פרשות בהר-בחוקותיי – כולנו עבדים

אתוס העבודה הפרוטסטנטי ואתוס העבודה היהודי

deot-77-PHOTOS

וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ–שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם, לְאָכְלָה–לְךָ, וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ; וְלִשְׂכִירְךָ, וּלְתוֹשָׁבְךָ, הַגָּרִים, עִמָּךְ. וְלִבְהֶמְתְּךָ–וְלַחַיָּה, אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ: 

בחיבורו המפורסם "האתוס הפרוטסטנטי ורוח הקפיטליזם" ממחיש מקס וובר כיצד תואמת המנטליות העומדת בבסיס השיטה הכלכלית הקפיטליסטית את האידאולוגיה של הרפורמציה הפרוטסטנטית.

בבסיסו של "אתוס העבודה הפרוטסטנטי" עפ"י וובר, עומדת התפיסה לפיה הצלחה בעיסוקו של אדם הינה ביטוי להיותו בחיר האל ולכך שאלוהים שבע רצון ממעשיו. מכאן נגזרה הפיכתה של העבודה לערך בפני עצמו ולא רק ככלי לסיפוק צרכי הקיום. והאידיאולוגיה, העומדת בבסיס הקפיטליזם, של צבירת הון לא לשם שימוש אלא לשם השקעתו מחדש בצבירת הון נוסף. זאת אומרת, אותה נטייה פנימית לעבוד למען הרווח כמשהו בעל ערך מוסרי.

בפרשת השבוע אנחנו פוגשים את מצוות השמיטה והיובל. מצוות השמיטה עוסקת בעזיבתו של אדם את אחיזתו בנכסיו החומריים בכל שנה שביעית. במילים אחרות – הפקרת בעלות. כאשר פעם בחמישים שנה, בשנת היובל, אף מאבד אדם את נכסיו לחלוטין והם חוזרים לבעליהם המקוריים.

בהקדמה לספרו "שבת הארץ" כותב הרב קוק על שנת השמיטה ש:"אין חילול קודש של קפדנות רכוש פרטי בכל תוצאות יבולה של שנה זו, וחמדת העושר המתגרה על ידי המסחר משתכחת. "לאכלה – ולא לסחורה"."

רוצה לומר, בדיוק הפוך מאתוס העבודה הפרוטסטנטי: העבודה כשלעצמה איננה ערך, היא כלי למימוש צורך – האכילה.

וממאי נפשך, אם בכל שבע שנים אתה מצווה להפקיר את רכושך ובכל חמישים שנה אתה מאבד אותו מעשית, אין הגיון בצבירה רכוש רק לשם צבירתו והשקעתו בצבירה נוספת כפי שמעודדת השיטה הקפיטליסטית.

בחברה בת זמננו לומר על מישהו שהוא "איש עבודה" זוהי בערך המחמאה הכי גדולה שאפשר לתת. אנחנו עובדים שעות רבות לא בהכרח בגלל שזה מה שאנו זקוקים לשם פרנסתנו, אלא משום שזה נתפס כערך. אדם שעסוק מבוקר עד ערב בעבודה נתפס כאדם רציני, מוצלח. מושא לחיקוי. להיות מובטל זוהי בראש ובראשונה מצוקה מצפונית, מקור לרגשות אשם ובושה כתוצאה מכך שאדם לא ממלא את תפקידו ויעודו בחברה, יותר מכל מצוקה כלכלית אובייקטיבית שנגרמת כתוצאה מכך.

כאשר אני מדבר על אתוס העבודה הפרוטסטנטי של וובר עם הסטודנטים שלי אני נוהג לשאול אותם שאלה פשוטה: איזה סכום לדעתכם אתם צריכים להרוויח בחודש כדי לחיות חיים נוחים, ברווחה, תוך סיפק צורכיכם ללא דאגות כלכליות? הם זורקים מספרים שונים. ואז אני שואל: ונניח שתמצאו עבודה שבה תרוויחו בדיוק את הסכום הזה ואז יציעו לכם להרוויח יותר בתמורה לעבודה מאומצת ורבה יותר – האם תסרבו? כמובן שאף אחד לא אומר שכן.

בלי שרובנו המוחלט נשים לב, אמצנו למעשה רעיון נוצרי כערך עליון. רעיון שעומד בניגוד מוחלט לתפיסה היהודית.

עבודה וקריירה הם כיום ביטוי למה שפעם נקרא "בחירת האל" והיום מוכר בשם "הגשמה עצמית". הזהות והערך עצמי שלנו נגזרים בראש ובראשונה ממעמדנו המקצועי ורק הרבה לאחר מכן מהזהות המשפחתית והקהילתית שלנו.

יבוא ויאמר מי שיאמר, ובצדק יאמר, שזהו כורח של החיים בעידן הגלובלי.

בסדר גמור כורח, אבל למה ערך? האם עבודה מאומצת וצבירת הון באמת מובילים אותנו לתחושה של מימוש יעודנו בחיים? האם הם גורמים לנו סיפוק אמתי מהיותנו מי שאנחנו (בשונה מהסיפוק הרגעי שאנו חשים כאשר אנו צוברים וצורכים כסף ורכוש חומרי)? האם הם הופכים אותנו למאושרים יותר?

הנתונים שמראים על עלייה עקבית בשיעור הלוקים בתסמינים של הפרעות נפשיות, ובראשם חרדה ודיכאון, בחברה המערבית, ומחוצה לה ככל שההשפעה של תהליכי הגלובליזציה גוברת, מעידים כנראה שלא.

או כפי שתיאר זאת נפלא וובר כבר בראשית המאה הקודמת:

"מומחים ללא רוח, תאוותנים ללא לב. והאינות הזו מדמיינת שהיא הגיעה לרמה תרבותית שלא הייתה כדוגמתה".

שבת שלום.

יום שישי את יודעת
דיבורים גבוהים, מעשים קטנים

תגובות

  • עדי אבני

    מצויין, אלפסי.
    תודה.

    • עצמות עצלות

      +1

    • רותם

      +2

  • אמיתי

    פשטני מצדך. זה נושא קצת יותר מורכב.
    לדוגמא בחברה בה גדלתי (הקיבוצית) העבודה היא ערך אך לא מסיבות של צבירת רכוש
    ואף לא מסיבות של מימוש עצמי. אלא קולקטיבי..כך היה ברוב הארץ בתחילת המדינה.
    עבודה הייתה ערך בהרבה חברות ובהרבה תקופות רק שמימוש הערך הזה בימינו שונה.
    זו לאו דווקא הגלובליזציה עצמה כמו החיים המודרניים (טכנולוגיה).
    אני לא חושב שיש סתירה בין זה ליהדות אלא שהיהדות פעם התקיימה בעולם אחר

    • איציק אלפסי

      דיברתי על עבודה קפיטליסטית שהמטרה שלה לצבור עוד ועוד נכסים. נדמה לי שזה לא היה המצב בקיבוץ.

      • אמיתי

        כן אבל עדיין עשו מעבודה ערך. ככה מדדו אנשים. לפי התפוקה שלהם.
        חבר קיבוץ "טוב" הוא חבר שעובד הרבה. לא משנה העובדה שהעבודה לא משיגה לו
        עוד נכסים אלא שהיא הסרגל על פיו אדם נמדד וגם הדבר שמגדיר אותו. ההבדל הוא
        במימוש של הערך ובגמול שבו

        • אמיתי

          הייתי בטוח באמצע הפוסט שתשים את עבדים של סחרוף כשיר הפוסט..(-:

          • איציק אלפסי

            זו הייתה הכוונה המקורית... אבל זה היה נראה לי בנאלי מדי אז הלכתי על הקאבר הנפלא הזה לביטרסוויט סימפוני בגלל השורה your'e a slave to the money then you die"

  • אסף the kop

    עבודה היא אמצעי לכלכל את עצמך ואת משפחתך. לא ערך, אלא הכרח. יש וקורה שהיא גם מסיבה לך עושר.
    בכל אופן, זה שעובד שעות רבות נוספות אינו מוצלח או מודל לחיקוי חלילה. הוא עבד מודרני. ואם זה בא על חשבון הזמן שלו עם אשתו וילדיו אז הוא גם חוטא גדול מאוד. לעבוד שעות נוספות מרובות בעיקר מעיד על חוסר יעילות במקום העבודה, לא פעם באשמת המעסיק עצמו המעדיף לסחוט את עובדיו מאשר להשקיע בתשתית.

    • אסף the kop

      מסבה לך אושר

    • בני תבורי

      אסי,
      בחיים לא הסכמתי אתך כל כך - למעט בנושא מוזיקה וליברפול.

    • זינק

      יפה.
      לפעמים נדמה לי שכל התיאוריות שהופכות את העבודה לערך, נועדו לשכר את הנמלים העובדות כדי שלא יתמרדו.

    • Matipool

      לגמרי, אסף.
      יש עוד סיבות לאלו שעובדים או נמצאים בעבודה עד מאוחר:
      1. להראות לבוס שנשארים עד מאוחר גם אם כל מה שעושים זה להיות באינטרנט. ״תחרות האורות הדולקים הכי מאוחר במשרד״.
      2. לברוח מהרעש והצרות בבית.

    • שלו

      מסכים ++
      תזהר עוד תהיה בלב הקונצנזוס.

    • עומרי (ירוק)

      כל מילה, אסף.
      מסכים עם שלו, אתה מערער כאן את תדמיתך החתרנית והבועטת :)

      • יוני

        זה נכון אסף, אבל בעידן הקפיטליזם, הצמיחה היא ערך עליון, וזה בא לידי ביטוי בכל מה שכתבת.

  • אלעד כץ

    יפה איציק.
    מסכים אם רוח דבריך, אך צריך לזכור שהאתוס הפרוטסטנטי נוצר כנגד לאתוס הקתולי, ומהותו המעבר מהטלת האחריות על האל לכל מה שקורה לך, לנטילת האחריות על חייך, ושיפור מצבך כבר בעולם זה. זהו מפנה דרמטי, חשוב וחיוני בהתפתחות החברה. כתב על זה יפה פרום ב"מנוס מחופש".
    אני חושב שאולי לקחנו צעד שניים יותר מדי וזקוקים למטוטלת של גיל שלי שתחזור קצת לכיוון יותר מאוזן, ואולי זה כבר לאט לאט קורה.

    • איציק אלפסי

      מנוס מחופש ספר חובה. בכלל, פרום הוא גאון.

  • תומרג

    טייפו: כורח, לא כורך

    • איציק אלפסי

      תודה

  • איציק

    אני חושב שאם היית מנסח את השאלה קצת אחרת היית מקבל מגוון גדול יותר של תשובות.
    אתה שאלת האם היו מוכנים לעבוד יותר תמורת הגדלת שכר.
    עכשיו תן בידם בחירה: יש להם אפשרות לעבוד יותר להרוויח יותר (שאלה כמה יותר), או לעבוד הרבה פחות (אולי אף לא לעבוד) ולשמור על השכר. מה הם היו בוחרים, להרוויח יותר או לנוח יותר? אני מניח שיש איזה טרייד-אוף בין ערך העבודה לערך המנוחה.

  • צור שפי

    כמה דברים בהמשך לפוסט מעורר המחשבה ולתגובה של אסף:

    1. אנחנו צריכים לקחת בחשבון שההתפתחות הטכנולוגית בסבירות די גבוהה מובילה את האנושות למצב שבו מספר הולך וגדל של עבודות יהיו מיותרות. נכון שצומחים כל הזמן מקצועות חדשים וזה יקרה גם בעתיד אבל בקצב נמוך מאשר המקצועות המתייתרים. המציאות של אוכלוסיה עולמית גדלה במהירות (ב-1990 היינו 5 מיליארד, כיום מעל 7 מיליארד, ב-2050 הצפי הוא ל-10 מיליארד) מול מקורות תעסוקה מצטמצמים מעוררת שתי בעיות, האחת - ממה יתפרנסו האנשים. במדינות עם איתנות כלכלית כמו שוויץ אנחנו כבר רואים שמדברים על קצבת קיום לכל אזרח ללא קשר לשאלה אם הוא עובד או לא. יכול להיות שזה הכיוון - העבודה ככלי לסיפוק הצרכים הקיומיים תיעלם. אנשים פשוט לא יצטרכו לעבוד (מי שעובר ביום חול ליד בית קפה תל אביבי יכול להתרשם שאנחנו כבר שם). זה מוליך לבעיה השניה - התרחבות הפנאי. מה יעשו אנשים עם כל הזמן הפנוי שלהם? זה נשמע כמו צרות של עשירים, אני לא בטוח שזה באמת ככה.

    2. בנימה קצת פחות פוטוריסטית ויותר סוציאליסטית - חייב להיות מס ירושה. אני לא מדבר על זה שמישהו שבזעת אפיו ועבודתו (כולל תשלום מסים) הצליח לחסוך משהו עבור יורשיו - הם יצטרכו שוב לשלם מס. הכוונה היא להציב רף מסויים שמעליו המס הזה יהיה קיים. המציאות שבה הונם המשותף של שמונת האנשים העשירים בעולם שווה לזה של החצי העני של האנושות (3.6 מיליארד נפש) היא בלתי מוסרית באופן קיצוני.

    • ר.בקצה

      יום העבודה התארך בשנים האחרונות, על אף הפיתוחים הטכנולוגיים, ושנות הפנאי התמעטו. במיוחד בענפים שמתעסקים בטכנולוגיה. יחד עם המנהג המגונה של ״לקיחת עבודה הביתה״, מדוע אתה חושב שלאנשים יהיה יותר פנאי?

      • צור שפי

        כי כמו שכתבתי, הניבוי הוא שהטכנולוגיה תחליף את האנשים במגוון הולך וגדל של מקצועות.

    • yaron

      למיטב ידיעתי התחזיות הן ל- 10 מיליארד ב-2025.
      לא חושב שמישהו נותן על כך את הדעת, אנחנו הולכים לחרב את הפלאנטה...

      • צור שפי

        לא כל כך מהר ירון, כרגע אנחנו 7.2 מיליארד, 2025 זה מעבר לפינה. המצב מספיק מאתגר גם אם הצפי הוא ל-2050.

        • yaron

          צודק, 8 ב-2025 ו-10 ב-2050 אם הצפי שהקצב יירד נכון.
          כמו שאמרת, המצב מאוד מאתגר גם ככה.

          • אמוץ כהן-פז

            לא על כדור הארץ אנחנו מאיימים אלא על המין האנושי.
            הטבע יקח את זמנו וישקם את החורבן שנשאיר.

  • שלו

    לפעמים אנשים שהם עבדי עבודה בסה"כ בורחים מעצמם...

    • איציק אלפסי

      זה נכון

  • בני תבורי

    קיימות בשוק נבואות חורבניות יותר מזו שלאנשים לא תהיה עבודה כי הטכנולוגיה תעיף אותם, מדברים על מצבים שבו רואים איך עידן המין האנושי יכול להגיע לסיומו. זה לא מגיע מחוזי עתידות וקוראים בכוכבים, זה מגיע מהיסטוריונים ופילוסופים ובמידת מה גם מהמדע.

    • יוני

      בא לך להרחיב? התחלת מעניין :)

      • אמוץ כהן-פז

        זה לא מסובך.
        מהצד ה׳חיובי׳, הטכנולוגיה מחליפה את האדם בכל התחומים ולא רחוק היום שכל מה שנחוץ לאדם על מנת להתקיים ייוצר, מאלף ועד תו, על ידי מכונות.
        מהצד ה׳שלילי׳, האדם מאפשר לטכנולוגיה לשלוט יותר ויותר בניהול חייו.
        בשלב מסויים, כשהתלות תגיע לרמה ׳מספקת׳, למישהו (או משהו...) שיישב ליד השלטר לא יהיה יותר צורך בבני אדם אחרים, אז הוא יוריד אותו.
        בלי מזון, חשמל, מי שתייה וכד, תוך כמה שבועות המיליארדים יהפכו לכמה מליונים שיצליחו לשרוד דרך חזרה לחיי שבט.
        הטכנולוגיה היא סוס טרוייאני.

  • Matipool

    בניגוד לסטודנטים שלך, אני כן הייתי מסרב לאותה עבודה שהיא הרבה יותר קשה ומאומצת.
    כבר עשיתי את זה בפועל. כסף זה לא הכל בחיים אם כי הוא מאד חשוב.

  • דיזידין

    מעניין מאוד.
    איך זה מסתדר עם קידוש הבעלות על הקרקע שאנו עדים לו ב-50 השנים האחרונות?

    • אסף the kop

      מה הבעיה ?
      צריך רק להחליף בעלות.
      המתיישב מאיתמר ייתן את ביתו למתיישב מת"א וההפך.

  • ניינר / ווריור

    אני נמנה על מחנה טימותי פריס שדוגל בארבע שעות עבודה בשבוע ולשמחתי גם מצליח ליישם זאת בחיי. בעיני עבודה זה בזבוז זמן טוטאלי אלא אם אתה עוסק בחינוך, רפואה, מחקר לטובת האנושות וכיו"ב או שאתה עצמאי שמתפרנס היטב מהעסק שלו וגם נהנה תוך כדי. כשהייתי שכיר הבנתי שהמחשבה שמישהו / משהו אחר שולט על המשאב החשוב בחיי,הזמן שלי, היא בלתי מתקבלת על הדעת ולכן הפכתי לעצמאי. בניגוד להרבה אנשים אין לי צורך להיות חלק מאיזשהו קולקטיב או גוף ששולט בי כדי להרגיש שייכות או "מוגן" ואני מסתדר לבד מצויין. העובדה שאני השליט הבלעדי על המשאב הכי חשוב שלי גורמת לי אושר גדול ובעיקר חופש מוחלט ואפשרויות לעשות מה שבראש שלי. לשמחתי אני גם עוסק בתחביב שלי אז מבחינתי האישית הגשמתי את היעדים שלי - להיות אדון על הזמן שלי, להיות חופשי, להתפרנס ממה שאני אוהב ולהנות על הדרך. פלוס נוסף הוא שבעונת הפוטבול אני יכול לראות את כל המשחקים בלייב מבלי להיות מודאג איך אגיע לעבודה בבוקר.

    • Matipool

      אדיר. אני גם רוצה.
      איך עושים את זה? נשמע לא אפשרי בעליל.

      • ניינר / ווריור

        להיות מוכוון מטרה, להאמין בעצמך, לא לפחד ולנצל למקסימום כל חלון הזדמנויות. בהצלחה :)

        • עומרי (ירוק)

          קח אותי לעבוד אצלך ניינר :P
          שהות חינם כשאתה בא למפרץ, מה אכפת לך..

          • ניינר / ווריור

            כשהייתי מנהל כל ההתעסקות עם הכפיפים היתה תיק כבד. כפיפים זה עונש כמו בוסים אז אני שומר על מצבת כח אדם מינימלית.
            אבל פעם באה כשאני במפרץ בירה עלי

            • עומרי (ירוק)

              אפשר שותף במקום :)

              אבל באמת סחטיין שהצלחת לעשות את זה. מקנא.

            • אמוץ כהן-פז

              עומרי, לא הבנת.
              לא כפיפים ולא שותפים.
              רק אתה.
              היתה לי חברה קטנה, 6 עובדים בטופ. לא נהנתי לרגע אבל גם לא הצלחתי להיחלץ מהאינרציה עד שבאו החיים ועשו את זה למעני.
              היום, אם בסיס הלקוחות שהבאתי, אני עובד כעצמאי מול חברה שמוציאה לפועל את ההזמנות. אני ממוציא חשבונית אחת בחודש ושולט לחלוטין בניהול הזמן שלי.

            • אמוץ כהן-פז

              (עם)

            • ניינר / ווריור

              עלית גם אתה על הנוסחה אמוץ. אני בטוח שאיכות החיים שלך זינקה אחרי המהלך הזה

            • ר.בקצה

              אמוץ וניינר,
              באיזה תחום אתם עוסקים?

            • אמוץ כהן-פז

              ר.
              אני עוסק בשילוט והדפסה.
              הלקוחות שלי הם ההיפרמרקטים של רשת קרפור (Carrefour) בצרפת.
              מנהלי החנויות מתקשרים אלי לנייד, אני דואג לכל הצד המסחרי, מהמשרד או בדרכים ומעביר לחברה לביצוע.
              בהסכם עם החברה, אני עצמאי ואיש לא מתערב במעשי ומאז שהורדתי את כל רעשי הרקע של הניהול אני חי הרבה יותר טוב ונהנה מאוד מעבודתי.

    • ברקוביץ

      והכי חשוב - לא לעשות ילדים

  • Amir A

    אני אחד מאלו ששפר עליהם מזלם וכל בוקר במקום לומר "אני הולך לעבודה" הם אומרים "אני הולך לשחק". גם השעות שלי גמישות כך שזכיתי לבלות עם הילדים יותר שעות ממה שהם היו רוצים. אולי בכל זאת משהו יצא מכל המחקר הזה... כמו כמה אחרים כאן, גם אני נמנעתי מלפנות לעבודות מכניסות יותר, פשוט מפני שהמחיר שהיה נגבה ממני בזמן איכות עם הילדים לא היה שווה את העליה בשכר. השאלה הפשוטה היא מה אתה מוכן להקריב. אני הייתי מוכן להקריב את האפשרות לקנות בית גדול יותר, רכב חדש, את דגם הטלפון האחרון ואת מעמד הסטטוס שנלווה בארה"ב להכנסה גבוהה. מה שלא הייתי מוכן להקריב זו גיטרה טובה ($650 לפנדר סטרטוקסטר אמריקאית מיד שניה) ומגבר טוב. בכל זאת, יש גבול. מה שהייתי רוצה זה לשאול כל מיני אנשים כאן בארה"ב למה משפחה של 4 נפשות מרגישה צורך לחיות בבית שיכול לאכלס גדוד צנחנים בקלות וברווחה.

    • אמיתי

      סטראט ב650 זו לא הקרבה. זו מציאה

      • Amir A

        אלו המחירים כאן ליד שניה. היום תוכל בקלות למצוא סטראט משנות האלפיים ב-$750 פלוס מינוס.

        • אמיתי

          חצי צחקתי..
          החופש האמיתי, בלי קשר לעבודה או לכסף, מושג עי היכולת לבחור. בארץ זה פשוט כמעט לא קיים.
          שוק קטן

          • איציק

            אני בוחר כל הזמן, רק לא בהצלחה יתרה.

Comments are closed.