בעוד העכו"ם עסוקים ברגעים בהם מתחלפת השנה בתאוות הגוף, אנו מבלים את רגעי הדמדומים שבין השנה היוצאת לזו הנכנסת באמירת הפיוט "אחות קטנה" שכתב ר' אברהם חזן מגירונדה במאה ה-13.
כילד היו רוב מילותיו של הפיוט סתומות עוברי. אולם פיוטי הימים הנוראים הלכו עלי קסם לאו דווקא במילותיהם, אלא ברגש החזק שהם מעוררים. הן על-ידי ניגוניהם המרטיטים והן במילה או במשפט אחד שנשאר חקוק בתודעתי ("לך אלי תשוקתי", "עת שערי רצון להיפתח"). כך יוצא שראש-השנה היה עבורי מאז ומעולם "אחות קטנה".
כל מי שיש לו אחות קטנה מכיר את זה. האחות הקטנה היא החולשה שלו, נים הנפש העדין ביותר, המצפון. קשה להסתכל על אישה או לדבר עליה בצורה זולה כשבמחשבתך תמיד נמצאת אחותך הקטנה.
עבורי הרגעים שבהם נאמר הפיוט "אחות קטנה" בערב ראש-השנה הם הרגעים בהם אני עושה את חשבון הנפש העמוק והכנה ביותר. את אחיותיי הקטנות מעולם לא אשקר, אין מי שמכיר אותי טוב יותר מאחיותיי הקטנות. הבחירה לפתוח את תפילת ראש-השנה במילים "אחות קטנה" מסמלת היטב את הכנות, היושר הפנימי העמוק והצדק שקיימים ביהדות.
הפיוט "אחות קטנה" טומן בחובו את תמצית סיפורו של העם היהודי בכל דור ודור: הוא נפתח בקינה על אסון וחורבן ("אֶת צֹאנְךָ אֲרָיוֹת זָרוּ", " זָרִים אוֹכְלִים נַחֲלוֹתֶיהָ"), עובר לקריאה להתעוררות ומעשה ("מִלֵּב דַּאֲבַת נַפְשָׁהּ וְתָסִיר לְבַקֵּשׁ אַהֲבַת כְּלוּלוֹתֶיהָ") ומגיע לשיאו בבית האחרון שמתחיל בקריאת תשועה וצהלה ("חִזְקוּ וְגִילוּ כִּי שֹׁד גָּמַר") ומסתיים ב"תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ" (בניגוד לשאר הבתים המסתיימים ב"תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ").
אולם יחד עם הפן הלאומי, ניתן לראות בפיוט גם פן אישי. הוא מסמל את המסע של כל אחד מאתנו. את המחזוריות של השנים. של החיים. את כוחה של הנפש לצאת ממעמקי הבורות החשוכים ביותר ולהתחדש. שהרי כל עוד הנר דולק ניתן לתקן.
שתהיה לכולנו שנה של הרבה שמחות קטנות ושערים גדולים.
(פורסם במקור ב"גשם באלפסי". מוקדש באהבה לאחיותיי הגדולות תמר והדר)
20 Comments
איציק תודה.
לכל כותבי, מגיבי וקוראי דה באזר, ובכלל לכל עם ישראל, ובעצם בכלל לכולם, שנה טובה וחתימה טובה.
מצטרף לברכות, שנה טובה :-)
מצטרף למצטרף :-)
תודה. לכל מי שמשקיע מזמנו וכותב וגם לכל מי שמגיב.
וגם למי שמטריל (-:
היש גם כאלו במחוזותינו?
איציק, תודה רבה. שנה טובה לכל כותבי וקוראי דה באזר ולכולם.
שנה טובה לכל באי הבלוג,
שתי הערות:
1. אלה העוסקים בתאוות הגוף בשנה בחדשה על פי רוב אינם עכו״ם אלא מאמינים באותו אל שבו מאמינים הפייטנים.
2. הייתי באמירת סליחות מוקדם יותר השבוע. מה שהזכיר לי שהטקסט עדיין כולל פנינים כמו ״נקום את נקמתנו״ ו״הפרע מאויביינו״. כאלה אנחנו רחמנים בני רחמנים וסלחנים בני סלחנים.
זו דת עתיקה, לא חוג למגדר.
וואללה. לסלוח זה לכוסיות. אנחנו דת של גברים.
אז תשלח מייל-תלונה להר הבית, עם עותק לרב הראשי.
אלוהים מרחם, רמבו לא.
תגובה מעניינת – הגדרת את קצוות הקשת תוך שימוש בשתי דמויות שקיימות במצאיות באותה מידה. יפה! סחטיין על הסימטריה :-)
ובלי קשר – שנה טובה ומבורכת לכולם, דתיים, חילוניים, מאמיני האדמו"ר מרבמו ואפילו לאוהדים של הוורודים :-)
שנה טובה לך ולשאר המגיבים, ושרבנו כריסטיאנו ייעשה לנו היום סיפתח דאורייתא, עם שאר המלאכים בלבן.
כתבת מדהים , איציק, תודה, ואני אפילו מגיב בשמי האמיתי ולא בכינוי הקבוע שלי פה.
שנה טובה לך ולכולם!
תודה אורי. שנה טובה!
מצוין כרגיל, שנה טובה !
מקסים איציק. חג שמח ושנה טובה לכל בני האדם.
אני חיי בין אלו ש"עסוקים ברגעים בהם מתחלפת השנה בתאוות הגוף", אתה לא טוב ולא גרוע מהם, הנח להם.
הארי,
אני נקרע בינך לבין ג'ק ריצ'ר- הוא סופרמן בדמות אדם, ואתה דמות מורכבת ועמוקה בעלת מגרעות וחולשות. מי ינצח במפגש ביניכם?
אין לי סיכוי