. זה היה נראה כמו בסרטים ההוליוודים האלה, כשהגיבור נזכר לפתע בנעוריו, מקבל כוחות מחודשים, קם מהקרשים ומסתער על יריבו.

זה התחיל עם אורי- קטנה מעל השוער בקלאסה שיש רק לו. ואז אבי כהן- משמונה עשרה מטר בחצי גובה לפינה. מה שהיה נראה דמיוני בתחילת הערב הפך לפתע מוחשי- הגביע בדרך לירושלים.

כך חשבתי..

ברבע השעה האחרונה המשחק התהפך שוב- בית"ר הלכה אחורה בנסיון להעביר את הזמן וחיפה התעוררה מחדש. את המתח בסלון שלנו אפשר היה לחתוך בסכין. אחותי לעסה את המוצץ בעצבנות כמו מגי סימפסון, אבא התכנס בתוך עצמו ואני הפכתי חיוור. אמא התריסה באבא "תראה מה עשית לילד, הפכת אותו למשוגע כמוך!" ומייד אח"כ תיקנה "סליחה, יותר ממך".
"לא עכשיו, פנינה" היסה בה אבא בעדינות, "לא עכשיו".

הדקה התשעים כבר הגיעה, אבל עובדיה צבי לא עשה סימנים שהוא הולך לשרוק. המצלמה התמקדה בקשטן מעשן בשרשרת ומנסה להרגיע את אלה ליד הספסל שכבר התחילו לחגוג. הוא ידע למה.

כשעופר מזרחי לקח את הכדור במרכז המגרש והתחיל לדהור קדימה לא נלחצתי. הוא היה לבד והייתי משוכנע שהנה מגיע מישהו שיקח ממנו את הכדור או לפחות יעצור אותו בעבירה.

אבל הוא המשיך והמשיך..

יש לי זכרון אחד חזק מהרגע של הגול וזה שכשהכדור שהוא שיחרר מקצה הרחבה נעצר בחיבורים הייתי משוכנע משום מה שהוא בכלל נעצר בגדר שמאחורי השער (אז לא הכרתי מקרוב את ר"ג לדעת כמה היציעים רחוקים מהדשא). לא הבנתי שהוא כבש עד ששמעתי את יורם ארבל מכריז בקול הבריטון:

"דייגו ארמנדו מראדונה עשה את זה לאנגליה, עופר מזרחי עשה את זה לבית"ר!"

בדקות שבין המשחק להארכה אף אחד לא דיבר. לא אצלנו בסלון, וגם לא במעגל של שחקני בית"ר באמצע המגרש. עד שקם, אחד, אורי שמו. הוא עבר שחקן שחקן והרים אותו בידיים. הוא סימן לקהל להתעורר. לימים ראיתי בערב קסום אחד באיסטנבול תנועה דומה מאחד בעל רוח ויכולת דומה. סטיבן ג'רארד שמו.

מה שאורי עשה כנראה עבד. כי בית"ר יצאה להפתעתי מהר מההלם ופתחה את ההארכה מצויין. ואבי כהן, שוב הוא, במשחק ענק כאמור, החזיר אותנו ליתרון. אלא שאני כבר למדתי את הפרנציפ. לא חגגתי. וידעתי למה. חיפה חזרה שוב. שער מקרי של רובן עטר, מכדור שפגע בו בכלל בטעות. שוב שוויון.

נגמר 3:3. הולכים לפנדלים.

זאהי ארמלי החטיא ראשון לחיפה. בכל בעיטה של בית"ר חיכיתי לראות את אורי ניגש לכדור, אבל קשטן שמר אותו לסוף. אחרי שלוש בעיטות מוצלחות שלנו ניגש יעקב שוורץ. הוא בעט למשקוף. אבל אלוהים אוהד בית"ר אז הוא גילגל את הכדור לאורך קו השער לאט לאט עד שזה נכנס.

לחיפה נשארה בעיטה אחת. קלינגר. מחטיא- הגביע שלנו. כובש- הכל על הכתפיים של אורי.

הוא בעט למשקוף. והחוצה

המצלמות היו על אורי. הוא בקושי עמד על הרגליים, נתמך ע"י שלמה שירזי מצד אחד ועוד מישהו שלא זיהתי מצד שני. הוא היה נראה מותש, גמור, אף פעם לא ראיתי אותו כך.

לימים סיפר: "ידעתי שזה היה המשחק האחרון שלי בבית"ר, שעכשיו אני עוזב, ובאותו רגע הכל התפרץ".

הוא טיפס במדרגות, החליק צ'פחה עם הנשיא, חיים הרצוג, ולקח את הגביע. הוא אפילו לא נישק אותו אלא רק הביט בו לשנייה חטופה ואז הניף אותו לעבר הקהל באופן שאמר את הכל:

"זה ממני. בשבילכם!"

אני פה מת
כואב לפרגן? Omri Casspi #NBAVOTE

50 Comments

אריאל גרייזס 13 בינואר 2016

איזה משחק אדיר זה היה. לדעתי לחובב הכדורגל הנייטרלי (אם יש דבר כזה) מה שיישאר זה הגול האדיר של מזרחי (שבכלל היה אחד השחקנים היותר אנדרייטד ששיחקו פה). זה שביתר ניצחה בסוף בכלל לא משנה.
ושנה אחרי זה כפר סבא שלי לקחה, במשחק שהיה בדיוק ההיפך מהמשחק הזה, אבל כמה אושר..

אבי ערך מוסף 13 בינואר 2016

לגמרי אנדרייטד.
כוח מתפרץ, קילר אינסטינקט, מהחלוצים הרעבים כמו ואן ניסטלרוי.
לא סתם כונה בקהל הירוק, ״הקטר״.

holden 13 בינואר 2016

אתה אוהד כפר סבא?
איזה כייף היה עבורי לראות איך כפר סבא גונבת אליפות מנתניה , נתניה בתחילת ה -80 היתה קבוצה מפחידה ושחצנית, מכבי חיפה אז רק התחילה בטיפוס המטאורי שלה, משחקי הרדיוס של חיפה התקיימו באצטדיון בנתניה, רוב החיפאים החזיקו ידיים לחבורה הירוקה של כפר סבא,
אז שיחק שם שום ואלי יאני הענק וגדעון סיימון והיה איזה שחקן קטנטן אם אני זוכר נכון מיימוני, מיימוני הזה היה ערמומי ,
עונה אחת לאחר מכן האליפות הגיעה לקרית אליעזר ועברה מקבוצה ירוקה מהשרון לירוקה מרכס הר -הכרמל,
מאותם השנים למעט הבלחות פה ושם כפר סבא לא באמת המריאה,
את חגיגות אותה האליפות נראה לי הכפר סבאים התחילו מאיזה בית קפה אגדי ששכן ברחוב וויצמן בכפר סבא, קפה ווימפי או משהו כזה

אריאל גרייזס 13 בינואר 2016

אוהד מרחוק כזה. בשנתיים האחרונות דווקא הלכתי לכמה משחקים אחרי הרבה שנים של נתק. ב-82 הייתי בן שבע, בדיוק עברנו לגור בכפר סבא, אני זוכר מאוד במעומעם את חגיגות האליפות שהיו די דלות בגלל שמת בדיוק ראש העיר. אח, הווימפי. מבחינת הותיקים, זה עדיין הווימפי..

holden 13 בינואר 2016

אז זכרתי נכון את הווימפי,בכל מקרה כפר סבא שיחקה יפה באותה עונה חלומית, היה את ישראל פוגל ועוד איזה קיצוני סופה ששיחק וחרך את הצד השמאלי שחקן בשם :רביבו לא סגור על שמו הפרטי, היה גם את נח אינשטיין בהגנה, רביבו שהזכרתי הזכיר לי את שלמה שירזי הנתנייתי,

באותה אליפות של כפר סבא הייתי בשביעית ושנים לאחר מכן יצא לי להכיר במועדון תל אביבי סליזי תימניה משכונת של תימנים מכפר סבא שכונת עלייה?
קבענו שאגיע אליה שבוע לאחר מכן מוההוראות שלה היו כדלקמן: תגיע ותשאל היכן הסוכה של סעדיה?
וואלק ששאלתי היכן הסוכה של סעדיה הגיחו לי 10 סעדיות שונים, לבסוף האבידה נמצאה

אריאל גרייזס 13 בינואר 2016

תימנים זה משכונת עליה, אכן. כולל אלי טביב..

יואלזיניו 13 בינואר 2016

איתן רביבו. אכן זריז. ואחרי האליפות שכפר סבא לקחה, באה העונה של נתניה ועוד חמש עשרה ורק אז מכבי חיפה לקחה.
דוקא העונה בלי האליפות היתה העונה הכי גדולה של נתניה, עונת השישיות.

holden 13 בינואר 2016

אכן נתניה לקחה אליפות בין כפר סבא לחיפה, אגב, בעונה שנתניה לקחה אליפות היא באה לקרית אליעזר ולעיני מגרש גדוש קהל מקומי נתניה חטפה שלישיה, רוזנטל אחד וברוך ממן כבש צמד, נתניה המופלאה אכלה לקראדה בקרית אליעזר, תודה שהזכרת לי נשכחות

גדי 14 בינואר 2016

משחק האליפות של כפר סבא נגד שמשון תל אביב או הכח רמת גן אני(אני לא זוכר) לא ישכח כמשחק ששוחק כולו בעיגול האמצע. תיקו שירת את שתי הקבוצות אחת לזכייה באליפות והשנייה הישארות בליגה.
90 דקות של 0 אירועים

גיא זהר 14 בינואר 2016

שמשון. יסלחו אוהדי כפר סבא אבל לא הייתה כמו הקבוצה של נתניה 81 שגם ניצחה את כפר סבא במשחק העונה 2:5. אליפות שיותר נתניה איבדה, מכפר סבא זכתה.

רפאל 14 בינואר 2016

זה קורה גם היום בכל משחק.
רק שאין חשש שכפר סבא תהיה אלופה או שבליגת העל תהיה שמשון או הכח….

Matipool 14 בינואר 2016

הייתי אז אוהד שרוף של כפר סבא . כשהיה כסף , נכנסתי למגרש . כשלא היה , טיפסתי על דברים מסביב .
שום עמד באמצע וחילק כדורים , פוגל הגדול דווקא היה חלש באותה עונה ומי שמשכו את הקבוצה היו יאני , סיימון ואיינשטיין . מיימוני היה משוגע אמיתי ולא תמיד בהרכב . הקיצוני היה איתן רביבו שהגיע מאשדוד והיה לא רע .
החגיגות נדחו בשבוע בגלל מותו של ראש העיר המיתולוגי זאב גלר ונחגגו בעיקר באזור רחוב וויצמן פינת סוקולוב שם בדיוק פתח אלי יאני ״גלידה מסטיק״ ( נשבע שזה אמיתי ) .
שנה אחרי , ירדנו ליגה ..

holden 14 בינואר 2016

אני חושב ששלמה שרף ביחד עם יצחק שום פתחו סניף של" סמי בורקס" בכפר סבא, לא סגור באיזו שנה בדיוק, באותם השנים סמי בורקס היתה רשת מרובת זרועות כמו תמנון,
בסמי בורקס ישבו מהמרי טוטו על נס על בסיס חלב ושירבטו טורים בטוטו בעזרת עט bic פושטי, על שולחנות הפורמייקה היה תמיד מערום של " חדשות- הספורט", מאפרות ממתכת גדושות בבדלי סיגריות של " טיים" אירופה או ברוודווי קצר,
בקטע הקולינארי הכוכב היה הבורקס העגלגל,
גם סמי וגם גלידת מסטיק היו ייצוא מיפו.

רפאל 14 בינואר 2016

ותן לי לנחש… מאז לא עשיתם כלום בליגה.
מעניין למה.
בטח כי כפ"ס אף פעם לא הייתה ממש טובה.
או שזה פשוט כי יש לך ליגה שמייאשת קבוצות עם תקציב בינוני
וכל המטרה היא לסגוד למי שיש לו כסף ולהעריץ את הכח שלו.

זאת ליגה שבאה להרוג את התחרות והספורט.
לפחות שתיתן יחסים טובים בווינר

היסטוריון של ספורט 15 בינואר 2016

אני זוכר את הכותרת מגמר 90 בידיעון שמיר מקבל מהנשיא …שמיר אדיר היה השוער של כפ"ס והקפטן וקיבל את הגביע מהנשיא …כמו שמיר יצחק ז"ל שקיבל מהנשיא את ההזדמנות להרכיב ממשלה (אחרי "התרגיל המסריח " של פרס ).

Kirma Der Faux 13 בינואר 2016

הייתי בן תשע באיצטדיון יחד עם אבא שלי ואח שלי שאוהד משום מה את חיפה. משחק מדהים. עד היום אני זוכר את הסלאלום של עופר מזרחי.

מוריניו ג'וניור 13 בינואר 2016

אכן בלתי נשכח. אני רואה לפעמים את אורי בדיזינגוף ( נדמה לי שהוא גר מעל הסנטר) . אורי בדיזינגוף זה כמו שמרדונה יגור בלונדון.

YuvalR 13 בינואר 2016

מעולה. תמיד מתבאס שהייתי צעיר מכדי לזכור את הערב. עם כמה שנהניתי מהגביעים של העשור הקודם באיצטדיון הנורא הזה, כל מי שהיה נוכח בזה של 89 אומר שאין מה להשוות וחבל להתחיל עם זה בכלל. כנראה שצודקים כולם…

גיא זהר 14 בינואר 2016

אם כבר אז אין על הגביע של 76. אין כמו הפעם הראשונה, לא?

גילי פלג 13 בינואר 2016

נהדר נהדר איציק. לא יודע אם זה כי הייתי ילד בן 15 או מסיבה מוזרה אחרת, אבל הגול המדהים של עופר מזרחי נחרט בי כל כך חזק שאפילו שיני הזמן לא טישטשו פרומיל מהזיכרון.
בעולם הסובייקטיבי שלי השער הזה מדורג גבוה מאד ברשימה.

אבי ערך מוסף 13 בינואר 2016

כשתמיד אומרים לי: ״עזוב, אין חלוצים היום כמו אלון מזרחי ורונן חרזי״…אני עוצר ומוסיף: ״ועופר מזרחי״

גיא זהר 14 בינואר 2016

למזלנו אנחנו נתקלנו בעופר מזרחי של אחרי הפציעה במכבי. צל חיוור של חלוץ ענק.

holden 13 בינואר 2016

בין שתי ערים זה לא רק רומאן של צ'ארלס דיקנס,
בין שתי ערים מבחינת הכדורגל בשנות השמונים זו יריבות ואהדה ויראה וכבוד בין מכבי חיפה לביתר ירושלים,
לירושלמים היה את מחנהיודה, לחיפאים כמובן את שוק תלפיות, גם החיפאים וגם הירושלמים הרגישו מעט נחותים לעומת הקבוצות התל אביביות או נתניה ועוד 15 של שפיגלר,

חיפה ובית"ר היו הפריפריה של הכדורגל, על מכבי חיפה בקושי שמעו, זה מכבר העפילו לליגה הבכירה ולמעט הבלחות בחצי הגמר מול מכבי תל אביב ובני יהודה לא באמת ספרו את הירוקים מהכרמל,
וכמו מעשה שטן דווקא בעונת האליפות הבתולית של חיפה הגיע לקרית-אליעזר מאמן כפר סבאי חצוף , אותו מאמן אהב לגעור בשחקני הבית של חיפה שרובם ככולם היו ממש עוללים, אז חיפה התאמנו במגרש הקטנטן בקרית אליעזר שצמוד למגרש הגדול, כל יום חמישי בצהריים צלפני משחק השבת היה שרף נוהג לערוך אימון צהריים ומקלל ומגדף את השחקנים בקללות כמו : "בן -טיבוגה " , אבוי לאותו שחקן שהעז להעיף כדור מעל גדר המגרש ולא רץ להחזירו,
בתחילת אותה עונה חלומית ההתחלה היתה מהוססת, פה תיקו שם נצחון דחוק וכמובן שלא היו לאוהדים החיפאים שום יומרות לאליפות,

הירושלמים לעומת חיפה שיחקו יפה ופתחו פער ניכר של מספר נקודות דו- ספרתי מחיפה, מי בכלל חשב על אליפות?
לאט לאט וכמו שאומרת הקלישאה השחוקה: כדורגל משחקים משבת לשבת, ככה ככל שהעונה התקדמה הפער נשחק וצומצם, מספר מחזורים לסיום נקבע משחק בין חיפה לבית"ר בנתניה, משחק שנקבע שם עקב רדיוס לחיפאים, מכבי ניצחה ואז כבר במראות של ביתר מכבי חיפה מילאה אותם בצל המאיים שלה,
רצה הגורל ומשה סיני תפר את הירושלמים במגרש המיתולוגי בימקא וחיפה זכתה לחגוג בבית מול מכבי רמת עמידר, לשמחתי הייתי בין אלפי האוהדים המאושרים שחזו בהתרוממות המופלאה של משה סלקטר המקומי שגרם לפרץ של שמחה,
באותו השבוע הרוכלים העניקו הנחות לקהל הלקוחות בשוק תלפיות,
תמיד היו יחסי אהבה ושנאה בין הירושלמים לחיפאים,
תמיד גם לנו וגם להם היתה אוייבת משותפת: ההיא נו, ההיא מתל-אביב

רומן 13 בינואר 2016

איזה יופי כתבתה!!

holden 13 בינואר 2016

באותה עונה של האליפות הראושנה את החצי הראשון ראיתי און אנד אוף, לקראת החצי השני כבר שירתתי כחייל בעיר החוף הלבנונית: צידון, גם אותה צידון בנויה כמו התאומה של חיפה, בצידון יש מגרש כדורגל צמוד לים כמו בחיפה, לא רק זו אלא שבאותה צידון היה בית חולים מקומי סמוך למגרש ממש תואם חיפה ורמב"ם, אוסיף ואומר שבאותה צידון ככל שטיפסת במעלה העיר המצב הסוציו-אקונומי של התושבים היה שפיר יותר,

יצא לי להכיר כל סימטה וסימטה בצידון, לילות של מארבים עם האזנה לשירים של ניל יאנג או בוב דילן ובואי הגדול,
הרבה סיגריות מאריט אמריקאיות בזיל הזול, הרבה מחסומים והחרמות של קסטות של הזמרות :יסמין או פיירוז,
למה אני נזכר בעיר צידון ?
היה לי חבר ליחידה אוהד ביתר שרוף, הוא התגורר בשכונת תלפיות בירושלים ממש לא רחוק ממלון דיפלומט של חיים שיף המלונאי, מדי ערב שבת היה שם מין דיסקוטק לריקודים, באותה עונה יצא ככה שסדר המשחקים קבע שבשבת שמכבי חיפה אירחה בקרית אליעזר ביתר ירושלים שיחקה מחוץ לביתה ולחלופין, המפקד של היחידה היה שחקן מכבי חיפה לשעבר ממוצא הונגרי, הוא חיבב גם אותי וגם את ידידי הירושלמי ושיבץ אותי לצאת שבת בשבתות שמכבי חיפה שיחקה בקרית אליעזר ואת ידידי שיחרר לחופשת שבת בשבתות שביתר אירחה בירושלים.

כעבור כמה חודשים כל הפסטוראליה הלבנונית קיבלה כיוון אחר ואכזרי ואפל, החלו לפתע להתפוצץ מכוניות שנהוגות על ידי מקומיים בין הרכבים שלנו והצבא שינה פאזה, רק בתחילת 1985 הכרזנו על נסיגה מקו האוואלי ביוזמה משותפת של המערך והליכוד אולם הצרות הזדנבו אחרי כוחותינו גם דרומית לצידון,

אלו היו כמה מילים על כדורגל ומלחמה בסוף 1983 ותחילת 1984

גורביץ' 14 בינואר 2016

הולדן אתה ממש storyteller, סחתיין

Gil - Zimbabwe 14 בינואר 2016

המשחק נגד עמידר היה המשחק הראשון בהיסטוריה של הכדורגל ששוחק על דשא צהוב…
זוהיר בהלול כל כך רצה להגיד "הדשא ירוק השמים כחולים…"

holden 14 בינואר 2016

הדשא אכן היה צהוב, היו גם קרחות בדשא הצהוב, כל זה לא מנע מאלפי חיפאים וקרייתים להתאסף ולחזות באליפות הבתולין, שחקני חיפה עלו לכר הדשא בתלבושת פסים ירוק ולבן אלה סלטיק,
ענן סיגריות עלה השמיימה כמו ענן קיטור של רכבת בווימונינג, המזנון עשה קופה יפה ממכירת פיצוחים וטרופיות,
מכבי רמת- עמידר היתה זקוקה לנס ולנצחון חוץ ואז לקוות למעידה של מכבי יבנה,
בשער של עמידר עמד מרקוביץ הגבוה והחסון,

חיפה החמיצו המון, השחקנים התרגשו מגודל המעמד, ככל שהדקות נקפו הקהל המקומי החל לגדף את שחקני עמידר ולבוא אליהם בטרוניות:
"גם ככה ירדתם ליגה למה אתם מתאמצים? תנו לנו להבקיע גול אליפות"
איכשהו בעזרת הרמה ארוכה של כדור קרן קשתי וגבוה כמו מסלול של טיל בליסטי הכדור מצליח להגיע לראש של סלקטר שנוגח מעל גופו הגבווה של המרקוביץ המעצבן הזה:)

בשלב הזה נותרו עוד המון דקות למשחק והתוצאה היתה שבירה והפכפכה, כאמור מגודל המעמד שחקני חיפה הסתגרו ובעיקר ניסו לשמור על התוצאה, אם עמידר היו מצליחים להשוות מן הסתם האליפות היתה הולכת לירושלמים שניצחו את שמשון תל אביב.
היו לעמידר לפחות שתי הזדמנויות לכבוש שער – משווה.

יאמר לזכות עמידר שהם נלחמו עד לשנייה האחרונה וגילו רוח ספורטיבית למופת, כמובן שבשריקת הסיום אוהדי חיפה התפרצו לדשא וחגיגות האליפות המפתיעה נערכו בספונטניות ברחבי השכונות על רכס הכרמל,
אליפות ראשונה לא שוכחים, זה כמו לשכוח את הפעם הראשונה ששכבת עם אישה!

מאז זרמו הרבה מים עכורים בקישון ואותה סינדרלה חיפאית שהפתיעה עלתה לגדולות וקיבצה עשרות אלפי אוהדים מכל קצוות-הארץ שהתחברו להצלחות,
עם השנים ההישגים הושגו אבל גם המון טעויות נעשו וניהול כושל,
כיום חיפה נמצאת במקום ראוי ומכובד בספרי ההסטוריה ודברי הימים של הכדורגל- הישראלי,

יש לקוות שנכונו לה עוד ימים יפים יותר

רפאל 14 בינואר 2016

יש לקוות שימשיכו להכריע את האליפות מול קבוצות שכבר סיימו את העונה.
אמן.

ירוק 14 בינואר 2016

מעולה איציק. אני עד היום זוכר את הסלאלום, אבל לא פחות גם את האכזבה בקורה של קלינגר.

the bird 14 בינואר 2016

בתור ילד בן 9
בחופשה עם ההורים במלון מלכת שבא באילת
זוכר עד עכשיו איך ראינו את זה בלובי עם כל מי שהתארח במלון ,חתיכת נוסטלגיה .
ובתור צופה אובייקטיבי יחסית (אוהד מכבי,עם נטיות לאהבה לעיר בירה )
היה אחלה משחק הסלאלום זכור מאוד
וגם בעיקר המתח בפנדלים
היה אחלה משחק.
תודה איציק !

MOBY 14 בינואר 2016

הפציעה של עופר מזרחי הייתה אכזרית.
שחקן ענק וממשיך מתאים לזאהי הגדול.
וכשכותבים חלוצים ולא רושמים זאהי ,שהוא אחד מהשלושה הגדולים שהיו חלוצים אצלנו בכל ״רשימה״ (איך חזרנו שוב לדיון ברשימות?) , אפשר לקמט את הרשימה ולזרוק אותה למקומה בפחחחחחחחח.

אריאל גרייזס 14 בינואר 2016

ארמלי בלא ספק שם. טופ 5 חלוצים שהיו בארץ אי פעם לדעתי

גיא זהר 14 בינואר 2016

אם יש אנדרייטד זה זאהי הגדול שלפי האגדה היה דופק סיגריה במחצית ועדיין לא מפסיק לרוץ.

holden 14 בינואר 2016

זאהי הגיע לחיפה והתקבל ברגשות מעורבים על ידי האוהדים, בכל זאת שחקן מהמגזר ששיחק רק בליגות נמוכות, הוא היה גבוה ולכן היה רץ בצורה גמלונית , מעט מכופף, היתה לו בעיטה מעולה מהמקום, ככל שהמחזורים הראשונים חלפו הוא שבה את הקהל המקומי,
נוסף לכל מעלותיו הוא היה צנוע .

Yavor 14 בינואר 2016

פגשתי אותו לפני מספר שנים, כאחראי מחסן חלפים במוסך מורשה בנצרת עילית. הכל שם מתוקתק ומסודר במחסן – היה מאוד מרשים

חלפס 14 בינואר 2016

איציק,
לא רק שהייתי במשחק, הייתי גם בכתה שלך (ממד רמות ב') :)
החוויה ליוותה אותי שנים, משחק נהדר, חיפה היתה כמעט בלתי מנוצחת באותה שנה. הגול של מזרחי הרג אותנו.
אני לא יודע אם ראו בטלוויזיה, אבל אוחנה הגיע למשחק ודיבר עם אורי לפני שעמד לבעוט את הבעיטה האחרונה (שלא נבעטה). כנראה נתן לו טיפים מהפנדל שכבש באותו אצטדיון נגד אוסטרליה לא הרבה לפני.
זכרון שלא יישכח, עד היום אני שומר את הדגל מאותו המשחק.
(רק חבל שביתר נהייתה קבוצה מסריחה)

איציק אלפסי 14 בינואר 2016

ארז מקנא בך כל כך שהיית באותו משחק… התמונה של אוחנה ומלמיליאן הפכה למפורסמת ומופיעה על כריכת הספר "אני אוהב אותך בית'ר".
תקפוץ פעם למשחק של בית"ר נורדיה, אני אשמח להיפגש.

Yavor 14 בינואר 2016

הולדן
האליפות הייתה בקריית חיים, לא אליעזר.

holden 14 בינואר 2016

לא, לא, ממש לא
האליפות הראשונה היתה בקרית-אליעזר, ישבתי ביציע ג למטה קרוב קרוב לשער האליפות.

סמי חדרה 14 בינואר 2016

היתה בקריית אליעזר. אי אפשר לשכוח את הפעם הראשונה שלי במגרש….
שנה אחר כך, ב85, כל העונה וגם משחק האליפות שוחקו בקריית חיים

holden 14 בינואר 2016

באמצע שנות השמונים, קצת לאחר האליפות הראשונה התקבצה קבוצת חברים שכולם גדלו סמוך לקרית אליעזר או לפחות למדו שם בבתי ספר התיכוניים, אבי רן כמדומני היה היחיד שלמד בבית ספר " מישלב" בשכונת בת-גלים, ניר קלינגר שהיה חבר אמת של אבי רן למד בעירוני א' לא רחוק מהאצטדיון וקופת חולים לין של ההסתדרות.

שהחבורה הצעירה הזו התחילה לאסוף אליפויות ותארים המעמד שלהם היה בחיפה כמו של אלים, אלים מהר הכרמל ולא מהאולימפוס, החבורה שכללה גם את ניר גבעול וליאור רוזנטל ואחיו רוני רוזנטל כונתה : הכרמליסטים,

את הבקרים הם אהבו להעביר ברביצה בבתי הקפה שעל רכס הכרמל שהמרכזי בהם היה באותם השנים : " קפה -הבנק" על שדרות הנשיא במרכז- הכרמל,
בלילות מן הסתם נהגו לצאת עם נערות חן יפהפיות למועדוני הלילה של אותם השנים, בצ'ק-פוסט היה את מועדון הפלאדיום של עופר ואנונו מנהריה והיו עוד כמה דיסקוטקים שאותם נהגה החבורה לבקר,
עם התהילה עלה גם סף הריגוש וחלק ניכר מאותה חבורה רכשה רכבי ספורט עם מנועים שעברו שיפור ושיפצור כולל מגדשי טורבו, לפעמים ערכו ביניהם מין מרוץ בירידות המעוקלות של דרך-הים בחיפה או במעלה שדרות הציונות.
בדיעבד אותה משיכה לספורט מוטורי קטעה באיבה את הקריירה המזהירה שנכונה לאבי רן ז"ל,
אבי באותה התקופה היה צמוד לחברתו גלית ולא פזל ימינה או שמאלה,
היחיד שהצליח להתחבר לחבורת הכרמליסטים היה שחקן הרכש ציון מרילי שאף הגביה את אותו כדור קרן מפורסם לראשו של סלקטר,
ברבות השנים ניר קלינגר ניהל פאב בדרך הים ושם זכה להכיר את אשתו לעתיד,
ללא ספק אותה חבורת כרמליסטים סיפקה גאווה לכולנו,
הם שיחקו בסטייל וראוותנות מבוססת.
לאפקט של האליפות הראשונה היה את אותו דמיון כמו אוהדי הליכוד שחזו בנצחונו של מנחם בגין, זה היה הנצחון של " הדחויים" לכאורה,

Yavor 14 בינואר 2016

איזה משחק אדיר, שבשבילי נגמר במפח נפש. מה שהכי עיצבן אותי זה שעופר מזרחי לא קיבל את הקרדיט הראוי לו, בעיקר משניאור וגרונדמן, שהחליטו במשחק הקובע מול קולומביה להרכיב את אוחנה הפצוע על חשבונו. עד היום אני מאמין שזה עלה לנו בעלייה למונדיאל.

יניב 14 בינואר 2016

הייתי בן 13.5,הלכתי עם חבר נדמה לי אחת הפעמים הראשונות שהלכנו למשחק כדורגל לבד.לקחנו אוטובוס מפ"ת,ירדנו בז'בוטינסקי ומשם הלכנו ברגל עד האצטדיון.בגול של מזרחי פשוט בכיתי ולא האמנתי שזה קורה.את הפנדלים בכלל כבר לא יכלתי לראות ושקלינגר בעט לקורה,זה היה האושר הכי גדול שאיפעם חוויתי בתור אוהד כדורגל.

אמנון 14 בינואר 2016

משחק גמר הגביע הראשון של בית"ר היה ב-14/05/1975 נגד הפועל כפר סבא (שאותה אני אוהד).
אני הייתי באותה זמן בטרום טירונות של גולני, פרק זמן שבו לקחו קבוצה של חיילים לפני תחילת הטירונות לבסיסים שונים של הצבא בצפון על מנת לתחזק את גדרות המחנות (פרישה של "תלתליות").
בתאריך הנ"ל היינו בבסיס על הר כנען בצפת, וכך התמזל מזלי לצפות במשחק שהסתיים בתוצאה 3:1 להפועל כפר סבא, לה הבקיע יורם מור הבלם שני שערים ואת השלישי יצחק שום. לבית"ר הבקיע דוד שריקי.
שנה מאוחר יותר זכתה בית"ר בגביע הראשון שלה כאשר ניצחה את מכבי תל אביב 2:1 לאחר הארכה.

בקישור שידור של המחצית הראשונה של המשחק ב-1975. השדרן הוא יורם ארבל, אחד מאהובי הקהל של דה באזר והפרשן הוא יעקב גרונדמן.
לטעמי זה סרט משובח שמייצג את סגנון הכדורגל של התקופה הנ"ל וגם את אופי השידור והפרשנות.
https://www.youtube.com/watch?v=CCInheMvWyI

אמנון 14 בינואר 2016

עוד קישור ראוי: לשיר שנכתב לכבוד הזכייה בגביע. שרה אותו ציפי שביט וזה אחד מנכסי צאן ברזל של הזמר העברי (לטעמי לפחות).
https://www.youtube.com/watch?v=p-LLfDWpjNE

גיא זהר 15 בינואר 2016

מעולה. מה שמדהים שגם לפני ארבעים שנה ארבל טעה בזהוי השחקנים.

פה איתמר 14 בינואר 2016

כתוב יפה מאוד.
תודה.

אביטל 15 בינואר 2016

כתבה יפה. למרות שאני אוהד מכבי הלכנו אני וחבר טוב שלי אוהד הפועל יחד למשחק פלוס קופסת טיים (?!) חדשה וגפרורים שקנינו מקניון איילון.הערה: אבי כהן שיחק במשחק הזה כחלוץ מרכזי( למרות שבדרך כלל תיפקד כמגן). שני כיבושיו היו מעמדת החלוץ

היסטוריון של ספורט 15 בינואר 2016

רק עכשיו הספקתי לקרוא (סליחה).
אבל המשחק ההוא הוא הזיכרון הכי חזק שלי מגמרי הגביע ..והיו גמרים.
אני זוכר למשל את הגול של אוחנה בגמר 85 לאחר הפריצה של "דיו דיו " (שלמה שירזי )
או את הכניסה של יוסי מזרחי בתוך הקורה בדקה ה 90 בכדי להציל שער ניצחון של אפרים ארביב (משמשון תל אביב) לפני שבית"ר ניצחה בהארכה.
אני זוכר את הגמר של 88 בו מכבי תל אביב הפתיעה את האלופה הפועל תל אביב (שבועות מספר אחרי ה 10-0 ).
כמובן שגם בשנות ה 90 היו כמה גמרים זכורים כמו ה 1-3 של מכבי חיפה על הפועל פ"ת במשחק איבוד העשתונות של גרנט וגת.
או השער של עטר בגמר 1993. (0-1 מול מכבי תל אביב ).
אבל את ה 3-3 והפנדלים לא אוכל לשכוח.
כמה זיכרונות שלי מהאירוע …בתור אחד שוויתר גם כילד על הנסיעה לר"ג (הייתי שם שנה קודם בגיל 12 לראות שני חצאים משמימיים ).
1. החצי הראשון לא שודר בכלל בטלוויזיה …אבוי לבושה .חיפה הגיעה כאלופה הגאה בעונתו הראשונה כמדומני של ראובן עטר…בית"ר סיימה בפליאוף התחתון ובמקום ה 11.
2. המשחק היה האחרון של אבי כהן ואורי מלמיליאן בבית"ר ושניהם כבשו (כהן צמד).
3. הגול של עופר מזרחי היה הכי יפה שאני ראיתי בארץ ללא תחרות …למרות שזה נגד קבוצתי אני זוכר בעיקר את אברהם לוי עם הסיגריה מתחנן לשופט לשרוק …אבל הוא לא הספיק.
4. אני זוכר את הסט' לפני הפנדלים …אנטמן מחיפה עצר את כל הכדורגים בליגה עד אז …גינצבורג חטף את כל הפנדלים …זה היה נראה אבוד מראש.
אבל לגביע חוקים משלו וזכייה כזו בגביע הצדיקה את המשפט של אורי שאמר "גביע הרבה יותר מתוק מאליפות "

Comments closed