ירושלים דמרסיסייד

חזרה באנפילד

16473622_10158111161690640_6369710070948514894_n

"…Platform one for the eleven o eight South West train service to London Waterloo, calling at"

מה זה אומר על אדם שהוא מסוגל לדמוע מכרוז של תחנת רכבת? אולי זה בגלל שהקריאה הזו טומנת בחובה את הידיעה המנחמת שלא משנה מה, ברקזיט, טראמפ, אסטרואיד יתנגש בכדור הארץ, בשעה 11:08 בדיוק תצא מרציף מספר אחת הרכבת ללונדון ווטרלו ותקרא בווינצ'סטר, בייסינגסטוק, ווקינג, קלפהאם ג'נקשן ו… לונדון ווטרלו.

אבל אני לא בדרך ללונדון ווטרלו, אני בדרך לליברפול ליים סטריט.

חמש שנים מאז הייתי כאן בפעם האחרונה. הרבה מאוד עבר עלי מאז והמראה הראשון של העיר שנגלה אלי ביציאה מתחנת ליים סטריט מעורר בי מנעד רחב של רגשות. אני כל כך שמח להיות כאן שוב. אני כל כך שמח להרגיש. רק כשאתה מאבד את זה אתה מבין כמה זה לא מובן מאיליו.

שתי ערים בעולם גורמות לי להרגיש כך, להחסיר פעימה בכל פעם שמראן נגלה אלי, ירושלים וירושלים דמרסיסייד.

עת אני שם פעמי לאנפילד אני מתקשה להשתחרר מהמחשבה שרק ביום שישי עוד הייתי ברהט באחת מחוויות הכדורגל היותר הזויות, שלא לומר טראומתיות שהיו לי בחיי. והנה אני כאן, סיגריה מתחת לקופ, נעטף באור הנגוהות העדין והמלטף של זרקורי האצטדיון המציץ מבין היציעים.

בעידן של מפלצות בטון מבודדות בקצה העיר, אנפילד הוא אחד האצטדיונים האחרונים שנמצא ממש באמצע השכונה, אתה יוצא לשפוך את הזבל והשקית מטפטפת באמצע הרחבה של מניולה.

המיין סטאנד החדש משווה לאנפילד ארומה קצת אחרת, יוקרתית משהו, שלא הצלחתי להבין עדיין איך היא משתלבת באווירה הכללית. אנפילד נראה יותר כמו אצטדיון מודרני, אבל עדיין זה אנפילד השכונתי שלנו. Ground ולא Stadium.

ואולי זה הסיפור, הניסיון המאולץ אבל ההכרחי של ליברפול, מועדון שהקסם שלו הוא בהיותו מועדון קהילתי, לשרוד בעידן שבו מועדוני פאר מחליפים את הסמל שלהם באיזה שרבוט של מעצב גרפי היפסטרי משועמם.

כדורגל. יכולנו לנצח, יכולנו להפסיד. אני יצאתי עם תחושה טובה.

זה לא שקלופ יביא את ליברפול למקומות אחרים ממה שעשו המאמנים שהיו כאן לפניו. ליברפול בשרשרת המזון הנוכחית של הפרמייר ליג שווה מקום 5-6 וגם אם ביל שנקלי זצ"ל היה קם לתחייה אני חושש שלא ניתן היה לשנות את זה.

פעם בעשרים שנה, אולי, יכול להתחרש משהו כמו עונת 2013/14 שסדרה מקרית ויוצאת דופן של תעתועי גורל תנחית אצלך את אחד משלושת השחקנים הטובים בעולם בעונת השיא בקריירה שלו.

אבל בין לבין צריך לדעת ליהנות ולהעריך את הדרך.

מה שמאוד התרשמתי ממנו זוהי העובדה שקלופ הנחיל בקבוצה ערכים של כדורגל. ליברפול משחקת כדורגל. הכלים שלה מוגבלים, אבל היא מיישמת את העקרונות הנכונים של המשחק – לחץ, תנועה, מסירה.

צ'לסי מיישמת את מה שמביא לך אליפות בפרמייר ליג – כוח, יותר כוח והרבה יותר כוח. וקצת אדן הזאר.

אין שום דבר מרשים בקבוצה הזו. אבל היא עוצמתית בכל עמדה – מקורטואה, דרך קאנטה ועד קוסטה. ושקוסטה שועט לעבר השער שאתה עומד מאחוריו… וואלה זה מלחיץ.

ביציאה אני עם חבר'ה מחוג האוהדים הישראלי, מפטירים שכמה טוב שינואר השחור נגמר "למרות שהיסטורית ספטמבר הוא החודש הרע שלנו".

"החודש הרע שלנו נמשך כבר 27 שנה" מסכם אחד החברים וכולנו עוטים חיוך ציני.

אלא שאם כל כך רע, למה אני חוזר כל פעם מחדש וכל כך נהנה.

ה-0-0 עם האל
750 ש"ח. מחיר אחיד לכולם

58 Comments

רינוס מיכלס 2 בפברואר 2017

אהבה אמיתית לכאב נולדה …

צור שפי 2 בפברואר 2017

מאוד יפה אלפסי. הטקסט וגם הצילום. אם הוא שלך אתה יכול לחשוב על הסבה מקצועית.

איציק אלפסי 2 בפברואר 2017

תודה צור. כן, הצילום שלי… אבל נראה לי שאני אשאר בכתיבה, יש לנו כבר צלמת אחת מוכשרת במשפחה, אחותי..

בני תבורי 2 בפברואר 2017

נהדר איציק, מבין בדיוק את התחושות, גם לגבי ירושלים…
נכון לזמן הזה ליברפול לא חזקה מספיק כדי להתמודד על אליפות אבל אני חושב שהסיבות ידועות גם לבעלים וזה נותן תקווה.

איציק אלפסי 2 בפברואר 2017

תודה בני.
אני לא בטוח שזה שהבעלים מבינים את המצב משנה משהו. הם פועלים לפי מודל כלכלי מסוים, נכון לטעמי, שתקרת הזכוכית שלו היא פלוס מינוס מה שאנחנו רואים.

בני תבורי 2 בפברואר 2017

השאלה היא אם זה מה שקלופ רוצה, אני סבור שהוא לא יסתפק בכך, אחרת לא היה חותם על חוזה ארוך. יש לי תחושה שדברים ישתנו, אנחנו בבנייה.

איציק אלפסי 2 בפברואר 2017

בתהליך ;)

yaron 2 בפברואר 2017

אם המודל הזה יכול להביא אותם לצ'מפיונס (כמעט) כל שנה אז מדובר במודל ראוי.

איציק אלפסי 2 בפברואר 2017

זו באמת צריכה להיות המטרה טופ 4.
יהיה קשה, אבל להשיג את זה העונה יהיה בשביל ליברפול כמו אליפות.

היסטוריה לעניים 2 בפברואר 2017

יפה מאד.

matipool 2 בפברואר 2017

יפה ומרגש .
תודה .

kirma der faux 2 בפברואר 2017

איזה יופי של פוסט.
אכן התודה הגדולה שלי לקלופ עד עכשיו הוא על ההנאה וההתרגשות מהצפייה במשחקים (בדרך כלל).

איציק אלפסי 2 בפברואר 2017

תודה.
נכון, קלופ החזיר לי גם לי את ההנאה לצפות בליברפול.

אריק 2 בפברואר 2017

אני לא בטוח שצריך יותר מזה.

matipool 2 בפברואר 2017

צריך , אריק . ממש צריך .
תן לי אליפות אחת או שתיים של 1:0 כל העונה עם פה ושם תיקו / הפסדים ואחרי זה אני אסכים איתך .

אריק 2 בפברואר 2017

תו לי להתחבר לקבוצה ולא להתעצבן על המאמן וחצי מההרכב….

ריצ'י מקאו 3 בפברואר 2017

מסכים עם אריק למרות שלו קל להגיד כי הוא ראה הרבה אליפויות בעשרים ומשהו שנים האחרונות. אני אמנם אשמח אם ניקח אליפות כלשהי, אבל מה שאני באמת רוצה, זו אליפות כמו שצריך. רוצה להיות גאה בקבוצה שלי ובכדורגל שהיא מציגה. אכן, באופן כללי, ניתן לומר שקלופ החזיר את זה אבל… החודש האחרון הוא גם חודש שברובו ראינו כדורגל משמים ונורא.

Matipool 3 בפברואר 2017

אני כל כך ״זקוק״ לאליפות הזו ( גם בשביל הבן שלי אילון , בן ה-22 שדנתי אותו לאכזבות לצערי ) שממש ממש לא מעניין אותי איך ניקח אותה . שערים עצמיים של היריבות , כדורגל זהיר , פה ושם טעויות שיפוט לטובתנו – יו ניים איט .
רוצה את השמחה והאושר הזה . את המתח המטורף לפני כל משחק קובע , האדרנלין שבשמיים , העובדה ששום דבר אחר לא באמת חשוב באותה תקופה של מאבק אליפות במחזורים האחרונים , לראות את האושר בעיניים של אילון כשהוא ואני באנפילד במשחק האליפות .
אחרי האליפות הזו – מסכים עם מה שכתבתם .

ריצ'י מקאו 3 בפברואר 2017

לגמרי מבין את מה שאתה אומר וגם אני אקח את זה אבל בחלומות שלי אני רואה אליפות מושלמת ומטהרת. חלום אתה יודע. אני מסכים עם מה שאתה אומר לגבי התחושות. פעמים רבות אני מוצא את עצמי חושב על הרגע הזה של זכיה באליפות אחרי כל כך הרבה שנים. אני לא מתחייב שלא יהיו שם דמעות.

Matipool 3 בפברואר 2017

ברור שיהיו דמעות ..

אריק 2 בפברואר 2017

יפה, איציק.

איציק 2 בפברואר 2017

ועכשיו אני מרגיש רע שהפרעתי לך עם שטויות זניחות בדרך לחוייה זו :-(

איציק אלפסי 2 בפברואר 2017

לא הפרעת איציק הכול בסדר :)

Amir A 2 בפברואר 2017

זה נשמע כאילו תיארת את איצטדיון פנווי בבוסטון. יפה שגם אותו הגוף מחזיק בבעלות על שתי הקבוצות.

matipool 2 בפברואר 2017

כן , רק שהגוף הזה יביא את האליפות גם לצד המזרחי של האטלנטי במהרה בימינו .

אריאל גרייזס 2 בפברואר 2017

זה מדהים עד כמה שני האיצטדיונים האלו דומים, אם כי פנווי לא ממש באמצע שכונת מגורים. אבל מבפנים זה ממש דומה, הכל נוזל מעתיקות. המעברים צרים, אין לך מקום לשבת בכסא, אין לך כמעט דוכנים לממכר אוכל מתחת ליציעים, הכל צפוף. זה מרגיש כאילו חזרת אחורה בזמן, כאילו יכולת להסתובב שם לפני 40 ו-50 שנה וזה היה נראה בדיוק אותו דבר.

Amir A 2 בפברואר 2017

למה לא באמצע שכונת מגורים? Fenway–Kenmore זו שכונה רשמית עם 40,000 תושבים ומשהו כמו 13,000 דירות.

אריאל גרייזס 2 בפברואר 2017

היית בפנווי, לא? מסביב הרחובות די פתוחים, אתה רואה את האיצטדיון מרחוק. אתה צריך להיות באנפילד כדי להבין מה זה באמצע שכונת מגורים. השורה של איציק על זה שאתה יוצא לזרוק את הזבל ונוזל לך על הרחבה של השוער היא מעולה כי זה אשכרה ככה. אנפילד ממש באמצע השכונה – ובוא נגיד שלא מדובר באיזה שכונת יוקרה, כן?

איציק אלפסי 2 בפברואר 2017

מה שכן במיין סטאנד החדש (לפחות ממה שהצלחתי לראות מבחוץ) זה נראה אחרת לגמרי, מודרני, מרווח ומרשים. מעניין רק איך רואים משם את המגרש, אם זה לא גבוה מדי (היתי ביציעים גבוהים כאלה בניקאסל ואולד טראפורד וזה מרגיש כאילו אתה בכלל לא במגרש).

וממש עשיתם לי חשק לבקר בפנוויי בבוסטון למרות שאני מאלה שבייסבול משעמם אותם למוות…

אריאל גרייזס 2 בפברואר 2017

פנווי זה חוויה אפילו אם אתה לא רואה בו משחק כי הוא עתיר בסיפורים. בפעם הראשונה שהייתי בו לא היה בייסבול בכלל, זה היה סיור יום, לוקחים אותך בכל האיצטדיון – זה ממש מגניב. יש את היציעים ששמו מעל הגרין מאנסטר – זה היציעים הכי שווים בבייסבול. אם מגיעים לבוסטון או האיזור אז פנווי זה ביקור חובה חובה גם אם אתה שונא בייסבול

איציק אלפסי 2 בפברואר 2017

רשמתי לפני

משה 2 בפברואר 2017

גם באנפילד יש סיור והוא מרגש מאוד.

אלי 2 בפברואר 2017

אני חושב שאחרי השיפוץ הסיור עכשיו הוא שונה.
הייתי בסיור הקודם וכל הזמן דיברו על מסורת, למה חדר ההלבשה של ליברפול קטן יותר מהחדר של הקבוצה האורחת, אזור הספסלים הישן בלי הפרדה בין שתי הקבוצות וכו'.
היום זה בטח נראה כמו כל שאר האיצטדיונים המודרניים.

ריצ'י מקאו 3 בפברואר 2017

התחושה שלי היא שזה אף פעם לא הבייסבול (לפחות עבורי שלא מתעניין בכלל). גרתי 4 שנים בפלאנו שהיא פרבר צפוני של דאלאס. מקום שמאוד נוח (מאוד!) לחיות בו אבל אין בו ממש משהו מעניין. בהמתנה לרופא פעם, עיינתי בירחון של העירייה, והייתה שם כתבה על 50 האטרקציות הטובות באזור. במקום גבוה יחסית, היה כתוב שכדאי לבקר באיצטדיון של הפריסקו (הפרבר השכן) ראגראטס כי ההמבורגר שם פשוט מצוין.

באבא ימים 2 בפברואר 2017

כל מילה אבן. כל אבן שושן.

באבא לילות 2 בפברואר 2017

אולי זה ישכנע אותך להפסיק את החרם על ביקורים באנפילד…:)

באבא ימים 2 בפברואר 2017

החרם על ביקורים באנפילד הוא אלטרואיזם מוחלט מבחינתי. אני חושב על טובת הקבוצה. נראה לי שאני צריך לחזור לשמוע שידורי משחקים שלהם ב bbc world service. אז הם היו מנצחים. הייתי אומר שאותי מת לא ימצאו באנפילד אבל זה לא מסתדר לי עם התכניות.

יואב 2 בפברואר 2017

יפה באבא(:
מסכים איתך לגמרי.

באבא ימים 2 בפברואר 2017

וזה עוד בלי שאתה מכיר את הרקע. בינתיים אני אפס משתיים באנפילד.

יואב 2 בפברואר 2017

לגמרי נוהג במקומך ככה.
אם זה מביא ניצחון,לא אראה אותם יותר(:

אריאל גרייזס 2 בפברואר 2017

מעולה איציק, ממש עשית לי חשק שוב (לך תשכנע את האשה שחושבת שהגיע הזמן לראות מקומות שונים מלונדון. אני עובד על הקטע של סקוטלנד, זה גם בדרך..)

אלי 2 בפברואר 2017

קח אותה לחופשה רומנטית באיזור האגמים, ובדרך תעצור למשחק בליברפול.

אבי גלברט 2 בפברואר 2017

פוסט מרשים ומכניס לאווירה כראוי .
לגבי הדימיון לירושלים ,נו טוב …בתור אחד שהסתובב על הדשא בבית וגן 11 שנה וחווה את ה"חוויה" הספוטריבית ירושלמית מקרוב ,מה אגיד לך מאמין ומקווה שבליברפול זה שונה .אם אתה מדבר על מיסטיקה ,ריחות ותחושת קדושה (לא סינדרום ירושלים -ליברפול חס וחלילה …D ) אז אולי אפשר להבין את התחושות …ודש לעמית ברבש , דניאל דרעי ,ניר מנצור,יקיר ברוכיאן ,שי ניסים ועוד .כולם היו בני …

איציק אלפסי 2 בפברואר 2017

יגיע..

אבי גלברט 2 בפברואר 2017

דניאל דרעי בועט העונשין והפנדלים הטוב ביותר לפחות שאני אימנתי .שחקן שיכול היה להגיע רחוק .
בעונת האליפות "ההיסטורית " שלנו בנערים ב 2008 טל כחילה סיים את העונה עם 10 גולים (!) בתור בלם .דניאל היה שם לו כל קרן על הראש כמו בפנדל….היו ימים …בזכות ניר מנצור(או אימא שלו יותר נכון ) הרווחנו בשעתו המאמנים בביתר ביקור V.I.P בריאל מדריד כולל ארוחת ערב עם דל בוסקה…

איציק אלפסי 2 בפברואר 2017

דניאל כישרון ענק.

טל 12 2 בפברואר 2017

נהדר

יופי של תמונה,תפסת אותו בפוזה סטייל מלמיליאן.רק חבל שהוא לא בועט מצבים נייחים כמו אורי :-(

איציק אלפסי 2 בפברואר 2017

אורי יש רק אחד!

יואב בורוביץ' 2 בפברואר 2017

איציק, למה אתה לא כותב יומן נורדיה? זה נראה לי כמו הדבר הכי מעניין (וחשוב) שאתה יכול לכתוב.

איציק אלפסי 2 בפברואר 2017

מאוד הייתי רוצה, אבל בתור יו"ר זה בעייתי.

שחר ע. 2 בפברואר 2017

אתם בהחלט שווים טופ 4 .
המשבר שלכם הגיע בדיוק בזמן. על המפעלים המשניים, טופ 4 זה כמו לזכות באליפות, מבחינת הבוסים לפחות .

רועי מ 2 בפברואר 2017

יפה איציק, אני מקווה להגיע השנה לבית המקדש שבנוי כבר מהמאה ה19.

אלכס 3 בפברואר 2017

יפה מאד איציק, ובתור אוהד ליברפול שלצערו לא היה מעולם באנפילד (אפילו בטיול שהיה לי בבריטניה, לא יצא לי להגיע) אני מזדהה עם הרגש שלך, אבל אני לא מסכים איתך לגבי המיקום הריאלי של ליברפול ב'שרשרת המזון' של הפרמייר-ליג, לא רואה איך היא רק 5-6…
אוקיי, צ'לסי יותר עמוקה וחזקה (ועדיין, ראה עונה שעברה…)
יונייטד עם סגל רחוב ועם כיסים עמוקים, ומוריניו, ועדיין רחוקים מלהיות מבריקים.
ואולי סיטי, עם הארנק הבלתי נגמר של הבעלים, ולמרות גווארדיולה, וגם הם מראים שכסף לבד זה לא הכל
לא רואה איך טוטנהאם נטולת המסורת (בעידן הנוכחי לפחות), ו\או ארסנל שמנטאלית לא מסוגלת לזכות בכלום טובות מליברפול.

Matipool 3 בפברואר 2017

אני חושב שאיציק התכוון למיקום שלנו בהיבט של משאבים וכח פיננסי .
לדעתי , ההרכב הפותח שלנו היה יכול לרוץ חזק מאד בצמרת ולאיים על האליפות והבעיה שלנו היא באיכות השחקנים המחליפים ובעומק הסגל .

סימנטוב 3 בפברואר 2017

כתיבה נהדרת

איציק אלפסי 3 בפברואר 2017

תודה

עמית הלבבי 3 בפברואר 2017

תודה איציק. מרגש.

שאלה פרקטית – איך השגתם כרטיסים? חבר שלי ואני רוצים להגשים חלום ילדות ולראות את ליברפול-ארסנל באנפילד. הבעייה היא שכל האתרים נראים על הסקלה שבין Dodgy ל-Fraud.

איציק אלפסי 3 בפברואר 2017

תודה.
הכרטיסים נרכשו דרך חוג האוהדים הרשמי של ליברפול בישראל.

Comments closed