אחות קטנה

תחל שנה וברכותיה

12105812_10153618238057482_6293825346683604521_n

בעוד העכו"ם עסוקים ברגעים בהם מתחלפת השנה בתאוות הגוף, אנו מבלים את רגעי הדמדומים שבין השנה היוצאת לזו הנכנסת באמירת הפיוט "אחות קטנה" שכתב ר' אברהם חזן מגירונדה במאה ה-13.

כילד היו רוב מילותיו של הפיוט סתומות עוברי. אולם פיוטי הימים הנוראים הלכו עלי קסם לאו דווקא במילותיהם, אלא ברגש החזק שהם מעוררים. הן על-ידי ניגוניהם המרטיטים והן במילה או במשפט אחד שנשאר חקוק בתודעתי ("לך אלי תשוקתי", "עת שערי רצון להיפתח"). כך יוצא שראש-השנה היה עבורי מאז ומעולם "אחות קטנה".

כל מי שיש לו אחות קטנה מכיר את זה. האחות הקטנה היא החולשה שלו, נים הנפש העדין ביותר, המצפון. קשה להסתכל על אישה או לדבר עליה בצורה זולה כשבמחשבתך תמיד נמצאת אחותך הקטנה.

עבורי הרגעים שבהם נאמר הפיוט "אחות קטנה" בערב ראש-השנה הם הרגעים בהם אני עושה את חשבון הנפש העמוק והכנה ביותר. את אחיותיי הקטנות מעולם לא אשקר, אין מי שמכיר אותי טוב יותר מאחיותיי הקטנות. הבחירה לפתוח את תפילת ראש-השנה במילים "אחות קטנה" מסמלת היטב את הכנות, היושר הפנימי העמוק והצדק שקיימים ביהדות.

הפיוט "אחות קטנה" טומן בחובו את תמצית סיפורו של העם היהודי בכל דור ודור: הוא נפתח בקינה על אסון וחורבן ("אֶת צֹאנְךָ אֲרָיוֹת זָרוּ", " זָרִים אוֹכְלִים נַחֲלוֹתֶיהָ"), עובר לקריאה להתעוררות ומעשה ("מִלֵּב דַּאֲבַת נַפְשָׁהּ וְתָסִיר לְבַקֵּשׁ אַהֲבַת כְּלוּלוֹתֶיהָ") ומגיע לשיאו בבית האחרון שמתחיל בקריאת תשועה וצהלה ("חִזְקוּ וְגִילוּ כִּי שֹׁד גָּמַר") ומסתיים ב"תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ" (בניגוד לשאר הבתים המסתיימים ב"תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ").

אולם יחד עם הפן הלאומי, ניתן לראות בפיוט גם פן אישי. הוא מסמל את המסע של כל אחד מאתנו. את המחזוריות של השנים. של החיים. את כוחה של הנפש לצאת ממעמקי הבורות החשוכים ביותר ולהתחדש. שהרי כל עוד הנר דולק ניתן לתקן.

שתהיה לכולנו שנה של הרבה שמחות קטנות ושערים גדולים.

(פורסם במקור ב"גשם באלפסי". מוקדש באהבה לאחיותיי הגדולות תמר והדר)

בין רומנטיות לנטל המשא
סימני זיעה בנהריה

20 Comments

מתן גילור 2 באוקטובר 2016

איציק תודה.
לכל כותבי, מגיבי וקוראי דה באזר, ובכלל לכל עם ישראל, ובעצם בכלל לכולם, שנה טובה וחתימה טובה.

yaron 2 באוקטובר 2016

מצטרף לברכות, שנה טובה :-)

איציק 2 באוקטובר 2016

מצטרף למצטרף :-)

אדם בן דוד 2 באוקטובר 2016

תודה. לכל מי שמשקיע מזמנו וכותב וגם לכל מי שמגיב.

אמיתי 2 באוקטובר 2016

וגם למי שמטריל (-:

איציק 3 באוקטובר 2016

היש גם כאלו במחוזותינו?

אלכס דוקורסקי 2 באוקטובר 2016

איציק, תודה רבה. שנה טובה לכל כותבי וקוראי דה באזר ולכולם.

באבא ימים 2 באוקטובר 2016

שנה טובה לכל באי הבלוג,

שתי הערות:

1. אלה העוסקים בתאוות הגוף בשנה בחדשה על פי רוב אינם עכו״ם אלא מאמינים באותו אל שבו מאמינים הפייטנים.

2. הייתי באמירת סליחות מוקדם יותר השבוע. מה שהזכיר לי שהטקסט עדיין כולל פנינים כמו ״נקום את נקמתנו״ ו״הפרע מאויביינו״. כאלה אנחנו רחמנים בני רחמנים וסלחנים בני סלחנים.

ר.בקצה 2 באוקטובר 2016

זו דת עתיקה, לא חוג למגדר.

באבא ימים 2 באוקטובר 2016

וואללה. לסלוח זה לכוסיות. אנחנו דת של גברים.

ר.בקצה 2 באוקטובר 2016

אז תשלח מייל-תלונה להר הבית, עם עותק לרב הראשי.
אלוהים מרחם, רמבו לא.

בא בלילות 2 באוקטובר 2016

תגובה מעניינת – הגדרת את קצוות הקשת תוך שימוש בשתי דמויות שקיימות במצאיות באותה מידה. יפה! סחטיין על הסימטריה :-)

ובלי קשר – שנה טובה ומבורכת לכולם, דתיים, חילוניים, מאמיני האדמו"ר מרבמו ואפילו לאוהדים של הוורודים :-)

ר.בקצה 2 באוקטובר 2016

שנה טובה לך ולשאר המגיבים, ושרבנו כריסטיאנו ייעשה לנו היום סיפתח דאורייתא, עם שאר המלאכים בלבן.

אורי 2 באוקטובר 2016

כתבת מדהים , איציק, תודה, ואני אפילו מגיב בשמי האמיתי ולא בכינוי הקבוע שלי פה.
שנה טובה לך ולכולם!

איציק אלפסי 2 באוקטובר 2016

תודה אורי. שנה טובה!

אביאל 2 באוקטובר 2016

מצוין כרגיל, שנה טובה !

ירון ג 2 באוקטובר 2016

מקסים איציק. חג שמח ושנה טובה לכל בני האדם.

Harry hole 2 באוקטובר 2016

אני חיי בין אלו ש"עסוקים ברגעים בהם מתחלפת השנה בתאוות הגוף", אתה לא טוב ולא גרוע מהם, הנח להם.

ר.בקצה 3 באוקטובר 2016

הארי,
אני נקרע בינך לבין ג'ק ריצ'ר- הוא סופרמן בדמות אדם, ואתה דמות מורכבת ועמוקה בעלת מגרעות וחולשות. מי ינצח במפגש ביניכם?

Harry hole 3 באוקטובר 2016

אין לי סיכוי

Comments closed