פרשות אחרי מות-קדושים – וחי בהם

בין אדם לחברו

צילום: הדר אלפסי
צילום: הדר אלפסי

בפרשות השבוע מפורטות שורה של מצוות בן אדם לחברו, כאשר אלוהים בא לפרטן הוא פותח במילים:

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם

כותב הרמב"ן: "ולכך יאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כי הדינים ניתנו לחיי האדם בישוב המדינות ושלום האדם, ושלא יזיק איש את רעהו". רוצה לומר, אלו מצוות שבאו להסדיר את היחסים בין בני אדם, שיאפשרו למין האנושי, לבני האדם, לחיות אחד עם השני.

דַּם כָּל-בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ: כִּי נֶפֶשׁ כָּל-בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא

אלוהים ברא את הטבע בצורה מסוימת, אבל עדיין הוא מבקש מהאדם לשמור על צלם אנוש. איסור אכילת הדם מצטרף למצוות שילוח הקן ו"לא תאכל גדי בחלב אמו" שעניינם שבירת מידת האכזריות שבאכילת החי.

אִישׁ אִישׁ אֶל-כָּל-שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ, לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה.

הטעמים הפסיכולוגיים והבריאותיים של איסורי העריות ברורים. הנזקים הגנטיים של נישואי קרובים מוכרים לנו היטב כיום. אבל בסדרת האיסורים על העריות יש גם כמה איסורים שעניינים שמירה על היחסים בין אדם לרעהו:

עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ, לֹא תְגַלֵּה: 

וְאִשָּׁה אֶל-אֲחֹתָהּ, לֹא תִקָּח: לִצְרֹר, לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ–בְּחַיֶּיהָ.

וְאֶל-אֵשֶׁת, עֲמִיתְךָ–לֹא-תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ, לְזָרַע

כותב ר' שמואל דוד לוצאטו: "ואיסור אשה ואחותה הוא מפורש במילה "לצרור", והוא שלא להטיל קנאה בין שתי אחיות לעשותן צרות ושונאות זו את זו, תחת שמשפטן לאהוב זו את זו; וידוע כי השנאה בין הקרובים קשה מן השנאה בין הזרים, כי כתוקף האהבה הקודמת, כן חוזק השנאה הבאה אחריה".

ועל אותו משקל כותב ר' יוסף אבן כספי: "הסיבה לאיסור עריות לשום שלום בין בני ישראל ולהסיר הקטטות והמריבות אשר יתחדשו מפני קנאות האנשים לנשותיהם, עד שלזאת הסיבה אמרה התורה "לצרור". ולכך אסרה התורה הנקבה, שתיפול בעבורה הקטטה, ואסרה אשה ובתה ושתי אחיות, כדי שלא יתקנאו זו בזו כי הקנאה יותר עצומה בקרובים מבזולתם; ובהיות הקטטה ביניהן תמיד, לא ינוח הזכר ולא יוכל להשלים עצמו. ואסרה גם כן אשת איש, כי הבעל יקנא עליו בלי ספק וימית את הבועל את אשתו, כמו שאמר (משלי ו') "קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם". ורוב הרציחות הוא בעבור הנשים. ולזאת הסיבה בעצם אסרה את אשת האח ונתן טעם "ערות אחיך הוא" רוצה לומר: היא אשתו – ואם תנאף עמה, היא תשלח מדנים בין אחים. וגם בבית יעקב היו מריבה וקטטה מפני נשיו לאה ורחל".

והדברים האלה מזכירים לי את מה שאמר זיגמונד פרויד: "הרעיון של אהבה רומנטית הוביל ליותר מוות והרס מכל דבר אחר, אולי חוץ מדת."

וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם, לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר; וְלֶקֶט קְצִירְךָ, לֹא תְלַקֵּט. וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל, וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט: לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם.

או במילים אחרות: אל תהיה תָמַע (פאה היא כמות של תבואה בסוף השדה; לקט מתייחס לכמות קטנה של שיבולים הנופלת מיד הקוצר בעת הקצירה; שכחה היא תוצרת חקלאית שנשכחה במקום גידולה; העוללות הם ענבים אשר גדלו ללא אשכול, פרט הם הענבים שנופלים מן האשכול).

לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ–וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל

"היה נוטל ממך עצה, אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו." (ספרא ל"ה)

לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל, בַּמִּשְׁפָּט–לֹא-תִשָּׂא פְנֵי-דָל, וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל: בְּצֶדֶק, תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ.

למה היה צריך להזהיר על הגדול מובן, אבל מה עניין "לא תישא פני דל"? שגם את העני צריך לשפוט בצדק. ואת החלש ו"המוחלש". זה שהוא כזה לא שם אותו מעל הצדק והחוק. וזו אמירה חשובה נגד אפליה מתקנת. אפליה זו אפליה.

לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.

אנחנו אוהבים לשנוא לא פחות מאשר אנחנו אוהבים לאהוב. אולי אפילו יותר ("אין שמחה כשמחה לאיד"). אומרת לנו התורה, אתה לא תתעטף בשנאתך המענגת שגורמת לך להרגיש רם ונעלה, טהור ומוסרי יותר מעמיתך. אם בעיניך הוא טעה, עליך להתעמת אתו ולהעמיד אותו על טעותו. אחרת אתה שותף לחטא שלו.

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ

זה כלל גדול בתורה.

מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן

כבוד לסמכות. בעל שיבה הוא לאו דווקא אדם מבוגר, אלא מישהו בעל ידע וניסיון. מה קורה בחברה כשהסמכות מתפוררת? תיכנסו לפייסבוק.

וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, בְּאַרְצְכֶם–לֹא תוֹנוּ, אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ–כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

ואם נחשוב שב"גר" הכוונה לגוי שהתגייר והפך ליהודי, כיצד נפרש "כי גרים הייתם בארץ מצרים"? ומכאן אני למד שבגרים הכוונה לא רק ליהודים, אלא לכל זר שגר אתך בארצך "כאזרח מכם יהיה לכם, ואהבת לו כמוך".

שבת שלום.

סיור כתובות אדום
2:00:25. אליהוד קיפצ'וגה

28 Comments

B. Goren 6 במאי 2017

תודה איציק.

אמיתי 6 במאי 2017

אתה נוהג להכניס לפרושים שלך הרבה מהאגנדות שלך. לגיטימי. אבל לפעמים זה פשוט
יוצא לא מדוייק ו"תפור" גס.
בַּמִּשְׁפָּט–לֹא-תִשָּׂא פְנֵי-דָל – הכוונה היא משפטית פסיכולוגית לשופט. לא לתת הנחות לעניים ומסכנים שפשעו.
אין קשר בין זה לבין אפליה מתקנת שהיא לא מתחום האדם לחברו. גם המשפט אפליה היא אפליה בהקשר הזה
הוא מעוות. כאילו שביהדות אין צדקה ומעשר בדיוק מהסיבות הללו

טיפה סרוחה 6 במאי 2017

גם לי החלק הזה הרגיש מאולץ.אני דווקא כן חושב שצריך לעשות הנחות לעניים ומסכנים שפשעו מתוקף גורלם המר שהקשה עליהם לקבל את ההחלטה הנכונה.אני באופן אישי בוחר להבין את "במשפט לא תישא פני דל" -לא לתת לו הנחה יתר על המידה.מקרה יונתן היילו כדוגמא,יש להתחשב בנסיבות אבל לא באופן מוחלט וגם מי שגורלם לא שפר עליהם צריכים לשאת באחריות מסוימת.

איציק תודה על הפוסט ושבת שלום לכולם

טיפה סרוחה 6 במאי 2017

אגב אני גם מאמין שצריכים להחמיר בענישה כלפי נציגי ציבור,אנשים רמי מעלה ומיליונרים.
כלומר אם העונש למעשה מסוים הוא 5 שנים לאדם מן השורה
למי ששפר עליו גורלו העונש יהיה 7
ולמי שמזלו בגד בו העונש יהיה 3
הכול בהתאם לנסיבות חייו של האיש.

טיפה סרוחה 6 במאי 2017

אה ואני חושב שאני קפיטליסט ולא סוציאליסט.זו סתירה?

אמיתי 6 במאי 2017

בימינו אין להגדרות האלו הרבה משקל. הכל זה כבר פיוזן

טיפה סרוחה 6 במאי 2017

ברור לי אבל האם זה סותר את מהות הקפיטליזם או שזה נספח צדדי?

אמיתי 6 במאי 2017

לדעתי לא..אפילו הייתי אומר ההפך..

טיפה סרוחה 6 במאי 2017

אוקי תודה

אמיתי 6 במאי 2017

זה עניין מסובך ומן הסתם בטיעונים לעונש דברים כאלה עולים.
אני קראתי מחקרים שלא רק מראים קשר ישיר בין עוני לפשע אלא שעוני
ולחץ כלכלי מורידים את האיי.קיו שלנו. ההחלטות שאנו מקבלים גרועות כי
נקודת המוצא שלנו היא גרועה. אבל צריך לזכור שעוני לא יכול לשמש (לרוב..)
כתירוץ לפשע. לא פותרים עוול בעוול

טיפה סרוחה 6 במאי 2017

אז אנחנו פחות או יותר מסכימים.יש מצב שהירידה באייקיו מתבטאת ב" כוסאמאמק מה יהיה יהיה" שנפלט כשצריכים לבחור בין הפח לבין הפחת :)

yaron 6 במאי 2017

תודה איציק, שבת שלום.

Havlicek stole the ball 6 במאי 2017

The concept of god falsified; the concept of morality falsified;— but even here Jewish priest
craft did not stop. The whole history of Israel ceased to be of any value: out with it!— These
priests accomplished that miracle of falsification of which a great part of the Bible is the
documentary evidence; with a degree of contempt unparalleled, and in the face of all tradition
and all historical reality, they translated the past of their people into religious terms, which is to
say, they converted it into an idiotic mechanism of salvation, whereby all offences against
Jahveh were punished and all devotion to him was rewarded. We would regard this act of
historical falsification as something far more shameful if familiarity with the ecclesiastical
interpretation of history for thousands of years had not blunted our inclinations for uprightness in
historicis. And the philosophers support the church: the lie about a “moral order of the world”
runs through the whole of philosophy, even the newest. What is the meaning of a “moral order
of the world”? That there is a thing called the will of God which, once and for all time,
determines what man ought to do and what he ought not to do; that the worth of a people, or of
an individual thereof, is to he measured by the extent to which they or he obey this will of God;
that the destinies of a people or of an individual are controlled by this will of God, which
rewards or punishes according to the degree of obedience manifested.— In place of all that
pitiable lie reality has this to say: the priest, a parasitical variety of man who can exist only at the
cost of every sound view of life, takes the name of God in vain: he calls that state of human
society in which he himself determines the value of all things “the kingdom of God”; he calls the
means whereby that state of affairs is attained “the will of God”; with cold-blooded cynicism he
estimates all peoples, all ages and all individuals by the extent of their subservience or opposition
to the power of the priestly order. One observes him at work: under the hand of the Jewish
priesthood the great age of Israel became an age of decline; the Exile, with its long series of
misfortunes, was transformed into a punishment for that great age-during which priests had not
yet come into existence. Out of the powerful and wholly free heroes of Israel’s history they
fashioned, according to their changing needs, either wretched bigots and hypocrites or men
entirely “godless.” They reduced every great event to the idiotic formula: “obedient or
disobedient to God.”— They went a step further: the “will of God” (in other words some means
necessary for preserving the power of the priests) had to be determined— and to this end they
had to have a “revelation.” In plain English, a gigantic literary fraud had to be perpetrated, and
“holy scriptures” had to be concocted— and so, with the utmost hierarchical pomp, and days of
penance and much lamentation over the long days of “sin” now ended, they were duly published.
The “will of God,” it appears, had long stood like a rock; the trouble was that mankind had
neglected the “holy scriptures”… But the ‘‘will of God’’ had already been revealed to Moses….
What happened? Simply this: the priest had formulated, once and for all time and with the
strictest meticulousness, what tithes were to be paid to him, from the largest to the smallest
(—not forgetting the most appetizing cuts of meat, for the priest is a great consumer of
beefsteaks); in brief, he let it be known just what he
wanted, what “the will of God” was…. From
this time forward things were so arranged that the priest became indispensable everywhere; at all
the great natural events of life, at birth, at marriage, in sickness, at death, not to say at the
“sacrifice” (that is, at meal-times), the holy parasite put in his appearance, and proceeded to
denaturize it— in his own phrase, to “sanctify” it…. For this should be noted: that every natural
habit, every natural institution (the state, the administration of justice, marriage, the care of the
sick and of the poor), everything demanded by the life-instinct, in short, everything that has any
value in itself, is reduced to absolute worthlessness and even made the reverse of valuable by the
parasitism of priests (or, if you chose, by the “moral order of the world”). The fact requires a
sanction— a power to grant values becomes necessary, and the only way it can create such
values is by denying nature…. The priest depreciates and desecrates nature: it is only at this price
that he can exist at all.— Disobedience to God, which actually means to the priest, to “the law,”
now gets the name of “sin”; the means prescribed for “reconciliation with God” are, of course,
precisely the means which bring one most effectively under the thumb of the priest; he alone can
“save”. Psychologically considered, “sins” are indispensable to every society organized on an
ecclesiastical basis; they are the only reliable weapons of power; the priest lives upon sins; it is
necessary to him that there be “sinning”…. Prime axiom: “God forgiveth him that repenteth”—
in plain English, him that submitteth to the priest.

אמיתי 6 במאי 2017

אמ;לק?

גיאגיא 6 במאי 2017

אמ;לק
הכהנים סילפו את ההיסטוריה והמציאו את אלוהים כדי לשלוט באנשים דרך האשמה שלהם והבטחה למחילה

דיזידין 6 במאי 2017

the priest is a great consumer of – beefsteaks"
(פרידריך ניטשה)

אמיתי 6 במאי 2017

תודה
הייתי אומר שבני אדם תמיד מסלפים משהו כדי לשלוט באחרים, גם לפני המצאת אלהים

no propaganda 7 במאי 2017

דת היא פשוט IEEE של זה

Havlicek stole the ball 6 במאי 2017

אפשר לדעת מה זה אמ;לק?
כינוי לעם התנכ"י?
ולמה אסור לכתוב אותך ברצף?
זה כמו יהוה רק הפוך?

אמיתי 6 במאי 2017

ארוך מידי. לא קראתי
יעני תקציר

רינוס מיכלס 6 במאי 2017

" שמרתם את חוקיי ומשפטיי " …

אם התורה בשם " אומרה " מתיימרת להציב ולהנחיל חוקים ומוסר , אז למה בכלל יש להם קבלה והכלה עם התסמינים של המעשים " הרעים " וה – " לא מוסריים " ?

האם התורה בשם " אומרה " , מורה ותומכת באלימות כתגובה על חילוקי דעות ומחשבות , בין אדם לאחר ?
יופי של מוסר …

ואם היא לא , אז למה לקבל ולהשלים עם התגובות האלימות על חילוקי הדעות והמחשבות בין אדם לאחר ?
במקום פשוט להורות חוקים ומשפטים שיוקיעו את האלימות לשמה , כתגובה לחילוקי דעות ומחשבות בין אדם לאחר , וכך ינהג האדם אשר רואה את חוקותיו ומשפטיו של דובר התורה …

הלשם כך נכתבו חוקותיו ומשפטיו ,
האם כך באמת ?…

או שעם כל הכבוד שלו ולמפרשיו יש לגבי חוקותיו ומשפטיו , הוא לא באמת מאמין בהם באמונה שלמה ובצורה מוחלטת ,
ומשלים עם תסמיני התנהגות האדם באשר הוא אדם מן המניין – רעה , מגעילה ובזויה תיהיה אשר תיהיה ?
ולכן ההלכות הללו נקבעות כדבר לאחר מעשה אדם – יהיה אשר יהיה
, במקום שההלכות יורו וינחילו לעשות את המעשה והמוסר עצמו , כמו שחוקותיו ומשפטיו מתיימרים להיות …

70 פנים לתורה ,
ו – 140 למפרשיה …

Lb33 7 במאי 2017

למה להתעסק במי אמר?
בוא תתעסק במהות, בתוכן הדברים.
אם תוריד את מגננת האנטי-אלוהים ואנטי-דת, תגלה שיש הרבה היגיון והרבה דברים שאתה לגמרי מסכים איתם ונוהג על-פיהם.

רינוס מיכלס 7 במאי 2017

אני כשלעצמי , לא מתעסק במי אמר ומה אמר , זה ממש לא מעניין אותי

כתבתי תגובה על – " מה אמר " , מפני שהמאמר בעצמו נכתב על הנושא וההיבט הזה

ואני כותב אך ורק תגובות שקשורות למאמר שבעמודו אני מגיב

כנראה שיש לך בעייה קשה בהבנת הנקרא , כי התגובה שלי הייתה כל כולה על המהות והתוכן שבמאמר , ואף יותר מזה – על השורש שממנו הם נובעים

לכן , פעם הבאה כשאתה קורא תגובה שאתה לא יודע איך לענות לה לעניין ( על אף רצונך הברור המקונן בתוכך ) , תנסה לקרוא אותה שוב ושוב ושוב , עד שתבין אותה כמו שהיא – פשוטה כמשמעותה , ולא כפי שאתה מדמיין אותה בראשך ההוזה והקודח

אם תעשה זאת , תגלה שאין לי שום מגננה מפוחדת ותוקפנית כשלעצמה משום דבר ,
ועוד יותר מכך – שאתה בכלל לא מכיר אותי ולא יודע מי אני , מה אני ,
ומה היא מחשבתי , דעתי ותפישתי

לכן , כאחד שמתיימר לדעת מחשבות ודעות של אנשים שהוא לא מכיר , ובפועל עושה זאת על ידי עיוות , סילוף והשחרת דברים כהווייתם ,
אין לך מושג על מה אני מסכים ולא מסכים , ולפי מה אני מתנהג בחיי הפרטיים

אריאל 6 במאי 2017

ועוד קוריוז קטן למי שלא מכיר,
רצף הפרשיות אחרי מות, קדושים, אמור הוליד את הביטוי אחרי מות – קדושים אמור.

צביקה 6 במאי 2017

תודה איציק, פוסט מצויין.
ההשוואה של פרויד בין דת לאהבה כלכך נכונה.

גלעד בלום 7 במאי 2017

אין ספק שהאנשים שכתבו את התורה היו חכמים, ואלה שפירשו אותה במשך השנים כנ״ל, יכול להיות גם שהיהדות היתה פורצת דרך בכל הקטע הזה של משנה סדורה של ״איך בן אדם מוסרי אמור להתנהג״. לא מעט מהתובנות עדיין תקפות כי טבע האדם במהותו לא השתנה.

אבל זה לא משנה את העובדה שאלו חוקים שנכתבו על ידי בני אדם (מאד חכמים ) בתואנה שאלו ״דברי אלוהים״ במטרה לשלוט על בני אדם. לזכות היהדות עומדת העובדה שאנחנו לא דת מיסיונרית ולכן שלטו רק על העם שלנו( הבדלנות די עלתה לנו ביוקר). הכנסיה לקחה את זה הכי רחוק שיש וגרמה לאלפי שנים של סבל, מלחמות, ילדים קטנים שנאנסים בשיטתיות על ידי ״כמרים״ ושחיתות שלא ברא השטן..

עשרת הדיברות מסכמות את ״המוסריות״ יפה מאד והם בסיס לחברה המודרנית ומגיע ליהדות לא מעט קרדיט על זה אבל היום זה כבר לא ממש חידוש שבעולם מתוקן יש דברים בסיסיים שחייבים להיות חוקי ברזל, כמעט כל מדינה בעולם המודרני דוגלת בעקרונות הללו ״על הנייר״ הבעיה היא יותר ביישום של הכלל ״ואהבת לרעך כמוך״ וכמובן ״כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר איתכם״. (כנראה ששנאת זרים היתה קיימת תמיד)

Havlicek stole the ball 7 במאי 2017

מחזק על הפסקה השנייה, אך לגבי השלישית –
עשרת הדיברות אולי מסכמות את המוסריות (לא מסכים אבל נניח) אבל בל נשכח שבתנ"ך, החצי המוסרי זה השני. בראשון זה עדיין אל תעשה פסל וכל תמונה, אני אדוני אלוהיכם וזכור את יום השבת. או בקיצור, בולשיט שחוץ מליהודים לא אכפת לאף אחד ממנו. הנוצרים שמו את הצלב כפסל וביטלו השבת. זה לא בסיס לכלום.
בנוסף, אם הבסיס המוסרי של האנושות הוא לא לרצוח/לגנוב/לשקר/לחמוד, האנושות לא כל כך מוסרית.. אונס, גילוי עריות, רצח עם ועוד כל כך הרבה דברים פחות מוסריים מ"לחמוד".

ואפילו זה לא מקורי של היהדות..

גלעד בלום 8 במאי 2017

האבליצ׳ק, הוא שאמרתי – ״על הנייר״ זה הבסיס לציוויליזציה המודרנית (תנועות ההומניזם והדמוקרטיה ותנועת ההשכלה) , היישום הוא הבעיה כי הטבע האנושי בעייתי, לכן נכתבו הכללים הללו, כי האדם המודרני הבים את חולשתו והיה צריך לכתוב כללים כדי שלא יהיה כאוס.

אגב- לטעמי- אונס, גילוי עריות רצח עם זה תחת הקטגוריה של אל תעשה לחברך את שאינו אהוב עליך, וכן אין ספק שהאנושות לא מוסרית.

Comments closed