פרשת חיי שרה – יחסים שבינו לבינה

התסביך האדיפאלי של יצחק

yahadut-bride

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ. (בראשית כ"ד, ס"ז)

פרשת חיי שרה היא הפרשה היחידה בחמשת חומשי תורה שנושאת שם של אישה. וזה לכן כמעט מתבקש שזו תהיה גם הפרשה שמפגישה אותנו לראשונה עם סוגיות הקשורות ביחסים הרגשיים המורכבים שבינו לבינה.

הפרשה נפתחת בבשורה על פטירתה של שרה. על היחסים בין אברהם לשרה אנחנו יודעים מעט מאוד. אלא שמכלל לאו אתה שומע הן. בעוד על יצחק כתוב וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ ועל יעקב וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ (שזה פשוט שירה צרופה), על אברהם לא נכתב בשום מקום שאהב את שרה. המעשה הרומנטי ביותר שהוא עושה עבורה זה לרכוש חלקת קבר יוקרתית.

בכלל, נדמה שבסיטואציות האלה אברהם פורח. זה לא רק המשא ומתן מול עפרון על מערת המכפלה, זה גם המשא ומתן המרשים מול אלוהים על סדום בפרשה הקודמת. שעומד בסתירה זועקת לשמיים לנון שלנטיות שבה הוא מקבל את הבקשה של אלוהים להקריב את בנו.

וזה אולי רומז משהו על מבנה האישיות של אברהם. שבסיטואציות רגשיות הוא מסתבך, מאבד את המלים. אבל כשעושים עסקים, כשהכללים ברורים ומוגדרים מראש, הוא מצליח להביא את עצמו היטב לידי ביטוי.

הסיפור המרכזי הבא בפרשה הוא עניין השידוך של יצחק ורבקה. אברהם שולח את איש אמונו זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ אליעזר, למצוא כלה ליצחק מבני משפחתו המורחבת. הוא לא מצייד אותו בהנחיות מיוחדות ואליעזר צריך לשבור את הראש בעצמו.

אליעזר פותר את העניין בדרך מקורית ומבקש מאלוהים שייתן לו סימן מי היא הנבחרת – זאת שתציע להשקות גם אותו וגם את הגמלים. וכאן נשאלת השאלה – האם זהו סימן אנקדוטלי או שמא זה בא להעיד על רוחב לבה של האישה ולכן על היותה שידוך ראוי ליצחק? קשה לדעת. כך או כך, הראשונה שמגיעה ועונה מיד לקריטריונים זו רבקה.

וכאן אנחנו מגיעים לדעתי לנקודה המעניינת ביותר בפרשה. בעוד על אברהם לא מעיד הכתוב על קשר רגשי מיוחד לשרה, כאן מעיד הכתוב ש וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ. מותר להניח מכך שיצחק אהב את אמא שלו והיה קשור אליה ולכן נעצב אחרי מותה והתקשה להתנחם.

ומי הצליחה לנחם אותו? רבקה.

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ.

פעמיים משחיל פנימה הכתוב את האמא כשהוא בא לספר לנו על היחסים בין יצחק לאשתו. וזה, איך לומר, חומר ממנו עשויים מטעמים פסיכולוגיים.

אחת הטעויות, לעניות דעתי, של זיגמונד פרויד הייתה ההתעקשות שלו להוכיח שהפסיכואנליזה היא מדע. ובכן, היא לא. אבל ההיסטוריה הקנתה לפסיכואנליזה מקום של כבוד לא פחות מזה של תחומי ידע מדעיים. וזה משום שהפסיכואנליזה יצרה מהפכה בחשיבה האנושית ובתפיסה שלנו את הדבר המופשט הזה שנקרא "נפש".

עוד טעות של פרויד, וממשיכי דרכו הנאמנים כמו קרל יונג ואחרים ניסו להסביר לו את זה ללא הצלחה (וזכו בשל כך לראות את הצד הפחות נעים של אישיותו), היא ההתקבעות שלו על המיניות כגורם הבלעדי שמניע את האישיות.

הרעיון של התסביך האדיפאלי נפלא. מרתק. אבל הוא זוכה לביטול די מהיר בגלל הקושי המובן להכיל את הקיום של פנטזיות מיניות אצל ילדים.

אלא שאם מנתקים את העניין המיני ומנסים להבין את מה שעומד מאחורי הרעיון, אפשר למצוא בו לא מעט היגיון.

האמא היא הדמות הנשית המשמעותית הראשונה עבור הילד. הוא רוצה להיות הגבר שלה (לאו דווקא במובן המיני כאמור), הוא רוצה שהיא תהיה רק שלו ומתחרה על ליבה עם היריב הכי גדול שלו – האבא.

התפקיד של האמא הוא לגרום לילד להרגיש שהוא הצליח. שהוא גבר חלומותיה. והכיבוש הזה מעניק לו את הביטחון להיות גבר כובש גם בבגרות. כפי שפרויד עצמו תיאר זאת נפלא: "גבר שאהבת אמו אליו אינה מוטלת בספק, נושא אתו למשך החיים את התחושה שהוא כובש, את הביטחון שיצליח, שפעמים רבות מיתרגם להצלחה בפועל".

בהתאם לכך, החיפוש (הבלתי מודע לרוב) של הגבר הבוגר אחר דמות אישה שמזכירה את דמות אמו הוא בהחלט מובן. מבחינתו של הגבר, היחסים הרומנטיים שהוא מקיים עם נשים בבגרות הם סובלימציה של היחסים שהיו לו עם אמו בילדות. אם אמו הייתה קרה ומניפולטיבית, היחסים שלו עם נשים יאופיינו במאבקי כוח וניסיונות תמרון הדדיים. אם אמו הייתה חמה, אוהבת ומכילה, היחסים שלו עם נשים יאופיינו בקרבה רגשית ואינטימיות.

אנחנו יודעים מעט מאוד, כאמור, על אישיותה של שרה. אבל מהמעט שאנחנו יודעים מדובר באישה מניפולטיבית, כפי שנוכחנו לראות במקרה של הגר וישמעאל. באופן מרתק, סיפור דומה להפליא יחזור בהמשך גם עם רבקה שתתמרן את יצחק להעניק את הברכה ליעקב ולא לעשו.

ולכן כנראה, למרות שלא הוא בחר בה לאשתו, יצחק מתאהב ברבקה כמעט מיד. היא מזכירה לו את אמא.

שבת שלום.

יהיה ריק
סינרגיה במכבי

26 Comments

תומר חרוב 25 בנובמבר 2016

הסיפור של נישואי יצחק הוא סיפור אחר. זה סיפור מבריק על אישה שחושבת שהיא נישאת לגבר אחר, בשום שלב רבקה לא יודעת שהיא הולכת להינשא ליצחק ולא לעבד (שכנראה לא מדובר באליעזר אלא מישהו אחר). כשהיא רואה את יצחק ושואלת את העבד מי האיש הזה היא מבינה לראשונה שהיא במקום בו היא לא רוצה להיות, לכן היא נופלת מהגמל.
ונכון שיצחק אוהב אותה, אבל היא לא אוהבת אותו. יצחק הוא אחת הדמויות החלשות בתנך, אולי גם דמות טראגית.

איציק אלפסי 25 בנובמבר 2016

מה?! אני חייב להודות שאף פעם לא שמעתי את הפרשנות הזאת… איך אתה מצליח להבין דבר כזה מהכתוב?

תומר חרוב 25 בנובמבר 2016

זה לא אני, זו הפרשנות של מנחם פרי.
נסה כאן http://www.academia.edu/19825432/עזר_כנגדו_רבקה_וחתנה_העבד_והקואליציה_של_אלוהים_עם_הנשים_בסיפור_המקראי

בגדול (ואולי בערב יהיה לי זמן להיכנס לזה יותר) אפשר לשים לב בטקסט שבכל פעם שרבקה נמצאת הדיאלוג עם העבד מצטייר כאילו הוא אדון, הגמלים הם שלו ולא של אדונו. לבן ואמה נקרא לנערה ונשאל את פיה וכששואלים אותה מנסחים זאת: התלכי עם האיש הזה? והיא אומרת אלך, אין לה מושג מי זה יצחק או אברהם, היא ראתה בחור יפה עם רכוש ומתנות וחשבה שהיא הולכת איתו.

איציק אלפסי 25 בנובמבר 2016

תודה

אריאל גרייזס 25 בנובמבר 2016

פרשנות מעניינת שאף פעם לא חשבתי עליה, אבל למה אתה חושב שהעבד הוא לא אליעזר, איפה זה מרומז בטקסט?
ואכן, יצחק דמות חלשה להחריד. זה מתחיל כבר בשלב מאוד מוקדם, כשאבא שלו עומד להקריב אותו והוא לא אומר כלום. למרות שההרגשה שאני קיבלתי מהפרשה של רבקה ויעקב ונזיד העדשים (ואולי זאת הפרשנות שספגתי בגיל צעיר) זה שיצחק ידע מה קורה והוא נתן שיתמרנו אותו כביכול. אבל שוב, זה מרגיש לי כמו עוד אחד מהמקרים שבהם לפרשנים לא נוח עם זה שאחד מאבות האומה יוצא אהבל אז הם נותנים פרשנות שנוחה לו יותר.
דרך אגב, כשחושבים על זה, זה לא שיעקב דמות הרבה יותר חזקה. אני קופץ טיפה קדימה אבל לבן מעבר אותו יופי עם כל השבע שנים ועוד שבע שנים ואחר כך הילדים שלו די מסבנים אותו. גם שמעון ולוי בשכם ואחר כך עם סיפור יוסף.
לא פלא שמשה יצא באמת הנביא האמיתי הגדול האמיתי ולא אף אחד מאבות האומה – כל אחד מהם הוא דמות בעייתית בפני עצמו

תומר חרוב 25 בנובמבר 2016

זה לא אליעזר כי השם שלו לא מוזכר בפרק, כתוב העבד. אם זה היה אליעזר, המחבר היה מתייחס אליו בשמו כי הקורא כבר מכיר אותו.

yaron 25 בנובמבר 2016

טראומה כמו העקידה זה לא דבר שעובר בלי טיפול רציני…
אני חושב שכששואלים למה אברהם ויצחק לא ויעקב כן ישראל סיפור העקידה הוא הגורם המרכזי. אברהם נכשל או הצליח בניסוי אבל יצחק נשרט ממנו.

איציק אלפסי 25 בנובמבר 2016

אריאל, זה בדיוק מה שיפה בתנ"ך. שהוא לא עושה אידיאליזציה לגיבורים שלו אלא מציג אותם בצורה מאוד אנושית.

ר.בקצה 25 בנובמבר 2016

יש סצינה בסרט ״המאמין״ עם ראיין גוסלינג (סרט שעוסק בצעיר יהודי שהופך לנאו-נאצי) שבה הדמות של גוסלינג הצעיר מתווכחת עם המלמד בחיידר על פרשת השבוע, וטוענת שיצחק היה פוץ חסר חוליות. בעקבות הוויכוח הוא נזרק מהחיידר ובסוף מוצא את עצמו איכשהו בכנופיה של האומה הארית.

איברה 25 בנובמבר 2016

יפה.
אם לדייק, אליעזר זה השם שחז"ל העניקו לו משום שהם זיהו את "זקן ביתו המושל בכל אשר לו" שהצטווה למצוא אישה ליצחק (בראשית כד) עם "בן משק ביתי הוא דמשק אליעזר" שאברהם חשב שהוא זה שיירש אותו לפני שנולד לו יצחק (בראשית טו).

איברה 26 בנובמבר 2016

תומר, הפירוש של מנחם פרי לא מחזיק כלום כי לפחות פעמים במהלך הסיפור העבד אומר להם שהיא מיועדת לבנו של אדונו.
סתם פרובוקציה פרשנית-אירוטית.

באבא ימים 25 בנובמבר 2016

יצחק היה הרבה יותר מבוגר מרבקה. לפי מסורת אחת הוא היה בן 40 והיא היתה בת ארבע עשרה שהובאה אליו. לפי מסורת אחרת היא היתה בת שלוש…

נראה לי שהיא היתה צעירה מכדי שיצחק יראה בה תחליף אם. אני חושב שהסיפור המעניין הוא דווקא רבקה. נערה חזקה ועצמאית (כמו שאנחנו למדים מפרשת הבאר ומן העובדה ששאלו את פיה אם ללכת עם עבד אברהם או לא- מה שדי שולל את המסורת לפיה היתה בת שלוש), שמבינה שהיא תחיה עם גבר מבוגר ממנה בהרבה והיא צריכה להיות תחמנית כדי לשרוד.

יוני (המקורי, מפעם) 25 בנובמבר 2016

מעניין. תודה.

איציק 25 בנובמבר 2016

תודה איציק,
שאלה שלא קשורה לפרשת השבוע במישרין אך כן קשורה לפוסט. הרבה פעמים קראתי, וגם עכשיו אצלך, על הקשר האדיפאלי, על השפעת היחסים בין הבן לאם. למה אף פעם לא קראתי על חשיבות הקשר בין הבת לבין אחד או שני ההורים על ההתנהגות העתידית שלה. האם יש לזה סיבה? למה יש הבדל מהותי בחשיבה על חשיבות ההורה על ההתנהגות העתידית של הבן לעומת הבת?

אמיתי 25 בנובמבר 2016

יש. סינדרום אלקטרה..

איציק אלפסי 25 בנובמבר 2016

מה שאמיתי. זו המקבילה אצל בנות לתסביך האדיפאלי.

Amir A 25 בנובמבר 2016

איציק, בתקופה שפותחו התיאוריות הללו המעמד של הנשים לא היה מי יודע מה ובטח שאף אחד לא היה מבזבז יותר מדי זמן בלחשוב עליהן ועל התהליכים הפסיכולוגיים שעוברים עליהן. אנקדוטה ששמעתי ואני לא יכול לאשר כרגע אם היא נכונה או שגויה (למרות שלא אתפלא אם היא נכונה) היא שפרויד פיתח את ההשערה שלו לגבי הבנות ותסביך אלקטרה שצויין כאן על בסיס תצפית בילדה אחת בלבד.

Amir A 25 בנובמבר 2016

אחרי הכל, בתקופה הויקטוריאנית היתה ידועה האבחנה של היסטריה, מילה אשר מקורה במילה היוונית היסטרה שמשמעותה רחם. תיאוריות לגבי בנות החלו להתפתח יותר אחרי פרויד, לדוגמא אריקסן ממשיכו טען שילדות מפזרות את הצעצועים שלהן בגלל הצורה של הרחם (בניגוד לטענה של פרויד שבנים בונים עם קוביות לגובה בגלל צורת אבר המין הגברי). באופן אישי, השיעור הזה בקורס תיאוריות אישיות היתה הנקודה במהלך תואר ראשון שבה הבנתי שפסיכולוג קליני אני כבר לא אהיה.

איציק 25 בנובמבר 2016

האם יש עכשיו מישהו שבאמת מקבל את תקפותם של התסביך האדיפאלי ואלקטרה ומשתמש בהם לטיפול?

Amir A 25 בנובמבר 2016

אין לי מושג. אבל אם יש מישהו כזה אז צריך לשלול לו את הרשיון לדעתי הצנועה והלא מחייבת.

אביאל 25 בנובמבר 2016

אני חושב שהיום משתמשים בפרויד ככלי ולא באבחנות המדויקות שלו, בעיקר בכל הנוגע למקומות הבלתי נראים שקיימים בנפש האדם, לא חושב שמאבחנים מישהי\ו עם תסביך אדיפוס\אלקטרה אלא כאיזה דפוס לבעיות מסוימות שמגיעות מאחד ההורים, אם אני זוכר את חמש יחידות הפסיכולוגיה בתיכון, אבל זה היה מזמן.

איציק אלפסי 26 בנובמבר 2016

לא כפשוטם. אבל הטיפול הדינמי מבוסס על ההנחה שמקור הקשיים הנפשיים טמון בדפוסים שהתקבעו ביחסים המוקדמים עם דמויות משמעותיות.

עובר אורח 25 בנובמבר 2016

דווקא פרויד התחיל את כל העיסוק שלו בתורת הנפש בטיפול באנה או ונשים אחרות

איציק אלפסי 26 בנובמבר 2016

נכון. אנה או (ששמה האמתי היה ברטה פפנהיים) זה המקרה הראשון שדווח עליו של טיפול פסיכואנליטי.

איציק אלפסי 26 בנובמבר 2016

ההשערות של פרויד אכן היו מבוססות על מדגם קטן מאוד של מטופלים (אגב, בד"כ אלו היו מטופלות נשים) וזו אחת הסיבות (יש עוד הרבה) שקשה לקבל כיום את התאוריה הפסיכואנליטית כמדע. מה שלא משנה, כאמור, את העובדה שהיא שינתה את החשיבה האנושית. העובדה שהיום זה נראה כ"כ מובן מאיליו שיש דבר כזה לא מודע היה רעיון מופרך ברמת "העולם הוא עגול" בימי הביניים, עד שפרויד בא והצליח לשכנע בכך את האנושות.
לגבי היסטריה, זו הייתה האבחנה שניתנה באותה תקופה לנשים שסבלו מתופעות פיזיולוגיות של היה להם מקור ביולוגי או נוירולוגי (כיום כמובן זה נקרא תופעות פסיכוסומטיות). פרויד היה הראשון, וזה ייזקף לעד לזכותו, להציע שלדבר הזה יכול להיות מקור רגשי.

איציק 26 בנובמבר 2016

תודה לכל המגיבים.

Comments closed