פרשת וישלח – אין ארוחות חינם

%d7%95%d7%99%d7%a9%d7%9c%d7%97

וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ–כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל:  כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל. (בראשית ל"ב, כ"ט)

שלושה סיפורים מרכזיים בפרשת וישלח. הראשון, מפגש יעקב ועשו. השני, המאבק בין יעקב ל(מלאך?) אלוהים, והשלישי הוא מעשה דינה.

הפרשה נפתחת, כאמור, בהכנות של יעקב למפגש המחודש עם עשו אחיו. יעקב חושש מאוד מהמפגש ומנקמתו המאוחרת של עשו בו על כך שגנב את ברכת אביהם יצחק, ולכן מנסה לפייס אותו ולהשכיח את זעמו על-ידי מתנות ודברי כיבושין וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה; וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי, לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֶיךָ.

אלא שלפחות לפי הפשט חששו של יעקב היה לשווא. להיפך, עשו נרגש מאוד לראותו לאחר שנים רבות ונדמה שאין שום זכר לטינה בניהם וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ. אפילו על המתנות שתכנן יעקב לתת לו הוא מבקש לוותר ויֹּאמֶר, מִי לְךָ כָּל-הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי; וַיֹּאמֶר, לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, יֶשׁ-לִי רָב; אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ.

בקיצור. עשו יוצא לגמרי בסדר בסיפור הזה. יותר מבסדר. הוא ממש מגלה כאן אצילות נפש.

וזה משהו שלפרשנות המסורתית היה קצת קשה אתו. הרי עשו הוא הבד גיא. אי אפשר להציג אותו כך. וכאן מתבצע אחד הפעלולים הפרשניים היותר יצירתיים שאני מכיר. מסיבות שאינן ברורות מופיעות מעל המילה "וישקהו" נקודות, ודרשו חז"ל: "למה נקוד עליו? אלא מלמד שלא בא לנשקו אלא לנשכו, ונעשה צוארו של יעקב אבינו של שיש, וקהו שיניו של אותו רשע".

אלא שיש פרשנים, הרש"ר הירש למשל, שכן מסוגלים להתמודד עם דמותו של עשו כפי שהיא מתגלה כאן על אף שאיננה עולה בקנה אחד עם הנראטיב המקובל:

"מילת "ויבכו" היא עד נאמן לכך שלפנינו התגלותו של רגש אנושי טהור. יכול אדם אמנם לנשק ולבו בל עמו, אולם דמעות המתפרצות ברגעים – חזקה שהן יוצאות מעומק הלב. הנשיקה הזאת והדמעות הללו מגלות לנו, כי גם עשו הוא מזרע אברהם אבינו, ואינו רק ציד פרוע. גם עשו מתפרק לאט לאט מחרבו והולך ומשכין בקרבו יותר ויותר את רוח אהבת האדם."

הסיפור השני הוא עלילת משנה הזויה למדי.

בדרך לפגישה עם עשיו פוגש יעקב בדמות שנאבקת עמו במשך כל הלילה. מי הייתה אותה דמות?

הפרשנות המקובלת היא שהאיש עמו נאבק יעקב היה מלאך. רבים מהפרשנים סוברים שהיה זה מלאך מזיק שהיה שלוחו של עשו וביקש לפגוע ולהחליש את יעקב לפני המפגש בניהם.

אלא שהפרשנות הזאת קצת בעייתית כאשר מתבוננים בטקסט כפשוטו. ראשית, אם מדובר במלאך מזיק מדוע התעקש לקבל ממנו יעקב ברכה? ומדוע הברכה הזו היא אחת המפורסמות ועל שמה בעצם נקרא עם ישראל? ושלישית, יעקב בעצמו מעיד שמי שנאבק אתו לא היה מלאך אלא אלוהים בכבודו ובעצמו וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם, פְּנִיאֵל: כִּי-רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל-פָּנִים, וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי.

בלי או עם קשר, הנקודה המעניינת מבחינתי בסיפור, היא לטעמי זו: וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב, וַיֹּאמֶר הַגִּידָה-נָּא שְׁמֶךָ, וַיֹּאמֶר, לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי; וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ, שָׁם.

בהנחה שמדובר אכן באלוהים עצמו, כפי שמעיד יעקב, אזי אנחנו מקבלים כאן תימוכין נוספים לרעיון שנגעתי בו מספר פעמים. העובדה שאלוהים ביהדות הוא מושג מופשט. כזה שאפילו אין לו שם.

אבל כל זה לא עונה על השאלה – מדוע אלוהים בחר להתגלות ליעקב בדמות איש ולנהל איתו מאבק פיזי. מה המסר?

את המסר אולי ניתן ללמוד מברכתו של האיש, יהא אלוהים או מלאך וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ–כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל:  כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל.

שכדי להיות ישראל, כדי להיות מי שיממש את הברכה שלי לאבותיך, היית צריך לעבור דרך, להילחם, להיפצע, לשאת צלקות. ועכשיו אתה ראוי. אין ארוחות חינם. אין קיצורי דרך.

הסיפור המרכזי השלישי בפרשה הוא מעשה דינה וַתֵּצֵא דִינָה בַּת-לֵאָה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב, לִרְאוֹת, בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר, הַחִוִּי–נְשִׂיא הָאָרֶץ; וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ.

כשבני יעקב שמעון ולוי שומעים על הדבר בוערת בם חמתם והם מבקשים לנקום. הנקמה שלהם היא אכזרית ומתוחכמת. הם מערימים על בני העיר בכך שהם מבקשים מהם לימול על מנת שיוכלו להתחתן בהם ואז וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים, וַיִּקְחוּ שְׁנֵי-בְנֵי-יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ, וַיָּבֹאוּ עַל-הָעִיר, בֶּטַח; וַיַּהַרְגוּ, כָּל-זָכָר.

יעקב לא אוהב את זה בכלל וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי, עֲכַרְתֶּם אֹתִי, לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ

האם זה בגלל רגישות מוסרית? לפי הפשט בפרשה הזו, הסיבה היא יותר פרקטית וַאֲנִי, מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי, וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי.

אלא שכמה פרשות אחר כך אנחנו כן מקבלים אסמכתא לכך שמעבר לעניין הטקטי, ליעקב חרה מאוד גם העניין הערכי. כאשר הוא בא לברך את בניו לפני פטירתו, שמעון ולוי הם היחידים שלא זוכים לברכה נפרדת. למעשה, לא זוכים לברכה כלל. "הברכה" שלהם היא יותר תוכחה על אותו מעשה שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אַחִים–כְּלֵי חָמָס, מְכֵרֹתֵיהֶם. בְּסֹדָם אַל-תָּבֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי: כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ, וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ-שׁוֹר. אָרוּר אַפָּם כִּי עָז, וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה; אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב, וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל.

דעתו של יעקב בקשר לאכזריות שמעון ולוי והמסר לבניו האחרים ואלו שיישא את שמם לדורות – בני ישראל, בעניין הזה, לא משתמעת לשני פנים.

שבת שלום.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

55 תגובות ל “פרשת וישלח – אין ארוחות חינם”

  1. אריאל (פורסם: 16-12-2016 בשעה 07:57)

    איציק כל הכבוד אוהב לקרוא את הפוסטים שלך על פרשת השבוע.
    2 נקודות:
    א. לגבי יעקב ועשיו הכתוב מספר שעשיו הגיע "וארבע מאות איש עימו" כך שהפרשנות די שמרנית. ברור שעשיו הגיע למלחמה ולכן ההסברים כשזה לא התפתח למלחמה. כך בעיניי.
    ב. סיפור דינה – לאחר שדינה נאנסה ועונתה יעקב גוער בשמעון וללוי על מעשה הנקמה כפי שכתבת, אבל שמעון ולוי עונים: "הכזונה יעשה את אחותנו(?!)" ויעקב לא עונה. לפחות הכתוב לא מביא את דבריו. יש שלמדים מזה שהתורה השאירה פה ויכוח לא מוכרע.

    תודה על הפוסט המעניין.

    להגיב
    • איציק אלפסי (פורסם: 16-12-2016 בשעה 09:03)

      תודה.
      אין ספק שבשני המקרים זה לא מוחלט ונתון לפרשנות.
      לגבי עשו, צריך לזכור שגם יעקב הגיע לקראתו עם מחנה גדול. ככה שלא ברור אם הליווי הזה היה חלק מהפרוטוקול של מפגש מהסוג הזה או הכרזת מלחמה.
      לגבי דינה, אין ספק גם מהפשט שיעקב חשב שצריך לפעול בעניין. אבל לא בדרך האימפולסיבית והאכזרית שבה פעלו שמעון ולוי.

      להגיב
      • היסטוריון של ספורט (פורסם: 28-12-2016 בשעה 00:48)

        השתיקה של יעקב מראה לטעמי שהייתה לו בעיה.
        מה הבעיה ?
        ראיתי פירוש יפה שאומר בערך כך.
        לפעמים שני בני אדם יעשו אותו מעשה אך אחד יעשה זאת ממניע ראוי והשני ממניע פסול.
        מה שהוביל את לוי היה מניע ראוי ( " הכזונה יעשה את אחותנו") .
        במעשה שמעון היה מניע פסול ( תאוות הנקם לשם נקם ).
        כעבור דורות זה התפרץ.
        מתי ?
        במעשה פנחס.
        פנחס היה למעשה מצאצאי לוי והוא למעשה הורג את זמרי …שהיה נשיא שמעון .
        וסיבת ההריגה אותו דבר מעשה הזנות של זמרי.
        פנחס קיבל גיבוי מוחלט מהכתוב.
        בקיצור שתיקת יעקב נבעה מכך שהתוכחה הייתה נכונה רק כלפיי שמעון ….לכן בברכות היפרדם על מנת להראות זאת.

        להגיב
  2. MOBY (פורסם: 16-12-2016 בשעה 12:47)

    אריאל, כל בוגר הוליווד או ערוץ ההיסטוריה יגיד לך שזה לא קבלת פנים בלי כמה מאות ניצבים…
    נראה לי שללא השנאה לאחר, היה מאוד קשה לחבר את ״העם״ , אז האחר הם האדומים בני עשיו. והיום זה הישמעאלים או האירנים. ככה אפשר להפחיד את בני הצאן שלא יסתכלו ויראו שהשועלים כבר מזמן גנבו את הקופה הציבורית, ומזמן הם אינם שרי המאות והאלפים כי אם ליצני חצר (או כמו הטמבל של ארקאדי) שעלו לגדולה.
    המקרה של שמעון ולוי רק ממחיש לכל צועקי ההודנה וכל שאר הפסקות האש למיניהם כי גם פה האיסלאם למד ממקור אחד לא רע (השבטים היהודים בערב הסעודית של ימינו {כולנו ערבים!} עשו עבודה טובה בללמד את הצעיר מוחמד)

    להגיב
    • אביאל (פורסם: 16-12-2016 בשעה 15:06)

      מובי – בקשר למשפט האחרון שלך, כל עם שחי בתקופות האלה התנהג ככה, ג׳רארד דיימונד בספרו שתורגם לא מזמן העולם עד אתמול מראה את זה מצוין אפילו אצל החברות המסורתיות של ימנו (הכוונה לחברות שאינן מודרניות), מה הקשר בין זה לבין מה שהמוסלמים עושים היום ? המרחק גדול מאוד, כלל ראשון בסוציולוגיה שלא שופטים את העבר במשקפיים מודרניות. אין בין מעשי שמעון ולוי ולבין ההתנהגות הברברית של מוסלמים צפונית אלינו ממש בימים אלו.

      להגיב
      • MOBY (פורסם: 16-12-2016 בשעה 19:39)

        קודם כל לא כתבתי על המוסלמים צפונית אלינו. ובכלל כתבתי על כך שאפילו את ההודנה המפורסמת ושאר מילים בערבית להפסקות אש (שאנשי בנט ועוד כמה כל הזמן מזהירים מפניה) למד מוחמד (כמו עוד כמה ממינהגי איסלם) מהתורה שלנו.

        להגיב
    • איציק (פורסם: 18-12-2016 בשעה 08:49)

      "טמבל" אינו שיר של ארקדי דוכין, זהו תרגום וביצוע מסורס של השיר של ולדימיר ויסוצקי. לפחות היה לו מספיק שכל לכתוב שהוא לא המקור (אולי חבל שעשה זאת, כיוון שהוא כל-כך הרבה יותר גרוע מהמקור, שעדיף היה לא לדעת). למי שמסוגל להבין את המקור: https://www.youtube.com/watch?v=5c82MlC4YOo

      להגיב
      • MOBY (פורסם: 18-12-2016 בשעה 10:22)

        תודה

        להגיב
    • אריאל (פורסם: 18-12-2016 בשעה 10:36)

      מעבר לזה שזאת האג'נדה שלך,
      אין לזה באמת תימוכין מפסוקי התורה, להפך.
      התורה מספרת שיעקב פחד מאוד מהמפגש עם עשיו ומפרטת את ההכנות שלו כל שליחת 4 משלחות שונות לפני המפגש וכולל הברחת המשפחה אל מעבר לנהר ועוד. לא דובר על שנאת האחר ואין לזה מקור חוץ מהאג'נדה שלך.
      אני מכבד את האג'נדה שלך או של אחרים אבל כאן מדובר על פרשת השבוע ואני רואה טעם לדון בה אם מראש לא מתייחסים אליה.

      שמעון ולוי הם היוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל כפי שדי ברור.
      להגיד שהמוסלמים למדו מאיתנו… אמרתי כבר אג'נדה.

      להגיב
      • צביקה (פורסם: 18-12-2016 בשעה 11:41)

        עזוב, מדובר פה בבחור שמרוב "אהבה" כלפיי אחרים הוא מאשים אותם בשנאה.

        להגיב
        • אריאל (פורסם: 18-12-2016 בשעה 12:29)

          יש פה כמה שאוהבים לאהוב.
          אין כמו אהבה.

          להגיב
          • צביקה (פורסם: 18-12-2016 בשעה 13:43)

            מסקרן רק מי המוחמד שלהם?

            להגיב
  3. Amir A (פורסם: 16-12-2016 בשעה 13:00)

    סוארס, מבני עשיו?

    להגיב
    • איציק אלפסי (פורסם: 16-12-2016 בשעה 15:37)

      יש מצב :)

      להגיב
    • רינוס מיכלס (פורסם: 16-12-2016 בשעה 16:08)

      ידעתי ששכחתי מישהו אחרי דראקולה ומייק טייסון …

      ובקשר לסדרת המאמרים הזו – כאחד שלא ממש עניין אותו אף פעם כל העניין עם האלוהים הזה , עם היחסים , הסיפורים והסיבות שבינו לבין עם ישראל ( ולהפך ) , או עם עמים ואלים אחרים ,
      אני מוצא את עצמי לראשונה בימי חיי ,
      מתוודע לסיפורים האלו ,
      ומרגיש לי נעים ( במיוחד כשזה בא באווירת שישי … ) ומפרה , לקרוא כשזה מוגש בצורה כזאת פשוטה , מסבירה , מכילה ולא מוחלטת , מונגשת ובחצי קריצה כדי לקשר את הסיפור / הכתוב לימי זמננו ,
      במקום בצורה הכל כך מעייפת , טוחנת , מאיימת , מקובעת , מוחלטת , וחסרת הנגשה – כשזה הגיע , ומגיע ( וגם ימשיך להגיע ) ממשרד ה – " חינוך " לכל דורותיו

      מיזם יפה

      להגיב
      • איציק אלפסי (פורסם: 17-12-2016 בשעה 02:55)

        תודה

        להגיב
    • אריאל (פורסם: 18-12-2016 בשעה 12:06)

      גדול אמיר !
      בדמיון שלי עכשיו עשיו מתקבע עם פרצוף של סוארס…

      להגיב
  4. אמוץ כהן-פז (פורסם: 16-12-2016 בשעה 13:03)

    א. תודה איציק.
    ב. וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב, וַיֹּאמֶר הַגִּידָה-נָּא שְׁמֶךָ… יעקב הוא בסך הכל דור שלישי למהפך האמוני, המציאות של השבט מוקפת באלים אחרים, נושאי שמות וצורה וגם מאות שנים מאוחר יותר (עד היום למעשה?) האל האחד לא יצליח להתנחל לחלוטין בלבבות העם בו בחר.

    להגיב
    • איציק אלפסי (פורסם: 16-12-2016 בשעה 15:38)

      נכון. נרחיב על זה יותר כשנגיע לחטא העגל.

      להגיב
  5. no propaganda (פורסם: 16-12-2016 בשעה 13:08)

    היחס של יעקב לעשיו שוב מראה עד כמה הוא אדם שפל. עשו על אף מה שיעקב עשה לו, קודם כל מתייחס ליעקב כמו אל אחיו ומחבק אותו אחרי שלא ראה אותו זמן רב, יעקב לעומת זאת מתייחס לעשו כמו ליריב פוליטי שצריך לתת לו מתנות כדי שלא יכעס( כאילו שמתנות יכולות למחול על המעשה השפל שלו).
    היחס של יעקב למשפחתו מתבטא שוב ביחס שלו למה שקרה לדינה, שבמקום לשלוח את בניו לנקום או לנקום בעצמו הוא כמעט ומבטל את מה שקרה.

    להגיב
  6. austaldo (פורסם: 16-12-2016 בשעה 13:43)

    פרשת דינה היא ככל הניראה לא מיקרה אונס אלא יותר כמו סיפור רומיאו ויוליה.
    המילה "ויעניה" נאמרת בהקשר הזה במיקרא כשהאישה היתה בתולה, למה דווקא בסיפור הזה ההקשר שונה? רוצים לקרוא תיאור של אונס במיקרא, תקראו את סיפור אמנון ותמר.
    כששכם וחמור באים לבקש את דינה מיעקב הוא אומר "הרבו עלי מוהר" – ככה מנהלים מו"מ? רק אם אתה ממש מאוהב, אנס לא מדבר ככה.

    להגיב
  7. בני (פורסם: 17-12-2016 בשעה 10:28)

    מה פשר סדרת הטורים המגוחכת האלה בדה באזר? זה אתר ספורט או אתר של החזרה בתשובה?

    להגיב
    • שמעון כסאח (פורסם: 17-12-2016 בשעה 11:30)

      תרבות.

      להגיב
    • קירקגור (פורסם: 17-12-2016 בשעה 16:36)

      חזרה בספורט

      להגיב
    • shadow (פורסם: 17-12-2016 בשעה 19:30)

      חזרה בתשובה הוא דבר אקטיבי ואם אתה לא אידיוט, אין לך ממה לפחד שיחזירו אותך בתשובה.
      מצד שני רשמת "סדרת הטורים המגוחכת האלה" אז אני לא סגור לגבי האידיוט.

      להגיב
      • אמוץ כהן-פז (פורסם: 17-12-2016 בשעה 21:57)

        בני צודק!
        עובדה, איציק (לפידות) וצביקה נעלמו. מסקנה, איציק הוחזר בתשובה.

        להגיב
        • איציק (פורסם: 18-12-2016 בשעה 08:00)

          לכול שבת יש מוצאי שבת…

          להגיב
        • צביקה (פורסם: 18-12-2016 בשעה 22:40)

          אני חשבתי שזה הפוך. :-)

          להגיב
    • Trailblazer (פורסם: 18-12-2016 בשעה 06:32)

      רגע רגע,יצא חוק המחייב לקרוא את כל הפּוסטים בדה באזר ולא הודיעו לי?

      להגיב
  8. איציק (פורסם: 18-12-2016 בשעה 08:55)

    יש לי בעיה עם הפרוש שיעקוב נלחם עם אלוהים ויכול לו. אל כל יכול שמסוגל להשמיד את כל העולם במבול, להשמיד את סדום ועמורה בלי למצמץ פתאום לא יכול ליעקוב? מצד שני אלוהים הוא משהו לא קונסיסטנטי עם פיצול אישיות שבהחלט יתכן והמאבק ביעקוב בא לו ביום רע כשלא היה בכושר ולא היה לו חשק.
    הסיפור של מעשה דינה נראה לי כמו המשך ישיר להתנהגות אבותיו אברהם ויצחק אשר לא היססו להציע לנשים שלהם לזרים, כך ליעקוב לא כל כך הפריע מה שעשו לביתו, או לפחות לא חשב שזה ראוי לאיזו תגובה חריפה, שהוא עוד כואס על בניו כי נקמו. לא שאני מצדיק את חומרת ואופן התגובה, אבל הייחס של האבות לנשים לא נראה משהו להתגאות בו. כנראה הזלזול הזה בנשים נקלט היטב בקהילות החרדיות.

    להגיב
    • MOBY (פורסם: 18-12-2016 בשעה 10:25)

      ובקהילות של חובשי הכיפות בזמננו אנו?
      תראה לאיפה השיח מדרדר, גובה הברך והופעת ילדות בנות 12….

      להגיב
      • איציק (פורסם: 18-12-2016 בשעה 12:23)

        אין שום בעיה עם גובה הברך. הבעיה היא עם גובה החצאית.
        ד.א.: לא מפריע לי אם יהיה קוד לבוש, זה קיים בהרבה מקומות, רק הוא צריך להיות הגיוני ולשני המינים. לא נראה לי שלהסתובב עם סנדלים וטריקו אצל הגברים זה בסדר. אם כבר מעדיף בחורה מטופחת עם חצאית קצרה שמכבדת את המקום, מאשר את השלוחים הללו.

        להגיב
        • צביקה (פורסם: 18-12-2016 בשעה 12:29)

          למה לי דווקא כן יש בעיה עם גובה הברך.
          לגביי הד.א. – בלי שמץ של ציניות – אתה צודק.

          להגיב
          • איציק (פורסם: 18-12-2016 בשעה 12:31)

            :-)
            עכשיו פרט את עיניין הברך.

            להגיב
            • צביקה (פורסם: 18-12-2016 בשעה 12:49)

              התקלת אותי.

              להגיב
              • איציק (פורסם: 18-12-2016 בשעה 12:57)

                תעשה לה מי שברך

                להגיב
              • Shadow (פורסם: 18-12-2016 בשעה 19:53)

                שלא תפול ותקבל מכה בברך

                להגיב
                • צביקה (פורסם: 18-12-2016 בשעה 22:16)

                  אמן. וכן למר.

                  להגיב
  9. צביקה (פורסם: 18-12-2016 בשעה 12:32)

    כרגיל פוסט יפה מאוד איציק. תודה.
    ובבקשה אל תנסה להחזיר בתשובה את SHADOW, יש לנו מספיק ממורמרים גם ככה.

    להגיב
    • Shadow (פורסם: 18-12-2016 בשעה 19:54)

      אני נשמע לך ממורמר?

      להגיב
      • צביקה (פורסם: 18-12-2016 בשעה 22:18)

        חס וחלילה, אתה?? ממורמר?? כנראה התבלבלתי בינך לבין זה שקרא לקבוצת אנשים מסויימת אדיוטים.

        להגיב
        • Shadow (פורסם: 19-12-2016 בשעה 02:10)

          אני לא מבין איך לקרוא למישהו אידיוט, בטח אם המעשה שהוא עושה הוא מנוגד לשכל הישר, מעיד עליי כממורמר?

          הוא אולי מעיד עלי כישיר, כגס רוח, כתוקפני, אבל לא הבנתי את המירמור.

          בכל מקרה אם היית מכיר אותי הדבר האחרון שהיית חושב עליי הוא שאני ממורמר.

          להגיב
          • צביקה (פורסם: 19-12-2016 בשעה 13:46)

            גס רוח ותוקפני זה ברור, לא צריך אותי בשביל זה.
            אני משער שהסיבה שאתה מכנה אותם אדיוטים נובעת מהחשש שיהיה להם השפעה עליך, וברגע שאתה מכניס לך לראש שהם אדיוטים, ומשכנע את עצמך כל פעם מחדש אתה מונע את זה.
            לגביי המירמור אז אכן אינני מכיר אותך אישית, אבל מבין דבריך ניכר מירמור קל, אינני יכול להסביר איך ולמה, אבל אם זה מפריע לך אני מוכן להתנצל.

            להגיב
            • shadow (פורסם: 20-12-2016 בשעה 00:42)

              ממש לא מפריע.
              אי אפשר לשכנע מישהו בר דעת להאמין באגדה.

              אגדות זה משהו שהוא טוב בגיל ילדות. אדם בוגר שמאמין באגדות הוא או בעל בעיה נפשית, או בעל בעיה שיכלית או שהוא משקר לאחרים או שהוא משקר לעצמו.

              אגדת הכוח העליון המעורב והמתערב היא אגדה שלא עובדת בעולם המציאות ומעולם גם לא עבדה ואין גם שום הוכחה לקיומה.
              לכן היא מוגדרת כאגדה כמו כל אגדה אחרת.
              אתה יכול להפוך את זה איך שאתה רוצה אבל אין שום דבר במציאות האובייקטיבית שמצביע על קיומו של כוח כזה בדיוק כמו שאין לגבי זאוס או קוקולקאן.

              בחזרה לאידיוטים, אם נולדת לתוך זה, אז מילא, ידוע שהרגלים מהילדות מושרשים מאוד עמוק ולכן יש איזושהי נסיבתיות, למרות שאני חושב שאדם בוגר שלא מוותר לעצמו מבין שעבדו עליו.

              מי שבוחר להיכנס לזה היום ב2016 בואכה 2017 הוא פשוט אידיוט. אתה יכול שלא לאהוב את זה אבל אני שמעתי שעידן הפוליטקלי קורקט נגמר.

              אני חושב שרק בגלל סיבות היסטוריות אנשים דתיים לא נחשבים כיום למשוגעים. הרי כל אדם שיבוא ויטען שהוא פועל על פי צו של איזו ישות דימיונית יזוהה בוודאות כמשוגע אלא אם כן הוא מדבר על אלוהים וגם אז זה עובד לו רק אם לא נעשתה עבירה כל שהיא, כי בבית משפט גם אלוהים לא קיים.

              להגיב
              • צביקה (פורסם: 20-12-2016 בשעה 00:57)

                לטעון שכולם משוגעים חוץ ממך זאת טענה מאוד עמוקה.
                אין לי מושג איפה אתה גר, אבל אם אתה גר בישראל אני ממליץ לך לברוח מבית המשוגעים הזה מיד.

                להגיב
                • Shadow (פורסם: 20-12-2016 בשעה 17:56)

                  איפה ראית שרשמתי שכולם משוגעים חוץ ממני?

                  שמע זה מתחיל להיות שיח חרשים. אני מקווה שאתה לא מדמיין דברים שאני אומר כמו שאתה מדמיין דמויות מטאפיזיות בשני המקרים אין הוכחה לקיומם.

                  להגיב
                  • צביקה (פורסם: 21-12-2016 בשעה 01:01)

                    תרשה לצטט את כבודו "אני חושב שרק בגלל סיבות היסטוריות אנשים דתיים לא נחשבים כיום למשוגעים".

                    להגיב
                    • Shadow (פורסם: 21-12-2016 בשעה 06:22)

                      יש לך כשל לוגי בהבנת הנקרא

                      עד כמה שידוע לי לא כל האנשים בעולם דתיים.

                      אז כנראה שיש עוד כמה אנשים לא משוגעים חוץ ממני.

                      בכל מקרה גם הטענה עצמה אינה מעידה עליי כלא משוגע.

              • צביקה (פורסם: 20-12-2016 בשעה 01:07)

                למעשה יש צדק בדבריך, כנראה שאני באמת אידיוט, עובדה שאני מנהל את הוויכוח הזה איתך.

                להגיב
                • Shadow (פורסם: 20-12-2016 בשעה 17:59)

                  אני לא רואה פה שום ויכוח אני רואה פה דיון אבל אם אתה לא מעוניין בו (ברור למה) פשוט אל תשתתף בו.

                  הפאסיב-אגרסיב שלך לא עושה עלי רושם ונראה לי מאוד ילדותי בדיוק כמו האמונה שלך.

                  להגיב
                  • צביקה (פורסם: 21-12-2016 בשעה 01:00)

                    תשמע רב ייד, אין לי בעיה להתכווח או לדון עם כל אחד שמכבד אותי ואת דעתי (גם אם ממש לא מסכים איתה), ניהלתי פה דיונים על גביי דיונים עם רבים וטובים, משום מה צורת הביטוי שלך מאוד לא מוצאת חן בעיני ולכן אני מעדיף להימנע ממנה, אם אתה מעוניין בדיון מעמיק אינטלגנטי ומכובד אני אשמח, אם לא אז שיהיו לך חיים יפים וטובים, ושתלמד לכבד את האחר ואת דעתו.

                    להגיב
                    • Shadow (פורסם: 21-12-2016 בשעה 08:46)

                      למה אתה חושב שאני לא מכבד אותך? כי אני אומר דברים קשים? כי אתה לא אוהב את מה שאני חושב על דתיים?

                      לקרוא דברים מדף זה לא אותו הדבר כמו לשמוע אותם פנים מול פנים. בשיחה אני לא חושב שהיית מרגיש שאני לא מכבד אותך.

                      אני בהחלט יודע שאין לי הרבה כבוד לדת כי אני פשוט לא מוצא הגיון בלכבד כל שטות שקיימת בעולם ודת מבחינתי היא שטות של עידן ישן שכבר צריך לחלוף מין העולם. אין בה צורך, אפשר לנסח קוד אתי שיותר מתאים לתקופתנו, עם עדיפות ליותר אוניברסלי, אין צורך בדמויות מדומינות בשביל לייצר אנושות מוסרית יותר עובדה שזה לא עובד עכשיו כשיש כאלה ואולי בגלל שיש כאלה.

                      אני לא מדבר ספציפית על יהדות אני מדבר על דת ככלל.

                      דרך אגב, או שלא, דת ואמונה הן שני הפכים, שכן דת היא ציבורית ואמונה היא פרטית.
                      אמונה היא מטא פיזית ודת היא פיזית ולכן אין לדת שום זכות לכפות עצמה במרחב הציבורי, אפשר לדון עליה, את הפרקטיקות שכל אחד ישמור לעצמו.

                      נ.ב

                      תוסיף לפני כל טענה -לדעתי-, שלא ישתמע שזו קביעה.

                    • Shadow (פורסם: 21-12-2016 בשעה 08:51)

                      נ.ב 2

                      אם להשתמש במילים בוטות יותר, דת היא השחתה של האמונה.

  10. Amir A (פורסם: 18-12-2016 בשעה 13:22)

    שאלה קצת ברצינות. הניקוד, באיזו תקופה של ההיסטוריה של העברית הוא הופיע?

    להגיב
  11. 7even (פורסם: 18-12-2016 בשעה 13:47)

    פוסט יפה מאד. המשך כך.

    להגיב

מה דעתך?