פרשת וישב – קנאה שנאה ותחרות

%d7%a7%d7%a0%d7%90%d7%94

וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו–וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם. (בראשית ל"ז, ד')

אחד הדברים המרתקים שאני חווה דרך הפרויקט הזה, זה לגלות עד כמה דברים שסיפרו לנו עוד מהגן עומדים לעתים בסתירה למה שאפשר לגלות מקריאה פשוטה בכתוב עצמו.

למשל, מכירת יוסף:

כולנו יודעים שמה שקרה זה שהאחים השליכו את יוסף לבור, התחרטו ומכרו אותו לישמעאלים, שמכרו אותו למדיינים, שמכרו אותו למצרים – נכון?

אז זהו, שלא.

מקריאה בפסוקים שמתי לב למשהו מוזר וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל-הַבּוֹר, וְהִנֵּה אֵין-יוֹסֵף בַּבּוֹר; וַיִּקְרַע, אֶת-בְּגָדָיו. וַיָּשָׁב אֶל-אֶחָיו, וַיֹּאמַר:  הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ, וַאֲנִי אָנָה אֲנִי-בָא.

למה ראובן מופתע שהוא לא מוצא את יוסף בבור? הרי האחים הוציאו אותו משם ומכרו אותו לישמעאלים, לא?!

זאת ועוד, כשקוראים את הפסוק שמדבר על המכירה שמים לב שבעצם בשום שלב לא מוזכר שהאחים הם אלו שמכרו אותו וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים, וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר, וַיִּמְכְּרוּ אֶת-יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים, בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף; וַיָּבִיאוּ אֶת-יוֹסֵף, מִצְרָיְמָה.

מסתבר שאני לא היחיד שזה היה מוזר לו. גם הפרשנים עסקו בסוגייה הזו. רש"י הסביר שהיו מספר מכירות, האחים מכרו את יוסף לישמעלים, הישמעאלים למדינים והמדינים למצרים. ר' אברהם אבן עזרא סבור כי מדין וישמעאל הם בני שבט אחד הנקרא פעם כך ופעם כך.

לעומת זאת, הרשב"ם מציע פירוש מהפכני, אבל כזה שבעצם נראה הכי הגיוני לפי הכתוב – שהאחים לא מכרו את יוסף. הם אכן רצו למכור אותו לסוחרים הישמעאלים שעברו שם, במקום להשאיר אותו להינמק בבור. אלא שעד שהם התעשתו והגיעו להוציא אותו משם, כבר עברו סוחרים מדיינים, לקחו אותו ומכרו אותו בעצמם לישמעאלים. תימוכין לכך אפשר למצוא גם בדברי יוסף עצמו בהמשך, כאשר הוא מספר במצרים את קורותיו ומתאר: גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים.

יוצא מכך, שכאשר האחים חזרו לבור להוציא את יוסף ולא מצאו אותו שם הם סברו שהוא מת. ולכן גם כשאמרו לאביהם חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף זה בדיוק מה שהם חשבו שקרה.

אלא שיוסף חי, ומתגלגל כאמור למצרים.

ויוסף הוא באמת דמות מרתקת.

מדוע שנאו האחים את יוסף ועוללו לו כדבר הזה?

סיבה אחת ידועה היא שהם קינאו בו משום שהיה הבן האהוב של יעקב. סיבה שנייה היא שהוציא את דיבתם רעה.

ומה אמר עליהם? רש"י: "שהיו אוכלין אבר מן החי ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים".

וזה מוביל אותנו לפסוק השני בפרשה, שהוא לטעמי המפתח להבנת דמותו של יוסף ויחסיו עם האחים יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו.

זהו פסוק מעט סתום. ראשית, מדוע כתוב רֹעֶה אֶת-אֶחָיו ולא רועה עם אחיו? שנית, מה הכוונה בביטוי יוצא הדופן והוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה?

הסבר מעניין לשתי הסוגיות מצאתי בפירושו של המלבי"ם:

"היה רֹעה את אחיו בצאן" – יוסף לא רק שהיה רועה עם אחיו בצאן אלא היה אף רועה אותם במלאכת הצאן. שהגם שהיה בן שבע עשרה והוא הצעיר בבית אביו, היה מנהיג את אחיו ומלמדם בענייני רעית הצאן".

"והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה" – הביטוי "נער את" הוא יחידאי במקרא על כן יש לחפש את המשמעות של הופעתו בתור פועַל. פעמים שהביטוי 'נער' מופיע במובן של משָרֵת, על כן יהיה מתאים להבין גם פה שיוסף היה משרת את בני השפחות. שדווקא מכוח מעלתו הוא התייחס אליהם בענווה, לא כבני שפחות אלא כבנים של "נשי אביו". הוא ראה בבלהה ובזלפה נשים של יעקב לכל דבר. יתר על כן, התורה הפרידה בין בני בלהה לבני זלפה כדי ללמד כי יוסף התייחס אליהם מתוך הכרת ייחודיותן של בלהה וזלפה שאינן דומות זו לזו ועל כן גם בניהן מייצגים סגנונות שונים. מה שמבטא את מעלתו של יוסף לעמוד על ערכו של כל פרט".

והפירוש הזה, שהוא מקסים בעיני, מסביר כמה דברים:

ראשית, שהתכונה המרכזית שאפיינה את יוסף הייתה תמימות. תמימות שגרמה לכך שהיה אהוב ע"י הבריות, שנוא ע"י אחרות והסתבך שלא בטובתו בלא מעט צרות.

התמימות היא תכונה שגורמת לאדם לראות את העולם ואת בני האדם האחרים בצורה נקייה וטהורה. ללא פילטרים של אינטרסים וכוונות סמויות. לתמים אין כוונות סמויות ביחסיו עם אחרים ומטבעו הוא משוכנע שכך גם חש ונוהג הצד השני.

יוסף לא הבין שבהתנהגותו הוא מעורר מבלי שהתכוון לכך את קנאת האחים. הוא מספר להם את החלומות שחלם לא מתוך רצון לגרום להם לקנא, אלא בתמימות. אותה תמימות שגורמת לו לכבד את בני השפחות באותה מידה כמו את בני הנשים החוקיות. ושגורמת לו ללכת לחפש את האחים שלו אי שם במדבר ולראות שהכול בסדר איתם מבלי לקחת בחשבון שהדבר האחרון שהם רוצים זה לראות אותו.

תמימות שחוזרת על עצמה גם בקורות אותו במצרים.

נחזור לרגע שוב לגן – הסיפור על יוסף שעומד בפיתוי ומסרב לחיזוריה של אשת פוטיפר משמש כדי להנחיל בילדים הצעירים מסר ברור על צדיקותו של האיש שהתגבר על היצר.

אבל האמת, שוב, שמקריאה בפסוקים אפשר למצוא שהסיבה המרכזית לפיה יוסף התאמץ לעמוד בפיתוי ומיאן לשכב אתה הייתה משום שהוא חש שזה יהיה מעשה לא הגון וכפיות טובה כלפי פוטיפר וַיְמָאֵן–וַיֹּאמֶר אֶל-אֵשֶׁת אֲדֹנָיו, הֵן אֲדֹנִי לֹא-יָדַע אִתִּי מַה-בַּבָּיִת; וְכֹל אֲשֶׁר-יֶשׁ-לוֹ, נָתַן בְּיָדִי. וְלֹא-חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה, כִּי אִם-אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ-אִשְׁתּוֹ; וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת.

יש בזה כמובן משהו מאוד יפה שמעיד על אישיותו של יוסף. אבל שוב, הראייה התמימה הזו של המציאות מסבכת אותו. ובמקום שיתוגמל על התנהגותו האצילית, אשת פוטיפר מעלילה עליו שהוא זה שניסה לפתות אותה והוא שוב מושלך לבור וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ, וַיִּתְּנֵהוּ אֶל-בֵּית הַסֹּהַר.

אלא שגם שם מצליח יוסף, בזכות אופיו המיוחד, להתחבב ולהפוך לדמות דומיננטית וַיִּתֵּן חִנּוֹ, בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר  וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר, בְּיַד-יוֹסֵף, אֵת כָּל-הָאֲסִירִם, אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר.

ואז מגיעים אליו שר האופים ושר המשקים עם החלומות שלהם ושוב התמימות… אחרי שהוא פותר את החלום לשר המשקים הוא אומר לו, וזה באמת רגע נוגע ללב כִּי אִם-זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ, כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, וְעָשִׂיתָ-נָּא עִמָּדִי, חָסֶד; וְהִזְכַּרְתַּנִי, אֶל-פַּרְעֹה, וְהוֹצֵאתַנִי, מִן-הַבַּיִת הַזֶּה.

כן, בטח… וְלֹא-זָכַר שַׂר-הַמַּשְׁקִים אֶת-יוֹסֵף, וַיִּשְׁכָּחֵהוּ.

אבל זה יוסף יְפֵה-תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה. שזה הדרך של התורה לומר שהיה לו גם יופי חיצוני וגם יופי פנימי. שהייתה בו תמימות ואצילות.

אז למה קנאו בו?

קנאה היא תכונה אנושית מולדת בעלת ערך הישרדותי. אנחנו מקנאים במי שמתחרה אתנו על אותם משאבים, זו אחת המוטיבציות החזקות ביותר שמניעות את האנושות להתקדם – קנאת סופרים תרבה חכמה וכו'.

האחים קנאו ביוסף משום שהתחרה איתם על המשאב המשמעותי ביותר – ברכת אביהם. הם הכירו מהסיפור של סבא עם ישמעאל ושל אבא עם עשו שתמיד יש בן אחד נבחר שמקבל את הברכה וממשיך את השושלת. היו להם כל הסיבות לחשוב שזה יהיה יוסף – הבן הבכור האהוב של האישה האהובה – רחל.

ויחד עם זאת, אותן התכונות שגרמו לאחים לקנא בו, הן אלו ששובות במהירות את לבם של האנשים שהוא פוגש. מה שמוביל אותו מעמדה של עבד, שמעבירים אותו כמו סחורה מיד ליד, לעמדת האיש הכי חזק במצרים מלבד פרעה.

כי כאשר הוא פוגש כאלו שאינם מתחרים אתו באופן ישיר על אותם משאבים ואינם מאוימים על ידו, תמימותו ואצילותו כובשת והם אוהבים ומעריכים אותו.

אלוהים לא ברא יצר טוב ויצר רע. היצר הטוב והיצר הרע חד הם. אותן התכונות שמניעות את האנושות קדימה הן גם אלו שמחריבות אותה. לקנאה, כאמור, יש ערך הישרדותי חשוב, אבל היא גם מסוגלת לאכול את האדם מבפנים.

גם התמימות היא תכונה מופלאה, אבל כמו שראינו במקרה של יוסף, היא גם יכולה לסבך את האדם בצרות רבות.

בעוד שבועיים, בפרשת וייגש, נגיע לרגע הדרמטי ביותר לטעמי בחמשת חומשי התורה – המפגש של יוסף עם האחים. הרגע שבו המציאות תכריח כל אחד מהצדדים להתמודד עם הכוחות החזקים ביותר שמניעים אותו, ולשבור אותם כדי להפוך למשהו שלם יותר.

עד אז, שבת שלום וחג חנוכה שמח.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

43 תגובות ל “פרשת וישב – קנאה שנאה ותחרות”

  1. אמוץ כהן-פז (פורסם: 24-12-2016 בשעה 01:32)

    איציק, אני חושב שאתה יוצר אידאליזציה.
    חוזקו הפנימי אינו תמימות. הוא ׳תמיד צודק׳ (והוא אכן צודק) וזה או מושך או מוציא את הסובבים אותו מכליהם.
    ובעניין אשת פוטיפר, הוא הבין שהוא בצרה צרורה ושאם יתפתה, במוקדם או במאוחר, הוא ייאלץ להיפרד מראשו.
    שבת שלום וחג שמח.

    להגיב
    • אמיתי (פורסם: 24-12-2016 בשעה 08:41)

      צודק. יוסף אינו תמים ומה שקורה אחרי זה גם מוכיח את זה.
      כנראה שהיה מאד מוכשר בעבודה (רעיית כבשים) ומאד
      כריזמטי (רעיית אנשים). גם לי התקבעו בראש הרבה דברים
      מהתנך שאינם מדוייקים כמו מכירת יוסף עי אחיו. מוזר ומעניין

      להגיב
      • אמוץ כהן-פז (פורסם: 24-12-2016 בשעה 17:14)

        חזרתי לקרוא את דבריו של איציק ומקובלת עלי הגדרת יוסף כתמים בהקשר שפיו וליבו שווים.
        יוסף, כעילוי, עליונותו מובנת מאליה, הוא לא זקוק להנמיך את האדם שמולו והוא מדבר, שווה בשווה, עם פרעה ועם אחרון העבדים.

        להגיב
        • איציק אלפסי (פורסם: 24-12-2016 בשעה 17:36)

          מסכים מאוד. זו הגדולה שלו.

          להגיב
          • אמיתי (פורסם: 24-12-2016 בשעה 17:43)

            איך בנאדם תמים מצליח לגרום ל11 (!!) אחיו לזרוק אותו לבור?
            להכנס לכלא דיי מהר בארץ חדשה?
            ועוד לעבוד על אחיו אחרי כל זה בערמומיות?
            אני לא טוען שהוא רשע והוא בהחלט קורבן בחלק מהמיקרים אבל
            תמים הוא לא

            להגיב
  2. S&M (פורסם: 24-12-2016 בשעה 09:44)

    יכול להיות שסיפור "מכירת" יוסף ע"י אחיו הוא שקר שלימדו בבי"ס, כדי לעשות אידיאליזציה.

    ההיגיון אומר ש-10-11 אחים לא היו מסוגלים להחליט פה-אחד מה לעשות.
    המטרה הראשונית של האחים הייתה לזרוק אותו לבור כדי להעלים אותו, בבחינת: "קודם כל תעוף לנו מהעיניים, יא מעצבן".
    הם לא החליטו אם זה יהיה לפרק זמן מוגדר, או לתמיד (מוות).

    כשראובן ניגש לבור, זה לא "אחד האחים", זה הבן הבכור של יעקב, הבן של האישה הלגיטימית הראשונה, לאה.
    לכן, כשראובן ניגש לבור, זה כי הוא קיבל החלטה סופית. הוא החליט להוציא אותו.
    ומכאן והלאה הטקסט מתגלגל כמו שהוא כתוב.

    להגיב
  3. ערן (המקורי) (פורסם: 24-12-2016 בשעה 22:36)

    מעניין מאד, איציק.

    להגיב
  4. איציק (פורסם: 24-12-2016 בשעה 22:36)

    תודה איציק,
    נורא מוזר בעיניי האופן שבו מסיקים מסקנות, אם הוא לא בבור אז חיית טרף אכלה אותו. למה לא לחשוב שהוא הצליח לצאת (בעזרתו של מישהו)? זו גישה פולנית לחלוטין (כבר אז היתה לפולנים השפעה מאגית).
    הגרסה הפולנית של הסיפור הולכת ככה: פולניה אחת אומרת לרעותה "אני חושבת שבעלי בוגד בי." "ולמה את חושבת כך?" שואלת החברה. "הוא מאחר 4 שעות לחזור הביתה" מגיעה התשובה. וכאן מגיע הגרסה הכי פולנית לאיחור "למה את שלילית, תהיי חיובית, אולי הוא נדרס."
    הנער לא בבור, ולכן למה להיות שלילי ולחשוב שמישהו הציל אותו, כי שבטים רבים כנראה עוברים באזור והבחור מוכשר. במקום זה נחשוב חיובית ונחשוב שחיות פרא טרפו אותו. משהו לא מסתדר.

    להגיב
    • אמיתי (פורסם: 24-12-2016 בשעה 22:52)

      סיבכת..

      להגיב
      • איציק (פורסם: 24-12-2016 בשעה 22:58)

        ממש לא… תחשוב, זרקתה משהו לבור, אחר-כך אתה חוזר ואין זכר, לא עצמות, לא קיתמי דם, כלום, איך עולה המחשבה שהוא נטרף. לא הגיוני. הרבה ותר הגיוני שיצא איכשהו, עם עזרה, בלי עזרה, יצא. הסיפור של ניטרף זה ניראה לא כמשהו שהם האמינו בו כי אם כדי לספר לאבא למה יוסף נעלם (או הגרסה הפולנית כמו שכתבתי). תוסיף לכך שהם לא חיו בחלל ריק לאן שלא מגיעים אנשים, אז יש סיכוי סביר שמישהו מצא אותו ולקח אותו, או עזר ליוסף לברוח. להיטרף זה טרוף במצב עיניינים זה.

        להגיב
        • אמיתי (פורסם: 24-12-2016 בשעה 23:18)

          נראה לי שאו אני או אתה לא הבנו את החלק הזה עד
          הסוף..האחים לא חשבו שיוסף ניטרף, זה היה כיסוי
          כדאי להסתיר מיעקב את העניין שהם זרקו אותו לבור
          והשאירו אותו שם. יעקב מן הסתם קנה את הסיפור כי
          ראה את הכותונת עם הדם וכבר היה בא בימים.
          הבנתי נכון?

          להגיב
          • איציק (פורסם: 24-12-2016 בשעה 23:30)

            אם זה היה סיפור כיסוי והם לא האמינו בכך, אז אנחנו מסכימים. מה שאיציק כתב "יוצא מכך, שכאשר האחים חזרו לבור להוציא את יוסף ולא מצאו אותו שם הם סברו שהוא מת. ולכן גם כשאמרו לאביהם חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף זה בדיוק מה שהם חשבו שקרה." הוא לא שהיה סיפור כיסוי כי אם הם חשבו שהוא מת. מסקנה זו ניראת לי מוזרה לאור זאת שלא מסופר על שום סימנים תומכים בעובדה זו. יותר נכון היה לצאת לחפש אותו או עדויות תומכות במותו.

            להגיב
            • אמיתי (פורסם: 24-12-2016 בשעה 23:39)

              שתי נקודות
              האחים רצו להרוג אותו מלכתחילה. הבכור מנע מהם והוא הושלך לבור בכוונה
              למוכרו או שימות שם.
              אני באמת לא חושב שהם האמינו שחיה טרפה אותו אלא שלא ידעו מה קרה לו.
              לכן בדו את הסיפור שניטרף ושחטו עז בשביל הדם על הכותונת.
              ייתכן ששני האיציקים טעו והטעו אחד את השני

              להגיב
              • איציק (פורסם: 24-12-2016 בשעה 23:49)

                כרגיל העז משלמת את המחיר.

                להגיב
                • אמיתי (פורסם: 24-12-2016 בשעה 23:59)

                  הגיע הזמן שתיקח אחריות ותכה על חטא. ייתכן שזה היה גדי בכלל

                  להגיב
                  • איציק (פורסם: 25-12-2016 בשעה 00:04)

                    אתה כתבת עז, אני העתקתי. תאשים אותי בפלגיאט אבל כתבת עז. אתה אחראי לפחות כמוני אם זה היה גדי.
                    אני אדם שוחר שלום, ולכן לא מכה אף אחד ועל שום דבר. אתה רוצה אלימות, תכה בעצמך.

                    להגיב
    • איציק אלפסי (פורסם: 25-12-2016 בשעה 11:34)

      מקבל את הגרסה לפיה הם לא יכלו להיות בטוחים שחיה טרפה אותו, אבל לא מצאו אותו ולא ידעו מה קרה לו והמציאו סיפור כיסוי.

      להגיב
  5. yaron (פורסם: 24-12-2016 בשעה 22:39)

    איציק,
    חשוב לציין שדן, נפתלי, גד ואשר היו בניהם של בלהה וזלפה.
    הם לו גורשו אלא זכו בירושה ונכללו בעם ישראל.

    להגיב
    • איציק אלפסי (פורסם: 25-12-2016 בשעה 11:37)

      בהחלט. ויתכן שחלק מזה בזכות יחסו של יוסף.

      להגיב
  6. אריאל (פורסם: 24-12-2016 בשעה 22:45)

    אהבתי את עניין התמימות אף פעם לא חשבתי בכיוון.
    בהמשך הסיפור (הגביע שהטמין) הוא כבר לא תמים זה בטוח.
    בקשר למפגש עם האחים אני לגמרי איתך שזה אחד הרגעים. ממליץ לך לקרוא במדרש תנחומא יש שם תיאורים מטלטלים ממש.

    להגיב
    • איציק אלפסי (פורסם: 25-12-2016 בשעה 17:20)

      תודה. אעשה זאת. יש מצב לקישור?

      להגיב
      • אריאל (פורסם: 25-12-2016 בשעה 20:51)

        בבקשה
        http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tanhuma/11.htm
        מצרף לך פה אחד ששבר לי את הלב:

        אמר להם יוסף: הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי?
        אמרו לו: הן.
        אמר ליה יוסף לבנימין: יש לך אשה?
        א"ל: הן.
        א"ל: יש לך בנים?
        א"ל: יש לי עשרה.
        ומה שמם?
        א"ל: בלע, ובכר, ואשבל וגו'.
        א"ל יוסף: מי שמע שמות כאלה?
        א"ל: כלם על אחי בן אמי, שהיה גדול ממני קראתי להם אלו השמות:
        בלע שנבלע בין האומות
        ובכר שהיה בכור,
        ואשבל שנשבה,
        גרה שנעשה גר,
        ונעמן שהיה נעים,
        אחי על שם שהיה אחי בן אמי,
        וראש שהיה ראש וגדול עלי,
        מופים שהיה יפה ומיפה,
        וחפים שלא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו,
        וארד שירד בגולה ושהיו פניו דומה לורד, ומיום שגלה יוסף אחי ירד אבי מעל המטה וישב על גבי קרקע שוכב.

        ולא עוד, אלא בשעה שאני רואה את אחי, כל אחד ואחד יושב לו אצל אחיו ואני יושב לבדי זולגין עיני דמעות.
        באותה שעה נתגלגלו רחמי יוסף עליו, שנאמר: וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו.

        להגיב
  7. צביקה (פורסם: 25-12-2016 בשעה 02:20)

    נפלא.
    מאוד אהבתי את הרעיון של התמימות של יוסף.
    שבוע טוב.

    להגיב
    • איציק אלפסי (פורסם: 25-12-2016 בשעה 17:21)

      תודה צביקה. חג שמח

      להגיב
      • צביקה (פורסם: 25-12-2016 בשעה 20:52)

        גם לך.
        אין איזה פוסט על חנוכה?

        להגיב
        • איציק אלפסי (פורסם: 26-12-2016 בשעה 07:04)

          יש לי משהו בראש, אבל לצערי לא נראה לי שיהיה לי זמן להוריד לדפוס…

          להגיב
  8. אביב (פורסם: 25-12-2016 בשעה 03:10)

    יוסף היה אספרגר. כל השאר זה קישוט

    להגיב
    • yaron (פורסם: 25-12-2016 בשעה 09:17)

      מעניין, פרט בבקשה.

      להגיב
      • פאקו (פורסם: 25-12-2016 בשעה 11:38)

        בימינו תמים=אספרגר.

        להגיב
  9. אריאל (פורסם: 25-12-2016 בשעה 09:03)

    אחד המדרשים המענינים (נאמר בט' באב) מספר שמכירת יוסף רבצה כחטא על עם ישראל שנים רבות לאחר מכן. עד הריגת עשרת הרוגי מלכות.
    מדרש "אלה אזכרה" מביא את סיפור הריגתם של עשרת הרוגי מלכות:

    "מיד נתן הקב"ה בלב הקיסר של רומי ללמוד תורת משה מפי חכמים וזקנים, והתחיל בספר בראשית והיה לומד עד שהגיע לואלה המשפטים, וכיון שהגיע לפסוק וגונב איש ומכרו וגו' מיד צוה למלאות פלטירו מנעלים, ושלח לקרוא לעשרה חכמי ישראל, ובאו לפניו והושיבן בקתדראות של זהב. אמר להם עומק הדין יש לי לשאול מכם ואל תאמרו לי כי אם הדין ואת האמת והמשפט. אמרו לו אמור. אמר להם ומי שגנב איש מאחיו של בני ישראל והתעמר בו ומכרו מה דינו? אמרו לו התורה אמרה מות יומת. ענה ואמר להם א"כ אתם חייבים מיתה, אמרו לו אמור למה, אמר להם על מכירת יוסף שמכרוהו אחיו, ואם הם היו בחיים הייתי דן אותם ועתה שאינם בחיים אתם תשאו עון אבותיכם."

    יש מי שמנסה גם היום למכור אותנו לישמעאלים.

    להגיב
    • איציק אלפסי (פורסם: 25-12-2016 בשעה 17:24)

      אין ספק שזה לא אחד הרגעים המפוארים בהיסטוריה של עם ישראל, אבל זה חלק ממהיסטוריה של עם ישראל.
      וזה מה שאני אוהב בתנ"ך – שהוא מציג את הדברים כמות שהם, בלי לייפות ולטייח.

      להגיב
      • Oded (פורסם: 26-12-2016 בשעה 07:59)

        צודק, מי שמייפה ומטייח הם הקוראים (לא אתה)
        התורה, ובעיקר ספרי בראשית ושמות הם ספרות מעניינת. אני מאד סקרן לראות מה תצליח לעשות עם הספרים המאוחרים יותר בהם דני בעיקר באיזה חיות להרוג, מתי ואיך או בתכניות לבניית הבניין בו יהרגו אותן

        להגיב
        • איציק אלפסי (פורסם: 26-12-2016 בשעה 15:00)

          חומש ויקרא יהיה אתגר. לקחתי את זה בחשבון כשלקחתי על עצמי את הפרויקט הזה.

          להגיב
  10. עמית זילברבוש (פורסם: 25-12-2016 בשעה 12:13)

    אלפסי,
    למה אתה מתכוון במשפט "אלוהים לא ברא יצר טוב ויצר רע. היצר הטוב והיצר הרע חד הם."?
    א. למה אתה חושב ככה?
    ב. למה זו מסקנה ממה שדובר קודם לכן?

    להגיב
    • איציק אלפסי (פורסם: 25-12-2016 בשעה 17:19)

      שהתכונות האנושיות שיש לאדם יכולות להיטיב אתו ויכולות להזיק לו. אותן תכונות ממש. לא שיש לאדם תכונות "טובות" ותכונות "רעות".

      להגיב
      • אמוץ כהן-פז (פורסם: 25-12-2016 בשעה 17:36)

        אכן.
        תכונות האדם, כמו כל אנרגיה, כמו כל ידע, כמו האינטרנט… הכל תלוי באופן ומטרת השימוש.

        להגיב
        • עמית זילברבוש (פורסם: 25-12-2016 בשעה 20:04)

          תודה.

          להגיב
  11. 7even (פורסם: 25-12-2016 בשעה 23:21)

    כתיבה יפהפייה…נהנתי מכל רגע! תמשיך ככה

    להגיב
    • איציק אלפסי (פורסם: 26-12-2016 בשעה 07:04)

      תודה

      להגיב
  12. 7even (פורסם: 26-12-2016 בשעה 13:54)

    איציק, אגב, יוסף בעצמו אומר שאחיו הם אלו שמכרו אותו..
    אני יוסף אחיכם, אשר-מכרתם אותי, מצריימה. ה ועתה אל-תיעצבו, ואל-ייחר בעיניכם, כי-מכרתם אותי, הנה: כי למחיה, שלחני אלוהים לפניכם. ו כי-זה שנתיים הרעב, בקרב הארץ; ועוד חמש שנים, אשר אין-חריש וקציר. ז וישלחני אלוהים לפניכם, לשום לכם שארית בארץ, ולהחיות לכם, לפליטה גדולה. ח ועתה, לא-אתם שלחתם אותי הנה, כי, האלוהים

    להגיב
    • היסטוריון של ספורט (פורסם: 28-12-2016 בשעה 01:04)

      הרשב"ם כבר כתב על כך.
      ( סליחה אם מצטט לא נכון ).
      ואל תיתמה על כך שהגרמת מעשיהם הובילה למכירה.
      זאת אומרת אכן הם לא מכרו …אך כן גרמו שיימכר.

      להגיב
  13. היסטוריון של ספורט (פורסם: 28-12-2016 בשעה 01:24)

    אשר למה שאתה מגדיר כתמימות של יוסף.
    בעיני זו לא תמימות אלא משהו דומה …והוא חוסר ראיית המורכבות.
    מין פשטות או הוקס פוקוס שכזה ….ויש שיגידו חוסר ראיית המציאות עד תום.
    והאמת היא שבפרשה שלנו עובר קו פרשת המים של יוסף .
    יוסף עד סוף פרשתנו הולך בדרך הפשוטה ביותר ומספר מה שהוא רואה …גם אם זה מקומם מאד.
    למשל.
    1. מספר על החלומות לאחים ולאבא …ומקומם את כולם כולל את אביו ( שאמנם שומר את הדבר …דבר החלום ).
    2. רץ לספר את החלומות לשרים הזועפים ….ובכלל רץ לפתרון (" הגידו נא לי ).
    ורץ לנסות לגזור דבידנד משר המשקים …וגם מבשר בצורה אכזרית משהו לשר האופים על גזר דינו ( מבלי משים אנו מדלקים על כך ).
    אבל אחר כך יוסף מקבל את הכאפה של החיים ….ולא יזכור שר המשקים את יוסף ….וישכחהו .
    רק אז יוסף לומד שבעולם בטח בעולם ההנהגה צריך להיות קצת יותר חכם ובעיקר סבלן וצנוע.
    ולכן יוסף ממתין בשקט….ואז.
    1.
    כשכל מצרים מחכים למצוא פיו עונה יוסף ….בלעדיי אלוקים יענה את שלום פרעה.
    ( כאן כבר אין הגידו נא לי ….ואני ואני אלא בלעדיי ).

    2. אחר כך הוא לא מתוודא מייד לאחיו ולאבא אלא פועל ההיפך מהתמימות בצורה שתאפשר התחברות נכונה עם המשפחה…..
    בקיצור המסר הגדול הוא שבהנהגה צריך אורך רוח וסבלנות….ואגב המסר הזה נכון בדיוק בפרשות אלו גם בדמיות האחרות.
    ראו משהו מעניין .
    ליוסף יש 11 אחים ( ואחות אחת לפחות ).
    כולם מוזכרים בלידה ובברכות .
    אך מעבר לכך מאוזכרים הדמויות הללו .
    ראובן ,שמעון ,לוי ,יהודה , יוסף ובנימין ( ודינה ).
    אך האחרונים מאוזכרים באופן פסיבי בלבד.
    בקיצור 5 הדמויות הבכירות הם
    1. ראובן
    2-3 שמעון ולוי ( שמוזכרים יחד כל הזמן ).
    4. יהודה .
    5. יוסף.
    אשר לראובן ,שמעון ולוי מה שמאפיין אותם בעיקר זה חוסר הראות לטווח ארוך.
    שמעון ולוי הרגו עיר שלמה אך יצרו בעיות לא פשוטות לאביהם שאף מוכיח אותם על כך.
    אשר לראובן …הוא זוכה מאביו לאמירה " פחז כמים "
    הוא פועל בכמה צמתים בחיפזון גדול .
    1. באחריות שלו על המכירה של יוסף כשנעלם מהזירה בזמן אמת ( רש"י ).
    2. כשהוא רץ לאביו ומנסה לשכנע אותו למסור בידו את בנימין ( את שני בני תמית ).

    אביו דוחה את הצעותיו ההזויות ….ואם יורשה לי הוא גומר בערך כמו אובמה/ קרי בנסיונתיהם הפתאטים לפתור משהו במזע"ת.

    יהודה רואה זאת ולמרות שמעמדו הפוליטי לאחר המכירה של יוסף בכי רע ( הכתוב מתאר את ירידת יהודה מגדולתו ….וכמובן שהמדרשים מוסיפים ).

    הוא מצליח לקבל את המנדט מאביו כפי שנראה בפרשות הבאות ….והוא מקבל את המנדט דווקא מכיוון שהוא יודע בדיוק מתי לפנות לאבא.
    בקיצור גם יהודה וגם יוסף דומים בעניין זה ומעבירים לנו שיעור בהנהגה….שיעור חשוב אותו הם עצמם לומדים לאחר שעוברים כמה צרות בחייהם האישיים .

    להגיב
    • איציק אלפסי (פורסם: 28-12-2016 בשעה 17:52)

      מרתק! תודה

      להגיב

מה דעתך?