דמדומי שחר

על ההקרבה של ספורטאים בענפים האישיים

מתוך עמוד הפייסבוק של שחר פאר
מתוך עמוד הפייסבוק של שחר פאר

אלון עידן כתב בטור שלו בסוף השבוע ב'הארץ' שהוא לא אוהב את שחר פאר. מדוע? כי מסתבר שאחרי איזה משחק ביו.אס. אופן הוא תפס אותה בירידה מהמגרש וביקש לראיין אותה והיא סירבה וביקשה ש"יניח לה". אלון עידן נעלב ומאז הוא לא אוהב אותה.

וזה גרם לי לחשוב קצת על החוצפה של עיתונאים, שחושבים שמושאי הסיקור שלהם עובדים אצלם, אבל בעיקר על המקום של ספורטאים בענפים אישיים בחיים שלנו.

מי שראה את הכתבה עם שחר בסוף השבוע באולפן שישי יכול היה לקבל הצצה קטנה למשמעות של להיות טניסאית בסבב המקצועני ולמחיר האישי העצום שזה גובה. שחר פאר היא לא רק אחת הספורטאיות המעולות שהיו כאן, היא גם דמות מופת. קשה להבין את ההקרבה של מישהי שמגיל שש וחצי עד גיל 29, במשך קרוב ל-23 שנה, ניהלה אורח חיים של ספורטאי מקצועני.

יצא לי לשוחח לאחרונה עם עדי ביכמן שבגיל 17 ייצגה את ישראל בשחייה באולימפיאדת סידני 2000. היא סיפרה על השחיקה העצומה והתשישות המנטלית שחוותה ושהובילו אותה לפרוש כבר בגיל 22. "לא יכולתי לראות יותר את הבריכה" אמרה לי.

ספורטאים כמו שחר ועדי ביכמן מקריבים לא רק אינספור של שעות אימונים ומאמץ פיזי ומנטלי עצום. הם מקריבים את הילדות והנעורים שלהם. בכתבה באולפן שישי סיפרה שחר שרק כעת, לקראת גיל שלושים, היא יכולה לחוות דברים שאנשים רגילים חווים בגיל העשרה – לצאת, לבלות, לשתות.

שחר סיפרה גם על העלבון מהתגובות שקיבלה ברחוב לכישלונות המקצועיים. כמו אלון עידן, גם האדם ברחוב הרגיש ששחר עובדת אצלו. והתפקיד שלה זה לספק לו את המינון הנצרך של גאווה לאומית.

אבל האמת היא שהספורטאים האלה לא עובדים אצלנו. מותר ולגיטימי לשמוח ולחוש גאווה בהצלחות שלהם. אבל צריך לזכור שאם היה חייבים משהו זה אך ורק לעצמם. לנו אין שום חלק במאמץ ובהקרבה העצומה שלהם. אנחנו אפילו לא יכולים לטעון, כמו אוהדי כדורגל, שאנחנו מממנים באמצעות המנוי לאצטדיון או לערוצי הטלוויזיה את המשכורות המופרכות שלהם. עפ"י רוב מדובר באנשים שבשביל הסכומים העצומים שמושקעים בפיתוח הקריירה שלהם ההורים שברו קופות חיסכון.

לטעמי ההישג הגדול ביותר של שחר פאר בקריירה שלה, שמאפיל אפילו על ההישגים הנדירים שרשמה בסבב המקצועני, הוא העובדה שהיא מסיימת אותה כשהיא בריאה בנפשה ואיננה מצולקת. שיש לה את היכולת לקחת אתה את מה שחוותה ולמדה כספורטאית מקצוענית ולהשתמש בכך בחיים האמתיים, "הנורמליים", שמתחילים עבורה כעת. שהיא מסוגלת להרגיש שלמה עם עצמה ולחוש אושר וסיפוק גם מהדברים "הפשוטים" לכאורה בחיים.

ובמובן הזה, שחר פאר העניקה לנו הרבה יותר מרבעי גמר גראנד-סלאם, מקום 11 בעולם, או העפלה עם הנבחרת לבית העליון בגביע הפדרציה. היא העניקה לנו מודל של נחישות, התמדה, מקצועיות וקשיחות מנטלית שאפשר וראוי לחנך על-פיו ילדים.

מי בעד - עדי אבני
ויש גם כדוריד - יואב ויכסלפיש

135 Comments

עדי אבני 6 במרץ 2017

אין הרבה מה להגיד חוץ מאשר יופי של פוסט

יריב ס. 6 במרץ 2017

איפה עושים פה לייק?

ארם אבירם 7 במרץ 2017

הנה ככה:
+1

ישרון 6 במרץ 2017

הוא אשכרה רשם את זה??!!!
ממש חוצפה, האם ידוע לכם על עוד עיתונאים שהצהירו מדוע הם מטים את הסיקור שלהם?

Ljos 6 במרץ 2017

לא יודע לגבי ספורט, אבל מבקר הקולנוע אורי קליין בערך הודה שהוא לא אוהב את וודי אלן וסרטיו בגלל שבמסיבות עיתונאים הוא עונה תשובות מתחכמות ומבדרות.

Amir A 6 במרץ 2017

אני בטוח שוודי אלן לא יישן שבוע אחרי שהוא שמע את זה.

אמיתי 6 במרץ 2017

אני זוכר שהוא נימק את זה שהוא פחות אוהב את סרטיו (לא אותו)
ביחס שלו לדמויות שלו. הוא כתב שחסרה אמפתיה והזדהות בסרטים
שלו שמונעים מהם מלהפוך ליצירות שלמות (הכוונה היא לסרטיו המאוחרים)

Matipool 6 במרץ 2017

סרטיו המאוחרים באמת לא עומדים בסטנדרטים של אלו מהאייטיז והניינטיז ( ימי הרדיו , שושנת קהיר הסגולה וכו׳ ) .

אמיתי 6 במרץ 2017

לרוב זה ככה באמנות..אני דווקא מאד אהבתי חלק מהם.
ויקי כריסטינה, חצות בפריז, לא מאסרפיס אבל יש בהם
קסם ושנינות שיש רק באלן. אני חושב שקליין דווקא איבחן
נכון את היחס של אלן כיוצר לדמויותיו (בעיקר הראשיות)
הוא לא "מפרגן" להן. וזה די מוזר כי לרוב זה איזשהו אלטר
אגו שלו

Matipool 7 במרץ 2017

שני הסרטים שציינת נחמדים אבל לא בקליבר של הסרטים המוקדמים שלו .
היה אחד מיוצרי הסרטים האהובים עלי בתקופה שקולנוע היה אישיו רציני אצלי .

Amir A 7 במרץ 2017

עצוב לראות מה שנהיה מהקולנוע. פעם סרטים נפלאים היו מוצאים את דרכם לאולמות המרכזיים. היום, לפחות כאן בארה"ב, אם לא מדובר בהמשכון ז' לאיזו דמות קומיקס כלשהי אז אין על מה לדבר.

Ljos 7 במרץ 2017

אם אני זוכר נכון, הוא התלונן שאי אפשר להוציא מוודי אלן תובנה אמיתית לגבי הסרטים שלו והוא תמיד מעדיף לענות בבדיחה פופוליסטית. אז הוא שיחזר את הפעם שבה הוא שאל את וודי אם הוא אוהב את הדמויות שלו, ואלן ענה ב-"לא!" חד משמעי שנשמע לי לחלוטין כמו בדיחה וודי אלנית טיפוסית. כלומר, וודי העז להפנות את ההומור נגדו ומאותו רגע שניצקליינר החליט שוודי שונא את הדמויות שלו וזו הסיבה שהוא לא אוהב את הסרטים שלו.

אמיתי 7 במרץ 2017

כן אבל למה הוא שאל את השאלה הזו מלכתחילה?..
כי באמת ברמות מסויימות זו ההרגשה שמקבלים מהסרטים
עצמם..ואולי בהפוך על הפוך גם אלן הודה בזה.
אבל עזוב לכולנו דעות קדומות על אנשים ובטח מפורסמים
שמעולם לא פגשנו, אף אחד לא "אובייקטיבי". חשוב להיות
הוגן

איציק 7 במרץ 2017

אף אחד לא אובייקטיבי?

אמיתי 7 במרץ 2017

חוץ ממך כמובן..(-:

איציק 7 במרץ 2017

או, תודה על התיקון :-)

אנונימוס 6 במרץ 2017

כל מילה

ניר 6 במרץ 2017

אני חשתי חוסר נוחות כשקראתי את אלון עידן, אבל אולי החוויה שלו כן משקפת את אופיה של שחר פאר.

מהכתבה איתה לא התרשמתי במיוחד, והיו שם יותר מדי תלונות על כך שלא מתחשבים בה ולא מבינים שיש בנאדם מאחורי הספורטאי, ברגע שמישהי הולכת לעיתון לאישה לכתבת שער ועוד כל מיני פעולות יח"צ ונהנית מכל מיני פרבילגיות בעקבות ההצלחה, יש ציפייה שהיא תקבל גם את הצד האחר של המשוואה.

היא אמנם לא עובדת אצל הקהל אבל זכותו של הקהל להגיד מה שהוא רוצה כל עוד זה במסגרת המקובל והמשחק עם התקשורת בטח ובטח שצריך להיות מוכר לה, דרך אגב לדעתי היא כן קיבלה תקצוב כלשהו מהמדינה אז גם לטעון שהיא לא קיבלה דבר זה לא מדויק.

בקיצור כמו שהיא ידעה לרתום את פרסומה לטובתה כך היא צריכה לדעת להתמודד גם עם הקשיים והביקורת ואם היא לא מוכנה לכך אז או שלא תבוא בשום מגע עם הקהל או שלפחות לא תתלונן על כך.

Duncan 7 במרץ 2017

קהל הישראלי הוא ישראלי וזה אומר שהוא בבון.

דורפן 6 במרץ 2017

אלון עידן לא צריך לנהוג כך – כי ככה לא נוהג עיתונאי.

שחר כן ״עובדת״ עבור הציבור כי היא מתפרנסת מאהדת הציבור – בדיוק כמו שלא הייתם רוצים ששחקני קבוצת הכדורגל שלכם לא יילכו להודות לקהל אחרי ניצחונות או הפסדים. והעיתונאים הם שליחי הציבור כשהם מסקרים אותה – כי חוץ ממי מכם שפגש בה אישית רובכם מכירים אותה כי קראתם ראיונות של עיתונאים שהלכו וראיינו אותה עבורכם. העובדה שאלפסי יודע ״שׁהיא שלמה עם עצמה״ הגיעה לידיעתו כי מישהו, במקרה עיתונאי, עשה את עבודתו.

לשחר הייתה בעיה מסויימת עם זה. ראיתי פעם את שחר בהפסד מאד מסתכל בבודפשט בטורניר קטנטן – לא חשבתי בכלל לגשת אליה ולראיין אותה. היה לי חבל שהיא לא עצרה לחתום לילדים מהבית ספר היהודי והשגרירות שהגיעו לעודד אותה. היא לא פספסה אותם כי חוץ מאחות של השחקנית השניה שישבה במקרה לידי – הם היו כל הקהל. אני לא מאשים- אני יודע באיזו אינטנסיביות נפשית היא משחקת. אבל היה לי חבל. היא הייתה יכולה להשתפר בדברים הללו.

ואגב – אלפסי, אם כבר מדברים על חוצפה. אתה שומע על מקרה של אלון עידן ומסיק על ״עיתונאים״. ומה עם עיתונאים שלא קופצים על מושאי סיקור? אני יודע כמה קל לחבוט בתקשורת אבל מכיוון שמינית את עצמך למוכיח בשער תהיה קצת יותר מדוייק.

אוריה 6 במרץ 2017

דורפן, אני לא יודע לגבי ענפים קטנים, אבל בכדורגל זה ממש בולט. לכל קבוצה יש עתונאי משלה שמסקר אותה וברור שיש כאן יחסים של קח ותן. ומה לגבי כל "ידידי המחלקה" לדורותיהם? כמו שמזכירים פה לא פעם, יש מעט מדי עיתונאים שאתה קורא ואומר לעצמך שיש פה תוכן איכותי שבאמת הגיע בעבודה קשה ולא ע"י קישורים ומקורבים למיניהם…

אבי 6 במרץ 2017

רונן,
למה אתה מתכוון ב"קופצים על מושאי סיקור"?
אלון עידן דיווח בצורה עניינית ולא מתלהמת, בשני משפטים, על תקרית מסוימת, כנראה די מאפיינת את פאר, וציין בסיום "לא אהבתי אותה". הוא לא התייחס למראה החיצוני שלה, לא קילל ולא התלהם. הרי גם לך יש ביקורת על ההתנהלות התקשורתית של פאר.
במה לדעתך חרג עידן מאיך שעיתונאי אמור לנהוג (בעיקר בעל טור ספורט חברתי-תרבותי, להבדיל מעיתונאי מסקר או אפילו פרשן מקצועי)?
האם עידן חרג מהמנדט שלו כשניסה להעביר את המסר "נחמד להיות חשוב, אבל חשוב להיות נחמד"?

דורפן 6 במרץ 2017

הוא חרג לדעתי בדבר אחד בלבד – שהפך את התקרית האישית שלו לעניין לציבור. אבל זה לא ביג גיל – כמו שאתה אומר מהות הטור היא דעותיו שלו.

איציק אלפסי 6 במרץ 2017

רונן, לא התכוונתי להכליל על כלל העיתונאים. יש עיתונאים שמתייחסים בכבוד למושאי הסיקור שלהם ויש שלא.
מניסיוני האישי אני יכול להגיד שיש עיתונאים שבהחלט מתנהגים כאילו אתה עובד אצלם. מתקשרים בשעות לא שעות, מטרידים בלי סוף ואם אתה לא מעוניין לדבר אתם באותו רגע רומזים לך "בעדינות" שזה עשוי להשפיע על סיקור הקבוצה.
מצד שני, ברור שיש גם עיתונאים הגונים ומסכים לגמרי ששיתוף הפעולה בין העיתונאים לבין מושאי הסיקור הוא חיוני, אבל יש דרך לעשות את זה. משני הצדדים אגב.

ברלה 6 במרץ 2017

רונן, אני חייב להגיד שאני לא מבין את העלבון שלך. זה ברור שהטור לא מדבר על כל העיתונאים, אבל זה גם ברור שיש הרבה מאוד עיתונאים שמתנהגים ברשעות בגלל האגו שלהם. בהקשר של שחר פאר זה בלט אצל עמיר פלג, ובהקשר של כדורגל כולנו מכירים את הסיפורים על המקומונים בחיפה, האינטרסים ביציע העיתונות והכתבים שמסקרים את הקבוצות ודואגים למדליפים שלהם. אז אם לאלון עידן מותר להביא תקרית איזוטרית כדי לטעון טענה לגבי שחר פאר, בטח שלאלפסי מותר להשתמש בטור שלו כדי לטעון טענה על העיתונות.
ולטעון שבגלל שספורט ניזון מהצופים יש לספורטאים איזו מחוייבות כלפי כל חובב ספורט או עיתונאי באשר הוא זאת גם היתממות. כמו שלא תתנהג בפטרונות כלפי עובד בסופר, או כלפי כל נותן שירות אחר למרות שכביכול אתה משלם לו את המשכורת, ככה אתה כאוהד, ובטח כעיתונאי, לא יכול לתפוס בעלות על ספורטאי, גם אם בעקיפין אתה אחראי להכנסות שלו. כל ספורטאי עושה את הבחירה שלו כיצד להתנהג, חלק מעדיפים למכור נעליים וחלק לשמור על הפרטיות שלהם. אם שחר פחות נחמדה אז זה אולי עלה לה בחוזי פרסום או אהבת הקהל, אבל זאת לא הצדקה לעיתונאים להכניס את הדעות האישיות שלהם. ואם זה מה שאלון עידן בחר לכתוב עליה בטור הפרישה שלה זה בעיקר עושה אותו איש קטן

רונן דורפן 7 במרץ 2017

אלון עידן הכניס את הדעות שלו בטור הדיעה שלו. הוא לא דיווח על הפרישה שלה.

לחבוט בעיתונאים זו המטרה הכי קלה. התוצאה שלה תהיה עיתונאות מפרגנת, דומה זו לזו, מעריצה עיוורת של סלבריטאים. וביקורתיות ומודעות עצמית של יאיר לפיד.

אל תדאגו- אנחנו כמעט שם.

ברלה 7 במרץ 2017

אנחנו לא מדברים כאן על טראמפ נגד סי.אן.אן או ביבי נגד אילנה דיין. בסך הכל טור מאוד הגיוני של אלפסי שבשוליים מעביר ביקורת על משהו שכתב אלון עידן, שגם אתה ציינת שהיה עדיף שלא נכתב. להפוך את זה לכתב אישום נגד העיתונות או סתימת פיות זה מופרך.
אלון עידן כותב טורים שמתמקדים ברגשות או בתחושות שלו, לא בדיוק וודוורד וברנסטין. אז אם הוא במוצהר שם את עצמו במרכז, למה בדיוק אתה חושב שזה לא לגיטימי לבקר אותו? הרי כל כותב בדה באזר חשוף לאותה ביקורת מהמגיבים בכל יום נתון

אריאל 7 במרץ 2017

כשמישהו אומר לך שתפסיק להעביר עליו ביקורת אחרת הוא יפסיק להיות כזה בעל מודעות וביקורת עצמית…
איך אומרים, פה התחלתי לחשוד…

ניר 7 במרץ 2017

אם אני מבין נכון, דורפן יצא כנגד ההכללה של העיתונאים ולא נגד ביקורת ספציפית כזאת או אחרת.

אריאל 7 במרץ 2017

מכבד את דעתך אבל לא נראה לי שזה משנה מה אגיד. ישפוט כל אחד את עצמו ונמשיך הלאה.

יואב בורוביץ' 8 במרץ 2017

אלון עידן כתב בסדר גמור. זה סיפור אמיתי. והוא קצת מספר לנו על האדם שחר פאר. מסכים אתך דורפן, שספורטאים כן "עובדים" אצל העיתונאים כי העיתונאים הם סוג של שליחי ציבור. זה כמובן לא מחייב אותם לכל דבר, אבל זה לא יפה שספורטאית אחרי ניצחון לא נותנת כמה משפטים לעיתונאי ישראלי בניו יורק (ועוד שולחת אותו "למלא טפסים"). אני יודע שדודי סלע כן היה מעניק ראיונות ספונטנים, גם לאחר הפסדים, לאלון עידן ביו אס אופן.

wazza 6 במרץ 2017

אלון עידן הוא סוג של רוגל אלפר אחד "מבקר טלוויזיה" ואחד "מבקר ספורט"

ניינר / ווריור 6 במרץ 2017

ושניהם מהטובים בתחומם

עובר אורח 6 במרץ 2017

אתה באמת חושב שרוגל אלפר טוב בתחום של "ביקורת טלוויזיה"?

Wazza 6 במרץ 2017

השאלה היא מה תחומם

קירקגור 7 במרץ 2017

תחום הטעם הטוב.

אלפר טרחן.

יואב 7 במרץ 2017

בעיני יש מבקר טלוויזיה שהוא רמה בפני עצמה- עינב שיף.

matipool 7 במרץ 2017

צודק לגבי עינב שיף .
גם שיר זיו מישראל היום לא רעה בכלל .

עב״ד 7 במרץ 2017

+1
ולחשוב שלפני 15-20 שנה עוד אהבתי את ביקורת הטלוויזיה של רוגל אלפר…

צור שפי 6 במרץ 2017

מקבל עקרונית מה שכתבת עם הסתייגות עקרונית: ספורטאי צמרת בפרט, כמו דמויות מוכרות בכלל, אינם יכולים לקבל פטור מביקורת בגלל אורח חייהם הקשה והתובעני.

דורפן 6 במרץ 2017

אז אתה, בצדק, לא מקבל את מה שכתב (חוץ מהשבחים לשחר). הם לא חסינים לביקורת ויש להם מחוייבות עקרונית לקיים קשר סביר עם הקהל.

צור שפי 6 במרץ 2017

מסכים רונן. גם עם התיקון שלך למה שכתבתי וגם עם מה שכתבת בתגובה שמעלי (אותה לא ראיתי בזמן שניסחתי את המשפט הקודם שלי). על ההכללה השגויה של "עיתונאים" לא חשבתי, אבל, כאמור, אתה צודק לגמרי.

ניק 6 במרץ 2017

לא חושב שיש לה מחויביות כלשהיא… בספורט שכזה אתה לא מתבסס על אהדה אלא רק על ההישגים הספורטיביים שלך, להפריד מלמשל כדורגל (אם אתה אהוד יותר ומסוקר יותר יש לך סיכוי טוב יותר לחוזה חדש או לשדרג קבוצה) או מוסיקה (אהדה היא 99% מהכסף שלך).
טנסי יכול לקחת את ווימבלדון גם בלי שאדם אחד יראה את המשחק שלו.

דורפן 6 במרץ 2017

והכסף של הטורניר והסבב – מאיזה עץ קטפו אותו?

ניק 7 במרץ 2017

מעץ הפרסום אני מניח.. ובכל מקרה טורניר בין לאומי בטח שלא תלוי בכסף ישראלי

איציק 7 במרץ 2017

טורניר שאין בו עניין (כלומר צופים וצופי כורסא) לא יקבל כלום מעץ הפרסום. ההערה לגבי כסף ישראלי לא לגמרי נכונה ובטח שלא רלוונטית.

אמיתי 7 במרץ 2017

היו לה כמה קמפיינים של פרסום בארץ. אני מניח שזה קשור להצלחה שלה בטורנירים חוץ מבאליפות ישראל..

דורפן 6 במרץ 2017

ואגב, ספורטאים עובדים קשה. הם לא מקריבים. הם עוסקים במשהו שהוא כיף גדול. אם ספורטאי עילית הם מקריבים דברים כמו השירות המשמעותי בצבא והקשיים הכלכליים של אדם צעיר. קצת פרופורציות.

ניר 6 במרץ 2017

אפרופו הקרבה, אם אפשר לדבר על ספורטאי במונחים של הקרבה, זה על אותם ספורטאים שלא הגיעו לצמרת הגבוהה ונאלצו לפרוש מבלי שחוו הצלחה משמעותית, למשל טניסאים שרצו ברחבי העולם מול אפס קהל אפס תקשורת ואפס כסף (יותר נכון מינוס), בטח לא מישהי שהצליחה כמו שחר פאר.

Matipool 6 במרץ 2017

כל מילה , דורפן .

איציק 6 במרץ 2017

אני רוצה לצאת נגד הקביעה שהיא הקריבה משהוא, אני חושב שהיא הרוויחה המון. אף אחד לא הכריח אותה, היא בחרה זאת מאהבה, ואם לא אז זו בעיה שלה. הייתי שחיין הרבה שנים וכשהחברים הלכו לסרט או לבילוי אחר, אני הייתי באימון או נחתי בבית. הם למדו למבחן ביום, אני עשיתי זאת בשתים בלילה אם צריך אבל לא הפסדתי אימון. מעולם לא הצטערתי שפיספתי בילוי, ההנאה והסיפוק מהאימונים והתחרויות הייתה שווה אלפי מונים מכל בילוי עם החברה. לצערי כל זה פסק כי הקבוצה התפרקה ולא הייתה לנו אפשרות להמשיך הלאה. הייתי מוותר על המון בילוים מאז כדי להמשיך להתאמן, פעמיים ביום כל יום. אני מכבד את הבחירה שלה, אני מבין את השחיקה, ומי שנשחק פורש כמו עדי ביכמן בגיל 22 והתחילה סיפור חדש. אני לא מקבל את הטענה שאני הקרבתי, אני פיספסתי. את בחרת ובמקום הבילוי הרווחת מה שכמעט אף אחד לא מסוגל לקבל. אני מעריך את מה שעשתה, לא מקבל את השטויות של אלון עידן, מבין את הפרישה והשובע מטניס. שיהיה לה המון הצלחה במסע החדש, רק שלא יספרו לי על הקרבה ועל פיספוס. זה אולי נכון בגיל 6 או 8, אבל לא 16, 20 או 25.

דורפן 6 במרץ 2017

יפה מאד. ומי שמרגיש שהוא מוותר – כנראה לא יהיה מצליח במיוחד.

אריאל 6 במרץ 2017

מסכים לגמרי. זכותה לקבוע את רמת הקשר עם הקהל/ עיתונאים.
זה לא קשור למה היא הקריבה זה קשור לזכות בסיסית של בן אדם שלא עובד אצלנו.
נכון שיש מערכת ציפיות שמתבססת על היחסים הרגילים בין ספורטאי לקהל/ עיתונאי אבל מהרגע שאחד הצדדים הבהיר שלו יש דרך משלו צריך לכבד את זה ולהתאים ציפיות.

איציק 6 במרץ 2017

למה?
אם היא לא רוצה לשתף פעולה שלא תתפלא שהסיקור לא אוהד.
אני לא אומר שצריך לתפוס כל ספורטאי במפלתו ולא לתת לו מרחב, אבל בוודאי אם הוא לא משתף פעולה שלא יתפלא שיומרו שהוא מייצר אנטגוניזם או שהוא לא נחמד. זה חלק מהמשחק, זכותך להיות לא נחמד, זכותי לכתוב שאתה לא נחמד.

אריאל 6 במרץ 2017

יש נקודה במה שאתה אומר.
ההסתייגות שלי – נניח שאני לא נחמד אליך זה במישור האישי בין שנינו.
ברגע שאתה מעביר את זה לעיתון זה נהיה ציבורי וזה לא פייר ונראה לי לא הכי אתי.

איציק 6 במרץ 2017

אם אני מעביר את זה לעיתון כמקרה שקרה, זה בסדר גמור. אם אני מתחיל עכשיו להשתמש בזה כדי להוציא אותה/אותו כאנטיפת, מגעיל או כל דבר אחר, זו חוצפה הראויה לגינוי.

אריאל 6 במרץ 2017

"אלון עידן נעלב ומאז הוא לא אוהב אותה" – נשמע לי כמו החלק השני שלך.
בכל מקרה מסכים איתך לגבי האבחנה.

איציק 6 במרץ 2017

לכן גם כתבתי את מה שכתבתי בתגובה 10.

אריאל 6 במרץ 2017

אמת

ניר 6 במרץ 2017

העניין שכאן מדובר ביותר מ"סתם" לא להיות נחמד, מדובר במישהי שידעה להשתמש בפרסום לטובתה ושיחקה משחק כפול.

לכן כשכתבת שהיא "הבהירה שיש לה דרך משלה" יש בעיה, כיוון שכאשר היה לה נוח אז היא בחרה בדרך אחרת לגמרי.

ניר 6 במרץ 2017

תגובה לאריאל כמובן.

אריאל 6 במרץ 2017

מערכת יחסים עם עיתונאי זה לא חתונה קתולית.
לפעמים מתאים לה והיא משתמשת בזה ולפעמים לא.
לא רואה בזה פסול או משחק כפול.

ניר 6 במרץ 2017

רשמת שהיא הבהירה שיש לה דרך משלה ויש לכבד זאת ולהתאים ציפיות, לאיזה דרך אתה מתכוון? זאת שהיא מתראיינת ל"לאשה" ומפרסמת את דוריטוס או זאת שהיא אומרת לעיתונאי תניח לי ומתעלמת ממעודדים שבאו במיוחד בשבילה למגרש?

מה מהם צריך לכבד? ואיזה ציפיות יש לתאם בהתאם לדוגמאות?

אריאל 6 במרץ 2017

שתפרסם מה שהיא רוצה. גם אם היא נתנה אלף ראיונות ומחר תגיד לעיתונאי לא, שיכבד את זה.

ניר 6 במרץ 2017

בקיצור אתה מסכים שאין כאן "דרך" אבל אתה טוען שהיא יכולה לעשות מה שהיא רוצה, אם כך זה רק לגיטימי שהקהל והעיתונאים יעשו מה שהם רוצים גם כן, הכבוד צריך להיות הדדי.

אריאל 6 במרץ 2017

אין לי בעיה שלא יכבד אותה (למרות שבינינו זה קצת ילדותי).
יש לי בעיה עם מי שנותן לזה במה בעיתון בדמות סיקור לא הוגן.

Amir A 6 במרץ 2017

האם ביו.אס.אופן יש מסיבת עיתונאים מאורגנת אחרי כל משחק? בדומה לנ.ב.א. או אן.אפ.אל?

ודרך אגב, כשניסיתי לשלוח את התגובה הזו בפעם הראשונה וכתבתי את שמות הליגות באנגלית המערכת זיהתה אותי כספאם. אתם חייבים לתקן את הבאגים האלו כי מאז הנסיון לשפר את חווית המשתמש מערכת התגובות הפכה באמת להיות משהו ששקול ללסטר אחרי עונת האליפות.

איציק 6 במרץ 2017

סבלנות ידידי. החזירו לך את 1+. החזירו לך את :-) ;) :-( יחזירו גם את השאר.

Amir A 6 במרץ 2017

סבלנות? בגילנו? ההוא עם הקלשון מחכה מעבר לפינה, איך סבלנות?

איציק 6 במרץ 2017

שגם ההוא עם הקלשון יזדיין בסבלנות.

Amir A 6 במרץ 2017

נו, אז זו הזדמנות שוב להביא את הסיפור הנפלא הזה כפי שהופיע בספר של ויקטור פרנקל:

גביר פרסי התהלך יום אחד בגנו ופגש את אחד ממשרתיו. המשרת צעק כי מלאך-המוות נקרה בדרכו ואיים עליו. הוא התחנן אל אדוניו, כי יתן לו את המהיר בסוסיו למען יברח חיש לטהראן, אשר אליה יוכל להגיע בו בלילה. האדון נענה לו והמשרת יצא לדרכו בדהרה. כשחזר הגביר אל ביתו, פגש את מלאך המוות ושאל אותו: " מדוע זה הפחדת את משרתי והטלת עליו אימה?" ענה לו מלאך המוות: " לא הטלתי עליו אימה. רק הבעתי את פליאתי על שעודנו נמצא כאן. הרי היה בדעתי לפגשו הלילה בטהראן".

איציק 6 במרץ 2017

11++

ארז 6 במרץ 2017

סיפור נפלא.
יש לו הרבה ורסיות, השתלב בעונה האחרונה של שרלוק.

איציק 6 במרץ 2017

ראית כבר את העונה האחרונה? אני רק ראיתי את הפרק הארוך אך לא רואה שיצאו שאר פרקי העונה.

יואב 6 במרץ 2017

אכן.
שרלוק נפלא.
ויצא הכל. כבר בינואר.

איציק 6 במרץ 2017

תודה, אבדוק בערב :-)

ארז 6 במרץ 2017

כל הפרקים ארוכים… כל פרק שעה וחצי, בכל ארבע העונות.
עונה טובה מאוד, למרות שיש כמה פאקים שגם אני לא הצלחתי להחמיץ.
ראיתי פעם אחת לבד, ועכשיו צפייה שניה עם הבנים שלי.
אני משוחד לגבי הסדרה כי קראתי את כל מה שקונן דויל כתב פעמיים (בנעוריי ובבגרותי), והרמזים האינסופיים בסדרה ביחס למקור, יחד עם כל האבה והכבוד ליצירה ועם המשחק הנפלא ממש עושים לי את זה.
אם לא הייתי פריק של "שרלוק" (בכלל, לא רק הסדרה) מניח שהייתי ער הרבה יותר לפגמים. אבל אני בוחר פשוט להתמסר וליהנות מזה.

אריאל 6 במרץ 2017

גם אני אהבתי לקרוא בילדותי.
חייב לשאול (בלי לעשות ספוילר) – הדמות שמופיעה בפרק האחרון קיימת בספרים ? כי אני לא זכרתי כזו.

יואב 6 במרץ 2017

כמוך, פריק של הספרות, הסדרה, הדמות. הוא אפילו מקועקע עלי.
יש לי קצת בעיות עם הפרק האחרון אבל מת על הקונספט.

יואב 6 במרץ 2017

אם אתה מתכוון לאחות, אז למיטב זכרוני היא לא קיימת בספרות.

אריאל 6 במרץ 2017

כן בדיוק אליה התכוונתי. נסה לא לעשות ספוילר יואב.
בכל אופן קצת מוזר היציאה הזאת.

ארז 6 במרץ 2017

אכן, לא קיימת.
נדמה לי ש"הרוח המזרחית" מוזכרת במספר סיפורים.
בגרסה האמריקאית והלא מוצלחת (למעט העונה הראשונה שהייתה סבבה) איירין אדלר היא היא מוריארטי… היה יפה.

יואב – מה הקעקוע? צללית של הפנים עם הכובע והמקטרת?

יואב 6 במרץ 2017

שחר,
בדיוק ומתחת 221ב.
כתבתי את האות בעברית בגלל הספאם פה.
אריאל, מקווה שלא הרסתי. לא היתה כוונתי.
אח איירין אדלר. האשה היחידה בשבילו.האבטיפוס שאין מלבדו.

יואב 6 במרץ 2017

סליחה על השחר(:
ארז,
ידעת שהשחקן שמשחק את מייקרופט הוא אחד משני יוצרי הסדרה?
קצת מסביר את תפקידו היחסית גדול לספרות ומפשט דברים בכל האמור לאמצעים שיש לשרלוק עצמו.

ארז 6 במרץ 2017

מגניב!
האמת שידעתי. כי חפרתי על היוצרים לא מעט בעונה הראשונה…
מופט כתב ו"מייקרופט" (שכחתי את השם) יצר יחד איתו.
כן, זה קצת כמו העוזר האישי של ברוס ויין (גם קונן דויל עשה את הטריק הזה, אתה צודק שזה מסביר את הנפח המוגזם מעט שלו). קיצור דרך. וגם שרלוק הוא סוג של גיבור על…
אבל מה שעושה לי את זה בגדול הכי הרבה זה ההצדעה לרוח האנושית. או לפוטנציאל שלה, כשהיא בשיאה.
מזכיר לי את החוויה כשקראתי את איין ראנד בפעם הראשונה. גם אצלה זה טיפה מופרך, אבל גם שם הרגשתי שאני צף בתוך ים של איכות וקלאסיקה.

אריאל 6 במרץ 2017

סחתיין על הקעקוע.
איירין אדלר נהדרת והפרק שלה הוא הפייבוריט שלי. הם פגעו בול בכל שחקן החל ממולי ועד מוריארטי.

אמיתי 6 במרץ 2017

שרלוק חזר? חשבתי שהיה רק את הספיישל כריסמס..

יואב 6 במרץ 2017

ארז ואריאל,
לגמרי כל מילה. לגמרי הרוח האנושית בתפארתה. סדרה פשוט משוכללת. ברעיונות, העיצוב, הצילום, הדיאלוגים והמשחק. מרהיבה.
אמיתי,
חזרה לעוד עונה. אולי האחרונה על פי השמועות.

matipool 6 במרץ 2017

גם אני מת על הסדרה ולא ידעתי שהגיעה העונה הרביעית . אני די בטוח שהיא לא הגיעה להוט / יס .
כמו אמיתי – ידעתי רק על הספיישל שקצת ביאס אותי אחרי 3 העונות המהממות .
יואב – סחתיין על הקעקוע . מקורי לאללה . יש ליד את דיוויד בואי ?

יואב 6 במרץ 2017

מאטיפול,
מאד אהבתי את הספיישל.
כן, טרי מלפני חודש וחצי. ביד השניה. לא יכול לרשום את המשפט באנגלית ומעליו יש את הלוק שלו מהקליפ בלאקסטאר עם התחבושת והכפתורים במקום עיניים(:

יואב 6 במרץ 2017

אני חושב שהיא כבר בוי או די של יס.

יואב 6 במרץ 2017

כששואלים אותי על הקעקוע של שרלוק, אז מעבר לאהבה הגדולה זה מסמל בעיני:
אנגליות,
סמל התבונה,
עישון,
כובע,
מיסתורין.
דיי מסכם אותי אני חושב(((:

ארז 6 במרץ 2017

איירין אדלר היא גם הפרק הפייבוריט שלי.
שותף לדעתו של מתי – הכריסמס מרגיש מעט פחות מוצלח (למרות שבסטנדרט של כמעט כל יצירה אחרת הייתי מתלהב).
בוי או די של יס כל פרק מתפייד אחרי זמן קצוב. ראיתי באינטרנט.
ויואב – מה לך ולתבונה? ;)

יואב 6 במרץ 2017

השאיפה לבלתי מושג(:

אמיתי 6 במרץ 2017

מפנה זמן בלוז..אגב געגועים לטורי משחקי הכס ובלש אמיתי של
גרייזס..

ארז 6 במרץ 2017

נהדר.
אגב, לדעתי זה "סוף סגור". לא רואה עונה נוספת.
שזה מבעס מצד אחד. מצד שני, רוצה לזכור את זה כיצירת מופת להתרפק עליה, ולא כמשהו שיחורבן בהמשך.

אריאל גרייזס 6 במרץ 2017

איזה באסה שהגעתי לדיון הזה על שרלוק באיחור. העונות הראשונות היו בעיניי ממש קסם בגלל כל הרפרנסים לספרים שקראתי גם בתור ילד וגם בתור מבוגר (הוציאו לפני כמה שנים את כל סדרת הספרים מחדש בעברית, כמובן שמיד רכשתי אותם) וגם כי הם הצליחו להפוך את שרלוק למודרני. אם קוראים היום את הספרים, יש בהם ילדותיות מסוימת – דמות הבלש מאוד התפתחה מאז ושרלוק קצת נתקע מאחור. נניח, הטובים והרעים כמעט תמיד מאוד ברורים אצלו (אפילו שלפעמים הפושעים הם טובים והוא נותן להם להמלט). בסדרה הם הצליחו למקם אותו יפה מאוד בסביבה המודרנית לא רק מבחינת הישומיים המודרניים (שהם עשו ממש מבריק, עם השימוש בטלפון, בלוג וכו') אלא גם להפוך אותו הרבה יותר מתאים לתקופתנו.
בשתי עונות האחרונות הקסם טיפה התפוגג בעיקר כי כבר לא היה החידוש וכמות הרפרנסים לספרים ירדה בצורה דרמטית. גם לא אהבתי איך הם הוסיפו את האחות הלא ממש קשורה הזאת רק כדי לייצר עלילה – למרות שהפרק עצמו עשוי לא רע בכלל ובהחלט שומר אותך במתח – וזה עוד אחת מהבעיות שלי איתו, שהוא יותר פרק מתח מאשר פרק שרלוק של לפתור תעלומה.
בכל מקרה, כיף של סדרה.

איציק 6 במרץ 2017

אריאל, ואף מילה על הניצחון של נבחרת הבייסבול של ישראל?

יואב 6 במרץ 2017

בעיני, הספיישל קריסמס עם משחקי הזמנים הוא אחד משיאי הסדרה.
אריאל, גם הנוכחות הגדולה של מייקרופט בסדרה היא מופרכת ביחס לספרות.
מתקיימת בסדרה איזון נכון ומרגש.
ושמות הפרקים… נהדר.

אריאל גרייזס 6 במרץ 2017

עדיין שיכור מהחגיגות..
וברצינות, מדובר באמת בחתיכת הישג לקבוצה הזאת, שכמובן יש לה אפס קשר כמעט לישראל (ועדיין ממש שמחתי איתה היום)

איציק 7 במרץ 2017

יש להם גם אחלה של תלבושת, הלוואי תמיד עיצוב כזה עלינו.

ארם אבירם 7 במרץ 2017

אני פה רק כדי להגיד לכל "העירניקים", שמה שהוא מחזיק ביד זה חרמש ולא קלשון… ;)

איציק 7 במרץ 2017

אני חושב ש Amir A דיבר על נפטון או פוסידון ולא על מי שאתה חושב ;)

ארם אבירם 7 במרץ 2017

אני בספק, דובר על כך שהוא מחכה בפינה ובנוסף בתגובות הבאות כבר מצוין מלאך המוות ספציפית.

איציק 7 במרץ 2017

אתה כנראה עוד לא מכיר אותי…

ארם אבירם 7 במרץ 2017

אה. סליחה, פיספסתי את הציניות.

איציק 7 במרץ 2017

:-)

דורפן 6 במרץ 2017

קודם כל… נשבע באלוקים שלא שינינו כלום. הוורדפרס עדכן את עצמו והביא ים בעיות…

יש מסיבת עיתונאים ביו.אס.אופן ויש גם קצין עיתונות איתו אפשר לקבוע ראיון בחדר נפרד עם טניסאי. אם עיתונאי ישראלי יבקש אחד-על-אחד את נדאל אחרי הגמר – הוא כנראה לא יקבל. אבל טניסאי ישראלי הוא יקבל. אני קיבלתי אפילו טניסאי איראני (זה ווימבלדון – אבל הנוהל זהה)

איציק 6 במרץ 2017

פתאום הפכת לאדם מאמין :-)
איך אתה רוצה שבעיתונות יתייחסו אליך כשאתה פעם ככה ופעם אחרת.

Amir A 6 במרץ 2017

שתעמוד לכם חזקת החפות.

ואם זה המצב אז על מה אלון עידן מלין?

אמיתי 6 במרץ 2017

בגדול מה שהוא תיאר זה שהוא ביקש שתי דקות. נידחה עי שחר שאמרה לו דרך קצין העיתונות. ניסה דרכו ולא קיבל גם דרכו זמן איתה. נראה לי הוא הביא את זה כמיקרוקוסמוס ללמה היא פחות אהודה. תאכלס קורה. הוא בחר להעלב שזה גם קורה

Amir A 6 במרץ 2017

אם זו היתה השתלשלות העניינים אז הוא יוצא כאן קטן. צודקת שחר פאר ששלחה אותו לקצין העיתונות, ואת הבעיה שיש לו עם הראיון שלא קיבל הוא צריך לברר עם קצין העיתונות ולא איתה. כנראה הוא שכח שהוא בסך הכל כלי, פיון, ביקום הזה שקיים בין הספורטאי ובין אלו שעוקבים אחריו.

אמיתי 6 במרץ 2017

אולי.
כדאי לקרוא את הטור כולו בשביל הקונטקסט.
לי זה לא הפריע..

איציק 6 במרץ 2017

יש בעיה גדולה לקרוא אותו, רק 5 שורות.
ככה זה עם עיתון של שמאלנים ;)

אמיתי 6 במרץ 2017

שוב פעם אותה תלונה??

איציק 6 במרץ 2017

שוב אותה בעיה!!!

אופיר מ 6 במרץ 2017

יש לו את אותו חיוך בכל תלונה

(מתפלל שתזהו את הרפרנס)

אורן השני 6 במרץ 2017

יש תוסף שנקרא "פרי הארץ", פרי מלשון חינם, עובד לי בפיירפוקס וקיים גם לכרום.

תומאס 6 במרץ 2017

תודה, אורן השני. רבה.

איציק 6 במרץ 2017

כרגע בגוגל אני מקבל רק אתרים של אוכלי פרי מפרי הארץ. יש לינק?
ירון אצל גיל שלי מצליח לצרף לינקים, אולי גם אתה תצליח פה…

אורן השני 6 במרץ 2017

חחחח באנגלית כמובן…

לא מצליח להוסיף לינק, תגגל באנגלית – התוצאה הראשונה (גיט-האב), ויש שם הוראות לפי דפדפן

אמיתי 6 במרץ 2017

אורן מבחינתי אתה הראשון..פתרת לי פה בעיית איציק
קשה וארוכה. תודה

אורן השני 6 במרץ 2017

תודה למפתחים :)

איציק 6 במרץ 2017

סוריי, אני באקספלורר, לא עובד.
אמיתי, תמשיך להתאמץ.

אמיתי 6 במרץ 2017

וואלאק עובד יופי..איציק תמשיך לקרוא "המודיע" או "יתד נאמן"

איציק 6 במרץ 2017

עובד לך באקספלורר?
אם כן, היכן ההתקנה?
ומזה הדברים האלו "השתינקר" או "גבר גבר"

אמיתי 6 במרץ 2017

בכרום..

איציק 6 במרץ 2017

לא נחשב

אמיתי 6 במרץ 2017

בנוסף למה שכתבו דורפן וצור צריך לזכור שאלון עידן כותב טור. הוא פובליציסט. הוא כותב (רק) על מה ומי שהוא אוהב. לגיטימי פחות להתחבר לספורטאים מסויימים. באותו אופן הטורים שלו על פדרר או מכבי סל גם ״מוגזמים״. וזה מצויין

ר.בקצה 6 במרץ 2017

עידן הצליח לקבור את אש"פתון העיר, ועל כך שלוחה לו ברכה ותהילת-נצח.

אמיתי 6 במרץ 2017

איך אמרה הגננת שלי. מאד בוגר..

ניק 6 במרץ 2017

יופי של טור,
רק מאיפה הקביעה שהיא נשארה בריאה נפשית? אף אחד לא באמת יודע איזה צלקות זה השאיר לה (כולל בן הזוג שלה אפילו למשל) .

אלעד כ 6 במרץ 2017

אני אוהב מאוד לקרוא את אלון עידן, ועל אף שהרגשתי חוסר נוחות לקרוא מה שכתב על פאר, הבנתי את הנקודה (הלא מתלהמת) שלו.
אבל אני לא מסכים איתו. ואם אני שם עצמי בנעלי שחר פאר (יומרני מצידי, ספורטאי כורסא שכמוני), אחרי משחק, מלא אמוציות, עייפות, אולי אכזבה קשה מהפסד או להיפך, התעלות עצומה של ניצחון, אני רוצה את השקט לעצמי, גם במחיר של חוסר נחמדות כלפי עיתונאים, או כל אחד אחר.
שחר פאר בשיאה הייתה ווינרית והגישה הווינרית היא זו שסייעה לה להגיע לפסגות למרות שהייתה חסרה בכישרון. אני זוכר הרבה משחקים שהיא חזרה מפיגור ולא ויתרה במה שנוגד לחלוטין כל מה שאנחנו מכירים מהספורטאי הישראלי הממוצע. הגישה הזו שלה כוללת גם את חוסר הנחמדות הזו, ואני חושב שכששוקלים הכל על המאזניים, עדיף ככה לספורטאי תחרותי.

ר.בקצה 6 במרץ 2017

+1 לשחר פאר על שהשיבה את פניו של עידן ריקם, ו+1 שני לעידן על שהצליח לקבור את אש"פתון העיר.

צביקה 7 במרץ 2017

בקצב הזה ייגמרו לך הפלוסים.

Comments closed