פרשת ויקרא – ההבדל בין הקרבה לנתינה

17436173_10155086347457482_2851666441075113041_o
צילום: הדר אלפסי

אני כותב את הדברים אלה אחרי כמה לילות ללא שינה, כמה רגעים לפני שאני יצא לקריית מלאכי.

כשהתחלתי את הפרויקט הזה הרבה אנשים כתבו לי "כל הכבוד, אבל נראה אותך מחזיק מעמד, בייחוד כשתגיע לספר ויקרא, עם כל הקורבנות כשלא יהיה לך על מה לכתוב".

אפשר להגיד שיצאתי למסע הזה של פרשות השבוע, כמו שיצאתי למסע של בית"ר נורדיה, כמו שיצאתי לכל מסע ששינה את חיי "בפתאומיות, ללא הסבר, ללא כל חוש ביקורת, ללא כל מחשבה על הכאב והתהפוכות שיבואו בעקבות זאת…" כפי שהיטיב כל כך ניק הורנבי לתאר את האופן בו התאהב בכדורגל.

ואני לוקח את זה משבוע לשבוע, משבת לשבת, מיום ליום. כי המהות של המסע היא הדרך. לא המטרה.

כששואלים אותי "מה המטרה של בית"ר נורדיה? מה החלום, מה אתה מדמיין, לאן תגיעו, מה ייחשב כהצלחה?" בכנות, אני לא יודע מה להשיב.

אין מטרה, אין יעד. יש דרך. הדרך היא המטרה. היא היעד.

השכר הוא שכר פסיעות.

פרשת השבוע שפותחת את חומש ויקרא, "ספר הקורבנות", עוסקת מטבע הדברים כולה במלאכת הקרבת הקורבנות.

וניסיתי השבוע לחשוב על המילה הזו "קרבן".

וחשבתי שהדרך הטובה ביותר להסביר את המשמעות של קרבן היא להבדיל בינו לבין נתינה.

קורבן הוא משהו שכאשר אתה עושה אותו אתה מחסיר משהו מעצמך.

ונתינה?

נתינה בדיוק להיפך. נתינה אמתית, מכל הלב, למישהו שאתה אוהב, זה משהו שממלא אותך. שמוסיף משהו לעצמך.

הורים לילדים וודאי יתחברו למה שאני כותב. הורה לא מרגיש שהוא מקריב למען הילד שלו, הוא נותן לו. בלי לצפות לתמורה, בלי אינטרס, בלי שום צורך מלבד הנתינה.

בני ישראל במדבר מתבקשים להקריב קרבנות. הם עדיין, כפי שחזרנו על זה מספר פעמים, בשלב אינפנטילי של ההתפתחות שלהם. בשלב הזה הם עדיין לא יכולים להבין ולהכיל את המושג שנקרא נתינה.

ולכן אלוהים מצווה עליהם להקריב קרבנות. כי זה הכי רחוק שהם מסוגלים להגיע אליו כעת בקשר שלהם אתו.

אבל שלושת אלפי שנה אחרי, הקשר שלנו עם אלוהים צריך להיות במקום אחר לגמרי. "רחמנא ליבא בעי", לא כבשים שחוטים.

מישהו שאל אותי אתמול אם אני אדם מאמין.

עניתי לו שאני לא יודע מה ההגדרה של אדם מאמין, אבל דבר אחד אני יכול לומר – שאת הנוכחות של אלוהים אני מרגיש בכל רגע בחיי.

והנוכחות הזו היא לא הקרבה עבורי. היא נתינה.

והנתינה הזו ממלאת אותי. נותנת משמעות לחיי. ואני מודה להוריי ולמחנכיי שגידלו וחינכו אותי באופן כזה שהטמיע בי את היכולת ליצור קשר כזה עם אלוהים.

זה לא מובן מאיליו. כי עבור רבים, מקיימי מצוות ואוכלי טרפות להכעיס כאחד, הקשר עם אלוהים הוא סוג של קורבן. עול מצוות, שהם נטלו או השילו מעצמם.

אבל המצוות הם לא עול, ואהבת האל היא זכות גדולה.

ונתינה, לאל, לאדם אהוב, היא הזכות הגדולה ביותר.

תל חי

שבת שלום.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

31 תגובות ל “פרשת ויקרא – ההבדל בין הקרבה לנתינה”

  1. אריאל גרייזס (פורסם: 31-3-2017 בשעה 08:16)

    יאללה, בהצלחה היום! מקווה להגיע

    • איציק אלפסי (פורסם: 31-3-2017 בשעה 08:35)

      תודה אריאל!

      • אריאל גרייזס (פורסם: 31-3-2017 בשעה 09:47)

        עכשיו ראיתי שארז כתב שהמשחק "סולד אאוט", זה אמיתי – מוכרים כרטיסים מראש, יש טעם להגיע? חשבתי ליגה ב', חאפלאפ כזה

  2. יובל (פורסם: 31-3-2017 בשעה 09:51)

    "התנועה עצמה היא הכל, המטרה אינה כלום", אדוארד ברנשטיין. בהצלחה!

  3. באבא ימים (פורסם: 31-3-2017 בשעה 11:54)

    איציק,

    אני מבין שאתה מרגיש קשר לאלוהים ושהוא ממלא אותך. מה שאני לא מבין זה את הקשר בין האל אליו אתה קשור לבין האל המקראי. לאורך רוב הפוסטים בסדרה אתה מתאר אל שלא ניתן להגיד עליו כלום. מדי פעם סט של ערכים, מדי פעם סוג של מצפון, מדי פעם שאיפות וכמיהות, משהו מאוד מופשט ומנותק מכל דוקטרינה.

    מנגד, יש האומרים שזו איננה דמות האל המקראי אלא מדובר בישות פעילה, מדברת, כועסת, נעלבת ושאומרת די בבירור מה היא רוצה. די ברור שהיא לא אוהבת הומואים, שדיאטה שלנו חשובה לה ושחשוב לה שנאהב אותה.

    אלו שני תיאורים שונים בתכלית. כשאתה אומר שיש לך קשר עם האלה למה אתה מתכוון? קשר עם משהו שלא ניתן להגיד עליו כלום- בעצם סוג של קשר עם משהו שכל מה שניתן להגיד עליו זה שהוא ״משהו״ (ואפילו זה לא בטוח) קשר עם האל הפעיל האל ההיסטורי? או אולי קשר עם משהו שהןא אחר לגמרי? מהו האל אליו אתה קשור ומה הקשר בינו לבין האל המקראי?

  4. איציק (פורסם: 31-3-2017 בשעה 12:40)

    מצטער איציק, לחלק השני של הפוסט ממש לא התחברתי. ואני עדיין לא מבין למה אתה מתעקש על המושג מאמין במקום המושג דתי. כל מה שאתה מדבר עליו זו דת והאמונה הנגזרת ממנה. ללא הדת, לא היה זכות קיום לאמונה עליה אתה מדבר, להבדיל ממאמינים ללא דת.
    בנוסף לכך, למה אתה מניח שהאל הגיע לצורך בקורבן כדי להגיע לעם ולא פשוט כי ככה הוא רוצה (אולי יש סיבות אך ממש לו הסיבה הזו). האם יש היכן שהו בספר ויקרא משהו שמצדיק את ההנחה שלך? זה יותר נראה שכך אתה רוצה שהוא ירצה מאשר שזו הסיבה האמתית.

    • אמיתי (פורסם: 31-3-2017 בשעה 12:52)

      להבנתי קורבנות היו תמיד ובוודאי שגם בדתות פאגניות של אותה תקופה. לכן כדי
      "להתחרות" איתן ולמנוע עבודה זרה נקבעו הקורבנות. גם להקרבת הקורבנות יש
      ערך סימבולי..אבל לא ניכנס לזה..(-:

      • איציק (פורסם: 31-3-2017 בשעה 12:58)

        אם זה אני מסכים. לשם שינו כתבת הגיוני ;) רק שזה לא מסתדר עם התזה של איציק אלפסי שזה נעשה כקורבן ולא כנתינה כי עם ישראל לא היה מוכן עדיין לעבור לשלב הנתינה.

        • אמיתי (פורסם: 31-3-2017 בשעה 13:03)

          התפלק לי בטעות..אבל למה זה לא מתאים לתזה של אלפסי נבצר מבינתי

          • איציק (פורסם: 31-3-2017 בשעה 13:21)

            זו גם אחת הבעיות אתך…
            אין לי אפילו בעיה עם הטענה של איציק אלפסי, אני רק שואל היכן הוא מוצא לכך סימוכין בכתובים. זו נראה לי קפיצה לוגית מאד גדולה לייחס לאלוהים מחשבות עמוקות כל כך, ולכן צריך למצוא את הסימוכין שלכך הוא התכוון.

            • yaron (פורסם: 31-3-2017 בשעה 13:34)

              זאת קפיצה לוגית מאוד גדולה בכלל לייחס לאלוהים מחשבות (גם לא עמוקות). איפה קראת שאיציק ייחס לו מחשבות?

            • איציק (פורסם: 31-3-2017 בשעה 13:39)

              תשנה ממחשבות לכוונות (ללא מחשבה): בני ישראל במדבר מתבקשים להקריב קרבנות. הם עדיין, כפי שחזרנו על זה מספר פעמים, בשלב אינפנטילי של ההתפתחות שלהם. בשלב הזה הם עדיין לא יכולים להבין ולהכיל את המושג שנקרא נתינה. ולכן אלוהים מצווה עליהם להקריב קרבנות. כי זה הכי רחוק שהם מסוגלים להגיע אליו כעת בקשר שלהם אתו.
              כלומר, אלוהים לא רוצה את הקורבן כקורבן, כי אם הוא רוצה נתינה (ואולי לא רוצה קורבן כלל). לא משנה אם זה מתוך מחשבה או לא, אבל הקורבן הוא לא המטרה. לפי מה איציק אלפסי מסיק זאת לגבי אלוהים?

            • yaron (פורסם: 31-3-2017 בשעה 13:44)

              מבחינתי אין הבדל.
              לא יכול לייחס לאלוהים לא כוונות ולא מחשבות.

            • איציק (פורסם: 31-3-2017 בשעה 13:49)

              הבעיה לא עם אלוהים כי אם אלפסי. אני רוצה לדעת על-סמך מה הוא כותב את אשר כתב.
              אם זה wishful thinking (ולא אעשה משחק מילים עם הפתגם) אז סבבה, שיהיה. אבל אם לא, אז צריך משהו יור מבוסס לדעתי.

            • אמיתי (פורסם: 31-3-2017 בשעה 13:52)

              הרבה תלונות יש לך..המנגל עוד לא עובד?

            • איציק (פורסם: 31-3-2017 בשעה 13:58)

              אין לי תלונות כלל, רק מבקש תשובה לשאלה אחת ופה עושים על זה תילי תלים.
              המנגל במצב מעולה, נבדק שבת שעברה והוכיח את עצמו.

            • yaron (פורסם: 31-3-2017 בשעה 13:37)

              קבל תיקון, איציק כתב "אלוהים מצווה" וזה זהה.
              גם אני לא מתחבר עם זה.
              אם היה כותב מצווים היה דיון :-)

  5. דיזידין (פורסם: 31-3-2017 בשעה 13:17)

    אז אלוהים רוצה מתנות.
    והוא רוצה שתביא אותם מהלב. נתינה.
    אבל עד שתלמד לתת, תביא אותם בכוח יא פרימיטיב.
    בדיוק כמו האקסית שלי עם פרחים ביום שישי.

    • איציק (פורסם: 31-3-2017 בשעה 13:22)

      מה, הכרחת אותה להביא לך פרחים כל שישי, עד שנשבר לה?

      • דיזידין (פורסם: 31-3-2017 בשעה 13:38)

        הקטע של הנשבר לה מדויק :)

    • Amir A (פורסם: 31-3-2017 בשעה 13:37)

      דיזידין, עשית את שלך היום. אתה יכול לסגור מדפים עד מחר.

      • דיזידין (פורסם: 31-3-2017 בשעה 13:54)

        :)
        אם ירצה השם עוד יבוא היום שאראה איתך משחק פוטבול בקונטיקט

  6. צביקה (פורסם: 31-3-2017 בשעה 13:39)

    אתאיסטים לא ישנים צהריים בשישי?

    • איציק (פורסם: 31-3-2017 בשעה 13:40)

      לא, הם מתכוננים להעלאת הקורבן, קרי מנגל ;)

    • באבא ימים (פורסם: 31-3-2017 בשעה 14:23)

      תגדיר אתאיסטים

  7. אמוץ כהן-פז (פורסם: 31-3-2017 בשעה 17:03)

    ׳׳המצוות הם לא עול, ואהבת האל היא זכות גדולה…׳׳ תארת לי את ידידיי, משפחת סלונים, החבדניקים של דיז׳ון.
    על שיווי המשקל הרעיוני ׳קרבן/נתינה׳, ככל שאני מנסה לדלות ׳קורבנות׳, בחיי ו- (בדרך בה אני רואה את) חיי הסובבים אותי, אני מתקשה למצוא ׳קורבן׳. אני מוצא רק ׳נתינה׳.

  8. טיפה סרוחה (פורסם: 31-3-2017 בשעה 19:35)

    שבת שלום ותודה על הטור
    נקודה אחת שקצת לא התחברה לי-
    אתה מתאר את הקורבנות כשלב בדרך לנתינה,אבל הקרבנות שהם ללא קבלת תמורה לא אמורים להיות בדרגה גבוהה יותר?
    בסגנון:
    "הוא היה אומר, אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ויהי מורא שמים עליכם".
    דבר נוסף,האם להבנתך אברהם אבינו לא היה בדרגה מספקת ל'נתינה' ולכן נדרש "להקריב" את בנו?

    • איציק אלפסי (פורסם: 31-3-2017 בשעה 21:32)

      אני חושב שאני מדבר על משהו אחר ממה שמוצג במימרה שהבאת. ההבדל בין קורבן לנתינה הוא לא הציפייה או אי הציפייה לקבל משהו, אלא השאלה האם אתה עושה את זה מרצון ומתוך אהבה כנה ושלמה למושא הנתינה או שאתה עושה את זה מתוך צורך לרצות/לפייס אותו (הדוגמא של דיזידין עם הפרחים לאקסית שלו ממחישה את זה יפה :) )
      לגבי אברהם אבינו, כנראה שכן.

      • טיפה סרוחה (פורסם: 1-4-2017 בשעה 13:13)

        תודה על התשובה :)

  9. Trailblazer (פורסם: 1-4-2017 בשעה 04:50)

    יפה מאוד. תודה ובהצלחה לנורדיה!

    • איציק אלפסי (פורסם: 1-4-2017 בשעה 05:11)

      תודה :)

לא ניתן להגיב.