DSCF2669

אני רוצה להתייחס בקצרה לנקודה מעניינית שאריאל גרייזס העלה בפוסט שלו על המשחק בין סיטי לליברפול אתמול: וזה שפפ גווארדיולה לא מצליח להנחיל בסיטי את סגנון המשחק המבוסס על החזקת כדור שקנה לו את תהילת העולם בברצלונה.

סיקרן אותי מאוד לראות אם פפ יצליח ליישם את השיטה הזו באנגליה, ועד עתה זה נראה שהוא לא.

וזה מעניין, כי למרות שהפרמייר ליג היא כבר מזמן לא הליגה האנגלית, עם רוב מובהק של שחקנים ומאמנים זרים, אנחנו עדיין רואים בה כדורגל אנגלי די מובהק. יוצאת הדופן היחידה היא אולי ארסנל של וונגר, וגם היא לא משחקת טיקי טאקה אלא בעיקר משחק מעבר מהיר (שאפיין מאוד גם דורטמונד של קלופ בשעותיה היפות).

והכוונה ב"כדורגל האנגלי" היא לא בהכרח ל"בעט ורוץ" הסטריאוטיפי, אלא לכדורגל שמבוסס על העיקרון שצריך להגיע לשער היריבה כמה שיותר מהר וכל מה שקורה בדרך הוא די בזבוז זמן.

סיבה אחת העלה רונן דורפן לפני כמה חודשים וגיבה אותה בנתונים די מדהימים לטעמי:

באנגליה כרטיס אדום יישלף במוצע אחת לשמונה משחקים לעומת כל כארבעה משחקים בספרד, גרמניה ואיטליה; באנגליה ישרקו בממוצע כ-22 עבירות במשחק לעומת כ-30 בליגות דלעיל.

כשהשופטים כמעט ולא שורקים, ו/או מענישים בחומרה על עבירות, קל הרבה יותר לשבש את משחק המסירות.

אבל חשבתי על סיבה נוספת, שקשורה במנטליות של האוהדים האנגלים:

אז אולי השחקנים זרים והמאמנים זרים, אבל האוהדים נשארו (ברובם המוחלט) אנגלים.

וכל מי שהיה במשחק באנגליה יכול היה לשם לב שיש מעט מאוד סבלנות למשחק מקדים. למזמוזים. האנגלים אוהבים את זה מהיר, ישיר ולעניין.

הנעת כדור (שנתפסת כ) לא תכליתית, או דריבלים מפונפנים, יניבו גערות מהיציע ו-ווייב כללי של עצבנות.

לא יודע עד כמה זה משפיע, יכול להיות שאני בונה פה תיאוריה שמחזיקה מים. אבל היה שווה לשאול פעם שחקן זר ששיחק באנגליה על העניין הזה.

פרשת כי תשא - משה לא מחובר בווטסאפ
פרשות ויקהל-פקודי - חכמת הלב