שעת נעילה

הלאומי גם הוא לגמרי אישי

14372330_

זה היה כמה ימים לפני שנסעתי ללימודים באנגליה. ישבתי עם חבר בבית קפה תל-אביבי להיפרד ממנו לפני שאני טס.

"תגיד, נראה לך שיש מצב שתישאר שם?" שאל אותי.

"בטח" עניתי לו.

"מבחינתי הייתי קונה כרטיס בכיוון אחד. לא לחזור לכאן יותר".

"וואלה…" ענה בטון מהורהר, מופתע משהו.

"גם אני מרגיש שהייתי רוצה את זה לפעמים. אבל אז אני חושב לעצמי. מה עם כל אלה שמתו במלחמות וזה… זה היה סתם?!"

והדברים האלה, שממש לא ציפיתי לשמוע דווקא ממנו. מהחבר התל-אביבי שלי. לא מאחד החבר'ה הירושלמים מהתיכון הדתי שלמדתי בו או המורעלים מהצבא. טלטלו אותי ולא יצאו לי מאז מהראש.

השעות האלה של השקיעה ביום הזיכרון, שכל כובד היום הזה שוקע בך, רגע לפני שהכול עולה השמימה בעשן המנגלים וחוזר לשגרה, הם כמו שעת הנעילה ביום כיפור עבורי. רגעים של חשבון נפש מזוקק.

אם בנעילה של יום כיפור זהו חשבון נפש אישי, בנעילת יום הזיכרון זהו חשבון נפש לאומי.

אבל הלאומי גם הוא לגמרי אישי.

כל אלו שסיכנו את חייהם, היו מוכנים להקריב אותם ובסופו של דבר הקריבו, עשו זאת מסיבה אחת: שיהיה מקום אחד בעולם שבו להיות יהודי יהיה הדבר הנורמלי. שבו להיות יהודי יהיה נון אישיו.

עד כדי כך נון אישיו שאנשים יכולים לנהל דיון ארוך ומפולפל בעברית האם יש סיבה בכלל לערוך לבן שלהם ברית מילה.

אנחנו לוקחים את הדבר הזה שיש מדינה ליהודים כמובן מאיליו. אבל זה כל כך לא! זה כל כך לא מובן מאיליו שיש מקום אחד בעולם שבו יום המנוחה הוא שבת, השלטים ברחוב הם בעברית וביום כיפור לא צריך להסביר לבוס למה אנחנו לא באים לעבודה.

והמחויבות שלנו לאנשים שהקריבו את הדבר הכי יקר בשביל זה היא, שבמקום הזה. הזה. לא בברלין ולא במיאמי ולא בקופנגן, יהיה כמה שיותר טוב.

כמה שיותר טוב כמו שכל אחד מאתנו מבין זה.

בשביל אחד יהיה כאן יותר טוב אם תהיה תחבורה ציבורית בשבת, בשביל השני אם יהיו יותר לימודי יהדות ובשביל השלישי אם יהיה כאן כדורגל נורמלי.

אבל כל אחד מאתנו לא יכול לפטור את עצמו מלקום כל בוקר ולשאול את עצמו: מה אני עושה היום כדי שיהיה כאן טוב יותר?

אחרת, בשביל מה הם מתו?!

חג עצמאות שמח.

עם החולדים
קונספציה עלאכ

91 Comments

שיר 1 במאי 2017

עמוק, חבל שרוב האנשים לא כל כך מתעסקים בטוב וב"למה כן", אלא ב"מה גרוע".

7even 1 במאי 2017

פוסט מאלף. כל מילה.
אנשים בכלל לא מבינים את מה שיש לנו פה.

ומי שחושב שבמדינות אחרות אין מגרעות אז הוא מוזמן לדבר עם המקומיים.
אין מדינה בלי שלל בעיות כאלו ואחרות.

ואכן שעות השקיעה הם הדבר הכי קרוב לחשבון נפש, גם ביום הזיכרון וגם ביום כיפור.

מיקו G 1 במאי 2017

תשאל את אלו שהקריבו את חייהם אם הם עשו את זה כדי שאלון חסן וחיים כץ יוכלו להתעשר על חשבון האחים שלהם או כדי שסבתא שלהם לא תוכל לצאת מהבית בשבת לבקר את הנכדים כי אין לה רכב, או אם ירצה השם אז גם לא לקנות חלב במכולת באותו יום.
מי שמבזה את הקורבן אלו לא אלו שבורחים כי למרות שזה הבית שלהם הם לא מרגישים בו ככה אלא אלו שמנצלים את התחושות הללו כדי להפוך את המקום הזה למקום שלא כזה נחמד לחיות בו מבחינת הרבה מאוד אנשים טובים.

אירוני קצת שזה מבנאדם שעזב את הקבוצה שלו, וכידוע יש יותר אנשים שעזבו את המדינה שלהם מאת הקבוצה שלהם, כי הוא הבין שאין עם מה לעבוד.

איציק אלפסי 1 במאי 2017

הקמנו את נורדיה בשביל להילחם על בית"ר. לרדת מהארץ היה להישאר בבית ולראות ברצלונה.

תומר 1 במאי 2017

לא יודע. מאמין שזו המדינה שלנו ומוטלת עלינו החובה לנסות ותקן את כל מה שאנחנו חושבים שמקולקל בה. לעזוב כי לא טוב? אתה רק מחזק את המצב הקיים. וחוץ מזה, מתי היה לעם שלנו מקום יותר טוב להיות בו?

גם לטעמי אנחנו במצב רחוק מהרצוי, אבל בדיוק בגלל זה עוד יותר חשוב להישאר ולנסות לשנות, המדינה הזו יקרה לי מדי מכדי לוותר עליה, וחלק משמעותי מהיוקר הזה קשור לשני ימי הזיכרון שחווינו בימים האחרונים.

מיקו G 1 במאי 2017

רחוק מהצפוי זה אנחנו מסכימים, השאלה מהי המגמה.
החרדים והדתיים עובדים קשה מאוד ובצורה יעילה מאוד כדי להפוך את המדינה לכזאת שתתאים להם על חשבון מדינה שבה כולנו יכולים לחיות. לא בטוח ששווה לאדם שחי כמות מוגבלת של זמן לבזבז אותו על מאבק חסר סיכוי.

צור שפי 2 במאי 2017

לא בטוח מיקו, נדמה לי שבשתי האוכלוסיות העיקריות שמושכות את הנתונים הכלכליים כלפי מטה, החרדים והערבים, המגמה של יתר השתלבות בשוק העבודה ובחברה בכלל היא חיובית. מסכים אתך שיש המון צללים ובעיות, בעיקר המגמה השיטתית של התנערות המדינה מחובותיה לאזרחים בין אם מדובר בבריאות/סיעוד לזקנים או דיור לצעירים. ישראל היא מדינה שלא קל לגור בה ולבני ה-30׳של היום יהיה יותר קשה מאשר להוריהם אלא אם הפוליטיקאים יבינו שהם צריכים לעבוד בשבילנו. הם קצת שכחו.

דיזידין 1 במאי 2017

כתבתי את זה פה פעם:
לפני כמה שנים כמעט התעלפתי כשאבא של התנצל בפניי שעלינו לארץ.
אבא שלי? ועוד יותר, אמא שלי? ציונים אדוקים בכל רמ"ח אבריהם, שעזבו את סיר הבשר האמריקאי ועלו לארץ?
"זה בסדר שהחלטנו לעלות", הוא הסביר, "היינו אנשים בוגרים שקיבלו החלטה. אבל לגרור לכאן ילד קטן, להחליט החלטה כזו בשבילו, זה לא היה בסדר".

נועם 1 במאי 2017

אני לא מסכים עם הגישה הזו באופן כללי. כן, החלטות שנוגעות לחיי הילד מתקבלות על ידי הוריו. אדם שרוצה לא להגיע למצב כזה מוזמן לא להוליד ילדים. ברגע שישנם כאלו – אי אפשר לקבל החלטות שנוגעות אך ורק אליהם.

דיזידין 1 במאי 2017

אני נוטה להסכים איתך.
אבל הסיפור הזה מייצג בעיניי את הייאוש שחלק מהאזרחים מרגישים נוכח הכיוון שאליו פונה המדינה.

נועם 1 במאי 2017

בעניין הזה גם אני נוטה להסכים איתך.

דיזידין 1 במאי 2017

אתה יודע מה, אקשה עלינו.
מה אם הם היו כורדים שמחליטים פעם לעלות מארה"ב לכורדיסטאן העיראקית?

תומר חרוב 1 במאי 2017

על הברית הוא התנצל? ;)

דיזידין 1 במאי 2017

:)
מזל שאין לי בנים

ר.בקצה 1 במאי 2017

מי רצית שיחליט עבור הילד, הבובה שלו?

צביקה 1 במאי 2017

הבאבא שלו.
ודיזי, אביך מקרה אחד, יש הרבה כאלו שעזבו את אמריקה בהרבה חששות, והיה להם קשה מאוד להיקלט, אבל כיום הם והדורות הבאים מרוצים מאוד על ההחלטה וממש לא מתחרטים.
לא מזמן נפגשתי עם בחורה ילידת צרפת, היא סיפרה לי שאחד אחד כל אחיה ואחיותיה (8 במספר) עזבו הכל ובאו לארץ, וכולם מתכננים להישאר פה.

דיזידין 1 במאי 2017

אבי לא מתחרט, ואני פה, למרות שאני גם אזרח של טראמפ.
והמקרה הפרטי שלי לא מעניין, רק דוגמה לייאוש בפלח אוכלוסיה אחר משלך.

צביקה 1 במאי 2017

גם בפלח האוכלוסייה שלי (תופתע לשמוע) יש ייאוש, את גיסי שמעתי כמה פעמים מדבר על עזיבה.
בסופו של דבר השאלה היא על מה מסתכלים, על חצי הכוס המלאה או הריקה.

איציק 2 במאי 2017

תמיד רק על הריקה!!!
ד.א.: מתי גיסך עוזב ;)

Amir A 2 במאי 2017

ההבדל בין פסימיסט לאופטימיסט? הפסימיסט אומר "לא יכול להיות גרוע יותר" ואילו האופטימסט משיב "יכול".

צור שפי 2 במאי 2017

בהמשך לאמיר:
האופטימיסט: בשנה הבא נאכל כולנו חרא.
הפסימיסט: לא בטוח שיהיה מספיק חרא לכולם.

אביאל 2 במאי 2017

דיזידין – אזרח של טראמפ ואתה אזרח של ביבי כאן, הבנה מדהימה של מה זה דמוקרטיה.

Ollie Williams 2 במאי 2017

אני הפסקתי לספור את כמות ילידי חו"ל – בעיקר צרפת וארה"ב – שהכרתי, שבאו לארץ מורבצי ציונות וכוונות טובות וברחו מכאן כשנגמר סל הקליטה כי חשו שבלתי אפשרי לחיות פה.
לא חסרות דוגמאות לשני הצדדים

קירקגור 1 במאי 2017

על אף שאני לא חולק איתך לרוב את עולם ההשקפות הפוליטי-לאומי שלך, אני מעריך מאוד את המקום ממנו אתה פועל אלפסי. הלוואי והיה פשוט להכיל כל אחד שפועל מהמקום שהוא חושב שבו הוא עושה טוב למקום שבו הוא. חשבתי על זה אתמול עודי הולך בין מטרי גידופים ויריקות של הצל ולה-פמלייתו – שהם פועלים בלהט ממש כי אכפת להם מהמקום שהם נמצאים בו, גם אם אני לא מצליח להבין את זה, בעוד אני עושה את אותו דבר ממש, רק הפוך אליהם (אולי עם טיפה פחות להט ורוק ואיחולים לנשים שיאנסו אותן וכו').
ממש תוך כדי צצה לי המחשבה שהאלימות שאני חווה ברגעים אלו היא בדיוק אותה אלימות (אולי אפילו אותם אנשים) שלאנשים בנורדיה נמאס ממנה, על אף שאנחנו מגיעים ממקומות שונים. אז חייכתי לעצמי, ואז מישהו צעק לי מה אתה מחייך יא בן זונה, וכו'.
בכל מקרה, שיהיה טוב.

אנונימוס 1 במאי 2017

לפי ההיגיון הזה גם כהנא פעל מתוך אהבה למקום. זאת לא אהבה למקום, זאת שינאה לכל מי שאינו אתה.

קירקגור 1 במאי 2017

ניסיתי להצביע על הכשל בהיגיון, אבל בחיוך מודאג. יתכן וצריך לפעול מתוך אהבה לאנשים ולא אהבה למקום.

ר.בקצה 1 במאי 2017

על מי אתה עובד? הרי נהנתם מכל רגע.
אתם חיים בשביל לתקוע אצבע בעין של החברה הישראלית. מתוך 365 ימות השנה, בחרתם דווקא ביום הזיכרון כדי להזכיר את הכאב של האויב הערבי. כי אחרת, מה הטעם?

אסף כלשהו 2 במאי 2017

כל כך עצוב שאנשים מקשיבים לאמת רק אם היא מתיישבת עם הדעות שלהם.
הייתי בטקס הזה בשנה שעברה והייתי בטקס הזה השנה (אם כי איחרתי ולא נכנסתי- לשמחתי הסיבה היתה שהאולם היה מפוצץ). גם השתתפתי בפרויקטים אחרים של פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני. כל מטרת הטקס ומטרת הפעילות שלהם היא לקרב בין ישראלים לפלסטינאים על ידי הקשבה לצד השני. רק הקשבה לצד השני תיצור קרבה והזדהות ויכולת אולי לחיות זה לצד זה (שהרי זוהי האופציה היחידה. בסופו של דבר הם לא ייעלמו ואנחנו לא ניעלם). אף אחד לא מהלל שם טרוריסטים, אף אחד שם לא שמח על חיילים שנהרגים. להיפך. עצובים מאוד על כל אחד שנהרג, ובניגוד לרוב חוויות הזיכרון בישראל שמעצימות את הגבורה וכביכול מוצאות משמעות למוות ומשמעות לנכונות להקריב את חיינו למען המדינה – כאן יש טקס שכל הווייתו היא לנסות להרחיק, ולו במעט, את המוות הבא. זה כמובן נאמר בגדול אבל זה החזון, האידיאל. שלא ימותו עוד אנשים. והחזון הזה משותף לאנשים משני הצדדים שמבינים שהוא יושג רק באמצעות התקרבות והקשבה. זה הכל.

הכנופיות שחיכו לנו אתמול מחוץ לאולם וירקו עלינו ושפכו עלינו מים וגם זרקו עלינו אבנים מורכבות מאנשים שלא מסוגלים לראות את המציאות ביותר משני גוונים. לדידם זה או אנחנו או הם ומי שלא שונא את "הם" כמו שהם שונאים, בוודאי אוהב את ה- "הם" ורוצה להשמיד את "אנחנו". הם מתודלקים על ידי אנשים רשעים כמו עורך הדין ההוא שלא בא לי לכתוב את שמו כי הוא דוגמא בעיניי לרשע טהור, אבל גם על ידי דעות שהופכות ליותר ויותר מיינסטרימיות בימין הישראלי הלא-משיחי שגורמות להם לחוש ביטחון לבצע מה שמבצעים באלימות בזויה.

בסופו של דבר, יש כאן אנשים שחושבים אולי שונה ממך אבל כואבים בדיוק כמוך את כאב המוות. מה שמפריד בינינו היא השקפת העולם באשר לאיך יהיו כמה שפחות מתים לטווח הרחוק. חבל שזה גורם לאלימות כזו.

ר.בקצה 2 במאי 2017

מטרתכם היא לתקוע אצבע בעין של החברה הישראלית, ולקבל חשיפה תקשורתית. לכן בחרתם לערוך את הטקס ביום הזיכרון. אפשר היה לקיים את הטקס ביום אחר, אבל אז, מה הטעם? אתם הרי בביזנס של צדקנות ומוסרנות….
לכן ביקשתם משותפיכם הערבים לטקס, שביום הנכבה שלהם ייזכרו גם את הקורבנות היהודים.
אה רגע..

אסף כלשהו 2 במאי 2017

התגובה שלך מראה את חוסר ההבנה העמוק שלך את הארגון, את מהותו ואת מטרותיו.
הטקס התקיים ביום הזה כי ככה בחרו ההורים השכולים לציין את יקיריהם שמתו. הם רצו לזכור אותם אבל גם להזכיר שיש דרך אחרת של דו שיח ושל שיתוף פעולה. זהו טקס יום זיכרון לכל דבר והוא ישראלי כמו כל טקס אחר אז זה אך הגיוני שהוא ייערך ביום הזיכרון. מי שנפגע הוא מי ש"בוחר" להיפגע מסיבות פוליטיות/רצון להפגין אלימות.

מעבר לכך- אם לדעתך קיומו של הטקס הזה מצדיק אלימות כלפי משתתפיו (כאמור הייתי שם וננקטה אלימות ללא ספק) אז אתה לא טוב יותר מאותן כנופיות שכל מה שהיה לחבריהן לעשות בערב יום הזיכרון הוא לבוא לחרחר ריב. הימין הכביכול לא קיצוני נותן בחוסר הגינוי שלו רוח גבית לפלאנגות האלו. למה אף אחד (כולל אותך בתגובות שלך) לא אמר שהוא מתנגד לקיום הטקס אך מגנה את האלימות שננקטה? האם לא הגיוני שאלימות מכל סוג שהוא תגונה?

ר.בקצה 3 במאי 2017

היכן כתבתי שאני תומך באלימות נגדכם? הייתכן שכשאר חבריך לשמאל הקיצוני, אתה כותב יותר מדי וקורא פחות מדי?
טענתי שמטרתכם לתחוב אצבע בעין של החברה הישראלית, ולקבל אזכורים בתקשורת.
המטרה הושגה.
כעת, ספר למגיבים- האם דרשת משותפיכם לציין בחגיגות הנכבה שלהם גם את הקורבנות היהודים של מלחמת העצמאות?
מדוע לא?

אסף כלשהו 3 במאי 2017

לא דרשתי, כי מבחינתי עצם זה שהם באים ומשתתפים איתי כאן בטקס זיכרון שהוא גם לחללים ישראלים זה יותר ממספיק. זה גדול וזה מחמם את הלב. אני לא עוסק בהתחשבנויות ולא בהתקטננויות.
חוצמזה שיום הנכבה הוא לא יום זיכרון לחללים אלא יותר יום שבו הפלסטינים מציינים את גירושם/בריחתם/עזיבתם של הפליטים ואת התבוסה שלהם במלחמת העצמאות, ככה שההשוואה הזו היא לא מדויקת.

בסופו של דבר השאלה בעיניי היא לאן אני לוקח את זכרון הנופלים- האם כהצדקה לשכול הבא או כניסיון למניעתו. אני הולך על האפשרות השנייה ולכן מבחינתי זה מאוד הגיוני שביום כזה שהוא קשה ועצוב וחשוב ניצור משהו שמביא גם תקווה.

ודבר אחרון- לא כתבת שאתה תומך באלימות נגדנו ואני אאמין לך אם תגיד לי שאתה לא תומך, אבל התגובה שלך כאן באתר לדיון על האלימות כלפי המשתתפים בטקס היתה עוד עקיצות ללא שום אזכור לאלימות ולדעתך עליה. זה מה שחורה לי. אפשר להתווכח ואפשר לא להסכים, אבל קודם כל חשוב שהכל יהיה בגבולות השיח המכבד. אם נציגי הימין הרשמי לא מגנים אלימות כזאת, אז הם בעצם מתירים אותה (אתה כמובן רק אדם פרטי אבל הייתי שמח לראות גם ממך איזו התכחשות לאלימות ההיא, גם אם מבחינתך זה בגדר ציון המובן מאליו).

ר.בקצה 3 במאי 2017

אז דרוש מהם לציין ביום הנכבה שלהם את סבל הפליטים היהודים שנמלטו/גורשו ממדינות ערב.
בוא נראה אותך.

קירקגור 2 במאי 2017

כן, אני ממש בטוח שאם זה היה חצי שנה אחרי זה לא היה נראה בעינייך לא הולם. פורום משפחות שכולות (של הצד שלך, לא של האויב הערבי) הן היו המארגנים והמשתתפים בטקס. איזה באסה שיש להם עוד אצבע בשביל לתקוע או להצביע.

ר.בקצה 2 במאי 2017

פורום משפחות שכולות, על אף שמו, הוא בסה״כ עמותה קטנה. לא מדובר בגוף רשמי שמאחד את כל המשפחות השכולות בארץ, או אפילו את רובן. משהו כמו ״אלמגור״, רק מהצד השני של המפה הפוליטית. ולשאלתך, אם הייתם עושים זאת במועד אחר, לאיש לא היה אכפת, בוודאי לא לי. אלא מאי, שאז הייתם מפסידים את החשיפה התקשורתית שקיבלתם, והאצבע שהייתם תוקעים לחברה הישראלית בעין הייתה רק זרת.
אז מה זה שווה?

צור שפי 2 במאי 2017

ר׳ הדעה שלך לפיה ניתן לערוך טקס כזה ביום אחר היא לא רק לגיטימית, יש בה גם הרבה היגיון. יחד עם זה אגיד ככה:
1. העובדה שהמתכנסים עשו זאת במועד שעשו איננה מעידה בהכרח על רצון לתקוע אצבע בעין אלא פשוט זה משקף את דעותיהם ותחושותיהם.
2. נדמה לי שלהבדיל ממך למנוולים שצעקו ״נאצים״ והפעילו אלימות נגד הורים שכולים שאלת העיתוי היא מישנית. השנאה שלהם איננה תלויית עיתוי.
3. הטריוויאלי: אלימות וזילות שואה צריכות להישאר מחוץ לתחום בכל מקרה.

אריאל 2 במאי 2017

אני מבין שטקס יום זיכרון גם למחבלים הוא הגיוני וראוי ומה שנשאר להתווכח זה על העיתוי.
הזיה אבל הפסקנו להתרגש.

אביאל 2 במאי 2017

צור – אני בספק גדול מאוד אם בארה״ב יעשו פורום של משפחות חללי אל-קעידה או דעא״ש או של פורום הרוגי הרזיטנס הצרפתי עם תומכי משטר וישי, במקום שהשמאל הישראלי ילמד דקכי פעולה וקווי מחשבה של השמאל הצרפתי או האמריקאי הוא לומד מהמדינות המתאבדות של צפון אירופה.

איציק 2 במאי 2017

צור, אני מסכים לגבי סעיפים 2 ו-3. לגבי סעיף 1: כשחלק חרדים ממשיכים ללכד בזמן הצפירה, אנחנו מבקרים אותם על חוסר הכבוד כלפינו, גם אם זה לא מנהג יהודי לעמוד דקת דומיה; כשאנשים נוסעים ביום כיפור, אז זה נחשב ללא מכובד, בטח לא באזורים צפופי אוכלוסיה דתית. אותו דבר כאן, כמו שהחרדים לא עומדים כי זה לא דתי ולא כי זה אצבע בעיין וזה לא בסדר, גם מעמד זה הוא לא תקין גם אם הוא לא בשביל אצבע בעיין, האצבע נדחפה לעיין הכי עמוק שאפשר. אני מבין שלאחינועם ניני זה עניין של חיים או מות לקיים את זה ביום זה, אבל השאר יכולים להיות יותר רגישים.

צור שפי 2 במאי 2017

אריאל – לא כל פלסטיני הרוג הוא מחבל וכמו כן, המחבל בעיני האחד הוא לוחם החופש בעיני האחר.מזכיר שהיה לנו ראש ממשלה, אהוד ברק, פטריוט ישראלי גם אם אתה חולק עליו, שאמר שאם הוא היה פלסטיני בן 19 מן הסתם היה נלחם בכיבוש (אני מצטט מהזיכרון). נזכיר גם שכמה מגיבורי המאבק על עצמאותנו עשו מעשים שאין דרך אחרת מלהגדירם כטרור.
אביאל – עמים שהקיזו זה את דמו של זה בהיקפים גדולים לאין שיעור מהסכסוך שלנו עם הפלסטינים ידעו לא רק למצוא את הדרך לסיים את הסכסוך אלא גם לבטא זאת באופנים סימליים. ההשוואה בין העם הפלסטיני ובין ארגוני הטרור שהזכרת איננה תקפה ויש לי תחושה מהכרותנו בפורום הזה שאתה יודע זאת.
איציק – ככל שאני חושב יותר על העניין אני נוטה יותר ויותר להסכים אתך. אפשר היה לערוך את הטקס בעוד שבוע ודבר לא היה נגרע. בחברה שבה יש יותר דיאלוג ופחות ברוטליות אולי אפילו היה לשכנע בכך את המארגנים.

brt 2 במאי 2017

אוייבים שהורגים אותך או מנסים כי אתה יהודי ותו לא,
אינם נכללים בהגדרה כאוייבים אלא כמחבלים שצריך להשמידם,
אחרת מה ההבדל בינם לנאצים?
אבל כשהערכים מתבלבלים אז עורכים טקס כזה מבחיל

אריאל 2 במאי 2017

בכנות, אני מאוכזב מהתגובה הזאת יותר מכל האחרות. אני אפילו לא אנסה לשכנע.
רק אומר לך שאם יש מישהו שמוציא את עצמו מכלל העם הזה זה אותם אנשים. לאט ובכוח הם מנתקים את עצמם מכל חיבור לעם הזה תוך כדי צעקות על הסתה אלימות ופאשיסטים. כמו שאמרתי הפסקנו להתרגש. זה כבר מכעיס רק כמה דקות.

אלעד כץ 2 במאי 2017

אני סבור שדווקא ביום זה יש חשיבות שנזכור שכשם שאנו עדיין נאלצים לההרג כדי להבטיח את קיומנו כאן, כך אנו עדיין נאלצים גם להרוג לשם כך.
עלינו לזכור זאת ולהבין את המשמעויות הנגזרות מכך.

איציק 2 במאי 2017

וכאילו אנחנו לא, והכינוס הזה הוא זה שיזכיר לנו ויסביר לנו. איזה מחשה גאונית.

אלעד כץ 2 במאי 2017

נו איציק באמת, אז למה לקיים את טקסי יום הזכרון? מה אנחנו לא זוכרים גם בלעדיהם?
לטקס יש משמעות סמלית, ולסמליות יש חשיבות.

איציק 2 במאי 2017

ואתה משווה, אתה התזכורת היומיומית שיש לנו ועוד רוצה לדחוף את זה באותו יום. ומשווה את המחבלים (כן, חלקם מחבלים) לחיילים שלנו. בא נזכור את המחבלים שמתו רק בגלל שלא אפשרנו להם להמשיך לשחוט משפחות ישנות בבית, או חוגגי סדר פסח במלון (או שהחליטו להתאבד על החוגגים לבד). לא הרגו חיילים כי אם אזרחים תמימים. ואתה שם אותם על אותה מדרגה עם חיילים שלנו, וזה אומר שגם הם נהרגו כשמטרתם הייתה להרוג אזרחים פלסטינים תמימים בשנתם (כן, אני מאמין שיש אזרחים פלסטינים תמימים ולא כולם מחבלים, וזה אסון נורא כשהם נפגעים). ואתה עושה את ההשוואה הזו ביום שזוכרים את הנופלים שלנו. מעניין, אתה מזכיר באותה נשימה גם את ברוך גולדשטיין, הוא יותר מתאים להם מבחינת ההשוואה, אז אולי כדאי גם את המרצח הזה באותה ההזדמנות לזכור ביום זה.
אתה רוצה טקס, הם עושים את זה כל יום, בבתי ספר שלהם, בכיכרות שלהם, לא צריך לעשות את זה גם אצלנו, עם האצבע הכי גדולה דרך העין עד המח. אתה רוצה דו-שיח, בבקשה, תעשה זאת ביום אחר. תביא את השלום ואני נושא אותך על כפיים.

אלעד כץ 3 במאי 2017

אני לא משווה.
לכל אדם ולכל עם הכאב שלו נוכח המצב. הטקס המשותף הוא פתח ותקוה שיום אחד הכאב הזה ילך ויפחת.

brt 1 במאי 2017

כל הברברים שהתנהגו בעקבות האצבע בעין שתקעתם להם
בצורה גועלית שכזו,ואתם בנויים מאותו חומר,
הכסות שלכם בחופש הביטוי כדי להתנהג בצורה כזו גועלית דווקא ביום הזכרון
היא ברברית באותה מידה

קירקגור 2 במאי 2017

הכסות היא בדמוקרטיה חמוד, לא חופש הביטוי. אבל נראה לי שזה מתחיל להסתדר.

brt 2 במאי 2017

לא נורא מתוק תמשיך להתבלבל,
בינתיים תסתדר עם אותם אלו שירקו עליך אתם בדיוק אותו זן מגעיל

אסף כלשהו 3 במאי 2017

האם אנשים שמביעים מחאה לא אלימה (שלא לדבר על אנשים שפשוט רוצים לנכוח בטקס יום זיכרון עם תקווה לעתיד) שקולים בעיניך לאנשים שקוראים לרצוח אותם, יורקים עליהם, שופכים עליהם מים וזורקים עליהם אבנים? הרי אם נפתלי בנט היה מקבל בתגובות אליו פרומיל מהגידופים שזוכות להם, למשל, תמר זנדברג או זהבה גלאון, הסערה שהיתה מתחוללת כאן היתה יכולה לעקור הרים ממקומם…

ניינר / ווריור 1 במאי 2017

באמת שלא רע פה רק שיכול היה להיות הרבה יותר טוב. המדינה הזו לא ממצה 50% מהפוטנציאל שלה

yaron 1 במאי 2017

1,000,000 +

אנונימוס 2 במאי 2017

ובעיקר – הטוב הזה בא במקביל ועל חשבונם של הרבה מאד אנשים שחיים תחת שליטתנו

ניינר / ווריור 2 במאי 2017

אתה צודק לחלוטין ולכן אמרתי שיכול להיות הרבה יותר טוב, לו רק נגיע להסדר עם הפלסטינים

צור שפי 2 במאי 2017

ניינר/ווריור, אני יודע שזו לא המוזיקה שלך אבל לטנגו כידוע צריכים שניים.

ניינר / ווריור 2 במאי 2017

ברור לי ששני הצדדים אשמים ודופקים את עצמם

yaron 3 במאי 2017

גם בלי קשר להסכם המדינה רחוקה מלממש את הפוטנציאל שלה.
יש לנו שתי בעיות קשות שדופקות אותנו:
1. שינאת חינם.
2. הסכסוך.
ההרגשה שלי היא שאם נצליח לפתור את הראשונה נוכל להתקדם בשנייה גם עם הצד השני לא ירצה לרקוד.

מאיר (חדש בשכונה) 1 במאי 2017

אנשים נוטים לקבל החלטות בעיקר משיקולים אישיים. החלטה לרדת מהארץ היא משמעותית ביותר וברור שגם מחשבות הקשורות בכלל נכנסות, כולל זה שישראל היא מדינת היהודים ושעליה נלחמו טובי בנינו ובנותינו, אך זה יותר שיקול מצפוני, לדעתי מה שיגבר אצל רוב האנשים אילו השיקולים האישיים. נכון שהיום בעידן התקשורת שנדרשת לדווח בכל רגע על עוד משהו, הפייסבוק, ושאר האמצעים, הסנסציוני הופך להיות קבוע והתחושה היא שחיים פה בגיהנום. התמונה האמיתית היא שמרבית האנשים פה עדיין אוהבים את מה שיש למדינה הזו להציע, את ההווי שלה וכשהם יורדים, הם מחוברים לקהילה הישראלית.
הבעייה בחיי היום יום היא חוסר האמון המוחלט בין האזרח לרשויות ולדעתי לא בגלל שחיתויות כמו שכולם חושבים, אלא בגלל אוזלת היד של הרשויות שנובעת בין היתר מתקציבים נמוכים ושכר נמוך של העובדים שם, כמו גם דימוי לא טוב. ולא, הרשויות לא אשמות, זו חוסר מנהיגות או חינוך לאזרחות, דבר שנשכח בעת מלחמות, לפתע כולם אזרחים טובים.
תישארו פה ותנסו לתקן מבפנים.

איציק אלפסי 1 במאי 2017

מדינת ישראל, עפ"י כל המדדים הבינלאומיים האובייקטיביים (לדוגמא: http://www.themarker.com/wallstreet/1.3937812), היא אחת המדינות שהכי טוב לחיות בהם בעולם.

Amir A 1 במאי 2017

איציק, למדדים אובייקטיבים אין הרבה משמעות כשמדובר על החוויה הסובייקטיבית של הפרט. מערכת הבריאות בישראל היא מהמתקדמות בעולם, ואני מניח שמרבית אוכלוסיית העולם יכולה רק לדמיין גישה לשירותי בריאות כמו שיש בישראל. האם זה משנה משהו כשאתה גר בדימונה ונאלץ לקבוע תור ל- MRI לעוד חמישה חודשים במרכז הארץ אחרי שהרופא גילה איזה גוש חשוד?
המדד שחשוב זו התחושה שיש לאזרחים שהעתיד יהיה טוב יותר (או לפחות לא גרוע יותר).

גיא זהר 1 במאי 2017

הדוח אותו דה מרקר ציטט רחוק מלהיות אובייקטיבי אלא מבוסס להבנתי מעיקרו על סקר שערכו בקרב תושבי המדינות. ולעניינו, אחד המשפטים שהכי מקוממים אותי ומאוד מתאים לרוח הפוסט הוא: "במותם ציוו את החיים". ואלו שנלחמו והתמזל מזלם להיפצע או לצאת ללא שריטה לא ציוו לנו את החיים? כבודם של כולם במקומם מונח, אבל זה בטח לא יהיה במערכת השיקולים שלי. חג שמח!

איציק אלפסי 1 במאי 2017

אכן יש מדדי אושר סובייקטיביים, בהם ישראל מדורגת אף גבוה יותר (מקום 7 במדד האחרון של גאלופ). המדד הזה מבוסס על פרמטרים אובייקטיביים, כמו חוסן כלכלי, השקעת המדינה בשירותים ציבוריים ותמיכה חברתית.

גל ד 1 במאי 2017

נלקחה בחשבון העובדה שאזרחי המדינה יכולים להיכנס למעצר ללא הגבלת זמן ובלי שיוצגו בפניהם פרטי העבירה בה הם חשודים?

Amir A 1 במאי 2017

שתי נקודות לגבי הסקר של גאלופ:
1. השאלה שם מנוסחת כך: "דמיין סולם בן עשרה שלבים שבו השלב העשירי מייצג את החיים הטובים ביותר עבורך ואילו השלב הראשון את החיים הכי גרועים עבורך. איזה שלב הכי קרוב לאיך שאתה מרגיש כיום?". תהרוג אותי מה בין זה ובין מדד אושר.
2. תשאל בני אדם אם הם רוצים לחיות לנצח והרבה יגידו שלא. אבל תשאל בני אדם בכל יום ויום האם הם רוצים לחיות גם למחרת וכמעט כולם יגידו שכן. הדרך שבה שואלים שאלה היא קריטית, כמו שאתה יודע היטב.

צביקה 1 במאי 2017

אתה מנסה לשכנע אותנו שרע לנו?

Amir A 1 במאי 2017

לא. אני מאלו שמאמין בשיר הזה:
https://www.youtube.com/watch?v=10e-qeHPk4w

איציק אלפסי 1 במאי 2017

חד משמעית. אבל פה אנחנו נכנסים להגדרה של מה זה 'אושר'. המדד הזה נמצא במתאם גבוה עם כל המדדים המקובלים של רווחה נפשית והוא המדד המקובל למדידת אושר. בסופו של דבר אושר מוגדר כסיפוק של אדם מחייו ולא כתחושת "וואו", וזה מה שהמדד הזה בוחן.

דיזידין 1 במאי 2017

יפה, אמיר.
אבל אני שמעתי את שלך, אז אתה צריך להקשיב לשלי. עד הסוף.
חג שמייח
https://www.youtube.com/watch?v=WeYsTmIzjkw

yaron 1 במאי 2017

אמיר, אתה צודק אבל הנקודה היא שמשווים תפוחים לתפוחים. לא יודע אם מדדו אושר אבל שאלו את אותה שאלה בכל מדינה. זה עדיין מראה משהו.

Amir A 2 במאי 2017

דיזידין, עכשיו תתאר לך שבמקום לריב על אבנים, המזרח התיכון היה מתרכז בלהנות ככה מהחיים. הכל היה נפתר תוך 5 דקות. רק שאנשים במקום להתמקד בדברים החשובים באמת מתמקדים לי בכל מיני שטויות כמו "האבן הזו שלי".

איציק 2 במאי 2017

אם היא שלך, אל תזרוק אותה על אחרים.
אני לא יודע איך מודדים אושר אבל מה שאני בטוח זה שאם מצאת אושר אז הוא בטוח שייך למישהו אחר.
אושר זה מושג מאד חלקלק, קשה מאד להגדיר מה גורם לאנשים אושר. למשל, היה צפוי ששף יהיה מאושר אם יקבל שלושה ככבי משליין. לעומת זאת שף (נדמה לי שויצרי).התאבד לאחר שקיבל שלושה כוכבים בטענה שעכשיו אין לו לאן לשאוף אז אין לו למה לחיות. אז אפשר להבין שמצבך טוב משל רוב העולם. זה עדיין לא אומר שאתה מאושר,רק שייתכן שאתה מודע לכך שיש דיסונסס בין הרגשתך לבין מה שאתה צריך להרגיש.

יוני 2 במאי 2017

אם תשאלו סוציולוג מה זה אושר, הוא יספק תשובה אחרת מאיש מדעי המוח. המדד האובייקטיבי היחיד לאושר הוא בחינה של ההורמונים הרלוונטיים שהמוח מפריש. כל השאר, זו כבר שאלה של פרשנות.

Ollie Williams 2 במאי 2017

חשבתי שאסור יותר להאמין לסקרים של התקשורת.
כמו שמניתוח של סקרים מול תוצאות הסתבר שהיו בארה"ב לא מעט אנשים שלא רצו להודות בפה מלא שהם מצביעים לטראמפ וזה גרם להטיה בסקרים; כמו שאם נסתכל רק על פיד הפייסבוק/אינסטגרם של אנשים נהיה בטוח ש 99٪ מהחיים של 99٪ מהעולם פשוט מושלמים ונפלאים; כך אני בטוח שחלק לא זניח מאלו שהכריזו שהם מאושרים בישראל פשוט לא רוצים לצאת פראיירים.

Ollie Williams 2 במאי 2017

בנוגע למדדים האובייקטיביים, לי תמיד נראה שיש דיסוננס ענק בין ניתוח המאקרו שתמיד מחמיא לישראל, לבין ניתוח המיקרו של מה האדם הפשוט ברחוב מקבל.
במאקרו אכן הכלכלה של ישראל יציבה ודי חזקה. במיקרו לאדם הפשוט רק הולך ונהיה קשה יותר.

yaron 1 במאי 2017

תודה איציק,
בהחלט יום לחשבון נפש לאומי. אני מנצל אותו כדי להתרחק מפוליטיקה ושנאת חינם (שרובנו חוטאים בה פה ושם) ולהזכיר לעצמי שמה שיש לנו רחוק מאוד מלהיות מובן מאליו.
כתבתי את זה בעבר אבל אחרי הלימודים ארזנו אני ואשתי לעתיד תרמיל ו- $5000 ונסענו לניו יורק. לא היתה לנו תוכנית אבל יצא שנשארנו 13 שנה ושם נולדו שני ילדינו. היתה חוויה מדהימה אבל אף פעם לא הרגשתי שם 100% בבית. היו תקופות של 50% והיו גם של 90% (בספטמבר 11 למשל כשאני ראיתי את התאומים נופלים מהשדירה החמישית ואשתי חולצה בסירה מהדאון טאון) אבל ממש ממש בבית זה אף פעם לא היה.
חג שמח!

צביקה 1 במאי 2017

פוסט אומפטימי כזה הרבה זמן לא קראתי, אבל למעשה הוא ממש נכון.
יום עצמאות שמח לכולם.
ואחת ולתמיד, מה הקטע עם הספריי? :-)

איציק אלפסי 1 במאי 2017

בהלתאבל אנחנו טובים, בלחגוג קצת פחות…

צביקה 1 במאי 2017

כבר חשבתי לעזוב את הארץ בגלל הספריי, בסוף התחרטתי.

איציק 2 במאי 2017

בהתחלה גיסך, עכשיו אתה… יאללה, לא לאיים, לעשות ;)

יוסי מהאבטיחים 1 במאי 2017

פוסט חשוב, איציק.
אנשים לא מבינים בכלל כמה שונאים אותנו בחוץ. לא חשוב אם בגלל אנטישמיות, סיבות "הגיוניות",כיבוש, לא כיבוש. פשוט לא אוהבים אותנו.
בכל פעם שאני קורא או שומע אנשים משתמשים בביטויים כמו "פאשיסט", "יודונאצי", "אש"פתון"', "מתנחבלים" וכיוב' הלב שלי נחמץ קצת. בעיקר כי יש מספיק שנאה מבחוץ, אפשר בהחלט להסתדר בלי השנאה ההדדית הפנימית הזו.
בסוף אתה וזה שקורא לך פאשיסט או אוטואנטישמי תילחמו כתף אל כתף בצוק איתן הבא. והוא בא…

דיזידין 1 במאי 2017

לא יודע.
לך 45 שנה אחורה, די חיבבו אותנו במערב אירופה.

אני יודע מה אני מרגיש כלפי "מפעל ההתנחלויות" ולכן אני לא יכול שלא להסכים איתם.
ערבב בתוך זה את האנטישמיות, שכמו שאתה אומר חיה ובועטת ועוד מקבלת רוח גבית מההתנגדות לכיבוש, ואנחנו בסמטוכה. או כמו שראש הממשלה אומר: "מצבנו המדיני מעולם לא היה טוב יותר".

ר.בקצה 1 במאי 2017

זה לא קשור בהכרח להתנחלויות, אלא לנוכחות המוסלמית הגוברת במערב אירופה. גם לפני 45 שנה המצב לא היה כ״כ טוב. הטבח באולימפיאדת מינכן לא ממש זעזע את האירופים.

יוסי מהאבטיחים 1 במאי 2017

לא קשור רק למוסלמים ולא רק להתנחלויות.
באופן כללי יש שנאה כלפינו שמקורה הרבה פעמים בבורות או חוסר עניין. פשוט "בוחרים צד" ממה שראו בחדשות פעם, בדרך כלל בוחרים את האנדרדוג.

אמוץ כהן-פז 1 במאי 2017

במקום בו אני חי לא שונאים אותנו, להיפך אפילו.

יוסי מהאבטיחים 1 במאי 2017

אמוץ, איני מדבר על השכונה שלך ספציפית.
בצרפת, באופן כללי, איננו מהאהודים.

בכל מקרה, אין הכוונה להפוך העניין ל"פה כן ושם לא". הרעיון הכללי הוא שיש לנו מדינה והיא מייצרת אנטגוניזם בלא מעט מקומות בעולם.
עדיף שנאהב את עצמנו קצת יותר כי בחוץ בטח שלא יעשו את זה בשבילנו.

אמוץ כהן-פז 2 במאי 2017

יוסי, אני מתעקש.
לדעתי, מנסיוני, מעבר לערבים ולשמאל הקיצוני בצרפת אנחנו לבטח לא שנואים.
הרוב חסר דעה וגם לא מעוניין שתהיה לו אחת וכשהוא נתקל בישראלי הוא יותר סקרן מחשדן.
יאצפן חירפן אותכם (סמיילי).

Ollie Williams 2 במאי 2017

אמוץ אני ממש מבין אותך.
גם באזורים שאני מכיר בצרפת, עבור הרוב המכריע אני הישראלי הראשון שהם אי פעם פגשו, הרבה יותר מעניין אותם מגבלות על דיג ומצב הגשמים לעונה.
אנשים תמיד מתרגזים שמי שרואה את ישראל רק דרך חדשות בחו"ל, משוכנע שכל המדינה מדבר עם טנקים וגמלים ברחובות. אבל מצד שני לא מוכן לשמוע שמה שהוא רואה בחדשות על מקומות אחרים מסולף ומוקצן כמעט באותה מידה.

Ollie Williams 2 במאי 2017

וזה ברוב הגדול של המדינה מלבד אזורים מסוימים בערים הגדולות שמועדים לפורענות גם ככה.

אולף 1 במאי 2017

רק חבל שהרוב המכריע של הנופלים הוקרבו על קדושת הפוליטיקאים ולא על הגנת המדינה. כמה מוות מיותר היה יכול להמנע אם המנהיגים היו משתדלים למנוע מלחמות מיותרות

brt 1 במאי 2017

תודה אלפסי על עוד פוסט מצויין !

Comments closed